כללי

 

סוריה כופה מחדש את חסותה על לבנון

 

מאת נ. מוזס  וח.וורולקר* 

 

הקדמה

".. חזרת דמשק ללבנון מבחינה פוליטית מתנהלת באיטיות אבל בשיטתיות באמצעות בעלי בריתה בלבנון שמספרם עולה וקולם גובר. היא מחזירה את השפעתה [ללבנון] בשקט וללא צבא ובאמצעים דיפלומטיים יותר מבעבר..."[1] כך סיכם אמיל ח'ורי, בעל טור ביומון הלבנוני אל-נהאר, המקורב לכוחות ה-14 במרץ, את המציאות בלבנון.

ואכן, חמש שנים לאחר גיבושה של חזית מערבית-ערבית-לבנונית שהתנגדה לנוכחות הסורית בלבנון ואילצה את בשאר אל-אסד להוציא את כוחות הביטחון והצבא הסוריים ששהו בה מאז 1976 והעניקו גיבוי צבאי לשליטה הסורית בלבנון, מצליחה סוריה לחדש את שליטתה במדינה זו, בגיבוי או לכל הפחות תוך עצימת עין של אותם גורמים שהובילו את המחנה שקרא ליציאתה משם. נכון להיום, סוריה אומנם לא מחזירה את צבאה ללבנון, אך קשה לומר שחזרתה אליה נעשית בצורה דיפלומטית כדברי אמיל ח'ורי ונראה כי תיאורו של ע'סאן סעוד, בעל טור ביומון הלבנוני הפרו סורי אל-אח'באר,  משקף בצורה מדויקת ביותר את השיטות שמפעילה סוריה בחזרתה ללבנון: "סוריה מארגנת מחדש את ענייניה, כשהיא קובעת בצורה ברורה מי איתה ומי נגדה, ללא שוליים לתמרון".[2] 

 

סוריה עושה זאת בצורה הדרגתית, תוך בחינת התגובות בלבנון ומחוצה לה לצעדיה. בכירים סורים, בראשם הנשיא בשאר אל-אסד, מקפידים להצהיר כי הם תומכים בריבונותה ובעצמאותה של לבנון ומכירים בהן, ומביאים כהוכחה לכך את כינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות. אך נראה כי מדובר בהצהרות ובצעדים פורמאליים בלבד שנועדו לכל היותר להרגיע את החוששים מפני חזרת החסות הסורית על לבנון. בפועל סוריה מציבה תנאים ודרישות מתרבים והולכים בפני הגורמים בלבנון שנמנו על מתנגדיה ובפני גורמים אזוריים ובינלאומיים, שנועדו לבסס את שליטתה בלבנון. כך למשל, דיווח היומון הלבנוני הפרו סורי אל-אח'באר, כי סוריה דורשת מראש ממשלת לבנון, סעד אל-חרירי, לאשר הסכמים שנחתמו בינה לבין לבנון בתקופה המכונה 'תקופת החסות הסורית על לבנון',[3] ובכך לחזור לתקופה שקדמה ליציאת צבא סוריה מלבנון ב-2005.

 

לאחרונה מאיצה סוריה את קצב חזרתה ללבנון. הדבר נובע מביטחונה העצמי הגובר של סוריה כתוצאה מהפתיחות הבינלאומית כלפיה בשנה האחרונה ומהסכמה בינלאומית לחזרתה ללבנון.[4] גורמים אפשריים נוספים להאצת מהלכיה בלבנון הם המתיחות הגוברת בין סוריה לבין ישראל; הצפי להכרעה קרובה בנושא תיק הגרעין האיראני ופרסום מסקנותיו של ביה"ד הבינלאומי לרצח ר"מ לשעבר, רפיק אל-חרירי.

מסמך זה יסקור את האופן בו מחדשת סורית את חסותה בלבנון:     

 

חתירה תחת תוצאות הבחירות לפרלמנט הלבנוני

מחנה ה-14 במרץ שהתגבש בעקבות רצח רמ"מ לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, כנושא הדגל נגד המעורבות הסורית בלבנון ונגד בעלי בריתה בלבנון, בראשם חזבאללה, שאב את כוחו משני גורמים עיקריים – תמיכה פנים לבנונית שבאה לידי ביטוי בניצחונו של המחנה בשתי מערכות בחירות לפרלמנט ברציפות ותמיכה חיצונית, בראשות סעודיה, צרפת וארה"ב.

התמיכה הפנים לבנונית ביטאה יותר מכל את מורת הרוח והמיאוס בתוך לבנון מהנוכחות הסורית במדינה והפריכה את הטענה הסורית כי נוכחותה בלבנון זוכה ללגיטימיות לבנונית וכי מדובר בדרישה לבנונית. התמיכה החיצונית העניקה למחנה זה את הגיבוי לו נזקק מול חזבאללה וסוריה.  

 

היום, פחות משנה לאחר ניצחונו בבחירות לפרלמנט, נראה מחנה זה חלש ומפולג ואילו מחנה ה-8 במרץ, מחנה האופוזיציה בראשות חזבאללה, נראה חזק מתמיד. לאחרונה אף החלו להישמע קולות בקרב מחנה ה-8 במרץ, המקורב לסוריה, הקוראים לשינוי מהותי בהרכב הממשלה, נוכח מה שמכונה שינוי במאזן הכוחות בלבנון ובאזור. פידאא' עיתאני, תיאר בטורו ביומון אל-אח'באר המקורב לכוחות ה-8 במרץ את האופן בו קוראים כוחות אלה את המציאות האזורית והלבנונית היום ומדוע למרות הפסדם בבחירות, הם חשים שהם בעלי הכוח: "ביום בו הסתיימו הבחירות הפרלמנטאריות בלבנון, בהפסד של האופוזיציה, המלך הסעודי לא התארח בסוריה, סעד אל-חרירי לא ביקר בה כראש ממשלה וגם לא וליד ג'ונבלאט... ביום בו הסתיימו הבחירות הפרלמנטאריות בלבנון, העסקה הסורית-סעודית בנוגע לחלוקת [ההשפעה] בעיראק לא הבשילה. [מאז דברים השתנו] והיום העסקה נמצאת בשלביה הסופיים...". לדבריו, הדרישה הבינלאומית והאזורית מסוריה לטפל במה שמכונה הטרור והשליטה על הנשק הפלסטיני במחנות הפליטים ומחוצה להם, מאפשרת לסוריה לדרוש הקמת צוות עבודה ממשלתי לבנוני שיהיה לרוחה ונאמן לה.[5]  

 

א. ההכרה הסעודית בתפקידה של סוריה בלבנון והשפעתה

כפי שהסביר בעל הטור פידאא' עיתאני, ניתן לייחס חלק מן השינוי במאזן הכוחות הפנימי בלבנון לשינוי במדיניות הסעודית כלפי סוריה. בוועידת כווית שנערכה בינואר 2009, הציג עבדאללה מלך סעודיה, את יוזמת הפיוס שנועדה לקרב בין 'המחנה המתון' לבין 'מחנה ההתנגדות' בעולם הערבי. במסגרת יוזמה זו הגיעו סעודיה וסוריה להבנות בנוגע ללבנון, שלמעשה היוו הכרה סעודית בתפקידה של סוריה בלבנון, כפי שבאה לידי ביטוי במאמרו של תרכי אל-סודירי, עורך היומון הסעודי הממשלתי אל-ריאד, שכותרתו: "מדוע שלא תחזור לבנון לסוריה".[6] הבנות אלו כללו הסכמה על הקמת ממשלת אחדות לאומית בלבנון, טרם הבחירות הפרלמנטאריות בה. בכך למעשה נשללה מהמחנה שניצח בבחירות היכולת להקים ממשלת רוב ונשלל ממנו קלף המיקוח מול כוחות ה-8 במרץ, בעלי בריתה של סוריה. במהלך הדיונים על הקמת הממשלה, נאלץ מחנה ה-14 במרץ בראשות סעד אל-דין אל-חרירי, להיענות לדרישות רבות מצד כוחות ה-8 במרץ ולוותר, בין היתר בשל לחציה של סוריה, בנושאים שהיו חלק מהותי ממצע כוחות -14 במרץ. מציאות זו שיקפה ניצחון בפועל של מחנה ה-8 במרץ, בניגוד מוחלט לתוצאות הבחירות.[7]

 

מהלך זה הניב הישגים נוספים עבור סוריה:

א. חיכוכים ומחלוקות בין סעד אל-חרירי לבין בני בריתו והיחלשות מחנה ה-14 במרץ, בשל הוויתורים שנאלץ סעד אל-חרירי לעשות מול מחנה ה-8 במרץ כדי להבטיח את הקמת הממשלה.

