המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעלי טורים: יש להודות בקיומה של קיצוניות אסלאמית; נחוצה רוויזיה בטקסטים הדתיים
26/7/2016


בעלי טורים בעקבות פיגועי הטרור של דאעש במערב:

יש להודות בקיומה של קיצוניות אסלאמית ולבחון מחדש את הטקסטים הדתיים

 

מאת ד. חזן


הקדמה

פיגועי הטרור הרבים שבוצעו בשנה האחרונה על ידי ארגון דאעש במדינות המערב - ובכללם: פיגוע הדריסה בעיר ניס שבצרפת (14.7.16) שבו נרצחו 84 בני אדם ונפצעו כ-100; הפיגוע במועדון הלהט"בים באורלנדו (12.6.16) שבו נרצחו 49 בני אדם ונפצעו מעל 50; מתקפת פיגועי ההתאבדות בבריסל (22.3.16) שבה נרצחו 32 בני אדם ונפצעו למעלה מ-300,  ומתקפת הטרור המשולבת בפריז (14.11.15), שבה נרצחו 129 בני אדם ונפצעו כ-350 -  עוררו ביקורת חריפה בעולם הערבי והאסלאמי, החושש מצד אחד מן התגובות במערב לאירועים אלו ומפני התגברות האסלאמופוביה בקרבו, ומצד שני מן הנהייה של הצעירים אחר ארגוני האסלאם הקיצוני.

 

לצד המאמרים הרבים שהדגישו כי מבצעי פיגועי הטרור אינם מייצגים את האסלאם ופועלים ממניעים זרים, החלו להופיע בתקשורת הערבית, בגל הולך וגובר, מאמרים שקראו להודות בכך שאכן יש קשר בין דת האסלאם ופרשנויותיה האנכרוניסטיות הרווחות עד היום לבין גל פעולות הטרור המבוצעות בידי מוסלמים בעולם. כותבי המאמרים קראו למוסלמים לנהוג בהגינות ולהודות בקיומה של  הקיצוניות הדתית המוסלמית, במקום להאשים אחרים, ולפעול לעקירתה מן השורש. הכותבים טענו כי מקורה של הקיצוניות והאידיאולוגיה של דאעש הוא במבנה התרבותי והחברתי של המוסלמים וכי לפיכך עליהם להכריז מלחמה ב"נגע התרבותי" הזה הפושה בהם. מלחמה זו מחייבת לדבריהם, עריכת רפורמה יסודית בפרשנות האסלאם, לצד רפורמה בדפוסי השלטון, התרבות והחינוך במדינות ערב המנחילים אהדה סמויה לדאעש בלב רוב המוסלמים.

 

רבים מהכותבים טענו כי רוב ההלכות הדתיות של דאעש שאובות אמנם מהחשובים שבספרי ההלכה האסלאמית, אך הדגישו כי הלכות אלה אינן משקפות חוקים מפורשים בקוראן, אלא את דעתם של חכמי הלכה שחיו במציאות מסוימת שאינה רלבנטית כיום. לכן, לדבריהם, כדי לחלץ את ערכי הדת האסלאמית העולמית מתרבות הבורות, הפיגור והאלימות, על חכמי ההלכה האסלאמיים של ימינו להתחיל בקריאה ביקורתית ורציונלית של ההיסטוריה של האסלאם ושל הטקסטים הדתיים ולהתאים את הפרשנויות האסלאמיות ואת הלכות הדת לרוח תקופתנו, תוך התחשבות בנסיבות הזמן ובטובת הכלל. לדידם ראוי אף לבטל חלק מההוראות האסלאמיות כדי שיתאימו לערכים אוניברסליים מתקדמים כמו חירות וזכויות האדם.

 

הכותבים מתחו ביקורת נוקבת על תגובתם הפסיבית של אנשי הדת המוסלמים נוכח פשעי דאעש. לטענתם, אנשי הדת מסתפקים לכל היותר בגינוי פשעיהם של ארגוני הטרור ויש ביניהם מי שאף לוקחים חלק בהפצת אידיאולוגיה קיצונית בעצמם. נטען כי "עם אידיאולוגיה נלחמים באידיאולוגיה" וכי שום כוח זולת אנשי הדת, לא יוכל "להביס ולחסל טרור שמקורו באידיאולוגיה חסרת פשרות", לפיכך עליהם  להילחם בשיח הדתי הקיצוני השובה את ליבם של צעירים רבים, ולהפריך את רעיונותיו ופסיקותיו באופן שיטתי במסגרת תכניות רעיוניות, מעשיות והסברתיות. בהקשר זה, גינו כמה כותבים באופן מיוחד את שתיקתו של ארגון האחים המוסלמים, אשר ממנו צמחו ארגוני התכפיר הקיצוניים הללו, ואת חוסר המעש שלו נגד מיגורם והפרכת האידיאולוגיה שלהם.

 

הכותבים הצביעו גם על הבלבול בו שרוי כיום האדם המוסלמי, אם בשל סירובם של מוסדות הדת האסלאמיים להאשים את דאעש ודומיו בכפירה, או משום שנושאים באסלאם שלא היו שנויים מחלוקת בעבר -  כמו הג'יהאד ההתקפי והעבדוּת המוטלת על שבוי במלחמה - אסורים כיום על פי הנורמות של העולם המודרני.

