כללי

ביקורת ערבית על נישואים לפליטות סוריות במצוקה לצורך ניצול מיני

 

מאת ל. ברקן*

הקדמה

המשבר החמור בסוריה שהחל במרץ 2011 גבה עד כה את חייהם של כ-35 אלף בני אדם. בנוסף, מאות אלפי סורים נאלצו לעזוב את בתיהם ומולדתם ולעקור למדינות השכנות, במיוחד תורכיה וירדן, שם השתכנו במחנות פליטים שהוקמו עבורם. אולם בתקופה האחרונה נחשף פן נוסף במשבר ההומניטארי הקשה שאליו נקלעה אוכלוסיית הפליטים הסורית. מדובר בתופעה המכונה "נישואי הגנה" ("סותרה" בערבית), שבמסגרתה גברים ערבים מוסלמים נישאים לפליטות סוריות, כאשר לרוב מדובר בנערות צעירות בגילאי 12-16, וזאת בתירוץ של גאולתן מתנאי המחיה הקשים במחנות הפליטים ו"סיוע למהפכה הסורית".

 

מדיווחים בתקשורת עולה כי מקרים אלו מתרחשים בירדן, בתורכיה, בלוב ובמדינות נוספות, וכי גברים מוסלמים מרחבי העולם הערבי מגיעים למדינות השכנות לסוריה על מנת לחפש להם אישה מבין הצעירות הסוריות במחנות הפליטים הסורים. בכמה דיווחים אף נטען כי כמה חכמי דת מוסלמים מעודדים את התופעה, מגדירים אותה "חובה לאומית" ואף לוקחים בה חלק בעצמם.

 

חשיפת התופעה על ידי התקשורת הערבית לאחרונה הובילה לגל של ביקורת חריפה הן בתוך החברה הסורית והן בעולם הערבי. פעילים סורים וערבים פתחו במאבק נגד התופעה ואף יזמו קמפיין בפייסבוק. לדברי הפעילים, מדובר בניצול מצבן הקשה של המשפחות הסוריות במחנות הפליטים, בעיקר בירדן ובתורכיה, לצורך סיפוק תאוותיהם המיניות של הגברים במחיר זול, שכן המשפחות הסוריות מעדיפות לעיתים לחתן את בנותיהן הצעירות עם כל המעוניין תמורת מוהר צנוע מאוד, כדי להוציאן מן המחנה ולהגן על כבודן. הפעילים דיווחו על מקרים של נישואי ילדות סוריות עם גברים זקנים, על מקרי אונס ושידול הנשים לזנות בעקבות נישואים אלו, וכן על תחרויות באינטרנט בין גברים ערבים ממדינות שונות על השגת נשים סוריות.

 

התופעה זכתה גם לכינוי "ג'יהאד התאוות" – כינוי לגלגני למי שמעודד את הנישואים עם הפליטות בתירוץ של סיוע לעם הסורי או "ג'יהאד למען העם הסורי".

 

יש לציין כי על אף ההד התקשורתי שלה זוכה התופעה, לא ברור מה היקפה. מחד, יש פעילות של סורים וערבים נגד תופעה זו, ואף עדויות על ניסיונות מצד מדינות למגר אותה. מנגד, יש כאלה המתכחשים לקיום התופעה וטוענים כי מדובר במקרים בודדים בלבד. ביניהם אף יש שגורסים ש"ניפוח" הנושא בתקשורת הוא ניסיון של המשטר הסורי לפגוע במהפכה ובתומכיה.

 

מסמך זה יסקור את התופעה כפי שהיא מצטיירת בתקשורת הערבית ואת הביקורת עליה.

 

הסיבה לנישואים: מחירן הזול של הנערות הסוריות

התופעה של נישואים עם פליטות סוריות משלבת שתי מגמות שמוכרות מן העבר: האחת היא נישואים עם פליטות, שהיא תופעה המוכרת ממלחמות אחרות, כחלק מניצול נשים ופגיעה בהן באופן כללי, כמו למשל במלחמה שפרצה בעיראק ב-2003. המגמה השנייה היא נישואים עם סוריות, שהיו מוכרים בעולם הערבי עוד לפני פרוץ האירועים בסוריה ואף נחשבו לדבר חיובי.

