כללי

                     תגובות למועמדותו של ליברמן לתפקיד סגן נשיא ארה"ב

 

בחירתו של אל גור בסנטור ג'וזף ליברמן  כמועמד לסגן הנשיא עוררה הדים שונים בעולם הערבי. אמנם ברמה הפורמלית קבעו אישים רשמיים בעולם הערבי כי מדובר ב"עניין אמריקני פנימי" שאין זה מעניינם להתערב בו וש"אינו פוגע באינטרסים הערביים"[1]. אולם בעלי טורים ופרשנים רבים התקשו להתייחס אל המינוי בשוויון נפש ואף נחלקו בתגובות עליו.

 

חשש מפני הגברת התמיכה האמריקנית בישראל

במאמרים רבים הובע חשש כי בחירתו של יהודי כמועמד לסגן הנשיא תגביר את התמיכה האמריקנית בישראל על חשבון הערבים.[2] האני חביב, בעל טור ביומון "אל-איאם", ראה במועמד הדמוקרטי לנשיאות ובסגנו "שני ישראלים - שאחד מהם יהודי".[3] מאמר מערכת ביומון הבין ערבי, "אל-קדס אל-ערבי", הזהיר כי "הערבים עומדים בפני ימים קשים, שהרי ליברמן קנאי בתמיכתו במדינה העברית ובאיבתו לערבים. לפיכך, עלינו לצפות למדיניות אמריקנית שתתנגש יותר עם הממשלות הערביות."[4]  גם ביומון הלונדוני "אל-חיאת" צפה מאהר עת'מאן החמרה קשה ביחסה של ארה"ב לערבים: "עלינו לומר לאמריקנים: 'עניינכם הוא אם נשיאכם או סגנו יהיה ממוצא יווני, סיני, בודהיסטי, יהודי, קתולי, גבר או אישה…. אולם אם תכריזו, באמצעות פעולות ממשיות או הצהרות שלכם, כי הנייטרליות שלכם בנושא הסכסוך הערבי-ישראלי הסתיימה ואת מקומה תפסה העדפה ברורה של ישראל - יהיה פירוש הדבר כי הכרזתם מלחמה נגד  זכויות הערבים באדמותיהם'..."[5]

 

בחירת ליברמן לא ת שפיע על התמיכה האמריקנית בישראל

כותבים אחרים ביטלו את חשיבות בחירתו של ליברמן בטענה שכל נשיאי ארה"ב – משתי המפלגות- "הם בעלי בריתם של היהודים בכל מצב"[6], ולכן בחירתו של יהודי לתפקיד לא תגרום למהפכה במדיניות האמריקנית במזרח התיכון, "שהרי בכל הקשור לישראל הם כולם ליברמן אף בלא להיות יהודים."[7]

עמדה זו הוצגה גם במאמר מערכת ביומון המצרי, "אל-אח'באר": "מה שגורם לנו להמעיט בחשיבות מועמדותו של יהודי כסגן נשיא ארה"ב היא העובדה שכל נשיאי ארה"ב אהבו את היהודים ותמכו בהם יותר מאשר היהודים עצמם… מה, אם-כן, הפחד, ומה חדש בהצבת מועמדותו של יהודי לתפקיד סגן הנשיא?... אל גור אוהב את היהודים יותר ממה שהיהודים אוהבים את עצמם!"[8]

 

גם בעל הטור (בכיר פלסטיני לשעבר) ביומון " אל-חיאת", בלאל אל-חסן, טען כי "הגעתו [של ליברמן] לכס הנשיאות עם אל גור לא תחדש דבר ביחס למצב הקיים ממילא, שכן מדיניות ארה"ב…התומכת בישראל ועוינת לערבים…היא מדיניותם של [כל] הממשלים האמריקנים…".[9]

 

