כללי

 

המופתי החדש של מצרים שיח' עלי גומעה:

תומך בפיגועי התאבדות וברצח ישראלים בכל העולם

 

חילופי גברי בצמרת הממסד הדתי במצרים: שיח' דר' עלי גומעה מונה לתפקיד המופתי המצרי, במקומו של שיח' דר' אחמד אל-טייב, שמונה לתפקיד נשיא אוניברסיטת אל-אזהר, במקומו של שיח' דר' אחמד עמר האשם.

 

המופתי החדש, שיח' גומעה, התבטא בשנים האחרונות פעמים רבות בעניינים הפוליטיים העומדים על הפרק. לאחר פיגוע ה-11 בספטמבר ותחילת המלחמה באפגניסטן, התנהל פולמוס בקרב אישי דת מוסלמים בשאלה האם מותר למוסלמים המשרתים בצבא האמריקאי להילחם נגד המוסלמים באפגניסטן.[1] השיח' גומעה התנגד לכך שמוסלמים ייקחו חלק במלחמה בשורות הצבא האמריקאי. בפסק הלכה שפורסם באתר האינטרנט IslamOnLine, כתב השיח' גומעה ב-16 באוקטובר, 2001, שישה ימים לאחר תחילת המלחמה:

 

"...ישנם חשדות שכמה מה'מוג'אהדין' [שלחמו] נגד הכוחות הקומוניסטים לא מזמן, עומדים מאחורי האירועים שהתרחשו ב-11 בספטמבר, 2001 בוושינגטון ובניו יורק... ארה"ב הניעה את הגייסות והתעקשה לעבור מ[שלב של] חשד ל[שלב] של ביצוע העונש...

 

הנביא אמר:  "אל תשובו אחרי [מותי], להיות כופרים, המכים זה את צווארו של זה". וכאשר הוא נשאל בנוגע למלחמת האחים בין המוסלמים, הוא אמר: "אם לחמו שני מוסלמים בחרבותיהם והרג האחד את השני, מקומם של ההורג וההרוג בגיהינום".

 

בקרב המוסלמים התגבש קונצנזוס לפיו נאסר על מוסלמי לצאת נגד אחיו; גם אם מוכחת אשמת [האח], אסור למוסלמי להילחם באחיו, לא כל שכן כאשר הכל נעשה על סמך דברי תעמולה וכחש.

 

בחדית' נאמר: 'מוסלמי הוא אחיו של מוסלמי, אין הוא זונח אותו ואין הוא מסגירו'. ...על החייל המוסלמי בצבא האמריקאי להימנע [מלהשתתף] במלחמה הזו ואם הוא אינו מסוגל, עליו לשרת ב[שורות] האדמיניסטרציה, ואם הוא אינו מסוגל, עליו להגיש את התפטרותו. אם הוא נאלץ לצאת [ללחימה] והוא נמצא בין השורות, נאסר עליו להרוג מוסלמי בנשקו; אם הוא הרג אותו בשגגה, עליו לשלם כופר. אם הוא הרג אותו במתכוון, הוא ביצע את חטא הריגת מוסלמי במתכוון. הנביא פנה אל הכעבה ואמר: "מה רבה קדושתך בעיני אללה!! אך דמו של המוסלמי, בעיני אללה, קדוש ממך".[2]

 

השיח' גומעה היה אחד מ-28 חכמי דת באל-אזהר שחתמו על גילוי דעת שסתר את עמדתו של שיח' אל-אזהר, מחמד סיד טנטאוי, שלעתים אסר פיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים.[3] השיח' גומעה חתם גם על "הודעת היסוד של המסע העולמי למען התנגדות לתוקפנות" שבה נקבע: "האומה האסלאמית נתונה – בתקופה הנוכחית – לתוקפנות אכזרית מצד כוחות העושק והעריצות, ובעיקר הכוחות הציוניים והממשל האמריקאי, בהנהגת הימין הקיצוני, הפועלים להשליט את ההגמוניה [שלהם] על האומות ועל העמים ולשנות את תוכניות הלימוד שלהם ואת מערכותיהם החברתיות..."[4]

 

בראיון שהעניק בראשית יולי 2003, לעיתון "חקאיק מצריה", התייחס השיח' גומעה לרבים מהנושאים הפוליטיים העומדים על הפרק והציג את עמדתו בסוגיית פיגועי ההתאבדות והרג זרים:

 

שאלה: למי יש את הסמכות לקרוא לפתיחת שערי הג'יהאד נגד התוקפנים?

