כללי

הדיון בירדן על עתיד הפליטים הסורים בממלכה –

 בין חשש מאזרוחם ופגיעה באינטרסים של הממלכה לבין קריאות לשילובם בחברה

 

מאת הראל צ.*

הקדמה

מאז החלה הלחימה בסוריה נהרו לירדן המוני פליטים סורים - חלקם שוכנו במחנות פליטים, אך רובם המכריע השתכן מחוצה להם ברחבי הממלכה, דבר שמגביר את הלחץ על החברה ועל כלכלת המדינה, המסתמכת בעיקר על סיוע חיצוני. ירדן, שידעה לאורך השנים גלי הגירה מאסיביים, בעיקר של פלסטינים ועיראקים, נאלצת לשאת בנטל הפליטים הסורים ובמימון שהייתם ולהתמודד עם ההשלכות הדמוגרפיות, החברתיות, הכלכליות והפוליטיות הנובעות מנוכחותם.

 

לאחרונה גבר העיסוק התקשורתי בירדן בסוגיית הפליטים הסורים ועתידם בממלכה. שני עניינים מרכזיים היוו מניע לכך. הראשון - מפקד האוכלוסין שנערך בממלכה בסוף שנת 2015 וחשף נתונים רשמיים על שיעור התושבים שאינם ירדנים באוכלוסייה. מתוצאות המפקד עולה כי 30.6% מקרב האוכלוסייה אינם ירדנים וכי מספר הפליטים הסורים הוא 1.3 מיליון, כ-13.2% מכלל האוכלוסייה.[1] נתונים, שפורסמו במוסף מיוחד של היומון הממסדי אל-ראי שהוקדש לנושא הפליטים הסורים, מלמדים כי 62% מהפליטים הסורים בירדן לא נרשמו בנציבות הפליטים של האו"ם, ולפיכך הנציבות לא נושאת בהוצאות שהייתם בממלכה. כמו כן, 80% מהפליטים הסורים חיים מחוץ למחנות פליטים, כלומר בערים ובכפרים ברחבי ירדן ולפיכך הם צורכים שירותים כמו חינוך ובריאות בדומה לאזרחי הממלכה.[2]

 

האירוע השני שעורר את השיח הציבורי בנושא הפליטים היה ועידת לונדון, שהתכנסה בראשית פברואר 2016 לדיון במשבר בסוריה ובמיוחד בסוגיית הפליטים הסורים במדינות הגובלות עמה. הועידה נערכה בחסות בריטניה, כווית, גרמניה, נורבגיה והאו"ם והשתתפו בה ראשי 70 מדינות וארגונים בינ"ל.[3]  ירדן נערכה לקראת הוועידה היטב: גורמים רשמיים, לרבות המלך, נפגשו טרם כינוסה עם בכירים ברחבי העולם וסקרו בפניהם את האתגרים הכלכליים והחברתיים עימם מתמודדת ירדן נוכח משבר הפליטים במטרה להגביר את מודעותם לסוגיה.[4] במסגרת הוועידה הובטחו לירדן מענקים על סך 2.1 מיליארד דולר לפיתוח תשתיות וכן הלוואות בתנאים נוחים בסך 5.7 מיליארד דולר לצמצום הגירעון התקציבי של הממלכה.

 

על רקע שני אירועים אלה התפתח בירדן שיח ציבורי ער בסוגיה, שכלל בין היתר פרסום עשרות מאמרים בעיתונות הירדנית. הכותבים הירדנים התייחסו להשלכות של נוכחות הפליטים במדינה והיו שמתחו ביקורת על הקהילה הבינ"ל שמעבירה את האחריות לירדן בשעה שהיא עצמה לא עושה די עבור הפליטים הסורים ולא מסייעת כנדרש לירדן הקולטת אותם. כותבים רבים הביעו חשש מפני אזרוח הפליטים הסורים בשטח הממלכה דבר שעלול לבוא על חשבון האזרחים הירדנים וטענו כי בראש ובראשונה יש לדאוג לאינטרסים של ירדן ושל אזרחיה. עם זאת, לאחר כינוס ועידת לונדון, ניכרה בחלק מן המאמרים קריאה להשלים עם המציאות, תוך חיפוש אפיקי תועלת לירדן מן המצב החדש.

