המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאמרים אנטישמיים ואנטי ישראליים באתר האח"ס במצרים
22/1/2012

 

מאמרים אנטישמיים ואנטי ישראליים באתר האח"ס במצרים

 

מאת ב. צ'רניצקי*

 

הקדמה

אתר האח"ס  www.ikhwanonline.com  מכיל מאמרים בעלי מוטיבים אנטישמיים הכוללים הכחשת שואה, אפיונים של "האישיות היהודית", המתוארת כחמדנית, נצלנית וכמקור של רוע בחברה האנושית. מאמרים מסוג זה פורסמו גם בעבר, ואולם עתה, עם עליית כוחם של האח"ס, בעקבות הבחירות לפרלמנט במצרים, מקבלים מאמרים אלה משנה תוקף.

 

בנוסף לתכנים האנטישמיים, מופיעים באתר האח"ס מאמרים בשבח הג'יהאד ומסירת הנפש, ובגנות המו"מ כדרך להשבת שטחים מוסלמיים. המאמרים כוללים קריאות להרוג ציונים ומשבחים את תקיפת השגרירות הישראלית בקהיר [9 לספטמבר, 2011], שהוצגה באחד המאמרים כציון דרך במהפכה. במקביל, משמיעים כמה מבכירי מפלגת האח"ס, "החירות והצדק", הסתייגויות מהסכם השלום עם ישראל ועומדים על זכותה של מצרים לערוך בו שינויים.[1] הצהרות אלה עומדות בניגוד להבטחתו של ראש מפלגת "החירות והצדק", ד"ר מוחמד מרסי, לבכירים אמריקאים, כי האח"ס יכבדו את כל ההסכמים הבינ"ל עליהם חתמה מצרים.[2]

מסמך זה יציג קטעים ממאמרים שפרסם אתר האח"ס, לפני המהפכה במצרים ובעיקר - אחריה.

 

האישיות היהודית על פי האח"ס – לא חדלה מלהיות מקור של רוע בעולם

דרשה שנשא המדריך הכללי של האח"ס, מוחמד בדיע, ביוני 2011, דנה ביהודים, בתכונותיהם ובפעולותיהם: "אללה הזהיר אותנו מנוכלותם של היהודים ומתפקידם המסוכן בהצתת מלחמות: 'בכל פעם שהם מציתים את אש המלחמה, אללה מכבה אותה. הם מפיצים את השחיתות על פני האדמה. אללה לא אוהב את המשחיתים' (5:64). ידיהם מציתות את הפתיל הנסתר... לא עובר זמן רב [ממעורבות היהודים] עד שהאש מתפשטת אל שדה המלחמה, הכולל כל אדמה מוסלמית... המלחמה בסודאן וחלוקתה היא יציר כפיהם, המאבק והמלחמה בין הפלסטינים לבין עצמם היא [תוצר] של תוכניתם. הפיוס בין חמאס לפת"ח הרגיז אותם..."[3]

 

בעקבות פרשת המשט לעזה  (מאי 2010), כתב מחמוד עבד אל-רחמן על "האישיות היהודית הציונית": "מזה עידן ועידנים החברה האנושית מתמודדת עם בעיית האישיות היהודית הציונית. כל האומות והתרבויות הסכימו על אופי המחלה השוכנת באישיות הציונית... והיא קידוש הכסף, המין, הגזילה, הריבית והבגידה... ראינו זאת במצרים הפרעונית, ב[תקופת] הכנענים, העמלקים, הבבלים, הפרסים והרומאים.

 

מה שמפליא הוא שכל האומות טיפלו באישיות [היהודית] –  [בדרך של] עקירת הגידול הזה שפגע באנושות כולה. ראינו מחלה זו בספריהם הקדושים: איך סבלו הנביאים מיחס [היהודים אליהם]. התורה סיפרה את מה שכל בר דעת אינו מסוגל לתפוס: בספר ירמיהו פרק 4, פסוק 22 אלוהים מביע רצון לנקום בעמו משום שאין מנוס מכך: 'בגלל שעמי אוויל, הם לא ידעו אותי, בנים בורים ואינם מבינים. הם חכמים בעשיית הרע ולא יודעים להיטיב.'

בברית החדשה, ישו מכנה אותם  'בני נחשים' ו'מבצעי החטאים' (מתי 7:22).

