המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הוועידה ה-7 של פת"ח: עבאס יצא מחוזק; שיגר מסרים כפולים ביחס לטרור ולמו"מ עם ישראל
22/12/2016

 

הוועידה השביעית של פת"ח בסימן חיזוק מעמדו של עבאס; מסרים כפולים בדבריו על הטרור והמו"מ עם ישראל

רקע

הוועידה השביעית של פת"ח התקיימה בין 29 בנובמבר ל-4 בדצמבר והשתתפו בה 1322 אנשי פת"ח מתוך 1411 חברים. הוועידה הייתה אמורה להתכנס ב-2014, חמש שנים לאחר כינוס הוועידה השישית ב-2009, אך יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס לא מיהר לכנסה, תוך הבטחה שהיא תכונס בסוף 2016. אפשר שהיא הייתה שוב נדחית, אך לחציהן של מדינות הקוורטט הערבי על עבאס, להחזיר את יריבו מוחמד דחלאן לזירה הפוליטית הפלסטינית כיורשו של עבאס גרמו לו לכנס את הוועידה מיד. כינוסה נועד  למנוע מדחלאן דריסת רגל פוליטית בפת"ח בפרט וברש"פ בכלל וכן לקבל בה גיבוי לדרכו ולחזק את מעמדו.

 

לחצי הקוורטט הערבי למינוי יורש לעבאס נבעו מן החשש שמא ייווצר חלל ריק אם עבאס ייאסף אל אבותיו או יחדל לעמוד בראשות הרש"פ מסיבה אחרת וכדי למנוע מצב שתנועת חמאס תגיע לשלטון, משום שבהעדר עבאס  ימלא את מקומו יו"ר המועצה המחוקקת שהוא איש חמאס – עזיז דוויכ. לחצים אלה באו לידי ביטוי בחסות שנתנה מצרים לכינוסים של אנשי דחלאן בשטחה וכן בלחצים שהפעילו מזכ"ל הליע"ר אחמד אבו אל-ר'יט וקודמיו בתפקיד עמר מוסא ונביל אל-ערבי  על עבאס, בביקורם ברמאללה בחודש נובמבר לקבל את הצעת הקוורטט למנות לו יורש ולהסכים לפיוס בפת"ח, אך עבאס דחה דרישות אלה על הסף.[1]

 

תוצאות הוועידה – הצלחה לעבאס; לא נבחר יורש

עבאס הצליח בוועידה להשיג את מטרותיו: הרחקת יריבו מוחמד דחלאן ואנשיו ממוסדות התנועה והדיפת לחצי הקוורטט הערבי להחזירו לשורות פת"ח; דחיית הדרישה למנות לעצמו יורש שינהיג את הפלסטינים; חידוש הלגיטימיות שלו בבחירתו המחודשת ליו"ר פת"ח; חיזוק כוחו במוסדות התנועה, עם בחירת רבים מתומכיו לוועד המרכזי של התנועה; ואישור תכניתו המדינית בוועידה.

 

אף שלא נבחר יורש לעבאס בוועידה, ייתכן שהנושא יידון כאשר הוועד המרכזי  של פת"ח יבחר מבין חבריו את המזכיר, שהוא מספר שתיים בוועד.

מקורות פלסטיניים העריכו כי המערכה על המועמדות לתפקיד מזכיר הוועד המרכזי תתנהל בין שלושה מועמדים: מרואן אל-ברגותי, ג'בריל אל-רג'וב ומחמוד אל-עאלול. לטענתם, "במחנה עבאס יש התומכים באל-רג'וב שזכה במספר הקולות הגבוה ביותר אחרי אל-ברגותי" בציינם לטובה את פעילותו מול קטר וחמאס, כשביקש מהן לאפשר יציאת אנשי פת"ח מעזה לגדמ"ע להשתתף בוועידה, וכן את עשייתו הביטחונית. לעומתם יש התומכים באל-עאלול  משום שהוא וותיק יותר ובעבר היה הממונה על אל-רג'וב ומשום שהם סבורים שהוא ראוי יותר לתפקיד, נוכח תפקודו השלילי בעבר של אל-רג'וב בביטחון המסכל, והטענות נגדו כי במהלך האינתיפאדה השנייה, כאשר כוחות צה"ל צרו על מטה הביטחון המסכל בעיירה ביתוניה, הוא מסר מידע לישראל שהביא למעצרם של פלסטינים שנחשדו בטרור.[2]