 

דוח זה יסקור את הדיון שהתעורר בירדן בסוגיית הפליטים הסורים:

 

א. דאגה לאינטרסים של ירדן ואזרחיה וחשש מפני אזרוח של הפליטים בשטחה

חלק ניכר מהשיח בירדן בנושא הפליטים התמקד בצורך לטפל בסוגיית הפליטים תוך מתן עדיפות לשמירה על האינטרסים של הממלכה ושל אזרחיה. העובדה שירדן עשתה עבור הפליטים מעל ומעבר ליכולותיה הכלכליות המוגבלות היתה מוטיב חוזר בדבריהם של בכירים בממלכה ובמאמרים בעיתונות. כמו כן, התנהל דיון בנושא משך שהותם הצפוי של הפליטים, במסגרתו ניכר החשש מפני אזרוחם בירדן.

 

המלך עבדאללה: הגענו לקצה גבול היכולת של הנשיאה בנטל

בדברים שנשא המלך עבדאללה בישיבת הפתיחה של ועידת לונדון, הוא התייחס לסבלו של העם הירדני כתוצאה ממשבר הפליטים ואמר: "בימים קשים אלה, כשאני מביט בפניהם של בני ובנות עמי, אני רואה בעיניהם את הדאגה ואת העייפות מהנשיאה [בנטל] תוצאות המשברים. לכן, אני אומר לכולכם: הגענו לקצה גבול היכולת של הנשיאה בנטל. כשאני מדבר אתכם היום, אני מייצג את עמי הירדני, שביטחונו ורווחתו הם בראש מעיניי. ארצנו תמשיך לעשות ככל יכולתה כדי לסייע לנזקקים. אולם הדבר לא יהיה על חשבון פרנסתו ורווחתו של עמנו."[5]

 

המלך עבדאאלה נואם בישיבת הפתיחה של ועידת לונדון[6]

 

בראיון שהעניק המלך עבדאללה ל-BBC ערב כינוס הוועידה הוא הדגיש כי יש לצפות שהפליטים הסוריים יישארו בממלכה לתקופה ארוכה, וטען כי לרב מדובר על 17 שנים לפחות. לפיכך, הוא הדגיש כי החשיבות שהסיוע שתקבל ירדן מהקהילה הבינ"ל יוקצה גם לאזרחיה הירדנים, ולא רק עבור הפליטים הסורים. הוא אמר: "אם [מדברים על] יצירת מקומות עבודה עבור [הפליטים] הסורים ועל שילובם בכוח העבודה, ידוע לי שלאורך השנים זה נחשב [לרעיון] לא פופולארי. כאשר פליטים מגיעים למדינה הם נוטים להישאר בה זמן רב. הערכות של האו"ם מדברות על 17 שנה לכל הפחות. אז בין אם נרצה ובין אם לאו, הפליטים הסורים יהיו חלק מהמדינה שלנו בתקופה הקרובה. לכן הם צריכים להשתלב בכוח העבודה, כולם יודעים זאת. אולם, בבואנו לוועידה הזאת, [ברור לנו] שאם ניצור מקומות עבודה עבור [הפליטים] הסורים, צריך ליצור אף יותר מקומות עבודה עבור הירדנים. אנו ניגשים לוועידה מנקודת המבט הזו. אי אפשר לעשות זאת רק עבור הסורים ולהתעלם מהירדנים. זה חלק מהתהליך."[7]

 