תמיכתו הנלהבת של ליברמן בישראל היא הבעיה ולא דתו

במאמרים רבים הושם דגש על כך שההסתייגות מבחירתו של ליברמן לא נובעת מהשתייכותו הדתית אלא ממעשיו ומהצהרותיו הפרו-ישראליות. מאמר מערכת ביומון "אל-קדס" מדגים עמדה זו:  "[אף כי] האפשרות שהצלחתם של גור וליברמן תציב יהודי אמריקני בפעם הראשונה בעמדה הקרובה ביותר ל[מוקד] קבלת ההחלטות במעצמה העולמית היחידה -  הבעיה, ביסודה, איננה  דתו…אלא תמיכתו המוחלטת בישראל, אפילו כאשר בנימין נתניהו היה ראש הממשלה בישראל."[10]

 

ג'יהאד אל-ח'אזן, בעל טור ועורך לשעבר של היומון "אל- חיאת", דרש מן הערבים "להתייחס לג'וזף ליברמן… על בסיס מחשבותיו ומעשיו ולא על בסיס דתו." שכן, "אין זה חשוב אם המועמד הוא יהודי או בודהיסטי. מה שחשוב הוא עמדותיו המדיניות."

ברוח המלצתו  זו סוקר אל-ח'אזן את עמדותיו של ליברמן: הוא תמך בהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים ופעל למענה, הוא קרא לערבים להפסיק את החרם הכלכלי על ישראל והיה מבין חברי הקונגרס שחתמו על עצומות בעניין זה ודרשו מן הממשל ללחוץ על מדינות ערב. הוא דרש מן הערבים לקיים קשרים דיפלומטיים עם ישראל, אע"פ שהיא (עודנה) כובשת את אדמתם, והיה בין חברי הסנאט אשר איימו להפסיק את התמיכה האמריקנית ברש"פ אם ערפאת יכריז על מדינה פלסטינית עצמאית באורח חד-צדדי.[11] לאור כל זאת, קובע אל-ח'אזן במאמר מערכת נוסף, "בהיסטוריה הפוליטית של המועמד הדמוקרטי לתפקיד סגן הנשיא יש איבה מספקת וברורה לערבים שניתן לתקוף אותו על בסיסה מבלי לתקוף את דתו."[12]

 

השפעת "הלובי היהודי" באמריקה

בניסיון לנתח את הסיבות שהביאו את אל גור לבחור בליברמן, מציגים הפרשנים הערבים מניעים אמריקניים פנימיים [13], ובמיוחד את מעמדם של היהודים בארה"ב לעומת נחיתותם הפוליטית של הערבים בה.

 

עורך היומון המצרי "אל-אח'באר", ג'לאל דוידאר, הביע את דעתו כי "ארה"ב עוברת משלב הייהוד הבלתי ישיר אל שלב הייהוד הגלוי והישיר". במאמר מערכת שכתב תחת הכותרת "ייהוד אמריקה!" רואה דוידאר בבחירת ליברמן שלב נוסף להשתלטות "הלובי היהודי" על עמדות ממשל בכירות בארה"ב:   

"בהחלטה זו [למנות את ליברמן] חשף גור את פרצופו המכוער בהשלימו את מעגל הכניעה בו החל קלינטון כאשר מסר את כל המשרות האסטרטגיות החשובות בממשלו לאישים יהודים אמריקנים... בהחלטה זו מכריז גור כי הוא מכר את עצמו לחלוטין לישראל ול"לובי היהודי" בתקווה שהם יעמדו לצדו במערכה להגיע אל הבית הלבן..."[14].  במסגרת תפיסה זו מוצג

ליברמן בתקשורת הערבית "כאדם היחיד המסוגל לאסוף מן היהודים את התרומות הכספיות הנחוצות למסע הבחירות של גור ולהפעיל את התקשורת הנשלטת על ידי יהודים לטובתו". [15]

 