 

בקוראן [נחשפה] בצורה הברורה ביותר האישיות [היהודית] - מבחוץ ומבפנים. אללה הראה לנו את צפונותיה...

 

ראינו [את מאפייני האישיות היהודית] בטקסטים של סופרים דגולים כמו שייקספיר שתיאר את דמות הסוחר היהודי שיילוק, ביצירתו 'הסוחר מונציה'. הסופר צ'רלס דיקנס, הרהיב בתיאורו המפורט והמדויק את השפלות של הנפש היהודית, חומריותה, בזבזנותה והתרחקותה המופרזת מכל ערכי מוסר וניצול הפועלים והעמלים.

 

לפי ניתוח פסיכולוגי, היהודי הוא אדם המרוכז בעצמו. הוא סבור כי האל לא ברא כמותו בעולם, כי הוא מלח הארץ וכי האל העניק לו את העמים להיות לו לעבדים...

 

ואכן, ההתייחסות [ליהודים] כיום ניזונה מההיסטוריה של האומות: בתקופת הפרעונים, מסופר במצבת [פרעה] מרנפתח 'המצרים חיסלו את הציונים' [כך במקור]. באופן ברור יותר מסופר [על היחס ליהודים] במכתבי תל אל-עמארנה מהתקופה הפרעונית; [ניתן ללמוד על היחס אליהם גם מ] סרגון השני, מלך אשור בשנת 730 לפנה"ס; מנבוכדנצר בשנת 597 לפנה"ס, מפומפיוס הרומאי, מטיטוס ואח"כ מהנביא מוחמד שגירשם מהאי הערבי ומעומר בן אל-ח'טאב שגירשם מירושלים, כך גם מאירופה בימי הביניים. [היחס ליהודים] נבע מכך שהם היו הסיבה לאסונות של העמים [בתוכם ישבו]..."[4]      

 

על רקע הדיון בשינוי הסכם השלום עם ישראל ולאחר תקריות הגבול סמוך לאילת, במהלכן נהרגו גם חיילים מצריים, כתב חבר "האיחוד העולמי של חכמי הדת" [IUMS] ומרצה באוניברסיטת קהיר, ד"ר מוחמד עלי דבור, באתר האח"ס על הטבע היהודי: "לאורך ההיסטוריה כולה היהודים לא עמדו בהבטחותיהם. הם תמיד נוהגים בסטנדרט כפול ופועלים למען האינטרסים שלהם גם אם יצטרכו להשמיד את העולם כולו... הקוראן יידע אותנו: 'תמצאו כי היהודים והמשתפים - הם האנשים העוינים ביותר את המאמינים' (5:82). אללה יתעלה אמר: 'כיוון שהפרו את בריתם, קיללנו אותם והקשינו את ליבם. הם מטים את המילים ומוציאים אותן מהקשרן... '(5:13). הפרת הסכמים ואמנות על ידם קלה יותר מאשר שתיית מים ומנשימת אוויר. כאלה הם היהודים. זהו הטבע היהודי, גם אם הם מחניפים, נוהגים בצביעות ומרמים את העולם כולו, לא ראוי כי אנו, המוסלמים, נלך שולל אחריהם...

 

בהתייחסו לפרשת גירוש השבטים היהודים מחצי האי ערב מספר המחבר: "הנביא שלנו נשאר מחויב להסכם ושמר עליו, אולם היהודים של שבט קינוקאע היו הראשונים אשר הפרו את ההסכם עם שליח אללה, ובעקבות כך הוא הגלה אותם מהעיר [אל-מדינה]. זה היה המצב גם עם היהודים משבט בני נד'יר, אשר דבק בהם אופי של בוגדים ושפלים משום שהפרו את בריתם עם הנביא ורקמו קשר להורגו...כך גם יהודי שבט בני קורייזה אשר בגדו במוסלמים, כרתו ברית עם קבוצת [השבטים שלחמו בנביא]- בקרב ח'נדק [קרב ידוע בתולדות ראשית האסלאם] והכניסו את המוסלמים למצוקה.[5] הנביא צר עליהם עד שהם נכנעו, והנביא ניצל מהרוע שלהם ומבוגדנותם."[6]

 

ד"ר אסמאעיל עלי מוחמד, מרצה באוניברסיטת אל-אזהר, כתב עוד באוקטובר 2010, סדרת מאמרים על "אופיים של היהודים לפי הברית הישנה והתלמוד". באחד המאמרים כתב: " לא יהיה מוגזם לומר כי האישיות [היהודית] לא חדלה מלהיות מקור לרוע ולפגיעה בקרב כל החברות האנושיות... הסיבה המרכזית לסטייתם של היהודים לאורך ההיסטוריה היא הרקע האידיאולוגי הדתי והתרבותי שהם ירשו והתחנכו עליו דור אחר דור ואשר [הטמיע] בלבבותיהם את תכונת הקידוש וההאדרה [העצמיים]...

