כללי

אנשי דת אסלאמיים מסבירים את הסיבות להיתר ההלכתי לשאת ארבע נשים

 

כמעט מדי שנה, סדרות הטלוויזיה המשודרות בחודש הרמדאן בטלוויזיה המצרית  -הזוכות לרייטינג גבוה במיוחד – מעוררות סערה בתקשורת בעולם הערבי. ברמדאן 2000, דמותה של אישה קופטית שנשאה למוסלמי באחת הסדרות, עוררה ויכוח חריף בנושא היחסים בין נוצרים למוסלמים. ברמדאן 2001, היתה זו דמותו של הפוליגמיסט "החאג' מותולי" שעוררה פולמוס בנושא ריבוי הנשים בעולם האסלאם.

 

נושא הפוליגמיה שב לכותרות בתקשורת הערבית מדי כמה שנים. בכל פעם, שבים אישי דת ועיתונאים בעלי נטייה דתית להציג טיעונים מטיעונים שונים המסבירים את התבונה שבפוליגמיה. הטיעון המוביל בהצדקת הפוליגמיה הוא הטיעון התיאולוגי, לפיו הקוראן מתיר את הפוליגמיה ולכן הנושא אינו עומד לוויכוח. ואולם, מאחר שכמה מדינות מוסלמיות, למשל תוניסיה, מצאו דרך לאסור את הפוליגמיה, חשים אנשי דת רבים צורך להציג צידוקים מעשיים לפוליגמיה.

 

להלן סקירה של הטיעונים העיקריים בזכות הפוליגמיה, כפי שהוצגו בכלי תקשורת ערביים בשנים האחרונות:

 

פוליגמיה חוקית עדיפה על הניאוף הקיים במערב

אחד הטיעונים המרכזיים הוא כי מבחינה מעשית, פוליגמיה קיימת בכל החברות ולכן מוטב להתיר אותה בחוק מאשר לגרום לניאוף המוני. השיח' יוסף אל-קרדאוי הציג גישה זו בתוכנית הדת שלו בערוץ אל-ג'זירה: "אין חברה שאין בה פוליגמיה. המערביים המגנים את הפוליגמיה ודוחים אותה, מקיימים אותה בעצמם. ההבדל בין הפוליגמיה שלהם לפוליגמיה שלנו היא שאצלם מדובר בפוליגמיה בלתי מוסרית ובלתי הומאנית. הבן אדם אינו לוקח אחריות על הפוליגמיה. הוא שוכב אם יותר מאישה אחת ואם היא נכנסת להריון, ואז הוא מתנער מן האחריות על הילד והוא לא מקיים את האישה מבחינה כלכלית. מדובר בתיאבון [מיני] ותו לא..."[1]

 

גם השיח' תיסיר אל-תמימי, ממלא מקום ראש מערכת השיפוט השרעית ברשות הפלסטינית, עמד על נקודה זו: "ריבוי הנשים מונע נפילה בפח של מעשי התועבה. כידוע, בחברות שאינן אסלאמיות ושאינן מתירות את הפוליגמיה, לצידה של האישה ישנן מאהבות ופילגשים רבות. אני אומר לאלו התובעים שוויון ומייללים בדבר זכויות האישה, שבכך שהאיסלאם התיר את הפוליגמיה, הוא מגן על אנושיותה ורגשותיה של האישה וערב לזכותה להינשא ולזכות לכבוד ולהערכה, במקום להפוך למאהבת מקצועית חסרת זכויות, שילדיה נזרקים לפחי האשפה.

