המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הקהילה הנוצרית במצרים על רקע תהליך השלום
27/1/2000

הקהילה הנוצרית במצרים על רקע תהליך השלום

 

במאמר שכותרתו "האם ישלמו הנוצרים הערבים את מחיר הסדר השלום עם ישראל"[1], כותב החוקר המצרי, מג'די ח'ליל, החי בניו יורק:

 

"חשש שורר בחוגי הנוצרים הערבים, ובעיקר הקופטים במצרים המהווים את המיעוט הנוצרי הגדול ביותר במדינות ערב, שכמה שליטים ערביים -- בכוונה או שלא בכוונה -- מאפשרים לטיפשים, לקנאים ולבורים בכל הנוגע להיסטוריה... ליצור אויב אלטרנטיבי לאויב הציוני. 'החיים ללא אויב הם בלתי נסבלים', נהוג לומר. ואמנם, אותם בורים מנסים להציג את הנוצרים הערבים, שותפיהם למולדת ולמאבק, כאויב של המוסלמים במקום ישראל.

 

הנוצרים הערבים חוששים שהסדרי השלום הבלתי צודקים, והבלתי משכנעים, המאכזבים את העמים הערבים, בנוסף לגלי השחיתות במדינות ערב וקיפאונן של המערכות הפוליטיות בהן, עלולים להוביל לניסיון להעסיק את העמים הערביים ביצירתו של האויב הנוצרי האלטרנטיבי בחברות הערביות בעלות הרוב המוסלמי.

 

מה שמגביר את החשש היא העובדה שאנו ניצבים בפני מציאות ספציפית. הקופטים שלמו את מחיר הסדר השלום עם ישראל לאחר חתימת הסכם קמפ-דיוויד בשנת 1979. סאדאת החל להעניק חופש פעולה לתנועות הדתיות [המוסלמיות] הקיצוניות נגד הנוצרים במצרים, בניסיון להסיט את תשומת הלב של העם מהסכם השלום הנפרד שלו עם ישראל, שנתקל בהתנגדות עזה של העם המצרי... סאדאת הקים את ארגון אל-גמאעה אל-אסאלמיה באוניברסיטאות המצריות והוא השתמש בו נגד השמאל המצרי. לאחר שהשתלט על המצב בנוגע לשמאל, הוא השתמש בארגון זה נגד הקופטים במצרים כדי להסיט את תשומת לבו של העם מהשחיתות ומהשלום עם ישראל.

 

כתב העת Newsweek מסר ב26- באוקטובר, 1981 שמושל מחוז אסיוט [במצרים], מחמד עת'מאן אסמאעיל מחלק כלי נשק לקבוצות האסלאמיות. התבטאותו המפורסמת של מחמד עת'מאן אסמאעיל זה היתה ש"שלושה הם אויבי האסלאם: הנוצרים, הקומוניסטים, והיהודים. אם נפטר משני הראשונים, השלישי ייעלם עצמו."

 

סאדאת המשיך, כידוע, באסלאמיזציה של המדינה בכך שהעניק לעצמו את הכינוי "הנשיא המאמין" ולמצרים את השם "מדינת הידע והאמונה". לאחר מכן, הוא החל לשאת את נאומו [השנתי] המרכזי ביום הולדת הנביא ולא ב23- ביולי [הוא "יום המהפכה", כפי שהיה נהוג בעבר]. היה בכך משום הסתה של הציבור שאינו משכיל, והכרזה על זהותה הדתית של המדינה, [תוך] המרת ההשתייכות הלאומית להשתייכות דתית.

 

סאדאת שינה את סעיף 2 בחוקה המצרית כדי שייכתב ש"הדת הרשמית של המדינה היא האסלאם וההלכה האסלאמית היא הבסיס העיקרי לתחיקה." סעיף זה ממשיך להביך את המחוקק המצרי ואת בית המשפט הקונסטיטוציוני העליון.

