כללי

 

פולמוס בקרב תנועת האח"ס ביחס לעמדתם כלפי השיעה

הקדמה

בעקבות מאמר פרו-שיעי פרי עטו של בכיר בתנועת האח"ס, יוסף נדא, מתנהל לאחרונה פולמוס על יחס התנועה לשיעה. במאמרו, שפורסם באתר האינטרנט של התנועה, טען נדא כי השיעים אינם נטע זר באומה האסלאמית, כי אם בני אסכולה הלכתית חמישית, בנוסף לארבע האסכולות ההלכתיות הסוניות. נדא הוסיף כי המחלוקת בין השיעים לסונים אינה דתית, כי אם פוליטית במהותה, ויצא נגד משמיצי השיעה.

 

מאמרו של נדא עורר ביקורת בשורות האח"ס. מחמוד ע'זלאן, מבכירי התנועה, טען במאמר תגובה, כי הדעות שהציג נדא מנוגדות לדעה הסונית המקובלת ביחס לשיעה, ואינן מייצגות את השקפת האח"ס, אלא את עמדתו האישית של נדא. אולם "המדריך הכללי", מנהיג התנועה, מחמד מהדי עאכף, התערב בוויכוח וקבע כי עמדותיו של נדא דומות לאלו של תנועת האח"ס, והדגיש כי המאבק בין הסונה לשיעה הוא פוליטי בלבד.

 

פולמוס זה בשורות האח"ס עשוי ללמד על ניסיון של ראשי התנועה להכשיר את הקרקע לקראת התקרבות גלויה יותר לאיראן. עורך השבועון המצרי "רוז אל-יוסף", עבדאללה כמאל, הצביע על מגמה זו, והעריך כי הדיון ההלכתי על מעמד השיעה בחשיבה של האח"ס נועד להכשיר לברית עתידית הדוקה בין האח"ס לאיראן, התואמת את האג'נדה של התנועה בנסיבות האזוריות הנוכחיות. להלן תרגום חלקים ממאמרים אלה:

 

בכיר באח"ס: השיעים צמחו מתוך האומה האסלאמית

באתר תנועת האח"ס פורסם לאחרונה מאמר פרי עטו של האחראי של האח"ס ליחסים בינ"ל לשעבר, איש העסקים יוסף נדא, החי באירופה, הדן בתפיסת האח"ס את השיעה: "העיסוק בהגדרת יחסיהם הדתיים והפוליטיים [של הסונים] עם השיעה כרוך בטופוגרפיה היסטורית..., שכן השיעים צמחו וחיו ועודם חיים בתוך הסביבה הגיאוגראפית של האומה האסלאמית, ולא באו מחוצה לה...

 

אחד מעיקרי תפיסת האח"ס הוא הרעיון שאללה הוא קודש הקודשים, ושהוא האציל מקדושתו על אדוננו שליח אללה, כאשר התגלה לפניו במילותיו הקדושות. אולם יתר בני האדם והברואים - בין אם בני אנוש או לא - אין בהם קדושה כלל. גם אם היו אלה ממלאי מקומו של אללה עלי אדמות,[1] [חלק] מדבריהם, מהבנתם ומפרשנותם יש לקבל ו[חלקים אחרים] יש להניח. אפילו דעותיהם של הח'ליפים [ישרי הדרך] שדאגו שהדת הזו תגיע אלינו ושמצֻווה עלינו לנהוג על פי דרכם, [אפילו הן] נבדלות זו מזו, ופרשנותם ומסקנותיהם אינן ללא דופי. הם בני אנוש ואין בהם כל קדושה. [גם] בני משפחתו של הנביא, הצחאבה [חבריו של הנביא] ונשותיו שאנו מכבדים ומעריכים אותם, ומגנים על ההיסטוריה שלהם, על הג'יהאד שלהם, על מסירותם, על מה [שעשו למען] הנביא ועל הידע שהוא האציל עליהם - גם הם בני אדם ללא כל קדושה.

