המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סוריה: נשק ההרעבה של המשטר נגד יריביו
17/2/2014

 

סוריה: נשק ההרעבה של המשטר נגד יריביו - "להיכנע או למות ברעב"


מאת נ. מוזס וא. אזרחי *


הקדמה

המשטר הסורי מנהל מזה כשלוש שנים מלחמה עקובה מדם נגד מתנגדיו, בלא שיבדיל בין לוחמים לאזרחים וללא יכולת להכריעם. לצד הפעלת אמצעי לחימה כמו נשק כימי, טילי סקאד, ארטילריה כבדה, וחביות נפץ, מטיל המשטר מזה זמן רב, מצור הרמטי על מובלעות של כוחות האופוזיציה, בעיקר באזורים אסטרטגיים כמו הבירה דמשק והעיר חומס. מאז ספטמבר 2013, רבו הדיווחים על משבר הומניטארי כבד באזורים אלה, בשל מחסור חמור במזון, המאיים על חיי מאות אלפי תושבים, ואף דווח על כמה עשרות מקרי מוות מרעב.

 

האופוזיציה הסורית התריעה פעמים רבות בפני הקהילה הבינלאומית על מה שהיא תיארה כמדיניות הרעבה מכוונת של המשטר הסורי. כך, מישל כילו, בכיר ב"קואליציה של האופוזיציה וכוחות המהפכה", ארגון הגג של האופוזיציה הסורית [להלן "הקואליציה הלאומית"], פרסם באוקטובר 2013 מאמר ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היו"ל בלונדון, בו טען כי "צל המוות מרחף מעל קרוב לשני מיליון איש הגרים באזורים הנצורים."[1] האופוזיציה אף קראה לקהילה הבינלאומית לאפשר מעברים בטוחים להגשת סיוע הומניטארי לאזורים הנצורים.

 

במקביל, פתחו לאחרונה כמה פעילים, בסוריה ומחוצה לה, בקמפיינים ברשתות החברתיות בניסיון לעורר את דעת הקהל העולמית כדי שזו תלחץ על מנהיגי העולם לנקוט צעדים להפסקת המצור. 

 

דיווחים אלה עוררו הדים בקהילה הבינ"ל, ואכן, גופים בינלאומיים ומדינות קראו למשטר הסורי לאפשר הכנסת סיוע הומניטארי לאזורים הנצורים, אך קריאות אלו נותרו ללא תגובה מעשית בשטח. כך, בתחילת אוקטובר 2013 פרסמה מועבי"ט הודעה נשיאותית הקוראת לממשלת סוריה לאפשר הכנסה לאלתר של משלוחי סיוע ולכל הגורמים בסכסוך להפסיק האש כדי לאפשר מעבר של שיירות סיוע.[2] באותו החודש פרסם ג'ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי, מאמר בכתב העת Foreign Policy, שבו טען כי המשטר מונע באופן שיטתי העברת סיוע רפואי ומזון לחלקים רבים באוכלוסייה וקרא לקהילה הבינ"ל לפעול בנחישות כדי לאפשר הגשת סיוע מציל חיים לאזרחים בסוריה.[3] שה"ח השבדי, קרל בילט, קרא בחודש נובמבר 2013 לאיחוד האירופאי ללחוץ על המשטר הסורי "המשתמש ברעב כנשק בסכסוך".[4]

 

לאחרונה דווח כי בכוונת כמה מדינות ערביות ומערביות להגיש למועבי"ט הצעת החלטה שתדרוש משני הצדדים בסכסוך לאפשר העברת סיוע הומניטארי לתושבים הזקוקים לכך. לא מן הנמנע כי רוסיה וסין תנסנה להכשיל העברת הצעה זו, כפי שעשו בנוגע לשלוש הצעות החלטה אחרות הנוגעות למשבר הסורי.

 

בנוסף, נעשים ניסיונות בינ"ל ומקומיים להסיר את המצור ממקומות ספציפיים. כך, בסבב השיחות הראשון של ועידת ז'נבה 2 שהחל ב-24.1.2014, ביקש לחד'ר בראהימי, השליח המיוחד של האו"ם והליע"ר והמתווך בשיחות, להרגיע את המתיחות באמצעות הסכם להסרת המצור מעל חומס. גם הרשות הפלסטינית מקיימת מגעים עם המשטר הסורי במטרה לאפשר הכנסת סיוע למחנה הפליטים אל-ירמוכ.

