כללי

 

החרפה במתיחות הסונית-שיעית (חלק ב'):

הצהרות אנטי-שיעיות מצד השיח' יוסוף אל-קרדאוי

 

בחודשים האחרונים הרבה השיח' יוסף אל-קרדאוי, ראש איחוד חכמי הדת המוסלמים, לתקוף את השיעה ואת איראן. בראיון ליומון המצרי  (8.9.2008) "אל-מצרי אל-יום", הוא הצביע על הסכנות הטמונות בהתפשטות השיעה בארצות הסוניות[1]; אל-קרדאוי הרחיב את מתקפתו - נגד הזרם השיעי ונגד האימפריאליזם האיראני העומד מאחוריו - בראיונות ל"אל-מצרי אל-יום" וליומון הסעודי "אל-שרק אל-אוסט" ובגילויי דעת בעיתון "אל-וטן" הסעודי וב"אל-מצריון" המצרי.

 

התבטאויותיו זכו לתגובות רבות בעיתונות הערבית: באיראן ובחוגים שיעיים נמתחה עליו ביקורת חריפה; אך גם בקרב הקבוצות הסוניות הוא זכה לתמיכה מסויגת בלבד, שלוותה בחשש מפני הצתת פתנה [מלחמת אחים] בין סונים לשיעים. הביקורת הסונית העיקרית עליו באה מקרב הנהגת תנועת "האחים המוסלמים", שהשיח' אל-קרדאוי נחשב לאחד מסמליה. זו לא תמכה בדבריו ובהמשך אף התנערה ממנו רשמית.    

 

על אף התקפותיהם של האיראנים ושל שיעים במדינות המפרץ, נותר אל-קרדאוי איתן בדעתו וסירב לסיים את העימות עם האיראנים, גם לא לאחר שאלה הביעו נכונות להתנצל רשמית בפניו.   

 

התקפותיו של אל-קרדאוי

השיעים מנסים לחדור אל החברה הסונית

בראיון ליומון המצרי "אל-מצרי אל-יום", בתשובה לשאלה מי יותר מסוכן – הזרם הווהאבי או הזרם השיעי, השיב אל-קרדאוי כי "השיעים הם מוסלמים שסטו מדרכו הנכונה של האסלאם וניסיונותיהם לחדור אל החברה הסונית מהווים סכנה. הם ערוכים לכך [היטב] באמצעות עושר רב [שנאמד] במיליארדים ובאמצעות קאדר של מיסיונרים האמונים על הפצת הזרם השיעי בארצות הסוניות... לצערי, גיליתי לאחרונה [כי ישנם] מצרים שיעים. לפני עשרות שנים, השיעים ניסו ולא הצליחו להעביר [ולו] מצרי אחד [אל מחנה השיעה]. מתקופתו של צלאח אל-דין אל-איובי [המאה ה-12] ועד לפני עשרים שנה, לא היה אפילו שיעי אחד במצרים. כיום הם כותבים בעיתונים וניתן לראותם בטלוויזיה והם מפרסמים ברבים את דבר היותם שיעים..."[2]

בעקבות גינויים שספג באיראן על דבריו, נותר אל-קרדאוי דבק בעמדתו. בגילוי דעת שפרסם, נאמר: "אני דבק בדברי על ניסיונות הפלישה השיעית אל החברות הסוניות. חובה לצאת נגד [תופעה] זו, שאם לא – הרי ש[אנו העולמאא'] מועלים בפיקדון שהופקד בידינו ואיננו ממלאים את חובתנו כלפי האומה המוסלמית. אזהרותיי מפני הפלישה הזו, נועדו לפקוח את עיני האומה למול סכנות המאיימות עליה, בשל ההסתערות [השיעית]."[3]      

 

