המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ההתייחסות הפלסטינית לבעיית ירושלים
30/8/2000


ההתייחסות הפלסטינית לבעיית ירושלים

 

היחס למקומות הקדושים

הזיקה היהודית להר הבית – הקמת בית כנסת בהר הבית:

ערפאת לקלינטון (מתוך זיכרונותיו של אכרם הניה): "ישראל רוצה לכפות את ריבונותה על המקומות הקדושים, שכן היכל שלמה [בית המקדש] נמצא שם, לטענתה, והיא רוצה לאפשר ליהודים להתפלל בחצר הר הבית. היא לא מוכנה להחזיר את מרבית שטח ירושלים לריבונות הפלסטינית ומציעה במקום זאת סדרה של חלופות כדי להפוך את העיר לג'ונגל של חוקים המתנגשים זה בזה ,ושיהפכו את חיי התושבים לגהינום מתמשך".[1]

 

ערפאת לאמריקנים: "לאחר כיבוש ירושלים ב- 1967 אסר משה דיין, הגיבור הישראלי, על היהודים להתפלל במקומות הקדושים. למה הם רוצים לעשות זאת עכשיו?... ההצעות [הישראליות] הן כמו מוקשים שיציתו אש באזור ובעולם. היזהרו שלא לחזור על ההצעות האלה, הן מסוכנות והרסניות... אם לא הצלחתי אני לשחרר את ירושלים ולהניף את הדגל הפלסטיני מעליה, יום אחד יבוא מי שישחרר אותה ויניף את דגלו מעליה".[2]

 

נביל שעת' אמר כי "ישראל דורשת לשלוט בהר הבית בטענה שהמקדש השקרי שלהם היה קיים שם".[3]

 

אבו עלאא': "הישראלים דיברו על כך שמתחת למסגדים יש משהו שלטענתם הוא שלהם. פירוש הדבר שתוך מספר שנים הם יהרסו את המסגדים".[4]

 

ראש המודיעין המסכל בגדה, מחמד דחלאן: "טענותיהם של היהודים על בית מקדש מתחת למסגד אל-אקצה משוללות יסוד. לא נסכים לשום הצעה שתפגע ברגשות המוסלמים והנוצרים בעולם. אסור ליהודים להתפלל במקומות הקדושים".[5]

 

אבו מאזן: "[אזור] המסגדים [אל-חרם אל-קדסי] שייך למוסלמים, ואסור לאיש לדרוש ריבונות עליו. לא נתיר בשום אופן [ללא-מוסלמים] להתפלל בו... לראשונה [בקמפ דיוויד] הציגו לנו [הישראלים] את רעיון הריבונות [שלהם] על המסגדים ואת הרעיון למצוא עבורם מקום לתפילה. הפקנו את לקחי מערת המכפלה וקבר רחל, אז הם ביקשו לקיים ביקורים שהפכו לבסיס [לתביעות נוספות]. לגבי המסגדים -  הם ביקשו להשתתף בתפילה [במקום] ועכשיו מי מאתנו או מאורחנו שמבקר במערת המכפלה מוכה. מסיבות אלו וכן מבחינה עקרונית לא נתיר ריבונות או תפילה בתוך המסגדים, למרגלותיהם או מעליהם."[6]

 

עכרמה צברי: "היהודים מתפללים בהר הבית כפתרון פוליטי [ולא כי המקום מקודש להם]."[7]

 

מועצת ההקדשים האסלאמיים בירושלים פרסמה הודעה תקיפה הדוחה מכל וכל את האפשרות כי יהודים יוכלו להתפלל בהר הבית: "[מסגד] אל-אקצה הוא מסגד אסלאמי השייך למוסלמים לבדם ע"פ החלטה אלוהית, והוא חלק מהאמונה המוסלמית. התפילה בו למי שאינם מוסלמים אסורה מבחינה הלכתית. כל ניסיון לפגוע בקדושתו או בו עצמו או לחלל אותו תהווה פגיעה במוסלמים בכל העולם. מחלקת ההקדשים האסלאמיים בירושלים היא הגוף היחיד בעל הזכות לניהול אל-אקצה, ארגון כניסת התיירים אליו, אחזקתו, שיפוצו והשמירה עליו".[8]