 

הכותבים הזהירו כי שינוי השיח הדתי הוא צעד הכרחי ודוחק, שכן המשך המצב הפוליטי והתרבותי הקיים בעולם הערבי והמוסלמי, הוא "מרשם נהדר לקיצוניות ולפיגור" וכי שימור המורשת האסלאמית הישנה וקידושה, יוליד ארגונים קיצוניים אף יותר מדאעש ויוביל את המוסלמים לאבדון.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמרים הללו:

 

כותב פלסטיני: עלינו להודות שלטרור יש קשר לאסלאם ושהחינוך המוסלמי מבסס תמיכה סמויה בדאעש

בעקבות פיגוע הדריסה והירי בניס שבצרפת ביולי 2016 פרסם ד"ר ח'אלד אל-חרוב, כותב פלסטיני ומרצה באקדמיה המתגורר בבריטניה, מאמר ביומון הלונדוני אל-חיאת בו קרא למוסלמים להודות תחילה בכך שהטרור [המבוצע בידי מוסלמים] אכן קשור לדת האסלאם ושהחינוך בבתי הספר ובמסגדים שלהם מנחיל בלבותיהם אהדה סמויה לדאעש, ולאחר מכן לפעול למען עקירת תופעה זו שמסבה להם נזק רב. וכך כתב: "הטרור בניס מנחית מהלומה נוספת לתודעה הקולקטיבית שלנו [המוסלמים]... זהו טרור שמייחס את עצמו לדת [האסלאם] ומכה באכזריות ובאופן ברברי בכל מקום [בעולם]... לטענות החוזרות ונשנות שלנו כי  מבצעֵי הטרור אינם אלא 'כנופיה' שאינה מייצגת אותנו, כבר אין אפקט ממשי, שהרי מדוע 'כנופיות' של אחרים אינן עושות מה שעושות הכנופיות שלנו? ומהם התרבות, החינוך והאווירה שהצמיחו את הכנופיות שלנו והניעו אותם לבצע פשעים קשים לתיאור?...

 

למה שההתנגדות שלנו לעושק כלשהו לא תהיה מכובדת, נקייה ואבירית ולא [התנגדות] בזויה וחסרת מוסר... מהיכן באה ההתנגדות הבזויה הזו השולטת בזירותינו כיום, שפוגעת רק באזרחים ופועלת בפחדנות כאשר היא נתקלת באויב פנים אל פנים? שומה עלינו להתמודד עם המציאות... כפי שהיא מבלי להתחמק... עליונות מוסרית של סוגיה צודקת היא מקור כוחה והיא הסיבה לשרידותה ולהתלכדותם של אנשים סביבה... הניסיון הוכיח את כישלון הברבריות והטרור... השיגעון של בן לאדן ואל-זואהירי בפיצוץ מגדלי התאומים בניו יורק לא הביס את ארה"ב, אדרבא הוא סיפק לה את אפגניסטן ואת עיראק כפיצוי על כך. ההתנגדות של [אבו מוסעב] אל-זרקאוי וארגונו בעיראק... באמצעות הטרור, הובילה לאסונות רבים ובהם: ביסוס הנוכחות האמריקאית [בעיראק] והארכת חייה, שחרור השד העדתי בעיראק וייצואו [אל מחוץ לה], חלוקת עיראק ופירוקה והשתקעות הטרור בלב העולם הערבי... אסטרטגיית פעולות ההתאבדות שאימצה חמאס במשך כמה שנים סיפקה לישראל הצדקה לבניית גדר ההפרדה, הגבירה את ההזדהות הבינלאומית עמה והמיטה על הפלסטינים ברצועת עזה ובגדמ"ע אסונות רבים מספור...

 

האם יש לטרור המיוחס לדת קשר עם הדת עצמה? התשובה היא כן, משום שהדת - כל דת - אינה אלא [סך כל] הביאורים והפרשנויות שנותנים אנשי הדת לטקסט המקודש... הפרשנויות הדתיות שניתן בקלות להבין מהן שהקרבת הנפש פירושה התאבדות זולה [בתוך] בית קפה או במועדון שבו מבקרים 'הכופרים', נפוצות מאוד בתרבותנו הדתית, החינוכית והמסגדית ועלינו להתמודד עמן... איזו השקפה [יכולה] להשתרש אצלנו כלפי מי שאינם מוסלמים אם אנו שומעים מדי שבוע אלפי דרשנים קוראים לאללה 'שלא יותיר מהם זכר'; בנינו קוראים מידי יום פרקים וספרים בבתי הספר שמבססים אך ורק הסתכלות מתנשאת ומזלזלת כלפי מי שאינם מוסלמים...

 

עלינו להודות תחילה שהחינוך בבית הספר ובמסגד מניח יסודות ל'דאעשיות סמויה'... שהיא המקור הגדול והחשוב שממנו ניזונה הדאעשיות הברברית [הגלויה], אשר הצליחה לשים את ידיה על נשק וליישם הרבה מהתפיסה הדאעשית הסמויה שלא ניתנה לה הזדמנות לבטא את עצמה. התופעה הדאעשית [שהתבססה] כאן במהלך עשרות השנים האחרונות אינה מצטמצמת ליישוב, לחברה או לעדה כלשהם אלא היא חוצת מדינות, תכניות לימוד ועֵדות וכפי שהיא בוערת בקרב  הסונים כך היא בוערת גם בקרב השיעים, ומצדדיה מתחרים זה בזה בהריסת החבָרות שלנו.

עתיד האזור הזה ועתיד עמיו וחברותיו תלוי בעקירת 'הדאעשיות הסמויה' הזו. דרוש אומץ רב כדי להודות בעצם קיומה ולפעול באורך רוח למען התמודדות אסטרטגית עמה, שכן קשה לתקן את החורבן שנגרם בגינה באמצעות מדיניות קצרת טווח."[1]       

 

