כללי

 

המסמך המצרי לפיוס פלסטיני

 

בשנה האחרונה קיימה מצרים מאמץ תיווך מתמשך בין פת"ח לחמאס בניסיון לשים קץ לפילוג הפלסטיני הפנימי ובחודש אוקטובר 2009 היא דרשה משתי התנועות לחתום על מסמך פיוס. פת"ח חתמה על המסמך אך תנועת החמאס סירבה לחתום עליו.

 

פרסום מסמך הפיוס ע"י מקורות פלסטיניים וערביים מגלה כי המסמך כולל את זכות ההתנגדות -  "מנגנוני הביטחון יכבדו את זכותו של העם הפלסטיני להתנגדות", אולם ההתייחסות הנרחבת יותר לנושא זה הופיעה רק בנספח למסמך הפיוס, מסמך הנקרא "אמנת הכבוד" שבו נכתב: "לעם הפלסטיני יש הזכות להתנגדות וליציאה נגד הכיבוש והתוקפנות. יש לשמור על ההתנגדות ועל הנשק שלה בהתמודדות עם הכובש ולא לערב אותו בסכסוכים משפחתיים, שבטיים ובין-ארגוניים."

היומון אל-איאם ציין כי נספח כזה קיים אך לא פרסם אותו. הנספח פורסם רק באתר המזוהה עם החמאס  www.palestine-info.info  ובעיתון הקטרי אל-שרק.[1] להלן תרגום עיקרי מסמך הפיוס, נספח אמנת הכבוד והסתייגויות החמאס ממסמך הפיוס.

 

מסמך הפיוס – נשמרת זכות ההתנגדות

"א. הארגון לשחרור פלסטין [אש"פ]

יש להפעיל את אש"פ ולפתחו ע"פ עקרונות שישביעו את רצון הצדדים, כך שיכלול את כל הכוחות והפלגים הפלסטיניים בהתאם להסכם קהיר במרס 2005 והסעיף השני במסמך ההסכמה הלאומית מיוני 2006...

 

האינטרס הלאומי מחייב הקמת מועצה לאומית פלסטינית (מל"פ) חדשה דבר שיבטיח את ייצוג כל הכוחות, הפלגים והמפלגות הלאומיים והאסלאמיים וכן את כל ההתאגדויות של עמנו בכל מקום, את כל המגזרים, המוסדות והאישים בכל מקום שיתאפשר ולפי עקרון הייצוג היחסי ובהסכמה... תקופת כהונת המל"פ תהיה ארבע שנים [והיא תיבחר] בעת ובעונה אחת עם הבחירות למועצה המחוקקת. הבחירות למל"פ יהיו בשיטת הייצוג היחסי במלואה ועל פי חוק שיוסכם...   

 

ב. הבחירות

הבחירות לנשיאות, למועצה המחוקקת ולמל"פ יתקיימו בעת ובעונה אחת ב- 26 ביוני 2010 וכולם מחויבים לכך. הבחירות למל"פ יהיו בשיטת הייצוג היחסי במלואה במולדת ובחו"ל, בכל מקום שהדבר יתאפשר ואילו הבחירות למועצה המחוקקת יתקיימו בשיטה המשולבת: 75% ייבחרו לפי רשימות [בחירות יחסיות] ו- 25% ייבחרו לפי אזורים [בחירות אזוריות]...

 

הבחירות יתקיימו בפיקוח ערבי ובין-לאומי ותתאפשר נקיטת כל הסידורים להבטיח כי יתקיימו בתנאים שווים מתאימים לכול ובאווירה של חופש [בחירה], טוהר [הבחירות] ושקיפות בגדמ"ע ובעזה... הבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת יתקיימו בכל אזורי הרש"פ כולל ירושלים...

 

ג. הביטחון

היות שעמנו הפלסטיני עדיין חי בשלב של שחרור לאומי צריכים מנגנוני הביטחון בגדמ"ע ובעזה [לספק] ביטחון למולדת ולתושבים... ייקבעו אמות מידה ועקרונות לבנייתם מחדש של מנגנוני הביטחון, לקביעת ההיררכיה שלהם ולאיחודם...