ב. הסכמה זו אפשרה לסוריה להבטיח את השתתפותם של בני בריתה בממשלה בלא שתצטרך להתערב בבחירות בלבנון לטובתם. 

 

זו לא היתה הפעם הראשונה בה סעודיה הפקירה את בעלי בריתה בלבנון לידי סוריה וחזבאללה. ב-21 במאי 2008 נחתם בקטר, בחסות ערבית, הסכם דוחה שנועד להביא לסיומם של העימותים האלימים שפרצו בין  חזבאללה לבין כוחות ה-14 במרץ ב-7 במאי 2008. הסכם זה ביטא כניעה מוחלטת של כוחות ה-14 במרץ  לדרישות חזבאללה.

 

על פי דיווחים שונים סוריה ממשיכה לנצל לטובתה את ההבנות עם סעודיה, כמו למשל, להמשך לחצים על חרירי כדי שייענה לדרישות הסוריות. כחלק ממהלך זה סעודיה הפסיקה את הזרמת הכספים לחרירי והבהירה לאנשים מסיעת אל-מסתקבל שהיא רצינית בעמדותיה ביחס לפיוס עם סוריה ואין לחלוק עליהן.[8] 

 

ואולם נראה כי מהלכים סעודיים אלה אינם מספקים את רצונה של סוריה, שבחרה באמצעי תקשורת לבנונים המקורבים אליה, להציג את מורת רוחה ולהעלות עוד דרישות. אבראהים אל-אמין, עורך היומון אל-אח'באר, המקורב למשטר הסורי, דיווח על קיפאון ביחסי סוריה-סעודיה והאשים את סעודיה באי כיבוד התחייבויותיה כלפי סוריה בלבנון, בעיראק ובפלסטין, בשעה שסוריה סייעה לה בפתרון בעיית החות'ים ובמינוי סעד אל-דין אל-חרירי לראש ממשלת לבנון. אל-אמין אף טען כי סעודיה ממלאת לאחרונה 'תפקיד מתועב' כאחת מבעלות בריתה של ישראל בעולם הערבי.[9] עדות נוספת למתיחות בין סוריה לבין סעודיה הופיעה בטורו של סרכיס נעום ביומון אל-נהאר, המקורב לכוחות ה-14 במרץ. נעום ציטט מקורות המקורבים לסוריה שטענו כי בניגוד להתחייבויותיה, סעודיה ממשיכה לתמוך כספית בגורמים בכוחות ה-14 במרץ [קרי סמיר ג'עג'ע, מנהיג מפלגת הכוחות הלבנונים] שתוקפים את סוריה ובעלי בריתה הלבנונים ולא פעלה מספיק לשכנע גורמים בזרם אל-מסתקבל לאמץ עמדות פרו סוריות. ביקורת נוספת על סעודיה נוגעת לתפקידה בפיוס הפנים פלסטיני ובפיוס בין מצרים לבין סוריה.[10] מביקורת זו על סעודיה, עולה כי סוריה מצפה לתמורה גבוהה בעבור סיוע דל שהגישה לסעודיה בכמה עניינים.

כמה ימים לאחר פרסום ביקורות אלה הגיע האמיר עבד אל-עזיז בן עבדאללה לדמשק ומסר לנשיא אסד איגרת מאביו, עבדאללה מלך סעודיה, בניסיון ליישר את ההדורים בין המדינות. היומון הסעודי הממסדי אל-מדינה כתב כי הביקור עסק ב"איומי ישראל על מדינות האזור" ושסוריה וסעודיה הסכימו על הצורך לחזק את האחדות הערבית.[11] עבדאללה נאצר אל-עתיבי בעל טור ביומון אל-חיאת הסעודי דחה את הטון המפויס של היומון אל מדינה וטען במאמרו כי סעודיה כלל לא נזקקה לעזרתה של סוריה במלחמתה בחות'ים ובנוגע למינויו של סעד אל-חרירי שנבחר בבחירות דמוקרטיות. עוד טען כי, קשריה של סוריה עם איראן, הם שגרמו למתיחות בינה לבין מדינות ערב וכי סוריה יוצרת משברים לצורך השגת מטרותיה, כשאינה מצליחה לעשות זאת בדרכים פוליטיות.[12] 

 

ב. שינוי מאזן הכוחות בפרלמנט הלבנוני

במקביל להחלשת התמיכה הסעודית בכוחות ה-14 במרץ, פעלה סוריה לביטול הרוב הפרלמנטארי של כוחות אלה באמצעות העברת אחד מגורמי המפתח בכוחות אלה לצידם של בעלי בריתה.

וליד ג'ונבלאט, מנהיג הדרוזים בלבנון, היה עד שנת 2008 הקול הבולט והבוטה ביותר בכוחות ה-14 במרץ נגד חזבאללה, נגד המעורבות הסורית בלבנון ונגד הנשיא בשאר אל-אסד[13] ואף קרא לארה"ב להתערב צבאית לסוריה.

 

השינוי בעמדתו של ג'ונבלאט כלפי סוריה ובעל בריתה החזק בלבנון, חזבאללה, בא לאחר הפגנת הכוח האלימה של חזבאללה ב-7.5.2008, שכללה עימותים מזוינים בין הארגון לבין הדרוזים באזור הר הלבנון. העימותים הבהירו לג'ונבלאט כי לכוחות ה-8 במרץ ובעיקר לשיעים בהנהגת חזבאללה, יתרון צבאי ודמוגראפי ברור על כוחות ה-14 במרץ, ואם ברצונו להבטיח את שרידות עדתו ושרידותו האישית, עליו לחבור לשיעים.[14]

 

פרישתו של ג'ונבלאט ממחנה ה-14 במרץ וחבירתו המעשית לכוחות ה-8 במרץ, היתה הדרגתית. ג'ונבלאט השתתף בבחירות לפרלמנט הלבנוני שנערכו ביוני 2009 כחלק ממחנה ה-14 במרץ, אולם כעבור כחודשיים, ב-2.8.2009 כבר הודיע כי אינו יכול להמשיך בברית עם מחנה זה ותקף אותו בחריפות. יחד עם זאת הוא הצהיר על המשך תמיכתו במנהיג מחנה ה-14 במרץ, רה"מ סעד אל-חרירי, וטען כי הוא לא הצטרף למחנה ה-8 במרץ, אלא עבר למרכז. אולם, דבריו בראיון ליומון הלבנוני אל-ספיר ב-7.8.2009 בשבחם של סוריה והעומד בראשה ושל חזבאללה ואיראן הבהירו לאן פניו של ג'ונבלאט מועדות.[15]

 

סוריה מצידה לא הקלה על ג'ונבלאט את החזרה לחיקה. במשך חודשיים היא דחתה את ביקור הפיוס שלו בדמשק כמה פעמים, לאחר שהוכרח להתנצל בפומבי על פגיעתו בנשיא סוריה ובעם הסורי ולהוכיח לכל שהוא מוותר על בעלי בריתו במחנה ה-14 במרץ.[16] על פי דיווחים שונים, דמשק אף דרשה מג'ונבלאט לפנות את מקומו לבנו, תימור, שנוטה יותר לכוחות ה-8 במרץ ומתח ביקורת על חברותו של אביו במחנה ה-14 במרץ.[17]

 

פרישתו של ג'ונבלאט ממחנה ה-14 במרץ, היתה חיונית עבור סוריה מאחר שבכך בוטל הרוב הפרלמנטארי שהיה למחנה ה-14 במרץ ועורערה יציבות ממשלתו של חרירי. היא אפשרה לגורמי ה-8 במרץ לטעון כי הממשלה הנוכחית אינה משקפת את מאזן הכוחות האמיתי בפרלמנט ויש צורך לשנות הרכבה בהתאם.    