כותב מרוקאי: על המוסלמים לשנות את השיח הדתי ולהילחם בקיצוניות האסלאמית

בעקבות הפיגוע בניס פרסם גם סעיד נאשיד, כותב ואיש רוח מרוקאי מאמר ביומון אל-ערב היוצא לאור בלונדון בו קרא לערבים ולמוסלמים לבצע רפורמה בשיח הדתי שלהם כדי להתמודד עם החשיבה הקיצונית התכפירית בשורותיהם ולמוטט את תפיסותיה באופן ביקורתי-שיטתי שאם לא כן תפקע סבלנותו של העולם כלפי המוסלמים כולם. הוא כתב: "לא חשוב מהיכן באה וכיצד נעה המשאית שדרסה... עשרות צרפתים בשעה שחגגו את החג הלאומי של ארצם בעיר ניס שבדרום-מזרח צרפת. לא חשוב שהמשאית הייתה עמוסה בנשק או בחומרי נפץ, שכן אנו מודעים לכך שחומרי הנפץ [האמיתיים] מצויים במוחו של הנהג. אנו עומדים ככל הנראה בפני אסטרטגיה חדשה של הג'יהאד העולמי החותרת להרוג כמה שיותר אנשים, בכל האמצעים האפשריים. הדבר הופך את המשימה הביטחונית לקשה ומסובכת יותר, ולכן, השאלה החשובה ביותר היא: מהיכן באו כל המוקשים המפוזרים במוחותיהם של [האנשים הללו] וכיצד הגיעו לראשו של נהג המשאית?...

הבעיה הבסיסית של העולם האסלאמי היא העדר מספיק אומץ כדי לשאול את השאלה החשובה והרלבנטית ביותר: מהיכן אנו שואבים את כל היכולת הזו לשמור טינה, לשנוא, לזלזל בערך חיי אדם ולהתיר שפיכות דמים? אין לנו מספיק אומץ, אדרבא, ייתכן שלעתים אין לנו אפילו יושר עצמי מינימלי, כאשר אנו מתעקשים להאשים באופן מגוחך את האחרים. עלינו להבין שהרעיונות של [הג'יהאד] התכפירי - אשר הציתו מלחמות אזרחים ופירוד ברבות מהמדינות הערביות והאסלאמיות... מאיימים כיום על רבות מבירות המערב ומעמידים את כולנו [המוסלמים] בתוך תאי הנאשמים: מה עשינו כדי למוטט באופן ביקורתי-שיטתי את התפיסות הטעונות הללו, אשר מתפשטות כמו מגפה בין המוחות?... בדתות אחרות, המשכילים, אנשי התקשורת והפוליטיקאים הרשמיים נאבקים בקיצוניות הדתית אצלם, מה [אנו עושים] באשר לקיצוניות [הדתית] שלנו?

 

הטרור איננו מגולם במשאית ותו לא, אלא הוא קודם כל רעיון ותפיסות. לפיכך איננו יכולים לחסל את החשיבה הקיצונית מבלי לבצע רפורמה בשיח הדתי - רפורמה שהמוסלמים עצמם יבצעו... בלי ללכת סחור סחור, הכוונה היא שהכדור בידינו ושהעולם לא יחכה לנו לנצח, בייחוד לא עכשיו כאשר האיום התפשט לכל מקום. צפוי שיופעל עלינו לחץ חזק בכיוון זה. במקום להתנגד ללחץ, דבר שיצית את אש הקיצוניות, התבונה מחייבת שלא להתחמק מהמחויבות [שלנו לעשות זאת]." [2] 

 

כותבת פלסטינית: בכל מוסלמי תיתכן מידת הזדהות עם דאעש; להתאים את האסלאם לערכים אוניברסליים

בעקבות פיגוע במועדון הלהטב"ים באורלנדו פרסמה אחלאם אכרם, כותבת פלסטינית, פעילת זכויות אדם המתגוררת בבריטניה,  מאמר באתר הסעודי הליברלי "אילאף" בו קראה למוסלמים לערוך מחקר עיוני מקיף בדת האסלאם כדי לבצע בה רפורמה ולהתאימה למאה ה-21 ולערכים האוניברסליים. וכך כתבה: "שיחתו האחרונה [של המפגע באורלנדו עומר מאטין] עם מוקד החירום [המשטרתי] האמריקאי, בה הודיע כי הוא נשבע אמונים לארגון [דאעש] אינה אלא הוכחה נוספת לקיומה של מידה מסוימת של הזדהות שכל מוסלמי באשר הוא שם עשוי לחוש כלפי [דאעש], גם אם הוא רחוק ממנו אלפי מיילים. הדבר מבטא את כישלונה של מערכת החינוך המערבית להנחיל את ערך ההומניטריות לאזרחיה המוסלמים לרבות אלו שנולדו במערב...

 

כל צבאות העולם, מודרניים ומתוחכמים ככל שיהיו, לעולם לא יוכלו להביס ולחסל טרור שמקורו באידיאולוגיה חסרת פשרות. חיסול כזה צריך לבוא בראש ובראשונה מצד המוסדות המתיימרים להיות מוסדות דת [אסלאמיים]. כן, יש לכתוב ולפרש מחדש את ההיסטוריה האסלאמית ולתקן את הדת בהתאם לערכים האוניברסליים... השינוי הזה אינו באחריותן של מדינות המערב אלא באחריותנו אנו [כל המוסלמים], הן אלו החיים במערב והן אלו החיים באזור הערבי. השינוי הזה לא יחל ללא ביצוע רפורמות שורשיות באזור הערבי שבמסגרתן יְוַותרו המשטרים [הערביים] על הפטרונות הסמויה שלהם על  מוסדות הדת ויבצעו רפורמות במערכות המשפט והחינוך כדי לחולל שיפור ממשי בחברה [הערבית המוסלמית] כך שתתאים את עצמה למאה ה-21 ותהווה חלק פעיל בעולם. אשר למדינות המערב שאני נמנית עם אזרחיהן, עליהן לבחון מחדש את מדיניות הפנים שלהן ביחס לאזרחיהן החדשים ולבטל לחלוטין את בתי הספר הדתיים של כל הדתות וכן לשקול מחדש את מדיניות החוץ שלהן ואת קשריהן עם המדינות האסלאמיות, לחיוב ולשלילה...

