כללי

 

השתלטות האחים המוסלמים על התקשורת במצרים

 

מאת ל. לביא*

 

הקדמה

במשך עשרות שנות שלטונו של הנשיא מובארכ במצרים, שימשה התקשורת הרשמית כשופרו של המשטר. המועצה הצבאית של הכוחות המזוינים, אשר שלטה במדינה בתקופת המעבר, ביקשה להמשיך בקו זה והציבה קווים אדומים לתקשורת, תוך ריסון ניסיונותיה להפוך לחופשית ובלתי תלויה.[1] במסורת זאת ממשיכים עתה האח"ס, שמאז עלייתם לשלטון פועלים כדי להשתלט על התקשורת ולהפכה לכלי שרת בידיהם, פעילות שהציתה מחאה ערה מצד אנשי תקשורת המבקשים להגן על חופש הביטוי, כמו גם על מקור פרנסתם ועל יכולתם להשפיע על עיצוב דעת הקהל.

 

נראה כי הרקע למאבק זה, הוא הקו הביקורתי שנקטו רבים מכלי התקשורת במצרים כלפי האח"ס מאז שהחליטו להציב מועמד לנשיאות. הדבר בא לידי ביטוי עוד במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות, כשהרושם שהתקבל מהתקשורת הרשמית לאורך שבועות לפני הסבב הראשון של הבחירות, היה שמורסי חלש ושסיכוייו להיבחר קלושים. הדבר ניכר גם בהתבטאויות ובמאמרים של קבוצות מיעוט וליברלים שהביעו חששותיהם מפני אסלאמיזציה של המדינה בעקבות עליית כוחם של האח"ס.

 

המתח בין האח"ס לבין התקשורת אף גלש לפסים אלימים כאשר תופיק עוכאשה, בעליו של ערוץ הטלוויזיה אל-פראעין, התיר את דמו של מורסי בשידור חי, וכאשר מפגינים תומכי אח"ס שְׁמָחוּ על כך, תקפו את רכבו של עיתונאי אחר הידוע בביקורתו על האח"ס. ערוץ אל-פראעין נסגר זמנית.

 

מתחילת אוגוסט 2012 חלו מספר התפתחויות המעידות על ניסיונות של מורסי והאח"ס לרסן את הביקורת עליהם בתקשורת ולהשליט עליה את מרותם:

       א.  מינוי שר תקשורת מטעם האח"ס בממשלת הישאם קנדיל

       ב. החלפת עורכי העיתונים הממשלתיים ע"י מועצת השורא, שבה רוב לאח"ס

       ג. החרמת גיליונות היומון העצמאי אל-דוסתור, בשל ביקורתו על הנשיא והאח"ס

       ד. נקיטת הליכים משפטיים ע"י לשכת הנשיא ולשכת המדריך הכללי של האח"ס נגד אנשי תקשורת שהפיצו, לטענתם, דיווחים כוזבים על  הנשיא והאח"ס

 

צעדים אלה נתפסים במצרים כניסיון של האח"ס לכבוש מוקד כוח נוסף, במקביל לצעדיהם להשבת אחיזתם  בסמכויות החקיקה, לשימור יתרונם בוועדה לניסוח החוקה החדשה ולביסוס מעמדו השלטוני של מורסי כמקבל ההחלטות במדינה.[2] ייתכן אף שעריפת הראשים שנעשתה בתקשורת והגברת הצנזורה עליה היו צעד מקדים שנועד להכשיר את הקרקע לקראת עריפת הראשים שערך מורסי בצמרת הצבאית ימים ספורים לאחר מכן, ולקראת צעדים פוטנציאליים נוספים לנטילת המושכות מידי הצבא.