 

על הנייר, סיכוייו של מרואן אל-ברגותי להיבחר הם הגבוהים ביותר, אך אי יכולתו למלא את התפקיד בשל היותו כלוא בישראל, מעלה את סיכוייו של ג'בריל אל-רג'וב שזכה במקום השני בבחירות לוועד המרכזי – להיבחר. השאלה היא אם שיקול זה יעמוד לנגד עיניו של עבאס. מועמד נוסף לתפקיד, הוא סאיב עריקאת המלווה את עבאס שנים רבות במו"מ ואף מונה על ידו למזכיר הוועה"פ של אש"פ במקום יאסר עבד רבה. בחירה של עבאס בעריקאת, תאותת  שהוא רואה בו את יורשו.

 

עבאס בוחר כשעל המעטפה של הפתק בקלפי סמל פת"ח עם מפת פלסטין[3]


 

הבחירות למוסדות פת"ח: הוועד המרכזי והמועצה המהפכנית

אחת המטרות של קיום הוועידה הכללית של פת"ח, הייתה בחירת יו"ר לתנועה ובחירת חברי שני המוסדות החשובים שלה: הראשון - הוועד המרכזי המשמש כגוף ביצועי של התנועה ובו 18 חברים, כאשר ליו"ר נתונה סמכות למנות ארבעה חברים נוספים; השני - המועצה המהפכנית שהיא מעין פרלמנט של פת"ח  ובו 80 חברים, כשליו"ר התנועה יש סמכות למנות 30 חברים נוספים.


הבחירות לוועד המרכזי

מתוך 18 חברי הוועד המרכזי שנבחרו בוועידה השביעית, שני שלישים היו חברים בו ונבחרו מחדש: מרואן אל-ברגותי שזכה במספר הקולות הגדול ביותר, אחריו ג'בריל אל-רג'וב ובהמשך: מוחמד אשתיה, חוסין אל-שיח', מחמוד אל-עאלול, תופיק אל-טיראוי, סאיב עריקאת, ג'מאל מוחיסן, נאצר אל-קדוה, מוחמד אל-מדני, עזאם אל-אחמד, עבאס זכי.

שליש מהנבחרים הם חברים חדשים: אל-חאג' אסמאעיל, אחמד חלס, צברי צידם, רוחי פתוח, דלאל סלאמה וסמיר אל-רפאעי. עפ"י הצעת עבאס, נבחרו גם שלושה חברים של כבוד: אבו מאהר ר'נים, סלים אל-זענון (חברי הוועד המרכזי הקודם) ופארוק אל-קדומי.

חברים בוועד הקודם שלא נבחרו בוועידה השביעית הם: אחמד קריע, נביל שעת', אל-טייב עבד אל-רחים, סח'ר בסיסו, סולטאן אבו אל-עינין, אמל חמד וכמובן מוחמד דחלאן שסיכוייו להיבחר אפסו, עם הרחקת אנשיו מן הוועידה. חבר ועד מרכזי אחד מהוועידה הקודמת, עות'מאן אבו ר'רביה, נפטר. [4]שנים עשר חברים בוועד המרכזי הם תושבי הגדמ"ע, חמישה תושבי עזה, שארבעה מהם אינם גרים ברצועה.[5]

 

היומון אל-חיאת היוצא לאור בלונדון, הסביר כי החברים הוותיקים שלא נבחרו – כמו אחמד קריע, סולטאן אבו אל-עינין וסח'ר בסיסו - נדחקו בשל חוסר שביעות רצונו של עבאס מתפקודם ובשל קשריהם עם מחנה דחלאן.[6]  רוב חברי הוועד המרכזי החדש הם מתומכי עבאס, מה שמחזק את מעמדו.

