לבנון: בקיעים במעמדו של זרם אל-מסתקבל בקרב העדה הסונית
מאת א.ב. פיקאלי*
הקדמה
ראש ממשלת לבנון לשעבר, סעד אל-חרירי, וזרם אל-מסתקבל שבראשותו, נחשבים מזה שנים ארוכות לגורמים מתונים ולמייצגים המסורתיים של הרוב המכריע של העדה הסונית בלבנון. ואולם, לאחרונה, נראה כי בתמיכה זו נוצרו בקיעים משמעותיים מצד גורמים סונים שונים – פוליטיים ודתיים, קיצוניים ואפילו מתונים - העלולים לכרסם במונופול שיש לזרם מתון זה על ייצוגה של עדה זו במדינה. הדבר בא לידי ביטוי בעלייתם של גורמים ומנהיגים סונים וסלפים קיצונים, בעיקר בצידון ובטריפולי, שתי ערים הנחשבות למעוזים של העדה הסונית בלבנון,
תופעת ההקצנה בקרב העדה הסונית בלבנון קשורה למספר אירועים מכריעים בחייה של מדינה זו, בהם: רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי הסוני בפברואר 2005 ופתיחת משפטם של הנאשמים ברצח – חמישה בכירים בארגון חזבאללה השיעי; ההשתלטות המזוינת של חזבאללה על בירות באירועי ה-7 במאי 2008; הקמת ממשלתו של סעד אל-חרירי בשלהי שנת 2009 לאחר הסכמה מצידו להעניק לכוחות ה-8 במרץ בראשות חזבאללה זכות וטו בממשלתו וכן הסכמה מצידו להכריז על זיכויה של סוריה מאשמת חיסול אביו, רפיק, במהלך ביקור בסוריה ופגישה עם הנשיא אסד למרות שקודם לכן האשים אותו בכך; [1] הפלת ממשלתו של אל-חרירי בתחילת שנת 2011 על ידי חזבאללה תוך ניצול זכות הוטו שהעניק לו; הקמת ממשלתו של נג'יב מיקאתי באמצע 2011 על ידי חזבאללה, תוך הוצאת זרם אל-מסתקבל מתוכה; איומים חוזרים ונשנים על זרם אל-מסתקבל מצד חזבאללה וכלי התקשורת התומכים בו; חיסול בכירים סונים; שני פיגועים שאירעו ב-23 באוגוסט 2013 בסמוך לשני מסגדים סונים בעיר טריפולי ועוד. בנוסף, המתיחות הסונית-שיעית בלבנון עלתה מדרגה בעקבות ההודאה של נסראללה במאי 2013 על השתתפות לוחמיו בלחימה בסוריה לצד משטר אסד ונגד המורדים, בטענה שאלה האחרונים אינם אלא קיצונים סונים טרוריסטים.
הקצנה זו קשורה גם למתיחות העדתית בין שיעים לסונים, ההולכת וגואה בשנים האחרונות בעולם הערבי והמוסלמי ובפרט בין סעודיה לאיראן, מתיחות, שהסלימה עם פרוץ המרד בסוריה, והביאה להתחזקותם של הגורמים הסונים הקיצוניים בלבנון התומכים במורדים הסורים.
אירועים פנימיים ואזוריים אלה גרמו לסונים לא מעטים בלבנון לחוש מצד אחד שהעדה השיעית ומייצגה העיקרי במדינה, ארגון חזבאללה, דוחקים את רגליהם ועושים להם עוול ומצד שני שזרם אל-מסתקבל, המייצג המסורתי העיקרי של הסונים במדינה, מתון מדי ואינו שומר מספיק על האינטרסים של העדה הסונית. כפועל יוצא, חלה עלייה בכוחם של גורמים ומנהיגים סונים וסלפים קיצונים ואף ג'יהאדיסטים, בעיקר בצידון ובטריפולי, שתי ערים הנחשבות למעוזים של העדה הסונית בלבנון. לגורמים אלה יש להוסיף את עובדת היעדרותו של סעד אל-חרירי מהמדינה בשל איומים על חייו מאז נפילת ממשלתו, תקופה שידעה אירועים משמעותיים בחייה של המדינה.