 

עלי היה טוב מהח'ליפים שבאו אחריו, אך אינו קדוש

[יסוד] איתן נוסף בתפיסת האח"ס הוא כי [הח'ליפה הרביעי] עַלִי [בן אבי טאלב] היה טוב וירא שמיים יותר ממי שבאו אחריו והפכו את הח'ליפות ישרת הדרך למלכות אלימה[2] – זו היסטוריה מוכחת, ולא היסטוריה שהאח"ס כתבו. [כמו כן], פאטמה [בתו של הנביא מחמד שנישאה לעלי] וזינב [בתה של פאטמה] – אין לנו אלא לכבד, להעריך ולהעריץ את אורח חייהן הנאצל, דבריהן, מעשיהן וייחוסן. אדוננו חסן [בנו של עלי] היה אדיר באופיו, בדתו, בידע שלו ובייחוסו. חוסיין [בנו של עלי] חי כאדם מכובד, גדול וירא שמים בימי חייו, ובמותו מות קדושים שימש כמופת הטוב ביותר להגנה על הדת ולהקרבה למענה. עם זאת, כל אלה הם בני אדם ללא כל קדושה...

 

האח"ס מתנגדים לדעות ולפסקי הלכה אשר על פיהם השיעים הם קנאים, אדוקים, צרי אופקים, ומפלגים، ולכך שמכנים אותם לעיתים 'המסרבים' [אל-ראפצ'ה][3] ולעיתים מחדשי חידושים מגונים. חוּבּר מבול של ספרים המייחסים [לשיעים] דברים שאין בהם, עד כי רוב הסונים סבורים כי הבדיות, השקרים וההפרזות... שבספרים אלה הם עובדות מבוססות, בעוד שלמעשה, כותבי הספרים הללו ומפיציהם הם נוטרי טינה, בורים ההולכים עם הזרם, או פוליטיקאים תועלתנים שמכרו את דתם כדי לרצות את השלטון, ומה שנורא מכך הוא שהם מעדיפים את הכופרים ואת אנשי הספר [היהודים והנוצרים] על פני [השיעים]. אחד הפשעים החמורים ביותר הוא שמייחסים את השיעה לאבן סבא,[4] בעוד עצם קיומו של אבן סבא לא הוכח מבחינה היסטורית, ואפשר שהיה רק אגדה שבאמצעותה רצו לייחס לשיעים כפירה...

 

הפולחן על פי האסכולה השיעית לגיטימי

קיימים הבדלים בכמה טקסי פולחן בין ארבע האסכולות הסוניות לבין עצמן ובינן לבין השיעה התרי עשרית. אדם הגון אינו יכול אלא לומר שהמוסלמי יכול לקיים פולחן על פי אחד הטקסים המוגדרים בחמש אסכולות אלה, וכי אין להאשים בכפירה את מי שנוהג על פי אחת מחמש האסכולות ולהוציאו מן העדה...

 

באשר לכתות השיעיות הקיצוניות, אחד מחכמי הדת ומקורות הסמכות [השיעים] המודרניים החשובים ביותר בתחום ההלכה הג'עפרית [האסכולה ההלכתית הנפוצה ביותר בקרב השיעה] והסונית, האדי ח'וסרו שאהי, [ששימש בעבר כראש משרד האינטרסים האיראני בקהיר] אמר במחקרו ההיסטורי והאנליטי... כי חכמי הדת השיעים לא רק התנגדו לכתות השיעיות הקיצוניות, אלא אף קיללו אותן והתנערו מהן...

 

[יסוד] איתן [אחר] בתפיסת האח"ס הוא ההכרה בקיום הבדלים [בין המוסלמים] לגבי פרטים הלכתיים שונים שאין בהם כדי להוציא אדם מכלל העדה [להבדיל מחילוקי דעות בנושאים עקרוניים]. האמונה באחדות האל היא מעיקרי הדת, ואילו הציות [לאל] והשריעה שייכים לפרטי ההלכה. עיקרי [הדת] שייכים ליסודות התיאולוגיה, ואילו פרטי ההלכה הם מעניינו של מדע ההלכה [ואינם נושא עקרוני]...