 

כאשר קוראים בברית הישנה, בתלמוד וברעיונות שנולדו מהם, כמו 'הפרוטוקולים של זקני ציון', פסקי ההלכה של הרבנים וזרמי האידיאולוגיה היהודית, מוצאים בהם עוינות  גלויה לכל בני האדם. האישיות הסוטה של היהודים מכוונת כלפי האנושות כולה...המקורות האידיאולוגיים הקדושים - לפי תפיסתם – מתירים  להם לנהוג בצביעות ולבגוד, להתיר את דמם של הלא-יהודים, את רכושם וחפציהם שלא בצדק."[7]  

 

במאמר נוסף, הוא טען כי המורשת היהודית הופכת את התנהגות היהודים ל"פושעת שאין כדוגמתה בכל החברות האנושיות. היא מסיתה אותם לחסל את הלא-יהודים ולהפיץ חורבן והרס בכל העולם הלא יהודי..."[8]

את סדרת מאמריו חתם עלי מוחמד: "על העולם כולו לדעת את האמת אודות האישיות היהודית, אמות המוסר המתועבות שלה והרקע הדתי שלה, כדי שיוכל לעמוד על עוינותה לאנושות וינקוט כל הדרוש כדי להגן על עצמו מפני רשעותה. אנחנו המוסלמים ראויים [להכיר אישיות זו] יותר מכל אחד אחר. אין ספק שהיערכותנו לקראת מלחמה באויבנו צריכה לעבור – אם לא להתחיל - בהכרת אישיותו..."[9]

 

הכחשת השואה באת"ר האח"ס: ארה"ב עומדת מאחורי "מעשיית" השואה

האחראי על תיק הפועלים באח"ס, פתחי שיהאב, כתב באתר האח"ס, כי השואה היא "מעשייה" שישראל עושה בה שימוש פוליטי כל אימת שהיא נתונה לביקורת בינלאומית על פשעיה ומעשי הטבח שלה. לדבריו, "הציונות העולמית" הצליחה לסחוט החלטה מהאו"ם, לפיה בכל 27 לינואר יצוין יום השנה לשואה שלטענת היהודים, "קרתה בבסיס אושוויץ הנאצי בשנת 1945. העולם כולו, וגרמניה בפרט, הפכו לשעיר לעזאזל השנתי של הציונות העולמית והם נכנעים לסחיטה הפוליטית הגדולה ביותר בהיסטוריה."

 

לדבריו, "השואה זו מעשייה שהמציא המודיעין האמריקאי בשיתוף עם בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, במטרה לפגוע בתדמיתם של יריביהם הגרמנים ולהצדיק את מלחמת ההרס הענקית נגד המתקנים הצבאיים והאזרחיים של מדינות הציר. במיוחד [היא באה] להצדיק את הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי [כך במקור], והרדיפה אחר הבכירים הצבאיים של המדינות המובסות, בבתי הדין של נירנברג וטוקיו..

 

[המדינות] המנצחות פעלו לפי חוק הג'ונגל כאשר שפטו את יריביהן על פשעים שהמציאו בעצמן. [בעלות הברית] ניצלו את ההגירה הבלתי חוקית של מיליוני יהודים מאירופה לארה"ב במהלך שנות המלחמה, כדי לטעון שהם [היו] במחנות המעצר הנאציים ונעלמו מהם. זאת על אף שמנתוני האוכלוסין בגרמניה עולה, כי מספר היהודים הגרמניים נע בין 600,000 ל-700,000, כאשר חצי מיליון מהם נמצאו [חיים] לאחר מכן. מכאן, שמספר היהודים שמתו 'מוות טבעי, מתאונות דרכים ומתקיפות של בעלות הברית' הסתכם בכמה אלפים. [אם כך], כיצד נטען כי הנאצים הרגו 6 מיליון יהודים כשמספרם לא עלה על 700,000?"

