בעל טור עיראקי: כיבוש עיראק הוא שחרור גם אם כל העולם יאמר אחרת
בשלושה מאמרים שהתפרסמו ביומון הלונדוני אל-שרק א-אוסט מצדיק בעל הטור כאמל סעדון, סופר עיראקי החי כיום בנורווגיה, את כיבוש עיראק ואת שיקומה הפוליטי על ידי ארצות הברית. להלן תרגום עיקרי המאמרים:
כיבוש עיראק הוא שחרור מבורך
"כן, הכיבוש הוא שחרור גמור, מבורך ומבטיח לעיראק, גם אם ארצות הברית עצמה היתה אומרת אחרת, גם אם האומות המאוחדות, אירופה, רוסיה, הודו והערבים כולם היו אומרים אחרת. ההיגיון של החוק הבינלאומי עשוי לעניין רק את הצרפתים, הגרמנים, הרוסים והערבים, שהם חולי אהבה אליו... אבל לא אותנו העיראקים. החוק הבינלאומי אינו צריך לעניין אותנו בשום פנים ואופן, שכן חרבו של סדאם נטפה מדם עיראקי ולא [מדם] רוסי או ערבי. מגפת הדבר הסדאמית עשתה שמות בנו העיראקים, ולא באנשי הליגה הערבית, בגרמנים או בסינים! הטרגדיה העיראקית, שחצתה את גבולותיו של כל היגיון, היתה ועודנה מצויה בשיא כיעורה ונוולותה.
בעוד אחרים לוגמים ערק בבתי העינוגים היוקרתיים ביותר של בגדאד נקברו אלפי [עיראקים] חיים בחולותיה, במדבריותיה, באגמיה ובשפלותיה הרחבות ושכוחות האל של עיראק. בעת שעיתונאים, משכילים, הוגים, פוליטיקאים ומשוררים ערבים באים לסלסל בקולם, לזמר, לתופף בתופים ולהצטלם לתמונות מזכרת עם לטיף נציף, ג'אסם ונואל אל-אלוסי, ויתר אנשי 'הקליקה' של מפלגת הבעת' העיראקית – מתו מאות משוררים, מדענים וסופרים [עיראקים] בחזית המלחמה ובמרתפי העינויים. במשך יותר משלושים שנים חטפה חרב המוות את העיראקים מבתיהם, ממשפחתם, ממקומות עבודתם, מבתי הספר ומגני המשחקים לילדים...
הביטו אל קברות ההמונים... [שמא תאמרו] לא יותר מכמה אלפים, עשרה, עשרים, חמישים אלף... לא, כי אם מאות אלפי גופות שעדיין לא נחשפו. מאות אלפי חיי אנוש שיכלו להוות הון אנושי עצום לאנושות. כל עיראקי, כל ערבי וכל אדם חייב לשאול את עצמו מדוע נרצחו קודם שישלוף את החוק הבינלאומי. אנו העיראקים היינו מועמדים [להיכלל בקטגוריה של] שבטי ההוטו והזולו, של תושבי קמבודיה, של קורבנות השואה ושל מיליוני הרוסים שנרצחו בידי סטאלין. בצילו של החוק הבינלאומי העיוור ובצילם של חוסר הרחמים והאפתיה בלב אחינו הערבים והמוסלמים... אילו המשיכה ארצות הברית בשתיקתה ובשביתת הנשק עם סדאם חוסיין היינו יכולים לאבד מיליוני חיי אדם אחרים במלחמותיהם של סדאם, של בניו ושל נכדיו.
אם צדקת המלחמה לא היתה ברורה קודם להתרחשותה הרי שלאחר השחרור היא התבררה בוודאות וללא ספק לכל בר דעת. היא התבררה בוודאות נוכח גלי שכירי החרב הערבים שחצו את הגבולות [לעיראק]... סדאם חוסיין עשה הכנות למלחמה וכל מי שטוען אחרת הוא שקרן ובור. נכון שהוא לא פרס את הטילים שלו ונכון שהוא לא חגר בחגורות נפץ את מאות אלפי תומכיו, מתאבדיו ואנשי המשמרות שלו, כדי שיתאבדו בקרב האמריקנים והבריטים, כפי שקיווה השיח עבד אל-עזיז אל-רנתיסי. אולם סדאם הכין נשק אחר, מסוכן ואפקטיבי יותר מזה.