 

אולם, עם פרוץ המשבר בסוריה והמספר ההולך וגדל של הפליטים שבורחים למדינות השכנות, קיבלה התופעה תפנית לכיוון מסוכן ונצלני, כאשר משפחות סוריות מעוניינות לעיתים לחתן את בנותיהן עם כל מי שמוכן לשלם מוהר צנוע, גם אם מדובר בבנות צעירות מאוד והנישואים אינם מבטיחים את ביטחונן האישי ועתידן, ובלבד שיינצלו מתנאי המחיה הקשים במחנות הפליטים.

 

דוגמה לתפנית זו אפשר למצוא בירדן, המארחת מעל מאתיים וחמישים אלף פליטים סורים. חלק מן הפליטים מתגוררים במחנה הפליטים אל-זעתרי, שתנאי המחייה הקשים בו עוררו לאחרונה מחאות אלימות של הפליטים ואף בקשה של חלקם לחזור לסוריה. יו"ר אגודת אל-כתאב ואל-סונה בירדן, המפקחת על הגשת סיוע לפליטים הסורים, זאיד חמאד, ציין כי לאגודה הועברו 500 בקשות של ירדנים להתחתן עם סוריות, והסביר שצעירים ירדנים רבים רוצים להתחתן עם סוריות כדי לא לשלם מוהר יקר כפי שנהוג בירדן. לדבריו, בהתחלה פעלה בירדן מאפיה שניסתה לסחור בנישואים עם פליטות, אך היא נחשפה ופעילותה נעצרה.[1]

 

נידאל, סוציולוג סורי שחי בעמאן וחקר את נושא הנישואים של פליטות סוריות עם ירדנים, הגדיר את תופעת נישואי ההגנה כ"אסון", וציין כי התופעה החלה לקבל כיוון מסוכן ומגונה כאשר תנאי המחייה במחנות הלכו והחריפו והסורים חיפשו כל דרך להיחלץ מחיי העוני והסבל הבלתי אנושי. לדבריו, ירדנים רבים שרצו להתחתן ניצלו מצוקה זאת, מכיוון שהנישואים עם נערה סורית זולים יותר מאשר עם ירדנית ואף נחשבים לדבר חיובי במדינה וכסיוע למהפכה בסוריה. עאמר, סורי שגר זמן רב בירדן, אמר כי כיום יש משפחות סוריות שמחתנות את בנותיהן מרצון עם קרוביהן או מכריהן הירדנים כדי למנוע מהן את החיים הקשים במחנה הפליטים. הוא הזהיר מפני התפנית המסוכנת בנושא זה כשאמר: "זקן ירדני אחד התחתן עם ילדה סורית בת 12, האם יש דבר אכזרי יותר מהפשעים האלה שמבוצעים נגד עמנו הסורי?"[2]

 

הפגנה במצרים (1.9.12): בנות החורין שלנו הן פליטות, לא שבויות. איננו למכירה"[3]

 

מהדיווחים בתקשורת עולה שהתופעה של נישואים עם פליטות רווחת לא רק בקרב הגברים הירדנים. בכתבה בשבועון המצרי אל-אהראם אל-ערבי נטען כי הסוריות הפכו ל"טרף קל וציד יקר ערך" בשביל גברים עשירים מהמפרץ ומצפון אפריקה המחפשים הנאה, וכי מחנות הפליטים הפכו ל"שוק גדול לבחירת הצעירות היפות כדי להתחתן איתן במוהר זעום, בין חמישים לחמש מאות דולר, בלי היכרות מוקדמת בין הצדדים ובתירוץ של הגנה עליהן." רהף עיטה, פעילה פוליטית סורית, צוטטה בכתבה כאומרת כי "בין הגברים ובאתרי האינטרנט מדברים על כך שבחמישים דולר אתה יכול להתחתן עם נערה סורית יפה [שתהיה] עקרת בית." עוד אמרה: "כולם החלו לחשוק בנו [הנשים הסוריות], רובם מבין גברי המפרץ, ובמיוחד הסעודים, שהחלו להזיל ריר ואינם מסוגלים לשלוט בתאוותיהם מול הנזקקות של הסורים."