 

בהמשך כתב ד"ר שיהאב: "מדענים והוגי דעות במערב הסירו את הלוט מעל השקר הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית. המפורסמים שבהם:

1.      רוברט פוריסון - מרצה לספרות באוניברסיטת ליאון בצרפת ואחד האנשים הבולטים בזרם שבחן מחדש את ההיסטוריה באירופה ותיאר את הטענות בדבר הריגת היהודים באמצעות גז רעיל כתרמית כלכלית ופוליטית ...

2.      הנרי רוק, שקיבל דוקטורט מאוניברסיטת נאנט בצרפת, הוכיח כי המודיע 'גרשטיין' שדיווח לבעלות הברית על קיומם של תאי גז... לא ראה אותם בפועל.[10]

3.      רוז'ה גארודי - אשר חשף בספרו 'המיתוסים המכוננים של מדינת ישראל', את הטענות, ההגזמות והשקרים הישראליים, בהם מעשיית השואה ומעשיות אחרות מהן שאבה ישראל את [זכות] קיומה.

4.      נורמן פינקלשטיין- סופר אמריקאי שפרסם בשנת 2001 את ספרו 'תעשיית השואה'... לדבריו, הטענה אודות השמדתם של היהודים נוצלה בארה"ב לשתי מטרות: הראשונה, להצדקת המדיניות הישראלית הנפשעת נגד הפלסטינים, והשנייה, להצדקת התמיכה האמריקאית במדיניות זו..."[11]

 

חבר לשכת המדריך הכללי של האח"ס ,ד"ר מוחמד עבד אל-רחמן אל-מורסי, כתב במאמרו באתר האח"ס: "התנועה הציונית ניצלה את עלייתו של היטלר לשלטון ודחפה את היהודים בגרמניה להגר לפלסטין. היא ניסחה הסכם חשאי עם היטלר בשנת 1933, לגירושם של היהודים, שכונה 'הסכם ההעברה' שבמסגרתו היגרו יהודים גרמניים בעלי מקצועות חשובים, מה שקידם רבות את המפעל הציוני.[12]

 

למרות סבלם של יהודי אירופה ממדיניותו של היטלר נגדם במהלך מלחמת העולם השנייה (1939-1945), הרי שהמפעל הציוני בפלסטין היה המרוויח הגדול [מהמלחמה] והארגונים הציוניים השתמשו בה כדי להצדיק את ההטפה להגירה לפלסטין וכדי להקצין את הסבל של היהודים ולהפכו לתסביך של המערב, כדי שיתמוך במפעל [הציוני]."[13] 

 

בשבח הג'יהאד ומסירת הנפש, נגד מו"מ

ד"ר עבד אל-רחמן אל-בר, חבר בלשכת המדריך הכללי של האח"ס וחבר ב"איחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים" [IUMS], הדגיש במאמרו באתר האח"ס, בעקבות שחרור מחבלים בעסקת שליט, כי הג'יהאד ומסירת הנפש - הם הדרך להשגת כל פלסטין מ"הים ועד הנהר" ולא מו"מ, אשר לא הוביל לתוצאות חיוביות עד כה. אל-בר הדגיש כי תקיפת השגרירות המצרית היתה אחד מסמלי המהפכה במצרים:


" 'הוי אחים, האומה אשר מיטיבה לייצר את המוות, ואשר יודעת כיצד למות בצורה מכובדת, אללה מעניק לה את החיים היקרים בעולם הזה ואושר נצחי בעולם הבא. החולשה שמביאה להשפלתנו היא אהבת העולם הזה ושנאת המוות. הכינו נפשותיכם למעשה אדיר. פעלו למען המוות ואז יוענקו לכם החיים. עשו למען המוות המכובד ותזכו לאושר במלואו.'

 

במילים אלה חתם [מייסד האח"ס] האימאם השהיד חסן אל-בנא את [חיבורו] 'איגרת בנושא הג'יהאד' . [מילים אלה] עלו במוחי כאשר עקבתי בדמעות של אושר אחר מראות האסירים שהשתחררו מבתי הכלא של הכיבוש הציוני, כאשר האצילות ניכרת על פניהם ובעיניהם, והמילים היוצאות מפיהם, קל וחומר, הרקטות, מבטאות את העמידה האיתנה... הם הוכיחו כי הג'יהאד לבדו הוא האמצעי לשחרור האדם והמולדת ...