על החברה הסונית להתפכח מול הסכנה

בראיון ליומון הסעודי "אל-שרק אל-אוסט", טען אל-קרדאוי כי התקרבות בין השיעה והסונה היא בלתי אפשרית וכי הפצת השיעה במדינה בה שלטת הסונה, היא בגדר פלישה למדינה הסונית ולחברה שבתוכה. לדבריו, "כאשר חברה [סונית] תבחין בהפצת השיעה היא תתנגד לכך ותגיב בעוינות." על איראן אמר, שהיא מדינה בעלת שאיפות אימפריאליסטיות מהתקופה הפרסית הקדומה ומהתקופה הסאסאנית, המשקיעה מיליונים או מיליארדים בהפצת השיעה. לטענתו, מי שמקבל על עצמו את השיעה, נעשה נאמן לאיראן ולא למולדתו ולפיכך, השיעים בלבנון חשים קרובים יותר לאיראנים מאשר לאחיהם במדינתם. אל-קרדאוי הביע נכונות לקיים דיאלוג עם נציגי כל הדתות - כולל הפגאניות, כמו הדת הבודהיסטית - אולם הוא "שולל דיאלוג עם ציונים או עם שיעים עושקים, הרוצים לפלוש למדינתנו [הסונית]". על אזהרותיו מפני הסכנה השיעית אמר שהן נועדו "למנוע פתנה [מלחמת אחים] גדולה בעתיד", מתוך "ראיית העתיד והכנה למחר".[4] 

 

בגילוי דעת ביומון הסעודי "אל-וטן", שב וטען אל-קרדאוי כי מאחורי הפעילות השיעית "עומדת מדינה בעלת מטרות אסטרטגיות, השוקדת על גיוס הדת והאסכולה [השיעית], להשגת מטרות של התפשטות והגדלת אזורי ההשפעה שלה... רציתי להזהיר את עמי ולזעוק בפני אומתי כדי להתריע על השריפה ההרסנית המצפה לה אם לא תתפכח משכרותה ותתעורר... מי שמפקפק בדברי, שיראה מה קורה במצרים, בסודאן, בתוניס, באלג'יריה, במרוקו, בארצות האסלאמיות באפריקה ובאסיה ואף בפלסטין..."[5] 

 

תגובות איראניות להצהרותיו של אל-קרדאוי

סוכנות ידיעות איראנית: אל-קרדאוי מדבר בלשון רבנים יהודים

בתגובה, תקפה איראן את אל-קרדאוי, תוך התמקדות במימד הדתי של הוויכוח, בלא להתייחס להיבטיו הפוליטיים. סוכנות הידיעות האיראנית "מהר" קבעה שאזהרותיו של השיח' אל-קרדאוי מפני התפשטות הזרם השיעי, הן דיבור בלשונם של רבנים יהודים ומטרתן לזרוע פירוד בין המוסלמים ולעורר רגשות עדתיים, ולכן על אל-קרדאוי לזנוח את עמדותיו הקיצוניות כלפי השיעה.[6]

המלומדים השיעים –  פוסק ההלכה הלבנוני איתאללה חוסיין פצ'לאללה ואיתאללה עלי תסח'ירי, סמזכ"ל איחוד חכמי הדת המוסלמים (שבראשו עומד אל-קרדאוי) – תקפו את דברי אל-קרדאוי בצורה דומה. השניים מחו על השימוש שאל-קרדאוי עשה במונח "מיסיונריות" [המעורר קונוטציות של שליחות נוצרית] בהקשר של התפשטות הזרם השיעי בארצות הסוניות. תסח'ירי אמר כי "הצהרותיו של אל-קרדאוי זורעות פירוד ומנוגדות למטרותיו של איחוד חכמי הדת המוסלמים, שבראשו הוא עומד".[7]  איתאללה אחמד ח'אתמי, חבר "מועצת המומחים" באיראן, טען כי אל-קרדאוי הפך לכלי שרת בידיהם של הווהאבים ודרש ממנו לחזור בתשובה ולתקן את עמדותיו.[8]

 

ההתנצלות האיראנית וביטולה

ב- 14 באוקטובר דיווח היומון "אל-קדס אל-ערבי" כי משלחת איראנית רמת דרג, אשר ביקרה בדוחא לרגל כינוס איחוד חכמי הדת המוסלמים (הכולל סונים ושיעים), וכללה את יועצו של מנהיג איראן ח'אמנאי למדיניות חוץ, עלי אכבר ולאיתי, הגישה התנצלות רשמית לאל-קרדאוי בה נאמר כי "מי שקושר את אל-קרדאוי עם הציונות הם הציונים עצמם". עפ"י הדיווח, המשלחת הבהירה לאל-קרדאוי כי סוכנות "מהר" אינה משקפת את עמדתה הרשמית של איראן.[9]  ואילו "מהר" הודיעה על פיטורי הכתב שתקף את אל-קרדאוי ותיארה את מאמרו, שלטענתה פורסם ללא ידיעת מנהלי הסוכנות, כ"מנוגד [לעיקרון] האחדות האסלאמית".[10]  