 

הכפפת מוסדות שלטון לבנונים למרות סורית

שלילת הרוב הפרלמנטארי והגיבוי הסעודי מכוחות ה-14 במרץ, הקלו על סוריה להפעיל לחץ על רה"מ סעד אל-חרירי ועל הנשיא מישל סולימאן להיענות לדרישותיה.

במהלך השנה האחרונה הפעילה סוריה לחצים ישירים ועקיפים על אישים אלה בניסיון לקרבם למחנה ה-8 במרץ, ולהכפיפם לסדר היום שלה. ניקולא נאציף בעל טור ביומון הלבנוני אל-אח'באר המקורב למשטר הסורי, הבהיר במאמרו כי סוריה דורשת מלבנון "נאמנות מוחלטת" ו"הפנמה" והכרה שאין מדובר במצב של שוויון כוחות בין המדינות וכי אין לבנון יכולה להציג לסוריה דרישות בתמורה לוויתורים שהיא עושה לה.[18]  

 

א. היחס הפטרוני לסעד אל-דין אל-חרירי

ההבנות שהושגו טרם הבחירות בין סעודיה, מעניקת החסות העיקרית לחרירי, לבין סוריה בנוגע לממשלה הלבנונית העתידה לקום, הבהירו לסעד אל-חרירי, ראש הממשלה הנבחר, כי יחסיו  עם סוריה יהיו שונים בתכלית מיחסיו של קודמו בתפקיד, פואד אל-סניורה, שהתאפיינו באיבה גלויה ובנתק כמעט מוחלט. אל-חרירי הבין את השלכותיו של הנתק הזה על יכולת התפקוד של ממשלתו ואת הצורך לכונן יחסים אחרים עם סוריה.

 

כבר בראשית כהונתו כראש הממשלה, החל אל-חרירי להכשיר את הקרקע לחידוש היחסים עם סוריה. בין היתר הורה לאנשיו, על אף התנגדות של רבים מביניהם, לתמוך בסעיף בקווי היסוד של הממשלה המכיר בזכותו של חזבאללה לפעול כהתנגדות ולהשתמש בנשקו. בנוסף, בסעיף הדן ביחסי לבנון-סוריה הוספה המילה 'אחווה' והוחלפה המילה 'נדיה' שסימלה את דרישות השוויון של כוחות ה-14 במרץ בין המדינות  במילה 'מסאואה', שבלבנון מפורשת כשוויון בדרגה נמוכה יותר.

 

כחודש וחצי לאחר כינון ממשלתו ב-19-20.12.2009, הגיע אל-חרירי לדמשק, מלווה בראש לשכתו, נאדר אל-חרירי. ביקור זה ביטא הכרה במעמדה של סוריה בלבנון וגם נסיגה מטענותיו של חרירי בדבר אחריותה של סוריה לרצח אביו, רפיק אל-חרירי, לפני כחמש שנים.

 

אל-חרירי זכה בתמורה לקבלת פנים מפוארת בדמשק ולהבלטה בתקשורת הסורית של היחס החם שקיבל  כאורחו המיוחד של הנשיא בשאר אל-אסד, יחס השמור לבעלי בריתה של סוריה בלבנון, חסן נאסרללה ומישל עון[19], שניהם, אגב, חסרי מעמד ממסדי. הוצג גם "הלב הרחב" של סוריה תוך הבהרה שהביקור מהווה סגירה של החשבונות "ההדדיים" ופתיחת דף חדש ביחסים בין המדינות. ניקולא נאציף, כתב באל-אח'באר הפרו-סורי כי סוריה רואה בביקור תיקון טעות חמורה שחרירי ואנשיו ביצעו כלפיה ולא ויתור מצידם לסוריה.[20] 

 

בעת הביקור רמזו הסורים לחרירי על הצורך לרסן את השיח האנטי סורי בין בעלי בריתו ובאמצעי התקשורת הלבנונים שבבעלותו.[21] אמצעי התקשורת הסורים הדגישו את הפן האישי של הביקור והיחסים בין המנהיגים כבסיס לקיום היחסים הבילטראליים בעתיד.[22] נראה כי הדבר מבטא את האופן בו סוריה מנהלת את יחסיה עם לבנון. לא מדינה מול מדינה, אלא מדינה מול אישים וקבוצות. הדבר בלט מאוד כאשר חרירי ותומכיו התעקשו על אופיו הפורמאלי של הביקור ועל כך שחרירי בא לסוריה כראש ממשלה ולא כאדם פרטי. סוריה מצידה הצהירה כי רצונה ביחסים מוסדיים עם לבנון, אך הדגישה את הצורך באמון אישי בין המנהיגים.[23]

 

1. חידוש הלחץ הסורי על אל-חרירי

היחס החם לו זכה אל-חרירי בדמשק לא נמשך זמן רב. כחודשיים לאחר הביקור החלו עיתונים לבנונים, המקורבים לכוחות ה-8 במרץ ולסוריה, לתקוף את אל-חרירי על חוסר תפקודו כראש ממשלה, תוך הערכה שממשלתו לא תשרוד זמן רב.[24] במקביל דווח על אכזבתה של סוריה מתפקודו של חרירי, בעיקר על רקע דבקותו בבעלי בריתו, בראשם סמיר ג'עג'ע, העומד בראש מפלגת הכוחות הלבנוניים.

 

סולימאן פרנג'יה, חבר פרלמנט לבנוני המקורב לנשיא בשאר אל-אסד, הבהיר כי רצונה של סוריה הוא שחרירי יתנתק מבעלי בריתו. לדבריו, "ראש הממשלה סעד אל-חרירי נמצא היום הן עם סוריה והן עם בעלי בריתו, אבל יגיע הזמן שבו הוא יאלץ לבחור [בין סוריה לבין בעלי בריתו]..."[25] נראה כי בכך רוצה סוריה לנתק את אל חרירי מבסיסי הכוח והתמיכה שלו ולהגביר את תלותו בה ובנאמניה.

 

סוריה טענה כי למרות דרישותיה החוזרות ונשנות חרירי איננו מרסן את השיח האנטי סורי בקרב בעלי בריתו בכוחות ה-14 במרץ ואמצעי התקשורת של מחנה זה. כך למשל, היא מתחה ביקורת על רשימת הדוברים ביום השנה החמישי לרצח רפיק אל-חרירי ועל תוכן דבריהם[26] ועל כך שנציגים רשמיים מטעמו של אל-חרירי נטלו חלק בעצרת של מפלגת הכוחות הלבנונים בראשות סמיר ג'עג'ע, למרות ההתקפות שהיו בה על סוריה.[27] היומן אל אח'בר טען כי אל-חרירי מתבייש ביחסיו עם סוריה ומתנהג כאילו היא פילגשו הסודית.[28]  

 

כעסה של סוריה גבר בעקבות ראיון שהעניק אל-חרירי ליומון האיטלקי קוריירה דלה סרא, בו השווה, לטענת היומון, את יחסו של נשיא עיראק לשעבר, סדאם חוסיין, לכווית, ליחסה של סוריה בהנהגת חאפט' אל-אסד ללבנון, קרי יחסי כובש ונכבש.[29]  עורך האתר הסורי "שאם פרס" כתב כי "הצהרותיו של חרירי לעיתונות האיטלקית הן חסרות תבונה ומהוות ביטוי למשבר בו נמצא האיש…"[30]

 