 

בימים האחרונים דווח על הקלות במצור בכמה מוקדים, כמו מחנה הפליטים אל-ירמוכ ומעד'מית אל-שאם, בחלק מהמקרים לאחר שהושגה הפסקת אש בין כוחות המשטר לבין כוחות המורדים.

כמו כן כמה ימים לפני תחילת הסבב השני של שיחות ז'נבה 2, גיבשו המשטר הסורי, כוחות אופוזיציה מקומיים והאו"ם הפסקת אש בת כמה ימים בחומס כדי לאפשר יציאת אזרחים שמעוניינים בכך והכנסת סיוע הומניטארי. עד כה פונו כמה מאות אנשים, רובם ילדים, נשים וזקנים, ודווח על הכנסת סיוע הומניטארי לעיר. עם זאת, הפסקת אש זו מופרת חדשות לבקרים, כששני הצדדים מטילים את האחריות לכך אחד על השני.

 

למשטר הסורי יש אינטרס ברור להגיע להבנות עם גורמים מקומיים, מעל ראשה של "הקואליציה הלאומית" ומעל ראשה של הקהילה הבינלאומית, על מנת ליצור את הרושם שהקואליציה הלאומית אינה מייצגת את הכוחות הלוחמים בשטח ושאין צורך בהתערבות בינלאומית.

 

האופוזיציה הסורית תקפה את ההסכמים המקומיים האלו הכוללים פינוי תושבים מהאזורים הנצורים. לטענת גורמים ב"קואליציה הלאומית", פינוי התושבים הוא הכנה להפצצה מסיבית על השכונות המפונות או לאכלוסן בתומכי המשטר הסורי.   

 

נכון להיום, נראה כי המאמצים הבינלאומיים והערביים לטפל בהיבט ההומניטארי של המשבר הסורי ולאלץ את משטר אסד לאפשר הכנסת סיוע הומניטארי נחלו הצלחה חלקית ביותר, אם בכלל. העם הסורי הוא המשלם את המחיר על חוסר אונים זה.

 

נשק ההרעבה שמפעיל משטר אסד הוא שלב נוסף במלחמה המתנהלת בסוריה מזה כשלוש שנים. שלב זה מלמד על עומקה והסלמתה של מלחמה זו מחד ומאידך על חוסר האונים שמגלים הגורמים הבינ"ל והערביים בטיפולם במשבר זה.

 

מסמך זה יסקור את המצב ההומניטארי הקשה באזורים הנצורים והמאמצים לטפל בו:

 

מצור של המשטר על אזורי אופוזיציה חזקים, בניסיון להכניעם

כאמור, בניסיון לכפות כניעה על כוחות אופוזיציה המחזיקים מעמד בכמה מובלעות באזורים אסטרטגיים, ובמקביל להפצצות ולהפגזות מתמשכות, מטיל המשטר הסורי זה תקופה ארוכה מצור על מובלעות אלה, העיקריות הן מחנה הפליטים הפלסטיני אל-ירמוכ שבדמשק, מעד'מית אל-שאם שבמחוז ריף דמשק, אזור הר'וטה שבמחוז ריף דמשק וכמה שכונות בעיר העתיקה של חומס.

 

המצור על מחנה הפליטים הפלסטיני אל-ירמוכ ועל ערים סמוכות לדמשק

בסוף 2012, נכנסו קבוצות אופוזיציה חמושות למחנה הפליטים אל-ירמוכ שבבירה דמשק וגירשו משם את הוועדות העממיות הפלסטיניות ואת הארגון הפלסטיני החזית העממית-המפקדה הכללית, הנאמנים למשטר הסורי. בתגובה הפציץ המשטר את המחנה ולפני כחצי שנה הטיל עליו מצור, תוך מניעת הכנסת מזון וסיוע הומניטארי. בתום למעלה משנה של לחימה ומצור, נותרו במחנה כ-20 אלף תושבים בלבד מתוך 170 אלף. תושבים אלה סובלים ממחסור חמור במזון, שהביא את חלקם למעשי ייאוש. כך דווח לאחרונה על משפחה שנאלצה לאכול חתולים ועל אב שניסה לשרוף את ילדיו בעודם בחיים, בניסיון להצילם ממוות איטי.[5]

