כללי

מאמצי המורדים האסלאמיסטים בדרום סוריה לחקות הצלחת עמיתיהם בצפון

 

בשבועות האחרונים פועלים ארגוני המורדים האסלאמיסטים בדרום סוריה בכמה חזיתות במטרה להגביר את הלחץ על משטר אסד. בשני מוקדים יצרו המורדים ארגוני גג כדי לאחד את פעולותיהם - האחד הוא "צבא החרמון", הפועל במרחב שמדרום מערב לדמשק; והשני "צבא הניצחון" הפועל במרחב דרעא.

 

הגורמים החזקים והמשפיעים ביותר בשני ארגוני הגג הם אחראר אל-שאם וג'בהת אל-נוצרה: הראשון בעל השקפת עולם סלפית נוקשה, והשני משמש למעשה שלוחה של אל-קאעדה בסוריה. בצד המאבק במשטר מנהלים שני הארגונים לאחרונה לחימה עיקשת נגד גופים אחרים שהצהירו אמונים לארגון המדינה האסלאמית (דאעש) הנאבק אף הוא על  דריסת רגל בדרום סוריה, בינתיים ללא הצלחה.

 

להלן פרטים על שתי ההתארגנויות, "צבא החרמון" ו"צבא הניצחון":

 

צבא החרמון: איחוד של המורדים האסלאמיסטים מדרום מערב לדמשק

ב-16 ביוני פרסם ארגון גג חדש בשם צבא החרמון כרוז על איחוד כמה פלגים הפועלים בר'וטה המערבית של דמשק. צבא החרמון שם לו ליעד לשחרר מידי כוחות משטר אסד כמה נקודות אסטרטגיות, בהן רכס אל-תלול אל-חמר השוכן למרגלות החרמון הסורי. בכרוז ההקמה של צבא החרמון של ארגוני המורדים האסלאמיסטים נכתב בין היתר: "אנו, הפלגים הפועלים באיגוד החרמון בריף המערבי של דמשק... מודיעים בזאת על הקמת קואליציה צבאית מאוחדת בשם צבא החרמון ומבטיחים לאומה לפעול כיד אחת כשכוונתנו מסורה לאללה, עד לסילוק מוחלט של המשטר הפושע הזה ומי שנוהים אחריו."[1]

 

באותו יום הודיע צבא החרמון כי השתלט על רכס אל-תלול אל-חמר (התלים האדומים), לאחר שהזהיר את תושביו הדרוזים של האזור לבל יתערבו בלחימה לטובת המשטר. בימים שלאחר מכן פרסמו הפלגים שהשתתפו בלחימה  סרטונים המתעדים מקצת מהלחימה ברכס,[2] את אנשיהם מסיירים בעמדות שכבשו ואת מצבורי הנשק שתפסו כשלל. כן דווח על ניסיונות כוחות מתומכי משטר אסד, בהם הוועדות העממיות, להשיב לידיהם את התלים, ללא הצלחה.[3]

 

כרוז ההקמה של צבא החרמון                                  טנק של המשטר שצבא החרמון לקח שלל

  

כאמור, במסגרת פעילותו באזור פרסם צבא החרמון אזהרה לדרוזים המתגוררים בסביבה, בעיקר בעיירה חדר, שלא להתערב בלחימה ולא להתגייס לצד המשטר. בכרוז נכתב: "כולנו מודעים לפשע ולאלימות של המשטר הנוציירי [כינוי גנאי לעלווים]... ויודעים כיצד הוא ניצל את בניכם וסיבך אותם [במערכה עם בעלי הזכות הדורשים חירות [הכוונה למורדים] ... משום כך אנו מזהירים אתכם לבל תסבכו את בניכם בקרב הזה ולבל תעמדו בדרכם של המורדים בעודם הודפים את המערכה הצפוית-האיראנית. מינעו בעדם מלתמוך במשטר. המורדים נחושים לטהר את האדמה מטומאת המשטר הזה ועושי דברו, לכן אל תשימו את בניכם בקרבם... עשו את כפריכם ואת בניכם לניטרליים בסכסוך. אל תהיו סייענים לעושקים, שאלמלי כן – דינכם כדין המשטר לו אתם מסייעים."[4]

 

הכרוז שהופץ בכפרי הדרוזים

 

צילום אוויר ובמרכזו סימון של אל-תלול אל-חמר, רכס דרום-מזרחית

 לחרמון וצפון-מזרחית לעיירה הדרוזית חדר, שממזרח למג'דל שמס

 

אל-תלול אל-חמר

 

הקמת צבא הניצחון בדרום סוריה: "חובה על המוג'אהדין להתאחד"

ב-20 ביוני פורסם דבר הקמת ארגון גג חדש לארגוני המורדים האסלאמיסטיים באזור דרום סוריה, במרחבי מחוזות דרעא וקוניטרה, בשם "צבא הניצחון (ג'יש אל-פתח) באזור הדרומי". שם הארגון לקוח משמה של קואליציית ארגוני מורדים שפעלה בצפון סוריה, במחוז אדלב, כבשה את העיר אדלב וסילקה את כוחות אסד משטחים באזור זה. ארגון הגג החדש משתמש באותו סמל וכמה מכלי התקשורת רואים בו שלוחה של ג'יש אל-פתח בדרום סוריה. כאמור, הגורמים החזקים ביותר בהתארגנות זו הם אחראר אל-שאם וג'בהת אל-נוצרה, שלהם נוכחות באזורים אחרים בסוריה, בעוד היתר הם ארגונים אסלאמיסטים הפועלים ברמה המקומית. הצבא הסורי החופשי מיהר להודיע שהחזית הדרומית שייכת לו ושאינו מכיר בגוף החדש ולא ישתף עמו פעולה.[5]

