מדיניות החוץ של נשיא מצרים מוחמד מורסי: ניסיון לרצות את כל הצדדים
מאת ל. לביא*
הקדמה
כמה חודשים לאחר עלייתו לשלטון, הולכים ומתבהרים קווים למדיניות החוץ של מצרים תחת הנהגתו של הנשיא מוחמד מורסי, המבקש לשוות לה דימוי של מדיניות חוץ שונה מזו של מובארכ: עצמאית יותר, ולא מוכתבת על ידי ארה"ב; נמרצת יותר, בחתירתה להשיב למצרים את מעמד הבכורה באזור; מאוזנת יותר, בפתיחותה לכל מדינות העולם, ללא נטייה לטובת ציר מסוים; שוחרת שלום ולא סכסוך.
בראיון לרויטרס באוגוסט 2012, אמר מורסי: "מדיניות החוץ המצרית תתבסס על איזון אזורי ובינ"ל ועל פתיחות לכולם... במטרה להעביר מסר של שלום ויציבות... לְעולם לא נהיה צד בתוקפנות כלפי איש ולא נסכים שאיש יאיים על ביטחוננו או על ביטחון האזור מכל סיבה שהיא. דבריי מופנים לכולם, כולל כל מדינות האזור... יחסי החוץ יתבססו על שת"פ ואי התערבות בענייני האחר."[1]
בפועל, מתאפיינת מדיניות זו בהתייצבותה של מצרים בעמדת ביניים במאזני הכוחות האזוריים והבינ"ל ובסוגיות המרכזיות המעסיקות זירות אלו. מורסי מתנהל בזהירות, מנסה לשמור על יחסים תקינים עם כלל השחקנים, ולהשאיר למצרים מרחב תמרון, כך שתוכל לפעול בהתאם למשבי הרוח המשתנים במזה"ת ובעולם. התמהמהות בקבלת החלטות ונטייה לבסוף לצד הבטוח יותר, אופיינית לשיטת הפעולה של האח"ס במצרים מאז המהפכה. הם לא נחפזים לנקוט עמדה במצבים המתרגשים על המדינה, אלא מגששים ובודקים את תנאי הזירה הסובבת, מפריחים בלוני ניסוי, ורק אז מקבלים החלטה, לרוב כזו המותירה להם דרך חזרה, בהתאם לאינטרסים שלהם ולהשתנות הנסיבות.[2]
ניתן לראות דפוס זה בארבעה תחומים מרכזיים:
א. במשבר בסוריה וביריבות בין איראן לסעודיה: בהצתה מאוחרת יחסית, בנקודה בה חשש "לפספס את הרכבת", יצא מורסי נגד המשך שלטונו של בשאר אל-אסד ותמך בהצעת הליגה הערבית לפיה אל-אסד יעביר את סמכויותיו לסגנו, לצורך כינון ממשלת מעבר בשיתוף עם האופוזיציה הסורית. בכך, הצטרף מורסי למדינות התומכות בהדחת אל-אסד, בהן סעודיה, קטר, תורכיה וארה"ב, אך הוא גם לא טרק את הדלת בפני איראן התומכת במשטר הסורי, אלא ערך ביקור באיראן ששבר את הקיפאון ששרר ביחסים בין המדינות מאז 1979 ואף כלל אותה בין ארבע המדינות החברות ביוזמה שהוביל להפסקת שפיכות הדמים בסוריה, למגינת ליבן של מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה.
ב. בסכסוך הפנים-פלסטיני בין חמאס לבין פת"ח: כאן מורסי לא מגלה נטייה לצד אחד על פני האחר, על אף הקרבה הרעיונית בין חמאס לבין האח"ס. במצרים מתקבלים ביקורים של ראשי הרש"פ ושל ראשי חמאס, ומורסי נפגש עם עבאס, משעל והניה; מורסי מתנגד להקמת אזור סחר חופשי בין מצרים לעזה בשלב זה; עד למתקפה הישראלית בעזה בנובמבר 2012, מורסי דחה את הפצרות חמאס להפסיק את הרס המנהרות בין עזה למצרים בידי צבא מצרים או להוסיף הקלות לפלסטינים במעבר רפיח, וגם לאחר המתקפה,לא פתח מורסי את המעבר באופן חופשי לגמרי; עד כה גם לא נפתחה לשכה של חמאס בקהיר.
ג. ביחסים עם ארה"ב: בנושא זה מדיניותו של מורסי אמביוולנטית ומתאפיינת במתח בין קרבה לריחוק. מצד אחד, מבקש מורסי את קרבתה של ארה"ב ואת המשך עזרתה הכלכלית, דבר המתבטא במסרי הרגעה בדבר כיבוד הסכם השלום עם ישראל. מנגד, מורסי משדר ריחוק, הבא לידי ביטוי בהקדמת ביקורו בסין לביקורו בארה"ב; בַּרכּוּת בה נהג בשלב ראשון כלפי ההפגנות האלימות מול השגרירות האמריקאית בקהיר במחאה על הסרט "תמימות המוסלמים" הפוגע בנביא מוחמד ב-11/9/12; ובהתבטאויותיו לפיהן מצרים כיום אינה עוינת כלפי המערב אך גם לא ידידותית כלפיו כפי שהייתה בתקופת מובארכ. מורסי שולח מסר לארה"ב שאין לקחת את מצרים עוד כבעלת ברית מובנית מאליה, ושהיחסים עימה מותנים בכיבוד האינטרסים שלה ואינם עוד יחסי תלות.