 

במחאה על צעדים אלה, ערכו מאות עיתונאים בשבועות האחרונים הפגנות ושביתות שבת בקהיר. הם פרסמו אינספור מאמרים על פגיעת האח"ס בחופש הביטוי, העיתונות והתקשורת. חלקם נמנעו מפרסום טורם היומי ב-9.8.12, לאות מחאה על החלפת עורכי העיתונים בידי מועצת השורא, וקראו לערוצי הטלוויזיה להפסיק את שידוריהם לפרק זמן קצוב מדי ערב, כדי להעלות את מודעות הציבור לעניין. עיתונאים אלה מוחים על בעלות המדינה על התקשורת; קובלים על המונופול שיש למועצת השורא על מינוי בכירי המדיה, ותובעים להקים מועצה בלתי תלויה מבחינה פוליטית, שתבחר אותם.[3] כמו כן לוחצים עיתונאים אלה על ביסוס חופש התקשורת והעיתונות בחוקת מצרים המתגבשת, אם כי ע"פ הדלפות מדיוני הוועדה לניסוח החוקה, נראה כי התיקונים הצפויים בחוקה לא יניחו את דעתם.[4]

 

טורים ריקים בעיתונים מצריים לאות מחאה

 אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.8.2012

 

במקביל, נערכו הפגנות נגדיות של תומכי האח"ס והסלפים, בדרישה לטהר את מוסדות התקשורת מאנשי המשטר הישן ולהחליפם בפנים חדשות.[5] באח"ס מסבירים כי חילופי הגברי שנערכו בצמרת התקשורת המצרית הכרחיים, משום שהמערכת התקשורתית משרתת עדיין את האג'נדה של המשטר הישן, אינה מזוהה עם מטרות המהפכה, ואינה עולה בקנה אחד עם אופייה האסלאמי של מצרים.

 

להלן קווים למתקפת האח"ס על התקשורת וקווי מגננתם:

 

מתקפת האח"ס לביסוס אחיזתם בתקשורת

א. מינוי שר תקשורת מטעם האח"ס

בעוד המועצה הצבאית שמרה לעצמה את תיקי החוץ, האוצר והפנים במו"מ להרכבת ממשלת מצרים החדשה בראשות הישאם קנדיל, התעקשו האח"ס לנכס לעצמם את תיק התקשורת. לתפקיד שר התקשורת מונה סלאח עבד אל-מקסוד, שהיה יועץ תקשורת בכיר בקמפיין של מורסי לנשיאות. הוא כיהן בעבר כיו"ר איגוד העיתונאים וערך עיתונים רבים בעלי אוריינטציה אסלאמיסטית.[6]

 

מינוי זה היה אחד הצעדים שבישרו על כוונת האח"ס לערוך שינויים במערכת התקשורת. בעל הטור ביומון הרשמי אל-אהראם, עבדה מובאשר, כתב: "האח"ס פועלים כדי להשתלט על העיתונות הרשמית, להשתמש בה כבמה לרעיונותיהם ולפעילותם ולמנוע מ'מכשפי פרעה' [כך מכונים בפי האח"ס פובליציסטים אנשי שלומו של מובארכ][7] לכתוב ולמלא את תפקידם בפיקוח ומתיחת בקורת. הם רוצים עיתונות מגויסת, שמתעלמת מהפגמים ופועלת להצדקת מעשיהם... ולהגנה על טעויותיהם..."[8]

 

לעומת זאת, באתר האח"ס, הסביר הפובליציסט האסלאמי, חלמי אל-קאעוד, את הבחירה בעבד אל-מקסוד לשר התקשורת: "אפתח בברכה לחבר היקר מר סלאח עבד אל-מקסוד, שר התקשורת החדש. אני מבקש מאללה שיסייע לו למלא את המשימה הקשה שאליה הוא מתמסר, בצל אווירה כללית מלאת ספקות, הטעיה ומארבים לכל דבר אסלאמי או לכל דבר השייך לאסלאם. השר החדש קיבל חינוך אסלאמי גבוה וחי בתקופה של ג'יהאד ומאבק במשרתי השטן [הכוונה לאנשי המשטר הקודם]. הוא נעצר לא אחת שלא בצדק וטעם את מרירות הכלא על לא עוול בכפו, רק מאחר שאמר שאללה הוא ריבונו. כמה עיתונים שהוציא לאור צונזרו או נסגרו, לא כל שכן כתבי העת בהם עבד בשנות ה-70, ה-80 וה-90...

