המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
העיתונות הסעודית שוללת יוזמת פיוס עם הטרוריסטים
22/11/2003

 

העיתונות הסעודית: לא ליוזמת הפיוס עם הטרוריסטים!

 

התקשורת הסעודית פתחה בהתקפה חריפה נגד שלושה שיח'ים סעודיים, שיח' מחסן אל-עואג'י, שיח' ספר אל-חואלי, ושיח' סלימאן אל-דויש, שקראו לדיאלוג בין המשטר הסעודי לבין קבוצות החמושים מבצעי הפיגועים במדינה. שלושת השיח'ים משתייכים ל"זרם הרפורמה" הדתי הקיצוני – מתנגדי המשטר הסעודי המבקשים להביא לניתוק הקשר בין סעודיה לארה"ב ולהחלת ה'שריעה', שלטענתם אינה מיושמת במלואה בסעודיה.

 

יוזמת הפיוס

כשלושה ימים לפני הפיגוע האחרון בריאד, התראיינו שלושת השיח'ים אל-עואג'י, אל-חואלי ואל-דויש לערוץ הטלוויזיה הקטרי "אל-ג'זירה" והציגו את הצעתם לדיאלוג בין המשטר לבין "צעירי הג'יהאד". השיח' אל-עואג'י הסביר שהמשטר הוא שהוזיל [בשעתו] את מחירי כרטיסי הטיסה והאיץ במטיפים לדרבן את הצעירים לצאת לג'יהאד באפגניסטן, אך כאשר אלה שבו, החל לרדוף אותם. לדבריו, מצוות הג'יהאד לא השתנתה והכופרים לא השתנו ולכן הרדיפה הזו בלתי מוצדקת. אל-עואג'י קרא לממשלה להעניק חנינה לצעירי הג'יהאד ולשיח'ים הכלואים. לדבריו, תשעים אחוזים מ"הנרדפים" מוכנים להסגיר את עצמם, בשני תנאים: שישמר כבודם ושיזכו למשפט צדק.

 

השיח' אל-חואלי הציע ל"צעירי הג'יהאד" להתקשר אליו או לבוא אל ביתו ולהסגיר את עצמם. "אם אחד מהם יבוא וייכנע דרכי", הוא אמר, "הוא רשאי לצפות ממני שאני אגן עליו במידת יכולתי... כולם מכירים את מספר הטלפון שלי, את כתובתי, וכיצד להגיע אלי.... אם אחד מהם ידבר איתי, אני מייד אתקשר לגורם האחראי ואומר להם שהוא דיבר איתי ושיתנו לו לבוא אלי. אני אשלח לו מישהו שיביא אותו... אני יודע איך לנהוג בעניין זה. אין שום בעיה..."

 

בתמורה להסגרה, הציג השיח' אל-חואלי שורה של תנאים למדינה: חנינה כללית לכל העצורים ולכל מי שיסגיר את עצמו; העמדה למשפט של החוקרים שפגעו בכבודם של הצעירים, עינו אותם, ועלבו בהם;  להשיב לעבודה את כל האמאמים שפוטרו; המשטר יבטל את כל החוקים מעשה ידי אדם ויכפיף עצמו באופן מעשי ל'שריעה'. יש לשנות את מערכת המשפט, לבטל את ההסכמים והחוזים שאינם על פי ה'שריעה', לבטל את הדברים האסורים המהווים התגרות באותם אנשים, למנוע מהסופרים הכותבים ספרים שיש בהם כפירה ולעג לדת [מלכתוב], וכך גם בנוגע לתקשורת.

 

בכך לא הסתיימו התנאים שהציב השיח' אל-חואלי למשטר. הוא דרש גם שהמדינה תתנגד ללחצים החיצוניים "משום שרבים מן הצעירים רואים בכך תמיכה [בכופרים] וצביעות. אני לא יודע על ממשלה כלשהי בעולם שמסכימה לכך שממשלה חזקה ממנה תכפה עליה את מה שהיא רוצה... יש להתנגד ללחצים האלה שמטרתם לשנות את האמונה שלנו, את הדת שלנו, וליצור פירוד בינינו."

 

עוד דרש השיח' אל-חואלי שהממשלה תבטל "החלטות שגויות שהיא קבלה בתקופה האחרונה כמו שילוב [מערכות] החינוך [הכללי וזה של הבנות], שינוי תוכניות הלימוד, השמטת עניינים הנוגעים לאמונה ודברים דומים כמו כפיית חינוך החובה."

 

השיח' סלימאן אל-דויש שגם הוא דיבר בתוכנית, תבע "לבחון מחדש את טיפולה של המדינה באלימות. להערכתי, קבלת עמדתם של אנשי הצבא בנוגע לאופן ההתייחסות לצעירים פוגעת יותר מאשר מועילה, משום שאנשי הצבא מעדיפים בדרך כלל את שפת הכוח על פני שפת הדיאלוג. אלימות הנובעת מאידיאולוגיה מחייבת דיאלוג ולא דיכוי."[1]

 

בעקבות הפיגועים: אור ירוק ליוזמה?

