כללי

בחירתו של סעד אל-חרירי בבעל ברית של חזבאללה לנשיאות לבנון:

כניעה נוספת של כוחות ה-14 במרץ לציר הפרו איראני

 

מאת א.ב פיקאלי וי. יהושע

 

הקדמה

ב-31 באוקטובר 2016 אמורה להתקיים ישיבה של הפרלמנט הלבנוני בה צפוי להיבחר לנשיאות מישל עון בעל בריתו של חזבאללה ומועמדו הבלעדי לנשיאות. זאת בעקבות עסקה שנרקמה בינו לבין ראש ממשלת לבנון לשעבר סעד אל-חרירי, מנהיג הזרם הסוני אל-מסתקבל, לפיה ימסור עון לידי אל-חרירי את הרכבת הממשלה הבאה.

 

למהלך זה של אל-חרירי משמעויות רבות הן מבחינת הפוליטיקה הפנים לבנונית והן מבחינת מאזני הכוח האזוריים ולפיכך הוא נתקל בהתנגדויות וביקורת בלבנון ומחוצה לה. מהלך זה משמעותו כניעה של כוחות ה-14 במרץ בראשותו של אל-מסתקבל לרצון חזבאללה,  וחיזוק מעמדה של איראן, פטרוניתו של חזבאללה על חשבון מעמדה של סעודיה. דוח זה יסקור את המהלך, התגובות לו והשלכותיו.

 

צפי לבחירת מישל עון בעל בריתו של חזבאללה לנשיאות בלבנון

ב-31 באוקטובר יקיים הפרלמנט הלבנוני את ישיבתו ה-46 לבחירת נשיא. על פי ההערכות ייבחר לתפקיד מישל עון, מייסד הזרם הלאומי החופשי ובעל בריתו של ארגון חזבאללה. בחירה זו עשויה לשים קץ לתקופה של ואקום בנשיאות שנמשכה כשנתיים וחצי בשל העדר קוורום לבחירת נשיא. העדר הקוורום נבע מהחרמת ישיבות הפרלמנט על ידי חזבאללה העומד בראש כוחות ה-8 במרץ ועל ידי עון, וזאת כאמצעי לחץ על זרם אל-מסתקבל  בראשותו של ראש ממשלת לבנון לשעבר סעד אל-חרירי, להסכים למועמדותו של עון.

 

פריצת הדרך לבחירת הנשיא התאפשרה כאשר אל-חרירי ועון הגיעו להסכם לפיו אל-חרירי יתמוך בעון לנשיאות ואילו האחרון ימסור לידיו את הרכבת הממשלה, שאמורה, לפי ההסכם, להיות ממשלת אחדות לאומית[1]. צעד זה הוא בבחינת כניעה מצד אל-חרירי לרצון חזבאללה, שעון היה המועמד המועדף עליו. יצוין כי מהלך זה של אל-חרירי – תמיכה בבעל ברית מובהק של חזבאללה – אינו תקדימי, שכן לפני כשנה הודיע אל-חרירי על תמיכתו בבעל ברית אחר של חזבאללה וסוריה - סולימאן פרנג'יה.[2]

 

אל-חרירי הכריז על תמיכתו בעון בנאום שנשא ב-20 באוקטובר 2016, בו הסביר כי החלטתו נועדה להציל את לבנון ממשברים מסוכנים בתחומי המשטר והכלכלה, העלולים להוביל למלחמת אזרחים חדשה"[3]. יומיים לאחר הכרזתו זו של אל-חרירי, ב-22 באוקטובר, הכריז מזכ"ל חזבאללה חסן נאסרללה, כי חברי הפרלמנט של סיעתו - שעד כה החרימו את ישיבות הפרלמנט לבחירת נשיא ביחד עם חברי פרלמנט מסיעות אחרות וביניהם סיעת השינוי והרפורמה של עון עצמו – ישתתפו בישיבת ה-31 באוקטובר ויבחרו במועמד של חזבאללה, קרי מישל עון לנשיא. נאסרללה אף הוסיף כי חזבאללה אינו מתנגד שאל-חרירי יהיה ראש הממשלה הבא.