 

סירובם של מוסדות הדת להאשים את המדינה [האסלאמית] המדומה [קרי, דאעש] בכפירה, מגביר את הבלבול הפוקד את המוסלמי באשר הוא שם. ייתכן גם שהדבר מוכיח שלא קיימת אידיאולוגיה דתית [אסלאמית] קיצונית ואחרת מתונה, אלא שיש פגם כלשהו [בדת האסלאם] ושהגיע הזמן להכפיף את כולה למחקר עיוני ענייני לצורך רפורמה."[3]

 

כותב מצרי: תרבות החברות הערביות מייצרת אסלאם אלים שאנשיו רוצחים כל מי שחולק על דעתם

הכותב ותסריטאי האנימציה המצרי עמרו חסני, כתב מאמר בעיתון המצרי "אל-תחריר", בו האשים את החברה הערבית והמוסלמית ברגישות יתר לכבוד האסלאם, שמולידה אלימות רצחנית מצדם כלפי האחרים: "כל אימת שמוסלמי קיצוני מבצע פשע מזעזע נגד האנושות יש מי שיוצאים וצווחים בקולי קולות כי אין לו שום קשר עם האסלאם, תוך שהם מתעלמים מהעובדה שהשקפות ואידיאולוגיות אינן מתקיימות בשטח כישויות אבסטרקטיות, אלא הן מתגבשות בראשיהם ובמעשיהם של מי שמאמינים בהן בהתאם לתרבויות הרווחות ביניהם, אשר מגדירות להם את טיב יחסיהם עם האחרים. תרבות החברות האסלאמיות שלנו בדור הזה, ובפרט זו של החברות הערביות, מייצרת אסלאם אלים שאנשיו מענישים כל מי שחולק על דעתם ברצח, בשיא הפשטות, בטענה שהוא פוגע ברגשותיהם. זאת בעוד שהם [המוסלמים] אינם מתחשבים כלל ברגשותיו של איש זולתם...

 

רגשותיו של עומר מאטין, הצעיר המוסלמי האמריקאי ממוצא אפגני שביצע טבח ורצח 50 הומוסקסואלים, נפגעו משום שראה שני גברים מתנשקים, אולם הם [רגשותיו] לא נפגעו כאשר רצח 50 בני אדם. לאחר כל הפשעים הללו, בני התרבויות האחרות הופכים נכונים יותר לקבל קיצוניות מצד ממשלותיהם ומצד בני עמם נגד מוסלמים [בכלל] וערבים בפרט, שכן [בראייתם] אלו הם טרוריסטים פוטנציאליים שיש לעקרם מן השורש מתוך חברותיהם. עלינו להכיר בקיומו של פגם במבנה התרבותי האסלאמי [בכלל], והערבי בפרט, המפעפע בליבו של המוסלמי...וגורם לו להשתכנע שהאחר ראוי להיהרג כאשר הוא פוגע ברגשותיו הדתיים."[4]

 

כותב ירדני: דרוש עיון דחוף מחדש בטקסטים הדתיים האסלאמיים; אנשי הדת לא ממלאים חובתם זו

מוחמד ברהומה, חוקר ואיש תקשורת ירדני, קרא במאמר ביומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, לביצוע רפורמה דתית רדיקלית דחופה בעולם הערבי והאסלאמי, שתתאים לרוח הזמן ותשלול את הלגיטימציה לאלימות ולהרג בשם אללה. לדבריו, אנשי הדת המוסלמים לא ממלאים את חובתם בתחום זה: "למרות הערכתנו לגינוי [הפיגועים בפריז, 14.11.2016] מצד מועצת חכמי הדת הבכירים [בסעודיה] ומצד אל-אזהר [במצרים], הרי שרפורמה דתית אמיתית בעולם הערבי והמוסלמי עדיין מתמהמהת, משום שאחד מעמודי התווך [הדרושים] לשם כך הם אנשי הדת, והללו ברובם העצום אינם מבצעים את חובתם בתחום זה. [נראה ש]הם טרם השתכנעו שכתבי ההלכה שברשותנו, וכן הפרשנויות וההסברים לטקסט הדתי זקוקים בדחיפות לעיון מחדש, לביקורת, לפירוק, להוספה, להשמטה ולפיתוח כדי שיתאימו לרוח התקופה ולקדמה האנושית, קרי, לערכי החירות וזכויות האדם ולכיבוד עקרון השוויון בין בני האדם וחיזוק האמון ביניהם. המדיניות שנוקטים היום אצלנו [בעולם המוסלמי והערבי] מבוססת על עריצות ועל שחיתות. בתרבותנו הנוכחית הפילוסופיה, האמנות והמוסר קמלים והולכים, ואנשי הדת נרתעים מלהבין את הצורך לעיין מחדש בטקסטים הדתיים, להסיר מהם את אי הבהירות ולשלול את הלגיטימציה מהאלימות הטמונה בהם, שכן הם מהווים מרשם נהדר לקיצוניות ולפיגור. טיפול בכך יעלה בהדרגה את התוכן המתקדם של הדת, ויספק משמעות שאינה דוחקת את רגליהם של החיים, של ההתפתחות ושל זכויות האדם...  

