כללי

קריאה לרפורמות פוליטיות ברשות הפלסטינית (א)

 

הקדמה:

במקביל לדרישות אמריקאיות וישראליות לרפורמות ברש"פ, לכינון דמוקרטיה, לאיחוד מנגנוני הביטחון הפלסטינים ולטיפול בשחיתות, עלו תביעות כאלה גם בקרב הציבור הפלסטיני וראשיו. בכירי הרש"פ שהתבטאו לאחרונה בעניין זה הדגישו כי הם דוחים כל תכתיב חיצוני וכי דרישתם לרפורמה מנותקת מן התביעות האמריקניות והישראליות. הקריאות הפנימיות לרפורמות התייחסו למישור הפוליטי [הקמת ממשלה חדשה, הפרדת רשויות  וכינון בחירות], למישור הכלכלי [שיפור הפיקוח על כספי הרש"פ ולחימה בשחיתות], ולמישור הביטחוני [צמצום מספר המנגנונים]. יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, נקט בנושא זה לשון כפולה: מצד אחד הצהיר על נכונות לערוך רפורמות ומצד שני העביר מסרים הפוכים.

 

רפורמות פוליטיות:

קריאה לפיזור הממשלה הנוכחית ולהרכבת ממשלה חדשה:

הן חברים בקבינט הפלסטיני והן חברים במועצה המחוקקת העלו תביעה זו . השר לעניינים פרלמנטרים, נביל עמרו, שהוביל את הקריאות לרפורמות קרא להכריז על הממשלה הנוכחית ממשלת מעבר ולפעול להרכבת ממשלה חדשה. עמרו, שהתפטר משום שהצעתו לרפורמה נדחתה, אמר בראיון ליומון הפלסטיני אל-איאם כי ערפאת גילה הבנה להצעתו אך לא הסכים לדרכי  הביצוע שלה.[1] שר הדואר, עמאד פאלוג'י הסביר את סירובו של ערפאת להצעת נביל עמרו במימד הזמן: "ערפאת תומך בצורך לערוך רפורמה פנימית אך הוא חושב שאין זה הזמן הנכון לשום רפורמה"[2]  

 

בראיון לשבועון הערבי-ישראלי אל-צנארה הציג עמרו את תפיסתו לגבי הממשלה החדשה: "...מצד אחד תפעל ההנהגה המדינית ואילו [מצד שני] תפעל הממשלה לבניית הכלכלה שלה ולמתן שירותים. לכן, ממשלה זו צריכה להיות נפרדת מהמסגרת המחוקקת. הדבר השני והחשוב ביותר הוא שיהיו בממשלה משרדים אמיתיים בעלי תקציבים והגדרות תפקידים שיוצגו בפני המועצה המחוקקת. והיא תוכל להסיר את האמון מהם. כמו כן, ממשלה כזו צריכה להיות אחראית לרפורמה במנגנוני הביטחון ולסייע ברפורמה במערכת המשפט."[3]

 

הצעה בולטת אחרת היתה להקים ממשלת מומחים פלסטינית מצומצמת במספר שריה. במסמך שגיבשה הועדה המדינית של המועצה המחוקקת היא הציעה להכריז על הממשלה הנוכחית כממשלת מעבר ולהרכיב ממשלה טכנוקרטית מצומצמת שלא תעלה על 19 שרים.[4] חאתם עבד אל-קאדר, חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית מירושלים הציע "להרכיב ממשלה של לא יותר מ-15 שרים בה כולם יהיו טכנוקרטים מקצועיים בהתאם להתמחותם מבלי להתייחס למגמות המדיניות שלהם."[5] וראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה, מחמד דחלאן, חיוה דעתו כי "בקבינט הפלסטיני לא יהיו יותר מ-18 משרדים וכי הרכב השרים החדש יהיה תשעה מהשרים הקיימים ותשעה שרים חדשים שאין להם קשר לרש"פ".[6]

 

הצעה מפורטת יותר נשמעה מפי עזאם אל-אחמד, השר לעבודות ציבוריות וחבר בועדת לרפורמות של המועצה המחוקקת, שאמר כי לאחר התייעצויות עם ערפאת הציעה הועדה לרפורמות של המועצה המחוקקת להפחית את מספר משרדי הממשלה מ-34 ל-19. דבר שיעשה באמצעות מיזוג משרדי הכלכלה, המסחר והאספקה למשרד אחד, ביטול המשרד לעניינים פרלמנטרים והמשרד לארגונים בלתי ממשלתיים וביטול שתי המשרות של שרים בלי תיק. כמו כן הוצע להקים משרד אחד לאנרגיה ולאוצרות טבע שיטפל בעניין עתודות הגז הטבעי שלחופי עזה.[7]  למרות שהצעה זו באה לאחר התייעצויות עם ערפאת, לא נמסר לגביה כל מועד ספציפי.

