המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
שלום, ביטחון ונורמליזציה עם ישראל - גישת סוריה
20/2/2000


השלום, הביטחון והנורמליזציה עם ישראל, ע"פ גישת סוריה

 

רקע

ההחרפה האחרונה בעימות בדרום לבנון הבליטה מחדש את חלקה של סוריה הן בעידוד חזבאללה והן בריסונו. ע"פי מקורות סורים שצוטטו ב"אל-חיאת"[1] המסר המדיני של פיגועי חזבאללה האחרונים הוא ש"ההתנגדות תימשך גם בצל המו"מ", וכי אין אמת בשמועות שנפוצו לאחרונה כאילו הושגה שביתת נשק בלתי מוכרזת בדרום לבנון, בעת שמתקיים המו"מ. ע"פי אותם מקורות "חשוב כי תהיה הרמוניה בין ההתנגדות לבין הדיפלומטיה".

 

גם כתב "אל-חיאת" בדמשק , מקורבו של שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, מבהיר כי גם לאחר נסיגה ישראלית חד צדדית יימשך העימות נגד ישראל, שכן עקב נסיגתה "יווצר חלל שיצדיק פעולות של הארגונים הפלסטינים וה'התנגדות' הלבנונית נגד הכיבוש".[2]

 

עמדה סורית זו ביחס להמשך העימות נגד ישראל אינה חדשה. היא כבר הופיעה במסמך התגובה הסורי ל"נייר העבודה האמריקאי" שפורסם לאחר שיחות שפרדסטאון וניסה לסכם את נקודות ההסכמה ונקודות המחלוקת בין סוריה לישראל.

 

ע"פי מסמך התגובה הסורי, לבנון תמשיך להיות זירת עימות אפשרי נגד ישראל גם לאחר הסכם סורי-ישראלי.

 

חשיבותו של המסמך הסורי בכך שהוא מציג, לראשונה, את גישתה הכוללת של סוריה. השוואתו עם "נייר העמדה" האמריקאי מאפשרת לזהות את פער העֲמדות הנוכחי בין הצדדים [אשר עלול להתגלות כרחב עוד יותר, כאשר תתפרסם תגובת ישראל למסמך האמריקאי], ולעמוד על המאפיינים העיקריים של הגישה הסורית לשלום, לביטחון ולנורמליזציה עם ישראל.

 

גבולות

קו הארבעה ביוני 1967 יהיה, על פי הגישה הסורית, "גבול הקבע הבינלאומי" בין סוריה לישראל[3].  "כל צד מתחייב לכבד גבול זה ולא לפגוע ב[ריבונותו של ה]צד השני על אדמתו, מימיו ושמיו". ועוד: "שני הצדדים מכירים בריבונותו של כל אחד מהם על אדמתו, בשלמותו הטריטוריאלית, בעצמאותו המדינית ובזכותו להתקיים בשלום בתוך גבולות בטוחים ומוכּרים" [שהם קו הארבעה ביוני 1967]. [4] 

 

היחסים בין שתי המדינות

במסמך הסורי נקבע כי היחסים בין הצדדים יהיו "יחסי שלום רגילים" ["עאדיה"], להבדיל מן הנורמליזציה ["תטביע"] אליה חותרת ישראל. הצדדים יכוננו "יחסי שכנות טובה" ו"יימנעו משימוש בכוח או מאיום בו, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף זה כנגד זה";  הם "יפעלו לחיזוק השלום, היציבות והפיתוח באזוריהם ויפתרו את כל המחלוקות הנובעות מפרשנותו או מיישומו של ההסכם ביניהם בדרכי שלום, בוררות או ע"י פניה לביה"ד הבינלאומי".

 

שגרירויות שתי המדינות יאוישו בשגרירים תושבים, אך היחסים הדיפלומטיים והקונסולריים ביניהן לא יהיו "מלאים" [סוריה דחתה נוסח זה שהופיע במסמך האמריקאי]. 

