המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
שקיעתה של הליגה הערבית - המשבר בסוריה כמקרה בוחן
13/3/2012

 

שקיעתה של  הליגה הערבית - המשבר בסוריה כמקרה בוחן

 

מאת נ. מוזס*

 

שנה לאחר גל המחאה העממית ששטף את העולם הערבי וערב כינוס הפסגה הערבית בבגדאד ב-29.3.2012, העולם הערבי הוא נטול הנהגה ממשית, מפולג ומפוצל. המהפכות שהתחוללו בתוכו טרפו את הקלפים וערערו את מאזן הכוחות הפנימי הקודם. משטרים שקיומם נחשב לבלתי מעורער, קרסו וגובר האיום על שרידותם של משטרים נוספים. מצרים וסוריה, שהתחרו בעשורים האחרונים על הנהגת העולם הערבי, שקועות בענייניהן הפנימיים: במצרים - המועצה הצבאית, שמנהלת את המדינה מאז הפלת חוסני מובארכ, מתמודדת עם בעיות כלכליות וחברתיות ועם פרלמנט הנתון לשליטת מפלגות אסלאמיות ומנסה להבטיח את המשך שלטונה. בסוריה – המשטר נלחם על קיומו תוך שימוש באלימות קשה קשים ואיבד את הלגיטימיות שלו בעיני רבים, בעולם הערבי ומחוצה לו.

 

גל המחאה העלה את השאלה את מי מייצגת הליגה הערבית - האם את העמים הערביים, או את המשטרים הנאבקים על נפשם. חוסר בהירות זה עולה מאופן התייחסותה למהפכות הערביות: בעוד בתוניסיה ובמצרים היו המהפכות מהירות ולא חייבו תגובה משמעותית של הליע"ר, הרי שבלוב נחשפה הליע"ר בחולשתה. היא מיהרה להתנער ממשטרו של השליט מעמר אל-קד'אפי ולהכיר במועצת המעבר הלאומית שהקימו המורדים כנציגה הלגיטימית של העם הלובי, אך את הטיפול במשבר ובקד'אפי היא מסרה לידי נאט"ו. בכך הודתה למעשה הליע"ר בחוסר יכולתה להתמודד עם המצב. ביחס למשברים בסוריה, בחריין ותימן, נמנעה הליע"ר מתגובה מחייבת. בתימן ובבחריין היא הפקירה כמעט לחלוטין את הזירה; בסוריה התאפיין טיפולה בהססנות, במתן ארכות חוזרות ונשנות למשטר ובקבלת החלטות חסרות שיניים.

 

יצוין כי גם הקהילה הבינלאומית כמעט והתעלמה מן המשבר בתימן ובבחריין, ושלא כמו במקרה של לוב, טרם הכריעה לגבי המשבר הסורי. בין לוב לבין סוריה ישנם הבדלים הנוגעים להיקף המחאה, עוצמת הדיכוי ומצבה של האופוזיציה המקומית; למעמד הגיאו-פוליטי של המדינות והבריתות שכרתו משטריהם עם גורמים אזוריים ובינלאומיים. אלה הכתיבו התנהלות איטית וזהירה יותר מצד הליע"ר והקהילה הבינלאומית במקרה הסורי. 

 

נפילת משטרו של חוסני מובארכ במצרים ומאבק ההישרדות של המשטר בסוריה – שתי מדינות מובילות בליע"ר - יצר בה משבר מנהיגותי אותו מנצלות מדינות כמו קטר, סעודיה ועיראק המתחרות ביניהן על הנהגת העולם הערבי. הן עושת זאת באמצעות יוזמות לטיפול במשברים בכמה ממדינות ערב, ובניסיון לגבש צירים ובריתות חדשים, כמו הרחבת מועצת שתה"פ של מדינות המפרץ (משפ"מ) כאלטרנטיבה בינערבית לליע"ר.[1]    

 

יציאת הכוחות האמריקאים מעיראק והחשש של מדינות המפרץ וסעודיה בראשן, מהתרחבות ההשפעה האיראנית בעיראק ומיצירת חזית שיעית, מציפים מחדש את המאבק הסוני-שיעי בתוך העולם הערבי. גם מאבק זה מוצא ביטויו בליע"ר, במיוחד לקראת הפסגה הערבית ה-23, שאמורה להתקיים במרץ השנה בעיראק, שראש ממשלתה נורי אל-מאלכי נתפס בעיני סעודיה כנאמנה של איראן.

