המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סימני משבר ביחסי ארה"ב-מצרים
12/8/2000

סימני משבר ביחסי ארה"ב-מצרים

רקע

יחסי מצרים-ארה"ב נקלעו בתקופה האחרונה למשבר שלווה ב"חילופי מהלומות" תקשורתיות ואף באיומים הדדיים. הנושאים שהובילו למשבר היו מורת הרוח האמריקאית מהתפקיד שמלאה מצרים בפסגת קמפ-דיוויד, הכעס המצרי על הכרזתו של הנשיא קלינטון כי בכוונתו לבחון מחדש את העברת שגרירות ארה"ב בישראל לירושלים, ופרשת מעצרו של פעיל זכויות האדם המצרי (בעל הנתינות האמריקאית), פרופ' סעד אל-דין אבראהים.

 

שיאו של המשבר היה במאמר שפרסם בעל הטור, תום פרידמן תחת הכותרת The Egypt Game. במאמר, שנוסח בצורת מכתב אישי מהנשיא קלינטון לנשיא מבארכ, מתח פרידמן ביקורת חסרת תקדים על המדיניות המצרית בשורה של נושאים, והדגיש את העדר דמוקרטיה במצרים ואת ההסתה בתקשורת המצרית נגד ישראל וארה"ב. החידוש העיקרי במאמר, היתה קריאת התגר של פרידמן על ההנחה כי מצרים היא בעלת ברית אסטרטגית של ארה"ב:

 

“The number of people on my foreign policy team, or in Congress, who have a good word to say about you [i.e. President Mubarak] or Egypt today could be counted on one hand – maybe on no hands. More and more people asking me [i.e. President Clinton]: What exactly are we getting out of  our relationship with Egypt – not to mention $30 billion in aid to Egypt since 1978?...

 

Ever since Camp David [1978,] we in the US have judged Egypt on only one yardstick – how nice you were to Israel. And as long as you were not totally hostile, we made excuses for you and turned a blind eye to your regime’s corruption and lack of democracy...

 

Too often you act as if we owe you something because you made peace with Israel. Well, guess what?... We don’t owe you diddly. The cold war is over. We don’t need to buy you away from the Soviets anymore.

 

The fact is you owe us, and your own people, some real leadership on regional peace and domestic democracy. You’ve been sitting around too long living off the past and Sadat’s legacy...”[1]

 

התגובות למאמרו של פרידמן:

כל עורכי העיתונים והפובליציסטים הבכירים של מצרים הגיבו למאמרו של פרידמן, חלקם בדרך של "מכתבי תשובה" כביכול מהנשיא מבארכ לנשיא קלינטון. בהתמודדם עם טענתו של פרידמן כי מצרים אינה נותנת דבר לארה"ב בתמורה לסיוע שהיא מקבלת ממנה, הם העלו טיעונים שונים:

 

הקשר בין הסיוע האמריקאי להגמשת העמדות המצאית

מרבית המגיבים הדגישו כי מצרים אינה חייבת לנקוט מדיניות פרו-אמריקאית בשל הסיוע שמעניקה לה ארה"ב. עורך רוז אל-יוסף, מחמד עבד אל-מנעם, כתב בעניין זה: "אם ארה"ב העבירה לנו סיוע רב מאז 1978, זה היה במסגרת תוכנית סיוע החוץ שאינה נוגעת אך ורק לנו, אלא למדינות רבות בעולם ובראשן ישראל. מעולם לא הבנו... שאתם מצפים לתמורה על הסיוע הזה, לא כל שכן אם התמורה הזו נוגעת לריבונותה ולזכויותיה ההיסטוריות של מצרים או כל מדינה ערבית אחרת, וליתר דיוק, לזכויותיהם של הפלסטינים..."[2]

 

עורך רוז אל-יוסף התייחס גם לטענה נוספת שהופיעה במאמרו של פרידמן לפיה מבארכ אינו מנהיג את עמו אלא מובל על ידו וטוען תמיד להגנתו כי אין הוא יכול לבצע מהלכים להם מתנגד העם המצרי: "נכון שאתה [קלינטון] נשיא המדינה הגדולה בעולם, כפי שאני נשיא המדינה הגדולה במזה"ת. אלא שעל אף עוצמתנו ברמה האישית, ושנינו איננו יכולים להתעלם מהאדם הפשוט ברחוב או מדעת הקהל הרווחת בארצנו..."[3]

 