 

קריאה זו מופנית לא רק אל העולם הערבי והמוסלמי אלא גם למוסדות הדת [האסלמיים] במערב, כיוון שאי אפשר להמשיך לתרץ את הקיצוניות ואת הטרור בבעיית ההגירה וההשתלבות של המוסלמים בחברות המערביות, בתחושת הניכור ובחיפוש אחר זהות בקרב הדורות הצעירים שם. אחד משלביו הראשונים של הפתרון נעוץ ברפורמה דתית שתסיר את הלגיטימציה הדתית, של הפירושים לטקסטים דתיים המתירים 'להרוג בשם האל'".[5]

 

עיתונאי סעודי בכיר: על חכמי ההלכה המוסלמים להפריך  את טיעוני אידיאולוגיית הג'יהאד התכפירי

העיתונאי הסעודי הבכיר והעורך לשעבר של היומון הממסדי אל-וטן, קינאן אל-ר'אמדי, קרא במאמר שפרסם ביומון אל-וטן, שלא להסתפק בגינוי הטרור, אלא לקרוא באופן ביקורתי את הטקסטים של אידיאולוגית הג'יהאד התכפירי ולהפריכם באופן שיטתי. וכך כתב: "האם די בהוקעה ובגינוי כדי להיפטר לנצח מן הטרור, במישור האידיאולוגי והמעשי? אני סבור שבהחלט לא די בכך כדי לעקור את הטרור מן השורש...  אפשר למשל להורות למועצת השורא [הפרלמנט בסעודיה] לעיין ולדון מחדש בחוק למלחמה בגזענות, בעדתיות, בתכפיר, בהדחה לדבר עברה ובהסתה, שלו התנגדה [בעבר],  שכן תהיה לכך השפעה רבה ועמוקה יותר מאשר לגינוי והוקעה, ומוטב לארצנו, בהווה ובעתיד, שהדבר ייעשה בהקדם האפשרי.

 

אשר ליתר הגורמים והמוסדות האסלאמיים ובראשם מועצת חכמי הדת הבכירים... הלוואי שהללו היו [מלווים] את הגינויים החוזרים ונשנים [שלהם] בעקבות כל פיגוע טרור בתכניות רעיוניות, מעשיות והסברתיות כדי לפורר את אידיאולוגיית הטרור, שעליה התבסס [ארגון] אל-קאעדה תחילה וכעת דאעש. [ארגונים אלו] פיתו והוליכו שולל את בני המולדת וגייסו אותם בעזרת אידיאולוגים ומסיתים עדתיים תכפיריים הנמנים עם זרם שהסתעף מארגון האחים המוסלמים...

 

שומה על מועצת חכמי הדת הבכירים ובפרט על דרשני מסגד הכעבה במכה ומסגד הנביא במדינה לעיין באידיאולוגית [הג'יהאד התכפירי] הזו כולה, לקרוא את הטקסטים שלה באופן ביקורתי ולהגיב עליהם. אין מדובר בטקסטים קוראנים אלא בפרשנויות ובפתוות שונות שהתיאורטיקנים של הטרור והאישים הבולטים שלו ניצלו אותם למטרותיהם הארציות והפכו את הצעירים שלנו לחומר להבערת האש שלהם בגוף מולדתנו ובמקומות אחרים... זוהי הדרך היחידה לייבש את ביצות הטרור. אשר ליתושים שיצרו הביצות הללו עד כה, הרי שאנשי הביטחון ובני המולדת הנאמנים ערֵבים לחיסולם, אך הדבר חייב להיעשות לצד חוק המגדיר את העדתיות, את הגזענות, את התכפיר ואת ההסתה כפשע, וכן לצד [מאמצים ל]ייבוש כל הביצות האידיאולוגיות, שאם לא כן יהיה הדבר חסר תועלת, משום שההסתה תימשך והביצות האידיאולוגיות יְיַצרו  יתושים נוספים והמולדת תמשיך להיות בתוך מעגל הטרור."[6]

 

עיתונאי סעודי בסדרת מאמרים: אין מנוס מהוצאת פסקי הלכה התואמים את תקופתנו

העיתונאי הסעודי מוחמד אאל אל-שיח' טען במאמר שפרסם ביומון הסעודי אל-ג'זירה, כי ארגון דאעש מייצג מהימנה את  ספרי המורשת האסלאמית, המשקפים מציאות שאינה רלבנטית כיום, ולכן יש כעת לעדכן את ההלכה המוסלמית ברוח תקופתנו: "היום, דחוף יותר מאי פעם בעבר, לחדש את השיח הדתי [האסלאמי] בצורה, בתוכן ובמטרה... שכן האדם המוסלמי הפך להיות מבולבל, משום שנושאים רבים שנחשבו בעבר לעקרונות שאינם שנויים במחלוקת אסורים היום בהתאם לנורמות שקבע העולם המודרני, כמו למשל העבדות המוטלת על שבוי במלחמה, ג'יהאד התקפי ועוד.


דאעש ופעולותיו, למשל, לא נפלו עלינו מהשמיים ואינם מחדשים דבר, אדרבא, הם שאבו את רוב ההלכות הדתיות שלהם מהחשובים שבספרי ההלכה ומדברי הפרשנות של חכמי הלכה לגבי אי אלו טקסטים ויישומם הלכה למעשה... כיצד ייתכן שאנו פועלים לפי דבריהם, פסיקותיהם וגישותיהם [בעניינים שלגביהם אין חוק מפורש בקוראן] של חכמי הלכה [מהעבר] שלא חוו את המציאות שלנו... עניין מהותי זה הוא הבעיה שלנו, שהולידה תחילה את אל-קאעדה ואח"כ את דאעש. שני הארגונים הללו הם הדוגמאות הטובות ביותר להמחשת דבריי. אי אפשר לפטור את פעילותם באמירה שהם 'אינם מייצגים את האסלאם', בעוד שרוב פעולותיהם באו מספרי המורשת של העבר, אשר טיפלו בשעתו בעניינים בהתאם לצרכים לתנאים ולנורמות של תקופתם, השונים מאלו של תקופתנו. לפיכך, כדי להתמודד עם השיח הנוכחי, אין מנוס מהוצאת פסקי הלכה התואמים את זמננו ולא תקופות קודמות...