 

מאבקים אלה מתנהלים הן בשטח והן במישור המדיני. בבחריין שלחה סעודיה כוחות צבא על מנת לסייע למשטר הסוני להתמודד עם המחאה שפרצה בשטחו ונתמכה ע"י איראן.[2] בסוריה, על פי דיווחים שמהימנותם אינה ברורה, מסייעות איראן ועיראק ומדינות המפרץ למשטר ולאופוזיציה בהתאמה, בנשק ובכוח אדם.

 

במישור המדיני, הליע"ר היא הזירה העיקרית שבה מתנהלים מאבקים אלה, מאבקים אשר מחלישים אותה, פוגעים בתפקודה ומערערים את מעמדה. ביטוי למאבקים אלה בליע"ר ולמעמדה המעורער ניתן למצוא באופן טיפולה במשבר הסורי, כפי שייסקר במסמך זה:

 

הליגה הערבית חסרת אונים נוכח המשבר בסוריה

בחודשים הראשונים למהפכה בסוריה, לקתה הליע"ר בשיתוק כמעט מוחלט למול האירועים שם, למרות קריאות חוזרות ונשנות להתערב מצד גורמים באופוזיציה הסורית ובעולם הערבי. עם כניסתו לתפקיד מזכ"ל הליע"ר ביוני 2011, דבק נביל אל-ערבי בעמדתו כשה"ח של מצרים, שתמכה במשטר הסורי.[3] כך, לאחר פגישתו עם הנשיא אסד ב-14.7.2011 הוא אמר שהליע"ר מתנגדת להתערבות בענייני הפנים של מדינות ערב ואינה מתערבת בהן בעצמה. הוא הדגיש כי רק לעם [הסורי] יש זכות לקבוע שנשיאו איבד את הלגיטימיות ושיבח את תוכנית הרפורמות של הנשיא אסד.[4] אל-ערבי לא היה היחיד. מדינות ערביות רבות כמו איחוד האמירויות הערביות, סודאן וכאמור מצרים המשיכו במגעיהן עם המשטר הסורי ובתמיכתן בו, למרות הדיכוי האלים של המחאה.[5]

 

החל מאמצע אוגוסט 2011, ככל הנראה בעקבות שינוי שחל בעמדת סעודיה וקטר,[6] ניכרו ניצנים של שינוי בעמדת הליע"ר והעומד בראשה שבאו לידי ביטוי בפגישות תכופות של מועצת שה"ח הערביים ובהחרפה מתונה והדרגתית של הטון כלפי המשטר הסורי. ב-27.8.2011 גיבשה הליע"ר יוזמה מפורטת לטיפול בהיבטים הביטחוניים והפוליטיים של המשבר הסורי בטווח הקצר והארוך, שכללה קריאות להפסקת האלימות ושחרור העצירים ודרישה לרפורמות פוליטיות ספציפיות, כגון ביטול סעיף 8 בחוקה המעניק מונופול שלטוני למפלגת הבעת' והקמת ממשלת אחדות לאומית. עם זאת, היוזמה לא קראה לאסד לפרוש, אלא להכריז על בחירות פלורליסטיות לנשיאות עם תום תקופת כהונתו ב-2014.[7] סוריה דחתה את היוזמה על הסף.

 

כעבור חודשיים הקימה הליע"ר ועדה מיוחדת לטיפול במשבר הסורי בראשות קטר, הכוללת את שה"ח של אלג'יריה, סודאן, עומאן ומצרים ומזכ"ל הליע"ר, שתהיה החוליה המקשרת בינה לבין המשטר הסורי והאופוזיציה ותגבש פתרונות לטיפול במשבר.[8]

 

ב-2.11.2011, לאחר דין ודברים ממושך עם ההנהגה הסורית, גובשה "תוכנית פעולה" לפיה הסכימה סוריה להפסיק את האלימות מכל מקור שהוא, לשחרר את העצורים על רקע המחאה, לרוקן את אזורי המגורים מכל "התופעות החמושות" ולאפשר לארגוני הליע"ר ולאמצעי תקשורת זרים וערבים לנוע בחופשיות בתחומה. לאחר השגת התקדמות ממשית ביישום התחייבויות אלה, אמורה היתה ועדת השרים להתחיל במגעים עם הצדדים הסורים לקראת כינוס ועידת דיאלוג לאומי.[9] תוכנית זו מהווה למעשה נסיגה בעמדת הליע"ר ביחס למשבר הסורי וקבלת עמדת המשטר הסורי, לפיה מדובר בעימות בין כוחותיו לבין אופוזיציה חמושה, ולא בדיכוי של מחאה לא אלימה. יתר על כן, ניתן לפרשה כמתן היתר למשטר הסורי לפעול נגד אותם 'מקורות לאלימות' ו'תופעות חמושות', קרי להסלים את מאבקו במתנגדיו, בגיבוי ערבי. ייתכן כי הסיבה לוויתורים אלה היא מאזן הכוחות בוועדה שנטה בבירור לטובת גורמים בעלי עמדה מתונה ואוהדת יותר כלפי המשטר, כמו אלג'יריה, סודאן, שגם בהן שלטון דיקטטורי דומה, ומצרים. 