 

מניסיוני המקצועי אני יודע כי ישנן עשרות אלפי בחורות שעברו את גיל הנישואין [ולא נישאו עדיין]. כידוע, יחסי המין בין הזכרים לנקבות הוסדרו באמצעות הנישואין ולכן במידה והצורך [המיני] ההכרחי הזה לא יבוא על סיפוקו באמצעות הנישואין, יפתח הפתח למעשי תועבה וסטיות. כמו כן, הנערה שההזדמנות שלה להינשא חלפה, תהפוך לנטל על האחרים ובמספר מקרים אף תהפוך לנקמנית, בראותה נשים אחרות שאינן שונות ממנה, אך הן נשואות ונהנות מיציבות בתוך בתיהן."[2]

 

הפוליגמיה והתיאבון מיני

תומכי הפוליגמיה טוענים כי "התיאבון המיני המתפרץ" בקרב הגברים בלתי ניתן לשליטה והוא עלול להביא למצב של ניאוף – כנהוג במערב. יתרה מכך, הנשים, שנקבע כי התיאבון המיני אצלן אינו משתווה לזה של הגברים, אף סובלות מתופעת המחזור החודשי "שבמקרים מסוימים נמשך עשרה ימים ויותר" ובמהלכו נאסר על בעליהן לקיים עמן יחסי מין. לכן, נקבע, כי גבר עלול להתקשות להסתפק באישה אחת ומוטב להצילו מחטא הניאוף באמצעות הפוליגמיה.

 

השיח' אל-קרדאוי הסביר כי "בחברות האוסרות פוליגמיה...ישנם גברים רבים שלנשותיהם אין חשק רב בגברים, בשעה שהם בעלי תאבון מיני מתפרץ. מה הם כבר יכולים לעשות? ישנם גברים [מסוג זה] שתקופת המחזור של נשותיהם מתארכת; אצל כמה נשים המחזור נמשך עשרה ימים ויותר, ולכן הם החליטו להינשא לאישה נוספת...

 

הסטטיסטיקות והמחקרים המדעיים הוכיחו כי האנרגיה המינית אצל הגבר חזקה יותר. זו עובדה. יכול לבוא מי ולטעון: 'לאישה הזו והזו יש יותר תיאבון מאשר לגבר', אבל זו לא תהיה האמת, משום שהגבר מונע על ידי הדמיון ואילו האישה היא מציאותית. כל אישה מעוררת את הגבר מבחינה מינית, אבל לא כל גבר מעורר את האישה. אפילו אצל בעלי החיים, הנקבות זקוקות פחות למין מאשר הזכרים. זהו המצב עם הפרה, נקבת הג'מוס, או העז; הן משתוקקות לסוס, לאיל, או לשור רק כאשר הן רוצות להרות. לאחר מכן, עובר להן החשק. לעומת זאת, הסוס או האייל מוכן [תמיד]. זהו הטבע והאישה גם היא כך.

 

חוץ מזה, לגבר אין תקופת מחזור כמו לאישה. האישה יכולה להיכנס למחזור ואז אסור לגבר ליצור מגע עמה... וכאמור, אצל כמה נשים המחזור נמשך עשרה ימים."[3]

 

גם עורך הדין עיסא אבו לבדה הביע במאמר שפרסם דאגה לגורלם של גברים שנשותיהם מצויות במחזור. הפוליגמיה, הוא קבע, פותרת את בעייתם של גברים בעלי דחף מיני חזק "שאינם יכולים להתאפק בעת שבנות זוגם מצויות במחזור החודשי, או בעקבות לידה, ולכן מוטב שיתחתנו עם אישה נוספת מאשר שיפנו בסתר לזונות." עורך הדין אבו לבדה מוסיף על כך שני טיעונים ייחודיים בזכות הפוליגמיה. לדבריו, הבעל מרבה לעתים לנסוע לארצות רחוקות ולעתים הוא אף שוהה "מספר חודשים" בניכר ולכן מוטב שיתחתן בשנית מאשר שיפנה לזונות. ולבסוף, מעלה אבו לבדה את האפשרות שאחיו של גבר כלשהו מת והפוליגמיה מאפשרת לו לשאת את אשת המת, כדי למנוע ממנה ומאחייניו את "ההתפוררות והאובדן."[4]

 