בשבועות האחרונים דווח כי למעלה מ-80 איש, ביניהם ילדים, מתו מרעב.[6]

 

גבר מבוגר במחנה אל-ירמוכ, שמת כתוצאה מהרעב [7]


 

מזה כשנה מוטל מצור גם על כמה ערים באזור הר'וטה ובעיר מעד'מית אל-שאם, הקרובות לדמשק ונתונות לשליטת כוחות האופוזיציה. פעיל במעד'מית אל-שאם אמר כי למצור שמטילים כוחות המשטר אין תקדים בהיסטוריה: "במלחמות האויב משאיר לצד השני פתח לנסיגה. זה קרה בעזה ובמצור על בירות. משטר אסד מציב אותנו ואת כל הערים שסביב לדמשק מול בחירה מפחידה – להיכנע... או למות מרעב."[8]

 

על פי דיווחים, במעד'מית אל-שאם מתו עשרות אנשים מרעב ובשל מחסור בציוד רפואי. כאלף פצועים נמצאים בסכנת מוות בשל מחסור בתרופות וכ-150 איש נהרגו במהלך ניסיונות לצאת ולהיכנס לעיר. כמו כן, דווח כי כוחות המשטר סיכלו ניסיונות של תושבי הר'וטה המזרחית להבריח מזון.[9]

 

שני ילדים ממעד'מית אל-שאם, שמתו כתוצאה מהרעב [10]

 
תושבים ממעד'מית אל-שאם, שוחטים אריה כדי לאוכלו, בשל הרעב
[11]


 

 ילד בשכונה דרומית נצורה של בדמשק,

 אוכל קרטון, בשל המחסור החמור באוכל [12]


 

חומס: 600 ימי מצור

אזור נוסף הנתון במצור הינו העיר חומס, ממוקדי המחאה הראשונים נגד המשטר, ובפרט השכונות בתוך העיר העתיקה שבמרכזה, הנצורות מאז יוני 2012. עפ"י דיווחים שונים, בשכונות אלו היו נצורים כ-3000 איש.[13]

בניסיון להקל על המצב ההומניטארי בעיר וליצור אווירה של אמון בין הצדדים, ביקש לחד'ר בראהימי, המתווך בין  הצדדים בוועידת ז'נבה, בסבב השיחות הראשון, לאפשר יציאת התושבים ולהכניס סיוע הומניטארי לעיר.

 

קמפיינים ברשתות ולחץ על גורמים בינ"ל, בניסיון לפתור את המשבר ההומניטארי

נוכח אוזלת היד של הקהילה הבינלאומית בטיפול במשבר ההומניטארי המחריף בסוריה, פתחו פעילים אזרחיים בסוריה ומחוצה לה בכמה קמפיינים, בעיקר ברשתות החברתיות, בניסיון ליצור תהודה בדעת הקהל העולמית למצב ההומניטארי בסוריה ולחץ עממי על הממשלות לפעול לפתרון המשבר.

 

באוקטובר 2013, הושק "הקמפיין הסורי לשבירת המצור לפני כל דיבור על מו"מ", כדי להעלות את המודעות של אנשי האופוזיציה הסורית - בין אם ירצו ללכת לועידת לז'נבה 2, בין אם לא - לגבי המצור שמטיל המשטר על אזורים שונים בסוריה, והשלכותיו. דף פייסבוק של הקמפיין, שפעילותו האחרונה הייתה ב-7.12.13, דיווח על סבלם של התושבים באזורים הנצורים, וקרא להתנות את המו"מ בז'נבה בהסרת המצור.[14]

 

תמונת הקמפיין בדף הפייסבוק שלו [15]


 