 

אל-קרדאוי עצמו דחה את ניסיון הפיוס וסירב לחתום על גילוי דעת, משותף לו ולמשלחת האיראנית, המכריז על סיום הסכסוך ביניהם, כל עוד לא יתחייבו האיראנים לחדול מניסיונות ההתפשטות של השיעה אל תוך העולם הסוני ולשרש את המנהג השיעי לקלל את חברי הנביא.[11] בעקבות עמדתו הנוקשה של אל-קרדאוי, מיהרה שגרירות איראן בריאץ' להכחיש את דבר ההתנצלות וטענה כי הידיעות על כך שקריות.[12]

 

איחוד חכמי הדת המוסלמים תמך באזהרתו של אל-קרדאוי מפני התפשטות הזרם השיעי בארצות הסוניות, ודרש מטהראן להתנצל בפניו ולהעניש את סוכנות הידיעות "מהר". בהודעת הסיכום של כינוס האיחוד בדוחא נאמר כי אין לנהל תעמולה במדינה מסוימת לאסכולה דתית השונה מזו השלטת באותה מדינה, וזאת למען אחדות האומה.[13] הסיכום התקבל חרף מאמצי קבוצת המיעוט באיחוד, בראשות מזכ"ל הארגון, ד"ר מחמד סלים אל-עוא, למתן את עמדתו של אל-קרדאוי, כדי שהודעת הסיכום תהיה חריפה פחות.[14]

 

שיעים בקטר קוראים לשלול את אזרחותו של אל-קרדאוי

השיעים במדינות המפרץ תמכו בעמדת איראן. קבוצה של עורכי דין שיעים אף הגישה תביעה נגד אל-קרדאוי בבית דין בדוחא, וקראה לסלקו מקטר ולשלול את אזרחותו בה בשל דבריו המסיתים למלחמת אחים.[15]

איש הדת השיעי הבולט ביותר בכווית – מחמד אל-מהרי – כינה את אל-קרדאוי בשלל כינויים המרמזים שהאיש הוא כופר ואויב של "אהל אל-בית"[16]. מהרי הוסיף ואמר: "אנו מצהירים בגלוי כי הוא [אל-קרדאוי] הפך באמת ל-'נאצבי' [כינוי שיעי לאויבם של עלי בן אבו טאלב ואהל אל-בית] ועל כן אנו דורשים מאל-אזהר להסיר את מצנפתו הדתית ולמנוע ממנו להופיע בתקשורת".[17]

 

תמיכה סונית באל-קרדאוי

עולמאא' מאל-אזהר נחלצו להגנתו של אל-קרדאוי בכנותם את ההצהרות האיראניות נגדו "טיפשיות" הנובעות מ"קנאות עיוורת". עם זאת, חלק מאותם עולמאא' לא חסכו שבטם גם מאל-קרדאוי וטענו כי מתוקף תפקידו, היה עליו לקדם אחדות בשורות המוסלמים ולא לתקוף את השיעה.[18]

גם הגאמעה האסלאמיה במצרים נחלצה לטובת אל-קרדאוי. בגילוי דעת מטעם התנועה, נכתב כי: "העולמאא' של האומה האסלאמית, לא הגיעו למעמדם הנשגב אלא... באמצעות ביצוע התפקיד המוטל עליהם: לראות דברים מראש ולחשוף את הסכנות טרם התממשותן ולהזהיר את האנשים מפניהן..."[19]

 

5000 עולמאא' פקיסטניים פרסמו גילוי דעת של סולידאריות עם אל-קרדאוי והאשימו את איראן בכך שהיא "עוזרת לכוחות האימפריאליסטים בהשמדת הארצות האסלאמיות באפגניסטן ובעיראק...ובניצול המיעוטים השיעיים בארצות הסוניות לטובת האינטרסים הלאומיים שלה". גילוי הדעת אף מאשים את איראן ב"תמיכה ואף בהנהגה של ארגוני טרור רצחניים המתירים את דמם של המוסלמים בעיראק, באפגניסטן ובפקיסטן".[20]

ארגון "תומכי הסונה" בקטר וכן קבוצות סלפיות בכווית, גינו את ההתקפות מצד גורמים שיעים בארצותיהם ובאיראן, על השיח' אל-קרדאוי, והודיעו על תמיכתם בו והסכמה עם אזהרתו מפני התפשטות השיעה.[21]