 

המחלוקת בין השיעה לסונה - פוליטית ולא הלכתית

יסודה של הבעיה השיעית הוא הוויכוח על הנאמנות לאימאמים ולא [ויכוח] על עיקרי הדת ויסודותיה. כלומר, זהו ויכוח פוליטי שאדוננו עלי והח'ליפים ישרי הדרך הצליחו להכילו [בתקופתם], ואחריה הוא שב, התגבר ואף התלהט מבחינה פוליטית בתקופות בני אומיה ובני עבאס במלחמותיהם... לכן אנו אומרים כי מחלוקת זו, שהחלה כמחלוקת פוליטית, יש ליישבה בכלים פוליטיים, ולא באמצעות האשמות הלכתיות או על ידי הרחקת אנשים והוצאתם מכלל העדה. אין מנוס מקבלת דעות שונות, אם הן נשענות על מקורות מקובלים או על היסטוריה שאינה מזויפת...

 

[יסוד] איתן נוסף במחשבה של האח"ס הוא כי האסלאם איחד בין הלאומים השונים שאימצו אותו ולא ביטל אותם [כמאמר הפסוק:] 'חילקנו אתכם לעמים ושבטים למען תכירו זה את זה' [49:13] ולא נאמר: 'למען תנתקו או תעקרו זה את זה משורשיו ומיסודותיו.' לכן, לעורר קנאות ערבית ופרסית כדי לחרחר ריב בין העמים דוחף את המאמינים המוסלמים בני העמים השונים נגד רצון הבורא, שכן אין כל עדיפות לערבי על פני פרסי, אלא ביראת שמיים...[5]

 

איני מתיימר להיות תיאורטיקן או אימאם, איני טוען להיות בעל עמדה רמה בהלכה או בהנהגת תנועת [האח"ס]... אני מדבר מתוך מה שחונכתי לו במהלך שישים שנותיי בשורות האח"ס..."[6]

 

ביקורת באח"ס: דברי נדא מנוגדים לדעה הסונית הרווחת

מאמרו של נדא עורר ביקורת בלשכת "המדריך הכללי" של תנועת האח"ס. חבר הלשכה, מחמוד ע'זלאן, כתב במאמר תגובה שפורסם באתר התנועה: "למרות אמונתי בצדקת [דבריו של השיח' הסוני הידוע הנחשב ממנהיגי האח"ס, יוסף אל-קרדאוי, בראיון ליומון המצרי האופוזיציוני, 'אל-מצרי אל-יום', כנגד השיעיזציה של החברות הסוניות],[7] התרעמנו עליו משום שכמה ממשלות, מפלגות וכלי תקשורת יכולים היו לנצלו כדי לתמוך בתכנית האמריקאית-ציונית העושה נפשות [לטענה] כי איראן היא הסכנה הגדולה ביותר באזור...

 

[עתה] יצא נגדנו מר יוסף נדא במאמר המגן על האסכולה השיעית ומתכחש לרוב הפגמים [של השיעה] שחכמי הדת הסונים הגיעו לקונצנזוס לגביהם, [ודבריו נשמעים] כאילו הוא קורא להצטרף [לשיעה] או לפחות אינו מבחין בינה לבין האסכולות הסוניות...

 

אם המאמר היה מתפרסם כדעה [אישית של נדא], היה העניין פעוט יותר, אך המאמר מדבר מראשיתו ועד סופו על ההבנה של האח"ס והפילוסופיה שלהם, מה גם שהמאמר פורסם באתר האח"ס, דבר שפוגע בנו מאוד, מעורר כלפינו חשדות ומפנה נגדנו רבים מבני הסונה... לפיכך, אני רואה כהכרחי להציג [בעתיד] מאמרים מעוררי בלבול כגון [מאמרו של נדא] בפני קבוצת [קוראים] לפני פרסומם באתר האח"ס, כל עוד האתר מבטא את [עמדת התנועה], כדי לבחון אם יש בפרסום נזק...