 

פעילה סורית אחרת, הדיל עבד אל-כרים, אמרה שהמצב במחנות בתורכיה הוא המסוכן ביותר, שכן שם מחתנים את הנערות ולאחר מכן מאלצים אותן לעבוד ברשתות זנות או אונסים אותן. לדבריה, יש צורך בדיון תקשורתי בבעיה ובאיסוף סיוע חומרי וחלוקתו בין המשפחות במחנות, כדי לאפשר להן להתפרנס בלי לחשוב על מכירת בנותיהן בזול.[4]

 

על-פי אחד הדיווחים, בלוב ישנם משרדים שמארגנים לצעירים נישואים עם פליטות סוריות שהגיעו ללוב עבור 500 דינאר לובי (כ-300 יורו).[5]

 

עמימות לגבי היקף התופעה

לצד הפעילות הענפה נגד התופעה, מודים הפעילים כי אין בידיהם כלים לאמוד את היקפה, וחלקם אף מותחים ביקורת על "ניפוחה" בתקשורת. פעיל במחנה הפליטים אל-זעתרי בירדן, שמשתתף בקמפיין נגד התופעה, הודה בראשית ספטמבר, כי במשרד הקמפיין במחנה רשומים לא יותר מעשרה מקרים של נישואים עם פליטות, אך הוסיף ואמר כי יש מקרים נוספים של נישואים שנערכו בסתר ושלא ניתן לעקוב אחריהם או לרשום אותם. לצד זאת אמר הפעיל כי יש אמצעי תקשורת שמנסים "לנפח" את הבעיה "כדי לנצל את סבלם של הפליטים למען המדיניות שאותה הם נוקטים."[6]

 

הממסד הירדני מיהר להגיב לדיווחים בתקשורת והכחיש כי קיימת תופעה של ניצול פליטות סוריות במדינה. מחלקת השופט העליון בירדן פרסמה נתונים סטטיסטיים, שלפיהם נישואי סוריות עם ירדנים במחצית הראשונה של 2012 היו לפי הממוצע השנתי. על-פי מומחים במחלקה, בתי המשפט השרעיים אינם מתירים לערוך חוזה נישואים ללא כמה תנאים בסיסיים, שביניהם הסכמה של שני הצדדים ומצב סוציו-אקונומי מספק של שני הצדדים, בעוד התנאי החשוב ביותר לנישואים עם זרים הוא הסכמה של משרד הפנים.[7]

 

גם פליטים סורים בירדן פרסמו גילוי דעת ובו דחו את הטענות על חיתון הפליטות הסוריות במחיר זול, וציינו שהנישואים שאירעו היו בין קרובי משפחה מירדן או מסוריה, ולא כפי שפורסם.[8]

 

לצד ההכחשות הללו, היו גם מי שטענו כי הדיבורים על תופעת נישואי ההגנה הם ניסיון של המשטר הסורי לפגוע במהפכה ובתומכיה. מוחמד אל-רומיחי, בעל טור ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, טען כי מדובר במקרים נדירים בלבד, וכי הדיבורים המוגזמים על "תופעה" הם קמפיין תקשורתי של המשטר הסורי, שמטרתו להסית את תשומת הלב מהמספר הגדול של הקורבנות הסורים ולפגוע בשמם הטוב של אנשי המפרץ המסייעים לעם הסורי.[9]

 

כתב של אתר האינטרנט אילאף מסר שרבים בירדן, שאיתם שוחח, טענו שכמה עיתונאים הם שגרמו להתפשטות השמועות על תופעה כזו, מבלי שהביאו ראיות ברורות. לדבריו, כמה מביניהם האשימו את המשטר הסורי בהפצת השמועות על התופעה כדי לפגוע במורל של האופוזיציה בסוריה וכדי ליצור קרע בינה לבין העמים התומכים בה.[10]