"ישנם בעלים בעלי כושר מיני [רב] הזקוקים לנשים דרך קבע", כתב ראש מערכת בתי הדין השרעים בשכם, השיח' חאמד אל-ביתאוי, "כאשר חולפת תקופת 40 ימי ההפוגה לאחר הלידה, או במהלך המחזור החודשי, אנשים אלה אינם יכולים להתאפק, ולכן יש להם זכות להתחתן עם אישה נוספת."[5]

 

ואולם, טועה מי שסבור כי אנשי הדת המעלים טיעון זה דואגים רק לגברים. גם נשים עלולות ליפול קורבן ל"תיאבון המיני המתפרץ" כפי שהסביר השיח' מחמד סעיד אל-ג'מל אל-רפאעי, ראש המועצה הסופית העליונה בירושלים: "יתכן שכמה מן הגברים אינם מסוגלים להסתפק באישה אחת. במקרים אלה, אם הפתח לשאת אישה נוספת יהיה סגור בפניהם, הם יתישו את האישה היחידה [בקיום בלתי פוסק של יחסי מין] או שישאו את עיניהם לאחרות... לפיכך, קיים צורך לאפשר לגברים בעלי אופי שכזה למצוא את הדרך להשביע את רעבונם הגופני החזק באמצעות [הנשים] המותרות בנישואין על ידי אללה."[6]

 

השיח' הקטרי וליד בן האדי, המשמש כחבר הועדה ההלכתית המפקחת על כמה בנקים התייחס אף הא לסוגיה: "יכולה לבוא אישה ולטעון כי יש לה תאבון חזק יותר מזה של הגבר... ואולם, החכמים הקדמונים והמודרניים הוכיחו כי טענה זו אינה נכונה. אבל גם אם נניח, שהאישה משוכנעת בכך, אין לה ברירה אלא להתאפק, בדיוק כמו הגבר שיש לו חשק המצריך יותר מארבע נשים. גם לו אין ברירה אלא להתאפק."[7]

 

הפוליגמיה ונשים עקרות

טיעון נוסף שאנשי הזרם הדתי מרבים לעשות בו שימוש הוא כי הפוליגמיה פותרת את בעייתם של גברים הנשואים לנשים עקרות. "מה קורה כאשר אדם נישא לאישה ומגלה שהיא אינה יכולה להוליד ילדים?", שאל השיח' אל-קרדאוי ומיהר להשיב: "אוקיי, אז הוא ממתין בסבלנות שנה, שנתיים, שלוש, או עשר, אבל אחר כך הוא משתוקק לילדים. אחד מקרובי משפחתי, היה אדם עשיר ונישא לאישתו אותה אהב והיא אהבה אותו. הוא חי עמה 25 שנה והיא לא הולידה ילדים. לאחר מכן, אותה אישה, משום שהיתה ישרת דרך, אמרה לו: 'אתה חייב להתחתן [בשנית]'. הוא התנגד אך היא התעקשה ובעצמה אירסה אותו לאישה האחרת. הוא מימש את הנישואין והיא ילדה לו בנים ובנות..."[8]

 

גם השיח' מחמד סעיד אל-ג'מל, ראש המועצה הצופית האסלאמית העליונה בירושלים, עמד על נקודה זו: "יש והאישה חולה במחלה ואינה יכולה לקיים יחסי מין או לעשות את עבודות הבית. אם היא יקרה לבעלה והוא אינו רוצה לגרשה, אך אינו יכול לתפקד [כראוי], אין מנוס מלאפשר לו לשאת אישה שניה". [9]

 

העיתונאי פואז אבו שמא, כתב הפוליגמיה פותרת את הבעיה לא במקרים של עקרות, אלא גם כאשר גבר  נישא לאישה "החולה במחלת נפש, או שיתברר כי אופייה של אינו מתאים לאופיו"; במקרים אלה, מוטב שיתאפשר לגבר לשאת אישה נוספת, שהרי "אין זה הוגן להביא אדם למצב בו הוא מחויב לגרש את אשתו או לחלופין, להישאר נשוי לה למרות שאין היא יכולה להגשים את תקוותו להותיר אחריו משפחה הנושאת את שמו."[10]