השיח' גומעה: מי שיש לו את הסמכות להכריז על פתיחת שער הג'יהאד הוא האמאם שיש תחתיו צבא סדיר המסוגל לנהל מלחמה של צבאות סדירים, משום שכאשר הנביא היה במכה, לא היה לו צבא ולכן הוא לא הכריז על ג'יהאד... כלומר, כאשר היתה מצב של איבה בין המוסלמים לבין הפוליתאיסטים והיתה פגיעה מצד הפוליתאיסטים, כל שציווה הנביא על חבריו היה להגיד: לכם יש את דתכם ולנו את דתנו. לעומת זאת, כאשר התגבש הצבא באל-מדינה, היה שטח אדמה, היה משטר והיתה יכולת להילחם, הנביא נכנס ללחימה...

 

הנביא לימד אותנו שהלחימה מתקיימת אך ורק תחת דגל ומי שיש לו את הזכות להכריז על ג'יהאד הוא בעל הדגל. בעל הדגל בימינו הוא נשיא המדינה בכל אחת מן המדינות. הוא, והמנהיגים שלצדו, מסוגלים להעריך האם המלחמה הזו מועילה או שהיא מובילה להפסד, האם המלחמה תגן על המוסלמים או תפגע בהם...

 

שאלה: אם כן, מה דינו של צעיר המסתנן לאדמת פלסטין למען הג'יהאד ללא אישור של השליט, והוא נהרג?

השיח' גומעה: הוא שהיד, משום שפלסטין היא מקרה מיוחד ולא המקרה הכללי הקיים בעולם... זאת משום שבפלסטין יש אויב שהשתלט על האדמה. ההשתלטות הזו נקבעה כפשע באמנות ובהחלטות הבינ"ל, ולמרות זאת הציונים פועלים רק על פי ההגיון של הכוח והמציאות בשטח. העולם הניח ליהודים להפיץ שחיתות על פני האדמה והם הצליחו להשיג לגיטימיות בינ"ל לשטחים שנכבשו אחרי 1967 שבהם הם מקימים את ההתנחלויות, כותשים את הארץ, מבצעים מעשי טבח, ופוגעים במקומות הקדושים, ובעיקר בירושלים. ישראל היא מקרה מיוחד שאינו קיים על פני האדמה. אנו ניצבים בפני כיבוש נפשע, שהוא מקור הטרור.

 

שאלה: ומהי הפסיקה בנוגע לפעולות מות הקדושים [קרי, התאבדות] שלמרבה הצער, יש מי שגינו אותן או תבעו להפסיקן [הכוונה לשיח' אל-אזהר, טנטאוי]?

השיח' גומעה: מי שמבצע פעולות פדאאיות נגד הציונים ומפוצץ את עצמו הוא, ללא ספק, שהיד משום שהוא מגן על מולדתו נגד אויב כובש הנתמך על ידי מעצמות כמו ארה"ב ובריטניה.

 

שאלה: האם אתה מבחין בין פעולות פדאאיות נגד אנשי צבא לבין כאלה המבוצעות נגד מי שנטען שהם אזרחים מקרב הציונים?

השיח' גומעה: הציונים עצמם אינם מבדילים בין האזרח לאיש הצבא. הם הציבו את העם כולו לשירות הצבא. המתנחל האזרח הכובש אדמה במצב של מלחמה הוא 'חרבי' [כלומר, משתייך ל'דאר אל-חרב', איזור המלחמה בו אין האסלאם שולט ולכן יש להילחם בו להשלטת דת האסלאם]. חוץ מזה, כולם, אזרחים ואנשי צבא, נושאים נשק. כלומר, הם 'אהל אל-קתאל' [כלומר, 'אנשי המלחמה' שיש להילחם בהם].