 

את עמדותינו הפוליטיות [כלפי איראן] יש לבחון על פי ערכי החירות, האמת והצדק – אם עמדותיה עולות בקנה אחד עימם, נתמוך בעמדותיה [של איראן]... ואם הן מנוגדות להם, נתנגד לעמדותיה [של איראן] ונגנה אותן... באשר לעמדתנו ביחס לאסכולה השיעית, אנו נוטים לא להתייחס לנושא מטוב ועד רע ולא להיכנס לוויכוחים בין האסכולות של המוסלמים מתוך רצון לשמור על אחדות האומה ולהרחיק כל גורם לקרע בתוכה. אנו משאירים [נושא זה] לחכמי הדת לדון בו דיון מדעי הוגן, ולצד זאת אנו מגנים בתוך ליבנו פנימה כל דבר הפוגע באסכולה של הסונים ובמקומם של חברי הנביא הנכבדים.

 

עמדה זו תלויה בכך שהשיעים יכבדו אותה וינהגו בצורה דומה. אך אם שקידתנו על אחדות [האומה] וזניחת הוויכוח [הפומבי] מנוצלת [על ידי השיעים] כדי להפיץ את האסכולה שלהם, אזי אין לנו ברירה אלא [להגיב] ולהבהיר את פרטי הוויכוח ואת הפגמים [שבשיעה]..."[8]

 

מנהיג האח"ס: עמדת נדא מבטאת ברובה את עמדת האח"ס

המדריך הכללי של האח"ס, מחמד מהדי עאכף, התערב באופן אישי בוויכוח שעורר מאמרו של נדא. בעיתונות המצרית דווח כי עאכף הוא שאפשר את פרסום מאמרו של נדא באתר התנועה, למורת רוחם של רבים בלשכתו. להגנתו של נדא אמר עאכף, כי המאבק בין השיעה לסונה הוא מאבק פוליטי ולא מאבק עדתי או דתי. עוד אמר: "לסונים אין בעיה דתית עם השיעה, שכן השיעים מאמינים באללה, בשליחו ובקוראן, ויש להם את האסכולה שלהם, שאותה אנו מכבדים. המאבק בין הסונים לשיעים הוא מאבק פוליטי ביסודו, והפוליטיקה ממשיכה לשחק בו [תפקיד] עד עתה." עאכף הוסיף כי למרות שמאמרו של נדא משקף את דעתו האישית בלבד, הוא מבטא ברובו את השקפת האח"ס.[9]

 

לאחרונה אמר עאכף גם כי הוא תומך בהתפשטות השיעית באזור, שכן קיימות 56 מדינות סוניות בארגון הוועידה האסלאמית, ולכן אין לפחד מאיראן, בהיותה המדינה השיעית היחידה בעולם. עאכף אף הביע תמיכה בפרויקט הגרעין האיראני גם אם מטרתו לייצר פצצה גרעינית.[10] בראיון לערוץ אל-ג'זירה אמר עאכף, כי השיעה נחלקת ל-36 קבוצות שונות, והוסיף: "למה שלא נפתח עימן בדיאלוג, מדוע אנו מתנגדים להם רק משום שהם שיעים?"[11]

 

בראיון לעיתון תורכי אמר עאכף בעניין זה: "איראן היא מדינה שיעית. השיעה אינה אסכולה דתית אלא פוליטית, ועל כן אנו מתמודדים [עם איראן] כמדינה שהיא גוף פוליטי ולא גוף דתי. אם מישהו רוצה לדבר על האסכולות, שיפנה לחכמי ההלכה. אולם אנו כבני אדם מדברים על מציאות ועל אינטרס האומה, זו משימתנו." כן אמר עאכף: "לפני שלושים שנה היתה איראן ענייה, חסרת כל והשחיתות והעריצות קיננו בה, עד שהגיע ח'ומיני ושיחרר אותה. הוא עמד בפני המדינה האדירה בעולם (ארה"ב), מה שאף מדינה ערבית או אסלאמית לא עשתה בשלושים השנה האחרונות. לכן אנו סבורים כי השאלה היא פוליטית ולא דתית."[12]

 