ב-27.11.2013 פתחו 21 גופי תקשורת וארגוני אופוזיציה סורים בקמפיין בשם "לשבור את המצור", שמטרתו להניע את דעת הקהל העולמית והערבית ולהביא לפרסום החלטת או"ם שתחייב את המשטר לאפשר מעברים בטוחים להגשת סיוע הומניטארי בפיקוח ארגונים בינ"ל. הקמפיין מתמקד במצור המוטל על אזורים בדרום ובמזרח דמשק, בר'וטה המזרחית והמערבית, בעיר חומס ופרבריה המערביים והצפוניים. בשלב הראשון של הקמפיין, שנמשך שבועיים, התמקדו הפעילים בשיגור דוחות כתובים וסרטונים על המצור באזורים אלו לארגונים ולאמצעי תקשורת ערביים ומערביים. משלא הושגה התוצאה המבוקשת, החליטו הפעילים להרחיב את מאמציהם ולפנות לדעת הקהל המערבית והערבית ע"י ארגון הפגנות, משמרות מחאה ותערוכות.[16]

נכון להיום, הקמפיין פעיל ברשתות החברתיות השונות ומפיץ חלק מתכניו באנגלית ובשפות האירופיות העיקריות,[17] אך, נראה כי הניסיונות להעביר את הקמפיין גם לזירה הלא וירטואלית ולארגן הפגנות המוניות ברחבי העולם -  כשלו.

 

לוגו הקמפיין: "לשבור את המצור. הזכות הראשונה - הזכות לחיים" [18]


 

בחודש האחרון הושקו כמה קמפיינים למען תושבי מחנה הפליטים אל-ירמוכ. כך, "מוסד אל-סראג' הסורי לסיוע ולפיתוח" פתח בקמפיין "הצילו את מחנה הפליטים אל-ירמוכ" שמטרתו איסוף תרומות והכנסתן למחנה.

 

הדף  של מוסד אל-סראג' : הסירו את המצור, קמפיין הצלחת מחנה הפליטים אל-ירמוכ [19]


 

קמפיינים דומים הושקו גם מחוץ לסוריה. בשטחי הרש"פ ארגנו עיתונאים צעירים קמפיין "כאן מחנה הפליטים אל-ירמוכ" במסגרתו ייחדו 55 תחנות רדיו וערוץ הטלוויזיה הפלסטיני יום שידורים על המצב המחנה הפליטים. לדברי מחמוד חריבאת, אחד המארגנים, הקמפיין אינו קשור לפלג כלשהו והמטרה היא ללחוץ על כל הפלגים לפעול מייד להפסקת "ההוצאות להורג האיטיות של למעלה מ-20 אלף פליטים המתים מרעב במחנה." לדברי מירפת צאדק, אחת הפעילות, ההישג העיקרי של הקמפיין הוא העברת קולות הנצורים במחנה לעמם בפלסטין והעלאת הנושא לסדר היום הפלסטיני "לאחר חודשים רבים של הזנחה מצד גורמים רשמיים, עממיים ותקשורתיים פלסטיניים."[20] בבריטניה השיקו פעילים ונציגי זרמים פלסטינים יוזמה להצלת מחנה הפליטים.[21]

 

ניסיונות להפסקת המצור בצל המשך ההתכתשות

מסוף דצמבר 2013 ישנם דיווחים [22] על הסכמי שביתת נשק (הודנה) בין המשטר לבין כוחות אופוזיציה מקומיים בכמה כפרים וערים, בעיקר בקרבת דמשק – מעד'מית אל-שאם, שכונת ברזה, הערים בית-סחם ובבילא ושכונת אל-וער שבעיר חומס. הסכמים אלו כוללים הפסקת אש הדדית; הכנסת מוצרי מזון, ציוד רפואי, דלק וכדומה; אי כניסה של צבא המשטר או נסיגתו מעמדות; מסירת הנשק הכבד של המורדים לידי הצבא; היתר למורדים להישאר במקומם; והחזרת אספקת המים והחשמל לתושבים. אולם, ע"פ דיווחים, חלק ניכר מההסכמים הופר ע"י המשטר וע"י כוחות האופוזיציה.[23]

 

בתחילת פברואר דווח כי ארגונים בינלאומיים הצליחו להכניס סיוע הומניטארי למחנה הפליטים אל-ירמוכ, אך לדברי פעילים מדובר בסיוע מועט מדי. לטענת מקורבים למשטר הסורי, הכנסת הסיוע מופסקת מדי פעם בשל ירי מצד כוחות האופוזיציה לעבר שיירות הסיוע.[24]

 

צעדים אלה החלו בימיו האחרונים של סבב השיחות הראשון של וועידת ז'נבה 2, במהלכו ניסה לחד'ר בראהימי, המתווך בין השני הצדדים, לגבש הסכם להכנסת סיוע הומניטארי לחומס, אולם ללא הצלחה. המשטר הסורי טען בתוקף במהלך סבב זה כי הנושא ההומניטארי אינו קשור לוועידה וכי צעדים המתנהלים בשטח בנושא זה הם תוצאה של מאמצים שהחלו לפני הוועידה.