דברים, שאמר יו"ר הלשכה המלכותית, פאיז אל-טראונה, בפגישה עם אינטלקטואלים ירדנים בחודש ינואר בנושא הפליטים הסורים, עוררו הדים וביקורת. אל-טראונה דרש להפסיק להתלונן על נוכחות הפליטים בממלכה ורמז כי יש לקבל את "המרכיב הסורי" בממלכה, שכן הוא צפוי להישאר בה לכל הפחות בעשר השנים הבאות.[8] בתגובה, חבר הפרלמנט, בסאם אל-בטוש, מחה על השימוש שעשה אל-טראונה במונח "המרכיב הסורי" והזהיר כי מדובר בהתפתחות חמורה בשיח הרשמי, שמכשירה את הקרקע לאזרוח של הפליטים הסורים בירדן. הוא הביע חשש מפני מחיקת הזהות הירדנית והפיכת הירדנים למיעוט בארצם.[9] בישיבה שנערכה בפרלמנט לאחר ועידת לונדון הביעו כמה חברי פרלמנט דאגה מהתניית מתן הסיוע לממלכה בהעסקת הפליטים הסורים ודרשו שכספי הסיוע, שהובטחו לירדן במסגרת הוועידה, יוקצו לסגירת הגירעון בתקציב המדינה.[10]

הרצון לתת עדיפות לאינטרסים של ירדן בטיפול במשבר הפליטים הסורים והחרדה מפני עתידה ניכרו גם במאמרים של כותבים שהביעו גם הם חשש מפני אזרוח הפליטים בממלכה, ודאגה מפני דחיקתם של העובדים הירדנים על ידי הפליטים הסורים משוק העבודה ומפני חוסר יכולת של הממלכה לשאת בהוצאות אירוחם.

 

בעל טור באל-ראי: השיטפון האנושי, שעלול להטביע את ארצנו ולפגוע בריבונותנו, מפחיד אותנו

טארק מצארוה, בעל טור ביומון אל-ראי הממסדי, התייחס להשתקעות הפליטים הפלסטינים והעיראקים בירדן, והזהיר כי בדומה להם גם פליטים סורים רבים יעדיפו להישאר בשטחה. לדבריו: "הפסקת הלחימה בסוריה לא תגרום לכל הפליטים לשוב [לארצם], שהרי אנשים, כמו עצים, לא יכולים לחיות מבלי להכות שורשים באדמה, במיוחד לאחר שנים בהן חיו בה כפליטים... כאשר תסתיים המלחמה בסוריה, רבים [מהפליטים] יחזרו, אך רבים [אחרים] יישארו... אנו בירדן אנשי סובלנות, כבוד וערביות, אך השיטפון האנושי, שעלול להטביע את ארצנו ולפגוע בריבונותנו, מפחיד אותנו... כולם מתקבלים בברכה, בתנאי שלא תהיה פגיעה בזכותם של הירדנים על מולדתם ובזכותם הבלעדית להגן על חוקת ירדן, על צבאה, על ביטחונה, על יציבותה ועל כבודה הלאומי."[11]

 

שר התקשורת לשעבר: חוששים שהעולם יטיל את נטל הפליטים על ירדן על חשבון אזרחי הממלכה

גם סמיח אל-מועאיטה, ששימש בעבר דובר הממשלה ושר התקשורת וכן  יו"ר מועצת המנהלים של עיתון אל-ראי, הביע חשש מפני אזרוח הפליטים דרך קבע בירדן על רקע ניסיון העבר עם הפליטים הפלסטינים. הוא כתב: "המונח 'אזרוח' שנקשר בראש ובראשונה לסוגיה הפלסטינית, מעורר אצל הירדנים דאגה שכן האינטרס של הכיבוש הציוני הוא ליישב את בני פלסטין מחוץ לה, כך שהם יהיו בעלי אזרחות אחרת ויממשו את זכויותיהם הפוליטיות והלאומיות על חשבון מדינות ועמים אחרים. ירדן ואזרחיה כמו גם כל פלסטיני הם הנפגעים מעניין האזרוח כיוון שהמרוויח היחיד ממנו הוא הצד הציוני. היום שב [נושא] התוטין ומופיע בחייהם של הירדנים, אך בהקשר של הפליטים הסורים. כולנו התחלנו לשמוע על רעיונות, שבאים מאחרים המודיעים לירדנים כי יש להיערך למהלך של אזרוח האחים הסורים העקורים [בירדן]. וכפי שקורה בכל תהליכי האזרוח [של זרים], שהירדני הפך להיות מומחה בעניינם, .... כולנו יודעים כיצד הם מסתיימים. הפעולה הראשונה להכשרת הקרקע [לקראת האזרוח] היא נטיעת האמונה בנו כי בשל העדר אופק לפתרון המשבר הסורי האחים הסורים יישארו בירדן לנצח ויהיו לחלק ממרכיבי המצב הכלכלי, החברתי והדמוגרפי [בה]...

