כללי

הוועידה השביעית של תנועת הפת"ח בצל המאבק בין עבאס לדחלאן

הקדמה

ב-29 בנובמבר 2016, בהתאם להודעת מחמוד עבאס, ראש הרש"פ ויו"ר הפת"ח, בכינוס הוועד המרכזי של הפת"ח, תתכנס הוועידה הכללית השביעית של התנועה במוקטעה ברמאללה באיחור של כשלוש שנים מן המועד הקבוע בתקנותיה. התאריך שנקבע, איננו מקרי. ה-29 בנובמבר 1947 הוא היום בו החליט האו"ם על חלוקת ארץ ישראל בין היהודים לערבים ויום זה הוא גם יום ההזדהות הבין-לאומית עם העם הפלסטיני.

 

דוח זה יעסוק במטרות הוועידה השביעית של פת"ח ובציפיות ממנה; בתכנית המדינית שתידון בה; ביריבות בין מחנה דחלאן למחנה עבאס ובנושא מינוי סגן לעבאס:

 

הלוגו של הוועידה השביעית של פת"ח: השחרור והבנייה;

 ועידת הגשמת המדינה והעצמאות הלאומית[1]

 

הוועידה מתכנסת בעת שעבאס ניצב מול לחצים כבדים מצד גורמים פלסטיניים ומצד מדינות הקוורטט הערבי בראשות מצרים, למנות לו סגן או יורש כדי שלא ייווצר חלל ריק אם עבאס ייעלם וכדי למנוע מצב שתנועת חמאס תגיע לשלטון, משום שבהעדר עבאס  ימלא את מקומו יו"ר המועצה המחוקקת שהוא איש חמאס – עזיז דוויכ.[2] לחצים אלה באו לידי ביטוי בחסות שנתנה מצרים לכינוסים של אנשי דחלאן – יריבו המר של עבאס ואחד המועמדים לרשתו– בשטחה;[3]  ובדרישתם של מזכ"ל הליע"ר אחמד אבו אל-ר'יט וקודמיו בתפקיד עמר מוסא ונביל אל-ערבי מעבאס, בביקורם ברמאללה, לקבל את הצעת הקוורטט למנות לו יורש ולהסכים לפיוס בפת"ח, אך עבאס דחה דרישות אלה על הסף.[4]  כדי לקדם פיוס כזה, הסכימו המצרים לארח את הפלגים הפלסטיניים בקהיר לאחר שנפגשו עם נציגי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.

 

בכירים בפת"ח טענו כי ועידת פת"ח רלוונטית לבחירת סגן לעבאס רק בתפקידו כיו"ר תנועת פת"ח, ואיננה מוסמכת למנות לו סגן בתפקידיו האחרים כיו"ר הרש"פ או ראש אש"פ. מזכיר המועצה המהפכנית של פת"ח אמין מקבול הסביר כי "לפי תקנון פת"ח יש ליו"ר התנועה סגן שנבחר מתוך חברי הוועד המרכזי ואין בכך כל חידוש."[5] חבר הוועד המרכזי של פת"ח עזאם אל-אחמד אמר: "יש סגן ליו"ר התנועה, אם כך מדוע צריך להעלות את הנושא כל עוד הוא נמצא בתקנון. כיום אבו מאהר ר'נים הוא סגן ראש התנועה ולפניו בתקופת השהיד הנשיא יאסר ערפאת שימש בתפקיד סגו ח'ליל אל-וזיר אבו ג'יהאד."[6] מזכיר הוועד הפועל של אש"פ סאיב עריקאת טען כי אין צורך בסגן לעבאס: "הנשיא ערפאת מת בלי שהיה לו סגן, והוועה"פ של אש"פ בחר בעבאס כנשיא, הוועד המרכזי של פת"ח התכנס ובחר בעבאס [כיו"ר התנועה], והעם הלך לקלפיות ובחר בעבאס כיו"ר הרש"פ."[7]

 

גם אם הוועידה הייתה אמורה להתכנס בכל מקרה השנה, כפי שדובר על כך בפת"ח, עבאס החליט במהירות רבה על קיומה כדי לנצל את האירוע לסילוק סופי של דחלאן משורות התנועה. זהו ניצחון זמני של עבאס שכן דחלאן בגיבוי מדינות הקוורטט ניסה למנוע את הוועידה או לדחותה ונכשל. זאת ועוד, אנשיו לא נכללו ברשימת משתתפיה. 