 

אין לשכוח את נטל המשימה המוטלת עליו, שכן הוא ניצב מול הוותיק שבמוסדות השחיתות במצרים כולם – משרד התקשורת. מיניסטריון זה הוא לשון המשטר העריץ הפשיסטי וקולו המלא שקרים, הטעיה וצביעות; הוא סמל... של הפצת התמערבות, השמצת האסלאם וזריעת פחד מערכיו, מידותיו וחקיקת חוקיו... משימתו של שר התקשורת החדש נראית התאבדות, במיוחד אם הוא רוצה להגשים את המטרה שהציב לעצמו: להעביר את התקשורת משירות המשטר לשירות המדינה...

חלק החלו כבר לתקוף את השר... ואמרו שהוא יעשה אח'ואניזציה של התקשורת [יהפוך את התקשורת לתקשורת של האח"ס]. איני מבין למה הם מתכוונים באח'ואניזציה - האם עשרות אלפי העובדים במספירו [בניין הטלוויזיה המצרית] יעברו לתנועת האח"ס או יצטרפו למפלגת [האח"ס] החירות והצדק?..."[9]

 

ב. החלפת עורכי העיתונים הממסדיים בידי מועצת השורא

ע"פ החוק המצרי, שלא השתנה בעקבות המהפכה, הסמכות למנות את עורכי העיתונים ואת ראשי מועצות המנהלים שלהם, נתונה בידי מועצת השורא – הבית העליון של הפרלמנט. תחת מובארכ, בעלי תפקידים אלו מונו על ידי מועצת השורא, בהתייעצות עם הנשיא ועם המפלגה השלטת. מועצת השורא הנוכחית, המורכבת ברובה מצירים מטעם האח"ס, לא ויתרה על המונופול שניתן לה על מינוי בכירי העיתונות, ורק שינתה את השיטה במעט, על ידי כך שהיא אפשרה לעיתונאים להגיש מועמדות לתפקיד, ובחרה מתוכם.

 

הקריטריונים שהגדירה מועצת השורא להגשת מועמדות לתפקידים הבכירים בעיתונים הם: מועמד בעל ניסיון של 15 שנה לפחות; מועמד מתחת לגיל 60; מועמד שעבד 10 שנים לפחות באותה הוצאה לאור; מועמד ללא רקורד של שחיתות; מועמד שלא התבטא או כתב בעד נורמליזציה עם ישראל; מועמד שלא עבד בפרסום בתקשורת. המועמדים התבקשו להגיש תיק עבודות והצעות לרפורמה במערכת התקשורת.[10]

 

ואכן, למרות המחאה הרחבה בחוגי העיתונאים על השארת הסמכות למינוי עורכי העיתונים בידי מועצת השורא, ועל הקריטריונים שקבעה המועצה למועמדות לתפקידים אלה, ב-9.8.12 הוחלפו כ-80% מעורכי העיתונאים וראשי מועצות המנהלים שלהם.[11] מרבית העורכים החדשים, אמנם, אינם חברים רשמית בתנועת האח"ס או במפלגתה, אך הם נחשבים קרובים במידה זו או אחרת לאידיאולוגיה של האח"ס. מרביתם עבדו כבר במערכת הקיימת של העיתונים וקוּדְּמוּ, אך הם מתוארים ככאלה שלא יתנגדו למנוע פרסום של מאמרים נגד האח"ס, ואף יהיו מוכנים להגן על עמדות האח"ס.

 

למשל, לעורך השבועון הרשמי אח'באר אל-יום מונה סלימאן קינאוי, שאינו משתייך רשמית לתנועה או למפלגה של האח"ס, אך נוהג לכתוב בביטאון של מפלגת האח"ס; לעורך עיתון הערב אל-אהראם אל-מסאאי, מונה מוחמד ח'ראגה, שהתמודד ב-2004 מטעם האח"ס למועצת איגוד העיתונאים; לעורך היומון אל-גומהוריה, מונה גמאל עבד אל-רחים, שאינו שייך רשמית לאח"ס, אך התנגד בעבר לקיום מסע"ת בנושא משבר הבהאים, דבר שעורר עליו את חמתם של גורמים חילוניים וגורמי שמאל.[12]

 