בשיחת טלפון הבהיר עאכף לשבועון המצרי הממסדי "אל-מצור" כי התבטאותו זו נועדה להוות "קריאה לשליטי מצרים כי יש ללכת בדרכה של איראן מבחינת קיום בחירות אמיתיות, חילופי שלטון, חירויות ופעילות רצינית למען תקומת האומה." עאכף הכחיש קיומם של מגעים ישירים בין האח"ס לבין איראן, והוסיף כי הוא מקבל כל הזמן הזמנות לבקר בטהראן, אך לא נענה להן.[13]

 

"רוז אל-יוסף": הפולמוס באח"ס – הכשר לברית עם איראן

עורך השבועון המצרי רוז אל-יוסף, עבדאללה כמאל, התייחס לפולמוס בקרב האח"ס ביחס לשיעה והצביע על חשיבות מאמרו של נדא, המלמד, לדבריו, על שינוי מהותי בחשיבה הדתית של האח"ס ביחס לשיעה. לטענתו, השינוי נובע מהצורך לאפשר ברית פוליטית גלויה יותר בין האח"ס לאיראן. להלן תרגום קטעים ממאמרו:

 

"אין ספק כי המאמר [של נדא] מבטא שינוי של ממש בדוקטרינה של תנועת האח"ס שחבריה ידועים בהיותם בין הקיצוניים שבסונים. [העובדה] שהוא נכתב על ידי מנהיג בעל תפקיד פוליטי, יותר מאשר בעל [תפקיד] הלכתי או [תפקיד] של תיאורטיקן במסגרת התנועה, פירושה כי [חל] שינוי ביחסים בין האח"ס לבין איראן הדורש [גיבוי] תיאורטי שהאח"ס ממהרים להיענות לו ולהבליטו בניסיון להטמיע את משמעותו בקרב אנשיהם. הדבר מעיד כי משהו גדול קורה בסתר בין האח"ס לבין המדינה הפרסית.

 

מאמרו [של נדא] עורר ויכוח נרחב בקרב האח"ס. התגובות למאמר חושפות התנגדות מהותית בשורות התנועה לתמורות רעיוניות אלה. [התגובות למאמר חושפות גם] את כוונת התנועה לפתוח בוויכוח פומבי [בנושא אף] שהיא יודעת שהוא לא ישכנע את אנשיה, אך רצונה להעביר את השינוי ולהעניק לו כיסוי הלכתי בצורה זו או אחרת, כך ש[לפחות] בשלב [הבא] תהיה הסכמה לתיאום בין איראן לאח"ס...

אנו ניצבים בפני שינוי מהותי בחשיבה של תנועה קיצונית זו, שעשוי להגיע לכדי התנערות מהמחויבויות הרעיוניות שלה, שלא לומר התנערות מן האסכולה [הסונית]. שינוי זה ייצור קרע מפחיד ופער גדול בין דרג ההנהגה המוביל את השינוי מסיבות פוליטיות ומהווה מיעוט בתנועה לבין רוב חבריה שאינם מבינים מה קורה בדרג העליון...

הפולמוס מלמד על נישואי תועלת זמניים בין האח"ס לאיראן

הוויכוחים ההלכתיים הפומביים הללו אינם אלא מסכי עשן המסתירים את מה שניתן לכנות 'נישואי הנאה בין האח"ס לאיראן' [נישואי 'מותעה' - נישואים לתקופה מסוימת המקובלים בשיעה]. יהיו אלה נישואים ארוכים או קצרים, הם נראים כהכרחיים עתה על פי האג'נדה של התנועה ובמסגרת השינויים האזוריים התכופים שהתנועה רוצה לפעול לפי הקצב שלהם...

 

אין זו הפעם הראשונה שהאח"ס עורכים שינוי פוליטי גדול בעקרונותיהם, [שכן] התנועה כשלעצמה - ללא קשר לכסותה הדתית - היא תנועה בעלת אופי תועלתני ואינטרסנטי, אפילו באופן שימושה בסיסמה הפוליטית ['האסלאם הוא הפתרון'], סיסמה המבטאת אמצעי להשגת המטרה החשובה ביותר, והיא תפיסת השלטון יותר משהיא מבטאת אמונה [דתית]...