ד. ביחסים עם ישראל: מורסי נע בנושא זה בשני מסלולים. ברמה העממית, כדי לעמוד בציפיות שתולים בו בוחריו לנהוג כלפי ישראל בצורה שונה ותקיפה ממובארכ, נקט מורסי שורה של צעדים להבעת סולידאריות עם הפלסטינים בעזה בעקבות מבצע עמוד ענן וחיסולו של מפקד גדודי עז אל-דין אל-קסאם, אחמד אל-ג'עברי. לעומת זאת, ברמה הדיפלומטית, מורסי מגלה מחויבות להסכם השלום ואינו חורג מכללי הפרוטוקול. עד כה הוא לא ביקש להביאו למשאל עם או להכניס בו תיקון כלשהו, לא לאחר הפיגוע ברפיח באוגוסט 2012 שבעקבותיו התגבר הלחץ העממי בתוך מצרים לתקן את הנספח הצבאי של ההסכם, וגם לא לאחר מבצע עמוד ענן בעזה, בעקבותיו גברו הקריאות במצרים לנתק את היחסים עם ישראל, גם מצד האח"ס. מורסי רק החזיר את השגריר המצרי מתל אביב להתייעצות, ואף לא סילק את השגריר הישראלי מקהיר. מאמרים בעיתונות הרשמית המצרית הסבירו כי מצרים לא מתכוונת להיגרר אחר הקריאות העממיות למעורבות צבאית מצרית לטובת חמאס או למלחמה נגד ישראל.
הימור בטוח על המהפכה הסורית
עד לאחרונה, במשך כשנה וחצי מאז פרצו המחאות נגד משטר אל-אסד במרץ 2011, נמנעה תנועת האח"ס במצרים מהבעת תמיכה מפורשת במהפכה הסורית. יתרה מכך, בהודעה שפרסמו האח"ס במצרים באפריל 2011 הם אף שיבחו את עמדותיו של משטר אל-אסד בנושא ההתנגדות,[3] דבר שהכעיס את האח"ס בסוריה. כתנועה אחות, ציפתה תנועת האח"ס בסוריה לתמיכת האח"ס במצרים בשלב מוקדם הרבה יותר של המאבק הסורי במשטר אל-אסד, בהעריכה שהמהפכה המצרית תוליד סולידאריות עם המהפכה הסורית ושהאח"ס במצרים רוצים בהצלחת מאבקם של האח"ס בסוריה נגד המשטר. משזו בוששה לבוא, זעמו האח"ס בסוריה על התנועות האחיות במצרים ובתוניסיה.
דובר האח"ס בסוריה, ד"ר זוהיר סאלם, אמר, למשל: "אם קצרה ידם מלתת משהו מעשי, שומה עליהם, לפחות, לשתוק. לפני שהם יוצאים בתוניסיה ובמצרים ומכריזים על התנגדות להתערבות חיצונית, עליהם להגיש חלופה מעשית וחיובית משלהם להפסקת הקטל היומיומי."[4] חילוקי דעות אלה בין האח"ס בסוריה לבין האח"ס במצרים שיקפו מחלוקות שכבר נודעו ביניהן בעבר ובאו לידי ביטוי בתמיכת האח"ס במצרים במשטר אל-אסד ובבעלי בריתו בציר ההתנגדות, בניגוד לאח"ס בסוריה שהם ארגון אופוזיציה שהוצא מחוץ לחוק ומתנגד מזה עשרות שנים למשטר אל-אסד, ובכיריו אף התבטאו לא פעם נגד איראן וחזבאללה.[5]
לאחר ניצחונו של מורסי בבחירות לנשיאות במצרים ביוני 2012, לא מיהר גם הוא להביע תמיכה במהפכה הסורית. רק באוגוסט 2012, באיחור לא מבוטל ובנקודה בה חשש "לפספס את הרכבת", נקט מורסי עמדה חד משמעית נגד המשטר הסורי ובעד ההתקוממות נגדו. בנאומו בוועידת הבלמ"ז בטהראן, תקף מורסי לראשונה באופן חריף ובוטה כל כך את משטר אל-אסד ואמר כי הוא "משטר מדכא שאיבד את הלגיטימיות שלו," ולכן עליו לפרוש. מורסי הוסיף כי סוריה זקוקה למעבר לדמוקרטיה בדרכי שלום, קרא לסולידאריות עם מאבקו של העם הסורי, ואמר כי "מצרים מוכנה לשתף פעולה עם כל הצדדים למען הפסקת שפיכות הדמים." במחאה על הדברים, עזבה המשלחת הסורית את האולם, ושה"ח הסורי, וליד אל-מועלם, אמר כי הוא רואה בדברי מורסי התערבות בענייניה הפנימיים של סוריה.[6]
בנאומו בכנס שרי החוץ של הליע"ר, כמה ימים לאחר מכן, שב וקרא מורסי לאל-אסד ללכת, וצפה כי המשטר בסוריה לא יאריך ימים. מורסי דרש להגביר את המאמץ לשים קץ לטרגדיה הסורית, והעריך כי יש עדיין הזדמנות להפסיק את שפיכות הדמים. "דם העם הסורי בראש כולנו," אמר מורסי.[7]
החלטת מורסי להביע תמיכה במהפכה הסורית נבעה מכמה שיקולים. ברמת המנהיג, הבעת תמיכה בעם הסורי תורמת לפופולאריות של מורסי ומקנה לו לגיטימציה פנימית, שכן במצרים שלאחר המהפכה ישנה הזדהות עממית רחבה עם המהפכה הסורית.
