המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
קברי ההמונים של סדאם
11/6/2003

 

קברי ההמונים של סדאם

 

מאז ראשית חודש מאי 2003 החלו להיחשף ברחבי עיראק אתרים של קברים המוניים ובהם שרידיהן של אלפי גופות של אזרחים עיראקיים, קורבנות משטר הבעת': אסירים פוליטיים ממתנגדי המשטר, אנשי ההתקוממויות של שנת 1991 שדוכאו ביד ברזל לאחר מלחמת המפרץ הראשונה ואפילו חברי מפלגת הבעת' עצמה. כמו כן, נמצאו בקברים אלה שרידי גוויותיהם של נשים, ילדים וזקנים. מספרם הכללי של קורבנות משטר סדאם חוסיין מגיע על פי הערכות אלו ללמעלה ממיליון נפש, בני כל העדות בעיראק – סונים, שיעים וכורדים[1].

רק בעלי טור מעטים בעולם הערבי כתבו אודות הגילויים הללו. להלן מבחר קטעים מהמאמרים:

 

'ערבים רבים חטאו כנגד העם העיראקי'

במאמרו "אף אחד אינו מתנצל" כתב בעל הטור אחמד אל-רבעי ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט"[2]: "עשרות מפלגות ועשרות אישים מחאו כף לסדאם חוסיין ולמשטרו הקבור והגנו עליו מכיוון שהחשיבוהו למשטר לאומי ולאויב הציונות. חלקם אף תיארו משטר זה במונח 'דמוקרטיה'. [אנשים אלה] הופיעו בערוצי התקשורת הלוויינים וברחובות הערים [הערביות], כשהם מגינים בלהט על משטר סדאם, עד [לרגע] בו הוסר הלוט מעל מה שהיה נסתר [עד אז], עד שראו במו-עיניהם את מאות אלפי המשפחות המחפשות אחר [קרוביהן] הנעדרים, את מאות בתי הכלא הסודיים שדלתותיהם לא נסגרו [לעולם] והאלפים שנקברו בקברי המונים בבגדיהם בדרך ברברית וחסרת אנושיות.

 

זאת ועוד, הם ראו במו-עיניהם כיצד הובאו מתנגדי המשטר ונכבלו בחומרי נפץ [וכיצד] פוצצו אותם לאחר מכן בשלט-רחוק, כאשר הרוצחים [עומדים] ומוחאים כף... לא ראינו אף לא אחד מבין אלה שהגנו על סדאם ומשטרו עומד, עם שמץ של אומץ לב, מתנצל בפני העיראקים, מודה בשגיאותיו ומתמודד עם האמת... האם אין בנמצא ]איש[ מצפון אחד שמראות אלה... עשויים להביאו לעמוד בפני האנשים ולהתוודות על כך שטעה, על כך שלא ידע את האמת לאשורה, על כך שנפל קורבן להטעייתם של אמצעי התקשורת? האם אין מי שיאמר לציבור, שאותו הוא הנהיג בהפגנות שיצאו להגנת משטרו של סדאם, כי הוא טעה? האין זה אסון, כאשר זה אשר ביצע את פשע ההיחלצות להגנת משטרו של סדאם ואשר הוליך את האנשים שולל, מסרב להתנצל...? [ומן הדין שיעשה כך], שכן  בעצם המעשה יציל בראש ובראשונה את כבודו שלו ואת כבודה של האומה [הערבית...

 

רבים מהערבים חטאו... כנגד העם העיראקי כאשר עמדו לצדם של תלייניו, כאשר הקלו ראש במעשיו הברבריים של המשטר כנגד בני עמו שלו, כאשר פתחו את אמצעי התקשורת שלהם בפני כל מי שהגן על משטר רפאים זה וכאשר סירבו לנהוג בסובלנות ביחס להשקפותיהם של אחרים. הגיע העת שכמה מהם יתייצבו, באומץ לב ובמינימום של כבוד עצמי ולהתנצל בפני העיראקים...!"

 

'רוצחים מעולמנו הערבי ביצעו מעשי ברבריות אלה'

תחת הכותרת "אבל, מי יתנצל?" כתב בעל הטור ראג'ח אל-ח'ורי ביומון הלבנוני אל-נהאר[3]: "יותר ממחצית המאה חלפה מאז התמוטטות הרייך השלישי והעם הגרמני עדיין לא התנקה מן הפשע הנאצי המחריד שביצע אדולף היטלר. לפני מספר שבועות נפל משטרו של סדאם ועדיין לא ניכר כי המשטר הערבי חש את כובד משקלו של הפשע המחריד שביצע סדאם חוסיין...