 

ב-7.2.2014, כמה ימים לפני תחילת הסבב השני של שיחות ז'נבה, הודיעו הצדדים על הפסקת אש בת כמה ימים בחומס, במהלכם תתאפשר יציאה בטוחה לאזרחים הרוצים בכך ותתאפשר הכנסת סיוע הומניטארי לשכונות הנצורות. הפסקת אש זו הופרה פעמים רבים כשכל צד מטיל על הצד השני את האחריות לכך. עד כה דווח על יציאתם של כמה מאות אזרחים, רובם נשים, ילדים וזקנים ועל כניסתן של שיירות סיוע בודדות. לטענת המשטר, מדובר בתוכנית שגובשה עם האו"ם עוד לפני תחילת וועידת ז'נבה 2 ולאופוזיציה אין כל חלק בה.

 

למשטר הסורי יש אינטרס ברור לנתק את הנושא ההומניטארי מהנושא המדיני, משום שנקיטת צעדים בהקשר זה תחשב לוויתור של המשטר בעקבות לחץ בינ"ל או מו"מ עם משלחת האופוזיציה, שהמשטר מנסה לקעקע את הלגיטימיות שלה. בהסכמים אלה עם הכוחות המורדים בשטח, מנסה המשטר הסורי ליצור את הרושם כי משלחת האופוזיציה אינה מייצגת את כוחות המורדים בשטח, וכי הוא מסוגל להגיע להסכמים עם כוחות אלה ללא עזרתה.  

כמו כן, הפסקות האש למטרות הומניטאריות מסייעות למשטר להקל את הלחץ הבינלאומי המופעל עליו בשל ההשלכות הקשות של המצור.

בנוסף, הסכמי הפסקת אש טקטיים מאפשרים למשטר להסב כוחות לחזיתות לחימה בוערות יותר.  

 

האופוזיציה הסורית: האו"ם והארגונים הבינ"ל מענישים את הקורבנות במקום את המשטר

"הקואליציה הלאומית" מתחה ביקורת על ההסכמים המקומיים האלו, שאינם עונים, לטענתה, על דרישות העם הסורי, והטילה ספק בכוונת המשטר ליישמם. ביקורת זו משקפת את חששה של "הקואליציה הלאומית" כי הסכמים אלה יסייעו למשטר הסורי להתמודד עם הלחץ הבינלאומי המוטל עליו וישפרו את תדמיתו בדעת הקהל הבינלאומית. כמו כן "הקואליציה הלאומית" חוששת כי גיבוש הסכמים אלה בין המשטר לבין האו"ם בהשתתפות גורמי אופוזיציה מקומיים, ישיגו את מטרת המשטר לקעקע את הלגיטימיות שלה כארגון הגג של האופוזיציה. העובדה כי בסבב השיחות הראשון של וועידת ז'נבה 2 שהחל ב-24.1.2014, הסכימה "הקואליציה הלאומית" לדון בהפסקת אש מקומית בחומס, מעידה כי "הקואליציה הלאומית" מתנגדת יותר להדרתה מאשר להפסקות אש מקומיות.

 