ברמה האזורית, לקח מורסי בחשבון שבעלות בריתה של סוריה – איראן וחזבאללה – נתונות בעמדת חולשה. איראן כורעת תחת הסנקציות הכלכליות והניסיונות לבודדה בזירה הבינ"ל,[8] וחזבאללה סובל מכרסום במעמדו בלבנון.[9] לעומת זאת, אצל קטר, תורכיה וסעודיה זיהה מורסי פוטנציאל לרווחים כלכליים לארצו, ואכן בעקבות התבהרות עמדתו בנושא הסורי, התחייב רה"מ ושה"ח הקטרי כי ארצו תשקיע 18 מיליארד דולר במיזמים במצרים בחמש השנים הבאות, ותעביר כספים לבנק המרכזי המצרי עד סוף השנה.[10] תורכיה התחייבה להעניק חבילת סיוע לכלכלה המצרית במסגרתה יוקצו מיליארד דולר להשקעות בפרויקטים של תשתיות ומיליארד דולר נוספים יינתנו כהלוואה לחמש שנים.[11] גם סעודיה התחייבה לסייע למצרים, וחנכה לשכה לשירות ההשקעות הסעודיות בקהיר.[12]
מורסי נטה למחנה האנטי-סורי גם בהיותו חלק מהמחנה האנטי-שיעי, שכן מצרים רואה את עצמה כמגדלור העולם הערבי הסוני ומתנגדת להתפשטות האיראנית-שיעית, בתחומה בפרט ובאזור בכלל.
ברמה הבינ"ל, התמיכה במאבקה של האופוזיציה הסורית קנתה למורסי נקודות זכות אצל הממשל האמריקאי, דבר העשוי לסייע לו להביא למחיקת חלק מהחוב המצרי לארה"ב; להארכת הסיוע הכלכלי והצבאי האמריקאי לארצו; ולהפעלת לחץ אמריקאי על קרן המטבע הבינ"ל, לאשר הלוואה בסך 4.8 מיליארד דולר למצרים.
תמיכת מורסי בהתקוממות בסוריה לא הייתה רק הצהרתית. שה"ח המצרי הבהיר אמנם כי מצרים לא שלחה וגם לא תשלח כוחות לסוריה,[13] אך משׂרדו הודיע על כוונה להקים בי"ח שדה צבאי לפליטים הסורים בגבול הירדני ולשלוח לעקורים בתוך סוריה סיוע של 250 אלף לירות מצריות דרך הצלב האדום.[14] בנוסף, לאחרונה יושמה במצרים המלצת הליע"ר מיולי 2012, להפסיק את שידורי הערוצים הסוריים הרשמיים בלווין המצרי נייל סאט ובערב סאט.[15] כמו כן, הכריז מורסי על יוזמה להפסקת שפיכות הדמים בסוריה, בשיתוף עם תורכיה, סעודיה ואיראן, אך זו נתקלה בינתיים בקשיים עקב היחסים העכורים בין סעודיה לבין איראן.
איזונים ובלמים מול סעודיה ואיראן
מאז נבחר מורסי לנשיא, ניכר כי הוא נוטה לשמור על יחסים קרובים עם סעודיה ומדינות המפרץ, אך גם לשמור על דלת פתוחה לאיראן. ביקורו הראשון של מורסי מחוץ למצרים כנשיא היה לסעודיה באמצע יולי 2012, במהלכו הדגיש כי ביטחון המפרץ ויציבותו קשורים קשר הדוק בביטחונה של מצרים.[16] ביקור זה נועד להפיג את החששות שהתעוררו בסעודיה פן תאבד את מי שהייתה, בזמן מובארכ, בעלת בריתה האסטרטגית ושותפתה להנהגת העולם הערבי ולעימות עם איראן. זאת לאחר עליית תנועת האח"ס במצרים, שבינה לבין הזרם הסלפי הסעודי קיימת מתיחות אידיאולוגית ופוליטית רבת שנים. הביקור נועד להפיג גם את חששות מדינות המפרץ ומדינות המערב מפני התקרבות פוטנציאלית של מצרים בהנהגתה החדשה לאיראן, וכמובן, גם להבטיח למצרים סיוע כלכלי.
כאמור, כחודש וחצי לאחר מכן, בסוף אוגוסט 2012, ערך מורסי ביקור בטהראן במסגרת ועידת הבלמ"ז. ביקור זה, שהיה ביקור ראשון של נשיא מצרי באיראן מאז 1979, בא לאזן במידת מה את הנטייה לכיוון הסעודי, ולהפעיל לחץ על מדינות המפרץ והמערב לממש את הבטחותיהן להעניק למצרים סיוע כלכלי, אך באותו זמן להימנע מליצור את הרושם כאילו שמצרים נוטה נטייה גמורה לצד האיראני.
