המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מעצרו של סעד אל-דין אבראהים במצרים
30/7/2000


מעצרו של פעיל זכויות האדם המצרי, סעד אל-דין אבראהים

 

פעיל זכויות האדם הותיק ומנהל "מרכז אבן ח'לדון למחקרים בתחום הפיתוח"[1], פרופסור סעד אל-דין אבראהים, המשמש גם כמרצה למדעי החברה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, נעצר באחד ביולי 2000, על ידי שלטונות מצריים, יחד עם רבים מעובדי המרכז.

 

פרופ' אבראהים, שהוא בעל אזרחות כפולה, מצרית-אמריקאית, הואשם כי "קיים קשרים עם מדינות זרות וסיפק להן מידע הפוגע באינטרסים הכלכליים, החברתיים, והפוליטיים של מצרים; קיבל כספים באופן בלתי חוקי; פעל כארגון לא-משלתי ללא רשיון; ניסה לעורר מחלוקת עדתית בין מוסלמים לקופטים במצרים, ופעל כדי לערער את המשטר והיציבות במדינה ולאיים על השלום החברתי." כעבור כמה ימים נוספה להאשמות אלה הטענה כי פרופסור אבראהים "רימה מוסדות בינלאומיים במטרה לקבל מהם כספים באופן בלתי צודק, בתמורה לפגיעה בשמה הטוב של מצרים"[2] ולאחר מכן, הועלתה נגדו האשמה נוספת כי קיים קשרים עם מרכז המחקרים של נאט"ו. אבראהים נעצר תחילה לחמישה עשר יום, ובסיומם הוארך מעצרו בחמישה עשר יום נוספים.

 

פרופ' אבראהים מכחיש את כל הטענות שהופנו נגדו וקובע כי הרדיפה אחריו נובעת ממניעים פוליטיים. ואמנם, השלטון המצרי לא ראה את פעילותו הענפה של פרופ' אבראהים בעין יפה, בעיקר בשלושה תחומים רגישים:

 

1. הפיקוח על הבחירות וה"פגיעה בשמה הטוב של מצרים":

במסגרת מחקרו, בדק פרופ' אבראהים את תקינות הבחירות לפרלמנט המצרי שנערכו ב1995- וקבע כי היו בהן אי-סדרים וזיופים. טענותיו אלה הוכחו כנכונות רק לאחרונה, כאשר בית המשפט העליון במצרים ביטל את תוצאות הבחירות וקבע כי יש לקיים בחירות חדשות. [בחירות חדשות אמורות להתקיים ממילא בנובמבר 2000]. כאשר נעצר פרופ' אבראהים, עסק מרכז "אבן ח'לדון" באופן אינטנסיבי בניסיון לקיים פיקוח על הבחירות הקרובות. בתקשורת המצרית נטען כי אבראהים סיכם עם מכון "קרטר" ועם המכון הלאומי האמריקאי לדמוקרטיה כי יממנו מערך של פיקוח על הבחירות.[3] אותם אלמנטים בתקשורת המצרית העוינים את אבראהים הציגו זאת כהתערבות אמריקאית בבחירות במצרים.

 

נחישותו של פרופ' אבראהים לקיים פיקוח על הבחירות לפרלמנט המצרי הייתה לזרא למשטר המצרי. פעיל בארגון המצרי לזכויות אדם, עוה"ד מחמוד קנדיל, הסביר כי "הממשלה איננה מעונינת שישמע קול כלשהו פרט לקולה. אין הממשלה רוצה שארגוני זכויות האדם ימלאו תפקיד בעניין זה, כדי שתוכל להמשיך ולטעון שהבחירות טהורות, מבלי שיותר לאיש לבדוק את אמיתות טענה זו."[4]

 