 

על אף ההצהרות הירדניות הרשמיות, עדויות על צעדים מצד שלטונות ירדן עשויות להצביע על כך שאכן מדובר בתופעה שהמדינה מנסה לפעול כדי להגבילה. אתר האינטרנט אילאף דיווח כי ממשלת ירדן החליטה למנוע נישואי סוריות למי שאינן קרובי משפחתן, וכי בעקבות זאת משרד הפנים הירדני הורה לבתי המשפט לפסול כל חוזה נישואים שייערך מחוץ לבתי המשפט השרעיים ולהעמיד את הבעל בפני תשאול משפטי.[11] ביסאן אל-שיח', בעלת טור ביומון הסעודי אל-חיאת היוצא לאור בלונדון, כתבה שהחלטה זו התקבלה בעקבות התגובות העממיות והרשמיות לתופעת נישואי ההגנה, אך טענה שניתן לערוך נישואים כאלה בעל-פה ובהסתמך על הסכמת הצדדים, גם בלי החלטה של בית משפט או אישור הלכתי.[12]

באופן דומה אמר הדובר בשם "הרשות הירדנית לסיוע לעם הסורי", מוסא ברהומה, כי הגורמים הרלוונטיים בירדן החליטו להציב מגבלות על הנישואים לסוריות ולקבוע נהלים ותנאים מסובכים שדורשים אישורים רשמיים, כדי למנוע את ניצול הסוריות.[13]

 

העיתונאי הירדני, מוחמד אל-פדילאת, כתב במוסף של היומון הלבנוני אל-ספיר, "אל-ספיר אל-ערבי", כי אמנם השלטונות בירדן פעלו נגד התופעה והצליחו להגבילה, אך תופעות אחרות של ניצול הפליטות עדיין מתקיימות ולא נחשפו. לדבריו, לאחר שמשרד הפנים הירדני הוציא את הוראתו לבתי המשפט, "התופעה של הנישואים עם הפליטות הסוריות בירדן הוגבלה ומניעיה נחשפו. [כעת ישנה] תופעה אחרת של ניצול מיני של פליטות שהפכו לפועלות בבתים..."[14]

 

האם חכמי הדת מעודדים את התופעה?

על-פי דיווחים בתקשורת, חכמי הדת נחלקו ביניהם בנושא: היו מי שקראו להתחתן עם פליטות סוריות כדי להגן עליהן ולסייע למהפכה הסורית (יצוין כי לא נמצאו פתוות מפורשות בשמם של חכמי דת ספציפיים), ביניהם אף כאלה שהתאוו לעשות זאת בעצמם, בעוד חכמי דת אחרים אסרו זאת. חלקם אישרו להתחתן עם הפליטות אך רק לפי השריעה ולא למטרות הנאה ולזמן מוגבל. כבר בראשית האירועים בסוריה, דיווח היומון הסעודי סבק, ביוני 2011, על כוונתו של השיח' בדר אל-ראג'חי, שופט בבית המשפט של מכה, לבקר במחנה פליטים סורים בתורכיה, בתמיכתם של כמה שיח'ים ומטיפים, וכי העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י הביע חשש שבמסגרת ביקורם של אנשי הדת הם יינשאו לפליטות וקרא להם להימנע מכך.[15]

 

היומון האלג'יראי אל-פג'ר דיווח כי כמה אמאמים במדינה קראו בדרשותיהם לגברים באלג'יריה, גם לנשואים שבהם, "להתחתן עם הסוריות שתנאי המלחמה בארצן אילצו אותן לברוח לאלג'יריה", כדי להצילן מהרחוב ומפשיטת יד, וטענו שזוהי "חובה לאומית".[16]

 