 

מי שיעיין בהיסטוריה של האסלאם ימצא שסוגיות הלכתיות רבות והפסיקות בעניינן בספרי ההלכה נועדו להתמודד עם בעיות שלא היו קיימות בזמן הנביא... [באותו אופן] עלינו להמציא שיח דתי מודרני התואם את ההתפתחויות החדשות ו[מתמודד עם] הבעיות הארציות. אם לא נעשה כן, כי אז על העולם כולו, מוסלמים ושאינם מוסלמים, לצפות לכך שדאעש או אולי ארגוני תכפיר חדשים יאשימו בכפירה כל מי שיבצעו אפילו את הקטנה שבעברות,  ויקראו להרגם."[7]

 

קידוש המורשת האסלאמית הישנה יוליד ארגונים קיצוניים מדאעש ויוביל את המוסלמים לאבדון

מוחמד אאל אל-שיח', כתב דברים דומים בסדרת מאמרים שפרסם בעקבות מתקפת הטרור בפריז בנובמבר 2015,  בהם הזהיר כי ההתעקשות לדבוק במורשת המוסלמית העקובה מדם תמיט אסון על המוסלמים: "אל לנו להפוך את הקונספירציה לגורם שישכיח מאתנו את העובדה שהמורשת שקיבלנו, ובפרט זו הנוגעת לג'יהאד התקפי, לעבדות וללקיחת שבויים למשל, לא תואמת את תקופתנו ושההתעקשות לדבוק בה בהיותה [כביכול] מורשת מקודשת שאסור לפגוע בה, [סופה] להוביל אותנו המוסלמים והערבים לאבדון - פשוטו כמשמעו ולא באופן מטאפורי... כפי שאל-קאעדה הוליד את דאעש, כך דאעש ותרבות ההתאבדות שלו יולידו [ארגונים] אכזריים, ברבריים ומסוכנים אף יותר ממנו."[8]

 

על המוסלמים ללמוד מהמערב שחילץ עצמו מתרבות ימי הביניים ופנה לנאורות

במאמר נוסף קרא אאל אל-שיח' למוסלמים להפסיק להצדיק את מורשתם ולהתמודד עמה בביקורתיות וברציונליות כפי שעשו החברות המערביות המובילות, שאם לא כן ימשיכו להיות "ברברים פולשים ורוצחים". הוא כתב: "מי שקורא את ההיסטוריה של החברות המערביות המובילות היום, יגלה כי הסיבה להיחלצותן מתרבות ימי הביניים וכניסתן לעידן הנאורות שהובילן לעליונות תרבותית בכל התחומים המדעיים והתיאורטיים, היא התמודדותם עם מורשתם בגישה ביקורתית רציונלית ועניינית. הם חוקקו חוקים רציונליים שמאפשרים לקבל את עקרונות הפלורליזם וריבוי הדעות, מבלי להשאיר את העקרונות הללו מוחלטים וללא כל סייג... הם הובילו את עמיהם לראות ברציונל ובסטנדרטים המדעיים גורם מכריע בשיקול הדעת בחיי היומיום שלהם. אם במקום להתמודד היו [המערביים] מחפשים תירוצים לתרבותם, ומשתמשים בהם כדי לתרץ את מצבם ומטילים את האחריות לכך על האחר בעל העליונות התרבותית, כפי שעושים כמה מהאינטלקטואלים שלנו, או [לחילופין, מאמצים תיאוריות] קונספירציה כפי שעושים כמה אינטלקטואלים אחרים, כי אז הם היו נותרים ברברים, פולשים ורוצחים...

 

הבעיה המנטלית שלנו... היא שאנו קוראים את ההיסטוריה שלנו, ובפרט את החלק המפואר שלה, באופן בלתי-מדעי,  ויתרה מזו גם את התקופה הנוכחית אנו קוראים תוך שימוש ברציונל של העבר ומסרבים  לקרוא אותה בעזרת הרציונל  של ההווה והכלים הביקורתיים המקובלים כיום. זה מה שגרם לנו בסופו של דבר ליפול למלכודת האסון הכבד ביותר שפוקד אותנו כעת והוא הטרור, שדאעש ודומיו מייצגים באופן הטוב ביותר, שהרי הם משתמשים בהיסטוריה, במימרות של חכמי ההלכה [קדומים] ובאירועים [היסטוריים] מסוימים כראיה [לצדקת דרכם], מוציאים את [הדברים] מהקשרם, מהסיבות ומנסיבות הזמן שלהם ואח"כ משליכים אותם על תקופתנו, בסברם כי העדויות ההיסטוריות הללו הן הוכחה מספקת לכך שמעשיהם נכונים מבחינה דתית."[9]

 

גם הח'ליף עמר בן ח'טאב התאים את פסיקותיו לנסיבות הזמן ולטובת כלל המוסלמים 

במאמר נוסף גינה מוחמד אאל אל-שיח' את חכמי הדת על שאינם מפריכים את  האידיאולוגיה הדתית של דאעש כפי שעשו  הדורות הראשונים של האסלאם לח'וארג'[10] ובכך חיסלו אותם: "מדוע חכמי הדת שלנו לא יוצאים נגד [גורמי דאעש], מפריכים את הראיות ההלכתיות בהן הם משתמשים לביסוס [טענותיהם], ומשיבים להם באמצעות ראיות ונימוקים ובכך מצילים את המון העם מפניהם ומפני הנזק שלהם. עם אידיאולוגיה מתמודדים רק באמצעות אידיאולוגיה. הדורות הראשונים של האסלאם לא הצליחו לחסל את הח'וארג', למשל, וקבוצות תועות אחרות, מהן סבל האסלאם עד אשר יצאו נגדם ונגד חכמי ההלכה שלהם, לאחר שקראו את רעיונותיהם ואת כתביהם באופן מעמיק ואז הגיבו להם והפריכו [את טענותיהם], דבר שגרם להם תחילה להצטמק  ולבסוף להיכחד...