בעקבות הפיגועים האחרונים בריאד, הכריז שר הפנים הסעודי, האמיר נאיף בן עבד אל-עזיז כי לא יהיה דיאלוג עם הטרוריסטים. "אנו נשוחח אתם רק באמצעות הרובה והחרב", הוא אמר.[2] אלא שאז, הופיעו שוב בתקשורת שלושת השיח'ים וחידשו את קריאתם לדיאלוג עם הטרוריסטים. השיח' אל-חואלי אמר שארבעים אנשי דת צפויים להיפגש עם יורש העצר הסעודי, האמיר עבדאללה כדי לדון ביוזמה שמטרתה "לחסוך דם באמצעות יצירת דיאלוג בין הממשלה למבוקשים החמושים ושכנוע המבוקשים האלה להסגיר עצמם לשלטונות הרלוונטיים ולהימנע מאלימות".[3]

 

שותפיו של השיח' אל-חואלי ליוזמה, השיח'ים אל-דויש ואל-עואג'י טענו כי הם נפגשו למחרת הפיצוצים עם "בכיר סעודי" שנתן להם "אור ירוק" "להיפגש עם הצעירים ולהעביר את עמדותיהם לממשלה הסעודית עם הבטחה שיהיה יחס חיובי לתביעותיהם מתוך רצון למנוע שפיכות דמים". השיח' אל-עואג'י אף הביע את שמחתו על "היחס החיובי של השלטונות הסעודיים ליוזמה".[4]

 

אלא שפקיד סעודי בכיר מיהר הכחיש את קיומה של פגישה בין יורש העצר, האמיר עבדאללה, לבין קבוצת אנשי דת. המקור אמר לסוכנות הידיעות הסעודית ש"ידיעה זו חסרת שחר ואין כל כוונה לפתוח בדיאלוג מכל סוג שהוא עם הטרוריסטים". לדבריו, "עמדתה הברורה והקבועה של המדינה, אותה ביטא יורש העצר פעמים רבות, היא שיש להילחם בטרור כדי לחיסולו ולעקירתו הסופית מן השורש". המקור הוסיף ש"המבוקשים יכולים לחוש חרטה על הפשעים המתועבים שביצעו ולהסגיר את עצמם לשלטונות ללא תנאי".[5]

 

אל-קאעדה: אין על מה לדבר

הדו-שבועון "קול הג'יהאד" המזוהה עם "אל-קאעדה" מיהר לדחות את יוזמת הפיוס. במאמר המערכת של גיליונו הרביעי, כתב סלימאן אל-דוסרי: "...הג'יהאד יימשך עד ליום הדין, כפי שמסר אדון המין האנושי ואמאם המוג'אהדין [הנביא מחמד]... מי שיודע שזוהי כוונת הג'האד ומטרתו הנעלה, אינו מעלה על דעתו את קריאותיהם של אלו 'שמנעו אחרים מלהילחם ואמרו [לאחיהם]: בואו אלינו, אך הם עצמם נלחמו אך מעט.'[6]

 

המוג'אהדין וגם מי שאינם מוג'אהדין אינם רשאים להפוך את עקרונות היסוד של הדת ואת כלליה לנושא הנתון לדיאלוג ולמו"מ... מי שנכנע לשלטון ה'שריעה', פעל על פיה, נכנע לאללה, השליט את החוק שלו [של אללה], ביטל את החוקים מעשה ידי אדם, משך ידיו מאויבי אללה ולא  תמך בהם – הוא אחינו ואנו צועדים עמו באותה הדרך; במקרה זה, על מה יש לנהל מו"מ? לעומת זאת, מי שדחה את החוק של אללה ורצה להמיר דתו לדת של אמריקה, או רצה להאמין בחלק [מהאסלאם] ולכפור בחלק אחר – אין בינינו לבינו דיאלוג. ומי שרצה לכבוש את ארצות המוסלמים, להרוג את בניהם, ולפגוע בכבוד נשותיהם – הדיאלוג שלנו עמו נעשה באמצעות הלחימה למען אללה עד שאללה יעצור את כוחו וישבור אותו... אנו קוראים לאומה לפגוע באמריקאים בכל מקום; זוהי שפת הדיאלוג אותה מבין האויב והוא נענה לתביעות אם הוא שומע אותה..."[7]

 

העיתונות הסעודית: לא לדיאלוג!