בחודשים האחרונים ההתמרמרות ברחוב הסוני והתחושה שלו שזרם אל-מסתקבל מוותר על האינטרסים של העדה הסונית בולטים מאוד, אולם את שורשיהם ניתן לראות כבר בשלהי 2009, עת הקמת ממשלתו של סעד אל-חרירי, תוך שהוא מוותר לחלוטין על עקרונותיו ומסכים להעניק לכוחות ה-8 במרץ בראשות חזבאללה זכות וטו בממשלתו ויוצא להיפגש עם הנשיא אסד בסוריה למרות שהאשימו ברצח אביו. תחושה זו חזרה על עצמה כעת ביתר שאת והיא ערערה עוד יותר את תמיכת הציבור הסוני בזרם אל-מסתקבל בשל נושאי פנים שונים, ובעיקר בעקבות הסכמת זרם אל-מסתקבל לשבת בממשלה אחת עם חזבאללה, ושוב תוך ויתור על עקרונות בנוגע למעורבות חזבאללה במלחמה בסוריה ועוד. הדבר הגיע לכדי כך שגורמים סונים קיצוניים בצפון לבנון האשימו את סעד אל-חרירי בבגידה בעדה הסונית, ואף לכדי דיווחים על איומים על חייהם של בכירי אל-מסתקבל מצד גורמים אלה.
דוח זה יסקור את הערעור שחל במעמדו של זרם אל-מסתקבל כמייצג העדה הסונית בלבנון, כפי שבא לידי ביטוי במיוחד בחודשים האחרונים.
זרמים סונים קיצוניים בצידון ובטריפולי קוראים תיגר על אל-מסתקבל
הזליגה האיטית, אך המתמשכת, של הציבור הסוני לעבר הזרמים הקיצוניים הסוניים בעקבות ההסלמה בין הסונים לשיעים, נגסה באופן טבעי במעמדו של זרם אל-מסתקבל המתון בקרב העדה הסונית. ביטוי בולט לכך היה בצידון, הנחשבת לערש לידתו ולאחד ממעוזיו של זרם אל-מסתקבל במדינה. בעיר זו גברה בשנתיים האחרונות השפעתו של השיח' הסוני הסלפי הקיצוני, ואחד מהאויבים המרים של חזבאללה, אחמד אל-אסיר, על חשבון כוחו של זרם אל-מסתקבל.[2] בניגוד לזרם אל-מסתקבל שתמיד נמנע מלהגיע לעימות ישיר עם חזבאללה והעדיף לאורך השנים להגיע עימו לפשרות והסכמים, אל-אסיר לא נרתע מעימות עם חזבאללה, כולל עימות צבאי, והוא לא חסך את שבטו גם מאל-חרירי ומזרם אל-מסתקבל, אותם האשים בשיתוף פעולה עם חזבאללה נגדו, שיתוף פעולה שהוביל לבסוף לכיבוש המסגד של אל-אסיר והמתחם שלו בצידון, לחיסול כמה עשרות מאנשיו ולבריחתו מהעיר. בסרטון וידאו שפרסם אל-אסיר במרץ 2014 טען, בין היתר, כי סעד אל-חרירי החליט לסלקו מהזירה כיוון שהוא חשש מהשפעתו ההולכת וגוברת ולכן גם נתן אור ירוק לצבא הלבנוני ובשיתוף פעולה עם חזבאללה הם כבשו את המסגד והמתחם שלו בעיר צידון, חיסלו כמה עשרות מאנשיו החמושים וגרמו לו ולאחרים לברוח.[3]
ביטוי נוסף לבקיעים בתמיכה בזרם אל-מסתקבל ניתן לראות בטריפולי, מעוז נוסף של זרם אל-מסתקבל והעדה הסונית, שבשנתיים האחרונות החלו להתבלט בה זרמים סונים סלפים קיצונים. התחזקותם של זרמים אלה קשורה בעיקר למרד בסוריה, בו תומכים זרמים אלה בדרכים שונות, כולל סיוע לוגיסטי, גיוס צעירים למרד, הברחת נשק ומתן חסות למורדים ועוד. עליית כוחם של זרמים אלה קשורה גם למאבק המזוין שהם מנהלים נגד העדה העלווית בעיר,[4] ולאחרונה גם למאבק מזוין של חלקם נגד הצבא. פעילות זו הביאה להתחזקות בסיס התמיכה שלהם בקרב העדה הסונית על חשבון זרם אל-מסתקבל.