 

עם זאת, הניצחון הזמני של עבאס טומן בחובו סכנות לרש"פ: עבאס פעל נגד רצון הקוורטט הערבי והוא עלול לשלם על כך מחיר במערכת היחסים שלו עם הקוורטט הערבי ובייחוד עם מצרים. בזירה הפנים פלסטינית – מערכת היחסים המתוחה בין עבאס לדחלאן עלולה להפוך לקרע בין שני המחנות שידרדר את מצבם של הפלסטינים לשפל נמוך יותר ממצבם כיום. יומיים לפני כינוס הוועידה קרא מקורבו של דחלאן, סופיאן אבו זאידה, לכל אנשי פת"ח שהודרו מן הוועידה השביעית להרים את קולם ולמחות על העוול שנעשה להם "כדי שלא יגנבו להם את התנועה".[8]

 

דחלאן ועבאס[9]

 

בינתיים הלכה והסלימה היריבות בין עבאס לדחלאן והשתקפה בחילופי האשמות בין מחנותיהם; בכינוס שערכו אנשי דחלאן במחנה הפליטים אל-אמערי; ברדיפת מנגנוני הביטחון של הרש"פ את אנשי דחלאן שהובילו לעימותים אלימים שגבו חיי תושבים תמימים שנקלעו אליהם. כדי לנטרל את דחלאן ואנשיו, נקט עבאס  צעדים נוספים, בהם: עצירת משכורותיהם של עובדי רש"פ תומכי דחלאן; צמצום משמעותי של  מספר משתתפי הוועידה השביעית ל-1,400 במקום 2500, כדי לדחוק ממנה את אנשי דחלאן; קבלת היתר  מבית המשפט הפלסטיני להסיר חסינות של חברי מועצה מחוקקת, שיאפשר לפעול  נגד דחלאן ואנשיו החברים בה; מעצרי מנע בקרב אנשי מנגנוני הביטחון המזוהים עם דחלאן בידי מנגנוני הביטחון של הרש"פ.

 

לדברי בכירים בפת"ח,  הוועידה צפויה לדון בתכנית המדינית ובמבוי הסתום שאליו הגיע התהליך המדיני; בשיטות המאבק נגד ישראל; בפיוס בין פת"ח לחמאס, בתקנון הפנימי של התנועה; ובקיום בדק בית בתנועה שיכלול הערכה של  מה שהושג, הפקת לקחים מטעויות שנעשו ובהזרמת דם צעיר להנהגה ולתנועה.

 

המחלוקות בתנועה גרמו להנמכת הציפיות מן הוועידה. כמה בכירים בפת"ח אף אמרו כי עצם כינוסה הוא  הישג וכי הרחקת דחלאן ואנשיו והדיפת לחצי מדינות ערב להשיבו  לפת"ח, בליווי מסר למדינות ערב כי הפלסטינים הם אדונים לגורלם והחלטותיהם עצמאיות, מהווה מימוש של כמה ממטרותיה.

 

על התכנית המדינית של פת"ח אמרו כי זו תתמקד בהמשך הפעילות הדיפלומטית לבידודה של ישראל והדה-לגיטימציה שלה, ובהרחבת ההתנגדות העממית.

 

מטרות הוועידה והציפיות ממנה

בכירים בפת"ח בעיקר ממחנה עבאס דנו רבות במאפייני הוועידה, מטרותיה ובציפיות ממנה, נוכח  השינויים בעולם ובייחוד במדינות ערב ומצבה הקשה של הרש"פ. חבר הוועד המרכזי של פת"ח ג'בריל רג'וב אמר: "אני מעריך שפת"ח תצא מן הוועידה חזקה, מלוכדת ומאוחדת ותוכל להמשיך לשאת באחריות שהוטלה עליה."[10]

 

עם זאת, הציפיות לשינויים מרחיקי לכת בפת"ח אינן גבוהות, כפי שמעידים דבריו של מוחמד אשתיה, חבר הוועד המרכזי של פת"ח, שאמר: "כאשר יינעלו דלתות הוועידה [נדע] שעצם התכנסותה היא הצלחה בפני עצמה."[11]  באופן דומה התבטאו גם מזכירי פת"ח במחוזות הגדמ"ע בישיבתם.[12] חבר הנהגת פת"ח בבית לחם לשעבר עוני אל-משני כתב במאמרו כי בוועידת פת"ח אין חשיבות לתכנית המדינית כיוון שלא יחול בה  שינוי ממשי; וגם לשינויים הפרסונאליים אין חשיבות, משום שלרוב האישים בפת"ח תפיסה דומה. לדעתו, מה שחשוב בוועידה הוא עצם כינוסה בלי להיכנע ללחצים חיצוניים, גם אם מדובר במדינות ערב. הוא הוסיף: "כינוס הוועידה הוא סיום פרק ופתיחת דף חדש ואלמלא כינוס הוועידה היה נמשך מצב הפיצול בתנועה."[13]   