 

העובדות [הנחשפות יחד עם] חשיפת קברם של 15,000 הקורבנות, כמו קברי ההמונים האחרים, הן כתם קלון ענקי לא רק על מצחו של המשטר שנכרת בעיראק אלא גם על מצחם של הקיום  והזהות הערביים ככלל ועל מצחו של כל ערבי האומר 'אני ערבי'... משום ש'גילוייה' של הערביות בת זמננו כוללים [גם] מידות עצומות של ברבריות ושנאה...

 

כולנו חזינו בסרט ההוצאה להורג ובפיצוץ [בני האדם] בשלט רחוק לאחר שהוכנסו חומרי הנפץ לכיסיהם. אחר כך, חזינו במחיאות הכף [של הרוצחים] שבאו עם התעופפותם של הקורבנות באוויר כשאבריהם קרועים לגזרים ואפופי עפר ואבק. [למראות אלה] חשנו שיחד עימם התפוצץ משהו יקר ערך בכבודנו האנושי וסלע כבד התמוטט על מעיינות הבושה שבקרבנו. חשנו כי, באופן זה או אחר, יש לנו חלק באשמה רק משום שברבריות כזו התחוללה בידיהם של רוצחים שבאו מעולמנו הערבי.

 

[רוצחים אלה] מכרו [לעולם הערבי] את סיסמאות הלאומיות והפרוגרסיביות על גבי הערביות שאותה הם הזנו... ברבריות זו, שלא נודעה כמותה בהיסטוריה האנושית, באה מידיים ערביות, מידי אלה הנהנים מהמוות והרצח עד לדרגה שבה פלוגות ההוצאה להורג נהגו לשלוח את ראשיהם של הקורבנות בקופסאות קרטון אל בניו של סדאם חוסיין.

 

שקיות הניילון בקברי ההמונים הכילו גולגלות נקובות בכדורי מוות, [גופות] עטויות סחבות, קשורות בחבלים [או] לבושות בפיסות בד בלויות שפעם הסתירו גוף אדם ואשר היו אחר כך לתכריכיו. [גופות] שבהן החבלים קושרים עדיין את עצמותיה של אם לשוקיו של תינוקה ואת אלו של אב לעצמות בנו...

 

עד עתה לא שמע אף אחד... שום מילה, שום הבעת התנצלות ושום גילוי דעת שיעידו על שריד [כלשהו] של בושה בפני אימת החרפה היומית המומטרת על פרצופם של הערבים, שמקורה בזוועותיו של סדאם חוסיין, זה שתמונותיו הונפו בהפגנות אנטי מלחמתיות!

 

כל מעשי הרצח האלה, כל החפירות הללו העולות על גדותיהן בעצמותיהם העבשות של הנרצחים, כל הזעזוע שנגרם מידיו של הסאדמיזם [שפשעיו] עלו על אלה [של פשעי] הנאציזם והסטליניזם – [כל זאת] והעולם עדיין לא קרא [אף לא] גילוי דעת אחד של הבעת צער והתנצלות...

 

איננו יודעים מהו הדבר החשוב והראוי ביותר לעשותו כעת: האם לבנות מחדש את הליגה הערבית שפשטה את הרגל או לבנות מחדש את תדמיתה המחפירה של הערביות? מה שדרוש הוא התנצלות ערבית בפני העולם על הפשע הסדאמי, מה שדרוש הוא התנצלות בפני המתים בקברי ההמונים שלהם, בין אם אלה שנחפרו ובין אם אלה שנותרו עדיין בגדר סוד. מה שדרוש הוא התנצלות בפני העם העיראקי השחוט, לאחר שהיו [בינינו כאלה] שניסו להאריך את שחיטתו באמצעות הגנה על סדאם בתואנה כי הם מגינים על העם העיראקי..!"

 

חלבצ'ה - אפיזודה מינורית במחזה הדמים של משטר סדאם

במאמרו "קברי ההמונים של סדאם" כתב בעל הטור עריב אל-רנתאוי ביומון הירדני "אל-דסתור"[4]: "עם חשיפת קברי ההמונים בבצרה המכילים... את שרידי גוויותיהם של למעלה מ-15,000 מבני העם העיראקי, נראה סיפורה של חלבצ'ה כפרק משנה בפרקי מחזה הדמים אותו חי העם העיראקי תחת שלטון הבעת' ושל סדאם חוסיין[5].

 

משטר זה חילק באופן צודק ושוויוני את קברי ההמונים בין מחוזות עיראק ובין העדות השונות, ממש כפי שעשה עם ארמונות הנשיאות המפוארים. [בהתאם לכך] נמנו כל העיראקים, ובכללם אנשי מפלגת הבעת' הנכבדים והלא נכבדים כאחד, על הקורבנות הרבים. גילויים מחרידים אלה [של קברי ההמונים] מחדשים את הצורך בהדגשת העובדות הבאות:

ראשית..., הדיקטטורה של משטר הבעת' העיראקי העפילה עד לרמת [משטרם של] פול פוט והח'מר רוז' [בקמבודיה] ובהשוואה למשטר זה נראות כל ערי הבירה הערביות האחרות כנאות מדבר של דמוקרטיה וזכויות אדם...

