עיתונים באיראן המקורבים לח'אמנאי בביקורת על רוסיה, בפרשת בני הערובה במוסקבה

עיתונים שמרניים איראניים מתחו ביקורת על מדיניות ממשלת רוסיה בצ'צ'ניה בכלל ובפרשת חטיפת בני הערובה בפרט. הם ציינו כי צ'צ'ניה היא "אדמה מוסלמית בקווקז שסופחה לרוסיה" וקראו למדינאים הרוסים "ללמוד לקח" מהפרשה. עוד רמזו העיתונים כי אפשר שהרוסים השתמשו בגזים אסורים על-פי המשפט הבינלאומי והעלו את האפשרות כי ה-CIA עומד מאחורי הפרשה כדי להעמיד את פוטין במבחן. העיתונים יעצו למשלת רוסיה לכבד את שאיפות העם הצ'צ'ני.[1]

העיתון השמרני ג'ומהור-י אסלאמי, המזוהה עם 'המנהיג העליון' עלי ח'אמנאי, הקדיש את מאמר המערכת שלו שכותרתו "ממשלת רוסיה – ניצחון או תבוסה" לפרשת בני הערובה.[2]

לדבריו, על המדינאים הרוסים "ללמוד את הלקח מפרשת בני הערובה" ולשנות את מדיניותם כלפי צ'צ'ניה. בסקירה היסטורית על תולדות צ'צ'ניה קבע ג'ומהור-י אסלאמי כי "צ'צ'ניה היא אדמה מוסלמית בקווקז שסופחה לרוסיה" לאחר שהרוסים ניצחו במלחמה נגד איראן בתקופת מלכי שושלת קאג'אר האיראנית. העיתון ציין כי לצד העם הצ'צ'ני המוסלמי שלחם בצבא הצאר ו[צבא] רוסיה נלחמו מלחמות עקובות מדם גם "העמים המוסלמים של אינגושטיה, דגסטאן, אזרביג'אן ושאר אזורי צפון ומערב הים הכספי והן הסתיימו בניצחון הרוסים. מאז החלו הצ'צ'נים במאבק נגד הרוסים במטרה לשוב ולזכות בעצמאותם."

"התפרצות הדמים האחרונה בסתיו 1999 קשורה לחוקת ילצין,[3] נשיא רוסיה דאז, ולפעולות פוטין נשיא רוסיה הנוכחי: בעם הצ'צ'ני בוצע רצח המוני, גרוזני מרכז צ'צ'ניה הפכה לעיי חורבות וכעת העם הצ'צ'ני מצוי תחת דיכוי, ופוטין הפך בשנת 2000 לנשיא רוסיה.

פרשת בני הערובה ...הראתה כי בניגוד למה שסברו הפוליטיקאים הרוסים תנועת הצ'צ'נים לא דוכאה והיא כמו אש רוחשת מתחת לאדמה, יציבה וממתינה להזדמנות מתאימה [לפרוץ]. הפוליטיקאים הרוסים המעורבים בפרשת בני הערובה טעו בגדול משום שלא זו בלבד שלא עזרו לפתור את בעייתם עם העם הצ'צ'ני אלא הבעיה אף הפכה סבוכה יותר. השבחים של שרון ראש הממשלה של המשטר הטרוריסטי הציוני לפוטין מעידים על כך.

מבין הפתרונות הרבים לפרשת בני הערובה, בחרו הרוסים בדרך הגרועה ביותר והגורמת לנפגעים הרבים ביותר. בעיקרון, כל אימת ש[נוקטים] צעדים דוגמת לקיחת בני ערובה ובחירת דרך המלווה בשפיכות דמים לא ניתן להגיע לפתרון בעיות פוליטיות בצורה מוסכמת, אולם לאור דוגמאות העבר, מובן שלעם הצ'צ'ני לא נותרה ברירה אלא להשמיע את זעקת המדוכאים שלו באוזני העולם ולזעזע את מצפונו הרדום...

המדינאים הרוסים לא הצליחו להכתיר את האירוע של אתמול במוסקבה כניצחון. נוסף על כך הם חייבים לתת תשובה ליותר ממאה משפחות של בני הערובה שנהרגו באירוע. הם גם חייבים להיות מודעים לכך שהרג של יותר מ-30 צ'צ'נים חמושים מעורר תחושות כעס רב מצד הדור הצעיר של הצ'צ'נים כלפי הרוסים ומעודד אלפי צ'צ'נים להלחם על כל טיפת דם שנשפכה מאותם 30 איש. זהו ניסוי שהרוסים מנהלים מזה מאה וחמישים שנה בסכסוך [שלהם] עם הצ'צ'נים וכעת הם צריכים ללמוד לקח מהצ'צ'נים [ולהבין] שבעיית צ'צ'ניה לא תיפתר באמצעות שפיכות דמים."

היומון כיהאן אינטרנשיונל המקורב גם הוא ל'מנהיג העליון' עלי ח'אמנאי קבע כי הדיווחים אודות השימוש בגז בתיאטרון במוסקבה זעזעו את העולם המתורבת והעלו שאלות נוקבות באשר לדאגת השלטונות הרוסים לביטחונם של אזרחיהם. העיתון "לא שלל את האפשרות שהכוחות המיוחדים הרוסים עשו שימוש בגז האסור לשימוש על-פי המשפט הבינלאומי".[4]

העיתון ציין שמועות לפיהן יתכן שה- CIA עמד מאחורי המשבר בתיאטרון כדי לבחון את עצבי הנשיא הרוסי במלחמה בטרור ואת תגובתו ללחצים בבית. "במחשבה שניה", קובע העיתון, "קצת זהירות מצד הרשויות הרוסיות היתה מונעת את הקטסטרופה ומפחיתה את מחיר הדמים הגבוה של אזרחים פשוטים."

"הם [רשויות רוסיה] היו יכולים לגלות זהירות בזמן שהמוסקבאים, המתוסכלים מכך שהם נאלצים לשלם בחייהם על מדיניות ממשלתם באזור מרוחק, מפגינים עם שלטים בוטים בקרבת הקרמלין בקריאה לנהל מו"מ עם הצ'צ'נים לסיום המלחמה הבלתי רצויה בצפון הקווקז."

"ראוי לה למוסקבה לכבד את השאיפות של העם הצ'צ'ני המוסלמי ולפתור את המשבר בדרכי שלום", סיכם כיהאן אינטרנשיונל.