 

המגמה החדשה בקרב תנועת האח"ס האסורה [על פי החוק המצרי] אינה נובעת ישירות מהשקפתה היא, אלא היא שייכת לארגון אחר הפועל תחת דגל האח"ס – תנועת חמאס, שהרחיקה לכת בקשר האסטרטגי ובקשר המימון שלה עם איראן וכן בתיאום שלה עם איראן ברמה האזורית... ופעולותיה הן הגוררות בעקבותיהן עמדות מסוימות של התנועה במצרים...

 

מזה שנים, בונה איראן קשרים עם קבוצה של ארגונים באזור שבהם היא עושה שימוש במסגרת המאבק האזורי. נוסף על חזבאללה בלבנון ודומיו בעיראק, ניצלה איראן את ההערצה האידיאולוגית למהפכה האסלאמית כדי למשוך מספר לא קטן של ארגונים המשתייכים לתנועת האח"ס בדרך זו או אחרת. בנוסף, עם הפסקת ערוצי המימון [לארגוני ההתנגדות]... לאחר ה-11.9, נעצר [גם] זרם התרומות מהמפרץ הסוני, ואיראן נכנסה למלא את המקום הפנוי בכיסיהם של ארגונים אלה. באופן [זה] הפכה עמדתה של איראן לקובעת בקרב ארגונים אלה, אפילו יותר מעמדת הארגון הבינ"ל של האח"ס עצמם...

 

אנו ניצבים בפני ברית יוצאת דופן, שכן היחידות המרכיבות אותה אינן בעלות אופי זהה ויש ביניהן סתירות מהותיות מבחינה דתית ומבחינה מבנית. [ברית זו כוללת] שלוש מדינות ושלושה ארגונים לפחות שאני נוהג לכנות 'כנופיה': מדינה שיעית, מדינה עלווית ומדינה סונית, כלומר איראן, סוריה וקטר, וכן יש בברית זו ארגון שיעי ושני ארגונים סוניים, [כלומר] חזבאללה, חמאס והאח"ס. יש לשים לב כי שלוש המדינות עושות שימוש בשלושת הארגונים כ'שליחים' שלהן, כדי להשיג את מטרותיהן הספציפיות. יש גם לשים לב שכל אחד משלושת הארגונים הללו שואף להיות מדינה או להגיע לשלטון במדינה... אך תנועת האח"ס התרכזה בבריתה זו באיראן ובקטר יותר מאשר באגף הסורי של הברית, משום שבפועל איראן היא המנהיגה את הברית, היא המממנת אותה, והיא זו הנשארת מחויבת לה, בעוד לגבי סוריה מסתמנת אפשרות שהיא תצא מן הברית [מתוך היענות] לפיתויים אמריקאיים...

 

האח"ס הולכים בעקבות חזבאללה

הוויכוח המתנהל [בקרב האח"ס על היחס לשיעה] שופך אור על עניינים רבים אחרים אשר חברי האח"ס מתעלמים מהם. הם שותקים על פעולות איראניות פרסיות שיעיות נגד הסונים באזורים שונים אחרים באיראן ובעולם הערבי... לדעתי, עמדותיהם מתבטאות בשתיקתם [זו] יותר מאשר במאמריהם... לדעתי, זוהי שתיקת השטנים. כוונת תנועת האח"ס אינה לשכנע את אנשיה להתקרב לשיעים מבחינה הלכתית או אפילו להבינם, אלא לגרום לקבלת העמדות של איראן ולהתיר לתנועה לכרות ברית גלויה והדוקה יותר עם איראן לקראת הצעד הבא שסיסמתו תהיה 'האויב של אויבי  – הוא ידידי' [כלומר, איראן, אויבתו של המשטר המצרי - היא ידידת האח"ס]. או-אז יגלו אנשי התנועה הפשוטים כי תנועת האח"ס הסונית הולכת בעקבות חזבאללה השיעי וכפופה להנהגתו."[14]