בתגובה מאוחרת יותר, דרשו 29 עלמאא' סוניים מכמה מדינות ערביות, מאיראן להתנצל רשמית בפני אל-קרדאוי והזהירו שהיא תהיה אחראית לכל פגיעה בחייו, נוכח פרסום פסקי הלכה שיעים המתירים את דמו.[22]

 

הנהגת האחים המוסלמים מתנערת מאל-קרדאוי

מחמד מהדי עאכף, המדריך הכללי של תנועת האחים המוסלמים, סירב תחילה להגיב על דברי אל-קרדאוי – שהינו מבכירי התנועה בעבר, ונחשב לאחד מסמליה. עאכף גם הכחיש טענות לפיהן תנועתו הותירה את אל-קרדאוי לבדו במערכה מול חכמי הדת השיעים.[23]  ביחס לשיעים אמר עאכף כי "הם מוסלמים [בדיוק כמונו]. הם מחזיקים באסכולה שלהם, אך עובדים את אללה והולכים לפי משנתו של הנביא מחמד... מה שמתחולל בין הסונה והשיעה, בעיקר בעיראק ובלבנון, אינו יותר מאשר חילוקי דעות פוליטיים שלאסלאם ולאסכולות הדתיות שלו אין כל קשר אליהם... העיקרון של האחים המוסלמים הוא קירוב בין הזרמים..."[24] 

בשלב מאוחר יותר, הוסר מחסום השתיקה ומקורות בהנהגת תנועת האחים המוסלמים מסרו כי לשכת המדריך הכללי החליטה להתנער מהשיח' אל-קרדאוי, בעקבות הביקורת שמתח על איראן ועל השיעה.[25]

 

אולם, בתנועת האחים המוסלמים נשמעו גם קולות אחרים, גם אם לא מקרב ההנהגה. ארבעים משכילים ואנשי תקשורת החברים בתנועה פרסמו "גילוי דעת אל האומה האסלאמית מתלמידי האימאם אל-קרדאוי ואוהביו", בו הם מביעים סולידאריות עם אל-קרדאוי ותמיכה בעמדותיו.[26] 

 

בנו של אל-קרדאוי: אני גאה להיות שיעי

על רקע הצהרותיו של אל-קרדאוי התפרסמו בתקשורת הערבית ידיעות על כך שבנו של אל-קרדאוי – המשורר עבד אל-רחמן אל-קרדאוי, הפך לשיעי, תוך רמיזה על המניע להצהרותיו החריפות של אל-קרדאוי.  

 

השמועות הוכחשו הן על ידי השיח' אל-קרדאוי עצמו והן על ידי הד"ר סלים אל-עוא – מזכ"ל איחוד חכמי הדת המוסלמים בראשו עומד אל-קרדאוי. בראיון ל"אל-מצרי אל-יום" טען אל-קרדאוי כי מדובר "בדברים בטלים שמטרתם היא להסיט [את הציבור] מהנושא העיקרי..." עוד אמר: " נכון שבני עבד אל-רחמן הוא מבין מעריציו הנלהבים של חסן נאסרללה, כסמלה של התנגדות, ונכון שהוא הוזמן פעמים רבות לדרום [לבנון] והקדיש קובץ שירים להתנגדות [הלבנונית, קרי חזבאללה]. אולם, כל זה לא אומר שהוא הפך לשיעי...".[27]     

 

אל-עוא אמר ליומון הסעודי "אל-וטן" כי עבד אל-רחמן אל-קרדאוי הכחיש מכל וכל את השמועות בדבר הפיכתו לשיעי, במהלך פגישה עמו. אל-עוא הוסיף כי עבד אל-רחמן אף שוקל להגיש תביעה נגד סוכנויות הידיעות שהפיצו את השמועה.[28]

 

עם זאת דווח באתר האיראני ג'האן ניוז כי במהלך כנס בעיר צור אמר בנו של אל-קרדאוי , כי הוא גאה להיות שיעי וכי הבקשה שהופנתה אליו לאחרונה לחזור בו מהפיכתו לשיעי היא עלבון לשיעים.[29]  אמירה זו של עבד אל-רחמן אל-קרדאוי לא לוותה בהכחשה כלשהי, בניגוד לנעשה נוכח שמועות קודמות בעניין.