 

הנה הם, בניהם של [מייסד האח"ס, חסן] אל-בנא, [מייסד החמאס, אחמד] יאסין ו[בכיר החמאס עבד אל-עזיז] אל-רנתיסי מגשימים בזמן קצר, באמצעות הג'יהאד את מה שהאומה לא השיגה בשנים רבות של מו"מ וכניעה. [תומכי המו"מ] טענו, והאומה הקשיבה להם, כי הג'יהאד הוא טרור שיש להלחם בו ורוע שיש להיאבק בו...

 

האריות מחמאס, מ[גדודי עז אל-דין] אל-קסאם, ומן הג'יהאד [האסלאמי] בפלסטין... גילו רוחב לב כלפי השהאדה למען אללה, ולא נמנעו מ[מלמסור] את נפשותיהם [למען] המולדת נוכח כל הלחצים מצד הציונים ...

 

בשיכרון שמחה זו, איננו יכולים להתעלם ממי שיצר את השמחה הזו במקור, ממבקשי מסירת הנפש אשר הכניעו את הציונים, הביכו את המודיעין שלהם, השפילו אותם והתעקשו להקריב את נפשותיהם למען הצלחת עניינם ושחרור המולדת שלהם. אין מנוס מלהזכיר את דבריהם של גיבורים אלה:

 

השהיד חאתם טלאל שעבאן אמר בצוואתו: 'בחרתי בדרך זו מתוך אמונה שזו הדרך היחידה לשחרור אדמתנו. על האומה המוסלמית ללכת בדרך הג'יהאד למען אללה ולשכוח מדרך המו"מ וההתמקחות על האדמה.'...     

 

השהידה דארין אבו עישה אמרה: ' תפקידה של האישה הפלסטינית אינו פחות משמעותי מזה של אחינו המוג'אהדין. הקרבת עצמי למען אללה היא [דבר] פעוט. זאת כנקמה על [הפגיעה] בקדושת דתנו, מסגדינו, ו[מסגד] אל-אקצא [בפרט].'

 

אום נידאל, אם השהידים מוחמד, נידאל ויאסר פרחאת, אמרה לבנה, מוחמד, כשנפרדה ממנו לפני שפוצץ עצמו בקרב הציונים, כשהבכי שלה מכריע אותה: 'עליך להאמין כי דמעותי הן דמעות של אם המחתנת את בנה עם [בתולות גן העדן] שחורות העין. ציית לאל, עשה ג'יהאד והחזק מעמד עד אשר תפגוש באל.' לאחר מכן פנתה האישה האדירה הזו לנשות האומה ואמרה: ' מי שאוהב את אללה והמולדת מעניק את בניו כקורבן למענם. האם אשר אוהבת את בנה מאחלת לו הצלחה בעולם הזה ובעולם הבא, מדרבנת אותו לג'יהאד ולשהאדה, מבליגה על כאבה ... ומונעת מאויבי עמנו שמחה לאיד...'

 

עוצמתו וגאוניותו של הנושא ונותן הפלסטיני בלטו כאשר התעקש על כך שהעסקה [לשחרור שליט] תכלול אסירים מכל הפלגים, כביטוי לאחדות הדם הפלסטיני, ואסירים מכל אזורי המולדת: מעזה, מהגדמ"ע, תושבי מה שמכונה 48' כביטוי לאחדות המולדת הפלסטינית מהים ועד הנהר...

 

[ההסכם שנחתם] בחסות מצרית מבטא את העומק האסטרטגי ואת החסות המצרית להתנגדות הכנה, במיוחד לאחר העמדה העממית של מצרים, שהדגישה את התנגדותה הברורה לנוכחות הדיפלומטית הציונית על אדמתה. ההישג העצום הזה הוא אחד מביטויי המהפכה המצרית המבורכת, וסימן בולט להתקדמותו של מפעל השחרור הערבי-האסלאמי על חשבון המפעל הציוני, שנשבר מיום ליום. כל זה מהווה הצהרה כי בין האומה לבין שחרור אל-אקצא מפריד מרחק קצר...

על הצדדים בפלסטין לנצל הרגע ההיסטורי הזה, כדי להשלים את הפיוס ולהפנות את כל האנרגיות להשבת האדמה והזכויות שנגזלו, במקום שאחדים ישליכו עצמם על מפתנה של ארה"ב, או ישוטטו סביב שולחנות המו"מ, שלעולם לא ישיב את הזכויות הגזולות, ורק ייתן לגיטימיות לאויב. אין מקום לייאוש אל מול אויב מובס..