 

שאלה: האם אתה מבדיל בין פעולות המבוצעות בתוך גבולות 48 לפעולות המבוצעות בגבולות 67?

שיח' גומעה: גם הציונים לא מבדילים. הם כבשו את כל השטח. אנו מבדילים כאשר יש הבדל, [אבל] אין הבדל בין תל אביב, ירושלים וחברון.

 

שאלה: האם מותר להרוג ישראל הנוסע אל מחוץ לגבולות ארצו?

שיח' גומעה: כן, מותר להרוג אותו, משום שהוא 'חרבי' וה'חרבי' מפיץ שחיתות על פני האדמה.

 

שאלה: גם אם הוא לובש מדים דיפלומטיים, לדוגמא?

שיח' גומעה: הוא יכול ללבוש מדים דיפלומטים ככל שמתחשק לו, אבל דמו מותר. אלא שהתרת הדם אינה מחייבת את הריגתו; היא רק מתירה להרוג אותו.

 

שאלה: הזר, באופן כללי, גם אם הוא נלחם נגד המוסלמים, כאשר הוא נכנס לארצות המוסלמים ומקבל אשרת שהייה – האם האשרה הזו מבטיחה לו הגנה?

שיח' גומעה: כן, גם אם הוא 'חרבי'.

 

שאלה: אנו מבינים מדבריך שאתה מתייחס לפיצוצים של ריאד וקזבלנקה כאל פשע?

שיח' גומעה: כמובן. מה שנאמר [בזכות הפיגועים] היה דברים תפלים. בין ההרוגים היו זרים שבינינו לבינם אין מלחמה, כמו הצרפתים והבלגים; אדרבה, היו להם עמדות שתמכו במוסלמים. יתרה מכך, בפיצוצים האלה מתו מוסלמים. [כל] אלה נחשבים למי שדמם מוגן, הן המוסלמי והן הזר שזכה להגנה ואין לתקוף אותו.

 

שאלה: האם יש לשמור על ביטחונו של כל אמריקאי החי בארץ מוסלמית?

שיח' גומעה: כמובן, אנו חייבים לשמור על ביטחונו...

 

שאלה: ואם הוכח שהוא מבצע פעולות ריגול נגד המדינה בה הוא חי?

שיח' גומעה: המדינה היא שמענישה אותו והיא שמוכיחה זאת, משום שהיא זו שהעניקה לו את אשרת השהיה. לפרטים אסור לבצע את זה, משום שאין לטפול שקרים על האמאם. אסור לפרטים להתערב בענייניו של האמאם.

 

שאלה: האם יש תקדים בהיסטוריה האסלאמית להתפשטות כזו של תופעת מות הקדושים ברחבי העולם האסלאמי?

שיח' גומעה: תופעת מות הקדושים לא התפשטה באופן שכזה בהיסטוריה של האסלאם. כמו כן, לא היתה 'מנטליות' שכזו שלא רוצה להבין.

 

שאלה: אם כן, התופעה מהווה תגובה?

שיח' גומעה: לא. זוהי דרך הטיפול במי שרצה להמית אנשים ללא מחיר. אין מדובר בתסכול מצדו של מבצע מות הקדושים; אדרבה, זהו מעשה מתוכנן שבאמצעותו הוא רוצה להשיג את גן העדן..."[5]

 

בהתבטאותו הראשונה לאחר היבחרו, הזהיר המופתי גומעה מפני "בלבול המושגים בנוגע לפעולות מות הקדושים בפלסטין, משום שהן מהוות התנגדות לגיטימית בהגנה על הדת, האדמה, הנפש, הכבוד, והרכוש. לעומת זאת, הטרור האמיתי הוא גזל זכויותיהם ואדמותיהם של האחרים והניסיונות לכפות בכוח את עמדותיהם של משטרים מסוימים."[6]