 

דו"ח פנימי של ההנהגה הפלסטינית בנוגע לשיחות קמפ דיויד: "הישראלים הציעו לחלק את הריבונות בין הארץ לשמים. לפלסטינים תהיה ריבונות אנכית מהארץ לשמים, ולישראלים תהיה ריבונות [מפני] הארץ אל בטן האדמה. כוונת הדברים שתהיה להם זכות לחפש אחר שרידי המקדש השקרי, אשר החפירות מזה שבעים שנה מוכיחות שאין לו זכר."[9]

 

בכירים פלסטינים מסרו ליומון "אל-חיאת" כי "מספר לא מבוטל ממנהלי המשא ומתן האמריקנים בקמפ דיוויד מכירים את ענייני ירושלים רק באמצעות דוחות. חלק מהם אפילו דיבר על מסגד אל-אקצה תוך שימוש בשם 'הר הבית' והיה משוכנע כי עיקר העקשנות הפלסטינית בנושא זה היא למנוע מהיהודים להתפלל בהר הבית. אחד מהם שאל: 'מדוע אתם מונעים מהם להתפלל שם?', והתשובה שקיבל היא: 'אנו מוכנים שהם יתפללו במסגד אל-אקצה בתנאי שארה"ב תכריז שהיא מוכנה לשאת באחריות למעשי הטבח שיתרחשו במקומות שונים בעולם כתוצאה מכך'. כאשר ביקש הבכיר האמריקני הסבר מדוע יתרחשו מעשי טבח, הבהיר לו הנושא ונותן הפלסטיני מה המשמעות של מסגד אל-אקצה למוסלמים והוא מיהר להתנצל ולמשוך את ההצעה."[10]

 

סאיב עריקאת: "… ערפאת אמר לקלינטון: לא אסכים לנוכחות ריבונית ישראלית בירושלים, בין אם ברובע הארמני או במסגד אל-אקצה, בוויה דולורוזה או בכנסיית הקבר. הם יכולים לכבוש אותנו בכוח הנשק, ואנחנו כעת חלשים, אבל בעוד שנתיים, עשר או מאה יהיה מי שישחרר אותה [את ירושלים. אם זה יקרה] אני מזמין אותך ללוויה שלי. אני אדם דתי, ולא ארשה כי ייכתב עלי שאפילו דנתי בנושא של מכירת המקומות הקדושים לישראל, או שאישרתי את קיומו של המקדש, כביכול, מתחת להר הבית."[11]

 

עריקאת: "ערפאת סירב להתייחס לנייר עבודה אמריקני שהתייחס אל אזור המסגדים [אל-חרם אל-קדסי] כאל 'מקום פולחן דתי' [מעבד]..."

 

קלינטון הציע גם כי מועצת הביטחון תוציא החלטה שערפאת יהא הח'אדם (משרת) של המסגדים. על-כך ענה ערפאת: "הצעותיכם אינן מהוות בסיס לשום פתרון שהוא."

 

עריקאת: קלינטון הציע כי "ביחס לירושלים השליטה תהא [שליטה] פלסטינית מלאה על הרובעים המוסלמי והנוצרי. באשר להר הבית, מועצת הביטחון תקבל החלטה למוסרו לפלסטין ולמרוקו (יושבת ראש ועדת ירושלים) בעוד ישראל תשמור על השליטה הפוטנציאלית עליו. אחר כך הוצע להוסיף שכונות נוספת אל [הטבעת החיצונית]  כמו אל-טור וראס אל-עמוד. באשר לחלק הנותר, הוא יהיה כפוף למשטר מיוחד והסדרים מיוחדים בין שני הצדדים (הישראלי והפלסטיני), וזה כדי שירושלים  תישאר עיר פתוחה. שאר השכונות (אל-ת'ורי, סילוואן ואחרות) יעברו לשליטה פלסטינית."