אל-חרירי מואשם בבגידה בעדה הסונית
בחודשים האחרונים ההתנגדות לאל-מסתקבל הלכה והחריפה, עד לכדי קריאת תיגר על מעמדו והשפעתו של אל-חרירי בקרב בני העדה, והאשמתו בבגידה. החרפה זו חלה בעקבות החלטת זרם אל-מסתקבל להיכנס עם חזבאללה לממשלה, שהוקמה ב-15 בפברואר 2014 בראשותו של תמאם סלאם, הנמנה על כוחות ה-14 במרץ.[5] הצטרפותו של זרם אל-מסתקבל לממשלה זו נעשתה תוך ויתור על תנאי שהציבו הוא וסונים רבים אחרים, התומכים במורדים בסוריה, במשך כעשרה חודשים, לפיו אין לשבת בממשלה אחת עם חזבאללה כל זמן שלוחמיו נמצאים בסוריה. סעד אל-חרירי הכריז על החלטתו להיכנס לממשלה משותפת עם חזבאללה כחודש ימים קודם להקמתה, ב-17 בינואר 2014, בראיון לסו"י רויטרס, בשולי דיוני בית הדין הבינלאומי לרצח אביו בהאג, [6] וחזר עליה בראיון בערוץ אל-מסתקבל ב-20 בינואר 2014, בציינו כי ממשלה זו היא "במובן מסוים [ממשלה] של הסדרת סכסוך".[7]
ויתור על תנאי זה הפתיע והדהים רבים בקרב הציבור הסוני, שחשו כי זרם אל-מסתקבל ואל-חרירי העומד בראשו, נותנים לרוצח, כלומר לחזבאללה, גושפנקא להמשיך להרוג בסונים בלבנון ובסוריה, מה גם שההכרזה הראשונה על כך באה מספר ימים לאחר פתיחת משפטם של הנאשמים ברצח אביו. למחרת באה תגובה חריפה מצד גורמים סונים קיצוניים בצפון המדינה, בטריפולי, שטענו כי אל-חרירי בוגד בעדה הסונית בעבור כיסא, והיו אף כאלה שהודיעו על התנערותם ממנו כנציג העדה הסונית.
בראיון לרשת הטלוויזיה הלבנונית lbc, אמר זיאד אל-עלוכי, אחד ממפקדי הקבוצות החמושות בטריפולי המעורבות בעימותים חמושים נגד העלווים ונגד תומכי חזבאללה בעיר, לאחר לילה של עימותים מזוינים בין סונים לעלווים בעיר: "מה שגרם לעימותים [בעיר] היה קשירת קשר של זרם אל-מסתקבל ושל סעד אל-חרירי נגד העדה הסונית. האנשים האלה [מזרם אל-מסתקבל] צוחקים על העדה הסונית. כל יום הם מחזירים אותנו עוד יותר אחורה. הם הקריבו את השהידים ואת אבא שלו [כלומר: את רפיק אל-חרירי], הכל בשביל הכיסא והתפקיד. לאן עוד הם רוצים להביא אותנו? [שסעד אל-חרירי] יישאר בצרפת ולא יבוא ללבנון... עכשיו הוא מעניק לחזבאללה כתב חפות מפשע, כאילו הוא לא הרג ולא כלום. לנו יש שהידים... מהפיגועים שעשו העלווים וחזבאללה ליד המסגדים [בטריפולי באוגוסט 2013]. אנחנו לא סולחים ולא מוותרים. מעכשיו יהיה יותר קשה. אין לנו כבר מה להפסיד. או שאנחנו נלך או שהם [אנשי זרם אל-מסתקבל] ילכו. זה הכל. עכשיו לעומר כראמה ונג'יב מיקאתי [בכירים סונים מטריפולי שאינם נמנים על זרם אל-מסתקבל] יש בעינינו יותר כבוד מאשר לאל-חרירי". [8]
בראיון
לאותה רשת אמר רעול פנים בעיר, בפניה לסעד אל-חרירי: "אמרת שלא תשב [באותה
ממשלה] עם אלה שהרגו את אביך [קרי: חזבאללה], אלא אם הם יסגירו את המשת"פים,
את הרוצחים, ואמרת שחזבאללה צריך לצאת מסוריה [כתנאי להשתתפותו בממשלה], ועכשיו
אתה בא כדי לשבת על כסא?... אתה לא ראש ממשלה בזכות עצמך או בזכות הכסף שלך, אלא