 

שנית, ההנחה שאפשר [לחולל] שינוי [פנימי] מתוך עיראק [עצמה] היא מופרכת. תחת משטר [הדיקטטורה] נאלצו העיראקים לבלוע את כאביהם ואת סבלם כשלושה עשורים, והשינוי מבפנים הפך לבלתי מתקבל על הדעת...

 

רביעית, לאלה שעדיין שקועים בחיפוש אחר הגורמים להתמוטטותו המהירה של המשטר העיראקי אני אומר: אל תתייגעו בחיפוש אחר חוטי מזימות, תככים ובגידות. שכן, קברי ההמונים חשפו את הסיבות להתמוטטות במלוא חרפתן...

 

חמישית, באשר לאלה המדברים [בגנותה של] הדמוקרטיה כחידוש מערבי[6]...והחרדים באופן חולני מהקריאות בזכותה ובזכות הנחלתה של תרבות זכויות האדם [והקמת] חברה אזרחית. מחשבתם וניסיון חייהם של [אנשים] אלה צמחו וגדלו בחיקן של טוטליטריות מרקסיסטית או של פונדמנטליזם דתי ומן הראוי שהם יטמיעו היטב את הלקח: ביקורת עצמית היא מעלה ואילו ההיחגרות בביטויים שאבד עליהם הכלח - היא מעשה שפל והשתיקה לנוכח פשעי מלחמה...היא בבחינת שותפות לפשע..."

 

מאפייני השיח הערבי: אפסותו של הפרט, הזלזול בחירויותיו

במאמרו "קברי ההמונים אינם מזעזעים את מצפונם!" כתב סאלם משכור ביומון הלבנוני "אל-נהאר"[7]: "רבים מבעלי הכוונות הטובות אומרים כי מה שנדרש כעת הוא להפוך את הדף על פני העבר העיראקי, לפתוח דף [חדש] לעתיד ולפעול לכך שדף זה יהיה שונה מקודמו מכל בחינה. אין אפשרות לממש יעד זה כל עוד איננו מפענחים את צפונות [העבר] ואת המרכיבים שהביאו את עיראק למדרגה כזו של עושק, דיכוי, רמיסה וחורבן...

 

[עלינו] להיזהר מפני הישנותם של גורמים אלה ושל טרגדיות אלו. דבר זה דורש, קודם כל, להאיר את התוצאות אליהן הוליכו העריצות, הדיקטטורה, הפקעתה של ארץ [בשלמותה] ושעבודה לאינטרסים של אדם יחיד ושני בניו... עד כדי כך שכאשר נכנסו כוחות זרים לארצו עמד העם העיראקי מנגד, אדיש לתוצאותיו של [המצב הנוכחי], מכיוון שכל מעייניו של עם זה היו נתונים... לציפייה לדבר מה שיגאל אותו מסיוט זה... 

 

כאשר אמרתי דברים מעין אלה בפני [סטודנטים] בכנס שאורגן באוניברסיטה האמריקנית בביירות הם לא נשאו חן בעיני הדובר שלאחריי, ממנהיגיה של תנועה לבנונית. הוא תיאר את דבריי "כהמשך רסיטל הבכיינות העיראקי", קרא להפוך את הדף על פני המשטר [הסדאמי] ולחשוב על העתיד "מכיוון שהאומה הערבית מצויה בסכנה ותחת כיבוש מעיק" [כלומר, הכיבוש האמריקני]. כמו כן הוא אמר "באשר לקברי ההמונים, הרי שאלה מצויים בכל מדינה ערבית ואינם מיוחדים לעיראק בלבד". בזמן שבן-שיחי אמר את דבריו היו מאות אמהות ובנים בעיראק עסוקים בהוצאת עצמות [קרוביהם] הנרצחים מקבר המונים שהכיל 15,000 עיראקים ובהם נשים וילדים רבים. קבר זה הוא רק אחד מעשרות קברי [המונים] שבכל יום נחשפים עוד ועוד מהם...

 

עמיתנו זה ניסה 'להקל' [בחשיבותם של] מעשי הטבח בטענה שדומים להם [התחוללו] בכל מדינות ערב... באופן כזה נהגו להגן על משטרו המת של סדאם חוסיין בטענה כי הוא איננו העריץ היחיד בעולם הערבי. בזמן שהמשטר הקודם טבח את עמו במשך עשרות שנים [כל] 'לוחמי הג'יהאד' ו'הנאבקים' הערביים למיניהם, חילוניים כדתיים, נאלמו דום. חלקם אף בירכו על שחיטה זו ואחרים הצדיקו את שתיקתם [בטענה אודות] קיומה של מזימה זרה..!