מאז כניסתם של העורכים החדשים לתפקיד, כבר הופיעו דיווחים על הגברת הצנזורה. למשל, נציג איגוד העיתונאים טען בטלוויזיה כי העורך הנכנס של אל-אהראם, עבד אל-נאסר סלאמה, מנע פרסום מאמרים המתנגדים לאח"ס.[13] בנוסף, מאז חילופי העורכים, נפסל לפרסום מאמר של העורכת היוצאת של השבועון הרשמי אח'באר אל-אדב, עבלה אל-רויני, בו מתחה ביקורת חריפה על ניסיונות האח"ס להשתלט על העיתונות, וסירבה למתן את הטון.[14] גם הכותב יוסף אל-סעיד טוען כי מאמרו, תחת הכותרת "לא נעשה ונשמע", נפסל לפרסום באל-אח'באר, אך עורך אל-אח'באר הכחיש.[15] המאמר המדובר התפרסם ביומון העצמאי אל-וטן והוא מאשים את מפלגת האח"ס בתקיפה פיזית נגד אנשי תקשורת הידועים בביקורתם כלפיהם.[16]

 

האינטלקטואל המצרי, מוחמד סלמאוי, כתב על כך בציניות: "אין לי אלא לברך את האח"ס על מחויבותם הבלתי מעורערת לדמוקרטיה ועל הקפדתם ללמד את אנשיהם את דרך הדמוקרטיה האידיאלית להתמודדות עם דעה אחרת, ע"י השתקתה, אם לא תקיפתה, תוך יישום חוקיו הידועים לשמצה של משטר מובארכ... מועצת השורא - הנשלטת בידי מפלגת האח"ס... – ביצעה טבח איום, שלא נראה כמותו בעיתונות הממסדית תחת המשטר הקודם. קורבנותיו הם 50 עורכי עיתונים במכה אחת, חלקם מונו רק לפני כמה חודשים, [שהוחלפו] ב-50 אחרים אנשי האח"ס, או לכל הפחות, כאלה המוכנים להיענות לדרישותיהם של האח"ס.

 

האח"ס, שהחלו את המהפכה, אצו לחוקי המשטר הקודם כדי להשתלט על העיתונות ולסתום את פיותיה. הייתי מצפה... שדאגתם הראשונה תהא לבטל את החוקים הללו, שהופכים את העיתונות הממסדית לשייכת לשלטון הממנה את עורכיה הראשיים לפי רוחו, שיטה שלא קיימת באף מדינה דמוקרטית בעולם... האח"ס הכריזה בימים אלו מלחמה על העיתונות והתקשורת, שזו ראשיתה בלבד, ואיש לא יודע את סופה..."[17]

 

ג. הטלת צנזורה על העיתונות

באישור בית משפט מצרי, הוחרמו ב-11.8.12 עותקים של היומון המצרי העצמאי אל-דוסתור, בעקבות תלונות על העלבת הנשיא, לכאורה, והסתה לאנרכיה ולפתנה. בעיתון הופיע מאמר שעסק בהשתלטות האח"ס על כל רשויות המדינה ובפגיעתם בחופש הביטוי.[18]

 

 כבילת העיתונות                                     אסלאמיזציה של העיתונות

    

  אל-פג'ר (מצרים), 16.8.12                        אל-אהראם (מצרים), 8.7.2012                              

                                                         

 

בעל הטור ביומון אל-אהראם, אוסאמה אל-ר'זאלי חרב, כתב בתגובה לכך: "נתמלאתי דאגה לנוכח הידיעות על סגירת [ערוץ] אל-פראעין והחרמת [היומון] אל-דוסתור. הדבר מנוגד לגמרי לחופש הביטוי המהווה חלק אינטגראלי מהמשטר הדמוקרטי. אכן, יש קיצוניות בשיח של שתי הבמות וטון בלתי הולם בדיבורים על נשיא המדינה ועל מפלגת הרוב - החירות והצדק, אך בסופו של דבר, זהו מחיר הדמוקרטיה. תופעות כאלה ישנן במשטרים הדמוקרטיים הגאים ביותר, אך הן אינן משפיעות על המהלך הבסיסי של העשייה הדמוקרטית..."[19]

 