נורמליזציה

המסמך הסורי משקף התנגדות ל"שיתוף פעולה" בין סוריה לישראל כמעט בכל התחומים [סוריה השמיטה מונח זה מן המסמך האמריקאי כמעט בכל מקום בו הופיע]. סוריה תסיר הגבלות כלכליות מפלות נגד ישראל ובאופן ספציפי את החרם הכלכלי אך לא תסיר את "כל" ההגבלות ולא תאפשר קשרי כלכלה "נורמליים" [מלים שהושמטו מן המסמך האמריקאי]. לא יהיה "מעבר חופשי ובלתי מופרע של אנשים, סחורות ושירותים בין הצדדים" [כפי שהציעה ארה"ב ב"נייר העבודה" שלה], אלא יחסי המסחר בין הצדדים "יותאמו" ולמעשה יֻתנו ב"אינטרסים", ב"חוקים" וב"תקנות" הקיימים בסוריה. הצדדים "יכוננו" קשרי תחבורה ותיירות ביניהם, אך זאת תוך "כיבוד" ולמעשה בסייגים של "המנהגים והמסורות המקובלים" בסוריה. "יוּתרו" קשרי דואר וטלפון בסייג של "כיבוד ההסכמים הבינלאומיים" להם מחויבת סוריה בתחום זה. תושבי כל צד יוכלו לקבל סעד משפטי בבתי המשפט של הצד השני.

 

מים

על פי גישתה של סוריה, לא יהיה  "שיתוף פעולה" בנושא זה [כפי שהציעה ארה"ב ב"נייר העבודה" שלה] אלא "תוקם ועדת מים".

 
קשרים בינלאומיים

סוריה תוכל לפגוע בזכותה של ישראל להשתתף בארגונים בינלאומיים [סעיף האוסר זאת הופיע ב"נייר העבודה" האמריקאי והושמט ע"י סוריה].

 

בריתות צבאיות

סוריה תוכל לשתף פעולה עם צד שלישי או לבוא בברית בעלת אופי צבאי עוין לישראל עם צד שלישי [סעיף האוסר זאת הושמט ע"י סוריה מ"נייר העבודה האמריקאי"].

 

סדרי ביטחון

התיאום והקישור הביטחוני בין הצדדים לא יהיו "ישירים" אלא ייעשו באמצעות המשקיפים הבינלאומיים. תחנת ההתרעה הקרקעית תפעל רק חמש שנים ע"י גורמים זרים בשיתוף קציני קישור סורים ללא שיתוף ישראלים.  המודיעין, שיופק ע"י מערכות לווין, יימסר לשני הצדדים.

הפירוז יתבסס על שלושת העקרונות שסוכמו ב-"non paper"  משנת 1995: Equality, Mutuality and Reciprocity . עם זאת, "אם יתברר במהלך המו"מ על סדרי הביטחון, כי יישום עקרון ה"שוויון" בסדרי הביטחון הוא בלתי אפשרי או קשה מאד מבחינה גיאוגרפית, ידונו המומחים הצבאיים בקושי זה ויפתרו אותו, אם ע"י תיקונו באמצעות הוספה או החסרה או בהסכמה הדדית על פתרון משביע רצון [אחר]".

 

פעילות עוינת ואלימה

"נייר העבודה" האמריקאי הציע, כי  "כל צד" יימנע מן הפעולות הבאות: "ארגון", "הסתה", "התססה", "סיוע", "השתתפות" ו"איום" באלימות כנגד הצד השני, הן משטחו והן משטחים שבשליטתו [והכוונה, כמובן, לשטח לבנון].

 

סוריה דחתה נוסח זה והגבילה את מחויבותה רק לאחד מן האיסורים שהופיעו בנייר האמריקאי: האיסור על "ארגון" פעילות  אלימה נגד הצד השני. כל שאר הפעולות האסורות הושמטו ע"י סוריה. ואולם, גם את האיסור על "ארגון" פעילות אלימה נגד הצד השני סייגה סוריה בכמה סייגים:

א. האיסור יחול רק על אדמתה אך לא על שטחים שבשליטתה [כגון לבנון].