בעקבות הביקורת, חרירי מיהר להתנצל ולהבהיר כי הוא נחוש להמשיך בבניית יחסי אמון עם סוריה ובמיוחד עם הנשיא אסד, אליו הוא אף התקשר כדי למסור הבהרות.[31] ההנהגה הסורית דחתה את ההתנצלות באמרה כי היא "מצפה למעשים שיוכיחו כוונות טובות ולא לדיבורים."[32] אל-חרירי שב והתנצל בכמה הזדמנויות והסביר כי דבריו הוצאו מהקשרם ואף חזר ציין את חשיבותם של היחסים האישיים בינו לבין הנשיא אסד והיחסים בין שתי המדינות.[33]  ואולם הביקורת המשיכה בשלה ואף כללה איומים בהפלת ממשלת חרירי. ביומון אל-אח'באר, המקורב למשטר הסורי, נכתב על אל-חרירי כי הוא "בחור שהגיע לשלטון ללא יכולת לנהל ולהנהיג... ללא התעקשות של כמה מדינות באזור [קרי סעודיה] לשמור על יציבות בלבנון, היתה ממשלתו נופלת למחרת ישיבתה הראשונה."[34]

 

ביקורת נמתחה בסוריה גם על פגישתו של אל-חרירי עם נשיא צרפת לשעבר, ז'אק שיראק, וטריא רוד לארסן, שליח מזכ"ל האו"ם ליישום החלטה 1559, אישים הנתפסים כיריבים מרים של סוריה[35], ועל קשריו של אל-חרירי עם ארה"ב, המהווים לטענת הסורים המשך לדרכו של סניורה שהתיר מעורבות אמריקאית בלבנון.[36]

 

טענה סורית נוספת עסקה בתפקודו של אל-חרירי כראש ממשלה שאיננו ממלא אחר הסיכומים שהושגו בביקורו בסוריה ואינו עומד בלו"ז לטיפול בנושאים העומדים ותלויים בין המדינות.

 

בנוסף, דיווח היומון אל-אח'באר, כי סוריה כעסה על פנייתו של אל-חרירי לח'אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, בבקשה שיסייע בפתרון נושא הנשק הפלסטיני שמחוץ למחנות הפליטים, צעד שנתפס כפקפוק בהבטחתו של הנשיא אסד לטפל בעניין.[37] התגובה הסורית למעשה – שנראה כניסיון לפתור את הבעיה מאחורי גבו של אסד וכדרך לשלול מסוריה את אחד מקלפי השליטה שלה בלבנון -  לא איחרה לבוא. אבו מוסא, מזכ"ל תנועת פתח-אינתיפאדה, אחד מבעלי בריתה של סוריה, הצהיר כי ארגונו מתנגד לפירוק הנשק הפלסטיני שנמצא מחוץ למחנות הפליטים.[38] בכך אותתה סוריה לאל-חרירי שאין לפתור את העניין בלעדיה.[39]

 

על פי מספר דיווחים בעיתונות הלבנונית המקורבת לסוריה, אסד אף גער באל-חרירי כמה פעמים על תפקוד ממשלתו ועל התבטאויות אנטי סוריות מצד בעלי בריתו של אל-חרירי.[40]   

 

2. העלאת רף הדרישות הסוריות לקראת ביקורו השני של חרירי בסוריה

על המתיחות בין סוריה לבין אל-חרירי ועל הלחץ הכבד מצד סוריה, ניתן ללמוד מההכנות לקראת ביקורו השני של אל-חרירי, שנדחה מספר פעמים. מועד ביקורה של משלחת טכנית לבנונית, כהכנה לקראת ביקור אל-חרירי, נדחה בטענה כי המשלחת חסרת סמכויות ודרג חבריה נמוך מכפי שסוכם. מועד חדש לביקור המשלחת נקבע רק לאחר שיחה בין אל-חרירי לבין ראש ממשלת סוריה, נאג'י עטרי, בה התנצל אל-חרירי על הטעות והבטיח להעלות את דרג המשלחת.[41]

 

לביקורו השני של אל-חרירי בסוריה יוחסה חשיבות מיוחדת מכיוון שצפוי היה שיהיה פוליטי ויתמקד בנושאים הקשורים לריבונותה של לבנון[42] כמו מעמדו של חזבאללה והנשק שלו; מינוי מקורבים לסוריה לתפקידים בצמרת הביטחון הלבנונית; מדיניות החוץ של לבנון; הפיקוח על מחנות הפליטים הפלסטינים ושיתוף הפעולה עם בית הדין הבינלאומי.[43]   

 

סוריה אותתה לאל-חרירי על ציפייתה לשיתוף פעולה בנושאים אלה, ולאימוץ האג'נדה הסורית, והבהירה את מחירו של  אי שיתוף פעולה מצידו. היומון אל-אח'באר הזהיר כי בביקור יוכרע גורל שלטונו של אל-חרירי היודע, כמו שיודעים מקורביו, שקשה יהיה לשקם את היחסים עם דמשק במקרה ויתערערו.[44]

 

ב-11.5.2010 חשף היומון הלבנוני הפרו-סורי אל-ספיר כי אל-חרירי צפוי לנסוע בסוף חודש מאי לארה"ב ולהיפגש עם הנשיא אובמה.[45] כעבור יומיים, ב-13.5.2010 פרסם אל-ספיר כתבה בה הבהיר לאל-חרירי כי "יש הכרח לתאם את ביקורו בארה"ב עם ההנהגה הסורית" וכי על לבנון לתאם את מדיניות החוץ שלה עם סוריה, "שהדבר שהכי חשוב לה ביחסיה עם לבנון היא מדיניות החוץ של לבנון, במיוחד בהקשר של הסכסוך עם ישראל". אל-ספיר אף רמז לאל-חרירי כי כדאי לו לבקר בסוריה בטרם ייצא לארה"ב אחרת "הביקור [שלו] לדמשק יידחה עד לאחר הביקור בוושינגטון וייתכן שאף ל[תקופה] ארוכה יותר".[46]

 

ב-18.5.2010 הגיע סעד אל-חרירי לדמשק, מלווה בראש לשכתו נאדר אל-חרירי, ונפגש בארבע עיניים עם הנשיא אסד. על פי דיווח ביומון אל-אח'באר, אסד הציג לאל-חרירי את העמדות של סוריה ביחס לתיק הגרעין האיראני, תהליך השלום וההתנגדות. אל-חרירי קיבל את עמדתו של אסד והבטיח לו לאמץ את "השיח הערבי" בביקוריו הקרובים בבית הלבן ובאו"ם.

במהלך הפגישה ננזף אל-חרירי על העיכוב ביישום ההבנות בין המדינות שהושגו בביקורו הקודם וטען להגנתו כי לא היה מודע להיקף התיקים שיש להכין. הערות הנשיאות הסורית לגבי תפקודו של אל-חרירי הועברו גם לנאדר אל-חרירי בפגישתו עם היועצת המדינית של הנשיא אסד, בת'ינה שעבאן.[47]        

 

סימנים נוספים להיענות אל-חרירי ללחץ הסורי עליו ניתן לראות בדיווחים שונים לפיהם הוא הורה לאמצעי התקשורת שבבעלותו, לחדול מלתקוף את סוריה, כולל איומים לפטר את מפירי ההוראה.[48] אל-חרירי שינה במהלך השנה האחרונה את הטון כלפי סוריה ובעלי בריתה בלבנון. כך בראיון ליומון הקטרי אל-וטן הוא שיבח את יחסיו האישיים עם הנשיא אסד והדגיש את חשיבותה של המועצה הסורית-לבנונית העליונה, שלמעשה היווה כלי לחסות הסורית על לבנון ונחשב לדגל אדום בעיני כוחות ה-14 במרץ. אל-חרירי גם ציין את היותה של סוריה שער של לבנון ליחסים כלכליים ומסחריים עם מדינות ערב והצביע על הצורך בתיקון יחסי המדינות, לא על נורמליזציה ביניהן, כדרישת מחנה ה-14 במרץ. בנוסף, יצא אל-חרירי להגנת חזבאללה והציע לארגון להתעלם מן הטענות הישראליות האחרונות אודות העברת טילי סקאד מסוריה לידיו. אל-חרירי אף פטר את איראן מן הטענה בדבר מעורבותה בלבנון,[49] ובכך דחה את דבריו של סמיר ג'עג'ע, חברו למחנה ה-14 במרץ, על השימוש שעושות איראן וסוריה בחזבאללה כדי לגרור את לבנון לעימותים שמנוגדים לאינטרסים שלה.[50]

 