ביקור זה, בו נדרש מורסי, על פי כללי הפרוטוקול, להעביר את הנשיאות התורנית של תנועת הבלמ"ז לאיראן, היה בבחינת לטיפה וסטירה למשטר האיראני. מצד אחד, בעצם הביקור שבר מורסי את הקיפאון הארוך ששרר ביחסי מצרים-איראן ועשה מחווה סמלית לאיראן שביקשה להראות בוועידה זו כי היא נחלצת מהבידוד הבינ"ל המוטל עליה. מנגד, לא היה זה ביקור רשמי המהווה הצהרת כוונות לנרמול היחסים בין מצרים לבין איראן. תקיפתו של מורסי את משטר אל-אסד בנאומו מטהראן ורמיזותיו בנאום לגבי נטייתה הסונית של מצרים, היו בבחינת סטירת לחי למשטר האיראני. מורסי פתח את נאומו בטהראן במשפט בשבח הנביא וכל ארבעת הח'ליפים ישרי הדרך – אבו בכר, עמר, עת'מאן ועלי – למרות שלפי האמונה השיעית, השלושה הראשונים גזלו מעלי את זכותו לרשת את הנביא.[17]
בפגישתו עם אחמדי נז'אד בשולי הוועידה הבהיר מורסי, לדברי דוברו, כי "עמדתה של איראן ביחס למשבר בסוריה ותמיכתה במשטר הסורי היא אחת הסיבות המונעות פיתוח יחסים בין מצרים לאיראן."[18] בתקשורת המצרית דווח גם כי המשלחת המצרית לוועידת הבלמ"ז מנעה מהלך של איראן להקים צוות עבודה בראשותה בנושא הסורי.[19] ביקורו של מורסי בטהראן ארך שעות ספורות בלבד, במהלכו הוא סירב להיפגש עם ח'אמנאי.[20] הביקור גם לא כלל סיור במתקני הגרעין האיראניים, בניגוד למה שדיווחו כלי התקשורת האיראניים טרם הביקור.[21]
היוזמה שהציג מורסי באוגוסט 2012 לפתרון המשבר הסורי, שכללה בתוכה, הן את איראן והן את סעודיה, משקפת את השניות בעמדתה של מצרים ביחס לשתי מדינות אלה. את היוזמה הציג מורסי בביקור נוסף שלו בסעודיה, לרגל ועידת הפסגה האסלאמית במכה באוגוסט 2012, בה השתתף גם נשיא איראן. זו כוללת כמה מרכיבים: החלפת המשטר הסורי; מניעת פיצולה של סוריה על בסיס עדתי או אתני; התחשבות במעמדן האזורי של סין, רוסיה ואיראן ומתן ערבויות למדינות אלה; והתנגדות להתערבות חיצונית בסוריה.[22]
מורסי והמלך עבדאללה בפסגה במכה[23] מורסי ואחמדי-נז'אד בועידת הבלמ"ז[24]
בהמשך, הוקמה ועדת קישור של ארבע המדינות השותפות ליוזמה. הפגישה הראשונה נערכה בדרג של נציגי משרדי החוץ של ארבע המדינות בקהיר ב-10.9.12.[25] שתי פגישות נוספות נערכו בדרג של שרי חוץ, בקהיר ב-16.9.12,[26] ובשולי העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק בסוף ספטמבר 2012, בהיעדרה של סעודיה משתיהן.[27] סעודיה לא הסבירה את היעדרותה, אך ממאמרי המערכת של היומון הסעודי אל-ריאד, פרי עטו של יוסף אל-כוילית, עולה כי סעודיה מסרבת לשתף פעולה עם היוזמה של מורסי בשל מעורבותה של איראן. אל-כוילית כתב: "איראן היא חלק מהמשבר הסורי ולא חלק מפתרונו."[28] בהקשר זה, אמר שה"ח המצרי בהמשך כי "איראן היא חלק מהבעיה הסורית, וכי יש בפניה הזדמנות להיות חלק מהפתרון."[29]
בראיון ליומון הסעודי אל-חיאת היוצא לאור בלונדון, הבהיר שה"ח המצרי כי צירוף איראן ליוזמה נעשה מתוך הכרה במציאות. "איננו שותפים של איראן," אמר, "אנו מתנגדים לשליחת סיוע צבאי למשטר הסורי שהורג את בניו על בסיס יומי. כל סיוע לו הוא סיוע להרג הזה... מי שתומך בו מדינית, תורם להימשכות הסכסוך..." לדבריו, מוסכם על כל המדינות השותפות ליוזמה כי יש להפסיק את שפיכות הדמים בסוריה ולהביא לשינוי, אך הדעות על הדרך חלוקות. עוד אמר כי מצרים מתנגדת להתערבות צבאית זרה בסוריה, וסבורה כי "לפני כל פתרון, על הנשיא הסורי לעזוב את השלטון לגמרי... ולהעביר את כלל סמכויותיו לסגנו שינהל דיאלוג עם האופוזיציה לשם הקמת ממשלת מעבר [כפי שבא לידי ביטוי בהחלטת הליע"ר], אך יש דעות [בקרב המדינות השותפות ליוזמה] שאומרות 'לא'."[30]
עד כה לא נשאה יוזמה זו פרי, ויש לראותה במסגרת ניסיונותיו של מורסי לשמור על יחסים תקינים עם כל המדינות המובילות באזור, ויתרה מכך, ליצור מומנטום שיעזור למצרים להשיב את מעמדה כמנהיגה אזורית.
