משפטנים מצרים מתכוננים לתבוע מיליוני טריליוני טונות של זהב
מ"היהודים" בעבור הרכוש שנטען כי גנבו מהפרעונים ביציאת מצרים
השבועון המצרי, "אל-אהראם אל-ערבי", קיים ראיון עם דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת אל-זקאזיק, ד"ר נביל חילמי שיחד עם קבוצה של מצרים החיים בשוויץ מגבש תביעת ענק נגד "היהודים".
בראיון סיפר ד"ר חילמי: "...מאחר שהיהודים מעלים תביעות שונות מהערבים ומהעולם וטוענים שיש להם זכויות תוך שהם מתבססים על מקורות היסטוריים ודתיים, קבוצה של מצרים בשוויץ פתחה את התיק של מה שמכונה 'היציאה הגדולה של היהודים ממצרים בתקופת הפרעונים'. אז הם גנבו מהמצרים הפרעונים זהב, תכשיטים, כלי בישול, תכשיטי כסף, בגדים ועוד ויצאו באישון ליל ממצרים עם כל העושר הזה שכיום לא יסולא בפז."
שאלה: מה תעשה קבוצת המצרים בשוויץ בנושא?
ד"ר חילמי: "למצרים הגיע בשם הקבוצה ד"ר גמיל יכן, סגן נשיא הקהילה המצרית בשוויץ כדי לאסוף מידע. הקמנו צוות משפטי כדי להכין את העימות המשפטי הנדרש במטרה להשיב את מה שגנבו היהודים מזמן ושלא יתכן שתחול עליו התיישנות. מעבר לכך, [הגניבה] מבוססת על הספר הקדוש שלהם, אותו מקור עליו הסתמכו בפלישותיהם לעמים אחרים...
פרעה המצרי הופתע באחד הימים לגלות אלפי נשים מצריות בוכות מתחת למרפסת ארמונו, מבקשות עזרה ומתלוננות שהיהודים גנבו את בגדיהן ותכשיטיהן במעשה המרמה הקולקטיבי הגדול ביותר שידעה ההיסטוריה עד כה.
הגניבה לא הצטמצמה לזהב בלבד. הגנבים שדדו כל דבר שניתן לעלות על הדעת. הם רוקנו את בתי המצרים מכלי הבישול. אחת הנשים התקדמה לעבר פרעה במבט מושפל ואמרה ששכנתה היהודיה שגרה בבית מימין לביתה פנתה אליה וביקשה לשאול ממנה את כלי הזהב שלה בטענה שהיא מוזמנת לחתונה... השכנה היהודיה לקחה והבטיחה להחזיר הכל למחרת. כעבור כמה דקות, דפקה על הדלת השכנה שגרה בבית שמשמאל וביקשה לשאול את כלי הבישול משום שיש לה אורחים לארוחת ערב. באותה שיטת רמיה, הם השתלטו על כל כלי הבישול..."
שאלה: גניבת הזהב ברורה, אבל מדוע גנבו את כלי הבישול?
ד"ר חילמי: "ההשתלטות על הזהב היתה מובנת. זוהי גניבה ברורה של משאב ואוצר של מדינה מארחת, דבר התואם את המוסר של היהודים ואת אופיים. ואולם, מה שלא היה ברור למצריות היו הסיבות לגניבת כלי הבישול, בשעה שהיו דברים אחרים שיתכן וערכם היה רב יותר. ואולם, אחד הכוהנים המצריים אמר שזוהי דרכם הפתלתלה של היהודים לכל אורך ההיסטוריה; הם מבקשים לגרום בעיה שולית הקשורה לצורכי המחייה היומיומיים כדי להעסיק את האנשים בעניינים אלה ולמנוע מהם מלרדוף אחריהם כדי להשיב את הזהב הגזול...
מחקירת המשטרה התברר שמשה ואהרון, עליהם השלום, הבינו שלא ניתן לחיות במצרים, למרות מנעמיה ולמרות שהמצרים שיתפו אותם בכל הפעילויות, וזאת בשל אופיים הסוטה של היהודים שהמצרים השלימו אתו באי רצון בולט. לפיכך, ניתנה הוראה של הרבנים היהודים לברוח מהמדינה ושהיציאה תהיה בגניבה בחסות האפלה ועם כמות שלל גדולה ככל שניתן. מילת הקוד היתה 'בחצות הליל'. כמו כן, ניתנו הנחיות לנשים היהודים לגזול את הזהב של המצריות ואת כלי הבישול שלהן וכך היה."