 

אנו חוששים שמא העולם, אשר פתח את שעריו [בפני הפליטים] באופן זהיר ומדוד, רוצה [כעת] להטיל את נטל המשבר הזה על המדינות הגובלות עם סוריה, ובראשן ירדן, תוך ניצול מצבן הכלכלי.  אזרוח המיליונים האלה יהפוך בהדרגה ליעד [הסופי] שיבוא [בהכרח] על חשבון אזרחי המדינות הללו וזכויותיהם בתחומי העבודה, החינוך והבריאות ואפילו על חשבון חיים בטוחים, תמורת סיוע והקלות כלכליות, שעלולות להסתיים בכל רגע נתון... ייתכן שהיום מדברים על כך שאנו חייבים [לספק לפליטים הסורים] תעסוקה ומחר נשמע [כי אנו חייבים לספק להם] דרכונים זמניים, מחרתיים [נשמע] על [דרישה לתת זכויות מלאות ל]בני הירדניות הנשואות לסורים.[12] כל [הסיוע] שיוענק לירדן לא יגיע ל[אזרחים] הירדנים כיוון שעלות האירוח [של הפליטים] גבוהה בהרבה מ[הסיוע] שמעניקה הקהילה הבינ"ל, שגם אם הוא ניתן היום, אולי הוא לא יינתן מחר."[13]

 

כותב באל-ר'ד: אסור שאירוח הפליטים יבוא על חשבון אזרחי המדינה המארחת

פהד אל-ח'יטאן, כותב ביומון אל-ר'ד, קרא ערב כינוסה של ועידת לונדון לתעל את הוועידה בראש ובראשונה לטובת האינטרסים של ירדן ושל כלכלתה. הוא כתב: "לאחר שהמשבר [הסורי] נכנס לשנתו החמישית מבלי שמסתמן פתרון קרוב באופק, שומה כעת על המדינות המארחות [את הפליטים הסורים] ועל הקהילה הבינ"ל לגבש גישה חדשה ויצירתית להתמודדות עם אתגר ארוך טווח זה ולנהל משבר פליטים שיארך שנים ארוכות, עד שהביטחון בסוריה יתייצב. לפיכך, עליהן להתחיל לחשוב על החלפת תכניות סיוע החירום במתכונת אחרת, שתיקח בחשבון שהות ארוכה של הפליטים [במדינות המארחות] ותספק [להם] הזדמנויות לחיים מכובדים. זאת, בתנאי שהדבר לא יבוא על חשבון בני הארץ המארחת, שסבלם החמיר כתוצאה מהתחרות הקשה על מקומות עבודה ומחוסר היכולת של תקציב המדינה לספק את צרכי הפיתוח והשירותים לאזורים, שמספר תושביהם הוכפל בחלק מהמקרים כפי שקרה בערים ובעיירות במחוזות הצפון... לאזרח ירדני מובטל יהיה קשה לראות את אחיו הסורי, משיג עבודה באחד המיזמים, בשעה שלו עצמו לא ניתנת אותה הזדמנות. מצב שכזה ייצור בטווח הבינוני בעיות רבות וסיבוכים, שאין לנו צורך בהם..."[14]

 