 

כל העברת מידע לאויב שתפגע במולדת, בתושבים הפלסטינים או בהתנגדות תחשב בגידה חמורה שהחוק מחייב נקיטת ענישה.

 

 אסור לבצע מעצרים פוליטיים.

 

מנגנוני הביטחון יכבדו את זכותו של העם הפלסטיני להתנגדות ולהגנה על המולדת ועל התושבים... 

 

תיאסר הקמת גופים צבאיים מחוץ למסגרת המאושרת לכל מנגנון... מנגנוני הביטחון יכבדו את עקרונות זכויות האדם וכבוד התושבים ויתקיים שיתוף פעולה ביניהם... ייאסר השימוש בנשק שלא לצורך מילוי משימות...

 

תוקם ועדה ביטחונית עליונה בצו נשיאותי של הנשיא הפלסטיני. היא תורכב מקצינים מקצועיים בהסכמה. המצרים ונציגים ממדינות ערב יפקחו על הוועדה כדי לעקוב אחר ביצוע מסמך ההסכמה הלאומית בגדמ"ע ובעזה. אחת ממשימותיה תהיה להתוות מדיניות ביטחון ולפקח על ביצועה. מנגנוני הביטחון הפלסטיניים יוקמו מחדש וכך גם ההיררכיה בהם בסיוע מצרים ומדינות ערב בגדמ"ע ובעזה... מיד עם החתימה על ההסכם ייקלטו במנגנוני הביטחון הקיימים בעזה 3,000 אנשי מנגנוני הביטחון הקודמים במשטרה, בביטחון הלאומי (בטח"ל) ובהגנה האזרחית (הג"א). מספרם יגדל בהדרגה עד שיתקיימו הבחירות למועצה המחוקקת על פי מכניזם שיוסכם עליו...

 

משימות מנגנוני הביטחון:  הבטח"ל – הגנה על ריבונות הארץ... הגנה על המולדת מפני תוקפנות חיצונית, התמודדות עם איומים חיצוניים ופנימיים... ייצוג צבאי בנציגויות הלאומיות בחו"ל...

 

משימות מנגנון ביטחון הפנים/הביטחון המסכל (במ"ס) - מאבק בפעולות ריגול בשטחי הרש"פ, מעקב אחר פשעים המסכנים את הביטחון הפנימי של הרש"פ וסיכולם, חשיפת פשעים נגד מוסדות ממשלה ומוסדות ציבור ועובדיהם...

 

משימות מנגנון המודיעין הכללי (מודכ"ל): על פי חוק מנגנון המודיעין הכללי – נקיטת הצעדים הדרושים למניעת כל פעולה המסכנת את ביטחונה ושלומה של פלסטין ונקיטת הפעולות הנדרשות נגד מבצעיה לפי החוק, חשיפת סכנות חיצוניות העלולות לפגוע בביטחון הלאומי הפלסטיני בתחומי הריגול, קשירת קשר, חבלה או כל פעולה אחרת המסכנת את ביטחון המולדת, אחדותה ועצמאותה...

 

ד. הפיוס הלאומי

יופסקו לאלתר כל סוגי ההסתה ההדדית וההתנכלויות ההדדיות לסוגיהן ויהיה מעקב אחר הביצוע. יתקיימו כינוסים ציבוריים רחבי היקף בהשתתפות כל מגזרי החברה (בתי ספר, אוניברסיטאות, והתאגדויות של הציבור) וייערך מסע הסברה במטרה ליצור אווירה של פיוס וסובלנות בחברה. כל בימות ההסברה ישותפו [במסע הזה] כולל המסגדים, כדי להשיג את המטרה... יש לתת אוזן קשבת לנפגעי האלימות הפנימית והאנדרלמוסיה, להעריך את הנזק החומרי והמוראלי שנגרם להם ולקבוע את עקרונות הפיצוי המגיע להם... יש לפעול להסרת הגיבוי הארגוני, החמולתי והמשפחתי מכל אלה התוקפים אנשים ומזיקים לרכוש. תפורסם אמנת כבוד שתדגיש את האיסור לנהל מלחמה פנימית וייקבע מנגנון מעקב בנושא זה.