בעקבות ההסכם על חומס, ערב כינוס הסבב השני של שיחות ז'נבה 2  טענה "הקואליציה הלאומית" כי מדובר ב"היענות חלקית ולא מספקת להתחייבות החוקיות הבינלאומית ולדרישות התושבים הנצורים בחומס. לדבריה, ההסכם אינו עונה על דרישות הקואליציה הלאומית שהוגשו בשם תושבי חומס והעם הסורי להסיר את המצור מכל השכונות העתיקות ושאר האזורים הנצורים בסוריה. "הקואליציה הלאומית" גם פקפקה בכוונת המשטר ליישם את ההסכם. לטענתה,במעד'מית אל-שאם, המשטר עצר כמה מהתושבים המפונים ועד כה לא ידוע מה עלה בגורלם. עוד נטען כי פינוי התושבים עלול לסלול את הדרך להרס השכונות המפונות מעל ראשי התושבים שנותרו בהן. "הקואליציה הלאומית" קראה לאו"ם ולקהילה הבינ"ל לא ליפול למלכודת שמציב המשטר בהסכמים אלה ולמנוע ממנו להרוויח זמן, שעה שהוא ממשיך להרוג בעם הסורי.[25]  אחמד טועמה, ראש הממשלה הזמנית של האופוזיציה, פקפק גם הוא ספק בכוונות המשטר וטען כי המשטר אינו רוצה להכניס סיוע אלא להוציא נשים וזקנים כדי לערוך עליהם חיפוש, לעצרם, לענותם ולגרשם, או שהלוחמים יסגירו עצמם.[26]

 

ואכן, האו"ם דיווח כי המשטר הסורי עצר למעלה מ-300 גברים, שיצאו מהשכונות הנצורות במסגרת ההסכם והוא חוקר אותם ללא פיקוח ישיר של גורם ניטראלי.[27]

  

בורהאן ר'ליון, בכיר באופוזיציה הסורית, מיקד את ביקורתו החריפה באו"ם על חלקו בהסכמים אלה, שמאפשרים, לדבריו, למשטר אסד להתחמק מעונש על פשעיו. בעמוד הפייסבוק שלו הוא כתב "הרחקת תושבים, בהסכמה או ללא הסכמה, ממקום מגוריהם ולגרום להם לעזוב את בתיהם כדי למנוע מהם למות מרעב, במקום לסייע להם ולהקל על הכנסת מזון ותרופות כדי להצילם, מהווה קשירת קשר בין הארגונים הבינלאומיים לבין המשטר... במקום שהארגונים הבינ"ל, ומאחוריהם האו"ם, יענישו את הפושע שמטיל עונש קולקטיבי על האזרחים... הם בורחים מאחריותם ומענישים את הקורבנות ע"י הוצאתם מבתיהם..."[28] עוד כתב: "ייתכן כי יציאת האזרחים מחומס הנצורה מזה למעלה משנה וחצי, תציל את חייהם... אך [עדיין] מדובר בהגירה בכוח ומפחד מפני מצור הרעב...  זהו טיהור אתני מאורגן בחסות האו"ם ובעידוד רוסיה."[29]

 

מעורבות הרש"פ במשבר בירמוכ: סיוע הומניטארי לצד תמיכה במשטר סוריה

הרשות הפלסטינית מצידה העדיפה לטפל במשבר במחנה הפליטים הפלסטיני אל-ירמוכ במישור ההומניטארי בלבד ולא על ידי הפעלת לחצים במישור הדיפלומטי בזירה הערבית או הבינלאומית. הרש"פ ואש"פ, בהנהגת מחמוד עבאס, פעלו כדי להעניק סיוע הומניטארי לתושבי המחנה באמצעות אונר"א "בתיאום מלא על הממשלה הסורית".[30]

 

בכירי הרש"פ הדגישו כי הרש"פ נוקטת בעמדה "ניטראלית" כלפי המשבר במחנה, לטובת הפליטים הפלסטינים[31]  ו"אינה מתערבת בעניינים הפנימיים" של סוריה.[32] אלא שהבעת עמדה זו כשלעצמה, לצד העדר גינוי משטר אסד לנוכח המשבר ההומאניטארי במחנה, מהווה למעשה תמיכה בשלטונו של אסד.