לצד הפיקוח על תקינות הבחירות, שם מרכז אבן ח'לדון למטרה לעודד את הציבור המצרי, ובעיקר זה הכפרי, לקחת חלק פעיל בבחירות. המרכיב המרכזי בקמפיין להגברת המעורבות הפוליטית של האזרחים, היה סרט תעמולה קצר, שאת התסריט עבורו כתב המחזאי הסאטירי המפורסם עלי סאלם. יוצרי הסרט קיוו כי הוא יוקרן בטלוויזיה המצרית וישפיע על הציבור לקחת חלק בבחירות. אלא שהשלטונות התייחסו אל התסריט אותו מצאו במרכז אבן ח'לדון כאל ראייה מרכזית לטענתם כי פרופ' אבראהים ביקש להוציא את דיבתה של מצרים רעה וקבעו כי הסרט "כלל הכפשות פוליטיות ופגיעה בשמה הטוב של מצרים באופן המסכן את בטחונה הלאומי."[5]

 

בתסריט, שפורסם ביומון הערבי "אל-חיאת", מתואר זוג כפריים המגיעים למסקנה כי השלטונות מזייפים את הבחירות משום שהציבור מאפשר להם לעשות כן. השניים מחליטים לנקוט בפעולה ופושטים על הקלפי כשהם לבושים  כשודדים. מעל הקלפי תלוי שלט ענק ובו נכתב "ועדת הבחירות של השינה העמוקה" וחברי הועדה כולם שקועים בתרדמה. השניים לוקחים ערמה של פתקי הצבעה ומכניסים אותם לקלפי.

 

ברקע, נשמע קולה של האישה האומרת בין היתר: "האנשים ברחוב הם הקובעים את סוג הממשלה ששולטת בהם... אין ממשלה על פני כדור הארץ שתתנדב לפעול באופן דמוקרטי. התעקשותם של האנשים להשתתף בקבלת ההחלטות היא הגורמת לכך שתהיה דמוקרטית. הייאוש הוא האויב המסוכן ביותר של הדמוקרטיה; הייאוש הוא האויב המסוכן ביותר של החירות. במדינות שמצבן קשה בהרבה מזה של מצרים, הצליח הרחוב להעלות את האנשים בהם הוא נותן אמון. היכנס והיה לשותף במדינה הזו. השתתף בבחירות ובחר באדם בו אתה מאמין, מוסלמי נוצרי, גבר, אישה... ולאחר מכן בוא עמו חשבון. מי ששומר את קולו לעצמו, אין לו זכות לבוא חשבון עם איש ועל שום דבר לאחר מכן. המיואש אינו משתתף בעיצוב ההווה או העתיד..."[6]

 

המחזאי עלי סאלם, היה הראשון שהתייצב לצדו של פרופ' אבראהים עם מעצרו בהכריזו כי הוא מקבל על עצמו "אחריות על כל מילה בתסריט מהבחינה הפוליטית והמשפטית."[7] בראיון ליומון הערבי "אל-חיאת", אמר סאלם כי המעצר מהווה "התפתחות חמורה, היוצרת אצלי תחושה שכבר נפטרתי ממנה בסוף שנות הששים, שאתה הולך לביתך ושואל את עצמך האם תיעצר היום או מחר".[8]

 

בתחילה, לא הואשם סאלם במעורבות ישירה בפרשה ונמסר כי הוא יזומן לתת עדות בפרשה. אלא שנראה כי בעקבות התבטאויותיו החד-משמעיות של סאלם בזכותו של פרופ' אבראהים ובגנות השלטונות שעצרו אותו, שינה המשטר את טעמו והחליט להאשים גם את המחזאי-תסריטאי ב"פגיעה בשמה הטוב של מצרים". הפרקליטות המצרית האשימה את סאלם ב"הכנת ואחזקת אמצעי פרסום במטרה להפיץ במתכוון מידע כוזב ותעמולה מסיתה העלולה להעכיר את הביטחון הכללי ולפגוע במתכוון באינטרס הלאומי של המדינה".[9]

 