 

יתרה מכך, סאדאת התיר לשיח' אל-אזהר לשעבר, עבד אל-חלים מחמוד, אותו הוא מינה לשיח' אל-אזהר בדרגת סגן ראש ממשלה, כלומר אחד מחברי הרשות המבצעת, להצהיר בספרו "האמונה באללה" שהנוצרים דומים למחלה ממארת ושעל המוסלמים לרדוף אותם, להרע את היחס כלפיהם, לבוז להם, ולהחרימם עד שיאלצו להתאסלם.

 

יש הטוענים שסאדאת עמד באופן אישי מאחורי אירועי הדמים שפרצו ב-1981 ובמהלכם נהרגו מאה קופטים... כדי להסיט את דעת הקהל המקומית מהעובדה שהוא נפגש עם ראש הממשלה הישראלי, מנחם בגין, באלכסנדריה ולאחר מכן הפציצו המטוסים הישראלים את הכור הגרעיני העראקי, דבר שעורר את זעמם של המצרים נגד ישראל.

 

אל לנו לשכוח שהפטריארך [הקופטי] שנודה [המנהיג הדתי העליון של הקופטים] שילם מחיר אישי על כך שנענה לרגשי הרחוב המצרי והתנגד לנורמליזציה עם ישראל. סאדאת הסלים את תוקפנותו נגד הפטריארך לאחר שזה התנגד לביקורים של קופטים בירושלים ללא אחיהם המוסלמים...

 

סאדאת ניהל את מתקפתו נגד הפטריארך בדרך בלתי מכובדת וטען ששנודה רוצה להקים מדינה נוצרית באסיוט עבור הקופטים ושהוא שלח את הקופטים להלחם בפלסטינים, טענות שכמובן כולן שקר וכזב. בסופו של דבר שילם הפטריארך שנודה את מחיר עמידתו האיתנה נגד סאדאת בכך שהוא בודד. לכן ניתן לחוש בחשש הגובר בקרב הקופטים מההשלכות של סיום הסדרי השלום עם ישראל...

 

בשלושים השנים האחרונות היגרו ממצרים לבדה כשני מליון קופטים, מתוכם שש מאות אלף לארה"ב, מאה וחמישים אלף לקנדה, וארבע מאות אלף לאוסטרליה... זאת בנוסף לשבעת אלפים קופטים המתאסלמים מדי שנה... שלא לדבר על ההרוגים הקופטים בהתקפותיהן של הקבוצות [האסלאמיות] הקיצוניות.

 

המוזר הוא שמשטרו של הנשיא מבארכ לא השקיע מאמץ משמעותי כלשהו להסיר את השלכותיה של המדינה הדתית שיזם סאדאת. כתוצאה מכך, שמו של משטר זה נקשר במאות מעשי טבח נגד הקופטים. המשטר מרוויח מקיומן של מערכות שוליות ומשניות בין המצרים לבין עצמם והדבר מהווה מרכיב בהארכת משך קיומו.

 

על כך אומר דר' מילאד חנא, שמי שטוענים שמצרים תהיה נתונה לשלטון דתי בעתיד טועים משום שמצרים נתונה כבר כיום לשלטון אסלאמי והקופטים מורחקים [ממוקדי קבלת ההחלטות]. הדבר אינו משפיע על נאמנותם של הקופטים, משום שהם כבר היו מצויים בעבר -- ועוד יהיו מצויים בעתיד -- בתנאים הגרועים מאות מונים...

 

השאלה היא: האם הקופטים בגדו בארצם במהלך העימותים עם אויבי מצרים ולכן הם ראויים לעונש? האם הקופטים הם בוגדים?

 

לאומיותם של הקופטים ואהבתם למצרים עתיקות מאוד ואינן זקוקות לאישורו של איש. אדרבה, הקופטים הם שורשיה של מצרים, רוחה, ולבה הפועם. הקופטים והמוסלמים ממקור אחד, הם נלושו מבצק משותף. מצפונם אחד ומצב רוחם אחד. הפרדת הקופטי מהמוסלמי כמוה כהפרדת הלב מהריאות. כפי שאומר הפטריארך שנודה: "מצרים היא מולדת החיה בתוכנו ולא מולדת בתוכה אנו חיים."