 

יתרה מכך, כמה שליחים מטעמו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, נסעו לסוריה והביעו תמיכה במשטרו של אסד. עבאס זכי, שליחו האישי של עבאס לסוריה, אף אמר בשובו מסוריה באוקטובר 2013, כי שתי ההנהגות- זו הפלסטינית וזו הסורית – הסכימו על תיאום עמדות ביניהן לצורך פתרון המשבר במחנה הפליטים. כמו כן ציין זכי, כי הוא הדגיש בפני הנשיא בשאר אל-אסד "את עמידת פלסטין לצידה של סוריה".[33] בראיון לטלוויזיה הסורית הסביר זכי, כי החלופה להנהגה הסורית תהיה הרת אסון לאזור ולבעיה הפלסטינית.[34]

 

הבכירים הפלסטינים אף שיבחו את מאמצי המשטר הסורי לפתור את המשבר במחנה והפנו אצבע מאשימה כלפי המיליציות החמושות הנלחמות במשטר, בדומה להאשמות המשטר. כך למשל בראיון לאל-קודס אל-ערבי, האשים עבאס זכי את המיליציות החמושות הנלחמות במשטרו של אסד: "קיים שיתוף פעולה רשמי פלסטיני-סורי להרחיק מהפליטים הפלסטינים את סבלות המלחמה המתנהלת בסוריה ולמנוע את המשך גירושם כתוצאה מכך שהמיליציות החמושות הפכו את מחנות הפליטים להפקר."[35] שר העבודה ברש"פ וחבר הוועה"פ של אש"פ אחמד אל-מג'דלאני, שנשלח לסוריה לפתור את בעיית מחנה הפליטים אל-ירמוכ, שיבח את מאמצי המשטר הסורי לפתור את המשבר במחנה והאשים גורמים חמושים ב"חטיפת המחנה" ובמניעת הכנסת הסיוע ההומאניטארי.[36]

 

עמדה זו נתקלה בביקורת פנימית בתוך הרש"פ. כך, למשל, בתגובה לדברי אל-מג'דלאני וזכי, כתב בעל הטור ביומון הרש"פ, מהנד עבד אל-חמיד, מאמר שבו קרא לאש"פ שלא להעדיף את המשטר הסורי על האופוזיציה הסורית.[37]


 *  נ. מוזס וא. אזרחי חוקרים את זירת סוריה במכון ממרי



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 16.10.2013. על מאמרו של כילו, ראו דוח ממרי

[2]ו www.un.org, 10.10.2013

[3]ו www.foreighnpolicy.com, 25.10.2013

[4]ו www.syria-news.com, 18.11.2013

[6] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 31.12.2013 ;  http://www.all4syria.info/ , 4. 1.2014; אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 05.01.2014; אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 15.01.2014; אל-שרק אל-אוסט (לונדון),  27. 1.2014

[7]וhttp://seraj.ps/,29.12.2013

[8]ו www.all4syria.info, 12.10.2013

[13]  אל-חיאת (לונדון), 28.1.2014

[17] דף הקמפיין בפייסבוק; דף הקמפיין בטוויטר; דף הקמפיין בגוגל פלוס לחשבון היוטיוב של הקמפיין:

[20]ו www.alarabiya.net, 12.1.2014

[22] הדיווח הראשון אודות הסכם כזה, היה ב-11 בנובמבר 2013, ביחס לעיר קדסיא, שליד דמשק, במטרה לאפשר כניסת סיוע הומניטארי, וראו אל-שרק אל-אוסט (לונדון),  11.11.2013

[23]ו http://www.all4syria.info/, 29.12.2013; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 15.1.2014; www.all4syria.info, 15.1.2014

[24]ו www.syria-news.com, 1.2.2014

[26]וwww.all4syria.info, 8.2.2014 

[27] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 12.2.2014

[30]ו www.wafa.ps, 31.1.2014

[31]  ראו דברי אחמד מג'דלאני, שר העבודה ברש"פ וחבר הוועד הפועל של אש"פ www.wafa.ps, 4.11.2014

[32] כך למשל הוועד המרכזי של פת"ח הבהיר בתחילת פברואר 2014 את התנגדותו להתערבות בעניינים הפנימיים של סוריה וכי הוא אינו חוסך מאמצים לסיים את סבל תושבי המחנה. הוועד קרא לכל הצדדים בסכסוכים במדינות ערב שלא לערב את הפלסטינים במאבקיהם הפנימיים והבהיר כי הפליטים הפלסטיניים הם אורחים זמניים במדינות ערב. ראו: www.wafa.ps , 3.2.2014

[33]ו www.amad.ps, 10.10.2013

[34] סו"י סאנא (סוריה), 24.12.2013

[35] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 9.10.2013

[36]ו www.champress.net, 16.1.2014

[37] אל-איאם (רש"פ), 21.2.2014