 

על-כך הגיב ערפאת: "מה רוצים היהודים מתחת להר הבית? והארמנים אשר מצאו מקלט בפלסטין יקרים לי מכל חלק אחר. אני נושא ונותן בשם הערבים, המוסלמים והנוצרים."

 

ערפאת גם פנה לעריקאת במילים: "כתוב את הרעיונות הללו. הם לא יוכלו להיות בסיס לדיון." [12] 

 

הרשות האסלאמית העליונה פרסמה גילוי דעת ובו קבעה כי "אל-אקצה, חומותיו, ספסלי האבן שלו, פינות התפילה שלו, המדרשות שלו וכל מה שמקיף אותו הם חלק מן האמונה האסלאמית. העיר ירושלים היא חלק מפלסטין הערבית והאסלאמית, והיא וקף אסלאמי."[13]

 

הכותל המערבי:

בראיון לסוכנות הידיעות היפנית דחה ערפאת את דרישת ישראל "לריבונות על המקומות הקדושים לנצרות ולאיסלאם, אשר לא רק אני והפלסטינים איננו יכולים לקבלה, אלא גם כל הנוצרים, המוסלמים והערבים ברחבי העולם. אלו המקומות הקדושים, והם צריכים לכבד זאת. אולם נתתי להם חופש לבוא להתפלל בכותל המערבי. הם מתפללים שם, ואני נתתי להם אישור להמשיך בתפילותיהם, משום שאנו מכבדים גם את היהדות."

 

ש. ירושלים המזרחית היא עיר קדושה גם עבור היהודים...

ערפאת: "נכון, לכן נתתי להם אישור להמשיך בתפילותיהם בכותל המערבי... נתתי להם אישור וגישה חופשית להתפלל בכותל המערבי... יהיה להם פרוזדור פתוח להגיע לכותל המערבי בחופשיות. אני מכבד את תפילותיהם, והם צריכים לכבד את תפילותינו כמוסלמים וכנוצרים."

 

ש. אולם, אם אלו מקומות קדושים לנוצרים, ליהודים, לפלסטינים לערבים ולאיסלאם, האם אתה יכול לחשוב לחלק סמכויות?

ערפאת: "חלוקת סמכויות לא. אינני יכול [לאשר זאת]. אסור לי לקבל ריבונות כלשהי שלהם על המקומות הקדושים לנצרות או לאיסלאם...

 

יש לי הסכם כתוב בינינו לבין האפיפיור. אנו אומרים שיכולה להיות עיר פתוחה בין מזרח למערב [ירושלים] כפי שהדבר היה קיים ברומא. רומא היא בירה של שתי מדינות: של הותיקן ושל הממשלה האיטלקית, אך היא פתוחה. אנו מוכנים לאותו הדבר."[14]

 

ערפאת הדגיש במהלך המו"מ: "כבר ממשלת המנדט קבעה בשנת 1929 שהכותל המערבי הנו כתל אל-בראק ונחשב להקדש אסלאמי ולזכות היסטורית של הפלסטינים".[15]

 

אבו מאזן: "הואיל וירושלים קדושה לכולם, לכל הצדדים הזכות לקיים [בה] את פולחנם הדתי. להם [היהודים] יש זכות לבקר בכותל המערבי ולהתפלל בו, אע"פ שועדה בריטית קבעה בשנת 1929 שהכותל שייך להקדשים האסלאמיים. ערפאת תמיד אומר שהוא יתיר להם להתפלל במקום."[16]

 

עכרמה צברי: "הכותל המערבי, ע"פ החלטת האו"ם מ- 1930, הוא חלק מחומת אל-אקצה, כלומר קדושה אסלאמית. לשום אבן מאבני כותל אל-בראק אין קשר ליהדות. היהודים מתפללים לקיר זה החל מהמאה ה- 19, כאשר התפתחו אצלם שאיפות, כמו שאמר יוסי ביילין. הם רוצים לא רק את הכותל אלא את [כל] אל-אקצה.