סאלם התייחס להאשמה זו בסיפור "קפקאי" קצר שפרסם מעל דפי היומון "אל-חיאת" הלונדוני ובו הוא מתאר בגוף ראשון דמות -- שהיא למעשה שילוב של דמותו שלו וזו של פרופ' אבראהים -- המגיעה ל"ארץ מוזרה שבה מדברים שפה שהיא ערב רב של כמה שפות". הדמות "מבינה את השפה הזו, אך מתקשה לדברה". בהמשך מתאר סאלם בנין ענק -- בנין מערכות החקירה והמשפט -- הבנוי כמבוך ובו הוא מכתת רגליו ומחפש את המקום בו הוא אמור להיחקר. בסופו של דבר הוא מגיע אל "מחסן האשמות" בו הוא מתבקש "לבחור את האשמה התואמת אותו".

 

כאשר הוא שואל האם אין מישהו האמור להפנות אליו את האשמה, מוסבר לו כי "אנו עברנו את השלב הזה מזמן. אין אצלנו משטרה או פרקליטות, רק בתי משפט ושופטים. לאנשים פה יש מצפון חי והם באים לכאן מרצונם החופשי ובוחרים לעצמם את האשמה שבעטיה ישפטו". סאלם טוען בפני "מזכיר מחסן ההאשמות" את בעייתו: "לא רצחתי, לא הסתתי לרצח, לא גנבתי, לא שיקרתי, לא זיהמתי את מימי הנהר, לא שפכתי שמן על המדורה, ואני אוהב את החיים". המזכיר חוכך בדעתו ולבסוף מציע לסאלם את אשמת "הפגיעה בשמה הטוב של המדינה". "אשמה זו", הוא מסביר, "מתאימה לך בדיוק, והיא מחכה על המדף. היא תואמת את מידותיך, שהרי אתה גבוה ורחב. על תקשה עלי ואל תגרום לי לחפש אשמה אחרת שתתאים לך, לבש אותה והיכנס לאולם המשפט... ישנם אנשים המחפשים אחר אשמה שתתאים להם במשך שנים..."[10]

 

2. יחסי מוסלמים-קופטים במצרים

תחום פעילות נוסף בו עסק סעד אל-דין אבראהים -- שהיה לצנינים בעיני השלטונות -- הוא זכויותיו של המיעוט הקופטי במצרים. עבור השלטון המצרי יש לנושא זה רגישות עליונה במיוחד בעקבות התנגשויות הדמים שהתרחשו בשלהי 1998 ובראשית ינואר 2000, בכפר כשח בין מוסלמים לקופטים. המחלוקת בין פרופ' אבראהים לשלטונות מצרים בנושא הקופטים במצרים היא רבת שנים. בשנת 1994, ביקש אבראהים לקיים סימפוזיון בנושא המיעוטים בעולם הערבי בקהיר, וקבע כי הקופטים מהווים מיעוט החי בתוך רוב מוסלמי. שלטונות מצרים, המקפידים להדגיש תמיד כי הקופטים והמוסלמים במצרים חיים בהרמוניה -- מנעו ממנו מלקיים את הסימפוזיון בנושא רגיש זה ובסופו של דבר, התקיים הסימפוזיון בקפריסין.[11]

 

מטרתו העיקרית של אבראהים היא להביא לתיקונה של החוקה מצרית כך שתתאים גם לקופטים החיים במצרים. בסימפוזיון אחר שנערך בקהיר בפברואר 2000, טען פרופ' אבראהים כי הסיבה לבעיה העדתית במצרים היא הסעיף השני בחוקה המצרית, הקובע כי ההלכה האסלאמית היא המקור העיקרי לתחיקה ותבע לבטל סעיף זה.[12] בכנס שקוים בקונגרס האמריקאי במארס 2000 בחסות הקהילה הקופטית וארגון Freedom House בארה"ב, היה פרופ' אבראהים אחד משישה זוכי פרס על פעילותם להגנת זכויות האדם וזכויות המיעוטים. פרופ' אבראהים תקף בכנס את ממשלת מצרים על הפליית הקופטים לרעה.