בהזדמנות אחרת הפגין מורסי יד מקרבת כלפי איראן במהלך פגישתו עם נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, בשולי העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק בסוף סטמבר 2012, בהסבירו כי אין אפשרות שאיראן תיענה לדרישות הקהילה הבינלאומית בנוגע לתכנית הגרעין, כל עוד ישראל אינה מכבדת את האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.[31]
לפי שעה ממשיכה איראן לחזר אחר מצרים. כך למשל, אמר סגן שר ההגנה האיראני לשעבר, אבראהים מחמוד זאד, לאחרונה בכנס כלכלי מצרי-איראני שנערך בטהראן כי איראן מעוניינת לסייע למצרים להקים מפעלי גרעין לצרכי שלום ולוויינים, וכי היא נכונה לשתף פעולה עימה בכל התחומים.[32] בנוסף, בפגישה עם ראש משרד האינטרסים המצריים בטהראן, שנכנס לתפקידו בימים האחרונים, הביע שה"ח האיראני, צאלחי, את רצונה של טהראן להעמיק את שתה"פ האזורי והבינ"ל עם קהיר והציע לה את סיועה הטכנולוגי והמדעי של טהראן. [33]
עמדת ביניים בין חמאס לפת"ח
גם בשאלת הסכסוך הפנים-פלסטיני בין חמאס לבין פת"ח, נקט מורסי עמדת ביניים. מורסי מבקש להיראות כמי שאין לו העדפה בין חמאס לפת"ח. במאמר מערכת באל-אהראם נכתב בעניין זה: "יש השוכחים לעיתים, במתכוון או לא, שתושבי עזה ורמאללה הם כולם פלסטינים ובעייתם אחת, גם אם יש ביניהם הבדלי דעות... מצרים תמיד נלחמה ותילחם כדי שהפלסטינים ישיגו את זכויותיהם, בין אם אלה החיים בעזה ובין ברמאללה. כולם אחינו... יש האומרים שמצרים ניצבת לטובת צד אחד על חשבון האחר מבין האחים הפלסטיניים, אך אלו דברים מגמתיים ומפוקפקים. מצרים ניצבת בשורה אחת עם כל הצדדים הפלסטיניים, לא מתוך אהבה לצד זה או אחר, אלא למען הביטחון הלאומי המצרי..."[34]
מחד, למורסי קרבה אידיאולוגית לחמאס, ובתחילת כהונתו כנשיא הוא נפגש עם מנהיגי התנועה, בניגוד למובארכ. מחמוד עבאס היה אמנם בין המנהיגים הערביים הראשונים שנפגשו רשמית עם מורסי לאחר היבחרו לנשיא,[35] אך מורסי נפגש עם ח'אלד משעל בקהיר ב-19.7.12[36] ועם אסמאעיל הניה ב- 26.7.12.[37] בהמשך הנמיכה מצרים את דרג הפגישות עם מנהיגי חמאס בעקבות הפיגוע ברפיח ב-5.8.12 בו נהרגו 16 חיילים מצריים, בשל החשדות בדבר מעורבות חמאס בפיגוע.[38] כך, כאשר הגיע משעל שוב לקהיר, הוא נפגש ב-18.9.12 לא עם מורסי, אלא עם ראש המודיעין המצרי,[39] וכשהגיע הניה לקהיר פעם נוספת, הוא נפגש ב- 17.9.12 עם ראש ממשלת מצרים.[40] שה"ח המצרי אף הבהיר כי הפגישות עם בכירי חמאס במצרים אינן נערכות על בסיס תפקידיהם הרשמיים.[41] רק לאחר פרוץ מבצע עמוד ענן העלה מורסי את דרג הפגישות מחדש, נפגש עם משעל בקהיר, ואף שלח את ראש הממשלה ואת שר החוץ בראש משלחת רשמית לעזה, לאות סולידאריות ובמסגרת מאמציו להביא לרגיעה בין הצדדים.[42]
מורסי בפגישה עם הניה[43] פגישת מורסי עם משעל[44] פגישת מורסי-עבאס[45]
מורסי לא נענה ללחצי חמאס להקים אזור סחר חופשי עם עזה.[46] לאחר היבחרו, הרחיב מורסי את ההקלות למעבר פלסטינים דרך מעבר רפיח, ולמרות שהודיע על פתיחתו המלאה בעקבות מבצע עמוד ענן, מורסי אפשר רק מעבר פצועים פלסטיניים למצרים דרך מעבר רפיח, ולא פתח אותו למעבר חופשי לגמרי, שכן מחמוד עבאס רואה עצמו אחראי על המעבר מתוקף הסכם מעבר רפיח; כך גם לא הוקמה לשכה של חמאס בקהיר.[47] בנוסף, עד לפרוץ המתקפה בעזה בנובמבר 2012, לא שעה מורסי להפצרות חמאס לעצור את המבצע הביטחוני להריסת מנהרות לעזה בסיני, למרות שהדבר עורר נגדו ביקורת במצרים. רק בעקבות עמוד ענן, דיווחו מקורות ביטחוניים כי מורסי נענה לבקשת חמאס והורה להפסיק להרוס את המנהרות בין סיני לעזה עד להודעה חדשה.[48]
ביחסו המאוזן לחמאס ולפת"ח, ובמסגרת מאמציה להשיב לעצמה את מעמד הבכורה האזורי, מבקש מורסי לשמור למצרים את תפקיד נותנת החסות לפיוס הפלסטיני. בתגובה לדיווחים על הצעת איראן לארח את שיחות הפיוס הפלסטיני, קרא מאמר המערכת ביומון המצרי הרשמי אל-אהראם, "לא לנצל את הבעיה הפלסטינית לטובת האג'נדות המקומיות של המדינות הערביות והאסלאמיות. הדיווחים על כך שאיראן הציעה ליו"ר הפלסטיני, מחמוד עבאס, בוועידת הבלמ"ז לערוך את הפיוס הפלסטיני בטהראן מעוררי פליאה. די היה בתגובתו של עבאס שאמר למנהיגי טהראן כי קהיר היא השער לפיוס הפלסטיני ואם ברצונם להשתתף, עליהם לדפוק בדלתה..."[49] יש לציין, כי במהלך מבצע עמוד ענן, מנע מורסי משה"ח האיראני לבקר בעזה.[50]