 

אל תאמרו: הזורע זרע, והעושק קצר

הלך אל-אקצא, אבדו ירושלים, חיפה, יפו וצפת שלנו...

ניצחון אללה קרב, אויבו של אללה לא יקבל ממנו סעד

התוקפן לעולם לא ישיג את מחוז חפצו בירושלים כל עוד יש לנו בה ילד."[14]

 

סמל האח"ס: אללה - תכליתנו, הנביא – המופת שלנו,  הקוראן- חוקתנו, הג'יהאד

- דרכנו, המוות למען אללה – פסגת שאיפתנו. מתחת לחרבות, הקריאה: היכונו

http://www.ikhwanonline.com, 8.12.2011

 

במאמר אחר שפורסם באתר, מאת חבר לשכת המדריך הכללי של האח"ס, ד"ר מוחמד עבד אל-רחמן אל-מרסי, נכתב כי עיקרו של הסכסוך בין המוסלמים ל"מדינה הציונית" הוא על רקע דתי, וכי כל כיבוש של אדמה מוסלמית מחייב ג'יהאד: "הסכסוך בין המדינה הציונית לבין אומת האסלאם אינו דומה למאבק בין בעל אדמה לבין כובש גזלן, זהו מאבק שעיקרו מערכה על רקע של אמונה [דתית], מערכה תרבותית, במיוחד בכל הנוגע לגורל ולקיום...

 

לפי התפיסה המוסלמית, על המערכה להישען על האמונה והג'יהאד למען אללה ללא קשר לאופיו של העושק, או לרקע הלאומי והדתי שלו;  כיבוש כל אדמה של המוסלמים מצד כל אויב שהוא מחייב ג'יהאד, והאסלאם רואה בו מערכה דתית.

 

הקוראן, הצביע על המאבק הזה [כמאבק שצריך להימשך] עד ליום הדין ו[מצביע] על אופיים של היהודים. יש להבהיר כי כאשר האומה המוסלמית

נלחמת ביהודים, היא לא עושה זאת רק משום שהם יהודים, אלא משום שהם תוקפנים, עושקים, השמים להם את האסלאם ואת אומת המוסלמים למטרה."[15]   

 

תקווה לחיסולה של מדינת ישראל

במאמר אחר שלו, קורא עבד אל-רחמן אל-בר, לתמוך ב"ג'יהאד של ההתנגדות מבחינה חומרית, תקשורתית ומורלית," ומביע תקווה לחיסולה של ישראל: "הנושא [הפלסטיני] הוא הנושא המרכזי של האומה [המוסלמית], עד אשר יבשר אללה על סופה של מדינת הכיבוש הגזענית [קרי ישראל] ועד שאחרון האנשים באומתנו יילחם ביהודים הרמאים ובצבאם ויושיע את האדמה מהרוע שלהם... [אל-בר מצטט מסורת מוסלמית] מפי [אחד מחברי הנביא] אבו הורירה: הנביא אמר : 'יום הדין יבוא כאשר ילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם והיהודי יתחבא מאחורי האבן והעץ. האבן והעץ יאמרו לו: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, מאחורי מסתתר יהודי, בוא והרוג אותו', חוץ מעץ הר'רקד, שהוא העץ של היהודים.' "[16]

ד"ר סלאח סולטאן, ראש ועדת ירושלים ופלסטין ב"איחוד חכמי הדת המוסלמים", כתב באתר האח"ס על ה"הונאה הציונית" שנועדה לפגוע במסגד אל-אקצא ועודד ל"הרוג ציונים." לדבריו, "אין מה שיעצור את הריסת המקומות הקדושים זולת הודעה ברורה האומרת: 'הרוג  ציוני בתגובה לכל [הוצאה] של אבן מ[מסגד] אל-אקצא המכובד... כולנו יחד נחשוף את עובדות ייהוד ירושלים ותוכניתם להרוס את מסגד אל-אקצא ונתכונן להודיע : 'הרוג ציוני תמורת כל אבן באל-אקצא' "[17]

 

 