 

נראה כי שתי הצהרות אלה של אל-חרירי ושל נאסרללה סוללות את הדרך בפני מישל עון לארמון הנשיאות בבעבדא, אף כי בדרך זו ישנם עדיין מהמורות וסימני שאלה הקשורים למישור הפנים לבנוני ולמישור האזורי.

 

התנגדות גורמים שונים בלבנון לבחירת עון לנשיאות

שני המתנגדים הבולטים לבחירת עון לנשיאות הם יו"ר הפרלמנט נביה ברי והמועמד השני לנשיאות, סולימאן פרנג'יה - שני בעלי ברית מובהקים של חזבאללה, החברים בכוחות ה-8 במרץ. ברי אף הכריז כי לא ישתתף בממשלה שתוקם בעקבות הסדר זה והטיל ספק בעתיד הסדר זה בטענה שהוא נעשה בין שני צדדים, ללא התחשבות בגורמים הפוליטיים הראשיים במדינה, כולל הוא עצמו. עמדתו של מנהיג הדרוזים וליד ג'ונבלאט, גורם נוסף בפוליטיקה הלבנונית, הנמנה על גוש האמצע, טרם ידועה ולפי הערכות שונות, הוא יצביע בעד עון.

 

גם בצד השני של המפה הפוליטית, בקרב אל-מסתקבל, מפלגתו של אל-חרירי,  וכן בקרב כוחות ה-14 במרץ, יש מתנגדים למהלך. מיד לאחר ההכרזה של אל-חרירי, הודיע פואד אל-סניורה - יו"ר סיעת אל-מסתקבל בפרלמנט וראש ממשלת לבנון לשעבר - כי לא יצטרף להחלטה של אל-חרירי ולא יבחר בעון לנשיאות. לאל-סניורה הצטרפו עוד חברים בסיעה כמו פריד מכארי המשמש גם כסגן יו"ר הפרלמנט, חברי הפרלמנט אחמד פתפת ועמאר חורי, וכן השר בוטרוס חרב החבר בכוחות ה-14 במרץ ופארס סעיד מזכ"ל כוחות ה-14 במרץ.

 

לצד ההתנגדויות בסיעת אל-מסתקבל, ישנן התנגדויות בקרב מנהיגי ציבור סונים נוספים. כך שר המשפטים, אשרף ריפי (בעבר מזכ"ל מנגנון בטחון הפנים במדינה), מתומכי אל-חרירי בעבר, שכבר לפני כשנה תקף אותו בחריפות בשל תמיכתו בסולימאן פרנג'יה, בעל בריתם של חזבאללה ונשיא סוריה. ב-22 באוקטובר 2016, יומיים לאחר הכרזתו של אל-חרירי על התמיכה בעון, ערך ריפי הפגנה בטריפולי תחת הכותרת "טריפולי הגאה מסרבת למועמד של האפוטרופסות האיראנית", קרי מישל עון מועמדו של חזבאללה לנשיאות.  למחרת, ב-23 באוקטובר, יצאה שיירה של מכוניות מעכאר, הנמצאת גם היא בצפון לבנון, לעבר ביתו של ריפי בטריפולי כשהיא נושאת את תמונתו ומביעה תמיכה בעמדותיו. יצוין כי בשנה האחרונה החל ריפי לנגוס בתמיכה של הציבור הסוני באל-חרירי, דבר שבא לביטוי בניצחונו המוחץ בבחירות לעיריית טריפולי, העיר בה נמצא המאגר האנושי הסוני הגדול במדינה.