 

הפוליגמיה, סיכם אבו שמא, "היא צורך הכרחי לשמירת היציבות המשפחתית, להשגת מטרות הנשואים ולהגנה מפני הפקרות ומעשי תועבה", ולכן "מוטב לפגוע באישה אחת", מאשר לסכן בצורה חמורה כל כך את ציבור הנשים כולו.[11]

 

דמוגרפיה

טיעון נוסף ששב ועולה לעתים קרובות הוא ששיעור הנשים בחברה גדול בהרבה מזה של הגברים, מצב המוחרף על ידי מלחמות, ולולא הפוליגמיה, נשים רבות היו נשארות רווקות ולא היו חובות את "תחושת האמהות". השיח' אל-קרדאוי, למשל, אמר כי "אין ספק שנישואין אלה מגשימים צורך מסוים של האישה ומשביעים תשוקה כלשהי , בעיקר לאור העובדה כי יש הרבה יותר נשים ממה שהגברים צריכים. בכמה מדינות, מספר הנשים גדול ממספר הגברים, ובעיקר אחרי מלחמות. אפילו באמריקה אומרים שיש 8.8 מליון נשים יותר מאשר גברים. זוהי עובדה ידועה. מספר הנשים הכשירות לנישואין תמיד עולה על מספר הגברים. אפילו במקרים של חצי-חצי, לא כל הגברים כשירים לנישואין; לעומת זאת, כל הנשים מעל גיל מסוים כשירות לנישואין. מה נעשה עם עודף הנשים הזה? יש לנו שלוש אלטרנטיבות: או שנשלול מן האישה למשך כל חייה את הזוגיות ואת רגש האמהות ונאמר לה: די, תסתפקי במציאות בה את נתונה; או שניתן לה יד חופשית לעשות מה שהיא רוצה כפי שנוהגים המערביים – פריצות ועניינים מסוג זה – והיא עלולה להיכנס להריון כתוצאה מזנות ולהביא לעולם ילדים ממזרים; או שהסתפקות בחצי-בעל עדיפה לה על פני חיים ללא בעל..."[12]

 

סיבות אישיות לפוליגמיה

ואולם, יש הטוענים כי החיפוש אחר הצדקות לפוליגמיה מיותר. השיח' הקטרי וליד בן האדי פרט את הסיבות השונות המצדיקות את הפוליגמיה – כגון עקרות, אי-שוויון דמוגרפי בין נשים לגברים, החשש מפני ניאוף, והרצון להרבות בילודה – אך בסופו של דבר, הסביר כי לכל אדם יכולות להיות סיבות משלו: "הנביא אמר: 'אין לשאול בעל מדוע הוא הכה את אשתו'... על פי אותו עקרון, אין לשאול בעל מדוע נישאת לאישה שניה."[13]

 

האסלאם מגביל את הפוליגמיה

לעתים קרובות, מסבירים תומכי הפוליגמיה כי בניגוד למחשבה המקובלת, האסלאם מגביל את הפוליגימיה, בכך שהוא התיר נישואין רק לארבע נשים. השיח' אל-קרדאוי הסביר: "אנו אוסרים על הניאוף, והם [במערב] מתירים אותו. זהו ההבדל. אצלנו, הפוליגמיה איננה אבסולוטית, כלומר הדלת אינה פתוחה לרווחה. לפני בוא האסלאם, דלת הפוליגמיה היתה פתוחה לרווחה באומות השונות: אצל הערבים, אצל הרומאים, ואפילו בברית הישנה של הספר הקדוש נכתב שלדוד היו 300 נשים, מאה רעיות ומאתיים שפחות ולשלמה היו 700 נשים, 300 רעיות ו-400 שפחות. כלומר, הדבר היה מקובל. כאשר בא האסלאם הוא הציב מגבלה אחת ותנאי אחד על הפוליגמיה. המגבלה היא שאין לשאת יותר מארבע נשים... כאשר התאסלם אדם כמו ע'ילאן אל-ת'קפי היו לו עשר נשים, הנביא אמר לו: 'בחר לך ארבע מתוכן והיפרד מן היתר'... התנאי הוא ש[הפוליגמיסט] יהיה משוכנע כי הוא נוהג בשוויון... קיים גם תנאי נוסף לכל נישואין והוא שתהיה לו את היכולת לכלכל את האישה ולהגן עליה. כלומר, אם אדם רוצה להינשא, אפילו לאישה הראשונה, צריכה להיות לו היכולת לכלכל אותה, שלא לדבר על האישה השניה. הוא צריך גם להיות בעל יכולת, יכולת פיזית ומינית..." [14]