 

נושא היחסים בין קופטים למוסלמים הוא אחד הרגישים ביותר במצרים. סלים עזוז, בעל טור ביומון האופוזיציה אל-אחראר ביטא את הביקורת שעוררה במצרים פעילותו של פרופ' אבראהים בנושא הקופטי: "הוא היה מפברק עובדות ונותן בידי האמריקאים פגיונות מורעלים כדי לתקוע בגבנו. הוא היה נותן להם אמתלה להתערב בעינינו הפנימיים בטענה של הגנה על המיעוטים, לאחר שהפך את הקופטים למיעוט בדומה לכורדים בעראק. הוא התייחס אליהם כאל מיעוט נרדף השותה כוסות של השפלה. הוא היה ממתין תמיד לאירוע כלשהו כדי להופכו לעניין עדתי..."[13] אשתו של פרופ' אבראהים, ברברה, העידה כי בשלושת החודשים האחרונים אף קיבל בעלה איומי רצח על רקע זה.[14]

 

3. פעילות מרכז אבן ח'לדון כארגון לא-ממשלתי:

נושא פעילותם של ארגונים לא-ממשלתיים וקבלת כספים ממקורות חוץ ישירות אליהם שנוי במחלוקת בין הפעילים לבין השלטונות הן במצרים והן במדינות ערביות נוספות. במוקד המחלוקת עומדת שאלת הפיקוח על התרומות. בעוד שאנשי הארגונים הלא-ממשלתיים תובעים חופש פעולה, מבקשים השלטונות לקיים פיקוח ריכוזי על תרומות מהמערב, במטרה להצר את צעדי הארגונים הלא-ממשלתיים מחד גיסא, ולזכות בנתח מאותם כספים, מאידך גיסא.

 

 בשנת 1999, עבר בפרלמנט המצרי חוק האוסר גיוס כספים בחו"ל ללא קבלת אישור מהשלטונות, אלא שבית המשפט הקונסטיטוציוני המצרי ביטל חוק זה בטענה שהוא סותר את החוקה. צו צבאי משנת 1992 אסר על איסוף תרומות ללא קבלת אישור מהרשויות, אך עורך דינו של אבראהים טוען כי מרכז אבן ח'לדון הוא חברה פרטית ללא מטרת רווח ולא ארגון לא-ממשלתי (NGO) ולכן מה שהוא מקבל הינו שכר עבור עבודתו ולא תרומות.[15]

 

שלטונות מצרים מיקדו תשומת לב רבה לטענתם כי סעד אל-דין אבראהים הונה את הגופים הבינלאומיים המממנים את מחקריו. התובע הכללי המצרי קבע כי אבראהים מואשם ב"קבלת כספים מארגונים זרים הפועלים בתחום זכויות האדם תוך שימוש בשיטות רמייה."[16] מטרת השלטונות הייתה לפגוע באמינותו של אבראהים ושל הארגונים הלא-ממשלתיים בכלל. אלא שהקהילה האירופאית, לפחות, דחתה את הטענות כלפי אבראהים ואת הקביעה כי תרומות לארגונים לא-ממשלתיים מנוגדות לחוק.

Germaine Demian, press officer for the European commission in Cairo: “Under the framework of an agreement between the government and the EU, we do have the right to fund out-of-government organizations.”[17]

 

הטיפול האמריקאי בפרשה:

כאמור, סעד אל-דין אבראהים הוא אזרח אמריקאי ולפיכך, אפשרו שלטונות מצרים לאנשי השגרירות האמריקאית לבקרו בבית הכלא. משקיפים העריכו כי התערבות אמריקאית לא תצלח משום ששלטונות מצרים מעונינים בדעת הקהל המקומית יותר מאשר זו האמריקאית, בעיקר בחודשים הקרובים עד לבחירות למועצת העם.[18]

 