 

בהכרזה על הקמת צבא הניצחון אמר דובר מטעם הארגון (בתמונה למטה): "סוריה זקוקה היום, יותר מתמיד, לאיחוד קולם ושורותיהם של המוג'אהדין, לנוכח אתגרים פנימיים וחיצוניים שפוקדים אותה. לבני העם הסורי אין את היכולת להתמודד עם האתגרים הללו, בגלל הפיצול והפלגנות, לכן, חובה על הקנאים מקרב המוג'אהדין, למהר ולחתור לאיחוד קולותיהם ושורותיהם [עם הפלגים האחרים], כמענה למצוות אללה יתעלה, כסיוע לאומללים, ומתוך אמונתנו כי איחוד המאמצים הצבאיים ואיחוד השורות לצורך ג'יהאד למען אללה – הוא מהחובות החשובים ביותר. ולפיכך אנו מברכים את האומה האסלאמית בחודש הרמדאן המבורך ומבשרים לבני עמנו באזור הדרומי, על הקמת צבא הניצחון."[6]

 

 

צבא סוריה החופשי, שלו נוכחות חזקה בדרום סוריה, הגיב בקרירות להקמת ארגון הגג החדש, והצהיר כי לא ישתף פעולה עמו. מפקד "אוגדת צלאח אל-דין" כתב בהודעה:

 

"החזית הדרומית, על כל מרכיביה, תעמוד בנחישות כנגד צבא הניצחון במקרה שהוא יבצע איזשהם מהלכים או פעולות שלא תואמות את שאיפות העם הסורי, או איזשהם מהלכים שעשויים לפגוע בערכים הלאומיים המאחדים. [החזית הדרומית] תעשה יד אחת נגד כל התקפה על אחד ממרכיביה... [החזית הדרומית] היא הנציג הלגיטימי היחיד של הצבא הסורי החופשי בדרום הארץ. כל הכוחות הלאומיים ששמים לנגד עיניהם את החרות האמיתית לעם הסורי במסגרת מדינה סורית אחת לכל הסורים, חייבים לדבוק בערכיה כדי להגשים את החרות, הכבוד, האזרחות, והריבונות לרצונו החופשי של העם הסורי."[7]

 

ברוח דומה כתב מפקד "הגיס הראשון" בחזית הדרומית בצס"ח:

"הגיס הראשון מדגיש כי הוא מחויב לחזית הדרומית, וכי פלגי הצבא הסורי החופשי הם בעלי ההישגים הגדולים ביותר [בה]. כמו כן אנו מדגישים שלא נשתף פעולה עם צבא הניצחון [באזור הדרום]."[8]

 

אוגדת "פלוג'ה של החורן" פרסמה הודעה בה קראה לארגונים הפועלים בגזרה שלא ללכת שולל אחר "שמות מרשימים", והצהירה כי "לאזור הדרומי ייחודיות שאין לאף אזור אחר [בסוריה, כלומר צס"ח הוא הגורם החזק בו]. לא יהיה שיתוף פעולה עם 'צבא הניצחון'".[9] אחרים הדגישו כי "דרעא אינה אדלב", משמע לא תהיה דריסת רגל לאסלאמיסטים באזור דרעא.

 

אל-קדס אל-ערבי: הקמת צבא הניצחון - צעד שמחלץ את ג'בהת אל-נוצרה מבידוד

היומון הקטרי אל-קדס אל-ערבי הגדיר את הקמת צבא הניצחון "התפתחות בשדה הקרב והתפתחות פוליטית בעלת חשיבות עליונה," משום שבאמצעותה הצליח ארגון ג'בהת אל-נוצרה לצאת מן הבידוד שכפה עליו צס"ח. פרשן היומון הדגיש שג'בהת אל-נוצרה הצליח לצרף אליו שורת פלגים אסלאמיים באזור דרעא וקוניטרה, ובכך חיזק את כוחו מול החזית הדרומית של צס"ח. היומון טען כי הדבר עשוי לאלץ את צס"ח לשקול מחדש את צירוף את ג'בהת אל-נוצרה ללחימה בדרום והדגיש את הרגישות של הזירה הדרומית בשל היותה גובלת בישראל ובשל הימצאותו בדרום סוריה של מיעוט דרוזי, בעיקר בסוידא שממזרח למחוז דרעא.[10]

 

כתבה ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט עסקה בהיעדר התיאום הצבאי בין צס"ח, צבא החרמון וצבא הניצחון, והדגישה כי היעדר תיאום והיעדר אחדות בין הפלגים השונים מונע את שחרורו המלא של האזור מידי המשטר.[11]

 

הודעת "הגיס הראשון" של החזית הדרומית         הודעת אוגדת צלאח אל-דין

   

 

רכב ועליו דגל של צבא הניצחון באזור הדרומי