 

הם טוענים כי בין השנים 1948-1967 נאסר על היהודים מלהגיע לכותל אל-בראק ולהתפלל שם, ולכן אם תקום מדינה פלסטינית, ייאסר עליהם להתפלל שם. אבל התנאים השתנו. יש הכרה בינלאומית, והיהודים יכולים להגיע. ערפאת יכול לומר להם: תנו לי ריבונות על ירושלים, ואז אאפשר לכם להגיע לכותל אל-בראק ולהתפלל בו; ואני מבטיח לכם חופש פולחן.

 

מתן חופש ההגעה לכותל אינו אומר כי הכותל יהיה שייך להם. הכותל הוא שלנו. הם סבורים כי הכותל מקודש להם ורוצים להתפלל מולו, אך אנו מפקחים עליו ומתחזקים אותו."[17]   

 

ראש המודיעין המסכל בגדה, מחמד דחלאן: "הפלסטינים לא יאפשרו ליהודים בשום מצב להתפלל או לקיים פולחן מחוץ לאזור הכותל המערבי." [18]

 

הרובע היהודי:

פיצל אל-חסיני: "בעיר העתיקה 5568 יחידות מגורים: 3313 ברובע המוסלמי, 1119 ברובע הנוצרי, 588 ברובע הארמני ו- 548 ברובע היהודי. הבעלות על רוב בתי המגורים של היהודים ברובע היהודי שייכת לפלסטינים. 87.6% מהרובע היהודי מוקם על נכסים ערבים ו- 13% בלבד מוקם על נכסים לא ערבים".[19]

 

עריקאת: "ערפאת ביקש לכתוב איגרת לקלינטון ובה ייאמר כי " ירושלים המזרחית היא בירת המדינה הפלסטינית. יחד עם-זאת, אנו לוקחים בחשבון את עניינה של ישראל ברובע היהודי ובכותל".

 

על ההצעה הישראלית לתת לפלסטינים את הרובע המוסלמי והמקומות הקדושים לנוצרים ולהשאיר את הרובע הארמני והיהודי בידי הישראלים הגיב עריקאת: "אבו עמאר אמר לנו כי הרובע הנוצרי חשוב לו יותר מהרובע המוסלמי. 'דברו קודם על הרובע הנוצרי ואחר-כך על הרובע המוסלמ, וזה מתוך רצונו לקיים את [תנאי] חוזה עמר."[20]

 

ההתייחסות האסלאמית לירושלים:

ערפאת : "עוד לא נולד המנהיג הערבי שיוותר על ירושלים".[21] גם הליגה הערבית הדגישה כי "שום מנהיג ערבי אינו יכול לוותר על ירושלים, משום שירושלים היא עיר היסטורית שהמוסלמים והנוצרים מגינים עליה... העיקרון הכללי הוא שירושלים היא אדמה ערבית שחייבת לחזור לריבונות ערבית."[22]

 

ערפאת לקלינטון (מתוך זיכרונותיו של אכרם הניה): "אם נוותר על ירושלים, יתמוטט המשטר הפלסטיני המדיני כולו. עוד לא נולד המנהיג הפלסטיני שיוותר על ירושלים. לא אבגוד באמון, ולא אבגוד בעמי".[23] 

 

ערפאת לקלינטון (מתוך זיכרונותיו של אכרם הניה): "אם מישהו חושב כי אוותר על ירושלים, הוא מדמיין. אינני רק מנהיג העם הפלסטיני אלא גם סגן היו"ר הקבוע של הפסגה האסלאמית, ואני מגן על זכויות הנוצרים. לא אמכור את ירושלים, ולא אסכים לדחיית הנושא אפילו בשנייה אחת. … אנו דורשים ריבונות מלאה על ירושלים הכבושה משנת 1967. [24] 

 

המופתי של ירושלים, שיח' עכרמה צברי: "ירושלים נמצאת תמיד בלבבות המוסלמים. אללה קשר אותה עם מכה ועם מדינה וכיבד אותה בכך שהציב בה את מסגד אל-אקצה. היא הייתה מקום [הופעתם] של הנביאים ושל  השליחים. הנביא מחמד השווה את התגמול על מגורים בירושלים לתגמולו של הלוחם בשירותו של אללה".[25] 

