המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מזכיר התאחדות הפסיכיאטריים הערביים "חוזר בתשובה"
24/8/2002


ה"חזרה בתשובה" של מזכיר התאחדות הפסיכיאטריים הערביים

 

מזכיר התאחדות הפסיכיאטריים הערביים, ד"ר עאדל צאדק, שהוא ראש המחלקה לבריאות הנפש באוניברסיטת עין שמס בקהיר, ידוע בדעותיו הקיצוניות, אותן ביטא, למשל, במאמר ובראיון טלוויזיוני באפריל 2002.[1] אז שיבח ד"ר צאדק את פיגועי ההתאבדות, הכריז שמטרת הערבים היא "לזרוק את ישראל לים", וקבע, בעקבות ניתוח "מקצועי", שנשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, הוא "טיפש".

 

נראה כי לביקורת שעוררו התבטאויותיו של ד"ר צדאק בעולם היתה השפעה רבה על דעותיו ואמונותיו; כעת, הוא פרסם מאמר הנוקט גישה הפוכה לחלוטין, בעיתון המצרי "חדית' אל-מדינה":

 

"ראשית, עלינו לבקש מהצעירים הפלסטיניים להפסיק את פעולות ההתאבדות. אנו הפסיכיאטרים מתנגדים להתאבדות; אדרבה, אנו מטפלים במתאבדים ומגנים על חולינו מפני מחשבות התאבדותיות.

 

הפוליטיקאים אומרים שזוהי הדרך היחידה הנתונה בידי איש המאבק, אבל אני טוען שאין זה כך; ישנן אלף דרכים אחרות ולא יתכן שהריגה עצמית היא הדרך למאבק. אנשי הדת אומרים שמדובר במות קדושים ושאללה ציווה עלינו למות כדי להגן על המולדת ואני אומר שאין זה כך; מות הקדושים אינו הריגה עצמית מכוונת אלא יציאתו של אדם למאבק כלוחם ג'יהאד למען אללה כדי להילחם באויב ובה בשעה להגן על עצמו מפני המוות. אם הוא נהרג הרי שהוא שהיד, אבל אסור לו להתכוון מלכתחילה להיהרג באמצעות דינמיט.

 

שנית, עלינו לצאת נגד שפיכת דמם של חפים מפשע, ילדים, נשים, זקנים, וחולים, הן בצד הפלסטיני והן בצד הישראלי. אסור לנו לשמוח על הריגתם של ילד ישראלי או נערה ישראלית. המלחמה צריכה להתנהל רק בין לוחמים. את המשחק המכוער המתנהל כעת שבו צעיר פלסטיני מפוצץ עצמו בתוך אוטובוס ישראלי וחפים מפשע מתים ואז ישראל מגיבה בירי טילים על בתים פלסטינים ומתים חפים מפשע צריך להפסיק משום שזהו מעגל מטורף הישר מהגיהינום.

 

שלישית, על הפסיכיאטרים הערבים להיפגש עם הפסיכיאטרים הישראלים כדי לבחון כיצד נקרא לשלום. עלינו לתמוך בתנועות השלום בתוך ישראל ובארצות ערב. אני משוכנע שהעם הישראלי והעם הפלסטיני אינם רוצים במלחמה; הכל רוצים בשלום. אנו, הפסיכיאטרים, יודעים כיצד לדבר אל האנשים. אנו יכולים לקרוא להם לצאת נגד אויבי השלום משני הצדדים.

 

רביעית, עלינו, הפסיכיאטרים הערביים, לדבר אל האנשים באמצעות כלי התקשורת ולקרוא להם להפסיק את ההתאבדות ולהפסיק להרוג חפים מפשע. עלינו לקרוא לשלום וליצור דעת קהל שתלחץ על השליטים ועל הממשלות כדי שייכנעו לשלום. אני מפנה גם קריאה לפסיכיאטרים הישראליים כדי שיעשו את אותו הדבר כדי לשמור על הדם הישראלי וכדי לשמור על הדם הפלסטיני."

 

העיתונאי הותיק, חסנין כרום, העורך סקירת עיתונות יומית עבור היומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-קדס אל-ערב" ושציטט ממאמרו של ד"ר צאדק, לא האמין שזה קורה לו. כרום, הנוהג לתקוף את תומכי הנורמליזציה עם ישראל, אותם הוא מכנה דרך קבע "האומללים", ולהרעיף שבחים על כל בעל טור מצרי התומך בפיגועי ההתאבדות, הרבה לצטט ממאמריו הקיצוניים של ד"ר צאדק, שלפתע פתאום הפך את עורו. "זהו דבר מפליא ומהלומה שהנחית עלינו ראש המחלקה לבריאות הנפש באונ' עין שמס", כתב כרום, "זוהי עמדה חדשה לחלוטין מצדו של עאדל צאדק והיא סותרת לגמרי את מה שהוא כתב בעבר כפסיכיאטר וכפוליטיקאי.

 צר לי לומר שתמורה זו – וימים יגידו אם אני צודק או טועה – היא ראשית השתתפותו [של צאדק] בפעולה ממשלתית נוספת ליצירת מגע עם הישראלים וחזרה על הפארסה של 'הסרת המחסום הנפשי' שבה השתתפו כמה במצרים, דוגמת ד"ר מחמוד מחפוז, עבד אל-עזים רמדאן, ומחמד שעלאן בקמפ דיוויד 1978, גם כן על פי הכוונת הממשלה. הסיבה לכך היא המגמה המצרית, שיתכן והיא גם ירדנית ואמריקאית, לעודד ולתמוך במפלגת העבודה, להפיל את הליכוד ולהשיב את התמיכה בקבוצות השלום באמצעות אישים חדשים שיישרפו כמו אומללי הנורמליזציה עם ישראל. כל האומללים האלה והקבוצות שלהם הם מתוצרת הממשלה ואינם עצמאיים כלל. מי שהפיקה תועלת מהמשחק הזה היא רק ישראל, משום שהיא הצליחה באמצעותה להציג את עמדותיה בפני אמצעי התקשורת השונים, בשעה שאנו לא זכינו לאותו דבר: לא לתעמולה בישראל ולא לידיעות שהשיגו אותם אומללים מתוך ישראל..."[2]

 

 



[2] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 17.8.2002.