מייד עם פרסום הדברים, פתחה העיתונות הסעודית במתקפה חריפה נגד שלושת השיח'ים ונגד יוזמת הדיאלוג עם הטרוריסטים. "לא יכול להיות דיאלוג עם אדם שאצבעו על ההדק", נכתב במאמר המערכת של היומון "אל-וטן". אבל מאמר זה היה היחיד שלא פסל בתנאים מסוימים הידברות עם הקיצוניים: "אסור לפסול שום צד מהדיאלוג, תהא עמדתו עיוורת ככל שתהא ויהיו עמדותיו קיצוניות ככל שיהיו, משום שדיאלוג אמיתי אינו מתקיים בין בעלי עמדות זהות אלא בין מי שחלוקים בדעותיהם."[8]

 

ואולם, בטורי הדעה ב"אל-וטן", היתה ההתנגדות לדיאלוג חד-משמעית. עבד אל-רחמן אל-לאחם כתב ששד הטרור לא יצא רק עכשיו מהבקבוק, "אבל המנהיגים הדתיים המסווגים את עצמם כמתונים, שמרו על שתיקה בכל הנוגע לאלימות, לשלילת חירותם של האנשים, ולמיקוש החברה ברעיונות קיצוניים היכולים להתפוצץ בכל רגע...

 

המוזר הוא ששניים מאלה שסייעו בעבר להשריש את תרבות האלימות הזו... התגייסו להציג יוזמת [דיאלוג] עם מי שידיהם גואלו בדם חפים מפשע, למרות שאותם גיבורים היוזמים מו"מ עדיין קוראים לסתימת פיות ולשלילת חירויותיהם של האנשים... כאילו הפכו לאפוטרופסים על החברה שלא ניתן לדעת מתי היא תגיע לבגרות ותיפטר מהאפוטרופסות המקוללת הזו.

 

בדם קר, בשעה שאש הפיצוצים טרם כבתה, הגופות טרם נקברו, והפצועים עדיין מוטלים על מיטות בתי החולים, קופץ לנו בכיר מנהלי המו"מ [הכוונה לשיח' אל-עואג'י]... באחד הפורומים באינטרנט, שם מתקבצים חבריו, כדי להמליץ לאחיו לתמוך בו במסע והקדוש לעבר עולם הצללים כדי להתדיין עם חברי האתמול כדי שיניחו את הנשק שהניפו מול פני החברה... שני הנושאים ונותנים הנכבדים יודעים היטב שהתוכנית הפוליטית המוצעת על ידי קבוצות האלימות היא התוכנית הטאליבאנית שיושמה באפגניסטן והיא כוללת חנק של החירויות, שלילת זכויות האדם הבסיסיות ביותר, התנכרות לעקרונות התרבות, ובידוד מוחלט [של סעודיה] על פני כוכב הלכת הזה. למרות שהמצב הדתי הרווח בסעודיה קיצוני ברבים מהיבטיו, ובעיקר באלו החברתיים, הדבר אינו מספק את תומכי האלימות ואת הזרוע הפוליטית שלהם והם תובעים עוד הקצנה, שמשמעותה, עוד אלימות... היוזמה הזו מציבה אולטימטום לחברה: או טאליבאניזציה או אלימות."[9]

 

גם בעוכאז, יומון בעל אוריינטציה דתית, התנגדו בעלי הטורים ליוזמת הפיוס. ח'אלד חמד אל-סלימאן כתב: "דיאלוג עם מי?! כיצד יתכן שהדיאלוג הוא הפתרון [לעימות] עם הקיצוניים אשר מאשימים את האחרים בכפירה ואשר המילה 'דיאלוג' אינה מופיעה בלקסיקון שלהם. האידיאולוגיה שלהם מבוססת על עיקרון השינון: יש תמיד צד אחד שהוא משנן ותמיד מקשיב מבלי שתהיה לו זכות להתווכח ויש צד שני ש'מנחיל' והוא לקח לעצמו את הזכות להעביר את המסר האלוהי, כמו גם את המונופול על פרשנותו, בהתאם לאג'ננדה בה הוא מאמין... [הטרוריסטים] אינם מבינים את שפת הדיאלוג... בריקבון המוחי שאחז בהם ניתן לטפל רק באמצעות עקירת מוחלטת, כפי שמטפלים בגידולים ממאירים."[10]

 

אל-סלימאן, אשר שב לכתוב בנושא זה בטורו בעוכאז, קבע ש"הניסיון ההיסטורי מלמד שהכוח הוא האמצעי הטוב ביותר לחיסול מקורות הנביעה של האידיאולוגיה הזו ולהצלת המוחות הנתונים להשפעתה; אינני חושב שאנו זקוקים היום לדיאלוג עם האידיאולוגיה הזו [אלא] כמו שאנו צריכים לעקור אותה מן השורש בכוח, משום שכל דיאלוג עמם יהיה משול לשיח של חירשים. זוהי אידיאולוגיה חולנית שאין לה טיפול חוץ מכריתה כירורגית. עם המוחות הנתונים להשפעת האידיאלוגיה הזו יתכן שניתן יהיה לקיים דיאלוג, אבל רק לאחר שייעקרו ראשיה הגדולים!"[11]