דר' מחמד אל-סיד סעיד נקט לשון חריפה עוד יותר: "מצרים לא עובדת אצל אמא שלך, בין אם אמא שלך היא ישראל ובין אם היא ארה"ב." דר' סעיד ציין כי לדעתו מאמרו של פרידמן מהווה חלק מ"מלכודת" שהוא והימין הציוני טומנים במטרה להביא לפיצוץ היחסים המצרים- אמריקאים "לטובת ישראל" [4]

 

עורך אל-אהראם, אבראהים נאפע התייחס לטענתו של פרידמן כי ארה"ב אינה זקוקה עוד למצרים בשל סיום המלחמה הקרה. "גם אם ארה"ב נמצאת כעת על גג העולם", הוא כתב, "הרי יש בכיסה של ההיסטוריה רבות [כמותה]. גם אם למילה "היסטוריה" אין משמעות רבה בארצך, שגילה אינו עולה בהרבה על מאתיים שנה. חשבנו שסיום המלחמה הקרה -- שלמצרים היה חלק חשוב בו בשל מאמצי השלום שהשקיעה במזה"ת ופתיחתו בפני ארה"ב... -- משמעות תחילתו של עידן חדש שבו העולם לא יקרע בין מזרח ומערב, אלא יהיה עולם המבוסס על יסודות של צדק ושוויון שארה"ב בישרה ועודנה מבשרת על בואו".

 

נאפע, בדומה לאחרים, התייחס גם כן בזלזול לספרו של פרידמן "(מכונית) הלקסיס ועץ הזית":  "יש כאלו בעלי דמיון חולני הסבורים שסיום המלחמה הקרה משמעותו הכרזה על הגמוניה גלובלית חדשה. נראה לי שבריצתך המתמדת אחר מועצות מנהלים של חברות רב לאומיות ואחר עשירי העולם, שכחת את שידעת על עולם עצי הזית שאינם זעים גם נוכח איומים או ניסיונות סחיטה." [5]

 

מי מרוויח יותר מהסיוע האמריקאי' למצרים?

פובליציסטים מצרים בקשו להפריך את טענתו של פרידמן כי מצרים אינה נותנת דבר לארה"ב בתמורה לסיועה. עורך אח'באר אל-יום, אבראהים סעדה, קבע כי "מצרים גרמה לשיפור תדמיתו של "הדוד סם" בקרב העמים הערביים, לאחר שבאופן מסורתי הוא סימל את האימפריאליזם, הקולוניאליזם והציונות." סעדה הזכיר גם את תרומתה של מצרים למדיניות האמריקאית במלחמת המפרץ וכתב: "לולא נאלצו מצרים, סעודיה, סוריה, מדינות המפרץ ומרוקו להשתתף [במלחמת המפרץ] בשל התעקשותו של נשיא עראק וסירובו לסגת מכווית, לא הייתה יכולה ארה"ב להנחית ולו חייל אחד על האדמה הערבית." [6]

 

פובליציסטים אחרים הדגישו את הרווח הכלכלי שמפיקה ארה"ב מהסיוע שהיא מעניקה למצרים. עורך אל-אהראם, אבראהים נאפע, למשל, הצהיר כי "ארה"ב קבלה ממצרים באותה מידה בה היא סייעה לה." נאפע פרט את מרכיבי הרווח האמריקאי: "חלק הארי של הסיוע האמר' הופנה למטרות צבאיות ואסטרטגיות שאינן משרתות את האינטרסים המצריים בלבד, אלא גם אינטרסים אמר' חיוניים. חשובה לא פחות היא השמירה על אספקתו של נפט זול לארה"ב ובנות בריתה, דבר שהיווה את אחת הסיבות לפריחה הכלכלית האמר' חסרת התקדים בשנות התשעים. יתרה מכך, אפילו הסיוע הכלכלי, שאיננו מכחישים כי היה לו חלק חשוב בפיתוח הכלכלי במצרים, פתח לרווחה את השוק המצרי ודרכו כמה מהשווקים הערביים בפני הסחורות האמר'. מול מצרים לבדה, רשמה ארה"ב עודף מסחרי הנאמד ב45- מיליארד דולר בעשרים השנים האחרונות, בשעה שלפני כן הגירעון המסחרי האמריקאי [מול מצרים] היה בולט. סך העודף המסחרי גבוה כפליים משווי הסיוע הכלכלי שקבלה מצרים מארה"ב".[7]

 