בשני נושאים מרכזיים ממשיך אל-חרירי, לעמוד על דעתו ואיננו נענה ללחצי סוריה:

·         דבקות בבעל בריתו, סמיר ג'עג'ע. הוא הכריז כי רק המוות יפריד ביניהם[51] והגן על זכותו של ג'עג'ע להעלות לדיון את נושא הנשק של חזבאללה.[52]

·         פירוק הנשק הפלסטיני שמחוץ למחנות הפליטים עפ"י החלטת שולחן הדיאלוג הלאומי הלבנוני.[53]

 

ב. הלחצים על הנשיא מישל סולימאן

במקביל למתקפה על סעד אל-חרירי, הפעילו בעלי בריתה של סוריה ואמצעי התקשורת המקורבים אליה  לחצים ממושכים על נשיא לבנון, מישל סולימאן, בניסיון לקעקע את מיצובו כנשיא מוסכם וניטראלי, המבקש לנהל מדיניות עצמאית. באמצעות מתקפה חריפה נגד סולימאן מבקשת סוריה להבהיר לו כי עליו להביע  תמיכה מוחלטת בחזבאללה, באופוזיציה הלבנונית ובסוריה ולמעשה שיירש את דרכו של נשיא לבנון לשעבר, אמיל לחוד, שהיה תומכה ועושה דברה של סוריה.

 

יצוין כי אין זו המתקפה הסורית הראשונה על נשיא לבנון, מישל סולימאן. בדצמבר 2008 ובדצמבר 2009, בעקבות מהלכים ועמדות שנקט, שהיו למורת רוחם של סוריה ובני בריתה, פעלו סוריה והאופוזיציה הלבנונית כדי לערער את מעמדו ולהמליך תחתיו את מקורבם, מישל עון.[54]

1. מתקפה על עמדותיו העצמאיות של סולימאן

המתקפה על סולימאן החלה מיד לאחר הכרזתו ב-28.2.2010 על חידוש ישיבות "הדיאלוג הלאומי" העוסקות בגיבוש אסטרטגית ההגנה למדינה ובגורל הנשק של חזבאללה.[55] בעלי בריתה של סוריה זעמו העדרם מן ההרכב החדש של חברי הדיאלוג שקבע סולימאן, של הנשיא לשעבר, אמיל לחוד, ושל ראש הממשלה לשעבר, עמר כראמא.[56] ואולם נראה כי הסיבה האמיתית למתקפה על סולימאן, היה כעסה של סוריה על כך שלא נועץ בה טרם החליט על חידוש הדיאלוג הלאומי, ובעיקר על עיתוי ההכרזה על כך - ימים ספורים לאחר כינוסה בדמשק של פסגת אסד-אחמדי-נז'אד-נאסרללה.[57] בדמשק התייחסו למהלך של סולימאן כאל קריאת תיגר על הפסגה ועל השתתפותו של נאסרללה בה כנציגה של לבנון[58] וכפגיעה באינטרס של סוריה וחזבאללה בכך שגרם להחזרת נושא הנשק של חזבאללה לסדר היום בלבנון ומחוצה לה.[59]

 

2. בכיר לבנוני מקורב לסוריה: על סולימאן להתפטר

ויאם והאב, שר לבנוני לשעבר המקורב להנהגה הסורית, תקף באופן חסר תקדים את סולימאן וקרא לו להתפטר. לדבריו, סולימאן מנסה להצטייר כנשיא המוסכם על כל הגורמים הפוליטיים במדינה ולכן הוא נמנע מלהביע עמדה נחרצת לגבי נושאים שבמחלוקת, כמו למשל הנשק של חזבאללה. במסיבת עיתונאים שכינס והאב במעונו של יו"ר הזרם הלאומי החופשי, מישל עון, הוא אמר: "... ישנו פגם עיקרי ב[מוסד] הנשיאות ועניין זה הוא [הגורם] העיקרי לשיתוק הקיים בכל המדינה. אנו חשים בחסרונם של [מוסד] נשיאות חזק ונשיא חזק. התפיסה של נשיא מוסכם [על כל הגורמים] נכשלה והובילה למבוי סתום. ייתכן שהיא פתרה בעיה במהלך השנתיים האחרונות, אולם מעתה ואילך היא מכשילה את התנהלות העניינים יותר מאשר מקלה עליהם ... הנשיא הוא מעל לכל המוסדות ועליו לפקח על המינויים ועל כל פעולות ההפקרות ואוזלת היד. אם אין ביכולתו עוד לעשות זאת - עדיף שיתפטר. לא ייתכן שנהיה בשנה השנייה של הכהונה [שלו] וכאילו מדובר בעשרת ימיה האחרונים. מצב זה יוצר שיתוק גדול במדינה, במיוחד משום שראש הממשלה [סעד אל-חרירי], עם כל האהבה והכבוד שלנו [כלפיו], חסר ניסיון שלטוני וטרם הצליח להמריא בניהול [ענייני] המדינה... אינני תומך בנשיא שקורא לעצמו מוסכם, או [נשיא] שאין לו שום דעה לגבי כל מה שמתרחש ונשאר ניטרלי. בכיר אינו יכול להישאר ניטרלי לגבי כל מה שקורה, צריכה להיות לו עמדה ברורה לגבי כל העניינים..."[60]

לדברים אלה, שהתפרשו בלבנון כביקורת מצד ההנהגה הסורית על תפקודו של סולימאן,[61] הצטרפו בכירים לבנוניים נוספים הידועים כמקורביה של סוריה.[62]

 

3. אל-אח'באר: סולימאן כמעט וחצה את הקו האדום

כמו במקרה של אל-חרירי, היומון הלבנוני הפרו-סורי אל-אח'באר היה ממובילי המתקפה על סולימאן והיה הראשון לחשוף את המשבר ביחסיו עם סוריה. באחד ממאמרי הביקורת שלו, שסימן את שיאה של המתקפה על סולימאן, נטען כי הנשיא משרת את "כוחות ה-14 במרץ" ומזוהה עימם לחלוטין ופועל נגד האופוזיציה הלבנונית בראשות חזבאללה. לדברי המאמר, "בסלונים [הפוליטיים בלבנון] חזרו לדבר על הצורך לבחון את הרעיון שהעלה מישל עון [טרם היבחרו של סולימאן ב-2008] – לבחור [אותו] לתקופה של שנתיים...".[63]  עוד נטען כי סולימאן כמעט וחצה את הקו האדום פעם נוספת, כשדיבר באופן שלילי על חזבאללה במהלך שיחות פרטיות שקיים עם נשיא מדינה מסוימת באירופה ובפגישות אחרות. המאמר קבע כי סולימאן טעה כאשר כינס את שולחן הדיאלוג בעת שנושא נשק החזבאללה כמעט ונעלם מהשיח הפוליטי וכאשר לא כלל בין חברי הדיאלוג כמה מבעלי בריתה של סוריה. המאמר ציטט גורם מהאופוזיציה הלבנונית שסיכם כי "לשונו של סולימאן בסוריה, אך ליבו נמצא בוושינגטון ובריאד".[64]

מאמר אחר ביומון טען כי סולימאן מתייחס לסוריה בכפיות טובה משום שהוא חב לה את מינויו לנשיא.[65]

 

4. סולימאן נאלץ לתת הסברים לשגריר סוריה בלבנון

ב-23.3.10 נפגש שגריר סוריה בלבנון, עלי עבד אל-כרים, עם הנשיא סולימאן, במעונו, למשך שעה. למרות שהפגישה הוצגה בכל אמצעי התקשורת הלבנוניים והערביים כ"הבעת תמיכה סורית בסולימאן" ולמרות שהשגריר דחה את הטענות לפיהן סוריה עומדת מאחורי המתקפה על סולימאן, נראה כי מדובר היה בפגישת הבהרה בה נאלץ סולימאן לספק לשגריר הסורי הסברים לכמה מצעדיו שלא מצאו חן בעיני סוריה.[66] היומון  אל-אח'באר דיווח כי סולימאן התבקש להסביר את העיתוי לחידוש ישיבות הדיאלוג הלאומי ולהבהיר כי לא היה לכך כל קשר לפסגה המשולשת בדמשק,[67]  וכן מדוע מהודעת הסיכום של הישיבה הראשונה [9.3.2010] הושמט משפט שמכשיר את פעילותו של חזבאללה כהתנגדות.סולימאן הטיל את האחריות להשמטת המשפט מהודעת הסיכום על נציגי ה-14 במרץ[68] והדגיש כי הוא תומך בהתנגדות ובהמשך קיומה נגד הכיבוש[69].