 

עוד על הצפוי בוועידה אמר חבר הוועד המרכזי של פת"ח עזאם אל-אחמד: "אחת ממטרות הוועידה ... היא הדגשת עצמאות ההחלטה של תנועת פת"ח בעניינים הפלסטיניים הפנימיים ואי התערבות של הפלסטינים בעניינים הפנימיים של האחרים ובייחוד אלה של מדינות ערב. לוועידה הזאת חשיבות מיוחדת בייחוד במצב הנוכחי. עליה לדון בבדק בית פנימי ולהשיב על השאלות הפוליטיות שעל הפרק: כיצד נשים קץ לפילוג [בין פת"ח לחמאס]? כיצד נסיים את [מצב] הכיבוש?... בראש ובראשונה יש לדון במצב המדיני הכללי של הסכסוך הפלסטיני הישראלי ובמבוי הסתום בו  נמצא תהליך השלום... על הוועידה לספק את הכלים המתאימים להתמודדות עם השאלות האלה. ארגון המצב הפנימי בתנועת פת"ח יקל ויזרז את ארגון המצב הפנים פלסטיני באופן כללי, ולכן הוועד המרכזי של פת"ח החליט כי יש לכנס את המל"פ חודש מתום הוועידה השביעית."[14] 

 

במטרות אחרות של הוועידה דן חבר הוועד המרכזי של פת"ח מחמוד אל-עאלול: "הוועידה היא תחילתה של דרך לחידוש הלגיטימיות [של עבאס ומוסדות הרש"פ] והזרמת דם חדש [למוסדות הפלסטינים]." עלי אל-מוסלמאני, אסיר משוחרר שריצה שלושים שנות מאסר בכלא בישראל, אמר: "הוועידה תתמוך בטיהור פת"ח מאויבי התנועה הלאומית וממי שהרעו לתנועה ולהיסטוריה שלה... ניסיונותיו של המפוטר [מתנועת פת"ח] מחמוד דחלאן להשפיע [לרעה] על ההליך הדמוקרטי בפת"ח לא יצליחו. אני קורא בהזדמנות הזאת  למנגנוני הביטחון לאסוף את הנשק הלא-חוקי כדי לעצור בעד סייעני הכיבוש וכל המנסים לפעול נגד הפלסטינים."[15] 

 

לדברי מזכיר המועצה המהפכנית של פת"ח, אמין מקבול,  "אחד הכלים לעורר את התנועה ואת מוסדותיה הוא הזרמת דם חדש באמצעות החלפה, רוטציה בהנהגה, הצגת יזמות ורעיונות חדשים, כדי להגביר את הפעילויות בכל הדרגים. הוועידה תתווה מדיניות חדשה על בסיס הערכת התקופות הקודמות והגשת דוחות עליהם ולאחר מכן דרישת דין וחשבון והגדרת הצעדים הבאים. הוועידה תציג את הכישלונות ואת ההישגים."[16]

 

התכנית המדינית של הוועידה: מאבק עממי, חרם על ישראל ופעילות בזירה הבין-לאומית

מרכיב חשוב בוועידות הפת"ח הוא הנושא המדיני ואופיו של המאבק נגד ישראל. בכירים בפת"ח הצביעו על התכנית הצפויה להידון בוועידה, באמרם כי תימשך מדיניות עבאס נגד מיליטריזציה של המאבק, בעד הרחבת המאבק העממי, המשך הפעילות הדיפלומטית באו"ם, דה-לגיטימציה של ישראל, החרמתה ופעילות נגדה בבית הדין הבין-לאומי. חבר הוועד המרכזי של פת"ח נביל שעת' הרחיב בנושא זה בריאיון לאל-איאם: "המצע הפוליטי שיוצג לוועידה השביעית של תנועת פת"ח איננו מצע של מו"מ, אך הוא מותיר אפשרות לחזור אל המו"מ אם תהיה היענות לדרישות מסוימות. כמו כן, הוא מצע של עימות לא אלים שעודנו מתמקד במאבק העממי ובפעילות הבין-לאומית ומפרט את תפקידי התנועה בהם, תוך התמקדות בחרם כולל. השינויים בעולם והאסונות במדינות ערב הם שגורמים לנו להתמקד בעימות המדיני עם ישראל, להתאחד, לשקם את פנים ביתנו, לבנות את כלכלתנו, לתמוך בעמידתנו האיתנה וליזום כל העת התמודדות עם מפעל ההתנחלויות הישראלי. זאת במקביל לפעילות משפטית, דיפלומטית וכלכלית בזירה הבין-לאומית." 