 

בעקבות הקריאות לפיזור הממשלה הודיעו עשרים שרים כי הם מוכנים להגיש את התפטרותם מן הממשלה במידה וערפאת ירצה לפזרה. שר השלטון המקומי וראש צוות המו"מ, צאאב עריקאת, אמר לאל-ג'זירה כי "כל חברי הממשלה ולא רק  20 שרים העמידו את התפטרותם להכרעת הנשיא ערפאת וביקשו ממנו להחליט על כך בזמן המתאים".[8]

 

 מעמדו של ערפאת והפרדת רשויות:

חאתם עבד אל-קאדר, חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית מירושלים היה הגלוי ביותר בביקורתו על ערפאת. בראיון ליומון הלונדוני אל-חיאת קבע עבד אל-קאדר: "אסור שמנגנון אחד יבצע משימות מדיניות, משימות מו"מ, משימות ביטחוניות ומתן שירותים בעת ובעונה אחת. לא יתכן שבכיר ביטחוני או שר יהיה חבר בצוות המו"מ. צריכה להיות הפרדה בין תיק השירותים, תיק המו"מ והתיק הביטחוני... משמעות הדבר היא שהאח, הסמל, [כלומר יאסר ערפאת] צריך לוותר על כמה מסמכויותיו הביצועיות." עבד אל-קאדר תבע גם לערוך הבחנה ברורה בין אש"פ לבין הרש"פ: "באשר למישור המדיני, קודם כל ולפני הכל, צריך למצוא גבולות [ברורים] בין אש"פ לבין הרש"פ. אסור לערוך פגישות מעורבות בין חברי אש"פ לשרי הרש"פ. צריך ליצור הפרדה טכנית בין אש"פ לבין הרשות. אש"פ הוא הבסיס הרחב של העם הפלסטיני ואילו הרשות היא תוצר של אוסלו. אין צורך להתחרות על הרשות ולהקריב את אש"פ. ישנה מזימה כנגד הרשות. שרון מנסה לחסל אותה. ואם אנו נקריב [גם] את אש"פ - נהיה אבודים."[9]

 

לטענת מזכ"ל הפת"ח בגדה המערבית, חסין אל-שיח' הפרדת הרשויות תפטור גם את בעיית השחיתות ברש"פ: "בתוך הרשות ישנה שחיתות. הסיבה לשחיתות הזו היא הגופים הקיימים ואופן הביצוע [בגופים אלו] שמאפשר שתהיה שחיתות ברשות. לכן אנו דורשים לשנות את הגופים ברשות ואת דרכי הביצוע שלהם ולהפריד בין הרשויות השופטת, המחוקקת והמבצעת."[10]  

 

במסגרת הרפורמות הציעה הועדה המדינית של המועצה המחוקקת גם הצעות לגבי תפקוד מנגנוני הביטחון החייבים להימנע מלעסוק בעניינים מדיניים ומלקיים מגעים עם ישראל למעט התיאום הביטחוני וכמו כן הם חייבים להימנע  מעיסוק בעניינים כלכליים ומאיסוף כספים.[11]

 

כהיענות לתביעה להפרדת רשויות קיבל יאסר ערפאת את הצעת החוק לעצמאות מערכת המשפט הפלסטינית לאחר קריאתו בפעם השניה במועצה המחוקקת.[12] בנאום שנשא בפני המועצה המחוקקת הוא אף קרא לחבריה "לדבוק בעיקרון של הפרדת הרשויות: השופטת, המחוקקת, והמבצעת ולשמור על האחדות הלאומית וזכויות האדם." אולם הוא לא התייחס להיבטים אחרים בתביעתו של עבד אל-קאדר.[13] המועצה המחוקקת ברכה על אישורו של ערפאת לחוק זה, אולם ציינה כי בכך הוא עוד לא נכנס לתוקפו ולשם כך נדרשות פעולות אישור נוספות שבסמכות ערפאת. המועצה גם דרשה להקים בית דין חוקתי, להרכיב מועצה עליונה לשיפוט, לאחד את המערכת המשפטית הפלסטיני ולהרכיבה מחדש, להכשיר מחדש את הסגל המשפטי, להקים בתי משפט חדשים בהתאם לחוק החדש, להשלים את הצרכים הלוגיסטיים לשם כך ולקבוע תקציב מיוחד למערכת המשפטית במסגרת התקציב הכללי.[14]

 

 עריכת בחירות:

מחמוד עבאס "אבו מאזן" , מזכיר הועד הפועל של אש"פ סייג את הדרישה לעריכת בחירות לעיריות ולמועצה המחוקקת בלבד. במהלך שיחה עם עיתונאים במשרדו ברמאללה אמר: "באופן טבעי קשה לערוך בחירות למועצה המחוקקת תוך חודש או חודשיים, אבל צריך להחליט בעניין זה [ולקבוע] כי הן יערכו תוך ששה חודשים לדוגמא. כך גם בנוגע לבחירות לעיריות אנו נחליט עליהן היום, והן יערכו תוך חודש או חודשיים."[15]