 

בסוף נובמבר 2011 הסיקה הליע"ר כי המשטר הסורי אינו מיישם את התחייבויותיו והחליטה, בצעד חסר תקדים כמעט,[10] להשעות את השתתפות המשלחות הסוריות בישיבות מועצת הליע"ר והארגונים השייכים לה עד ליישום מלא של ההתחייבויות הסוריות בתוכנית הפעולה וכן להטיל עליה סנקציות כלכליות ומדיניות. עוד הוחלט כי אם האלימות וההרג ימשכו, יפנה מזכ"ל הליע"ר לאו"ם לגבש צעדים להפסקת שפיכות הדמים. זו היתה הפעם הראשונה בה העלתה הליע"ר את האפשרות לעירוב גורמים לא ערבים בטיפול במשבר. הליע"ר לא חסכה ביקורת גם מגורמי האופוזיציה וקראה להם לגבש במהירות תפיסה מאוחדת לגבי שלב המעבר.[11]  

 

למרות החלטה חריפה זו, שככל הנראה נועדה רק להפעיל לחץ על סוריה, המשיכה הליע"ר במאמציה לחלץ את המשטר הסורי מהמשבר, באמצעות משלחת משקיפים, שאמורה היתה לקבוע את מידת מחויבותו לתוכנית הפעולה הערבית. בפועל, שיקפה משלחת זו את אוזלת ידה של הליע"ר ואת הצלחת המשטר הסורי לכפות לפחות חלק מתנאיו, גם כשהוא מבודד ונדחק אל הקיר ולזכות בארכה נוספת לדיכוי המחאה נגדו.

 

משלחת המשקיפים לסוריה "המסמר האחרון בארון הקבורה של הליע"ר"

עפ"י דיווחים שונים, הצליחה סוריה להכניס כמה שינויים בפרוטוקול שגיבשה הליע"ר לעבודת המשקיפים, שינויים אשר מנעו את בינאום המשלחת (בלחץ סוריה נקבע כי המשקיפים יהיו ערבים בלבד ולא כפי שקבע הפרוטוקול המקורי שהם יהיו ממדינות ערב, האסלאם וממדינות ידידותיות.[12]) בכך נתאפשר למשטר הסורי להשפיע על עבודת המשלחת. וכך, הפרוטוקול שנחתם, קבע כי המשלחת תתאם תנועותיה עם המשטר ותשלח דוחות תקופתיים למזכ"ל הליע"ר ולממשלה הסורית לפני הצגתם בפני מועצת שה"ח של הליע"ר וכן נקבע שסוריה תוכל להתנגד להארכת משימת המשקיפים.[13]  

 

תנאי הפתיחה לפעילות המשלחת היו בעייתיים: חוסר ניסיונה של הליע"ר בניהול משימה כזו; בחירתו לראש המשלחת של מחמד מצטפא אל-דאבי, קצין סודאני בכיר ונציג נשיא סודאן לדארפור, עוררה תהיות רבות בקרב ארגוני זכויות אדם בינ"ל והטילה צל כבד על אמינות המשלחת, עוד לפני שהחלה בתפקידה; מספר המשקיפים לא תאם את המצב בשטח ואת גודלה של סוריה, כאשר חלק מהמשקיפים לא היו מיומנים בביצוע משימות כגון אלה; המשקיפים חויבו לתאם את תנועותיהם עם המשטר שכוחותיו ליוו אותם כמעט לכל מקום ולמעשה פיקחו על תנועותיהם; ייפוי הכוח שניתן למשלחת הוגבל לפיקוח על יישום המשטר הסורי את התחייבויותיו בהתאם לתוכנית הפעולה הסורית. ואכן, ר"מ קטר, חמד בן ג'אסם אאל ת'אני הודה כי "אחת הטעויות היא שהלכנו לשם לא כדי לעצור את ההרג אלא כדי לפקח."[14]

 