שכן, מלחמתו של סדאם חוסיין אינה נגד האמריקנים... מלחמתו של סדאם חוסיין היתה בראש ובראשונה נגד העיראקים, ואפילו נגד בני שבטו ובני ביתו. ולכן, נשקו היה...שפל יותר מכל נשק להשמדה המונית שבאמצעותו הוא דימה לעצמו כי הוא יוכל להטיל פחד על אחרים. סדאם חוסיין שחרר מבתי הכלא עשרות אלפים מן הקשים שבפושעים וברוצחים, לאחר שחיסל את אחרוני האסירים הפוליטיים שהיו בידיו... משום כך, שחרורה של עיראק הוא [אקט של] שחרור גמור, מבורך ומבטיח, גם אם גרמניה, צרפת, רוסיה, סין וכל הערבים אומרים אחרת"[1]
כיבוש עיראק איננו קולוניאליזם
"אין ספק כי כיבוש, שלטון צבאי ומנהל אזרחי בידי כל כובש הם עניין משפיל... אך במצבה של עיראק זהו הפתרון הטוב, המוצלח והבריא ביותר... הציביליזציה האנושית כבר הניחה מאחוריה את ניצולם של עמים בידי עמים אחרים. מבחינה מהותית... אין לכיבוש זה כל זיקה לנסיבות [המאפיינות את] הקולוניאליזם הישן... [ולכן] עמידת עמי העולם ודעת הקהל הבינלאומית מאחורינו... תהפוך כיבוש זה לנסבל והוא יביא לנו תועלת רבה.
אין ספק כי כיבוש המתרחש במאה העשרים ואחת, ובעולם שמרביתו חופשי, הוא מכאיב. אך מה הביא אותנו למצב זה? האם לא היה זה סדאם חוסיין עצמו, אשר דרכי חשיבתו, התנהגותו ותפקודו במדיניות הפנים והחוץ שלו, היו מפגרים בהשוואה לחשיבה, לרוח ולמקצב הזמן של ימינו? האם [אין זו אשמתו] שנבצר מהעיראקים לשנות את [משטרם]... אלא על ידי נשק הכיבוש הצבאי הישיר? מי הביא אותנו למצב שבו עיראקים מבקשים בחום מן האמריקנים והבריטים לכבוש את ארצם ולגרש את סדאם וכנופיית עלי אל-כימאוי..? האם אין זו עמדתן השתקנית של מדינות ערב שהביאה לכך..?
מנהל אזרחי הוא הפתרון היעיל, הטוב והבריא ביותר...לעתידה של עיראק שאנו מקווים כי יהיה טוב מחמישים שנות הדמים אותן חיינו בעידן הרפובליקות - הרפובליקה של האוטוקרט עבד אל-כרים קאסם, הרפובליקה של האחים [עבד אל-סלאם ועבד אל-רחמן] עארף ושתי הרפובליקות של מפלגת הבעת' [בראשות צדאם].[2]
אין מנוס מלהיעזר באמריקנים
"עיראק והאזור כולו עומדים בפני שינויים שורשיים עמוקים... ארצי הגיעה לחורבן [שעמים] אחרים [באזור] לא ידעו מעודם... כפי שהכל יודעים, האמריקנים שנטלו על עצמם לחולל את השינוי מהווים את החלוץ בחיסול משטר דמים שהעולם לא ראה כמותו, גם לא מסוג משטריהם של היטלר ומוסוליני. [יש לומר] בכנות: אם רצוננו להביא לעיראק שינוי אמיתי שיחצה את הקליפה ויגיע לשורש - אין מנוס [מלהיעזר] באמריקנים.
אנו העיראקים כבר הוכחנו את חוסר האונים שלנו. עם כל הזרמים האידיאולוגיים שבקרבנו, עם כל מנהיגינו, ציבורינו השונים וכלי הנשק שבידינו – הוכחנו את חוסר האונים שלנו לזעזע ולו שערה אחת בשפמו של צדאם חוסיין... ומכיוון שרק האמריקנים מסוגלים לשנות את עיראק, ומכיוון שהם הזרוע היחידה המסוגלת להגיע לגנב במחבואו, לטרוריסט במערותיו ולעריץ במקלטו המוגן...אין מנוס מן האמריקנים...
אנו רוצים מטריה אמריקנית שתחנך את שליטינו מחדש
מה שאני ומרבית העיראקים הנשכחים, המפוחדים והאנונימיים רוצים הוא קשרים חבריים חמים עם האמריקנים, קשרים שאין בהם מרחב תמרון לתאורטיקנים פושטי הרגל שירימו את ראשיהם הנבובים ויתבעו ריבונות לאומית שבמסגרתה ימשלו בנו מוסכמות מזויפות שאבד עליהן הכלח...
אותן מוסכמות הביאו אותנו למצב הניוול שבו אנו מצויים כיום... הן הביאונו לכך שחילקנו את נאמנויותינו לכוחות מאובנים ולכך שגנבים בני ארצותינו בזזו את עושרנו... ובמשך עשרות שנים משלו בנו ארגוני טרור, סוחריו של [עלי] אל-כימאוי, מבריחים, סרסורים, הוגים שהם דינוזאורים ואספסוף... איננו רוצים מטריה אמריקנית מערבית שקופה שתניח לשליט אוזורפאטור ולמוסכמות של מורשת העבר... לאנוס את עתידנו תחת דמיון השווא של ריבונות לאומית... איננו רוצים זאת.
[מה שאנו רוצים] הוא חסות שתיצור מרחב גדול דיו בכדי שנוכל לעיין מחדש במוסכמותינו באופן יסודי, כפי שהתאפשר לגרמניה, ליפן, לקוריאה הדרומית ולעמים אחרים... שהמחרשה האמריקנית שחררה..."[3]