 

נשוב ונציג את שלוש הדוגמאות הבולטות ביותר ללאומיותם של הקופטים: למרות שמלחמות הצלבנים נוהלו בשם סיסמאות דתיות [נוצריות] אטרקטיביות -- נטייתם הברורה של הקופטים היתה לזהותם המצרית. בתולדות הפטריארכייה נכתב ש"הנוצרים של המזרח הקלו על השתלטותו של צלאח אל-דין על ירושלים בכך שהפצירו בצלבנים למסור את העיר, ומאחר שמספרם [של נוצרי המזרח] עלה על זה של הצלבנים, הדבר צלח בידם."

 

[הדוגמה השניה] היא עמדת הקופטים כלפי הבריטים, שהיא ידועה ומוכרת. די אם נאמר שהקופטים דחו את עקרון היחסיות העדתית והייצוג היחסי והגנו על מצרים בדמם. מי מאתנו איננו זוכר את הצהרתו המפורסמת של הכומר סרח'יוס: "שימותו כל הקופטים, בלבד שתחיה מצרים". מי שעוקב אחרי המהפכה של 1919 יכול להבחין בברור בתפקיד שמלאו בה הקופטים...

 

אותה מידה של לאומיות הפגינו הקופטים במלחמות הערביות-ישראליות. השהיד הראשון במלחמת 1973, שפיק סדראכ, היה קופטי; החייל הראשון שרגלו דרכה על אדמת סיני הכבושה, ג'ורג' חביב, היה קופטי; המפקד הראשון שכוחותיו חצו את סיני, פואד עזיז ע'אלי, היה גם כן קופטי...

 

דבר מביש הוא לדבר על אדם תוך שימוש בתואר קופטי או מוסלמי, אבל אני כותב כדי לעורר את הזיכרון הלאומי שיש שמנסים למחוק אותו כעת... ישראל לא הצליחה לגייס אפילו קופטי אחד כדי שישמש מרגל עבורה נגד מצרים...

 

לאור לאומיותם הכנה של הקופטים והתנכרותם של השלטונות לכך לאחר מכן, נפוצה כעת תיאוריה בקרב הקופטים שהמוסלמים מתייחסים יפה לקופטים רק כאשר קיים אויב חיצוני ושיחסם הגמיש של צלאח אל-דין לקופטים היה קשור לקיומו של אויב חיצוני -- הצלבנים; סעד זע'לול אימץ את הקופטים בשל קיומו של אויב חיצוני -- האנגלים; וכך גם עשה עבד אל-נאצר בשל קיומו של האויב הישראלי.

 

מי שדוגלים בתיאוריה זו טוענים שמרגע שהאויב החיצוני נעלם, השליטים הערביים פונים לעבר שותפיהם במולדת ולכן הם צופים גלי אלימות ממושכים נגד הקופטים לאחר סיומם המלא של הסדרי השלום עם ישראל, עד שיופיע אויב חיצוני חדש. למרות שלתיאורה זו יש סימוכין היסטוריים, אינני דוגל בה. סעד זע'לול למשל, היה אדם לאומי ולא עדתי והוא באמת רצה שגם המוסלמים וגם הקופטים יהיו אזרחים מהדרגה הראשונה... וכך גם עבד אל-נאצר...

 

בהעדרה של מטרה פאן-ערבית, לאור התחושה שקיימת אוזלת יד מכוונת [של השלטון] בכל הנוגע ליישומו התקיף של החוק, ונוכח עמדותיהם הקנאיות של כמה בכירים -- הקופטים מותקפים. הקופטים הופכים לשעיר לעזאזל שבאמצעותו הם [הכוונה למוסלמים הקיצוניים] משחררים את תסכולם מכך שהם אינם מצליחים להחליף את שליטיהם. אל לקופטים לשמש טרף קל לכל בעלי החיים. עליהם להגן על זכויותיהם בכל הדרכים המשפטיות ובכל דרכי השלום המוכרות. זכויות אינן ניתנות אלא נלקחות..."


 


[1] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 24.1.2000.

תגיות