המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הפסקת שידורי ערוץ החזבאללה (אל-מנאר) בצרפת בשל הסתה לאלימות
18/12/2004

 

בעל טור סעודי מצדיק את ההחלטה הצרפתית להפסיק את הסכם השידורים

עם ערוץ 'אל-מנאר' של החזבאללה

 

בימים אלו אמורה ה'מועצה הממשלתית' [Conseil d'Etat] בצרפת לדון בבקשה מטעם 'המועצה הצרפתית העליונה לתקשורת בטלוויזיה וברדיו' [CSA] להפסיק את שידורי ערוץ הטלוויזיה של ארגון חזבאללה, "אל-מנאר".

 

על רקע זה, פרסם בעל הטור, עבד אל-כרים אבו אל-נצר, ב-12 בדצמבר מאמר ביומון הסעודי "אל-וטן" בו מתח ביקורת על ערוץ אל-מנאר שלא עמד בתנאי הסכם שחתם עם 'המועצה הצרפתית העליונה לתקשורת בטלוויזיה וברדיו' והמשיך לשדר תוכניות המסיתות לאלימות, לשנאה ולאפליה על רקע גזעני. [1] להלן תרגום המאמר:

 

"אנו צריכים לפעול בזהירות ובחוכמה במערכה התקשורתית בעלת האופי הפוליטי והדיפלומטי שמתנהלת כיום בין טלוויזיית אל-מנאר השייכת ל[ארגון] החזבאללה הלבנוני לבין הרשויות הצרפתיות. זאת מפני שאין שום תועלת בכך שאנו "נרוויח את עצמנו ונפסיד את העולם [כולו]" וליתר דיוק שתחנת [הטלוויזיה] אל-מנאר תגביר את הפופולאריות שלה בחוגינו ותפסיד את תמיכת צרפת ידידת הערבים.

 

במקום להפנות האשמות כלפי רשויות צרפת ובמקום לאיים להסית את מדינות ערב כנגדה 'כדי להעניש אותה' על החלטתה לבטל את ההסכם החתום בין 'אל-מנאר' לבין  'המועצה הצרפתית העליונה לתקשורת בטלוויזיה וברדיו' [CSA] - [הסכם] שאיפשר לטלוויזיה של חזבאללה לשדר בצרפת ובאירופה באמצעות הלוויין של חברת Eutelsat- יש ללמוד את הסוגיה בעיון ולערוך ביקורת עצמית בנוגע לדרך המוטעית בה נהגו הבכירים ב'אל-מנאר' עם הרשויות הצרפתיות.

 

למעשה, התעלמו הרשויות הצרפתיות מן הלחצים שהפעילו ישראל והקבוצות התומכות בה וחתמו

ב-16 בנובמבר על הסכם רשמי עם [ערוץ] 'אל-מנאר' המאפשר לו לשדר [בצרפת] באמצעות [חברת]  Eutelsat. היתה זו הפעם הראשונה שצרפת חותמת על הסכם מעין זה עם תחנת טלוויזיה השייכת למפלגה פוליטית לוחמת.  

 

הנהלת אל-מנאר חתמה על ההסכם הזה באופן רשמי, בירכה עליו, והסכימה לדבוק בכל סעיפיו. זאת למרות התכנים והסעיפים הנוקשים והקשוחים [של ההסכם]. שכן הוא הורה שלא לשדר תוכניות, מראות, הצהרות או גילויי דעת המסיתים לאלימות, לאפליה על רקע גזעני ולשנאת האחר מסיבות דתיות וגזעניות או בשל זהותו [של האחר]. קשיחות זו נועדה לשמור על שלום האזרחים בצרפת ולמנוע פריצת מאבקים או התנגשויות בין הערבים והיהודים המתגוררים בה.

 

כמה ימים לאחר החתימה על ההסכם החליטו הרשויות הצרפתיות להפסיק לפעול על פיו ולהעניש את 'אל-מנאר' מפני שלא דבקה בתוכנו ושידרה תוכניות ומראות המסיתים, לדברי הצרפתים, לאלימות, לשנאה ולאפליה על רקע גזעני. בפועל, הנהלת אל-מנאר לא ערכה שום תיקון בתוכניותיה השונות כאילו להסכם שנחתם עם הצרפתים לא היה שום ערך. הישראלים ותומכיהם ניצלו זאת וניהלו מתקפה נרחבת נגד אל-מנאר. אולם, האמת היא ששלטונות הצרפתים החליטו לבטל את ההסכם הזה לא מתוך היענות ללחצים הישראלים אלא מפני שטלוויזיית אל-מנאר הפרה את תוכן ההסכם, שהרי צרפת היא המדינה הזרה הכי פחות מושפעת מלחצים ישראלים.  

 

הנהלת אל-מנאר נושאת באחריות הבסיסית [למה שהתרחש] מפני שלא ידעה לנצל את הניצחון התקשורתי והפוליטי שרשמה כנגד ישראל בזירה הצרפתית. היא היתה צריכה לדבוק בהסכם שחתמה [עם צרפת], [הסכם] שלא מנע ממנה לתקוף את מדיניות ישראל ולהגן על הזכויות והדרישות הערביות הצודקות והלגיטימיות...

 

[בעקבות] המערכה הזו בין אל-מנאר לבין הצרפתים [אנו רוצים] להעלות שלוש נקודות עיקריות:

ראשית, הערוצים הערביים, ובכללם אל-מנאר, רשמו הישגים חשובים מתוקף יכולתם לשדר לרחבי

העולם. אולם, הדבר מחייב אותם לדבוק ב'קודים של התנהגות' מסוימים על מנת שיוכלו להשפיע על הצופים מחוץ [לעולם הערבי]. ההיסטוריה של ישראל רצופה בפשעים ובהפרות של חוקים בינלאומיים והחלטות או"ם והערוצים הערבים יכולים להתרכז בהם ולחשוף אותם מבלי לדון בדברים חסרי בסיס של אמת.

 

שנית, לחזבאללה או לכל גורם ערבי [אחר] אין אינטרס להפסיד את צרפת מפני שהיא המדינה הזרה המבינה והתומכת ביותר בלבנונים, בערבים ובדרישותיהם והיא המדינה הפועלת הכי הרבה להבטחת דרישותיהם וזכויותיהם הלגיטימיות.

 

שלישית, אין זה סוד שצרפת כמו כל המעצמות והמדינות המשפיעות [האחרות] דורשת להפסיק את כל הפעולות וההתקפות המזוינות כנגד ישראל וקוראת לפתרון הסכסוך הערבי ישראלי בדרכי שלום. הרשויות הצרפתיות דבקו בעמדה זו גם כשעסקו [בסוגיית שידורי] אל-מנאר. אם הנהלת אל-מנאר התכוונה לחרוג או להתעלם מן העמדה הצרפתית המוכרת הרי שעדיף היה שלא תחתום עם פריז על שום הסכם לשידורי לוויין ותסתפק בשידור [הערוץ] באמצעות החברות Arabsat  ו- Nilesat.  

 

אין שום תועלת שננצח את עצמנו ונמחא כפיים לעצמנו ונפסיד את העולם [כולו] ובמיוחד  [נפסיד] את המדינות הידידות כמו צרפת שמספרן אינו רב."

 



[1] אל-וטן (סעודיה), 12.12.2004.