 

לוועד המרכזי נבחרה אישה אחת בלבד והגיל הממוצע של חבריו הוא 64, גיל שמשקף לדעת החוקר ג'יהאד חרב, החמצת הזדמנות להזרים דם חדש למוסדות פת"ח. לדבריו, "הארגונים שרוצים חידוש והצגת דרכים ורעיונות חדשים המתאימים לרוח התקופה ולתמורות בחברה צריכים מנהיגים מן הדור החדש."[7]

הכותבת המצרית ד"ר אמירה אחמד, טענה כי "התוצאות לא עשו צדק עם הנשים ועם הצעירים לכן התנועה צריכה לשנות את חוקיה ולשריין מקומות לנשים."[8]

 

עקב אי בחירת אחמד קריע לוועד המרכזי, אין בו נציג ממזרח ירושלים ולנוכח הרגישות לנושא זה, סביר להניח שעבאס ימנה אותו או איש פת"ח אחר ממזרח ירושלים מתוקף סמכותו למנות ארבעה חברי ועד מרכזי כראות עיניו. לפי מקורות פלסטיניים, אל-רג'וב הציע לבחור כנציג מזרח ירושלים את עבד אל-קאדר אל-חוסייני, בנו של פיצל אל-חוסייני.[9]

 

חברי הוועד המרכזי[10]


 

הבחירות למועצה המהפכנית

הוועידה בחרה ב- 80 חברי המועצה המהפכנית של פת"ח. ביניהם: זכאריא אל-זבידי (מגדודי חללי אל-אקצא), חאפז אל-ברגותי (לשעבר עורך יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה). ופדוא אל-ברגותי (רעייתו של מרואן אל-ברגותי), שזכתה במספר הקולות הרב ביותר. [11] מספר הנשים מועט וכך גם מספרם של נציגי עזה.

הכישלון של נציגי עזה בבחירות הוסבר במשגים שעשו ובאי הכרתם את כללי המשחק. חבר המל"פ חאתם אבו שעבאן, הסביר כי 350 אנשי פת"ח מעזה שהשתתפו בוועידה הפסידו בבחירות, "משום שהם פעלו מתוך אינטרסים אישיים ומשום ... שכל אחד מהם חושב שהוא מנהיג ואינו מוכן לוותר לחברו... המוזר הוא שחלקם, שהציגו מועמדות למועצה המהפכנית של פת"ח, מעולם לא היו אנשי פת"ח...  חלק מן המועמדים עשו דילים עם מועמדים אחרים שאינם מעזה נגד חבריהם מעזה."[12]    

 

טענות לליקויים בהליך הדמוקרטי ובטוהר הבחירות

אנשי פת"ח ובעלי טורים המעורים בנעשה בוועידה, דיווחו על זיופים, דילים וליקויים בהליך הדמוקרטי. למשל: הוועידה נשבעה אמונים לנשיא במחיאות כפיים ולא בהצבעה; הוועידה התכנסה במוקאטעה – דבר שתרם לטשטוש הגבולות בין פת"ח כתנועה לבין הרש"פ כשלטון; כך גם מעורבות מנגנוני הביטחון בבחירות.[13] 

 

דוגמה לליקויים הללו הביא מי שהיה חבר הנהגת פת"ח בבית לחם,  עוני אל-משני, כאשר תאר כיצד הוכשלה מועמדותו, חרף פעילותו הענפה בפת"ח, שכללה תקופת שהייה בכלא בישראל.  לדבריו, עם רקע כזה, לא היה עליו  להתאמץ כדי לזכות ב-280 קולות - המספר הנדרש כדי להיבחר... קיבלתי יותר מ-280 קולות, וגרעו מהם כדי להכשילני ... נכשלתי בבחירות למועצה המהפכנית של פת"ח משום שהוועידה לא הגיעה לרמת שקיפות כזאת שתשכנע כל אדם בטוהר הבחירות. לא הצלחתי מפני שיש בעלי השפעה ואינטרס שפעלו לאי הצלחתי. נכשלתי משום שיש לי עמדה פוליטית ברורה, ורוצים להיפטר מאנשים כמוני."[14]    


המסרים העיקריים בנאומי עבאס:

תומך בפתרון שתי המדינות; לא נכיר במדינה היהודית; ניסוג מהכרתנו בישראל, אם לא תכיר בנו 