ב. האיסור יוגבל ע"י שיקולים של ריבונות סוריה, ע"י שיקולים של חופש ביטוי פוליטי ותקשורתי  וע"י שיקולים של זכויות האדם הבסיסיות בסוריה.

ג. האיסור יוגבל ע"י שיקולים של [העדר] "פתרון הוגן לבעיית הפליטים הפלסטינים".

 

דרישות סוריות נוספות

סוריה תובעת כי עם כניסת ההסכם הישראלי סורי לתוקף, יתחילו שני הצדדים במו"מ להפיכת המזה"ת לאזור ללא נשק השמדה המוני.

 כמו כן, ע"פי גישת סוריה, ייחתם ההסכם עם ישראל רק בו זמנית עם הסכם ישראלי לבנוני.

 

סיכום

תפיסת השלום והביטחון הסורית, כפי שהיא עולה מתוך "מסמך התגובה" שלה ל"נייר העבודה" האמריקאי, ניתנת לניתוח בשתי דרכים שונות:

 

הדרך האחת היא לראות את הסעיפים העוינים לישראל במסמך כסותרים באופן מהותי את הסעיפים האחרים העוסקים במחויבות לשלום בין שתי המדינות, ולהסיק מכך כי לסעיפים העוסקים בשלום אין תוקף אמיתי וכי מטרתה של סוריה במשא ומתן עם ישראל היא להפיק ממנו יתרונות אחרים (כגון שיפור במעמדה הבינלאומי, בעיקר בארה"ב; הוצאתה מרשימת המדינות הנותנות חסות לטרור; הישגים כלכליים ביחסיה עם המערב; לחץ מערבי על  ישראל; חיזוק מעמדה הבינערבי וכיו"ב).

 

הדרך האחרת היא לנסות ליישב את הסתירות הפנימיות בתפיסה הסורית ולהבינה כגישה חדשה ושונה, שאיננה תואמת תפיסות מקובלות של יחסי שלום וביטחון, שכן סוריה "איננה מתכוונת" כדברי שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע , לעיתון "אל-ספיר" "להגיע להסכם קמפ דייויד נוסף, או להסכם אוסלו חדש ואף לא להסכם ואדי ערבה חדש, ואיננה מוכנה לקבל את התקדימים הללו כמודל".[5]

 

את הגישה הסורית ניתן, אפוא, להגדיר כהסכם להסדרת המשך הסכסוך באמצעים אחרים ללא מלחמה. במסגרת זו מוכנה סוריה -- על מנת להבטיח את נסיגתה של ישראל -- לכונן עמה יחסים מוגבלים.

 

יודגש כי מן המסמך הסורי  עולה שסוריה איננה מוכנה לקבל עליה איסור על המשך הפעילות הבלתי-ישירה נגד ישראל מלבנון או מכל שטח אחר פרט לסוריה עצמה, גם לאחר ההסכם.

 



[1] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 8.2.2000.

[2] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 10.2.2000.

3 בהקשר זה, יש לציין כי התגובה הסורית לנייר האמריקאי, כמוה כאין ספור הצהרות פומביות של ראשי המשטר הסורי ודובריו , מפריכה את השמועות והפרשנויות המוטעות שהתפרסמו בארה"ב ובישראל, ולפיהן ויתרה סוריה, כביכול, על דרישתה לנסיגת ישראל לקו זה (שמועות ופרשנויות מוטעות אלה הופיעו לאחר נאומו של שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, בבית הלבן בטקס חידוש השיחות באמצע דצמבר 1999, בו הוא נמנע מלהזכיר תביעה זו בלשון מפורשת). בתגובה לנייר האמריקאי, מבהירה סוריה באופן שאינו ניתן לפרשנות אחרת, כי קו הארבעה ביוני 1967 הוא התביעה הנחרצת שלה.

[4] אל-חיאת (לונדון בירות), 8.2.2000.

[5] אל-ספיר, 19.1.2000.