 

אולם היו שהציעו לערוך בחירות גם לנשיאות כמו חברת המועצה המחוקקת, הד"ר חנאן עשראוי וחבר המועצה המחוקקת קדורה פארס שקרא "לערוך בחירות... גם לנשיאות לאחר תיקון החוק לכך."[16]

 

המרצה למדעי המדינה מאוניברסיטת אל-נג'אח בשכם, ד"ר עבד אל-סתאר קאסם, אף הצהיר על כוונתו  להתמודד בבחירות לנשיאות מול יאסר ערפאת במידה וייערכו. קאסם אמר כי הוא ישתתף בבחירות כנציג הזרם הפלסטיני החפץ בשינוי וכי התוכנית שיציג בפני העם מבוססת על הצורך ברפורמות והבטחת הזכות לשיבת הפליטים.[17]  

 

ואולם ערפאת, בנאומו בפני המועצה המחוקקת עירפל לחלוטין את עמדתו ביחס לתביעה זו: "הרשו לי, אחיי ואחיותיי להציע לכם בכל הכנות והאחריות לערוך בחירות בהקדם האפשרי, בדרגים הרשמיים והעממיים, ולהסתמך על הבחירות החופשיות כאמצעי בסיסי לבחירת ההנהגות, הן במנגנוני החברה הלאומית והן בארגונים, בהתאחדויות, באיגודים ובמוסדות העממיים  ככלים בסיסיים לבניית חברה אזרחית." ומיד פנה לחברי המועצה ואמר להם בערבית מדוברת "הנה זה יצא ממני בצורה כלשהי"[18]. יומיים לאחר מכן הביע ערפאת עמדה שונה בעניין זה ואמר: "הבחירות יערכו בהקדם האפשרי לאחר סיום הכיבוש על אדמתנו"[19].

 

כמה ימים לאחר מכן התייחס ערפאת שוב למועד הבחירות בדברים והיפוכם. הוא אמר כי הבחירות יהיו למועצה המחוקקת וגם לנשיאות וייערכו בחורף בעוד שהבחירות למועצות המקומיות יערכו בסוף השנה. מצד אחד, טען כי הנסיגה הישראלית אינה תנאי לעריכת בחירות אך מצד שני הביע תקווה כי נסיגה ישראלית תתבצע "כדי שהבחירות בפלסטין יוכלו להיערך בחופשיות משום שהבחירות לא יוכלו להתנהל כהלכה כאשר הפלסטינים תחת מצור."[20] זאת ועוד יועצו המדיני של ערפאת, נביל אבו רדינה, חזר על הקביעה כי עריכת הבחירות מותנית בנסיגה ישראלית לעמדות שלפני ה-28 בספטבר.[21]

 

גם שר ההסברה, יאסר עבד רבו, הצטרף לטענה כי "בלתי אפשרי לערוך בחירות בצל המחסומים הצבאיים הישראלים הפרוסים בשטחים הפלסטינים שימנעו ממועמד בבחירות האלו לנוע ולהציג את משנתו הפוליטית וכך גם הבוחר."[22] בכך הפכו שניהם את נכונותם המוצהרת לבחירות לנכונות כללית בלבד.

למרות הצהרות אלו, הודיע יו"ר המועצה המחוקקת, אחמד קריע "אבו עלאא", כי הבחירות לעיריות הפלסטיניות יערכו בשנת 2002 ואילו הבחירות למועצה המחוקקת יערכו בשנת 2003.[23]

 

הועדה המרכזית לבחירות בראשות אבו מאזן הגישה את התפטרותה ליו"ר ערפאת. אחד מחברי הועדה שסירב להזדהות אמר כי הועדה הגישה את התפטרותה מאחר ולא נקבע מועד [מדויק] לבחירות. מזכ"ל הועדה, מחמד אשתיה, הכחיש את הטענה ואמר כי הועדה הגישה את התפטרותה לערפאת כדי להוות דוגמא חיובית לשינוי וכדי לאפשר לו להרכיב ועדה חדשה.[24] 

 

לצד ההצעות לערוך בחירות ברש"פ הציע מזכ"ל החזית הדמוקרטית, נאיף חואתמה, לערוך בחירות למועצה הלאומית של אש"פ ברשות הפלסטינית ובפזורה.[25] ואילו חאתם עבד אל-קאדר, חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית ממחוז ירושלים, הציע למנות סגן לערפאת: "החוק מאפשר לנשיא ערפאת למנות לו סגן אבל הנשיא לא מממש זכות זו. אם יתמנה לו סגן במסגרת החלטת הועד הפועל של אש"פ לא תהיה בכך הפחתה בסמכויותיו."[26]