ליברל ערבי: רוב הוגי הדעות וראשי הארגונים
האסלאמיים מאמינים באלימות
בעל הטור ח'אלד אל-קישטייני, עיראקי במוצאו, כתב ביומון הלונדוני בשפה הערבית, אל-שרק אל-אוסט, מאמר שכותרתו "מי האחראי לטרוריסטיים האסלאמיים?" בו התייחס מנקודת מבט אישית ליחסם של אישים בכירים ואינטלקטואלים מוסלמים לאלימות. להלן תרגום מאמרו:
"למה שמכונה 'הטרור האסלאמי' יש שורשים וסיבות רבים ו[כבר] נכתב על כך רבות. אבל, לי יש [עדות] אישית בנושא זה.
אני מטיל על הוגי הדעות האסלאמיים ועל ראשי הארגונים האסלאמיים חלק באחריות לכך, שכן כמעט כולם האמינו באלימות ודיכאו את כל מי שהטיל בה ספק. באופן טבעי, הם כתבו מפעם לפעם על האהבה והשלום באיסלאם, אך הם עשו זאת לכל היותר לצורך תעמולה והגנה על האסלאם. עמדתם הבסיסית היא שדת זו נוסדה באמצעות החרב, פועלת באמצעות החרב ותנצח באמצעות החרב וכי כל פקפוק בכך הוא מזימה כנגד המוסלמים.
ההוכחה הטובה ביותר לדברי היא הועידה העולמית שהתכנסה בעמאן בשנת 1984 תחת הכותרת: 'המאבק המדיני הערבי הלא אלים' שהיתה רק בגדר צביעות והפגנה תעמולתית. במסמכי הועידה [בגרסה] באנגלית הם פרסמו הרצאה שלי, אבל הם הסירו אותה מן ההוצאה [בגרסה] הערבית!!! כל זה היה מתוך ניסיון לרמות את אנשי המערב ולא כדי לחנך את הערבים לשלום.
לדעתי לחרב היה תפקיד פעוט בניצחון של האסלאם על הפוליתאיזם. יתרה מכך, המוסלמים [רק] יפסידו מדבקותם בתפיסה [הדוגלת] באלימות. ראשית, בשל העליונות הצבאית של האחרים ביחס אליהם. ושנית, מפני שבדור הזה החלופה של המאבק הלא אלים היא נשק אפקטיבי יותר. אני אימצתי את התפיסה הזו וכיניתי אותה בשם האסלאמי: 'הג'יהאד האזרחי'.
ניסיתי להקים בלונדון ארגון שיפיץ תפיסה זו בקרב המוסלמים. התקשרתי לכמה שגרירים ערבים ופעילים בארגונים אסלאמיים וכל מה שקיבלתי מהם היה הפנית עורף ואף איומים. רק שלושה מוסלמים היו שותפים לאמונתי. אחד מאתיופיה ושניים מעיראק. במשך שנתיים התאמצנו [למען מטרה זו], אחר כך איבדנו תקווה וויתרנו על העניין. רוב האנשים עמם יצרנו קשר החזיקו בדעה שאנשי המערב הם בני כלבים שמבינים רק כוח וכי למוסלמים לא נותר אלא לחגור את נשקם ולהילחם. חלקם שיתפו עמנו פעולה בישיבות פרטיות [אך] לאחר סיום הישיבה ביקשו שלא להזכיר דבר ממנה לאחרים. כאילו אי-האלימות והשלום הם סוג של ניאוף שיש להסתירו. זו האווירה שסייעה להופעת הטרוריסטים, המתאבדים וכל מי שהשתמש בנשק ובחומרי נפץ.
במסגרת מאמץ אישי זה, הקדשתי זמן רב לכתיבת ספר על אי אלימות. הספר היחיד שמציג לעומק בשפה הערבית את תפיסות הג'יהאד האזרחי ושיטותיו. חלק גדול ממנו מוקדש לשלום ולאי האלימות באסלאם. לשווא ניסה חברי אניס סאייע' לחפש מוציא לאור לספר. חלק [מהמוציאים לאור] סירבו אפילו להכניס את טיוטת הספר למשרדם. לבסוף, פרסמה אותו [ההוצאה] דאר אל-כרמל בעמאן (לאחר שהסירה פסקאות רבות), במהדורה מצומצמת מלאה בטעויות. המוציא לאור לא הצליח להפיצו בצורה אמיצה, יתכן וחלק מן הממשלות הערביות מנעו זאת ממנו. אפילו מוסד 'אל-וחדה אל-ערביה' בביירות נמנע מלפרסם בכתב העת שלו מחקר שלי בנושא זה.
אני חוזר ואומר שלראשי האידיאולוגיה והתקשורת הערבית והאסלאמית יש אחריות גדולה למעורבות המוסלמים בעולם בטרור ובאלימות. כמובן שהם ידחו את דברי בהתנשאות. אבל לדברי יש אבן בוחן: טיוטת ספרי עודנה נמצאת במשרדי בשתי השפות, ערבית ואנגלית, בצפייה שמישהו יפרסם אותן בחינם מבלי לבקש שום שכר על עבודתי."[1]