השאלה הניצבת בפני משרד החוץ האמריקאי היא האם להפעיל לחץ פומבי ומשמעותי על ממשלת מצרים לשחרר את פרופ' אבראהים בטענה שמעצרו מהווה הפרה של זכויות אדם, או לפעול באופן דיסקרטי מאחורי הקלעים כסיוע לאזרח אמריקאי ולקבל, לפחות באופן פומבי, את עמדת ממשלת מצרים כי המדובר בחקירה פלילית לגיטימית. שגריר ארה"ב במצרים, דניאל קרצר, תומך באופן נלהב בגישה השניה. קרצר סבור שחשוב לשמור על כבודה של מערכת המשפט המצרית ודובר השגרירות האמריקאית בקהיר הכריז, בהתאם, כי הוא מקווה שהבעיה תיפתר "באופן שיזכה את מערכת המשפט המצרית באמינות."[19]

 

השגריר קרצר קיבל למעשה את הטענה המצרית לפיה פרופ' אבראהים ביצע עברות פליליות. בסימפוזיון בנושא היחסים האמריקאים-מצריים שהתכנס בקהיר בעיצומה של הפרשה, הכריז קרצר  כי "השגרירות האמריקאית איננה יכולה להתערב להגנתו של אדם בעל אזרחות מצרית-אמריקאית במידה והוא ביצע פשע. אנו לא יכולים להגן על אזרח אמריקאי המבצע פשע במדינה זרה. ככלל, כל אזרח אמריקאי או אמריקאי החי במצרים חייב להיות כפוף לחוקים המצריים. כל שהשגרירות עושה הוא לבקרו בכלא, לוודא את שלומו, ואת תקינות הצעדים המשפטיים שננקטו נגדו".[20]

 

גישתו של השגריר קרצר ספגה מהלומה כאשר הוחלט להאריך את מעצרו של פרופ' אבראהים בחמישה עשר יום נוספים. העיתונות האמריקאית לא ראתה בעין יפה את גישתו של קרצר, הנתפשת כהזנחה ונטישה של אזרח אמריקאי חף משפע המצוי במצוקה. ה- Washington Post היה החריף במבקרים:

 

“... While the Jewish suspects in a recent Iranian espionage trial, for example, were declared innocent by US officials, a US official in Cairo said that the embassy was only concerned that due process be followed in Ibrahim’s case and that the authorities decide quickly whether to press charges against him... Embassy spokesman, David Ballard... emphasized that Washington has not taken a stance in whether Ibrahim should be behind bars... “What we are saying is that we are going to be watching the case and would like a speedy resolution and we are interested in due process... we cannot say the man should not be in jail. They have charged him based on Egyptian law.”[21]

 

ג'ים הוגלנד מה-Washington Post תבע תשובות ממשרד החוץ בוושינגטון. הוא הצליח לחלץ מדובר משרד החוץ, ריצ'רד באוצ'ר, הצהרה לפיה מעצרו של פרופ' אבראהים הוא בתחום זכויות האדם ולא בתחום המשפטי-פלילי, משום שאבראהים לא עבר על החוק. הוגלנד שאל האם מצרים מפרה את הצהרת ורשה, עליה חתמה רק שלושה ימים לפני מעצרו של פרופ' אבראהים ובו התחייבה, יחד עם 105 מדינות נוספות, לפעול למען הדמוקרטיה. הוגלנד כתב:

“the ink was drying on Egypt’s signature when police arrested Ibrahim... [A] statement calling on Egypt to apply its Warsaw commitments to the Ibrahim case was volunteered to reporters by [state] department spokesman, Richard Boucher... after I raised the first, muted response with Albright aides...”[22]

 