ידידות מרוחקת עם ארה"ב
גם בנושא היחסים עם ארה"ב, מתאפיינת מדיניותו של מורסי במתח בין קרבה לריחוק. מצד אחד, מבקש מורסי את קרבתה של ארה"ב ואת המשך עזרתה הכלכלית, דבר המתבטא במסרי הרגעה בדבר כיבוד הסכם השלום עם ישראל.[51] למשל, כאשר אחד מיועצי הנשיא מורסי קרא לתקן את הסכם קמפ-דיוויד, מיהר דובר הנשיא להסתייג מכך באומרו כי הדברים אינם מייצגים את דעת הנשיא, ואין צורך לתקן את הסכם קמפ-דיוויד בשלב זה, שכן למצרים יש את כל מה שהיא צריכה כדי לשלוט בסיני ולהשיב את הביטחון לכל אזוריה.[52]
מנגד, מורסי משדר גם ריחוק ושולח מסר לארה"ב שאין לראות במצרים עוד בעלת ברית מובנת מאליה, ושהיחסים עימה מותנים בכיבוד האינטרסים שלה ואינם עוד יחסי תלות. הדבר בא לידי ביטוי בהקדמת ביקורו בסין לביקורו בארה"ב, וכן בעצם ביקורו באיראן, למרות התנגדות ארה"ב. בתגובה להתנגדות ארה"ב לייצוג בדרג גבוה בועידת הבלמ"ז בטהראן, אמר דובר הנשיא מורסי כי זכות כל מדינה להחליט אם תשתתף ומצרים לא תסכים להתערבות בענייני החוץ והפנים שלה.[53] בכך ביקש מורסי להראות שמצרים עצמאית בקבלת החלטות ואינה כפופה עוד לתכתיבי ארה"ב. עדות לכך ניתן לראות במאמר שהתפרסם באתר האח"ס, בו נכתב: "מורסי לא פתח בביקור בארה"ב, דבר המצביע על מדיניות אחרת של נשיא מצרים, הנובעת מהדופק של הרחוב המצרי, מדיניות של הסרת הכבלים האמריקאיים ופתיחת אופקים חדשים מול כל מדינות העולם..."[54]
"ביקור מורסי בסין"[55]
בראשית ספטמבר 2012, בעקבות הבהרת עמדתו של מורסי ביחס לסוריה, הוא הוזמן לביקור רשמי בוושינגטון בדצמבר 2012.[56] אולם ימים ספורים לאחר מכן חלה נסיגה ביחסי ארה"ב ומצרים לאחר שהמשטר המצרי התעכב בדיכוי הפגנות הזעם שנערכו החל מה-11.9.12 מול שגרירות ארה"ב בקהיר ובגינוי תקיפתה בידי מפגינים שמחו על הסרט שנחשב כפוגע בנביא מוחמד, ניסו לפרוץ לשגרירות והציתו את דגל ארה"ב.[57] בעקבות אירוע זה התבטא אובמה באופן חריג כשאמר כי ארה"ב אינה רואה במצרים בעלת ברית או אויב.[58] בתגובה לדברים אלה אמר מורסי בראיון לניו יורק טיימס, כי מצרים לא תהיה עוינת כלפי המערב, אך גם לא צייתנית כמו מובארכ. על השאלה האם הוא רואה בארה"ב בעלת ברית, ענה: "זה תלוי בהגדרה של בעל ברית," והוסיף כי הוא רואה בארה"ב ובמצרים "ידידות אמיתיות."[59]
בשל המתיחות ביחסים, נמנע אובמה מלהיפגש עם מורסי במהלך ביקורו הראשון בארה"ב כנשיא במסגרת עצרת האו"ם בניו יורק ב-25.9.12. מאמר המערכת של היומון אל-אהראם חזר והצביע על נקודות מהראיון שהעניק מורסי לניו יורק טיימס ערב צאתו לארה"ב: "מורסי הדגיש כי מצרים לא תהא עוינת למערב, ברמזו לניסיונות של כמה מדינות במערב לחרחר ריב בינה לבין ארה"ב [והבטיח] שניסיונות אלה לא יצלחו ושהידידות תישמר. אך הנשיא קבע בנחרצות כי ידידות זו לא תהא על פי התנאים ששררו בין אמריקה לבין המשטר שלפני המהפכה, בהדגישו כי מצרים לא תהא שייכת מעתה לאיש כפי שהיה המצב לפני המהפכה..."[60]
יש לציין כי לאחרונה ניטש ויכוח בקרב מקבלי ההחלטות בארה"ב בשאלת הענקת הסיוע הכלכלי למצרים. בעוד מזכירת המדינה האמריקאית, הילרי קלינטון, תומכת בהמשך מתן הסיוע למצרים, הקונגרס האמריקאי מתעקש להפסיק לראשונה הענקת סיוע של 450 מיליון דולר שנהוג היה להעניק לממשלת מצרים.[61]
יחס דו-ערכי כלפי ישראל
מדיניות מורסי כלפי ישראל נעה בין מחויבותו להסכם השלום עימה, לבין הצורך לגלות רגישות לקולות הרבים הקוראים לשנות הסכם זה. מאז שנבחר, מורסי שב והביע מחויבות להסכם השלום עם ישראל, במסגרת כיבוד כלל ההסכמים הבינ"ל שמצרים חתמה עליהם קודם היבחרו לנשיא ולא יזם שינויים כלשהם בהסכם קמפ דיוויד. זאת, למרות שבעקבות הפיגוע ברפיח באוגוסט 2012 גברה הדרישה הציבורית לתקן את הנספח הצבאי של ההסכם, כך שיותר למצרים להכניס כוחות צבא לסיני ללא הסכמת ישראל, ולמרות שבעקבות מבצע עמוד ענן גברו הקריאות העממיות, גם מצד האח"ס, לנתק את היחסים עם ישראל ולבחון מחדש את הסכם השלום.[62]