 

במקביל לפגישה עם השגריר הסורי, שלח סולימאן את מנכ"ל הביטחון הכללי הלבנוני, ופיק ג'זיני, לפגישות עם ויאם והאב בהן מתח והאב ביקורת על התנהלותו של סולימאן בעניין חידוש הדיאלוג הלאומי, על מדיניות החוץ שהוא מנהל, על עמדותיו המעורפלות בנוגע להתנגדות וליחסים עם  סוריה. והאב הבהיר לג'זיני כי על סולימאן לנקוט בעמדות ברורות בנושאים אלה ולהוכיח את תמיכתו המעשית בסוריה ובחזבאללה.[70]

 

5. הלחץ הסורי נושא פירות – סולימאן נסוג מעמדותיו

ואכן, סולימאן הפנים את המסרים הסורים והחל לדבר בשבחה ובשבח ההתנגדות. בראיון ליומון הלבנוני אל-ספיר הבהיר סולימאן כי הוא הפנים את יחסי הכוחות בינו לבין הנשיא אסד: " ... כאשר הנשיא בשאר אומר לי דבר מה מסוים אני [מקבל זאת] וכלל לא צריך לחשוב שמסתתר משהו מעבר לכך..." עוד אמר כי יש הבנה כוללת, גדולה מאוד ורציפה בינו לבין הנשיא אסד וכי הוא מתייעץ איתו לגבי עניינים רבים הנוגעים ללבנון ולסוריה. במהלך הראיון סולימאן תיאר את אסד כ"אדם בעל מהימנות גבוהה", "המתאפיין באדיבות ובערכים גבוהים". בהתייחסו לחזבאללה אמר סולימאן: "אנו נשמור על ההתנגדות [חזבאללה] כבבת עיננו. אנו זקוקים לה ועדיין יש לנו צורך דוחק בה".[71]

 

עדות נוספת לשינוי בהתנהלותו של סולימאן היתה כאשר הוא ביטל את תפקידו של  השר הלבנוני אבראהים נג'אר כנציגו הרשמי בטקס של מפלגת "הכוחות הלבנונים" בראשות סמיר ג'עג'ע, במחאה על דברים שנאמרו על ידי חלק מהנואמים בטקס נגד הנשיא הסורי, בשאר אל-אסד.[72]

 

סוריה מבססת את מעמדו של נאסרללה

ראשיתה של הברית בין סוריה לבין חזבאללה עוד בימיו של הנשיא חאפט' אל-אסד. עם עלייתו לשלטון הקפיד בשאר אל-אסד לטפח ולהדק קשרים אלה נוכח החשיבות האסטרטגית שהוא מייחס לחזבאללה כקו הגנה ראשון מול ישראל.[73] בשנה האחרונה, במקביל למאמצים שמשקיעה סוריה במיטוט מחנה ה-14 במרץ והכפפת  רה"מ סעד אל-חרירי והנשיא מישל סולימאן למרותה, פעלה סוריה לחיזוק מעמדו של חזבאללה ולהפיכתו לחוליית קישור בינה לבין גורמים בלבנון. ניקולא נאציף, בעל טור ביומון הלבנוני הפרו סורי אל-אח'באר, כתב: "נאסרללה הוכיח את מעמדו כמפתח של סוריה בלבנון וכמפתח של לבנון בסוריה. השפעתו על ההחלטה הסורית בענייני לבנון דומה להשפעתו על ההחלטה הלבנונית בעניינים הנוגעים לסוריה..."[74]       

 

נאציף הגיע למסקנה זו בעקבות הפסגה בדמשק של הנשיא אסד, נשיא איראן אחמדי נז'אד ומזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה, ותפקידו של נאסרללה בחזרתו של  וליד ג'ונבלאט, מנהיג הדרוזים בלבנון, לחיקה של סוריה.

 

א. פסגת אחמדי נז'אד-אסד-נאסרללה

ב-25.2.2010 התקיימה בדמשק פסגה יוצאת דופן שכללה את נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, נשיא איראן, מחמוד אחמדי נז'אד, ומזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה. במסיבת עיתונאים שערכו שני הנשיאים הם הכריזו על תבוסתם הקרובה של אויביהם והשמיעו הצהרות תוקפניות ופרובוקטיביות נגד ארה"ב וישראל.[75] בביקור זה ובהצהרות אלה אין חדש, שני הנשיאים נוהגים לקיים ביקורים הדדיים, במסגרת היחסים האסטרטגיים בין שתי המדינות ונוהגים לסכם את הביקורים בהצהרות כגון אלה.[76]  החידוש בפסגה זו היא השתתפותו הפומבית של מזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה, השופכת אור על יחסה של סוריה ללבנון ומוסדותיה.

 

בהיבט התוכני - המפגש תואר בעיתונות הערבית כ'מועצת מלחמה', בה הותוותה דרך הפעולה וחולקו המשימות והתפקידים במקרה של מתקפה ישראלית על אחד הגורמים או על שלושתם.[77]  כלומר, סוריה, איראן וחזבאללה גיבשו אסטרטגית לחימה מול ישראל - מלחמה שללא ספק תהיינה לה השלכות על לבנון -  מבלי להתייעץ במוסדות הלבנוניים הרשמיים הנבחרים, בראשות הנשיא מישל סולימאן ורה"מ סעד אל-חרירי.

 

בהיבט הפורמאלי - בהשתתפותו של נאסרללה בפסגה לצד נשיאי המדינות, אחמדי נז'אד ואסד, כנציגה של לבנון, יש כדי ללמד על מעמדו הרם של נאסרללה בעיני אישים אלה ועל רצונם לבסס אותו ואת ארגונו.

 

סוריה ואיראן רואות בחסן נאסרללה את המוציא והמביא בענייני לבנון ואינן מייחסות חשיבות לממשלה הנבחרת בלבנון. ראש ממשלת לבנון, סעד אל-חרירי, התייחס לכך ואמר כי "המדינה הלבנונית היא המדינה הלבנונית. היא מיוצגת ע"י הנשיא מישל סלימאן וע"י ראש הממשלה. הממשלה היא שקובעת את מדיניות החוץ והפנים... נוכחותו של חסן נאסרללה בדמשק היא עניינו..."[78]

יצוין כי בעקבות המלחמה ב-2006 מתח מחנה ה-14 במרץ ביקורת חריפה על  חזבאללה על שהוא גרר את לבנון למלחמה עקובה מדם, ללא אישור או לכל הפחות מבלי להיוועץ בממשלת לבנון, שלה הסמכות העליונה להחליט על מלחמה ושלום. למרות שפסגה זו מעידה כי חזבאללה ממשיך לפעול במנותק ממוסדות המדינה בכל הנוגע לעימות עם ישראל, בגיבוי סורי ואיראני, הפעם כמעט ולא נשמעה על כך ביקורת בתוך לבנון.

 

ב. נאסרללה המתווך בין ג'ונבלאט לבין סוריה

בשלבים האחרונים לחזרתו של וליד ג'ונבלאט לחיקה של סוריה, רבו בעיתונות הלבנונית הפרו סורית ובעיתונות הסורית דיווחים כי נאסרללה הוא שניהל את הפיוס בין ג'ונבלאט לבין נשיא סוריה אסד. ניקולא נאציף, בעל טור ביומון אל-אח'באר, הבהיר כי אסד בחר בנאסרללה כמתווך בלעדי בעניין.[79] היומון הסורי אל-וטן דיווח כי הנשיא אסד החליט לאפשר את ביקורו של ג'ונבלאט בסוריה רק לאחר תיווכו של נאסרללה ש"נהנה מאמון מוחלט של ההנהגה הסורית."[80] יצוין כי את הידיעה על הסכמת אסד לקבל את פניו בדמשק, קיבל ג'ונבלאט מחזבאללה והארגון הוא שפרסם את ההודעה על כך בתקשורת.