 

שוויון

כאמור, התנאי ההלכתי לנישואין לאישה שניה, שלישית, או רביעית הוא היכולת לנהוג שוויון בין הנשים. זהו גם הטיעון באמצעותו הסביר השיח' אל-קרדאוי, מדוע חל איסור על ריבוי בעלים: "יש כמה אנשים שאומרים, מדוע לא נתיר לנשים פוליגמיה של גברים... ואולם, אנו אומרים לגבר שעליו לנהוג שוויון בין הנשים ואם הוא חושש כי אינו מסוגל, עליו להסתפק באחת. כיצד יכולה אישה לנהוג שוויון בין בעלים? כיצד היא תתחלק ביניהם? לדוגמא, אם ארבעתם רוצים להוליד ילדים, מי ילד ראשון?

 

בנוסף, בעבר אישה היתה יכולה להיכנס להריון מזייד, מעמרו, או מבכר ולא ניתן לדעת [מי האב]. אוקיי, אז היום הם אומרים שיש מעבדות ודברים דומים [המאפשרים את זיהו האב] אבל גם אם ניתן לדעת מי האב, כיצד ניתן לומר [לבעלים]: 'אתה ראשון, השני אחרי שנתיים, והשלישי אחרי שמונה שנים'. האם זה יהיה שוויון? האישה אינה יכולה לנהוג שוויון בין בעלים, אבל הגבר יכול לנהוג שוויון בין הנשים, אם איש של אמונה, מוסר, ומצפון הוא...

 

מה רוצים אותם אנשים? הם אוסרים את מה שהתיר אללה. אני יודע שמוסלמים רבים השתמשו ברשיון הזה שימוש גרוע, כמו במקרים של גירושין... אבל הדבר משול לבחירות: יש אנשים שמזייפים בחירות; האם נבטל את הבחירות או שננסה לתקן אותן? בדיוק באותה מידה, במקום לבטל את הפוליגמיה, אנו מנסים לחנך את האנשים שהנישואין [לאישה נוספת] יהיו כתוצאה מצורך מסוים וכי עליהם לנהוג בשוויון [בין הנשים]..."[15]

 

תומכי הפוליגמיה הודפים לעתים קרובות את טענותיהם של אלו התובעים את זכויות האישה, בטענה כי הם מגנים על זכותה של האישה הנוספת להינשא. כך למשל, אמר ד"ר מחמד אל-מסיר, איש דת מאוניברסיטת אל-אזהר במצרים: "יש אנשים הטוענים כי הפוליגמיה פוגעת בזכויותיה של האישה ובכבודה, למרות שהאישה השניה או השלישית גם היא אישה!! האם האישה השניה היא ממין אחר? האם היא מכוכב אחר? לכל אישה יש זכות לחיות בצלו של בעל שיגן על הטוהר שלה ועל כבודה... בימיו של הנביא לא היתה אפילו אישה אחת שלא היה לה בעל – לא רווקה, לא אלמנה, ולא גרושה... אני מבקש מנשותינו ובנותינו שלא תהינה אגואיסטיות. אם יש צורך, אין כל בעיה הלכתית."[16]