העיתונות המצרית הייתה חד-משמעית בהתנגדותה להתערבות אמריקאית כלשהי לטובת פרופ' אבראהים. היחיד שמתח ביקורת מרומזת על נטישתו של אבראהים על ידי השגרירות האמריקאית היה, שוב, המחזאי עלי סאלם בסיפורו הקצר על ביקורו ב"מחסן האשמות" שהוזכר קודם לכן. הדמות בסיפור, זוכה לעצה כי עליה להודיע על המצב לשגריר ארצו כדי שהשגרירות תישא בהוצאות ההגנה במשפטו". אלא שלאחר שנבחרה לו אשמת "הפגיעה בשמה הטוב של המדינה" ובעת שהוא מבקש להתקשר לשגריר ארצו, לפני הכניסה לבית המשפט, אומר לו "מזכיר מחסן האשמות": זוהי הבירה היחידה על פני כדור הארץ שאין בה שגריר לארצך. אתה לגמרי לבדך, כפי שהיית תמיד".[23]

 

תגובת התקשורת המצרית:

מרבית התקשורת המצרית קבלה את מעצרו של דר' אבראהים בסיפוק רב. עבד אל-והאב בדרח'אן, פובליציסט ביומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי, תאר באופן ממצה את תחושתם של העיתונאים המצריים: "רבים במצרים סבורים שהצעדים המשפטיים נגד אבראהים באו באיחור רב [משום שמדובר] באדם מרגיז [שגם כאשר] הוא שם את ידו במים צלולים הוא מעכיר אותם, הן בכך שהוא זורה אור על סוגיית המיעוטים, ובעיקר הקופטים, והן משום שהוא מבקש להטיל מה שנתפש כפיקוח חיצוני על הבחירות..." [24] מחמד מאהוד, בעל טור ב"אל-ופד", הביע, כמו רבים אחרים, שביעות רצון מהמעצר: "הדר' המכובד מכר את כאבינו עבור דולרים במשך 15 שנה, בשמם של הדמוקרטיה וחופש הביטוי... האסון הגדול הוא שהמנגנונים הרלוונטיים ידעו מה עשה דר' אבראהים, אך לא עשו דבר לאורך כל התקופה הזו..."[25]

 

כשנעצר פרופ' אבראהים, לא נמסר כי קשריו עם גופים בישראל ותמיכתו בנורמליזציה מהווים חלק מההאשמות המיוחסות לו, אלא שבמהלך החקירה נמסר כי מתנהלת חקירה גם ביחס לקשריו עם אוניברסיטת חיפה[26]. רבים מהעיתונאים שהביעו שביעות רצון לאחר מעצרו של פרופ' אבראהים התמקדו בנושא זה.

 

מי שהוביל את המתקפה נגד פרופ' אבראהים היה עורך השבועון "אל-אסבוע", מצטפא בכרי, שמסר תיאורים מפורטים של קשריו של אבראהים עם ישראל ולמעשה הציג אותו כבוגד, המשתף פעולה עם האויב, ישראל, כדי לפגוע במצרים. אל-אח'באר הממסדי, למשל, פרסם את טענותיו של ח'אלד פיאץ', בכיר במרכז אבן ח'לדון ששיתף פעולה עם השלטונות והפליל את פרופ' אבראהים, שטען כי הקונסול הישראלי והנספחת בשגרירות ישראל קיימו קשר רציף עם פרופ' אבראהים והחליפו ביניהם מסמכים "בחשאיות מוחלטת".[27]

 

תמיכה מסוימת באבראהים בתקשורת המצרית החלה להופיע כעשרה ימים לאחר מעצרו. בעל הטור הנאצריסטי, עאדל אל-ג'וג'רי, היה הראשון שקבע כי למרות שהוא חולק על דעותיו של פרופ' אבראהים, הוא "מתנגד לכל מעצר של אינטלקטואל בסדר הגודל של סעד אל-דין אבראהים... למרות חילוקי הדעות בינינו בנושא הנורמליזציה [עם ישראל] אינני מסכים למאסר."[28]

 