שעת' הוסיף:  "התכנית המדינית שתוצג בוועידה השביעית היא המשך עמדות פת"ח ההיסטוריות.... כאשר עמים נקלעים לקשיים עליהם להאמין שהם יחלפו, לכן נבנה את מדינתנו ולא נאבד את התקווה לשיבה, להחזרת אדמותינו ולהקמת מדינתנו. כאשר המצב קשה על האדם להתחיל בעשיית בדק בית, לכן חלק מהתכנית הפוליטית עוסק בארגון מחדש בפת"ח, התעוררות התנועה ואיחודה, הכוונתה והשארתה כתנועת שחרור לאומית עד שנגיע לחירות. התכנית מתמקדת בהשבת האחדות הלאומית והדמוקרטיה הפלסטינית באמצעות בחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת, השבת הלגיטימיות של אש"פ והדמוקרטיה בארגון ובנייתו מחדש כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני. כמו כן, יש לתת לו את הסמכות לעסוק בבעיות המדיניות הבסיסיות וענייני החוץ, משום שהרש"פ מתמקדת בענייני הפנים, בעוד אש"פ מייצג את כל הפלסטינים בעולם. התכנית קובעת כי יש להתעמת עם ישראל ולא להתאים את עצמנו למפעל הישראלי או לשקוע לתוך אשליית התהליך המדיני שישראל הרסה ומתנגדת לו תמיד. קיבלנו את היזמה הצרפתית ואת היזמה הערבית [הסעודית], אך התכנית שלנו מציבה דרישות מפורטות לחידוש המו"מ שעליהן דיבר הנשיא מחמוד עבאס יותר מפעם אחת: הפסקת ההתנחלויות, [ביצוע] החלטות האו"ם, [קביעת] מסגרת בין-לאומית ולו"ז לוועידה הבין-לאומית, התחלת דיון בנושאי הסדר הקבע, שרטוט הגבולות וההכרה במדינה [הפלסטינית]".[17]

 

מוחמד אשתיה, חבר אחר בוועד המרכזי של פת"ח, שדן באופי המאבק בישראל, הדגיש את השאיפה לשחזר את האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987: "אחת התוצאות החשובות ביותר של הוועידה תהיה ההתייחסות ל'התנגדות העממית החכמה' - הניסיון שחוו הפלסטינים באינתיפאדה הראשונה שמאפיינה הבולט ביותר היה ההשתתפות ההמונית בה וההצלחה למשוך את תשומת לבו של העולם. לפי הערכותינו, ההתנגדות העממית כיום איננה בהיקף הרצוי אף שקיימים הכלים לכך, ולכן עלינו להפעילם במסגרת 'התנגדות עממית חכמה."[18]

 

חילופי האשמות בין מחנה עבאס למחנה דחלאן באחריות לחיסול ערפאת

כאמור, את כינוס הוועידה מלווה היריבות המרה בין עבאס לדחלאן שהובילה להאשמות הדדיות בין המחנות ששיאן בדברי  עבאס כי ידוע לו מי סייע בחיסול ערפאת ותגובת דחלאן כי עבאס הוא זה ששחרר את אחד משומרי הראש של ערפאת שעצרו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בחשד לסיוע לחיסולו. סמיר אל-משהראוי, בכיר בפת"ח עזה המקורב לדחלאן, דרש מהנשיא עבאס "לחדול להאשים אחרים בחיסול הנשיא יאסר ערפאת... משום שהוא [עבאס] עצמו נמצא במעגל הנאשמים." בנושא אחר טען אל-משהראוי, כי אין להשוות בין ערפאת שלא הסיר את אופציית המאבק ואף נשא נשק לצד ענף זית באו"ם לעבאס שבתקופת כהונתו "חלה נסיגה ברוח הלחימה אצל העם הפלסטיני והוא הפך את ענף הזית לאלה, באמצעותה הוא חובט באופוזיציה." עוד טען אל-משהראוי כי "ג'בריל רג'וב לא רצה [פיוס] ועשה ככל יכולתו לטרפד את הפיוס הפנימי בפת"ח." [19]  

 

מנגד, מחנה עבאס לא חסך שבטו מדחלאן ואנשיו. מחמוד אבו אל-היג'אא, דובר הוועידה השביעית ועורך יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, סיפר על הכשלת מזימותיהם של דחלאן ואנשיו לחבל בקיום הוועידה, וחבר הוועד המרכזי של פת"ח מחמוד אל-עאלול אמר כי הוחלט למחוק מרשימת משתתפיה את כל תומכי בדחלאן. 