ד. אלימות כלפי אנשי תקשורת הידועים בביקורתם על האח"ס

במהלך הפגנה של אנשי אח"ס מול אולפני השידור בקריאה לסגור את ערוץ אל-פראעין, לאחר שבעליו, תופיק עוכאשה, התיר את דמו של מורסי בשידור חי,[20] ניסו מזוקנים לפרוץ לאולפני השידור ולתקוף את עוכאשה ואת עורך היומון המצרי העצמאי אל-יום אל-סאבע, ח'אלד סלאח, הידועים בביקורתם על האח"ס. השניים לא נפגעו, אך מכוניתו של סלאח הושחתה.[21] רבים בתקשורת המצרית מחו על כך וטענו כי מורסי והאח"ס הולכים בדרכם של מובארכ והמפל"ד שנהגו לשלח במתנגדיהם פושעים.

 

 

בעל הטור ביומון אל-יום אל-סאבע, אכרם אל-קסאס, כתב על כך: "מנהיגי תנועת האח"ס אחראים למצור על האולפנים, לתקיפת העיתונאים, לפגיעה בח'אלד סלאח ולריסוק מכוניתו... בין אם אנשי האח"ס הם שתקפו את ח'אלד סלאח או ביריוניהם, תנועת האח"ס היא שהובילה את ההפגנות... יש המשווים את התנהגותה  להתנהגות המפל"ד ואומרים שלמפלגה שפוזרה לקח 25 שנה להתחיל לגייס ביריונים כדי לרדוף את יריביה, ואילו האח"ס החלו מייד להתנהג כמו מיליציות... כל מי שחולק על תנועת האח"ס, על מפלגתה או על הנשיא נחשב לשריד [המשטר הישן] הנלחם במהפכה, שהפכה, על כל מה שכלול בה, לרכוש האח"ס בלבד..."[22]

 

שידורי ערוץ אל-פראעין בלוויין נייל סאט הופסקו זמנית בהוראת הממשלה.[23] בהמשך נאסר על עוכאשה ועל עורך אל-דוסתור, אסלאם עפיפי, לעזוב את הארץ. השניים יועמדו לדין ב-3.9.12 באשמת העלבת הנשיא והסתה לפתנה, וכן באשמת פרסום ידיעות כוזבות נגד ממלא מקום יו"ר מפלגת האח"ס, ד"ר עיסאם אל-עריאן. ע"פ התביעה, הדיווח הכוזב באל-דוסתור היה אודות פגישה בין אל-עריאן לבין סגנו של המדריך הכללי של האח"ס, ח'ירת אל-שאטר, בה תכננו השניים פעולות אלימות, אם מורסי לא היה זוכה בבחירות לנשיאות. העיתון דיווח עוד כי השניים תכננו להתנקש במובארכ ובבניו, לפזר את המשטרה ולפוצץ את מעבר רפיח בטילים, והאשים את אל-עריאן כי שכר פושעים להצית בתים של ראשי המשטרה.[24]

 

הקריין המאוים: אין הפסקות חשמל; יש ביטחון; הרחובות נקיים; המים זורמים

אל-מצרי אל-יום (מצרים), 11.8.12

 

קווי ההגנה של האח"ס

בתגובה לטענות בדבר השתלטות האח"ס על התקשורת במצרים, מתרכזים ההסברים של האח"ס להצדקת צעדיהם אלה בכמה טיעונים עיקריים:

 

א. אנשי תקשורת חרגו מכללי העיתונות

האח"ס נאחזים בטעויות שעשו חלק מהעיתונאים כאשר חרגו מכללי המקצוע ודיווחו ידיעות כוזבות או גלשו לכדי הסתה והוצאת דיבה נגד הנשיא או האח"ס. דובר הנשיאות אישר כי מורסי החל בהליכים משפטיים נגד אנשי תקשורת שפגעו בשמו הטוב. במקביל, הגיש המדריך הכללי של האח"ס, ד"ר מוחמד בדיע, תלונה נגד שר התקשורת הקודם, רשות השידור וראש מועצת המנהלים לשעבר של העיתון הרשמי רוז אל-יוסף. לדבריו, גורמים אלה השמיצו את תנועת האח"ס והעומד בראשה ודיווחו ידיעות כוזבות בטלוויזיה ובעיתון.