 

רבים מקרב המתנגדים בסיעת אל-מסתקבל, בכוחות ה-14 במרץ ובקרב הציבור הסוני, רואים בתמיכת אל-חרירי בעון ויתור נוסף בסדרת ויתוריו לחזבאללה ולציר הפרו איראני העומד מאחוריו, ואשר מייצג את כוח הנשק במדינה.[4]  אל-חרירי מואשם, בין היתר, שלמען כיסא ראש הממשלה הוא מוותר על האינטרסים של הסונים ועל המורשת הפוליטית של אביו, רפיק אל-חרירי, שחוסל בפברואר 2005, ככל הנראה על ידי חמישה בכירי חזבאללה, בעת שסוריה שלטה בפועל בלבנון.

 

אל-חרירי הצדיק את צעדו זה, כמו גם את תמיכתו בפרנג'יה לנשיאות לפני כשנה, ואמר בתגובה לביקורת שהופנתה כלפיו: "אני מוכן לקחת את הסיכונים כמו שאני מוכן לסכן את עצמי, את עמי ואת עתידי הפוליטי אלף פעמים, כדי להגן על לבנון ועמה."[5]

 

בחירת אל-חרירי במישל עון: ניצחון פוליטי של חזבאללה

למהלך של בחירת אל-חרירי במישל עון - מועמד חזבאללה לנשיאות ובעל בריתו של הארגון –  יש השלכות רבות על הפוליטיקה הפנים לבנונית. משמעותו היא הצלחה נוספת של חזבאללה לכפות את רצונו על זירה זו בלבנון והחלשות כוחו של הנציג הסוני העיקרי במדינה - סיעת אל-מסתקבל. הצלחה זו של חזבאללה נרשמת דווקא בעת בה הוא משקיע את עיקר משאביו מחוץ ללבנון, בעיקר בלחימה נגד המורדים במשטר אסד וכן במקומות נוספים בעולם הערבי, כפרוקסי של איראן. זאת, כנראה, בזכות רשת הבריתות הפוליטיות שהשכיל ליצור בתוך לבנון ובזכות כוח הנשק שברשותו.

 

אבראהים אל-אמין, יו"ר מועצת המנהלים של היומון אל-אח'באר, הידוע כמי שתומך בחזבאללה, טען כי כוחות ה-14 במאי ובכללם זרם אל-מסתקבל סובלים "מסימפטומים של אנשים המכורים למשחקי קלפים", החיים באשליה כי יוכלו להרוויח ולנצח, ו"אינם מוכנים להיכנע מראש", כשברור כי חזבאללה הוא זה שמנהל בפועל את העניינים.[6]

 

במקביל, הצלחת חזבאללה לכפות את המועמד מטעמו, היא תוצאה של החולשה הפוליטית של יריביו, ובעיקר זרם אל-מסתקבל וראשו, סעד אל-חרירי, השואף כמעט בכל מחיר להיות ראש ממשלה, מתוך רצון לחזק את מעמדו הפוליטי במדינה ואולי אף את מצבו הכלכלי.

 

בפועל, אם אכן יבחר עון לנשיא, אין פירוש הדבר פתרון למחלוקות המהותיות הקיימות בין הצדדים השונים בלבנון, כמו פירוק חזבאללה מנשקו, אותו דורשים כוחות ה-14 במרץ בעוד עון מתנגד לכך.[7] כמו כן, כנשיא לבנון, יהיה עון - בעל בריתו של חזבאללה - אחראי על כמה תיקים ביטחוניים וצבאיים, דבר העלול להחריף את המתיחות בין הצדדים ואף לסכן את עצמאותו של הצבא.

 

בנוסף, העסקה בין אל-חרירי לעון, אינה מהווה ערובה לכך שאל-חרירי אכן יצליח להקים ממשלה, נוכח ההתנגדויות  מחוץ ומבית למהלכיו. יתרה מכך, העסקה שרקם עם עון עלולה אף לפגוע במעמדו של אל-חרירי בקרב תומכיו הסוניים המסורתיים ובכך להחליש את כוחו בבחירות הבאות לפרלמנט שיערכו באביב 2017.