בעל טור באל-ראי: לירדני צריכה להינתן עדיפות על הסורי בקבלת עבודה

עיסאם קדמאני, בעל טור ביומון אל-ראי, התייחס אף הוא לסוגיית העסקת הפליטים הסורים בירדן, וטען כי העדיפות במקומות העבודה צריכה להינתן לירדנים. הוא כתב: "נושא העסקת הפליטים הסורים בירדן יידון בוועידת התורמים בלונדון וכבר היה נושא עיקרי לדיון של בכירים מהאו"ם, שביקרו בממלכה במהלך השבועות האחרונים, אולם מה עם העסקת הירדנים גם כן?... [אני] תומך בכך שהעסקת הסורים תיעשה במסגרת סביבת עבודה הפתוחה לכולם תוך מתן עדיפות לירדנים, אלא שהדבר יצריך השקעות ומיזמים גדולים וקבועים, צירי מסחר פתוחים ושווקים המוכנים לצריכת [הסחורות]. כל אלה יושגו רק באמצעות סיוע אמיתי של הקהילה הבינ"ל, מבלי להעלות את רף הציפיות. אל לה לירדן להיענות לדרישות הקהילה הבינ"ל, אם זו לא תיענה לצרכיה."[15]

ב. ביקורת על היעדר סיוע מספק לירדן מצד הקהילה הבינ"ל ומדינות המפרץ

לצד הדאגה לאינטרסים של ירדן הפנו כמה מן הכותבים הירדנים את חיצי הביקורת אל הקהילה הבינלאומית בטענה שהיא שאינה עושה מספיק בעצמה כדי לטפל במשבר הפליטים הסורים, ואינה מסייעת די הצורך לירדן הקורסת תחת נטל הפליטים ומניחה אותה לגורלה, ואף דורשת ממנה לקלוט עוד ועוד פליטים בשטחה. אחרים הלינו על מדינות המפרץ שחרף עושרן אינן מסייעות לירדן ואשר כמדינות המעסיקות מהגרי עבודה רבים,  מסרבות לקלוט פליטים סורים לשוק העבודה שלהן.[16]  

 

העורכת של אל-ר'ד: הסיוע של העולם לירדן אינו מספק

ג'ומאנה ר'נימאת, העורכת הראשית של היומון אל-ר'ד,  מתחה ביקורת על  היקף הסיוע שקיבלה ירדן במסגרת ועידת לונדון וטענה כי הוא אינו מספק.  לדבריה, רק חלק קטן מהסיוע – 2.1 מיליארד דולר – התקבל כמענקים, ויתר הסיוע – 5.7 מיליארד דולר התקבל כהלוואות שירדן תיקח על עצמה. היא סיכמה: "ההיקף הגדול של ההלוואות לעומת המענקים מוכיח שהעולם טרם חש באחריותו האמיתית לפליטים ולסבל שלהם ושל מארחיהם. על האירופים לצפות לתנועה נוספת של פליטים לכיוונם, כיוון שהסיוע שנתנו אינו מספק."[17]

 

כותב באל-ר'ד לנציג האו"ם: איזה סיוע אתה מציע לירדן בתמורה לבקשתך שנקבל עוד פליטים?

פהד אל-ח'יטאן, הכותב ביומון אל-ר'ד, מתח ביקורת על דרישתו של הנציב העליון של האו"ם לענייני פליטים, פיליפו גראנדי, שירדן תגדיל את מכסת הפליטים הסורים הנכנסים לשטחה. הוא כתב: "אדון גראנדי משתוקק לכך שירדן תסכים להגדיל את מספר הפליטים הסורים הנכנסים אליה, 'מבלי שהדבר ישפיע על המצב הביטחוני בירדן'. במילים אחרות הנציב העליון [של האו"ם לענייני פליטים] מעוניין להיות נדיב כלפי הפליטים הסורים על חשבון ירדן...