בזכות העם. והעם לא מסכים לזה".[9]
פורטל החדשות הלבנוני www.elnashra.com פרסם כמה ימים מאוחר יותר סרטון וידאו בו נראים חמושים רעולי פנים המאשימים את אל-חרירי באמרם: "מכרת את [השיח'] אחמד אל-אסיר בעברא [שבצידון], קודם לכן מכרת את דם אביך וכעת אתה רוצה למכור את דמם של צעירי טריפולי שהקריבו את היקר מכל כדי להניף את סיסמת המונותיאזם 'אין אל מבלעדי אללה ומחמד הוא שליחו'". החמושים גם איימו לקיים 'יום זעם' בעיר שבמהלכו ישרפו את כל משרדי זרם אל-מסתקבל וירמסו את הדגלים של זרם זה.[10]
מדיווחים ביומון הלבנוני אל-אח'באר, הידוע בתמיכתו בחזבאללה, עולה כי גם באזור הבוקאע ישנה תזוזה לעבר תמיכה בזרמים סונים קיצוניים וכעס על זרם אל-מסתקבל המוותר על עקרונותיו לטובת כמה כסאות.[11] עוד דיווח אל-אח'באר כי ברשתות החברתיות ישנה ביקורת רבה נגד צעד זה של אל-מסתקבל ונפתחו בהם חשבונות מיוחדים תחת כותרות כגון "זרם אל-מסתקבל לא מייצג אותנו", "התנועה העממית הסונית להפלת [הזרם] של אל-חרירי" ו"לא לשליטה של משפחת אל-חרירי והזרם שלו על ההחלטה הסונית בלבנון".[12]
דף הפייסבוק "זרם אל-מסתקבל לא מייצג אותי" [13]
דף פייסבוק זה כולל תגובות רבות המביעות תמיכה בשיח' אחמד אל-אסיר ותמונות רבות שלו, ומנגד מציג את סעד אל-חרירי ואנשי אל-מסתקבל כבוגדים.
"מנהיגים צומחים בשוחות הקרב ולא בבתי המלון":
למעלה: השיח' אל-אסיר נלחם למטה: סעד אל-חרירי מבלה במלון [14]
דף פייסבוק נוסף שיוצא נגד אל-מסתקבל הוא "התנועה העממית בטריפולי להפלת [התנועה] הפוליטית של אל-חרירי" שמקימיו טוענים בו כי הם "מתנגדים להגמוניה הפוליטית של זרם אל-מסתקבל ושל מנהיגו סעד אל-חרירי על העדה הסונית" ומצהירים בו כי "אין עתיד לזרם אל-מסתקבל".
התנועה העממית בטריפולי להפלת ה[תנועה] הפוליטית של אל-חרירי [15]
גם בדף זה מוצג אל-חרירי כמי שאינו מייצג את העדה הסונית יותר ומתעסק בעניינים חסרי חשיבות ולא בענייניה הבוערים של לבנון ושל העדה הסונית.
"תם זמנו של האיש הזה שהוא בובה..." חרירי עם נסראללה ואסד: לא נפקיר בידיו את המולדת [16]
מאבק סוני-שיעי למיגור הקיצוניות הסונית
הזרמים הסונים הקיצוניים בבוקאע ובצפון, ובפרט מפקדי הקבוצות הקיצוניות החמושות בטריפולי, חוששים גם לעורם שכן אחת הסיבות העיקריות שלשמן הוקמה הממשלה הנוכחית היא המאבק בארגוני הטרור הסוניים, שנכנסו ללבנון מאז פרוץ המרד בסוריה ובעיקר בעקבות המעורבות הצבאית של חזבאללה במלחמה זו לצד כוחות המשטר הסורי. ארגונים אלה, ששמו להם למטרה לנקום בחזבאללה על מעורבותו בסוריה, מצאו להם כר פורה לפעילותם במספר אזורים במדינה, ויחד עם גורמים סונים קיצוניים, לבנונים ופלסטינים, וכן פליטים סורים, הם הוציאו לפועל בשנה האחרונה מספר לא קטן של פיגועים נגד מטרות של חזבאללה בלבנון ונגד הציבור התומך בו. לכן, המאבק בארגונים הקיצונים הללו הפך לאינטרס משותף לשני הצדדים – זרם אל-מסתקבל וחזבאללה- וקידם את תהליך הקמת הממשלה המשותפת.