 

השלכות בחירת עון על מאזן הכוחות באזור: ירידת כוחה של סעודיה ועליית כוחה של איראן 

מאחר וגורלה הפוליטי של לבנון תלוי בעיקר במאזן בין הכוחות האזוריים, ובעיקר בין איראן, סוריה וסעודיה הנותנות חסות לשחקנים הפוליטיים המקומיים, הרי שלבחירותו של עון לנשיאות השלכות אזוריות משמעותיות.

 

כניעה זו של אל-חרירי לרצון חזבאללה משקפת את התחזקותה של איראן, שניצלה את מלחמת האזרחים בסוריה להעמיק את חדירתה לאזור בכלל וללבנון בפרט. מהלך זה בהכרח ישרת אינטרסים פרו איראנים עתידיים בלבנון על חשבון האינטרסים של האזרחים הסונים בלבנון ושל סעודיה הרואה עצמה כפטרוניתם. 

 

בעבר, סעודיה גיבתה את מהלכיו הפוליטיים המשמעותיים של אל-חרירי, גם אם לא תמיד שרתו את האינטרסים שלה. כיום, לא ברור אם מהלכו של אל-חרירי נעשה בתמיכתה של סעודיה או במנותק ממנה וישנם דיווחים סותרים על כך בעיתונות הלבנונית. לאחר שתיקה סעודית ארוכה של כשבוע ימים אמר השר הסעודי ת'אמר סבהאן, שבא לביקור בבירות ב-27 באוקטובר כי סעודיה לא תתערב בבחירת הנשיא ואף תתמוך בנשיא שייבחר על ידי הלבנונים.[8] אולם מן המאמרים המתפרסים בעיתונות הסעודית בימים האחרונים ניתן ללמוד, כי היא אינה תומכת במהלך של אל-חרירי.

 

יתרה מכך, יצוין כי דיווחים שונים בתקשורת הלבנונית מדגישים כי מעמדו הפוליטי של אל-חרירי בלבנון נחלש, והוא אינו נחשב עוד בעיני סעודיה כמייצג הבלעדי של העדה הסונית בלבנון, אלא אחד מיני כמה.

 

עוד יצוין כי בשנים קודמות היה לסעודיה, כמובילת העולם הסוני, תפקיד מפתח במינוי נשיא בלבנון, לצד סוריה שייצגה גם את מחנה ציר ההתנגדות יחד עם איראן, פטרוניתו של חזבאללה. עתה נראה כי בחירתו של אל-חרירי בעון, תוך העדר גיבוי סעודי מלא, משקפת ירידה במעמדה של סעודיה בלבנון ובמעמדה האזורי בכלל. בהקשר זה יש לציין דיווח ביומון הלבנוני אל-ספיר, הידוע בתמיכתו בציר ההתנגדות, שטען למעורבות מצרים במהלכים לקידום בחירתו של עון לנשיאות.[9] יתכן ומדיווח זה ניתן להסיק כי מצרים מנסה להיכנס לנעליה של סעודיה בלבנון ואולי גם להחזיר לעצמה את מעמדה בעולם הערבי בכלל והסוני בפרט.

 

מאמרים ביומון אל-אח'באר הידוע בתמיכתו בחזבאללה התייחסו להשלכות האזוריות של מהלך זה והביעו שמחה לאיד בטענה כי המהלך משקף את חולשתה של סעודיה. בעל הטור ביומון זה ר'סאן סעוד טען כי בחירת עון לנשיאות היא ביטוי "ליכולת של חזבאללה לשבור את הרצון הבינלאומי והסעודי".[10] ואילו יו"ר מועצת המנהלים של היומון אל-אמין כתב כי המלחמות באזור הערבי יצרו מציאות המחייבת את כוחות ה-14 במרץ להתייחס אחרת לבחירות לנשיאות בלבנון וכי עליהם להבין שסעודיה אינה יכולה לסייע להם יותר. אל-אמין סיים, כהרגלו, באיומים משתמעים והבהיר כי "למי שאינו רוצה אנרכיה בלבנון, אין בפניו שום ברירה אלא לבחור בעון לנשיאות".[11]