מורסי מקפיד על כללי הפרוטוקול ביחסים הדיפלומטיים עם ישראל, אך הדבר גורם לו בדרך כלל למבוכה ומעורר ביקורת כלפיו בדעת הקהל. כך למשל, בעוד בכלי התקשורת הישראליים דווח כי באמצע יולי 2012 שלח מורסי איגרת תודה לנשיא פרס בתשובה לאיגרת ברכה ששלח לו פרס לרגל רמדאן וניצחונו בבחירות, הכחיש דובר הנשיא במצרים דיווח זה.[63] באיגרת שניה ששלח מורסי לפרס, עם מינוי שגריר מצרי חדש לישראל באמצע אוקטובר 2012, נאמר כי הוא מצפה לפתח את קשרי הידידות בין המדינות, תוך שהוא מכנה את פרס "יקירי וידידי היקר" וחותם במילים "ידידך הנאמן".[64] לשון האיגרת עוררה תרעומת בציבור המצרי. מזכ"ל תנועת האח"ס, לדוגמה, ביקש להבהיר כי תנועת האח"ס אינה קשורה לעמדת הנשיא וכי היא ממשיכה לראות בישראל את האויב הראשי של מצרים.[65] דובר הנשיא הבהיר, בתגובה, כי זהו הנוסח הדיפלומטי המקובל הנשלח לכל המדינות.[66]
מורסי ופרס: "חברים לנצח"[67] האגרת ששלח מורסי לפרס[68]
ברמה העממית, משתדל מורסי לעמוד בציפיות שתולים בו בוחריו, לנהוג כלפי ישראל בצורה שונה ממובארכ. הוא מאפשר ביטויי רגשות אנטי-ישראליים בציבור וקריאות לג'יהאד נגד ישראל, שהשמיע, בין היתר, ד"ר מוחמד בדיע, המדריך הכללי של האח"ס.[69] מקרה שבו נראה מורסי במהלך תפילת שישי ב-19.10.12 במסגד בעיר מרסא מטרוח, כשהוא מהנהן בראשו ועונה אמן למשמע הדרשן מקלל את היהודים, מדגים את הניגוד הפנימי שבמדיניותו.[70] כתב על כך בעל הטור באל-אהראם, ד"ר אוסאמה אל-ר'זאלי חרב: "איני יודע בפועל כיצד היה משיב כבוד הנשיא לו נשאל: האם אתה מסכים למה שאמר [הדרשן] שיח' פתוח? אם יאמר לא, תהא זו בעיה, ואם יאמר כן, תהא זו בעיה גדולה עוד יותר... המקרה ומשמעותו משקפים את הפער העצום הקיים עדיין בין המחויבות הרשמית החוזית לשלום עם ישראל, לבין ההתנגדות העממית להסכם זה. מתוקף תוארו הרשמי, מחויב הנשיא לכבד את ההסכם, כפי שהצהיר פעמים רבות, אך הוא גם לא יכול להתנתק מהרגש העממי השולט..."[71]
התנהלותו של מורסי במהלך מבצע עמוד ענן מדגישה אף היא את ניסיונותיו לתמרן בין המחויבות להסכם השלום עם ישראל ולמנף את מעמדו כמתווך כדי לזכות ב"פרסים" כלכליים מהמערב, לבין הציפייה העממית ממנו לגלות עמדה תקיפה נגדה. מצד אחד, נהג מורסי בלשון תקיפה כלפי ישראל ונקט שורה של צעדים להבעת סולידאריות עם הפלסטינים בעזה, כמו החזרת השגריר המצרי מתל אביב להתייעצות והבעת מחאה בפני השגריר הישראלי בקהיר; הודעה על פתיחתו המלאה של מעבר רפיח; חידוש פגישותיו עם ח'אלד משעל; שליחת רה"מ ושה"ח המצריים לבקר בעזה; ומתן חופש לתנועת האח"ס לפרסם באתר הרשמי שלה מאמרים בעלי מוטיבים אנטישמיים וקריאות לג'יהאד ולמלחמה נגד ישראל.[72]
מצד שני, מורסי לא סילק את השגריר הישראלי ממצרים; הוא לא פתח לגמרי את מעבר רפיח; וביקורם של רה"מ ושה"ח המצריים בעזה נערך במסגרת מאמצי התיווך של מצרים להביא לרגיעה בין הצדדים בלחץ ארה"ב. כמו כן, מאמרים בעיתונות הרשמית המצרית הסבירו כי מצרים לא מתכוונת להיגרר אחר הקריאות העממיות למעורבות צבאית מצרית לטובת חמאס או למלחמה נגד ישראל. במאמר המערכת של היומון המצרי הרשמי אל-אהראם, נכתב: "במצב רגיש זה על מצרים לנהוג בזהירות ולא ליפול בפח שטומנת לה ישראל. כבר עלו קולות בתוך מצרים הקוראים לניתוק היחסים הדיפלומטיים עם הצד הישראלי, ואילו אחרים דיברו על כך שאין מנוס מהתערבות צבאית מצרית בעתיד הקרוב. קולות אלה צריכים להתאזר באיפוק ובהיגיון..."[73]
מעל קרקע בוערת: מורסי מלהטט בין ארה"ב, ישראל וחמאס[74]
*ל. לביא חוקרת את זירת מצרים במכון ממרי
[1] וara.reuters.com, 27.8.2012
[2] ניתן לראות זאת, למשל, בעמדת האח"ס בפרשת העמדתם לדין של פעילי ארגוני חברה אזרחית אמריקאיים שקיבלו, לכאורה, מימון זר מארה"ב בניגוד לחוק המצרי. בתחילה נמנעו האח"ס מלהביע עמדה, על אף הזעם הציבורי הרב שעוררה הפרשה במצרים. בהמשך, משלא היו יכולים עוד לשבת על הגדר, חברו האח"ס לקמפיין האנטי-אמריקאי. אך לבסוף, הסכימו האח"ס לעסקה שנרקמה בין ארה"ב לבין מצרים להוצאת הנאשמים האמריקאיים ממצרים לפני המשפט. על חבירת האח"ס לקמפיין נגד ארה"ב בפרשת המימון הזר, ראו דו"ח ממרי; על השינוי בעמדת האח"ס ועל תמיכתם בשחרור הנאשמים האמריקאים, ראו דו"ח ממרי