 

עד עתה לא התמודדנו עם האידיאולוגיה של דאעש באופן עיוני, אמיץ ורציני, לא הפרכנו את ראיותיו ולא טיפלנו במה שהם אומרים, באופן ענייני תוך קשירת [ההתמודדות] הזו לראיות ו[הדגשה] כי דברי אנשי הדת של העבר הקרוב או הרחוק אינם בהכרח נכונים לתקופתנו, לנסיבותיה, לתמורותיה ולפורענויותיה. זו הייתה, אגב, אחת הגישות החשובות ביותר של [הח'ליף] עמר בן אל-ח'טאב [שלט בשנים 644-634] בפסיקותיו ההלכתיות בענייני העולם הזה. הח'ליף הגאון העצום הזה הצטיין בכך שבפסיקותיו הוא התאים את שיקוליו לנסיבות וחיפש את טובת כלל הציבור המוסלמי בכל דבר ועניין. כך למשל, הוא השעה את העונש שנקבע בקוראן על גניבה [קרי, קטיעת יד] בשנת אל-רמאדה (תקופת רעב ששררה בזמן שלטונו) והוא זה שהפסיק לתת [חלק מכספי הזכאת] לאנשים שיש לקרב את ליבם[11] משום שסבר שחלק זה [ניתן להם בשעתו] משיקול פוליטי בתקופת התגלות [הקוראן], אך בתקופתו [של עמר בן אל-ח'טאב], כאשר המדינה [האסלאמית] התחזקה לא היה צידוק לתשלום זה לקטגוריה זו של מוסלמים. כמו כן, הוא זה שמנע [בשעתו] נישואים עם נשים נוצריות או יהודיות למען מטרה חברתית לטובת הכלל, בראייתו.

 

מדוע אפוא לא נראה בדרכו מנהג ודרך עבורנו?... כאשר אנו [עצמנו] עוקבים אחר הטקסטים [כלשונם] ואחר דברי אנשי הדת ופסיקותיהם בעניינים שאין לגביהם חוק מפורש, תוך הוצאת הדברים מהקשר הזמן שלהם - זמן עבר - ומתעלמים ממה שמחייב האינטרס הציבורי בנסיבות הנוכחיות שלנו ולא בנסיבות שלהם, כי אז אל לנו לגנות את אנשי דאעש, שכן זוהי [אותה] הדרך שהם נוקטים בכל התנהלותם הדתית."[12] 

 

הערבים רצים בניגוד לכיוון החץ המורה אל המאה ה-21   [13]


 

עיתונאי מרוקאי: עלינו לחלץ את ערכי הדת מתרבות הבורות, הפיגור והאלימות

תופיק בועשרין, עיתונאי מרוקאי ומנהל העיתון המקוון www.alyaoum24.com פרסם מאמר נוקב בעקבות מתקפת הטרור בפריז בנובמבר 2015. הוא קרא למוסלמים להתאים את המורשת האסלאמית לעידן המודרני וטען כי אחד משלושה גורמים שהולידו את ארגון דאעש ודומיו הוא העדר רפורמה דתית בעולם האסלאמי מזה למעלה ממאה שנה. לדבריו: "מאז ימי ג'מאל אל-דין אל-אפגאני[14] ועד היום לא זכו המוסלמים לתכנית חדשנית שתחלץ את ערכי הדת האסלאמית העולמית מתרבות הבורות, הפיגור והאלימות האופפת אותם מאז ירדו מכס השלטון של התרבות המודרנית לפני מאות שנים, והפכו מיצרני ערכים של קידמה לצרכניהם. אנו המוסלמים, טרם גילינו את המרשם להתאמת אורח החיים הדתי לערכי העידן המודרני ואיננו מנווטים את עצמנו לעבר פיוס היסטורי בין המורשת האסלאמית לבין הדמוקרטיה המודרנית. ההבנה הצרה של הטקסטים ושל הפרשנות האלימה של הדת, השימוש הפוליטי בקוראן והניצול לרעה של הסונה של הנביא הפכו למנהג מושרש במבנה הארגונים הפונדמנטליסטים ומכיוון שהאקלים הפוליטי והכלכלי בעולם הערבי גדוש בעריצות, בעוני, בחסכים ובבורות, הרי שדאעש ולפניו אל-קאעדה... מצאו [באקלים זה] אבק שריפה ותחמושת חיה עבור רוביהם ותותחיהם."[15]

 

כותב פלסטיני: אין הצדקה לשתיקת חכמי הדת נוכח פשעי דאעש ולסירובם להכריז על אנשיו כלא מוסלמים

מוחמד יאר'י בעל טור ביומון הפלסטיני אל-איאם, גינה את שתיקת אנשי הדת המוסלמים וקרא להם לנהל מלחמה אידיאולוגית נגד החשיבה הקיצונית באמצעות הפרכת היסודות עליהם היא מושתתת:  "עלינו לחפש את הסיבות האמיתיות לקיצוניות ולא להסתפק בחזרה על הפזמון שהמערב אחראי [לה], כי זה לבדו לא מסביר את התופעה... יש המייחסים את תופעת הקיצוניות או את התפשטות תופעת הטירוף לעוני, לאבטלה, לחסימת האופק בפני מיליוני צעירים מוסלמים, למשטרי העריצות ולכיבוש הישראלי. לא ניתן לחלוק על כך שיש ממש בכל הסיבות הללו, הן נכונות ואפשר, כמובן, לתת דוגמאות למקרים של אנשים שהצטרפו לדאעש מהסיבות הללו. אבל סיבות אלה אינן השורש [האמיתי] להצטרפות לדאעש או לדומיו. כך למשל, אמצעי התקשורת של דאעש לא דנים בעוני ובאבטלה ולא בכיבוש ישראלי, אלא מתמקדים במלחמה נגד הכופרים, השיעים והצלבנים, בבניית מדינת הח'ליפות ובג'יהאד למען אללה.

