המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
דיפלומט ערבי: האם אנחנו מטיפים למוסר ולסובלנות?
18/9/2003

 

דיפלומט ערבי: "האם אנחנו אומה שמטיפה למוסר ולסובלנות?"[1]

 

הדיפלומט הערבי הרפורמיסט הכותב בשם העט "אבו אחמד מצטפא", ממשיך למתוח ביקורת  על החברה המוסלמית הרואה בחיים רק שלב מעבר למה שמתרחש אחריהם ואשר דבקה בתרבות השהידים תוך שימוש ציני באסלאם במקום ליזום פרויקטים שיקדמו אותה לקראת העתיד.[2]

 

להלן תרגום המאמר כפי שהופיע ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" ביום 13.9.2003:

 

"השיח הדתי השוטף יומם וליל את מוחותיהם של האנשים באמצעות תחנות הלווין הממלכתיות, האזרחיות והמפלגתיות  הוא ביטוי בוטה למנטליות מפגרת שאינה מאמינה באחר ואינה מקבלת את החיים בדו קיום עימו...

 

הקריאות לשנאת האחר והקריאה להרוג את האחר בסוף כל תפילה ובכל הזדמנות מוסוות בטענה כי אנו אומה סובלנית המצווה על עשיית הטוב ועל מניעת האסור. מדוע מעשינו כה שונים מדברינו? הפילוסוף הסעודי עבדאללה אל-קצימי אמר בשעתו  'כי המרחק הגדול ביותר [בין שתי נקודות] בעולם הוא המרחק בין דבריו של ערבי לבין מעשיו.'

 

התרגלנו לא לשאול שאלות ולא לחפש את האמת, אלא לפי מידת התאמתה לרצונותינו ולמניעינו האישיים. אנו דורשים מאחרים לאמץ את אמות המוסר שהאסלאם דוגל בהן, אך איננו מיישמים אותן כלל; אנו מטיפים לאהבה

 ו[מנגד] קוראים על קרב שמנהלת מפלגה הנושאת את שמו של אללה עם [מפלגה אחרת]... בעלי אינטרסים מתערבים ומכנים את ההרוגים 'שהידים'.

היש ביזיון גדול מזה?

 

כאשר מי שרוצח, שופך דמים  ומשסע כרסי ילדים, נשים וקשישים פלסטינים נרצח בעצמו - כולם מבכים את מותו ומעניקים לו אותות כבוד והצטיינות [כגדולי] הלאומיות הפאן ערבית. האם נחוצות  דוגמאות נוספות?...

 

עלינו לבדוק  את ההיסטוריה שלנו, את ספרינו וסיפורינו בראש פתוח ללא שנאה כלפי האחר ובלי להימנע מלתארו בצורה יפה. אין מנוס מכך, אם אנו רוצים ליצור חברה שתיהנה משקט נפשי וחברתי. מי שקורא בעיניים אובייקטיביות את דפי האינטרנט שעשינו בהם שימוש רע, יחוש בחילה משנאתנו לאחר; דפים מלאים בקללות ובגידופים אשר אינם פוסחים אף על הח'ליפים ישרי הדרך המתוארים בתיאורים המכוערים ביותר; דפי [אינטרנט] מלאים ביללות ובקינות על אדם אשר נהרג במערכה שאין לה כל קשר לדת ושהרקע שלה אינו קשור לאסלאם, וכל זאת תחת הסיסמא: 'האסלאם הוא הפתרון!'

 

הפתרון אינו טמון באסלאם אלא חבוי בתוך מוחות חולים ושטופים בשנאה כלפי אחים שחיים בסמוך להם ועמים שחיים אלפי מיילים מהם. מה הניע חולה נפש להרוס בניינים בהם פועלות חברות של אנשים המשתייכים לדתות שונות, כולל מוסלמים, שאין להם כל קשר לרעיונותיו ולדעותיו החולניות [של אותו אדם], מעשה שגרם למותם של כ- 3,000 אנשים חפים מפשע ?

 

[ראו למשל,] מדינה הקוראת לעצמה 'מוסלמית', מפירה את הזכויות הבסיסיות של אזרחיה ומתגאה בכך שהיא מגנה על זכויות המוסלמים בפלסטין, אפגניסטן וצ'צ'ניה! אחרי הכל מהו סיפורם של הצ'צ'נים ? האם לא קלטנו [את המסר] מהמחדל שלנו באפגניסטן וחזרנו עליו פעם נוספת בצ'צ'ניה?

 

איך יכול בר דעת לומר או לטעון כי אנו אומה המטיפה לאהבה בין אנשים בעודנו עושים בתוך בתינו מעשים מכוערים ושותקים על הביזיון? האימפריאליזם אינו אחראי לזלזול ולבזבוז של משאבינו בפרויקטים דמיוניים ובפיצויים על מעשי שטות.[3] ה[גורם] האחראי לכך הוא תרבות הכניעה אותה ינקנו מחכמי ההלכה בעבר, ומעובדי האלילים כיום. איננו יכולים להיפטר ממנה משום שהמהפכנים שלנו ממשיכים לנצל את חכמי הלכה ולעשות שימוש בפתוות שלהם לצרכיהם.

 

בעולם נאבקים ב[נושאים כגון:] פיתוח ההוראה, הגדלת ההוצאות המיועדות למחקר מדעי ולשיפור תשתיות בעוד המאבקים שלנו קשורים לעבר - לא לבריאות, לא להוראה, לא לביוב, לא למים נקיים, לא לזכויות אדם, לא לחירויות כלליות ולא לרפורמות פוליטיות...

 

המציאות כיום היא שאנו חיים במצב שבו עיקר מחשבתנו מכוון למה שמתרחש לאחר החיים, אותם אנו מחשיבים [רק] כשלב מעבר. משקלם של [החיים] בעינינו אינו שקול למשקלו של גרגר אחד ממה שמצוי בשלב שלאחר המוות. אם זה הוא הפתרון שלהם - שילכו לשלום..."



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.9.2003.

 [2] ר' דוח ממרי: על תודעה היסטורית ועל מנהיגות בעולם הערבי

[3] הכוונה היא, ככל הנראה, לפיצויים שנאלצת לשלם לוב על קורבנות אסון לוקרבי.