גם המצב בשטח, לאחר הגעת המשקיפים לסוריה, לא סייע להצלחת משימתם. עם בוא המשלחת המקדימה, אירעו שני פיגועים בדמשק נגד מבני שלטון, פיגועים שסוריה לא ידעה כמותם מאז פרוץ המהפכה ושאת האחריות עליהם הטילו המשטר והאופוזיציה אחד על השני. במהלך שהות המשלחת בסוריה עלה מניין ההרוגים בהפגנות המחאה במהירות רבה יותר מאשר לפני הגעתה. למעשה, ניתן לומר שהמשטר השתמש בנוכחות המשקיפים כדי להסלים את דיכוי המחאה בטענה שהוא פועל ליישום סעיף "סילוק התופעות החמושות מאזורי המגורים" שבתוכנית הפעולה הערבית.

 

המשלחת לא זכתה לסיקור אוהד בתקשורת הערבית ומאמרי ביקורת רבים נכתבו על תפקודה. רג'א טלב, בעל טור ביומון הירדני הממסדי אל-ראי, כתב: "אין צורך במשקיפים כדי לוודא את ההרג שמתבצע בכל יום ובכל רגע ברחבי סוריה. זהו מוות המתועד בתמונות, קולות, שמות ותאריכים."[15] בעל הטור סעד אל-מועטיש הביע אכזבה מאל-דאבי ש"התברר שאינו רואה רחוק יותר מקצה אפו וזקוק למשקיף שיפקח עליו וידע עם מי הוא נפגש או מי מכתיב לו הוראות..."[16] דאוד אל-שריאן, בעל טור ביומון הסעודי אל-חיאת היוצא לאור בלונדון, הזהיר כי משימת המשקיפים "עלולה להיות המסמר האחרון בארון הקבורה של אמינות הליע"ר ותפקידה."[17]

  

המשטר הסורי מוביל את המשקיפים העיוורים

 

www.aljazeera.net, 2.1.2012

 

כשבוע לאחר שהוחלט על המשך עבודתה של משלחת המשקיפים לתקופה נוספת, החליטה הליע"ר על הפסקתה נוכח מה שהגדירה "פנייתה של הממשלה הסורית להסלמת האופציה הצבאית."[18]

ב-12.2.2012 קיבלה מועצת שה"ח של הליע"ר, החלטה שלימדה על חוסר האונים שלה לטפל במשבר הסורי לבדה. הליע"ר קראה למועה"ב להקים כוחות לשמירה על השלום, המשותפים למדינות ערב ולאו"ם, כדי לפקח על הפסקת האש ולקהילה הבינ"ל להפסיק את השת"פ הדיפלומטי עם המשטר הסורי ולהעניק לאופוזיציה את כל הסיוע המדיני והחומרי.[19] 

 

ניסיון נוסף של הליע"ר, בשיתוף עם האו"ם, למצוא פתרון דיפלומטי למשבר הסורי היה מינויו ב-23.2.2012 של מזכ"ל האו"ם לשעבר, קופי אנאן, לשליח מיוחד למשבר בסוריה מטעם שני הארגונים ואולם נראה כי מבחינת הנשיא אסד ייצג אנאן את האו"ם בלבד. היומון הלבנוני אל-ספיר דיווח כי באחת הפגישות ביניהם  שנערכו ב-10-11.3.2012 בעת ביקורו של אנאן בסוריה, אמר אסד כי מבחינתו הליע"ר כולה לא קיימת עוד וכי הוא הסירה מחישוביו הפנימיים והחיצוניים, עד שתיסוג מהחלטותיה ועמדותיה בנוגע למשבר הסורי.[20]

 

כשלי הליע"ר בטיפולה במשבר בסוריה

במהלך החודשים בהם ניסתה הליע"ר לטפל במשבר הסורי, נחשפו כשלים רבים בתפקודה וביקורת רבה נמתחה עליה בתקשורת הערבית, עד כדי ערעור על הלגיטימיות שלה:

 

א. חוסר יכולת לאכוף החלטות

 לאורך המשבר, היתלה ההנהגה הסורית בליע"ר באמצעות הבטחות לעריכת רפורמות וקבלה לכאורה של יוזמות שונות, בניסיון להרוויח זמן כדי לרסק את המחאה. המשטר הסורי, הנהנה מתמיכה רוסית-סינית-איראנית התעלם בבוטות מהחלטותיה של הליע"ר ומקריאותיה לבצע רפורמות. רק חששו לאבד חלק מתמיכה זו הוביל את המשטר לקבל חלק מהיוזמות הערביות, כפי שקרה במקרה של משלחת המשקיפים, שם הסכים המשטר לחתום על פרוטוקול המשלחת בלחץ רוסי.[21]   