 

הוסכם על אמנת כבוד מיוחדת לפיוס הלאומי הפלסטיני (נספח א)

 

ה. הוועדה המשותפת לביצוע ההסכם הלאומי

הקמת הוועדה - תוקם ועדה ובה 16 חברים מן הפת"ח, , החמאס, הפלגים והעצמאים. כל אחת מן התנועות פת"ח וחמאס ינקבו בשמם של שמונה חברים והנשיא מחמוד עבאס יוציא צו נשיאותי להקמתה לאחר שתהיה הסכמה על השמות.

 

מקור הסמכות של הוועדה – הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס הוא מקור הסמכות של הוועדה מתוקף תפקידו כיו"ר אש"פ ונשיא הרש"פ... תפקידה יסתיים עם קיום הבחירות ברש"פ והקמת הממשלה.

 

משימות הוועדה – הוועדה המשותפת תבצע את מסמך ההסכמה הלאומית שתיושם במולדת באמצעות קיום קשרי גומלין עם הגורמים הנוגעים בדבר ובכלל זה: הכשרת האווירה לקיום בחירות לנשיאות, למועצה המחוקקת ולמל"פ; פיקוח על הטיפול בנושאי הפיוס הפנימי הפלסטיני; מעקב אחר פעולות שיקום עזה.

 

איחוד מוסדות הרש"פ בגדמ"ע ובעזה - יאוחדו מוסדות הרש"פ בגדמ"ע ובעזה בתיאום עם הנוגעים בדבר בהסתמך על עקרון השותפות וההסכמה הלאומית וחיזוק האחדות הלאומית...

 

החזרת מצבם של האגודות והמוסדות הבלתי ממשלתיים [לקדמותו]– יש להחזיר את האגודות והמוסדות הבלתי ממשלתיים  שנסגרו או שהוחרמו [מהם חומרים] למצב שבו היו לפני ה-14 ביוני 2007 בגדמ"ע ובעזה מייד עם החתימה על מסמך ההסכמה הלאומית ולפעול להחזרת החומר ולפצותם על הנזקים שנגרמו להם...

 

טיפול בבעיות האזרחיות ובבעיות המנהליות שנוצרו עקב הפילוג - יטופלו הבעיות האזרחיות והמנהליות שנוצרו עקב הפילוג (לאחר ה-14 ביוני 2007): פתרון בעיות העובדים שניזוקו מן הפילוג, איחוד מחדש של המוסדות הממשלתיים והחוקתיים, שמירה על עצמאות הרשות השופטת וחידוש העבודה במוסדות האלה על פי חוק היסוד, החוקים הרלוונטיים וההסכמה הלאומית... הנושאים האלה כוללים מינויים של העובדים, העלאות בדרגה, פיטורים, הפסקת תשלום משכורות וניוד [עובדים] בין המוסדות ומשרדי הממשלה...

 

ו. העצורים

כל צד ישחרר את העצורים הנמצאים אצלו מכל הפלגים מיד עם החתימה על ההסכם. בעקבות שחרור העצורים ימסור כל צד למצרים רשימה שתכלול את שמות העצורים ששחרורם סורב ואת הנימוקים לסירוב  ולהגיש דו"ח בעניין להנהגות הפת"ח והחמאס."[2]

 

נספח "אמנת הכבוד"

"העם הפלסטיני, במשך ההיסטוריה הארוכה שלו, עיצב את זהותו הלאומית באמצעות שיירות החללים, הפצועים והעצורים שאותם הגיש בהגנה על ארצו, על הבעיה [הפלסטינית] ועל מקומותיו הקדושים...

 

מתוך אמונה בצורך למצוא חזית פנימית מלוכדת שבאמצעותה נפעל להגשמת המטרות של עמנו ולהגנה על זכויותיו, לשחרור ארצנו ולהחזרת זכויותינו, ובהתחשב בהשפעות השליליות של הפילוג, אנו, בועדת הפיוס הלאומי השייכת לועידת הדיאלוג הפלסטיני, הסכמנו להתחייב לסעיפי אמנת הכבוד הזאת ולפעול לפיהם.