ראש הפקולטה לשריעה לשעבר באוניברסיטת האמאם מוחמד בן סעוד בסעודיה, סעוד אל-פניסאן, אמר כי הנישואים עם הסוריות מותרים מבחינה הלכתית בתנאי ששני הצדדים מסכימים להם, שהבעל משלם מוהר ושלאישה יש אפוטרופוס, וקרא לתעד את חוזה הנישואים על מנת להבטיח את זכויות שני הצדדים. הוא אף טען שהגבר יקבל שכר מאללה על נישואים כאלה, אם במעשיו הוא רצה להשביע את רצונו של אללה ואם הוא הגן על נערה מוסלמית. יחד עם זאת, הוא הדגיש כי הנישואים לסוריות אסורים אם הם נעשים מתוך כוונה לגרש בהמשך את האישה, או אם מדובר בנישואי הנאה.[17] כמו כן אסר נישואים כאלה מסיבה של מוהר נמוך, אלא אם כן הגבר אינו מסוגל לשלם מוהר גבוה ואכן מתכוון להמשיך בנישואים.[18]

 

מטיף מצרי בולט, השיח' ח'אלד עבדאללה, הכחיש דיווח ביומון אל-ג'רידה, שלפיו הוא כתב בטוויטר שהחליט להתחתן עם שתי סוריות כדי לסייע לעניין הסורי, וכי קרא לצעירים המצרים לעשות כמותו ולהתחתן עם סוריות שברחו למצרים.[19] הוא טען שמדובר בחשבון טוויטר מזויף, וכי הוא רואה בסוריות הפליטות בנות חורין, שעל האומה הערבית והאסלאמית להתייחס אליהן בכבוד. עבדאללה אף אמר שהוא אימץ קמפיין נגד התופעה.[20]

 

היומון הלבנוני אל-אח'באר דיווח כי כמה אנשי דת בירדן ובמדינות ערב הוציאו פתוות שאוסרות נישואים אלה, אך ציין כי למרות זאת קשה להפסיק את התופעה.[21]

 

הביקורת על התופעה בסוריה ובעולם הערבי

תופעת נישואי ההגנה וניצול הנשים הסוריות נתקלה בביקורות מצד גורמים שונים בעולם הערבי. היו אף מי שהגדירו את התופעה כ"ג'יהאד התאוות", שבו גברים ערבים מנצלים את מצוקתן של המשפחות הסוריות כדי לקנות אישה בזול ולספק את צורכיהם. הם הזכירו כי תופעה דומה הייתה עם הנשים העיראקיות בעת המלחמה בעיראק, וקראו לערבים לתקן את דרכיהם.

 

בעלת הטור ביומון אל-חיאת, ביסאן אל-שיח', שיבחה את החברה הסורית והערבית שברה את שתיקתה והעזה לצאת נגד ניצול הפליטות. במאמר פרי עטה כתבה: "נשבר מחסום השתיקה, והמאבק בתרבות הבושה וכפיפות האישה לזכריות המופרזת באו מסביבתן [של הפליטות] ומהחברה שלהן... מתן הרגשה לקורבן שהיא אינה נושאת לבדה בנטל החרפה החברתית הזאת דורש גם הוא אומץ רב, סולידאריות ועזרה הדדית. שבירה של חומת שתיקה פרטית ואינטימית כזאת זקוקה למהפכה מסוג מיוחד, שאותה הסורים כבר החלו בפועל."[22]

 

קמפיין בפייסבוק: עבדות מסוג חדש, משחק בעתידן של הנשים

הביקורת כנגד התופעה באה לידי ביטוי גם ברשת החברתית פייסבוק. דף שהוקדש לנושא, שכותרתו "פליטות, לא שבויות", זכה לתמיכה של מעל 14,000 גולשים. מארגני הקמפיין כתבו כי מטרתו להגביר את מודעותן של המשפחות הסוריות לסכנות הטמונות בנישואי הגנה, להסביר לצעירים הערבים שזו איננה הדרך לעזור לסורים, ולעודד ארגוני זכויות אדם במדינות ערב והאסלאם, משכילים סורים וערבים ואנשי עסקים, להקים קרן שתסייע לחיתון סורים עם סוריות.