 

דרך התנהלות זו מרמזת על כך שחסן נאסרללה עתיד לשמש חוליית קישור בין ההנהגה הסורית לבין דמויות מפתח בפוליטיקה הלבנונית, ובכך הוא ייהנה ממעמד של ראש המדינה הלבנונית בפועל, לפחות בעיני סוריה.   

  

החזרת מאפיינים מתקופת החסות הסורית על לבנון

א. אישוש הסכם האחווה, השת"פ והתיאום

הסכם האחווה, השת"פ והתיאום שנחתם בין סוריה לבין לבנון ב-1991 ונועד להסדיר את היחסים ביניהן והמועצה העליונה הסורית-לבנונית, שהוקמה בהתאם לו, סימלו, לצד הנוכחות הצבאית הסורית בלבנון, את החסות הסורית על לבנון. גם לאחר הוצאת כוחות הצבא והביטחון שלה מלבנון, שימרה סוריה  את קיומם של שני מנגנונים אלה, למרות דרישות חוזרות ונשנות מצד כוחות ה-14 במרץ לבטלם או למצער לשנותם, ולכונן בין המדינות יחסים דיפלומטיים. באוקטובר 2008 הכריזו המדינות על כינון יחסים דיפלומטיים, אך סוריה לא הסכימה לשנות או לבטל את הסכם האחווה, השת"פ והתיאום וטענה כי עבודת המועצה העליונה הסורית-לבנונית אינה מתנגשת עם סמכויות השגרירויות.

 

בשנה האחרונה הביעו בכירים סורים נכונות לשנות ולתקן מנגנונים אלה, אך נראה כי הדבר נועד להפיס את דעתם של הלבנונים ושל הגורמים האזוריים והבינלאומיים התומכים בהם, ולא מתוך כוונה אמיתית. דבריו של הנשיא אסד למשלחת הלבנונית שהשתתפה בוועידה ליחסי סוריה-לבנון שנערכה באפריל 2009 בדמשק, מוכיחים זאת. אסד הביע נכונות לבטל את המנגנונים האלה אך התנה זאת בקונצנזוס לבנוני לביטולם, תנאי שלא יתקיים נוכח קיומם של בעלי בריתה החזקים של סוריה בלבנון שמתנגדים וימשיכו להתנגד לכך.[81] 

 

בשנה האחרונה ניתן היה לראות דווקא עלייה בפעילות המועצה העליונה הסורית-לבנונית ובפעילות מזכ"ל המועצה, נצרי ח'ורי, למרות קיומן של שגרירויות בשתי המדינות. במאמרו בנושא זה הבהיר ניקולא נאציף כי אין סתירה בין הדברים מאחר שבראיית סוריה המועצה העליונה אחראית לארגון היחסים בין המדינות ולניהולם, והיא תהיה אחראית על הפן המדיני, בעוד השגרירות תהיה אחראית על ההיבטים הפרוצדוראליים כמו טיפול באזרחי המדינות.[82] כך למשל, היה זה ח'ורי שהודיע לאל-חרירי על חוסר שביעות רצונה של סוריה מדרג המשלחת הטכנית הלבנונית להכנת ביקורו השני בסוריה ועל החלטת סוריה לדחות את הביקור. באותה שיחה, הבהיר ח'ורי לאל-חרירי כי סוריה תחדש את הקשר עימו באמצעות המזכירות הכללית של המועצה העליונה, כדי להסדיר את ביקור המשלחת.[83] 

 

לקראת ביקורו השני של אל-חרירי לסוריה, פעלה סוריה כדי לחזק את הלגיטימיות של מנגנונים אלה. בעל הטור ניקולא נאציף כתב ש"[סוריה מצפה] לאישוש הלגיטימיות של הסכם [האחווה, השת"פ והתיאום] וההסכמים המסתעפים ממנו בהחלטות של המועצה העליונה הסורית-לבנונית ... [סוריה מצפה] שחרירי יאשר את כל ההסכמים שנחתמו בזמן שאביו רפיק אל-חרירי כיהן כראש ממשלה או שהוא נתן חסותו לחתימה עליהם בדמשק או בבירות ... כל ההסכמים האלה גובשו בתקופה המכונה 'תקופת החסות הסורית על לבנון'.."

נאציף הוסיף כי אין בכוונת סוריה להכניס שינויים בהסכם האחווה, בו היא רואה מסמך מכונן ביחסי המדינות, וגם לא בהסכם הביטחון וההגנה.[84] בכך שלל דיווחים שהופיעו בעיתונות הלבנונית הפרו סורית לאחר ביקורו הראשון של חרירי בסוריה, ולפיהם אסד הסכים לתקן את הדרוש תיקון או אפילו לבטל חלק מההסכמים.[85]    

 

ב. רוסתום ר'זאלה "הנציב העליון" הסורי לשעבר חוזר ללבנון

אינדיקציה נוספת לחזרת החסות הסורית ללבנון היא חידוש המעורבות של בכירים במנגנוני הביטחון הסורים והלבנונים בקשרים המדיניים בין שתי המדינות,כפי שהיה טרם יציאת הכוחות הסורים מלבנון. במיוחד בולטת  מעורבותו של לואא' רוסתום ר'זאלה במגעים בין המדינות. ר'זאלה שימש כראש ענף הביטחון הסורי בלבנון, מעין 'הנציב העליון' הסורי בלבנון, עד יציאת כוחות הצבא הסורי מלבנון ב-2005, ושמו נכלל ברשימת הבכירים הסורים שנחשדו במעורבות ברצח ר"מ לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי. על פי דיווחים בעיתונות הלבנונית, רה"מ אל-חרירי מינה את עקיד וסאם אל-חסן, ראש ענף המידע בכוחות בטחון הפנים הלבנונים, לאחראי מטעמו על הקשר עם ההנהגה הסורית. בעקבות המתיחות בין סוריה לבין אל-חרירי, נסע אל-חסן לסוריה, שם נפגש עם בכיר סורי, בנוכחות לואא' רוסתום ר'זאלה, ושמע מהי הביקורת הסורית על אל-חרירי והבטיח לחזור לאחר כמה ימים לדווח על הצעדים בהם נקט אל-חרירי.[86]  על פי דיווח נוסף, ר'זאלה אחראי גם על טיפול בענייני הדרוזים הלבנונים בסוריה.[87]

 

ג. דרישה סורית לקבוע מי יכהנו בעמדות מפתח בלבנון 

בחודשים האחרונים דווח בלבנון כי סוריה רוצה בחילופי גברי במנגנוני הביטחון הלבנונים ובממשלת לבנון, על מנת לגבש צוות עבודה לבנוני שהיא תוכל לפקח עליו בביצוע משימות כגון המאבק בטרור וגיבוש פתרון לנושא הנשק הפלסטיני שמחוץ למחנות הפליטים. בטורו ביומון הלבנוני הפרו סורי אל-אח'באר, תמך פידאא' עיתאני בדרישה זו של סוריה וטען כי הממשלה הלבנונית צריכה לייצג את הכוחות הלבנונים על פי גודלם ונוכח השינויים שחלו במאזן הכוחות בפרלמנט הלבנוני ולפיכך אין סיבה ש"כוחות קטנים יזכו לייצוג בממשלה שהוא גדול ממשקלם הפוליטי וממספרם."[88] משמעות הדבר היא ניסיון סורי לסלק את מפלגת הכוחות הלבנונים בראשות סמיר ג'עג'ע מהממשלה והכנסת נציגים של מחנה ה-8 במרץ במקומה.

 

דוגמה בולטת בנושא קביעת אנשי המפתח מתבטאת ברצונה של סוריה "שהתיאום בין המדינות יחזור להיות מרבי, במיוחד לאור העובדה שלבנון משמשת היום כחברה לא קבועה במועצת הביטחון."[89] סוריה מקווה לנצל חברות זו לקידום האינטרסים שלה. היומון אל-אח'באר דיווח כי לשם כך, היא פנתה כמה פעמים ללבנון והצביעה על הצורך להחליף את ראש המשלחת הלבנונית לאו"ם, נואף סלאם, שאיננו נמנה על בעלי בריתה.[90]

מה נותר ממחנה ה-14 במרץ?