ועידת פת"ח אישרה את המצע המדיני של עבאס המהווה המשך של המדיניות הקיימת. להלן עיקרי המצע שהציג עבאס בפתיחת הוועידה: ניהול מו"מ בוועידה בין-לאומית; פתרון שתי המדינות שאחת מהן היא פלסטין בגבולות 67 ובירתה מזרח ירושלים; קבלת היזמה הערבית ובה פתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים לפי החלטת האו"ם 194; התנגדות להסכמי ביניים ולמדינה זמנית; אי-הכרה במדינה יהודית; ההכרה בישראל דורשת בתמורה הכרה ישראלית במדינה הפלסטינית; דגש על הפעילות הדיפלומטית הפלסטינית; הרחבת הקשר עם החברה הישראלית; התנגדות עממית לא אלימה והערכה מחדש של ההסכמים עם ישראל. "[15] בנאומו בתום הוועידה הדגיש עבאס את ההבטחה לערפאת להמשיך בדרך המאבק.[16]

 

שלא כבעבר לא נזכרה הדרישה ל״זכות השיבה״ במפורש אלא הוטמעה בדרישה של עבאס למימוש יזמת השלום הערבית "ללא שינוי" ובקריאה ל"פתרון צודק ומוסכם עפ"י החלטה 194" של העצרת הכללית של האו"ם, כמופיע ביוזמה זו[17]. הפלסטינים ומדינות ערב, בניגוד לישראל, רואים בהחלטה 194 הכרה בתביעתם לזכותם לשיבה לבתיהם ולפיצויים גם יחד. כמו כן, ראוי לציין כי התייחסות לנושא שיבת הפליטים או פיצויים כלל לא הופיעה ביוזמה הסעודית, אלא הוספה לאחר מכן בלחץ של סוריה ולבנון, במה שהפך להיות "יוזמת השלום הערבית"[18].

 

מאידך היו שמתחו ביקורת על עבאס שבחר הפעם לקרוא ל"פתרון צודק ומוסכם עפ"י החלטה 194". כך למשל הפרשן הפוליטי האני אל-מצרי, בעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, מתח ביקורת על "דבקותו של הנשיא ביזמת השלום הערבית ובכלל זה במונח פתרון מוסכם של בעיית הפליטים" אשר לדבריו מעניק לישראל אפשרות להטיל וטו.[19]

 

בהקשר של הסכמי אוסלו הוסיף עבאס בעניין הפליטים: "אנחנו רק סללנו את הדרך לשיבת המנהיגים והפעילים לאדמת המולדת. אינני אומר שיישמנו את זכות השיבה, אך זה היה שלב חשוב מאוד בהסכם הזה – התחלנו לשוב – וההוכחה היא שאנו מתכנסים כאן בוועידה השביעית באדמת המולדת ולא בשום מקום אחר. בהסכם הזה, שאני אישית חתמתי עליו, חזרו מאות אלפים למולדת. איננו אומרים שיישמנו את זכות השיבה אבל זה אחד השלבים שעבר העם הפלסטיני ככל שיכל. באמצעות ההסכם הזה חזרו שש מאות אלף תושבים פלסטינים וערבים."[20]  

 

העיתונאי מוחמד דראר'מה טען כי מדיניות הרש"פ נובעת מאילוצים שהיא נתונה בהם ואין ביכולתה לשנותה: "ועידת פת"ח קיבעה את הדרך הישנה ואישרה את המשכיותה, קרי הקמת מדינה פלסטינית בתהליך שלום ולא בשום דרך אחרת... התנועה אינה יכולה לחולל שינוי בתהליך המדיני... הוועידה נערכה בעת משבר מדיני בנוגע לאופציות שלפניה והיא אינה מסוגלת ליצור חלופות חדשות להפסקת התיאום הביטחוני או שינוי בהסכם פריז - הנספח הכלכלי של הסכם אוסלו - או נסיגה ממערכת הקשרים עם ישראל, מחשש שכל חלופה טומנת בחובה תוצאות הרות אסון."[21]

 

פרט לנאומי עבאס ולמצעו המדיני פורסמה בתום הוועידה גם הודעת סיכום. נקבע כי המועצה הלאומית הפלסטינית  תתכנס בתוך שלושה חודשים כדי להפעיל את מוסדות אש"פ. הוועידה הדגישה את תכנית הבנייה הלאומית המתמקדת בעקרונות הבאים: זכות העם הפלסטיני להתנגדות הלגיטימית כדי לסיים את הכיבוש, להגדרה עצמית ולמימוש הריבונות במדינת פלסטין שבירתה מזרח ירושלים. כמו כן הוועידה שבה והדגישה את הצורך בקידום הוועידה הבין-לאומית לשלום, פעילות דיפלומטית לשדרוג מעמד הרש"פ והידוק הקשר עם החברה בישראל.[22]

 

כפל המשמעות במסרים של עבאס

בנאומיו בוועידה השביעית של פת"ח ובמצע המדיני, המשיך  מחמוד עבאס לדגול בקו המדיני אותו הוא נוקט בשנים האחרונות, כאשר בכמה נושאים מרכזיים, היו מסריו כפולים.