 

בראיון ל"אל-מצור" המצרי הוסיף צברי: "עלינו לזכור כי לירושלים עומק אסטרטגי ערבי, אסלאמי ונוצרי. כיצד היא יכולה להישאר תחת שליטה ישראלית, כשמספרם [של היהודים בעולם] לא מגיע אלא ל- 12 מיליון בעוד שרק [מספרם של] המוסלמים מגיע ל- 1.3 מיליארד וגם הנוצרים מגיעים למספר דומה? אין זה מתקבל על הדעת שהם [יהיו] נתונים לרחמיה של ישראל.

 

בירושלים המזרחית 210 אלף ערבים ו- 150 אלף יהודים, [בעוד ש]ב- 1967 לא היה ולו יהודי אחד בירושלים המזרחית. ישראל ממשיכה בפעולות הייהוד: היא הופכת את השמות הערבים לשמות עבריים [ומטילה] מצור צבאי על ירושלים כדי להחליש את הנוכחות הערבית בעיר. הדבר פגע בחינוך ובבריאות, גרם למסים כבדים על המסחר ו[הכריח את התושבים] לעקור מהעיר. מאז 1967 לא נתנה עירית ירושלים אישורי בניה בעיר העתיקה, בעוד שהצד האחר בונה התנחלויות רבות בתוך העיר ומחוצה לה. הדמוגרפיה והטופוגרפיה מאיימות על העיר בשל הפעולות הישראליות".

 

בעניין הריבונות על העיר אמר צברי: "מרבית ההצעות מבססות את הריבונות הישראלית. אנו חוזרים על עמדתנו כי ירושלים עדיין כבושה. כל הצעה שלא תעניק ריבונות פלסטינית על ירושלים [המזרחית] אינה מקובלת [עלינו]".[26]

 
ירושלים המזרחית בכללותה

אחד משני נושאי הסדר הקבע שבגנם לא הושגה התקדמות משמעותית בקמפ-דיויד הוא נושא הריבונות על ירושלים המזרחית. עמדת הפלסטינים היא, כי ירושלים המזרחית היא חלק מהשטחים שנכבשו ב- 1967 וחלה עליהם הלגיטימיות הבינלאומית, כלומר החלטה 242.

 

כך , למשל, הגיב פיצל חוסייני בעקבות דברי הנשיא קלינטון, כי הפלסטינים נאחזו בעקשנות בעמדתם: "ויתרנו על 76% מאדמת מולדתנו פלסטין כאשר הסכמנו להחלטה 242, ולכן אין זה מן הצדק לדרוש מאתנו לוותר על אדמות נוספות".[27] 

 

עמדה לגבי פתרונות שהועלו עד כה

דו"ח פנימי של ההנהגה הפלסטינית בנוגע לשיחות קמפ דיויד: "ההגדרה של הפלסטינים לירושלים המזרחית אינה מצטמצמת לירושלים העתיקה, אלא כוללת הן את [החלק] שבתוך חומת ירושלים והן את [החלק] שמחוץ לחומה כולל השכונות החיצוניות. ירושלים צריכה לחזור להיות כפי שהיתה לפני מלחמת 1967."[28]

 

המופתי, צברי, התייחס בראיון לשבועון המצרי "אל-מצור" למספר הצעות לפתרון הבעיה.

 על ההצעה להפוך את ירושלים לעיר בינלאומית כשדגל פלסטיני מתנופף מעל המקומות הקדושים אמר: "זו התחמקות. הנושא הוא ריבונות, וזהו ניסיון להשאיר את הריבונות הישראלית על ירושלים".

 

על הצעת הנשיא קלינטון לריבונות ישראלית- פלסטינית משותפת בירושלים המזרחית: "ההצעה אינה יכולה להצליח, מכיוון שישראל היא המניחה ידיה עכשיו על ירושלים המזרחית. מבחינה מעשית ועקרונית אין פתרון לבעיית ירושלים אלא עם סיום הכיבוש הישראלי בה, יישום ההחלטות הבינלאומיות, כלומר נסיגה ישראלית, והחלת הריבונות הפלסטינית".