 

בדיע מתכוון לדיווחים שפורסמו בעיתון רוז אל-יוסף וצוטטו לאחר מכן בטלוויזיה, לפיהם בדיע אמר לראש ממשל חמאס בעזה, אסאעיל הניה, שהוא היה רוצה שהוא (הניה) יהיה ראש ממשלת מצרים וחמאס; שתינתן אזרחות מצרית לחברי חמאס; ושהארגון הבינ"ל של האח"ס מימן הברחות נשק מלוב לחמאס בהון של מיליארד לי"מ. את התלונה הגיש העו"ד של תנועת האח"ס, שהוא אחיו של שר התקשורת הנכנס.[25]

 

ד"ר עבד אל-רחמן אל-בר, חבר לשכת בדיע, כתב על כך: "בכל פעם שאתה מותח ביקורת על עיתונאי או איש תקשורת על האופן שבו הוא מביא את החדשות, מפרש את העובדות והאירועים או מציגם ועל פגיעתו במנהיגים, אישים וגופים – דבקה בך האשמה המוכנה מראש של פגיעה בחופש הביטוי, הגבלת חירויות הציבור, תמיכה בעריצות וכיוצא בזה... אוי לך אם עיתונאי קילל אותך, טפל עליך שקר או הסית נגדך, ואתה תבקש מבית המשפט לאכוף את החוק. שהרי אז, לדעת חלק מהאנשים, אתה משתמש לרעה בזכות החוקית וחותר לסתום פיות באמצעות החוק. כאילו שהעיקר הוא שהעיתונאי יאמר מה שהוא רוצה. כאילו שעל ראשם של אנשי התקשורת יש נוצה למניעת ביקורת עליהם או דיבור על טעויותיהם... אנו נגד תקיפתו של ח'אלד סלאח... אך אנו גם נגד ניצול הדבר לפגיעה באח"ס ובמפלגת החירות והצדק, החפים מהתנהגות זו..."[26]

 

ב. לטהר את התקשורת מאנשי המשטר הקודם הנלחמים באסלאמיסטים

באח"ס מציגים את החלפת עורכי העיתונים כצעד הכרחי לטיהור התקשורת מאנשי המשטר הקודם שאינם מזוהים עם מטרות המהפכה ועלולים אף לחולל מהפכה נגדית. הפובליציסט האסלאמי, ד"ר חלמי אל-קאעוד, כתב על כך באתר האח"ס: "התקשורת השלטת בכללותה היא יציר ביטחוני שצמח והתחנך בחיק [מנגנון] ביטחון המדינה ובחסות המשטר העריץ הפשיסטי. אנשי התקשורת התחברו לתורתו ולדרכו להיות עוינים לחירות העם, כבודו וזהותו. באמצעות משרות וטובות הנאה הצליח זה להקים דורות של אנשי תקשורת שכל מעיינם הוא אור הזרקורים וכסף, גם אם על חשבון האסלאם, המידות, החירות והכבוד..."[27]

 

באתר האח"ס כתב רביע אבו בכר עבד אל-באקי כי בנוסף לכך שמערכת התקשורת הקיימת משרתת עדיין את המשטר הישן, היא פוגעת באסלאם הפוליטי: "הזרם האסלאמי נתון להשמצה ולא לביקורת בונה, עצה והנחיה. זרמים אלה [הלא אסלאמיים] שאין להם משקל ברחוב ושמשקלם נאמד על פי מידת ההמולה וצעקותיהם בערוצי הלוויין ומידת יכולתם לשכור עטים ולבקש מהם לזייף את... נרתמו למלחמה נגד כל מה שהוא אסלאמי ולהשמצתו... אם אתם מנצלים את עטיכם כדי ללעוג, לקלל, לבדות שקרים ולהפיצם, אומר לכם: 'אם תשימונו ללעג – גם אנו עוד נלעג לכם כאשר תלעגו'" [סורה 11: פסוק 38][28]

 

"העם רוצה לטהר את התקשורת": "הבעיה שאין די דטול [חומר חיטוי] במדינה"

 www.moheet.com, 2.8.12

 