יד מושטת לשלום אולם רק בוועידה בינלאומית

עבאס הציג את עצמו כתומך בשלום מול "ישראל הסרבנית" ובחידוש המו"מ, אך בלא הסכמה לנהל עמה מו"מ ישיר, אלא רק בוועידה בינלאומית: "חתמנו על הסכמים בין-לאומיים עם ישראל וכיבדנו את כולם, אך ישראל הפרה אותם... נענינו למאמצי הממשל האמריקני ונציגו שר החוץ ג'ון קרי להשתתף במו"מ במשך תשעה חודשים בחסות ארה"ב, אך ממשלת ישראל שוב נקטה תכסיסי התחמקות, רוקנה את המו"מ מתוכנו והרוויחה זמן כדי לקבוע עובדות בבנייה בהתנחלויות... אנו ממשיכים לפעול עם צרפת למען כינוס הוועידה הבינלאומית לפני סוף השנה הזאת."[23] 

 

עבאס משבח את הסכמי אוסלו ומזהיר כי יבצע הערכה מחדש שלהם

עבאס הגן על הסכמי אוסלו והתפאר בהישגי הפלסטינים בהם, אך הוא איים לבצע הערכה מחדש לגביהם: "רבים טוענים בגלוי או בסתר שהסכם אוסלו היה בגידה... אבל אנחנו רק סללנו את הדרך לשיבת המנהיגים והפעילים לאדמת המולדת... כאשר חתמנו על הסכם אוסלו בשנת 1993 הוגדרה מטרת התהליך המדיני... אלא שממשלת הכיבוש התנכרה לעקרונות הסכם אוסלו וללוח הזמנים שלו. המגמה צריכה להיות הערכה מחדש של כל ההסכמים שנחתמו עם הצד הישראלי עקב תפוגת תוקפם, שינוי התנאים, חוסר השוויון בין שני הצדדים ואי כיבוד ההסכמים האלה מצד ישראל."[24]

 

בעד התנגדות עממית לא אלימה, לצד הגנה על מבצעי פיגועי דקירה

אמירה כפולת משמעות מצד עבאס, היא קריאתו ל"התנגדות עממית בלתי אלימה" שעליה הוא מצהיר חדשות לבקרים, כשבמקביל הוא מגונן על הילדים שביצעו פיגועי דקירה. עבאס אינו מגדיר במפורש מהי פעילות אלימה ובהגנתו זו על הילדים שביצעו פיגועים יש לגיטימציה לפיגועים: "לא נשכח את ילדינו החפים מפשע הגיבורים האלה - לא נשקוט עד שנשחרר את כולם... בכל פגישה אנו אומרים: התנגדות עממית לא אלימה -  אנו חייבים ליישמה והיא אחת מזכויותינו. איננו רוצים שמישהו יגזים בהצהרות, ובשלב הזה אנו רוצים התנגדות עממית לא אלימה ויד מושטת לשלום... אנו נגד האלימות והקיצוניות מכל סוג שהוא... נקבע ונחזק את ההתנגדות העממית הלא-אלימה ונפתחה בכל התחומים."[25]

 

הצהרות נגד הטרור, לצד דברי שבח לטרוריסטים ולשולחיהם

כאשר עבאס מדבר על התנגדותו לטרור בכל צורותיו, הוא התייחס אך ורק לטרור של מדינות ומתנחלים כהגדרתו בהתעלמו מן הטרור הפלסטיני: "אנו מדגישים את עמדתנו הקבועה בעד מלחמה בטרור יהיו אשר יהיו מניעיו ומקורו, כולל טרור של מדינה [הכוונה לישראל] או טרור של קבוצות מתנחלים... נמשיך לדבוק בתרבות השלום והסובלנות ונטישת האלימות וההקצנה ופתרון סכסוכים בדרכי שלום."[26]

 