 

בוא נהיה הגיוניים, גראנדי, מדינה בעלת משאבים מוגבלים כמו ירדן, המתמודדת עם סכנות מכל עבר ונאבקת להבטיח את יציבותה, בהחלט אינה יכולה לאפשר לכל אחד לעשות [בה] כרצונו. הרשה לנו לשאול, עם כל הכבוד: איזה סיוע אתה נושא באמתחתך לירדן בתמורה לבקשתך שנקבל עוד פליטים? עשרות בכירים מהאו"ם 'עשו מאתנו צחוק' לפניך, הגיעו לעמאן, ביקרו במחנה הפליטים [הסורים] אל-זעתרי, שיבחו את האירוח הנדיב שלנו, הרעיפו עלינו מחמאות ואז עזבו, כשהם משאירים מאחוריהם הבטחות [להעניק לנו] מיליוני [דולרים], שלא ראינו מהם דבר....

 

לירדן יש יכולת קליטה, שאין היא יכולה לחרוג ממנה, ולמעשה היא כבר חרגה ממנה, וכעת היא נמצאת במצב דמוגרפי חמור, שבו לא ניתן להמשיך במדיניות הגבול הפתוח. זאת, נוסף על המצב הכלכלי הקשה והאינדיקציות המדאיגות להמשך המאבק בסוריה למשך זמן בלתי ידוע. אנו מבינים כי הפתרון למצב בסוריה לא נמצא בידי גראנדי והאו"ם, אך הוא גם לא נמצא בידי ירדן, אלא אם הקהילה הבינ"ל מתכננת לרוקן את סוריה מתושביה כפתרון רדיקלי לסכסוך. אם זוהי דרך החשיבה, הרי שאנו כבר מילאנו את חלקנו מעל ומעבר."[18]

 

"ועידת לונדון - עיניך הרואות: העין רואה וחומדת, אך היד קצרה"[19]

בעל טור באל-דוסתור: ארה"ב ואירופה נושאות באחריות למצבם העגום של הפליטים

אבראהים עבד אל-מג'יד אל-קיסי, בעל טור קבוע ביומון אל-דוסתור, הלין על כך שארה"ב ומדינות אירופה העשירות התנערו מהמספר המצומצם של הפליטים שחיפשו מקלט בשטחן בשעה שירדן קולטת רבים מהם. הוא כתב: "ארצנו היא מעין מקלט, ומצפים ממנה להמשיך להיות כזאת על חשבון פרנסתנו, עתידנו וביטחוננו... איננו רוטנים או רוגזים על בואם של אחינו מסוריה. ההפך הוא הנכון. הם אחים, שנמלטו מהמוות לירדן, אולם מי הם אלה שגירשו אותם, החריבו את ארצם ועדיין מעכבים את מציאת הפתרון לבעיה הסורית? הללו הם, הקהילה הבינ"ל והמעצמות הגדולות בהובלת ארה"ב ואירופה, אשר חרף יכולותיהן הכלכליות הגדולות, רטנו... כאשר נמלטו אליהן כמה פליטים סורים, שמספרם אינו מגיע למחצית מספרם של הסורים הפליטים ושאינם פליטים בירדן."[20]

 

עיתונאי בכיר באל-ראי: ירדן הענייה מארחת פליטים בעוד מדינות המפרץ העשירות לא עושות כן

על רקע פרסום הנתונים הראשוניים של מפקד האוכלוסין, הלין העיתונאי הבכיר פהד אל-פאנכ, ששימש בעבר יו"ר מועצת המנהלים של היומון הממסדי אל-ראי, על הסיוע המסויג של המדינות התורמות לירדן ואף מתח ביקורת על אוזלת היד של מדינות המפרץ בסוגיה זו. הוא כתב: "הנתונים הראשוניים, שפרסם [העיתון] אל-ראי בנוגע למפקד האוכלוסין, מראים כי ירדן, שסובלת ממחסור במשאבים טבעיים, כולל נפט ומים, וחיה מיום ליום על סיוע ומענקים מן החוץ, מקבלת את תפקיד המחסן האנושי לקליטת האנשים הרבים שבוחרים לעזוב את מולדתם ולחיות מחוץ לה מבלי שגורשו או היו נתונים לאיום... לאחר כל גל [הגירה] שכזה נהגו המדינות התורמות למהר ולהגיש לירדן סיוע כספי כדי לאפשר לה לבלוע את הגלולה המרה, אחר כך הן היו מפסיקות את הסיוע בהמתנה לגל נוסף. מדוע פותחת ירדן את שעריה ללא הגבלות בפני התנועה האינטנסיבית של הפליטים הסורים בשעה שמדינות המפרץ העשירות הזקוקות לידיים עובדות ומייבאות אותן מכל רחבי העולם, לא מאפשרות את פתיחת גבולותיהן בפני הפליטים הערבים[?], מה גם שחלק מהמדינות הללו נוטלות חלק במימון האלימות בסוריה ובתמיכה בה ועליהן לשאת באחריות לתוצאותיה."[21]