מארגני הקמפיין טענו בדף כי מדובר בעבדות מסוג חדש, והזהירו מפני השלכותיה של התופעה: "אי אפשר לשתוק נוכח העבדות החדשה שמוסווית בכותרות מליציות... בזמן שבו החברה הסורית סובלת מהסוגים הקשים ביותר של הרג, עקירות ומחסור... לא הגיוני שמי שרוצה לעזור יציע תחליף בדמות נישואים מיניים בחוזה שרעי, שספק אם יהוו בסיס למשפחה בריאה, שתבטיח קודם כול את זכויות האישה או הנערה, ושנית את זכויות בניה. אין ודאות שהבעל הזה שרוצה לעזור, לא ינסה 'לעזור' שנית באמצעות נישואים עם נערה נוספת. גם ייתכן שהוא כבר נשוי."

 

דף הפייסבוק "פליטות, לא שבויות"[23]

 

 

תמונה מדף הפייסבוק של הקמפיין: "לא רוצה להתחתן. רוצה ללמוד, לעבוד ולחיות"[24]

 

 

ביקורת על התופעה נמתחה גם באתרי אופוזיציה סוריים. במאמר שכותרתו "הסוריות אינן סחורה בשוק העבדים המוסווה", שפרסם אתר האופוזיציה "כולונא שורכאא'", נטען כי מצפונם של הגברים הערבים מת מוות קליני מאז פרוץ המהפכה, בעוד ייצרם מתעורר: "...סוחרי הנפש האנושית החלו לשחק בעתידן [של הפליטות הסוריות], תוך ניצול צורכן הזמני במשענת, כתף וגבר שזמן רב חלמו שיהיה סורי... [מציעים להן] סכומים נמוכים ופיתויים לעבור למקום מתקדם יותר מאשר מחנות [פליטים] שהפכו למקום גידול של עפר העליבות... מדובר בגברים ערבים [בעלי] תאווה, שמצפונם מת מוות קליני... מאז פרוץ מהפכתנו המבורכת... [כעת] מצפונם התעורר [שוב], אך זו התעוררותו של היצר שעטוף ברגש ובחמלה, תוך ניצול הצורך [של הסורים] ולמען אינטרס.

 

אנו, הבחורים והבחורות החופשיים של סוריה, מודיעים שזעקות נשותינו במחנות הגיעו לאוזנינו וליבותינו, ומכריזים שזהו ניצוץ ההתעוררות שמטרתה לשאת באחריותנו כלפי חצי מהחברה שלנו... ננקוט את כל הצעדים האפשריים במסגרת מערך הפעילות הבין-לאומית והארגונים הבין-לאומיים הרלוונטיים..."[25]

 

ניצול הפליטות- כתוצאה מאזלת ידו של העולם

כמה גורמים סורים וערבים הטילו את האחריות גם על מדינות ערב והעולם כולו, שלדבריהם כשלו בטיפול בבעיה. הרשת הערבית למידע על זכויות אדם הדגישה כי "מה שהנשים הסוריות סובלות ממנו במחנות הפליטים הוא פשע נגד האנושות, שהמשטר הסורי הוא הראשון האחראי לו, בשל התקפתו הברברית על הכפרים והערים הסוריים המתקוממים נגדו, מה שלא משאיר לתושביהם ברירה אלא לברוח מהם לגיהינום המחנות בגבול. אך הדבר אינו פוטר את המדינות השכנות ומדינות הגלות הערביות שאליהן בורחים הסורים מאחריותן לבעיה."[26]

 

"הפורום הסורי לענייני נשים ודמוקרטיה" תקף את התפקיד השלילי של העמדות הערביות והבין-לאומיות, שאינן יוצאות בצורה מספקת נגד המעשים שמהן סובלות הנשים הסוריות. רהף עיטה, פעילה פוליטית סורית, גרסה שהיחס של הגברים הערבים לפליטות הסוריות נובע מן "הרפיון של העולם [בטיפול] בבעיה שלנו."[27]

 