שאלה: האם הם יצאו בבודדים או באופן קולקטיבי?
ד"ר חילמי: "הם יצאו בשיירה של 600 אלף איש, כלומר כ-120 אלף משפחות. בשיירה היו כמה עגלות וטור ארוך של חמורים ועליהם כל מה שנגנב. הם פנו צפונה באל-מנזלה ואח"כ דרומה לפני סואץ. הם חצו את המדבר בלב סיני בניסיון לבלבל את צבא פרעה שהיה בעקבותיהם... אחר כך הם נחו והתחילו לספור את הזהב הגנוב וגילו שהוא מגיע ל-300 אלף ק"ג של זהב מעובד."
שאלה: אבל היהודים יכולים להטיל ספקות בסיפור הזה בדרכיהם המקובלות. מה העדויות הדתיות שאמרת שישנן בתורה?
ד"ר חילמי: "באופן טבעי, היהודים יטילו ספקות בסיפור הזה משום שיש להם אינטרס בכך. אבל התשובה תהיה שהסיפור מבוסס על מה שנאמר בתורה. ניתן למצוא זאת בספר שמות 35, פסוקים 12 עד 36..."
שאלה: אז על איזה טיעונים ניתן להתבסס כדי להחזיר את הזהב הגנוב שלנו?
ד"ר חילמי: "יש שני סוגים של טיעונים: האחד דתי והשני משפטי. מהבחינה הדתית, כל הדתות המונותאיסטיות קראו לא לגנוב... הדבר קיים גם בעשרת הדיברות בהם צווו היהודים. לכן, חלה עליהם חובה דתית בסיסית להחזיר את מה שנגנב אם הוא בנמצא.
מבחינה משפטית, הבריחה עם הציוד של המצרים יכולה להיות לצורך השאלה או לצורך גניבה. אם היא לצורך השאלה, הרי שמבחינה משפטית יש לה מימד זמני ולא קבוע ולכן אין מנוס מלהחזיר [את הזהב] עם הריבית עליו, לבעליו.
לעומת זאת, אם היהודים לקחו את הציוד מהמצרים שלא לצורך השאלה, אלא כדי לשמור אותו לעצמם, מדובר בגניבה על פי הנורמות המשפטיות ולכן אין מנוס מהחזרת הציוד הגנוב לבעליו בנוסף לריבית החלה על השימוש בו לכל אורך תקופת הגניבה."
שאלה: בכמה אתה מעריך את שווי הזהב הכסף והבגדים שנגנבו וכיצד אתה מחשב את שוויו כיום?
ד"ר חילמי: "אם נניח שמשקל מה שנגנב היה טון אחד ו[שוויו] מוכפל כל עשרים שנה וגם אם הריבית היא חמישה אחוזים לשנה בלבד, ובטונה של זהב יש כ-700 ק"ג זהב טהור – ויש לזכור שמה שנגנב היו תכשיטים, כלומר הם היו מעורבבים בנחושת – הרי שאחרי אלף שנה הם יהיו שווי ערך ל-1,125,898,240 מיליון טון, כלומר כ-1,125,898 מיליארד טון לאלף שנה. במלים אחרות 1,125 טריליון טון זהב, כלומר מיליון כפול מילון טון זהב בעבור טון גנוב אחד. בדרך כלל, הזהב הגנוב נאמד ב-300 טון זהב והוא לא נגנב לאלף שנה, אלא ל-5,758 שנה על פי הספירה היהודית. לפיכך, החוב גדול מאוד...
יש לחשב את השווי המדויק בהתאם לידע שיאסף ולאחר מכן להגיש תביעה משפטית נגד כל יהודי העולם, ונגד יהודי ישראל במיוחד, כדי שישלמו למצרים את החוב המופיע בתורה."
שאלה: האם יכול להיות פתרון של פשרה לנושא?
ד"ר חילמי: "יכול להיות פתרון של פשרה. ניתן לפרוס את החוב לאלף שנה ולהוסיף לו את הריביות שיצטברו לאורך התקופה הזו."[1]