ואכן בראשית אפריל 2014 התחילה ממשלת תמאם סלאם ביישום תוכנית ביטחונית בטריפולי, בבוקאע ובבירות, שנועדה להביא לרגיעה באזורים אלה תוך מעצר מבוקשים סונים ועלווים, לבנונים, פלסטינים וסורים, וכן החרמת נשק ואמצעי לחימה שונים. תכנית זו, המתנהלת תוך גיבוי מוחלט מכל הצדדים הפוליטיים ובראשם זרם אל-מסתקבל מחד וחזבאללה וכוחות ה-8 במרץ מאידך, ובביצוע הצבא, כוחות בטחון הפנים והביטחון הכללי, הובילה בפועל לבריחתם או להסתתרותם של המבוקשים הבולטים משני צידי המתרס, קרי הקיצונים הסונים והמנהיגים העלווים בטריפולי, ונראה כי הדבר הוסדר מראש בין הצדדים הפוליטיים השונים – בין זרם אל-מתסקבל לבין חזבאללה ותומכיו, כדי למנוע עימות צבאי נרחב בינם לבין הצבא ומנגנוני הביטחון. מאוחר יותר חלקם הסגירו עצמם וגם הפעם ככול הנראה בעקבות הסדר מוקדם בין הצדדים תוך מתן הבטחה שלא למצות עמם את מלוא הדין.
עד כה נראה כי זרם אל-מסתקבל הצליח לרסן את הזרמים הסונים הקיצוניים, הן בצידון והן בטריפולי, ולגרום להם להוריד פרופיל ואולי אף לרדת למחתרת, אך אפשר ובעתיד, בנסיבות מסוימות, הם יצוצו ויפעלו שוב.
יצוין כי הסכמת זרם אל-מסתקבל ליישום תוכנית ביטחונית נגד ארגוני טרור סונים במדינה היא ראשונה מסוגה ונראה כי היא אחת מתוצאות החלטתה של סעודיה לאחרונה לפעול נגד ארגוני טרור סונים שונים. לפיכך יתכן כי התוכנית הביטחונית היא לא רק פרי של הבנות בין אל-מסתקבל לחזבאללה אלא גם ובעיקר בין סעודיה הנחשבת לנציגת הסונים בלבנון לבין איראן וסוריה הפטרונית של העדה העלווית בטריפולי ובצפון המדינה.
ביקורת על אל-מסתקבל גם מצד סונים מתונים ואנשי דת בלתי ממסדיים
הפגיעה בכוחו של הזרם ניכרת גם בקרב גורמים סונים פוליטיים מתונים וכן גורמים דתיים שאינם ממסדיים. ב-23 בינואר 2014 קרא ח"פ לשעבר מטריפולי, מסבאח אל-אחדב, הידוע במתינותו, לאל-חרירי, שלא להצטרף לממשלה עם חזבאללה ולא להאמין לו, שכן לדבריו, בהזדמנות הראשונה שתהיה לחזבאללה הוא יפנה לו את גבו ויחזור בו מההבנות וההסכמים ביניהם, כפי שקרה לא אחת בעבר.[17]
בתחילת חודש פברואר 2014 הצהיר השיח' עדנאן אמאמה, שבזמנו עמד בראש גוף חכמי הדת המוסלמים במדינה, בעקבות פעילותו של הגוף למען שחרורו של השיח' עומר אל-אטרש מהבוקאע, שנעצר בחשד למעורבות בפיגועים נגד מטרות של חזבאללה, כי מעורבות הגוף בעניינים פוליטיים נובעת "מהימנעותם של חברי פרלמנט סונים וההנהגה הפוליטית הסונית מלבוא לעזרת הסונים המקופחים - להוציא ח'אלד דאהר ומעין אל-מערבי, [נציגי הסלפים בסיעת אל-מסתקבל בפרלמנט], וכן עמאד אל-חות, [נציג האחים המוסלמים בסיעה זו]", וכי הגוף לקח על עצמו "לעמוד מול העוול שנעשה לעדה הסונית".[18]
עם זאת, יש לציין כי עם התחלת יישום התוכנית הביטחונית בתחילת אפריל העדיפו שיח'ים בכירים בגוף חכמי הדת המוסלמים שלא להביע התנגדות לה, כפי שעשו הקבוצות הסוניות הקיצוניות.