 

דאעש מתמקד בפרשנות צרה של האסלאם: הוא מציג שיח של  פרשנות לאסלאם השובה את לבם של עשרות מהמצטרפים אליו. השיח הזה בדיוק הוא הדבר שצריך להילחם נגדו, ובה בעת הוא הנושא שלא דנים בו. אלו המכנים  עצמם חכמי ההלכה רואים כיצד מעוות דאעש את כל הערכים האנושיים [בשם האסלאם] ואינם קמים לומר כי מעשיו הם פשעים שאין להם שום קשר עם האסלאם. איש מהם אינו אומר שתופעות השבי והעבדות אין להם ולא כלום עם השריעה ושחלף זמנן - חכמי הדת שותקים בעניין זה כמו קברים...

 

אין הסבר המצדיק את שתיקתם של האח"ס ושל מה שמכונה מועצת חכמי הדת המוסלמים על כך שאין מוציאים את דאעש מ'קהל המוסלמים'. אין תירוץ לכך שהאח"ס אינם מפגינים במחאה נגד פיצוץ של מסגד, בעוד שהם ממלאים את הרחובות כאשר מופיעה בעיתון כלשהו קריקטורה הפוגעת באסלאם. הבסת דאעש תתאפשר... אך ורק באמצעות השמדת היסודות האידיאולוגיים שהוא מתבסס עליהם... זוהי משימתם של מי שטוענים לבקיאות באסלאם וזוהי חובתם המוסרית כלפי עמיהם שלהם, אך, למרבה הצער, הם מפנים להם את גבם." [16]                     

 

כותב סעודי: תרבות של  דאעש מושרשת בליבותיהם של מוסלמים רבים ועלינו להילחם בנגע  הזה

משארי אל-ד'אידי עיתונאי סעודי ועורך בכיר ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, קרא למוסלמים להפסיק להתכחש לאמת ולצאת למלחמה נגד האידיאולוגיה של דאעש כדי להגן על האסלאם ועל רוב המוסלמים. אל-ד'אידי טען כי פיגועי הטרור המבוצעים בידי מוסלמים ברחבי העולם הפכו למחזה כמעט יומיומי וכי כל אירוע "מעניק השראה לאנשים חולים ושפלים נוספים ברחבי העולם". לדבריו: ""תרבות זו [של  דאעש] מושרשת בליבותיהם של מוסלמים רבים ו[אנו] לא שמים את היד על מקומות המסתור של הנגע הרעיוני-התרבותי הזה. אדרבא, כל אימת שחוקר או משכיל מנסה לנטרל את הרעיונות הללו [ולהוציאם] מהחינוך הציבורי, מחוגי המסגדים ומבימות הדרשנים... הוא מואשם בריגול ובהתמערבות, נתקל בהתעלמות מצד השלטונות של המדינות הערביות והמוסלמיות והופך לטרף בידי אופורטוניסטים והאספסוף שמאחוריהם.

 

התחלה אמיתית ושורשית של [המאבק בטרור] היא עימות עם התרבות הזו ונשיאה באחריות לכל תוצאות שיהיו לכך, קשות ככל שיהיו. מי שאומר ש[ארגון] דאעש, ולפניו אל-קאעדה ומורסות רעיוניות שכמותם, הם תוצרים של מנגנון מודיעין כלשהו, או שהם תוצאה של עושק פוליטי, חסך כלכלי או חברתי כלשהו, בורח מהאמת הברורה והיא שאנו ניצבים בפני בעיה תרבותית-חינוכית. נכון, אין ספק בכך שדאעש ודומיו אינם מייצגים את הרוב המוסלמים בעולם ושהנזק שלהם פגע בארצות המוסלמים ובאינטרסים שלהם יותר משפגע במערב. אולם המציאות היא שאי הכרזת מלחמה רעיונית-פסיכולוגית, ולא רק מלחמה ביטחונית-צבאית, נגד התרבות שהולידה את אל-קאעדה, את דאעש ודומיהם תפגע בכל המוסלמים בעולם, כולל אלו מהם הנושאים אזרחויות של מדינות מערביות. למעשה, מדובר במלחמה של הרוב המוסלמי שמטרתה להגן על האסלאם ועל רוב המוסלמים."[17]



[1] אל-חיאת (לונדון), 17.7.16

[2] אל-ערב (לונדון), 16.7.2016

[3]ו http://elaph.com,  16.6.2016

[4] http://www.tahrirnews.com/, 14.6.2016

[5] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 9.12.2015

[6] אל-וטן (סעודיה), 3.2.2016

[7] אל-ג'זירה (סעודיה), 5.4.2016 

[8] אל-ג'זירה (סעודיה), 20.11.2015

[9] אל-ג'זירה (סעודיה), 24.11.2015

[10] הכת הראשונה שהתפלגה מהאסלאם.

[11] האנשים שיש לקרב את ליבם (المؤلفة قلوبهم) - מונח אסלאמי שמקורו בקוראן 60:9 המתייחס לאנשים שהתאסלמו מבלי שהאמונה מושרשת עמוק בליבם, אך בשל המעמד וההשפעה מהם נהנו בשבט קוריש, העניק להם הנביא חלק מכספי הזכאת במטרה לרצות אותם ולחזק את אמונתם כדי שלא ייצאו נגד האסלאם שבאותו זמן היה עדיין חלש.

[12] אל-ג'זירה (סעודיה), 27.11.2015

[13] אל-ראי (ירדן), 10.12.2015

[14] ג'מאל אל-דין אל-אפגאני היה מחלוצי התנועה המודרניסטית באסלאם, במאה ה-19. קרא להשתחרר מכבלי האסלאם המסורתי ולהתנער מאמונות טפלות שהתקבעו בו, ולרפורמה חינוכית אך בעיקר מדינית, שתאחד את כלאל מול ארצות האסלאם אל  העולם המערבי, שבו ראה איום.   

[15]ו www.alyaoum24.com , 19.11.2015

[16] אל-איאם (רש"פ),  20.11.2015

[17] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 9.12.2015