מרבית אלו שהביעו תמיכה בפרופ' אבראהים התמקדו ברצח האופי של פרופ' אבראהים על ידי מצטפא בכרי ואחרים. הפובליציסט המצרי אבראהים עיסא, שגם הוא קבע כי הוא חלוק עם אבראהים ביחס לקשריו עם "האויב הציוני" -- קבע ביומון הלונדוני "אל-חיאת" כי "מה שמתרחש הוא רצח מוסרי מאורגן של דר' סעד אל-דין אבראהים באמצעות כלי התקשורת הממסדיים, המקדימים את החקירות והמשפט...אני מגן על סעד אל-דין אבראהים וטוען שהוא קורבן פוליטי בפרשה זו. קיוויתי שהאינטלקטואלים שלנו על דעותיהם השונות יבינו שאבראהים נתון לרצח פוליטי ומוסרי רק משום שהוא העז להעלות את התביעה לבחירות נקיות ולדמוקרטיה של המולדת..."[29]

 

חבר ההנהגה העליונה של מפ' הופד, רמזי זקלמה, קבע כי רצח האופי של פרופ' אבראהים מזכיר את ימי הנאצריזם. "האיש הואשם, נשפט, הורשע ונשחט טרם החל המשפט", הוא כתב. [30] גישה דומה נקטו גם בכירים בתקשורת הממסדית, כגון דר' עבד אל-מנעם סעיד, ראש מכון המחקרים של  אל-אהראם, שכתב: "יש במצרים, ובעיקר באמצעי התקשורת, מי שמרשיעים אדם ביום הראשון למעצרו... רבים הקדימו את מערכת המשפט והרשיעו את פרופ' אבראהים מבלי לבחון את הראיות ולהקשיב לטענות ההגנה.

 

 מעבר להפרה הבוטה של זכויותיהם של השלטונות ומערכת המשפט לחקור, להאשים, ולשפוט, הרי שהמדובר בפגיעה במוניטין וברצח אופי... הדבר מחזיר אותנו לתקופות הפרימיטיביות והפרה-היסטוריות בהן אנשים היו מואשמים על פי מצב הרוח... אני מאמין בלב מלא במערכת המשפט המצרית ואני ממתין לדברי הצדק שלה... אין ולא צריך להיות מישהו מעל לחוק... אלא שעד שהחוק יפעל את פעולתו בתנאים טבעיים, המתקפה האדירה נגד האיש נראית כמנוגדת לחלוטין לכל כללי הצדק ואף לעקרונות המוסר הכלליים, בעיקר מאחר שאין הוא מסוגל להגן על עצמו..."[31]

 

סיכום:

על אף שלל ההאשמות המגוונות שהופנו נגד פרופ' סעד אל-דין אבראהים, אין ספק שהקטליזטור למעצרו היה פעילותו למען פיקוח על הבחירות הקרובות במצרים בנובמבר 2000. השלטון המצרי כבר נכווה מביקורתו של פרופ' אבראהים על בחירות 1995, שאף נפסלו על ידי בית המשפט החוקתי העליון עקב זיופן, והחליט למנוע את הישנות המקרה על ידי הרתעה. התשובה לשאלה האם המדובר בחקירה פלילית לגיטימית או בהפרה של זכויות אדם בה מתחבט משרד החוץ האמריקאי גלומה בעצם האשמה העיקרית שהופנתה לפרופ' אבראהים: פגיעה בשמה הטוב של מצרים. אישום זה אינו יכול להתקיים במערכת משפט המבוססת על חקיקה דמוקרטית, שהרי מטבע הדברים חופש הביטוי בא להגן על מבקרי המשטר ולא על אלו המהללים אותו.