 

ג. קריאות להשלים עם הימצאות הפליטים בירדן תקופה ארוכה ולנסות להפיק תועלת מכך

בעקבות תוצאות ועידת לונדון, היו מי שהשלימו עם העובדה ששהות הפליטים הסורים בירדן תהיה ארוכה ואולי אף קבועה, והציעו רעיונות למנף זאת לטובתה של ירדן באמצעות פיתוח שוק העבודה, הפיכתם לצרכנים הקונים תוצרת מקומית ושילובם במיזמי תעשייה ומסחר.

 

שר החוץ לשעבר: ניתן להפיק תועלת מהפליטים, אם ננצל את כספי הסיוע לשם יצירת מקומות עבודה

שר החוץ לשעבר, מרואן אל-מועשר, קרא לירדן להפיק תועלת ממשבר הפליטים באמצעות גיבוש תכנית פיתוח אסטרטגית, שתעשה שימוש בכספי הסיוע לירדן לשם יצירת מקומות עבודה לירדנים ולפליטים הסורים כאחד. במאמר ביומון אל-ר'ד כתב: "לא מספיק לדרוש [מהקהילה הבינ"ל] סיוע חוץ נוסף, הגם שהוא הכרחי. חשוב יותר שננצל את הסיוע הזה לאימוץ תכנית פיתוח, שתגביר באופן ניכר את יכולתה של הכלכלה הירדנית ליצור מקומות עבודה חדשים... אם לא ננצל את הכספים הנוספים שיגיעו [מסיוע חוץ], יהא אשר יהא סכומם, להוצאות הון לצרכי פיתוח, שיסייעו לחולל קפיצה  ברורה בתחום יצירת מקומות עבודה לירדנים ולסורים, אנחנו עתידים להתמודד עם אתגר קשה מאד מכל הבחינות: הכלכלית, הביטחונית והחברתית...

אפשר להפוך את המשבר להזדמנות. אפשר להפיק תועלת מהפוטנציאל הטמון בפליטים הסורים ולייצר מקומות עבודה [גם] לירדנים במקביל. אך הדבר מצריך מדיניות כלכלית נבונה שלא תטפל בכל עניין באופן נקודתי, אלא מנקודת מבט אסטרטגית כוללת, שתיקח בחשבון שהפליטים ימשיכו לחיות בקרבנו  20 שנה..."[22]

 

בעל טור באל-ר'ד: מתן הזדמנות לפליטים להשתלב בחברה הירדנית הוא אינטרס לאומי

גם ​אימן אל-צפדי, בעל טור באל-ר'ד, סבור כי מתן הזדמנות לפליטים הסורים להשתלב בחברה הירדנית הוא אינטרס לאומי והערובה היחידה לכך שהשפעתם על החברה תהיה חיובית. לדבריו, "ירדן לא תאזרח את הפליטים הסורים. עובדה זו יודע כל מי שבקי בפוליטיקה ירדנית. אולם עובדה אחרת היא שרוב הפליטים לא יעזבו בזמן הקרוב... בין הסורים מאות אלפי ילדים, שיגדלו בירדן. חינוכם והאחריות לכך שירכשו כלים ליטול חלק בחברה באופן חיובי הם אינטרס לאומי [של ירדן]. האלטרנטיבה לכך היא חיים משותפים עם מספר עצום של צעירים מתוסכלים, זועמים ובלתי יצרנים ומשמעות הדבר היא סכנות חברתיות, שיתחילו מהגדלת הנטל הכלכלי על המדינה עשרת מונים ולא יסתיימו בהתפשטות הפשיעה וביצירת סביבה אומללה, אותה ינצלו הטרוריסטים להפצת התרמית ודברי ההבל שלהם...

