המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
שר החוץ הסורי תוקף את ארה"ב ואת ישראל
31/7/2003

 

שר החוץ הסורי תוקף במסיבת עיתונאים את ארה"ב ואת ישראל

 

שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, דיבר בפני עיתונאים סורים ותקף בחריפות את הממשל האמריקאי – "הממשל האמריקאי האלים והטיפש ביותר אי פעם" – לדבריו. הדברים החריפים פורסמו בעיתונות הבין ערבית היוצאת לאור בלונדון, אך רובם הושמטו מדפיה של העיתונות הסורית הרשמית והממלכתית.

 

להלן נוסח הדברים שאמר אל-שרע כפי שצוטטו ביומונים הערביים-לונדוניים "אל-חיאת" ו"אל-שרק אל-אוסט":

 

אינני מביע עמדות שאינן מקובלות על הנשיא בשאר אסד ועל העם הסורי. [האמריקאים] מתפעלים רק ממי שמתכופף בפניהם. אם אינך מתכופף בפניהם הם מוחקים אותך, ואתה מוצא אל מחוץ למסגרת[1].

 

על החוק האמריקאי לגביית דין וחשבון מסוריה

שימו לב לשם: החוק לגביית דין וחשבון [סוריה]. לו היה [חוק זה] יוצא מטעם כוח אלהי, הוא היה צנוע יותר, שכן אללה הוא סלחן ורחום. הבכירים האמריקאיים חושבים שכל חוק שיוצא מטעם הקונגרס הוא חוק שירד מהשמיים. וושינגטון לא מכירה אלא את עצמה ומתעלמת מהלגיטימיות הבינלאומית. הממשל של הנשיא בוש יוצא דופן. אולי היו ממשלים דומים בעבר, אך לא היה ממשל באותה רמה של אלימות וטפשות. המחלוקת בין הנִצים ליונים [בקונגרס] אינה מגיעה לרמת האלימות המופעלת [כלפי סוריה]. ישראל משחקת תפקיד מרכזי בחקיקה הקשורה במזרח התיכון ובסוריה[2]. ארה"ב מְפֵרה פעם אחר פעם את הלגיטימיות הבינלאומית. מבחינתה הלגיטימיות הבינלאומית היא הלגיטימיות של הקונגרס והחלטותיו. ישראל היא המרויחה העיקרית, אם לא היחידה, מהחלטות אלה. אם החוק לענישת סוריה אכן יתקבל, מי שיינזק ממנו בעיקר יהיו ארה"ב והחברות האמריקאיות[3].

 

על יחסי סוריה-ארה"ב

הלחצים החיצוניים המופעלים על סוריה הם הכבדים ביותר מולם עמדה, אולי מאז המאה ה-16. הסכנה נעוצה בכך שמפעילי הלחצים אינם מכירים את מרכיביהם, כולל עוזר שר החוץ ג'ון בולטון, אשר ניסה לתקוף את סוריה ע"י האשמות הכוללות נשק השמדה המוני, מבלי שידע כי דמשק קראה במועצת הביטחון להפוך את המזרח התיכון ל[אזור] נקי מנשק השמדה המוני[4]. ארה"ב היא זו שאינה מעוניינת ביחסים טובים עם סוריה וזאת בשל הלחץ הישראלי על הממשל האמריקאי. ראשי הממשל האמריקאי חוששים מפני ישראל, אז איך הם יפעילו עליה לחץ[5]?

 

על תהליך השלום

ארה"ב מנסה לראשונה להציב תנאים בפני כניסתה של סוריה לתהליך השלום. פירוש הדבר שארה"ב אינה רוצה את סוריה בתהליך, או שהיא רוצה לחסל את הבעיה הפלסטינית ואינה רוצה את סוריה כשותפה בכך. כל השאר הם אמתלות. את כל ההאשמות שמופנות כלפי סוריה מקיימת ישראל עשרת מונים, החל מנשק השמדה המוני וכלה בטרור[6].

 

על לבנון

פירוק חזבאללה נועד לעורר את כל היצרים העדתיים והדתיים עד כדי מלחמת אזרחים ולפתוח שוב את הדלת בפני התערבות ישראלית בלבנון. שליחת צבא לבנון לדרום לבנון ו[בעיית] חזבאללה הן בעיות [פנים-] לבנוניות. חזבאללה היא חלק מהמארג הלבנוני, והיא הוכיחה עצמה כ[גוף] לאומי בעל רגש אחריות מפותח. ארה"ב רוצה ליצור סכסוך בין סוריה לבין לבנון[7].