הלחצים שמפעילה סוריה על אל-חרירי לרסן את השיח האנטי סורי בקרב מחנה ה-14 במרץ, נושאים פרי. כיום הולכים ומתמעטים הקולות היוצאים בפומבי נגד מעורבות סוריה בלבנון ונגד הנשק של חזבאללה, בקרב פוליטיקאים ובקרב עיתונאים החברים במחנה זה.

 

א. סמיר ג'עג'ע: סוריה אינה מתייחסת ללבנון כאל מדינה

ריסון השיח האנטי סורי בקרב מחנה ה-14 במרץ בא לידי ביטוי בצורה הבולטת ביותר בטקס לציון יום השנה החמישי לרצח רה"מ לשעבר רפיק אל-חרירי ב-14.2.2010. בטקס הפעם נמנעו הדוברים מלהאשים את סוריה במעורבות ברצח, ואף דיברו בשבח היחסים הטובים איתה.[91] אפילו אמין אל-ג'מיל, ראש מפלגת הפלנגות, מן המתנגדים החריפים ביותר למעורבות סוריה בלבנון, הצהיר על נכונותו לבקר בסוריה ואף דווח כי מפלגתו חידשה את המגעים עם סוריה.

 

סמיר ג'עג'ע, מנהיג מפלגת הכוחות הלבנונים - הקול הבולט ביותר שנותר ממחנה ה-14 במרץ, שממשיך להתבטא בצורה חריפה הן נגד סוריה והן נגד חזבאללה ונשקו - ממשיך להתעקש להעלות את נושא הנשק של חזבאללה בשולחן הדיאלוג הלאומי וקורא למסירתו לידי המדינה. ליומון הקטרי אל-וטן, אמר ג'עג'ע כי חזבאללה הוא מקור הסכנה לביטחון וליציבות לבנון בשל קשריו עם איראן וכי לא ניתן לקיים משא ומתן אמיתי עם הארגון בשל סירובו להתפשר עם הצד השני מתוך תפיסה שהאמת המוחלטת היא האמת שלו. ג'עג'ע מתח ביקורת חריפה גם על סוריה בשל חוסר נכונותה לפתור את בעיית הנעדרים והעצורים הלבנונים בבתי הכלא בסוריה וכן את בעיית חוות שבעא. לדבריו, סוריה פועלת בלבנון מול קבוצות שונות בתוכה ולא מול מוסדות המדינה הלבנונית: "סוריה פועלת מול חזבאללה בנפרד, מול אמל בנפרד, מול [מישל] עון בנפרד ומול הכוחות הלבנונים בנפרד... איזה תפקיד נותר למדינה הלבנונית?"[92]

 

בכיר לבנוני נוסף שממשיך לשלול את מעורבותה של סוריה בלבנון ויוצא נגד חזבאללה הוא הפטריארך המארוני בלבנון, נאסרללה בטרס צפיר, שמהווה מקור סמכות לפוליטיקאים נוצרים רבים, במיוחד לאמין אל-ג'מיל ולסמיר ג'עג'ע. בראיון ליומון אל-שרק אל-אוסט אמר הפטריארך צפיר כי סוריה אומנם הוציאה את צבאה מלבנון, אך נוכחותה בה עדיין מורגשת במישור האזרחי: "הסורים הולכים ובאים לפי רצונם והם מתערבים בענייני המדינה... באמצעות בעלי בריתם ובאמצעות אנשיהם". צפיר הוסיף כי "חילופי שגרירים הם דבר טוב כמובן, אבל זה אינו הכל, כי יש [לסוריה] שאיפות חמדניות בלבנון..."[93] 

 

ב. היומון אל-נהאר – היחיד במאבק

היומון אל-מסתקבל השייך למשפחת אל-חרירי, שנשא בעבר את דגל המאבק וההתנגדות למעורבות סוריה בלבנון, הפסיק לפרסם מאמרים בנושא זה ומסקר בצורה אוהדת את יחסי סוריה-לבנון. נכון להיום, היומון אל-נהאר, הידוע כמייצג את העדה הנוצרית בלבנון, הוא היומון הלבנוני הבולט בו עדיין נמתחת ביקורת על התנהגותה של סוריה בהקשר הלבנוני.      

 

1. חברת הפרלמנט נאילה תויני: מתי יתנצלו הסורים בפני לבנון?

חברת הפרלמנט נאילה תויני, המשמשת כעוזרת מנכ"ל היומון אל-נהאר שבבעלות משפחתה, היא מהכותבים היחידים שממשיכים להתבטא באופן גלוי ובוטה נגד סוריה. נאילה היא בתו של העיתונאי ג'בראן תויני שנרצח ב-2005, וגם כיום היא ממשיכה להאשים בגלוי את סוריה ברציחתו.  

תויני תקפה את הדרישה הסורית מוליד ג'ונבלאט, מנהיג הדרוזים בלבנון, להתנצל על ביקורתו נגד סוריה,  וקראה לסוריה להתנצל בפני לבנון על הפשעים שביצעה נגדה: "... מי יתנצל בפני העם הלבנוני על הפגיעה בו ובמנהיגיו? מי יתנצל בפני ראש הממשלה [לשעבר] פואד אל-סניורה שתואר כ'עבד צייתן של עבד צייתן'? האין בדברים אלה פגיעה בכבוד? מי יתנצל בפני הפטריארך צפיר שכל פעם שהוא מדבר, שופרי דמשק תוקפים אותו?... מי יתנצל בפני הלבנונים על רצח כמאל ג'ונבלאט ועשרות אחרים בידי המשטר הסורי והכוחות שקושרים איתו קשר? מי יתנצל בפני הלבנונים על כל מה שעשתה סוריה נגד מנהיגיהם?..."[94]    

 

2. בעל טור לבנוני: חולשת "אל-מסתקבל "– החזירה את החסות הסורית

עלי חמאדה, בעל טור ביומון אל-נהאר, מתח ביקורת על כוחות ה-14 במרץ על שאפשרו את חזרתה של סוריה ללבנון "... המצב בלבנון מדרדר למה שהיה בתקופה שלפני 2005. הדבר יוביל בוודאי לחזרת 'החסות' [הסורית על לבנון]. זה יקרה לא בגלל פיקחותו של המשטר הסורי או בזכות הנשק של חזבאללה, אלא בגלל חולשתו של זרם אל-מסתקבל. צריך להתפייס עם המשטר הסורי, אבל יש פער עצום בין פיוס ויחסים המבוססים על ידידות לבין יחסים המבוססים על ציות להגיון החסות..."

חמאדה התייחס לביקורת הסורית על הנשיא סולימאן ורה"מ אל-חרירי ולדרישות הסוריות מוליד ג'ונבלאט "...ביקורו של ג'ונבלאט בדמשק הוא דוגמה חיה לאופן הפיוס עם המשטר הסורי. בכל פעם שהוא ממלא אחר תנאי אחד, מתווסף תנאי נוסף. העניין לא מסתיים עם פרישתו [של ג'ונבלאט] מכוחות ה-14 במרץ, העברת הרוב [הפרלמנטארי] מצד אחד [כוחות ה-14 במרץ] לצד השני [האופוזיציה] ואינו מסתיים עם חזרת סיסמאות ישנות ופגיעה בעצמאות [לבנון], שהרי התנאים ממשיכים להיערם ללא סוף..."

בסוף המאמר כתב חמאדה "הפיוס הבינערבי, שמהווה את המסגרת הכללית של הפיוס של זרם אל-מסתקבל עם המשטר הסורי, [ככל הידוע] אינו כולל את חזרת החסות אלא אם כן יש סעיפים שהוסתרו מהלבנונים."[95] 

נ. מוזס היא ראש זירת סוריה במכון ממרי

ח. וורולקר היא ראש זירת לבנון במכון ממרי