היום נדרשת מדיניות המבוססת על קבלת המציאות שהפליטים כאן כדי להישאר שנים ארוכות... היו מי שמתחו ביקורת על ההחלטה לחפש דרכים להעסקת הפליטים. הביקורת הזו מתעלמת מהעובדה שהעסקתם עדיפה עשרת מונים על התמקדות [באספקת] סיוע הומניטרי על רקע העובדה שהם לבטח יישארו [בירדן] פרק זמן לא ידוע. הפליטים הסורים לא יהפכו להיות אזרחים ירדנים, אך הם הפכו להיות חלק מהחברה שמשפיע עליה ומושפע ממנה. מתן הזדמנויות לחינוך, עבודה וחיים בכבוד הם הערובה היחידה לכך שהשפעתם תהיה חיובית. זאת, בציפייה ליום בו יוכלו לשוב למולדתם. הציפייה ליום הזה תיארך זמן רב."[23]

 

בעל טור באל-ר'ד: הפליטים הסורים כמקור הכנסה והזדמנות לפיתוח הכלכלה

בדומה לכך, גם העיתונאי איבראהים ר'וראיבה הציע במאמרו ביומון אל-ר'ד, לשלב את הפליטים בחברה ובמדינה,  ולהפוך אותם לכוח אדם יצרני שיועיל למדינה, ירחיב את מקורות ההכנסה שלה ויפתח את הכלכלה הירדנית: "אנו יכולים לתרגם את תופעת הפליטים הערביים בירדן לכדי התקדמות בתחומי הכלכלה, מקורות הכנסה חדשים ועוד. הטענה בדבר האיום הכלכלי והחברתי או איום על מקורות ההכנסה העיקריים חסרת בסיס, שהרי הכלכלה היום מתבססת על משאבי אנוש יותר מכפי שהיא נסמכת על משאבי טבע... כמובן, שאין פסול בבקשת סיוע ומענקים כדי לקלוט את הפליטים, אולם זה לא יועיל לכלכלה הלאומית או לפליטים באופן משמעותי. מה שיכול להועיל הן לירדן והן לפליטים הוא הפיכת כוח האדם הקיים למקור להכנסות ולעסקים וקליטתו באופן שיקדם את הכלכלה ויעלה את [רמת] חייהם של הפליטים ויהפוך אותם ליצרנים ולאנשים המועילים לעצמם ולמדינה. זה לא קשה [ליישום]...

 

כניסת המצרים[24], הסורים ואחרים לשוק העבודה תעלה את [רמת] השירותים והמוצרים, תפַתח תחרות ותגן על הצרכן. כאשר פליטים ותושבים שאינם אזרחים הופכים לכוח עבודה יצרני, הם יוצרים סדרה של הכנסות, שמגדילה את התמ"ג, [מחזקת את] הכלכלה ומשפרת את [רמת] החיים. הם הרי צרכנים, שמשלמים מסים, רוכשים, שוכרים וצורכים שירותים ומוצרים ובכך מגדילים את הכנסות המדינה, את השווקים ואת השירותים הקיימים ומוסיפים הכנסות חדשות... ידוע, כמובן, שגידול במספר התושבים מגדיל את ההזדמנויות לבניית מוסדות וכן את שיעור האנשים המצטיינים, שמחדשים ויוזמים, מרחיב את השווקים ומייעל את מיזמי התעשייה והמסחר. כדי להפוך את הפליטים למקור של התפתחות כלכלית ושגשוג איננו צריכים דבר מלבד כוונות טובות וקורטוב של ניהול מתאים והגון."[25]