 

מחנה דחלאן בביקורת קשה על אי שיתוף אנשיו בוועידה השביעית

כאמור, מספר משתתפי הוועידה ירד מכ-2500 בוועידה השישית ל-1400חברים בוועידה השביעית. בין המשתתפים בוועידה: חברי הוועד המרכזי, חברי המועצה המהפכנית, חברי המועצה המייעצת, אנשי פת"ח במחוזות הגדמ"ע ועזה ובפזורה הפלסטינית, נציגי מוסדות ציבור ואיגודים מקצועיים. כמו כן אנשי בטח"ל, שגרירים, חברי סגל דיפלומטי, חברי מועצה מחוקקת, מושלי המחוזות, נציגי עובדי לשכת הנשיאות, נציגי משרדי רש"פ, אסירים, אנשי עסקים ומומחים בתחומים שונים, נציגי הדור הצעיר ונציגות הנשים.[20]

הרחקת אנשי דחלאן מהוועידה לעומת שיתוף מקורבי עבאס ובהם שני בניו טארק ויאסר, עוררו כעס רב בקרב דחלאן ואנשיו. מוחמד דחלאן, אמר בראיון לסוכנות "מען": "אין דבר כזה שנקרא 'הוועידה השביעית' [המדובר הוא] בהדרה [של חברים בפת"ח] וחתירה לפילוג. מה שקורה הוא בפירוש הפיכה [מתוך] הארמון. הוועידה וההליכים המתוכננים מראש אינם אלא ניסיון לבצע הפיכה נגד ההיסטוריה של פת"ח ונגד המסורות שלה וניסיון עלוב לחסל את הפלורליזם בפת"ח ולדחוף את התנועה לעבר מסורות וערכים סטאליניסטים נוקשים שאיש - יהיה אשר יהיה - לא יוכל לכפותם".[21]

 

חברים במועצה המחוקקת ובמועצה המהפכנית של פת"ח שרובם הורחקו ממוסדות התנועה קיימו ב-23 בנובמבר מסע"ת ברמאללה, בה יצאו נגד הוועידה ומארגניה. חבר המועצה המהפכנית הית'ם חלבי קרא לקיים שביתת שבת מול האנדרטה של ערפאת ביום כינוס הוועידה כדי למחות על הדרך שבה הוכנה הוועידה השביעית ועל הרחקת חברים בכירים ממנה והזהיר כי הוועידה תנציח את הפילוגים בפת"ח.[22]

 

סופיאן אבו זאידה יצא במאמרו נגד הרחקת אנשי דחלאן מוועידת פת"ח ונגד מעצרי מנע שביצעו מנגנוני הביטחון של הרש"פ נגד עמיתיהם המקורבים לדחלאן: "לא היו הפתעות בהכנות לחגיגה [הוועידה השביעית] שתתקיים במוקטעה תחת נשקם של משמר הנשיא ומנגנוני הביטחון הכפופים לו ישירות. בחגיגה הזאת שמכנים אותה ולא בצדק הוועידה השביעית של פת"ח – מוזמניה נבחרו בדקדקנות רבה לאחר שמנגנוני הביטחון סיננו את השמות היטב כדי להבטיח את התוצאות הרצויות לעבאס ולכמה בעלי עניין. לא הופתענו כאשר מאות אנשי שטח ובכירים בפת"ח בכל הגילים והאזורים, בין שהם אנשי צבא ובין שהם מנהיגי אסירים, מנהיגי נוער, נשים ושגרירים הוחלפו בלוחמים לכאורה או בחברי פת"ח לכאורה שאין להם כל תפקיד בתנועה ומעולם לא הצהירו על שייכותם אליה. הם גם לא נעצרו ולא עשו כל פעולת מאבק בשם פת"ח או בשם כל פלג אחר. אין זה סותר את העובדה שיש בוועידה עשרות מנהיגים שאנו מכבדים ומעריצים מאוד."[23]