[3] בהודעת האח"ס במצרים הובעה הערכה על עמדת המשטר הסורי ביחס לפרויקט הציוני-אמריקאי; על מאבקו של אל-אסד בתכנית המזרח התיכון הגדול ועל תמיכתו בהתנגדות; על חיבוקו את הפלגים הפלסטיניים ותמיכתו בזכויות העם הפלסטיני; ועל תמיכתו בהתנגדות הלבנונית. באותה נשימה, הביעו האח"ס תמיכה בזכות העם הסורי לחירות ולדמוקרטיה והתנגדות לתוקפנות כלפי בני העם הסורי המביעים את עצמם בדרכי שלום. www.ikhwanonline.com, 6.4.2011
[4] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 30.7.2012
[5] דוגמה נוספת לחילוקי הדעות בין האח"ס בסוריה לאח"ס במצרים הייתה ב-2008 סביב הצטרפות האח"ס בסוריה ל"חזית ההצלה הלאומית" – תנועת אופוזיציה גדולה למשטר אל-אסד שפעלה בחו"ל – למורת רוחם של האח"ס במצרים שתמכו באל-אסד ובציר ההתנגדות. www.factjo.com, 7.4.2009
[6] אל-אהראם (מצרים), 31.8.2012
[7] אל-אהראם (מצרים); www.al-jazirah.com, 6.9.2012
[10] אל-אהראם (מצרים), 7.9.2012
[11] אל-שורוק (מצרים), 1.10.2012
[12] אל-שרק (סעודיה), 10.9.2012
[13]ו www.syria-news.com, 3.10.2012
[14] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 28.8.2012
[15] אל-דוסתור אל-אסלי (מצרים), 5.9.2012
[16] אל-אהראם (מצרים), 13.7.2012
[17] לנאום מורסי בטהראן, ראו סרטון יוטיוב; על הכעס באיראן על נאום מורסי בועידת הבלמ"ז, בדו"ח ממרי
[18] אל-דוסתור אל-אסלי (מצרים), 18.9.2012
[19] אל-אהראם (מצרים), 2.9.2012
[20] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 28.10.2012
[21]ו www.presstv.ir, 26.8.2012; www.farsnews.com, 29.8.2012
[22] אל-אהראם (מצרים), 7.9.2012
[23]וwww.rassd.com, 15.8.12
[24] אל-ופד (מצרים), 1.9.12
[25] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 10.9.2012
[26] אל-אהראם (מצרים), 17.9.2012
[27] אל-חיאת (לונדון), 3.10.2012
[28] אל-ריאד (סעודיה), 29.8.2012, 12.9.2012
[29] אל-אהראם (מצרים), 21.9.2012
[30] אל-חיאת (לונדון), 3.10.2012
[31] אל-חיאת (לונדון), 27.9.2012
[32] אל-אהראם (מצרים), 19.10.2012
[33] איסנא (איראן), 23.10.2012
[34] אל-אהראם (מצרים), 24.9.2012
[35] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 18.7.2012
[36] וwww.aljazeera.net, 19.7.2012
[37] ו www.aljazeera.net, 26.7.2012
[38] על ההאשמות במצרים בדבר מעורבות חמאס בפיגוע ברפיח, ראו דו"ח ממרי
[39] אל-שורוק (מצרים), 18.9.2012
[40] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 18.9.2012
[41] אל-אהראם (מצרים), 21.9.2012
[42] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 4.12.2012
[43] וwww,ikhwanonline.com, 19.8.2012
[44] וwww.aljazeera.net, 19.7.2012
[45] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 18.7.2012
[46] בעת ביקורו בתורכיה אמר דובר הנשיא מורסי כי רעיון הקמת אזור סחר חופשי בין מצרים לעזה נדון רק בתקשורת ולא בחוגים רשמיים. אל-אהראם (מצרים), 2.10.2012
[47] אל-שורוק (מצרים), 7.9.2012; אל-וטן (מצרים), 15.11.2012
[48] אל-שורוק (מצרים), 7.10.2012; אל-וטן (מצרים), 14.11.2012
[49] אל-אהראם (מצרים), 3.9.2012
[50] אל-מצריון (מצרים), 18.11.2012
[52] אל-אהראם (מצרים), 26.9.2012
[53] אל-אהראם (מצרים), 22.8.2012
[54]ו www.ikhwanonline.com, 29.8.2012
[55]ו www.umh1.com, 27.8.2012
[56] אל-אהראם (מצרים), 8.9.2012
[58] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 21.9.2012
[59]ו www.nytimes.com, 22.9.2012
[60] אל-אהראם (מצרים), 24.9.2012
[61] אל-אהראם (מצרים), 30.9.2012
[62] אל-אהראם (מצרים), 16.11.2012, 20.11.2012
[63] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 1.8.2012
[64] אל-אהראם (מצרים), 17.10.2012
[65] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 19.10.2012
[66] אל-וטן (מצרים), 18.10.2012
[67] אל-פג'ר (מצרים), 19.10.2012
[68] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 17.10.2012
[73] אל-אהראם (מצרים), 16.11.2012
[74] אל-וטן (מצרים), 17.11.2012