היחסים הבעייתיים בין זרם אל-מסתקבל לבין הזרמים הקיצוניים
מערכת היחסים בין זרם אל-מסתקבל, הנחשב לזרם סוני מתון, לבין הזרמים הסונים הקיצוניים מורכבת, מה גם שחלק מזרמים אלו מיוצגים בפרלמנט דרך חברי פרלמנט הנמנים על סיעת אל-מסתקבל. מצד אחד נראה שזרם אל-מסתקבל עושה בהם שימוש לצרכיו, בבואו להתנגח בחזבאללה או בסוריה, כפי שקרה עם כינונה של ממשלת מיקאתי, כאשר מאות מתושבי העיר טריפולי יצאו להפגנת יום זעם ביום בו הוקמה ממשלה זו שדחקה את רגליה של סיעת אל-מסתקבל מהשלטון; ומצד שני הוא מתנער מהם מחשש לעליית כוחם, בגלל אינטרסים פוליטיים שונים ובשל מחויבותו לגורמים אחרים, בהם נוצרים, החברים בכוחות ה-14 במרץ. דוגמא נוספת לכך ניתן למצוא בגלגולים שעברו יחסיו של השיח' אחמד אל-אסיר עם זרם זה שהתחילו בתמיכה זרם אל-מסתקבל בו בפעילותו נגד חזבאללה ומאוחר יותר, עם התגברות כוחו, להתנערות ממנו ולתמיכה בצבא הלבנוני שניהל נגדו מערכה מזוינת ביוני 2013.[19]
לעת עתה נראה כי זרם אל-מסתקבל הצליח להצר את צעדיהם של גורמים אלה בכך שהוציא חלק מהעוקץ, כלומר: הוא הצליח באמצעות התוכנית הביטחונית לגרום לבריחתם של עלי עיד ובנו רפעת עיד העומדים בראש המפלגה הערבית הדמוקרטית העלווית משכונת ג'בל מחסן שבטריפולי ובכך ענה על דרישתם של סונים רבים. ואולם זרם זה לא הצליח לנטרל את החלק השני של העוקץ והוא מעורבותו הצבאית של חזבאללה בסוריה המהווה גורם משמעותי נוסף בעליית כוחם של זרמים סונים אלה על חשבונו.
* א.ב. פיקאלי חוקרת את זירת לבנון במכון ממרי
[2] ראו דו"חות ממרי: שיח' אל אסיר נגד צבא לבנון "השיעי" ועל הכרסום במעמד חזבאללה
[3] לצפייה בסרטון הווידאו
[4] על מעורבותם של זרמים אלה במרד הסורי ראו דו"ח ממרי
[5] על הממשלה החדשה בלבנון בראשותו של תמאם סלאם ראו דו"ח ממרי
[6] אל-מסתקבל (לבנון), 18.1.2014
[7] אל-מסתקבל (לבנון), 21.1.2014
[8]ו www.lebanondebate.com, 18.1.2014
[10]ו www.elnashra.com, 22.1.2014
[11] אל-אח'באר (לבנון), 25.1.2014
[12] אל-אח'באר (לבנון), 28.1.2014
[14] וhttps://ar-ar.facebook.com/tayar.not.represent.us , 28.7.2013
[15] ראו דף פייסבוק
[16] ראו דף פייסבוק
[17] אל-נהאר (לבנון), 23.1.2014
[18] אל-אח'באר (לבנון), 4.2.2014