יחסי מין בכיסוי של ג'יהאד

ביקורת נמתחה גם על חכמי הדת שדווח כי עודדו את תופעת הנישואים עם הפליטות ואף פרסמו פתוות בנושא. השבועון המצרי אל-אהראם אל-ערבי תקף את חכמי הדת האלג'יראים שקראו לגברים אלג'יראים להתחתן עם פליטות סוריות וטען ש"הפתוות הדתיות עוררו כמה מהצעירים המובטלים שמאחרים להתחתן לראות בנשות סוריה הזדמנות לטעום את טעם הבשר הלבן ולקיים יחסי מין מותרים."[28] העיתונאי הסורי עדנאן אזרוני, כתב: "אין מנוס מצעקה חזקה מתוך המחנות ומחוצה להם: לא להתערבות אנשי הדת בנושא הפליטות ולא לסוחרי המשברים; לא להפיכת האישה הסורית לקורבן פעמיים."[29]

 

ביקורת על אנשי הדת המנצלים את הסוריות באה גם מפי מרצה סורית, שהגיעה לעיראק כפליטה, ואמרה, עפ"י דיווח של אתר מצרי, כי בכוונתה להגיש תביעה משפטית נגד אנשי לשכת המועצה האסלאמית העליונה במחוז אל-נג'ף, שלקחו חמש עשרה נערות והחזירו אותן אחרי יומיים כשהן אינן בתולות, לאחר שאילצו אותן להתחתן ב"נישואי הנאה".[30]

 

בעל הטור ביומון הסעודי אל-יום, מוחמד אל-עצימי, טען שגברים ערבים, שרואים עצמם לוחמי ג'יהאד למען סוריה, באים אל הגבולות הסוריים מכל קצות העולם כדי להתחתן עם סוריות קטינות: "המוג'אהדון מתחרים זה בזה כדי [להגיע] אל המקומות שאליהם ברחו הסורים, ומודיעים על נכונותם להתחתן עם סוריות קטינות שמחפשות הגנה. התופעה הזאת מתפשטת בשיא ההתלהבות והחרפה... המחיר שמשלמים תמורת יפהפייה סורית אינו עובר את ה-500-1,000 ריאל סעודי, כדברי אחד מהירדנים שמשתתפים... בג'יהאד התאוות... איזו מין אומה זאת, שהצער של בנותיה מכבה את האש של תאוות בניה?... יהיה מי שיגיד שהנישואים האלה הם לפי הסונה של אללה ושליחו... אני אשיב: אלה נישואי כפיה וניצול; אין שום דבר אחר שמאלץ נערה במיטב עלומיה להתחתן עם עובר אורח שהיא אינה מכירה ושלא מובטחים לה חיים מכובדים איתו. כפי שקרה בטרגדיה של עיראק, [גדל] מספרם של התאוותנים האלה, שמנצלים את נסיבות המלחמה..."[31]

 

גם גורמים סוריים רשמיים תקפו את התופעה וטענו כי הדת והג'יהאד הם רק תירוץ ליחסים מיניים. כך למשל, בתגובה לדוח של מזכ"ל האו"ם, שעסק בילדים במאבקים מזוינים, טען נציג סוריה באו"ם, בשאר אל-ג'עפרי, שהדוח בלתי מקצועי ומחה על כך שהוא אינו כולל את הידיעות על תופעת ה"ג'יהאד המיני המותר", שבמסגרתו בוחרים נערות סוריות בנות 14-16 שמתגוררות במחנות הפליטים בירדן ובתורכיה כדי להתחתן עמן במחיר זול.[32]

 

במאמר בעיתון הסורי הממסדי תשרין, תקפה בעלת הטור צפאא' אסמאעיל את ירדן, על כך שהיא מונעת מן הפליטים הסורים במחנה הפליטים אל-זעתרי לשוב לסוריה לפי בקשתם, ותהתה "האם זה בשל רצונם של הבדואים ממדינות המפרץ להתחתן עם המהגרות הקטינות במוהר זול... והאם זה מה שגרם לתושבי המפרץ למהר להתחתן איתן ולסחור בגופן תחת כיסוי הדת?"[33]

 

 

* ל. ברקן חוקרת את זירת סוריה במכון ממרי