מאמר מערכת ביומון "אל-קדס אל-ערבי" מדגיש דווקא את הנחיתות הפוליטית הערבית כגורם שאפשר את החלטתו של גור:  "איננו סבורים כי אל גור חשב הרבה על הערבים או על תגובתם כאשר החליט לבחור את ג'וזף ליברמן כסגנו. הוא צודק בכך לגמרי, משום שהערבים הם האומה היחידה בעולם הקשורה לארה"ב בקשרי כפיפות ולא בקשרי ברית... גור, כמו קלינטון, שם את הערבים בכיס מכנסיו ואינו חושש מהם כלל."[16] במאמר מערכת אחר ממשיך העיתון באותו הקו וקובע:"… בצל הנחיתות הערבית אין הבדל בין ליברמן לצ'ייני או בין גור לבוש. כולם, בסופו של דבר, ליברמן ". [17]

 

הדיון בהשפעת "הלובי היהודי" העלה על פני השטח גם תפישות אנטישמיות ישנות אודות חתירתם של היהודים לשלוט בעולם. במאמר מערכת שפרסם עורך יומון האופוזיציה המצרי "אל-ופד", עבאס אל-טראבילי, תחת הכותרת "התסריט הציוני להשתלטות על העולם: יהודי בבית הלבן" הוא כתב: "מטרתה של הציונות העולמית היא לשלוט על כל העולם על ידי כך שאחד מהם [יצליח] להיכנס לבית הלבן ולשלוט באמריקה, ובעקבות כך להפוך לאדוני העולם כולו. לפיכך, אם יצליחו גור וליברמן, תהא הדרך סלולה להגשמת החלום הציוני: במקום שישלוט באמריקה אדם המסייע לישראל…יהיה נשיא ארה"ב [עצמו]  יהודי ציוני שכל נאמנותו נתונה לא לעם האמריקאי כי אם לדרך הציונית ולעם היהודי".[18]

 

בראייה מזימתית כוללת, מתנבא טראבילי על העתיד להתרחש על-פי התסריט הבא: "בקולות היהודים, יצליח הזוג גור-ליברמן להמשיך את שלטונה של המפלגה הדמוקרטית על אמריקה. לאחר זמן ארוך או קצר, באמצעות מלאך המוות או מישהו אחר, ימות גור או יוסר מן הדרך וכך תמצא עצמה אמריקה, לפתע, עם סגנו הציוני ליברמן שיהפוך לבעל הבית הלבן ולנשיא אמריקה, המדינה הגדולה בעולם[19]."

 

"[אולם]", ממשיך טראבילי במאמרו, " אפילו העניינים יישארו  [במהלכם] הטבעי, ולא יישלח כדור ממקום כלשהו לסיים את חייו של אל גור... הרי שליברמן כבר פתח את הדרך לעצמו וליהודים אחרים להיכנס אל הבית הלבן... כאדוני אמריקה והעולם.

 

איננו מתערבים בפוליטיקה האמריקאית, ואיננו מסוגלים לעשות זאת…אולם, אנו מזהירים מפני מה שעתיד לקרות אם יהודי בדתו וציוני בדרכו יגיע אל מרכז השלטון בבית הלבן, תחת דגל סגן הנשיא, ואחר-כך תחת דגל הנשיא. [שערו בנפשכם], אם ישראל קמה ושגשגה  בשעה שבאמריקה שולטים נשיאים התומכים במדיניותה, כיצד יהא המצב כאשר בעל הבית הלבן עצמו יהיה יהודי ציוני טהור? במקרה זה תוכל ישראל להגשים את חלומה וחלום הציונות העולמית: מדינת ישראל הגדולה מן הנילוס ועד הפרת..."[20]

 

סיכום

בחירתו של הסנטור ג'וזף ליברמן ע"י אל גור למועמד לסגן נשיא דמוקרטי מחוללת גל של תגובות נסערות בתקשורת הערבית. מרבית הפרשנים ובעלי הטורים רואים בבחירת ליברמן עדות לעומקה של ההשפעה היהודית באמריקה לעומת חולשתם הפוליטית של הערבים ולעוצמתה של הברית "האמריקאית-היהודית- הציונית-הישראלית" המשותפת לדמוקרטים ולרפובליקנים כאחת, בכל הממשלים האמריקנים מאז ומתמיד.