* ב. צ'רניצקי היא חוקרת במכון ממרי



[1] מזכ"ל המפלגה, מוחמד אל-כתאתני, אמר כי הפרלמנט ישמור לעצמו זכות לבחון מחדש כל הסכם שלדעתו אינו משרת את טובתה של מצרים; מזכיר המפלגה בקהיר, מוחמד אל-בלתאגי, אמר כי זכותו של העם המצרי לתקן את הסכם השלום ואת ההסכם למכירת גז לישראל באופן המשרת את האינטרסים של מצרים ועפ"י החוק הבינ"ל;  סגנו של המדריך הכללי של האח"ס, רשאד ביומי, אמר כי האח"ס לא יכירו בישראל בהיותה ישות כובשת עושקת וכי איש מחבריה "לא יישב לעולם עם  [אף] ישראלי". בשלב זה יכבדו האח"ס את ההסכמים הבינ"ל, אך יפעלו כדי להביא את ההסכם לאישור הפרלמנט או למשאל עם. בכיר אחר במפלגת האח"ס, מחמוד קשטה, קרא ל"השיב" את שטח אילת [אום רשראש] למצרים, בהיותו "חלק יקר של מצרים שעודנו כבוש על ידי הישות הציונית." לדבריו, הגבולות המצריים הגיעו [בעבר] עד ירדן ולישראל כלל לא היה מוצא לים. לדבריו, נושא זה יידון בפרלמנט הבא.  http://www.ikhwanonline.com, 8.12.2011 ;  אל-אהראם (מצרים), 30.12.2011; אל-חיאת (לונדון), 1.1.2012;  אל-אהראם (מצרים), 10.11.2011

[2] http://www.ikhwanonline.com,10.12.2011. סגן יו"ר מפלגת האח"ס, עיסאם אל-עריאן, אמר בראיון לניו יורק טיימס כי הסכם קמפ דיוויד נחתם על ידי מצרים- המדינה, ולא ע"י תנועה או מפלגה, ולפיכך תנועה תכבדו.

[5] בתרגום: "קרב השוחה." ידוע גם בשם "קרב המחנות" התרחש בשנת 627  ונזכר בקוראן בסורה מספר 33 פסוקים 7-27.  לפי המסורת המוסלמית, בני שבט קורייש, יריבי הנביא מוחמד ממכה, הצליחו לשכנע את יהודי שבט בני קורייזה שישבו באל-מדינה, לקחת חלק בקרב נגד הנביא ותומכיו. מוחמד הצליח להכניע  בקרב זה את מתנגדיו. הגברים משבט קורייזה נרצחו והנשים והטף נמכרו לעבדות.  

[6]  www.ikhwanonline.com  24.9.2011,

[7] www.ikhwanonline.com,  20.10.2010

[8] www.ikhwanonline.com, 23.10.2010. המחבר גם מצטט מספרו של זכי שנודה "החברה היהודית", שתיאר את היהודים כ"פראיים", "חסרי מצפון, זאבים רעבים, כלבים משוגעים, חזירים מוכי שיגעון וסומים מכעס."

[10] קורט גרשטיין, קצין ס"ס שפעל לפרסם בעולם את המידע על השמדת היהודים במטרה להפסיקה. לאחר שנסע לפולין וביקר במחנות ההשמדה הפעילים, מסר את דיווחו לדיפלומט שוודי שהתלווה לנסיעת הרכבת מפולין בדרכו חזרה לגרמניה. - לקוח מאתר מט"ח בשת"פ עם יד ושם- http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=14818

 [12]"הסכם ההעברה" שנחתם בין ההנהגה הציונית בגרמניה לבין השלטונות הנאציים בשנת 1935 נועד לאפשר לשלטונות גרמניה לעודד הגירתם של יהודים מגרמניה תוך השתלטות מסודרת על רכושם, ומבחינת היהודים- לאפשר יציאתם בשלום משלטון הדיכוי הנאצי תוך קבלת תמורה לחלק מרכושם. יצוין כי  יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, הקדיש ספר שלם פרי עטו להסכם זה. בספר שנקרא: "הפן האחר: הקשרים הסודיים בין הנאציזם לציונות", טען כי התנועה הציונית רקמה קשר עם הנאצים נגד העם היהודי וסייעה בהשמדתו כיוון שראתה בפלסטין כיעד להגירת היהודים. ר' דו"חות ממרי- באנגלית- על ספרו של אבו מאזן- בעברית- על ספרו של אבו מאזן מתוך דו"ח שעסק בפרופיל הפוליטי אודותיו. המידע על ההסכם לקוח מהאתר של מט"ח בשת"פ עם "יד ושם"