 

כדי להדגיש את רצוננו לסיים את הפילוג ולטפל בהשלכותיו, ולהגן על החזית הפנימית שלנו, וכדי למנוע את הישנות האירועים המצערים, אמנת הכבוד כוללת את העקרונות הבאים:

 

הדגשה של איסור הלחימה הפנימית והתרחקות מסכסוך מזוין, יהיו הנסיבות אשר יהיו, ויהיו חילוקי הדעות חריפים אשר יהיו.

 

הדגשה של העיקרון הכללי שהפלסטינים הגדירו אותו במשך הזמן: הדיאלוג צריך להיות האמצעי היחיד להידברות ביניהם ולפתרון הסכסוכים ביניהם.

 

איסור המעצרים והפסקת הגירושים והרדיפות על רקע השתייכות פוליטית...

 

יש לכבד את החוקים שבתוקף ולהדגיש שהכול שווים בפני החוק.

 

יש להגן על החירויות הכלליות והאישיות של הפרטים והקבוצות...

 

הדגשה של איסור הסתה תקשורתית וחברתית בכל צורותיה.

 

הדגשה של השותפות הפוליטית ועיקרון העברת השלטון בדרכי שלום.

 

לעם הפלסטיני יש הזכות להתנגדות וליציאה נגד הכיבוש והתוקפנות.

 

 יש לשמור על ההתנגדות ועל הנשק שלה בהתמודדות עם הכובש ולא לערב אותו בסכסוכים משפחתיים, שבטיים ובין-ארגוניים.

 

יש להבטיח זכות תעסוקה לכול על בסיס היכולת והמקצועיות.

 

יש להתנגד לפיטורים, להדרה מתפקידים ולהפסקת [תשלום] משכורות בשל השתייכות פוליטית."[3]

 

הסתייגויות של החמאס ושאלות ההבהרה

במחצית השנייה של חודש אוקטובר סירבה חמאס לחתום על מסמך הפיוס בטענה כי היא הסכימה לחתום על מסמך שהוצג בפניה בספטמבר 2009 ואילו המסמך שהיא מתבקשת לחתום עליו כיום הוא מסמך שונה, משום שחלקים מן המסמך המקורי הושמטו. לכן, טענו דוברי החמאס, זכאית התנועה להציג שאלות הבהרה והסתייגויות:

 

א. הבהרת התבטאותו של מחמוד עבאס כי הסכמתו לחתום על מסמך הפיוס מותנית בקבלת תנאי הרביעייה (ובהם הכרה בישראל) ע"י החמאס.

 

ב. הבהרת הסעיף האוסר קיומם של גופים צבאיים חוץ ממנגנוני הביטחון המוסכמים – האם המשמעות היא פירוק גורמי הביטחון של חמאס?

 

ג. הבהרת הסעיף המצדד בשיתוף פעולה בין מנגנוני הביטחון של הרש"פ לבין מדינות ידידותיות – שבעיני החמאס מהווה לגיטימציה לשיתוף פעולה ביטחוני בין הפלסטינים לישראל. 

 

ד. הבהרה לגבי הסעיף הקובע כי יוחזרו 3,000 אנשי מנגנונים לעזה. מה יהיה גורלם של 11,000 אנשי "הכוח המבצע" של החמאס?

 

ה. אין התייחסות למעמד אנשי מנגנוני הביטחון בגדמ"ע הכפופים לגנרל דייטון – ידי החמאס יהיו קשורות בכל הקשור לענייני ביטחון בגדמ"ע.

 

ו. סעיף אחד במסמך מכבד את זכות ההתנגדות ומכיר בה, אך הדבר סותר את הסעיף שבו נאסר קיומם של גורמי ההתנגדות ונשקה – לפיכך קיימת סתירה בין הזכות להתנגדות לבין שלילת הלגיטימיות שלה.

 

ז. הבהרת הסעיף המזכיר את נשיא הרש"פ כמקור הסמכות.

 

ח. החמאס התנתה את נכונותה לחתום על המסמך בביטול התנאים שהציבה ארה"ב הנוגעים למפת הדרכים ועקרונות הרביעייה הבין-לאומית; בהסכמה של הערבים והקהילה הבין-לאומית להכיר בחמאס, אם תזכה בבחירות; בהסרת המצור מעזה ובקביעת מכניזם לפתיחת מעבר רפיח וכן בשחרור אנשי החמאס מבתי הכלא במצרים.[4]