 

גם מאמר המערכת של היומון אל-ריאד תקף את השיח'ים אל-עואג'י ואל-חואלי: "...השניים התארחו ב'אל-ג'זירה' וטענו שהם מתווכים עם הטרוריסטים ובתנאים שרק מדינה מנצחת כופה על מדינה שהובסה, כלומר ביטול כל ההסכמים הבינ"ל עם כל המדינות שאינן אסלאמיות, הפיכת החינוך לחינוך דתי טהור, החזרת האמאמים והדרשנים המפוטרים לעבודה וזאת בעבור קיום דיאלוג עם הרוצחים. זה מה שמציע אל-קאעדה...

 

כמה מדינות ניהלו בעבר מו"מ עם הטרוריסטים, והתוצאה היתה עוד דם במצרים, באלג'יריה, בסודאן, באינדונסיה, ובמקומות אחרים... לא שמענו על מדינות דמוקרטיות שהסכימו לדיאלוג עם פושע... אז איך יתכן שאנו נסכים לתביעה [שמעלים השיח'ים] להחיל את השריעה האסלאמית על מי שפשעיהם פחותים מפשעי אותם טרוריסטים... אבל לא להחילה על הטרוריסטים עצמם? האם לא צריך להחיל את השריעה האסלאמית על פרטי פרטיה?"[12] 

 

מחמד בן עבד אל-לטיף אאל אל-שיח' כתב גם הוא בנושא: "אסור שתהיה עמדה נייטראלית לגבי הטרור ואסור שיהיה דיאלוג עם הרוצחים. הם יראו מצדנו רק יד של פלדה. קבוצה חסרת דעת, חולנית, עוינת, מתוסבכת ושכירה לא תגרום לנו לשנות במאום את דרך הטיפול שלנו בהם... מרפי הידיים האופורטוניסטים, סוחרי המשברים מקרב תומכי יוזמות ה'דיאלוג' עם הטרור והטרוריסטים לא ימנעו אותנו מלהמשיך בטיפול במחלת הסרטן הממארת הזו באיזמל מנתחים ולא בעצות ובהטפות.

 

 יש לנו ניסיון ארוך עם האופורטוניסטים האלה, עם אותם רפי ידיים המפקפקים ברעיון של העימות, עם עטלפים המופיעים רק לעת ליל, שחורים משחור. כאשר כבשו צבאותיו של סדאם את כווית, אותם אישים הקוראים היום להבין את תביעות 'צעירי הג'יהאד' – כפי שהם מכנים אותם – הצביעו על הסכנות שב'הזמנת הצבאות הזרים כופרים'... אלא שאנו נצחנו וחסידי הסיסמא 'לא לכוחות הזרים' הלכו לפח הזבל שלה ההיסטוריה יחד עם בן בריתם, סדאם. ממלכת עבד אל-עזיז [כלומר, סעודיה] נותרה ניצבת בגאון, כמעט ונוגעת בעננים, על אפם ועל חמתם של כל אלו שהטילו את יהבם על חולשתה ועל כך שתתמוטט.

 

הגיס החמישי התמוטט ואנו חשבנו שהוא נחשף ובא אל קצו. חלקם חיו בגלות מבלי שאיש יצטער עליהם וחלקם האחר חי בשולי החברה במצב מעורר רחמים. אלא שברגע שרק התחיל המשבר שלנו עם הטרור, חזר הגיס החמישי וראשיו מדקלמים את אותן הסיסמאות, ומפברקים את אותם התירוצים... בעבר, היתה הקלטת (קאסטה)  כלי הנשק שלהם להחלשת המדינה וכיום הם החלו להשתמש באמצעים חדשים ולרכב על גב האינטרנט. הם גם הסתננו כעכברים לכמה ערוצי לווין מפוקפקים כדי לשרת את המשבר לטובת האינטרסים שלהם..."[13]



[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 12.11.2003.

[3] אל-חיאת (לונדון), 13.11.2003.

[5]  אל-חיאת (לונדון), 14.11.2003.

[6]  קוראן, סורה 33, פסוק 18.

[7] "קול הג'יהאד" (אינטרנט), נובמבר 2003. http://www.oddworldz.com/sound900/ (כתובת זו  נכונה ל-17 בנוב')

[8]  אל-וטן (סעודיה), 13.11.2003.

[9] אל-וטן (סעודיה), 13.11.2003.

[10] עוכאז (סעודיה), 14.11.2003.

[11] עוכאז (סעודיה), 16.11.2003.

[12] ריאד (סעודיה), 15.11.2003.

[13] אל-ג'זירה (סעודיה), 16.11.2003.