 

על הצעת ברק לדחות את פתרון בעיית ירושלים בשנתיים אמר המופתי: "[ההצעה] באה בחשבון, בתנאי שתיפסק ההתנחלות, ובתנאי שיוסר המצור הצבאי הישראלי מעל העיר: המחסומים הצבאיים בכניסה לעיר ומניעת כניסתם של תושבי הגדה והרצועה אליה. כל ההצעות האחרות [אבו דיס והריבונות המשותפת] אינן מקובלות. אין לנו כל פתרון תיווך או חלופות. אנו דורשים ריבונות פלסטינית על העיר העתיקה".[29]

 

ערפאת: "לפני סיום הסכסוך, הדבר החשוב ביותר הוא פתרון בעיית ירושלים. זוהי אינה משימה של העם הפלסטיני בלבד, אלא גם של הערבים, המוסלמים והנוצרים".[30]

 

אכרם הניה: "החילונים [הישראלים] החלו לדבר בשפת הדתיים הקיצוניים. לפתע הפכו גישת היהודים למקומות הקדושים והריבונות הישראלית על הר הבית לדרישה ישראלית בסיסית. הדבר המסוכן היה שהאמריקאים אימצו דרישות אלה ללא היסוס וללא מחשבה על ההשלכות.


… לאחר שהצד הפלסטיני התנגד לריבונות ישראלית על המקומות הקדושים, הציעו האמריקאים להקים גוף בינלאומי שיורכב ממועצת הביטחון, כשמרוקו, נשיאת ועדת ירושלים, תעניק למדינה הפלסטינית את האפוטרופסות על המקומות הקדושים תוך שמירת הריבונות הישראלית. מאוחר יותר הציעה הגאונות האמריקאית "ריבונות אופקית", כלומר: הריבונות במקומות הקדושים תהיה של הפלסטינים מעל פני הקרקע ושל  הישראלים מתחת לאדמה. אח"כ הם הציעו לפלסטינים "אפוטרופסות ריבונית" ולישראל את "שאר הריבונות".[31]

 

קלינטון לערפאת: "מדובר על ריבונות פלסטינית ברובע המוסלמי וברובע הנוצרי, בעוד שהרובע הארמני והרובע היהודי יימסרו לישראל. במקומות הקדושים תהיה ריבונות ישראלית. מועצת הביטחון ומרוקו (נשיאת ועדת ירושלים) יעניקו למדינה הפלסטינית אפוטרופסות לניהול המקומות הקדושים. תהיה ריבונות פלסטינית בשכונות החיצוניות ו"שליטה מיוחדת" בשכונות הפנימיות, שתעניק סמכויות ניהול לפלסטינים". ערפאת ענה: "אלו רעיונות ישראליים. קיבלתי אותם באופן בלתי רשמי מהמשלחת הישראלית לפני שבועיים… זה אינו בסיס למו"מ".[32]

 

הצוות האמריקאי למו"מ אמר שפתרון בעיית ירושלים יפתח את הדרך לפתרון שאר הבעיות, וכי [אז] ניתן יהיה לפתור בקלות את בעיות הפליטים, האדמה והביטחון. ערפאת ענה: "אל תצפו ממני שאבגוד בבני עמי. לא אמכור את ירושלים, לא אמכור את המוסלמים, ולא אמכור את הנוצרים".[33]

 

אבו עלאא': "[הישראלים בקמפ דיויד] הציעו ריבונות פלסטינית מעל פני הקרקע וריבונות ישראלית מתחת לפני הקרקע. מי יסכים לזה? הציעו גם ריבונות פלסטינית וריבונות-על ישראלית. אין לזה תקדים. כמ"כ הציעו שליטה פלסטינית תחת ריבונות ישראלית, והציעו מעין ייצוג דיפלומטי, כמו שגרירות פלסטינית על אדמת ישראל. מי שמקבל את ההצעות הישראליות האלה בוגד באמונה.