 

דר סעיד נג'אר, פעיל זכויות אדם ותיק במצרים, היטיב לתאר זאת באומרו כי הטענה בדבר פגיעה בשמה הטוב של מצרים "מעוררת גיחוך יותר מכל האחרות." תפקידם של הדו"חות הנכתבים על החברה המצרית איננו לתת תמונה ורודה, מסביר דר' אל-נג'אר, "מרכזי המחקר אינם חברות תיירות הפעולות להציג את חיינו בצורה מלבבת כדי למשוך תיירים... אינני יודע מיהו זה שפגע בשמה הטוב של מצרים, זה שכתב את הדוחות או השלטונות שהתייחסו לחוקר מכובד ומצטיין כאל סוחר סמים..."[32]

 

השגרירות האמריקאית בקהיר בחרה לפעול באופן דיסקרטי מאחורי הקלעים ולקבל את עמדת שלטונות מצרים כי המדובר בחקירה פלילית לגיטימית. למעשה, קיבל השגריר קרצר את הקביעה כי "פגיעה בשמה הטוב של מצרים" יכולה להוות עבירה פלילית ואין היא מימוש של חופש הביטוי. בינתיים, לא מנעה גישה זו את הארכת מעצרו של פרופ' סעד אל-דין אבראהים בחמישה עשר ימים נוספים, והיומון אל-חיאת אף דיווח כי קיימת כוונה לשוב ולהאריך את מעצרו[33].

 

פעילותו של פרופ' אבראהים, שבגינה הוא נעצר, נעשתה תוך שיתוף פעולה מלא מצד גופים בארה"ב ובאירופה. אף על פי כן, הוא לא זכה לתמיכה משמעותית ואפילו לא לגינוי פומבי של מעצרו אם על ידי ארה"ב ואם על ידי הקהילה האירופאית.


[1] מרכז אבן ח'לדון נוסד בשנת 1988 ועובדים בו כשלושים איש. הוא מתמקד בפיתוח החברה האזרחית ואף מוציא פרסום בנושא זה. עד מעצרו של פרופ' סעד אל-דין אבראהים, זכה מרכז אבן חו'לדון ליוקרה רבה ושניים מחברי מועצת הנאמנים שלו מונו לשרים בממשלת מצרים הנוכחית. עבד אל-רחמן אבן ח'לדון, שעל שמו מכונה המרכז, נולד הוא הוגה הדעות המוסלמי בן המאה ה14- הנחשב ל"אבי" מדעי החברה בעולם האסלאמי.

[2] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 3.7.2000.

[3] אל-אסבוע (מצרים), 10.7.2000.

[4] אל-אהראם אל-ערבי (מצרים), 8.7.2000.

[5] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 3.7.2000.

[6] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 5.7.2000.

[7] אל-מצור (מצרים), 7.7.2000.

[8] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 4.7.2000.

[9] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 25.7.2000.

[10] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 22.7.2000.

[11] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 3.7.2000.

[12] אל-אהראם אל-ערבי (מצרים), 8.7.2000.

[13]אל-אחראר (מצרים), 9.7.2000.

[14] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.7.2000.

[15] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 16.7.2000.

[16] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 4.7.2000.

The Los Angeles Times, July 5, 2000[17]

[18] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 3.7.2000.

[19] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 15.7.2000.

[20] אל-ג'מהוריה (מצרים), 13.7.2000.

The Washington Post, July 5, 2000 [21]

The Washington Post, July 17, 2000[22]

[23] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 22.7.2000.

[24] אל-חיאת (לונדון-בירות), 7.7.2000.

[25] אל-ופד (מצרים), 10.7.2000.

[26] אל-מצור (מצרים), 21.7.2000.

[27] אל-אח'באר (מצרים), 5.7.2000.

[28] אל-אחראר (מצרים), 9.7.2000.

[29] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 14.7.2000.

[30]אל-ופד (מצרים), 15.7.2000.

[31] אל-אהראם (מצרים), 11.7.2000. וגם, צלאח מנתצר, אל-אהראם (מצרים), 11.7.2000.

[32] אל-ופד (מצרים), 19.7.2000.

[33] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 25.7.2000. מעצר אדמיניסטרטיבי במצרים יכול להמשך ששים יום בטרם יובא החשוד בפני שופט.