זאת ועוד, עבאס שיבח בוועידה את בכירי פת"ח מקרב מתכנני הטרור ובכלל זה את האסירים שרובם המכריע נמצא בכלא בגין פעולות טרור: "אנו זוכרים את השהידים, את הפצועים ואת האסירים... אנו מצדיעים לאסירינו האמיצים ומכבדים אותם. ברגעים ההיסטוריים האלה לא נשכח את החברים המנהיגים הלוחמים הכלואים בבתי הסוהר של הכיבוש: מרואן אל-ברגותי, אחמד סעדאת, פואד שובכי וכרים יונס, שיח' האסירים, וכל אסירינו האמיצים ואסירותינו המהוללות... אנו מזכירים את כל השהידים והפצועים מבני עמנו וממדינות ערב שנפלו בכל שלבי המאבק של העם הפלסטיני. אנו אומרים לבני משפחותיהם וקרוביהם שהם כולם גיבורינו. לא נשכח אותם והם יישארו לנצח בזיכרון עמנו ומולדתנו פלסטין." [27]

 

בדבריו בתום הוועידה ציין עבאס: "התכנסנו כאן מכל הדורות ומכל מרכיבי מסלול המאבק הלאומי הפלסטיני: הלוחמים הגיבורים מקריבי הנפש, חלוצי ההתחלות הקשות ומייסדי התנועה, לוחמי המהפכה האמיצים במערכות ההגנה על פלסטין... וכן לוחמי ההתנגדות עזי הנפש שביצעו פעולות הקרבה נגד הכיבוש בארץ הכבושה." בפנייתו לערפאת אמר עבאס: "הוי אבו עמאר, אחיך, בניך ועמך ימשיכו את המסע בדרך המאבק אשר פרצת וסללת בדם, ברוח ובהקרבה, אתה ואבו ג'יהאד."[28] בהודעת הסיום של ועידת פת"ח נאמר כי "לעם הפלסטיני יש זכות ליישם את ההתנגדות הלגיטימית כדי לסיים את הכיבוש."[29]



[2] ו www.amad.ps, 6.12.2016

[3] וwww.aljazeera.net, 4.12.2016

[4] וwww.amad.ps, 4.12.2016

[5] וwww.maannews.net, 5.12.2016

[6]  אל-חיאת (לונדון), 6.12.2016

[7]  אל-רסאלה (עזה), 7.12.2016

[8] ו www.amad.ps, 8.12.2016

[9] ו www.amad.ps, 6.12.2016 

[10] וwww.amad.ps, 6.12.2016 

[11] ו http://www.wafa.ps, 4.12.2016 

[12] ו www.alquds.com, 9.12.2016

[13]  אל-איאם (רש"פ), 6.12.2016, www.amad.ps, 30.11.2016, www.amad.ps, 8.12.2016

[14] ו www.maannews.net, 4.12.2016

[15]  אל-איאם (רש"פ), 1.12.2016

[16] ו http://www.wafa.ps, 4.12.2016

[17] החלטה 194 קובעת כי "הפליטים הרוצים לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם, מן הראוי כי יורשו לעשות כן במועד המוקדם ביותר האפשרי מבחינה מעשית, וישולם פיצוי עבור רכושם של אלה שיעדיפו לא לשוב וכן עבור הפסד או נזק לרכוש אשר על פי עקרונות המשפט הבינלאומי או הצדק הבינלאומי, מן הראוי שהממשלות והרשויות האחראיות יפצו עבורם". לקריאת מאמרה של  רות לפידות בנושא, הקישו כאן

[18]  ראו מאמרו של איתמר רבינוביץ "החטוטרת של היוזמה הסעודית", הארץ, 7.4.2002

[19]  אל-איאם (רש"פ), 6.12.2016

[20]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.12.2016, אל-איאם (רש"פ), 1.12.2016 

[21] ו www.alquds.com, 3.12.2016

[22] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.12.2016

[23] אל-איאם (רש"פ), 1.12.2016

[24] אל-איאם (רש"פ), 1.12.2016

[25] אל-איאם (רש"פ), 1.12.2016

[26] אל-איאם (רש"פ), 1.12.2016

[27] אל-איאם (רש"פ), 1.12.2016

[28] וhttp://www.wafa.ps, 4.12.2016

[29]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.12.2016 

תגיות