 

כל הטיעונים הללו [משקפים את]... השיח הערבי הרשמי והכללי: חשיבותו האפסית של האדם, הזלזול בחירויותיו, בכבודו ואפילו בגלי עצמותיו בתוך קברי ההמונים..."

 

'בצל השכחה עשויה תופעת סדאם לחזור'

במאמרו "קברים ועוד קברים... והצעה" כתב בעל הטור חאזם צאע'יה ביומון הלונדוני "אל חיאת[8]": "לא קברי ההמונים ומשטרו של סדאם חוסיין הם המפחידים. מי שמפחידים הם אלה האומרים: [משטרו] של סדאם הגיע לקצו ולכן הבה ונשכח את קברותיו. הם מפחידים בעיקר משום שבצלה של שכחה זו, עשויה תופעת סדאם לחזור על עצמה וכמותה עשויים גם הקברים לחזור על עצמם... בעיראק או במדינה [ערבית] אחרת שבה שולטת תרבות זו של 'הבה ונשכח'...

 

בשנת 1940 הוציאו הסובייטים להורג בפקודת סטאלין ביער קאטין 4,000 קצינים אסירים מצבא פולין שהוחזקו בידי הסובייטים. קבר ההמונים בקאטין הפך [לעמוד זיכרון] בתרבות הלאומית של פולין [וגורם מפתח] ביחסי פולין-ברית המועצות ואחר כך ביחסי פולין-רוסיה...   

 

מספרי הקורבנות אינם פשוטים. מספרם של אלה שסדאם רצח, בקברי ההמונים ומחוצה להם, נע בין מיליון למיליון וחצי [נפש]... אנו ניצבים מחדש לנוכח סכיזמה בתרבות הערבית... אלה הרוצים בשכחה הם אלו המתנגדים לארצות הברית ורוצים לרכז את כל המאמץ בכיוון זה. אולם, גם אם [הכל] יסכימו [שצריך לשכוח] וגם אם הכל יסכימו למאבק ההתנגדות שלהם [נגד אמריקה], הרי שהדרך שהם נוקטים בה תוליך [ליצירתו של] סדאם חדש וקברים חדשים...

 

רק אלה הזועקים כנגד קברי ההמונים... תכובד גם תביעתם לסיום הנוכחות האמריקנית בעיראק. שאם לא כן, כיצד ייתכן שאדם ירצה במידה רבה כל כך את שחרור עיראק, ובה בעת ימאס בהתעניינות במותם הקולקטיבי של העיראקים?

 

זה שהופך את קברי ההמונים לאנדרטה. זה המקדיש את קברי ההמונים כלקח לעתיד. זה שעניינו הוא חשיפתם של היחידים הנרצחים, איש-איש [כאינדיבידואל]. זה שעניינו הוא לחשוף את סיפור חייהם, בזה אחר זה. זה המשיב לקורבנות היחידים את מקצת הביטוי [האישי] ומשחרר אותם מהיותם גושים ומהיותם גופות. זה המפיק מתוכם את האדם מתוך האנונימי... זהו האדם היחיד שקריאתו לסיום הכיבוש האמריקני תזכה באמון...

 

על מנת שקברי ההמונים לא יחזרו חובה לדון בסיבות [שהביאו לקיומם]... והדיון בסיבות אלה נעוץ בהשתלטות העריצים על חייהם של בני האדם, תוך שימוש בנוסחאות דוגמטיות [האופייניות לכל] עריצות ובסיסמאות בומבסטיות..."



[1] ראה להלן מאמרו של ח'אזם צאריה. כותב המאמר אינו נוקב במקורות כלשהם של הערכתו זו.

[2] אחמד אל-רבעי, "אף אחד אינו מתנצל", אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 19.5.2003.

[3] ראג'ח אל-ח'ורי, "אבל, מי יתנצל?", אל-נהאר (לבנון) 20.5.2003.

[4] עריב אל-ע'נתאוי, "קברי ההמונים של סדאם", אל-דסתור (ירדן) 20.5.2003.

[5] במרץ 1988 הפציץ חיל האוויר העיראקי בפצצות גז את העיירה הכורדית חלבצ'ה, כמאתיים ק"מ מצפון לבגדאד. 5,000 בני אדם נהרגו ועוד אלפים רבים נפגעו.

[6] במקור נכתב 'בדעה', שמשמעה באסלאם "חידוש וסטיה מהלכות הדת ומנהגיה".

[7] סאלם משכור, "הקברים אינם מזעזעים את מצפונם", אל-נהאר (לבנון) 21.5.2003.

[8] חאזם צאע'יה, "קברים... קברים... והצעה", אל-חיאת (לונדון) 25.5.2003.