ג. הקמת מנגון תקשורתי יאה לאופי האסלאמי של מצרים

בנוסף, כתב אל-קאעוד כי ההגמוניה בתקשורת נתונה בידי הזרמים הלא אסאלאמיים, ולכן אין מי שיגן על האסלאם והמוסלמים. לדבריו, יש לצפות ממצרים שלאחר המהפכה לתקשורת ההולמת את אופיה האסלאמי: "יו"ר מועצת המנהלים, העורך הראשי או מנהל המערכת ואף חלק מהעיתונאים היו חייבים להיות נאמנים למשטר ולרצונו. אולי זה מסביר לנו את סוד המסע המונגולי הפרוע נגד כל מה שהוא אסלאמי או קשור לאסלאם. זאת בשעה שלאסלאם ולמוסלמים אין מי שיגן עליהם, למעט קולות חלשים ונאלמים...

 

רוב מי ששולטים בתקשורת – עיתונות, טלוויזיה, רדיו ואתרים – שייכים לזרמים שבינם לבין האסלאם והאסלאמיסטים יחסים רגישים. לכן אסלאמיסט לא יכול להופיע על דפי העיתונים הרשמיים, הפרטיים, העדתיים והמפלגתיים, על גבי מסכי הטלוויזיה או על גלי הרדיו, אלא תחת תנאים מסוימים, ואם הוא מופיע, הוא נתון תחת חרם, הגבלה והשתלטות של השקפות מנוגדות... דבריו גם עלולים להיות מנוצלים נגד האסלאם והמוסלמים גם יחד.

 

התקשורת האסלאמית הקיימת במציאות הנוכחית חלשה ומוגבלת. אין רדיו לאסלאמיסטים; ערוצי הטלוויזיה מעטים. מרביתם עסוקים בעניינים שוליים או שמים לעצמם מטרה חינוכית [כמו] לימוד הקוראן והחדית', מבלי להיכנס לבעיות המציאות ולסבלם של המוסלמים. הערוצים האסלאמיים התנועתיים, אם ניתן לכנותם כך, דלי אמצעים וניסיון מקצועי, חלקם נאלצים להיסגר בשל חובות...; מצב העיתונות אינו שונה בהרבה מזה של הרדיו והטלוויזיה. לאחר מהפכת ינואר, הוקמו כמה עיתונים אסלאמיים או כאלה המיוחסים לאסלאמיסטים, אך ניתן לספור אותם על יד אחת, והם ברובם חלשים ואינם עומדים ברמת תחרות מבחינה המקצועיות והתפוצה. יכולותיהם האנושיות והטכניות מצומצמות באופן כללי, אמצעיהם החומריים דלים ודפיהם ריקים כמעט מפרסומות, עליהן נשענים העיתונים בדרך כלל למימון ופיתוח.[29]

 

המציאות מחייבת שתהיה מערכת תקשורתית שלמה – כתובה, נשמעת או נצפית – שתעלה בקנה אחד עם מימדיה של מצרים ועם מימדיה של האומה הערבית והאסלאמית. לא ייתכן שמצרים תיוצג על ידי התקשורת הרשמית, הפרטית או העדתית של [מזכ"ל המפל"ד ושר התקשורת מימי מובארכ] ספות אל-שריף. מצרים האסלאמית גדולה מהתקשורת הזו המקבעת את העריצות והשקר... כוכבי התקשורת הזו הם אלו... שנהגו תמיד לדבר בגנות האסלאם והמוסלמים ולהדיר את הקול האסלאמי...

 

לאחר המהפכה ההנחה היתה שהמוסלמים יתעוררו באמצעות בעלי ההון או החברות בעלות המניות ויקימו מנגנון תקשורתי יאה למצרים האסלאמית. אך, למרבה הצער, הם הסתפקו בדרשות על במות בכמה נסיבות, בעוד ששרידי המשטר [הקודם] עויני האסלאם... מקימים עשרות עיתונים וערוצים..."[30]

 

"אח'ואניזציה של העיתונים": אל-אהראם עוטה רעלה (מימין), מול הלוגו המקורי של היומון

   

אל-שורוק (מצרים), 2.8.12

 

 

*ל. לביא חוקרת את זירת מצרים במכון ממרי