 

על מועצת העם העיראקית

מתן לגיטמיות סורית למועצת העם הזמנית בעיראק תהיה הטעות הגדולה ביותר בהיסטוריה הפוליטית של סוריה, שכן [המועצה] עדיין לא זכתה ללגיטימציה עממית עיראקית. אין זה אומר שלא נשתף פעולה עם האנשים האלה במועצה, שכן שיתוף פעולה הוא דבר אחד ומתן לגיטימציה הוא דבר אחר[8].  

 

לעומת זאת, היומון הסורי הרשמי "תשרין[9]" בחר לפרסם חלקים אחרים, פחות חריפים, מדבריו של אל-שרע:

 

על תהליך השלום

ישראל משחקת משחק שקוף ומטרפדת כל החלטה בינלאומית שמטרתה להביא לשלום אמיתי. בידי סוריה התחייבות של גורם אמריקאי בכיר ביותר, לפיה ישראל תיסוג לגבולות הארבעה ביוני 1967 וכן התחייבות אחרת כי ארה"ב לא תסכים לסיפוח של אף סנטימטר מהגולן הכבוש לישראל. כיצד ארה"ב מעלה בפני סוריה דרישות אותן היא מגדירה כתנאים לחידוש תהליך השלום מבלי שהיא [ארה"ב] מקיימת את ההתחייבויות שהעלתה בעבר?

 

על מפת הדרכים

מפת הדרכים אפופה בערפל. הקוורטט הבחין בדבר כאשר ההודעה שפרסם בעמאן ביססה את תהליך השלום על ועידת מדריד ועל החלטות הלגיטימיות הבינלאומית ויוזמת השלום הערבית.

 

על הפרדת המסלול הסורי מזה הלבנוני

המשמעות של הפרדת המסלולים אינה כי הם [ישראל] רוצים לכונן שלום עם סוריה או עם לבנון אלא כי הם רוצים ליצור הפרדה אורגנית בקשר האחווי המצויין שבין שתי המדינות.

 

על החוק לענישת סוריה ועל יחסי סוריה וארה"ב

ישראל נחשבת כמקור העיקרי למידע אותו מקבלים הבכירים האמריקאים, והיא עומדת מאחורי כל נסיגה ביחסים בין ארה"ב לבין כל מדינה ערבית. זוהי מציאות כואבת אך היא אינה נצחית. סוריה אינה מתנגדת לדו שיח עם ארה"ב, בתנאי שדו שיח כזה יהיה בעל צורה הגיונית ובמסגרת החוקתיות והשמירה על האינטרסים הבסיסיים של שתי המדינות.

 

על מועצת השלטון הזמנית בעיראק

ההסכמה למועצה כזו או התנגדות לה היא עניינו של העם העיראקי עצמו. המועצה הזו עומדת בפני מבחן שיוכיח את אמינותה. סוריה תשפוט אותה בהתאם ליכולתה לייצג את עיראק ולהגיע לממשלה לאומית נבחרת ע"י העם העיראקי בעלת לגיטימיות במישור העיראקי והבינלאומי.

 

על היחסים הפאן ערביים

[יחסים אלה] נמצאים בנסיגה. אי אפשר היה להמשיך במצב הקודם ללא נקיטת צעדי רפורמה שיתאימו להתפתחויות. ההשתחררות ממצב המבוכה הכבדה ממנו סובלים הערבים היא משימה לאומית. מה שקרה בפלסטין ובעיראק לא היה קורה ללא התחושה בישראל ובקרב בני בריתה כי הערבים עשו את הצעד הראשון הנכון לפני שנתיים, כאשר התכנסו בפסגת ביירות ויצאו ב[יוזמת] פיוס ערבית שלא היתה כמוה שנים ארוכות. דבר זה גרם לצדדים האחרים להצית מלחמה בפלסטין ובעיראק כדי למנוע מהאומה הערבית כל אפשרות הגיונית ותרבותית להתעוררות.


[1] אל-חיאת (לונדון), 28.7.2003

[2]אל-חיאת (לונדון), 28.7.2003.

[3]אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 28.7.03

[4] אל-חיאת (לונדון), 28.7.03

[5] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 28.7.03

[6] אל-חיאת (לונדון), 28.7.03.

[7] אל-חיאת (לונדון), 28.7.03

[8] אל-חיאת (לונדון), 28.7.03

[9] תשרין (סוריה), 28.7.03.