גם עורך אח'באר אל-יום, אבראהים סעדה עמד על הרווח האמריקאי מסיועה הכלכלי של ארה"ב למצרים: "גם ארה"ב הרוויחה מהסיוע למצרים. הנתונים הרשמיים מצביעים כך שעסקאות המסחר ההדדיות בין מצרים לארה"ב נאמדות ב4- מיליארד דולר בשנה. הדבר סייע, אמנם, בהחייאת הכלכלה המצרית, אך גם בהפעלת בתי החרושת האמריקאים וביצירת מקומות עבודה נוספים לא רק במצרים, אלא גם  בארה"ב..." [8]

 

הסיוע איננו חיוני למצרים:

בין המגיבים היו גם מי שביקשו להמעיט מחשיבותו של הסיוע האמריקאי למצרים. אפילו עורך אח'באר אל-יום, אבראהים סעדה, שהודה קודם לכן כי הסיוע האמריקאי חשוב למצרים, הוסיף שהנשיא מבארכ מעולם לא התנגד להפחתת הסיוע על ידי הקונגרס האמריקאי והוא מודע לכך שהסיוע ילך ויפחת עד שיופסק לחלוטין.[9]

 

אחרים, דוגמת יו"ר מועצת המנהלים של היומון הממסדי אל-גמהוריה, סמיר רגב, היו בוטים יותר: "הסיוע שלכם אינו מעניין אותנו כלל וכלל והוא אינו משפיע על חיי העם המצרי... אנו איננו מסוג העמים המזלזלים בכבודם בעבור מחיר כלשהו." [10]

 

מזכ"ל התאחדות לשכות המסחר במצרים, עבד אל-סתאר עשרה, שהתראיין בשבועון האופוזיציה "אל-אסבוע" פרט מדוע מצרים אינה יוצאת נשכרת מהסיוע האמריקאי: "הסיוע האמריקאי אינו בנוי כולו ממענקים. החלק שאינו מוחזר ממנו נאמד ב300- מליון דולר בלבד בעוד היתר הוא הלוואות בתנאים נוחים הניתנות בתנאי שישמשו ליבוא סחורות אמריקאיות ספציפיות ובתנאי שסחורות אלה תועברנה על אוניות אמריקאיות. מצרים איננה זקוקה לסיוע זה ואנו רואים בו אות קלון. מצרים היתה חלוצה במתן סיוע למדינות ערביות ואסלאמיות... היא מדינה המעניקה הסיוע ולא מדינה המקבלת סיוע. לכל אורך ההיסטוריה שלה לא קבלה מצרים סיוע ואין היא זקוקה לו... מרבית הסיוע מועבר לאנשי עסקים המקבלים הלוואות מהבנקים ונמלטים לחו"ל. ארה"ב גם איננה יכולה לנתק את קשריה עם מצרים משום שהיא זקוקה לה... לכן היא מבקשת להפוך את מצרים לשוק צריכה לסחורותיה כדי להביא לשגשוג הכלכלה האמריקאית." [11]

 

בין המגיבים היו גם מי שאיימו על ארה"ב באלימות. חמידי צבאחי, בעל טור בשבועון "אל-אסבוע", למשל, כתב: "פרידמן תקף את נשיא מצרים בעזות מצח, זלזול, וחוסר נימוס ההולמים אותו ואת המדיניות האמר'... אם ברצוננו להגיב על הפגיעה, להגן על הכבוד, ולדבוק בקודשינו ובזכויותינו, הדרך לכך ברורה לחלוטין: דרך המאבק ומות הקדושים. אם ברצוננו ללמד את ארה"ב לקח, לא די במלים. יש להלום באינטרסים האמריקאים... על ארה"ב לזכור את הלקח שלמדה פעמיים, פעם בויטנאם ופעם בלבנון." [12]

 



[1] The New York Times, Aug. 1, 2000.

[2] רוז אל-יוסף (מצרים), 5.8.2000.

[3] רוז אל-יוסף (מצרים), 5.8.2000.

[4] אל-קאהרה (מצרים), 5.8.2000.

[5] אל-אהראם (מצרים), 5.8.2000.

[6] אח'באר אל-יום (מצרים), 5.8.2000.

[7] אל-אהראם (מצרים), 5.8.2000.

[8] אח'באר אל-יום (מצרים), 5.8.2000.

[9] אח'באר אל-יום (מצרים), 5.8.2000.

[10] אל-גמהוריה (מצרים), 5.8.2000.

[11] אל-אסבוע (מצרים), 7.8.2000.

[12] אל-אסבוע (מצרים), 7.8.2000.