הם דיברו על חלוקת העיר לרובעים: הרובע הנוצרי, הרובע המוסלמי, הרובע היהודי והרובע הארמני. העיר מעולם לא הייתה מחולקת לרובעים כפי שהם הציעו… אם יהיה חייל ישראלי אחד באחד מן השערים לעיר העתיקה, הדיבורים על ריבונות פלסטינית מתרוקנים מכל תוכן."[34]

 

סאיב עריקאת: "ישראל הציעה לחלק את ירושלים לשלושה חלקים: השכונות החיצוניות: סואחרה, אם טובא, שעפאט, בית חנינא, קלנדיא, כפר עקב, סמיראמיס ועיסאויה, יעברו לשליטה פלסטינית מיידית; השכונות הפנימיות: רחוב צלאח אל-דין, באב אל-עמוד, מצרארה, שיח' ג'ראח, ואד אל-ג'וז, צואנה, אל-טור, סלואן וראס אל-עמוד, יהיו תחת אוטונומיה פלסטינית כוללת; החלק השלישי, העיר העתיקה, יהיה תחת ריבונות ישראלית עם דגל פלסטיני על הר הבית, כוחות ביטחון פלסטיניים בתוכו ומקום מושב לממשלת פלסטין בריבונותה ברובע המוסלמי… אנחנו אמרנו כי אנו רוצים שירושלים תהיה עיר פתוחה על שני חלקיה: המזרחי והמערבי, בתנאי שהריבונות הפלסטינית במזרח העיר תהיה מלאה".[35]

 

יאסר עבד רבו: "כיצד יכולה להיות אופטימיות לגבי האפשרות להגיע להסכם קרוב כאשר הפתרון הישראלי ביחס לירושלים מבוסס על כך שיעניקו לנו מספר סמכויות סמליות ומנהלתיות בצל הריבונות הישראלית המעשית על כל העיר, כולל המקומות האסלאמיים הקדושים ביותר. זוהי דרישה שממשלת החילוניים הזו מתעקשת עליה באותה מידה של קנאות שהפגינו ממשלות הקיצוניות הימנית והדתית הקודמות."[36]

 

 

 



[1] אל-איאם, 10.8.2000.

[2] אל-איאם, 6.8.2000.

[3] אל-איאם, 27.7.2000.

[4] אל-איאם, 30.7.2000.

[5] אל-קדס, 15.8.2000.

[6] אל-חיאת אל-ג'דידה, 19.8.2000.

[7] כל אל-ערב, 18.8.2000.

[8] אל-קדס, 15.8.2000.

[9] אל-קדס, 18.8.2000.

[10]  אל-חיאת (לונדון), 6.8.2000.

[11] אל-חיאת אל-ג'דידה, 12.8.2000.

[12] אל-חיאת אל-ג'דידה 8.8.2000.

[13] אל-חיאת (לונדון), 22.8.2000.

[14]  NHK. TOKYO, Aug 18, 2000

[15] אל-חיאת (לונדון), 27.7.2000.

[16] אל-חיאת אל-ג'דידה, 19.8.2000.

[17] כל אל-ערב, 18.8.2000.

[18] אל-קדס, 15.8.2000.

[19] אל-קדס, 3.8.2000.

[20] אל-חיאת אל-ג'דידה 8.8.2000.

[21] אל-קדס, 20.7.2000.

[22] צות אל-חק ואל-חריה, 18.8.2000.

[23] אל-איאם, 6.8.2000.

[24] אל-איאם, 10.8.2000.

[25] אל-קדס, 6.8.2000.

[26] אל-מצור (מצרים), 28.7.2000.

[27] אל-קדס, 3.8.2000.

[28] אל-קדס, 18.8.2000.

[29] אל-מצור (מצרים), 28.7.2000.

[30] אל-חיאת אל-ג'דידה, 20.8.2000.

[31] אל-איאם, 3.8.2000.

[32] אל-איאם, 6.8.2000.

[33] אל-איאם, 8.8.2000.

[34] אל-איאם, 12.8.2000.

[35] אל-חיאת אל-ג'דידה, 12.8.2000.

[36] אל-איאם, 17.8.2000.

תגיות