 

סוריה אינה המדינה הערבית היחידה שאינה מיישמת את החלטות הליע"ר בנוגע אליה. ההחלטה להטיל על סוריה סנקציות נותרה סמלית, מאחר שכל שכנותיה, לרבות ירדן שתמכה בהחלטה, אינן מיישמות אותה, עמדה שזכתה להבנה מצד מזכ"ל הליע"ר. כך בהתייחסו להצהרת לבנון כי לא תיישם את ההחלטה, אמר אל-ערבי כי ללבנון מעמד מיוחד וכל מדינות ערב מעריכות זאת.[22] היו אף מדינות שהצהירו בריש גלי על כוונתן לא ליישם את ההחלטה, כמו עיראק שהודיעה כי תגדיל את היקף סחר החליפין עימה [23] ואלג'יריה שהכריזה ש"שגרירנו בסוריה ושגריר סוריה באלג'יריה מתקבלים בברכה בשתי המדינות וימשיכו לפעול ברוח של אחווה וחיוביות... כעת, יותר מבעבר, יש להדק את היחסים עם ממשלת סוריה כדי ליישם את התוכנית שאושרה בליע"ר..."[24]  

 

הליע"ר מבכה מרחוק על הטבח בחומס

 

אל-ערב (קטר), 26.2.2012

 

ב. פנייה לגורמים ערביים לתווך בין הליע"ר לבין המשטר הסורי

במהלך הניסיונות לפתור את המשבר הסורי, פנה מזכ"ל הליע"ר לגורמים שונים בעולם הערבי, לתווך בין הליע"ר למשטר הסורי, כמו עיראק, ח'אלד משעל ראש הלשכה המדינית של חמאס, ומוחמד אל-בראדעי, ראש סבא"א לשעבר. פניות אלה נתפסו כסימן לחוסר יכולתה של הליע"ר והעומד בראשה לפתור את המשבר. כך, שה"ח העיראקי הושייר זיבארי הסביר כי פניית הליע"ר לעיראק, לתווך במשבר, נובעת מחולשתה, לאחר שיוזמתה לטיפול במשבר הסורי הגיעה למבוי סתום, ומחוזקה של עיראק שלה קשרים הן עם המשטר הסורי והן עם האופוזיציה הסורית.[25]

 

ג. טענות על שיתוף פעולה של הליע"ר עם המשטר הסורי

בעקבות התנהלות זו נמתחה, בעיקר בעיתוני סעודיה, שממשלתה נוקטת קו אנטי סורי מובהק, ביקורת קשה על הליע"ר, שהואשמה בהכשלת פתרונות למשבר הסורי, במתכוון או שלא במתכוון, ואף בשיתוף פעולה עם המשטר הסורי. כך, עבד אל-רחמן אל-ראשד, כינה בטורו ביומון אל-שרק אל-אוסט את הליע"ר "חרב של המשטר הסורי... הכשילה יוזמות בינ"ל... והאריכה את ניהול המשבר בחודשים... במקום שתהא סוס המרוץ להצלת העם הסורי היא הפכה לסוס הטרויאני של אסד, שהשתמש בה כדי להכשיל את היוזמות האירופאיות.. אם הליע"ר לא היתה עושה דבר, התוצאה היתה טובה יותר..."[26] היומון הסעודי הממסדי אל-יום האשים את הליע"ר בסיוע ל"מכונת ההריגה הסורית" לאחר פרסום דו"ח משלחת המשקיפים הערבים לסוריה. [27]

 

ד. קריאות לבינאום המשבר ולחימוש האופוזיציה

 נוכח אוזלת ידה של הליע"ר, יעץ עבד אל-בארי עטואן, עורך היומון אל-קדס אל-ערבי, לעם הסורי לסמוך על עצמו ולא על הליע"ר. [28] טארק אל-חומיד, עורך היומון אל-שרק אל-אוסט, קרא לחמש לאלתר את האופוזיציה הסורית.[29] מאמרים רבים בעיתונות הערבית קראו לליע"ר למשוך ידה מטיפול במשבר הסורי ולהעבירו לידיים אחרות. חלמי אל-אסמר קרא בטורו ביומון הירדני אל-דסתור לליע"ר "לא לנסות לטפל בתיק שהוא גדול מכפי מידתכם. לא פתרתם בעיות קלות בהרבה מהבעיה הסורית..."[30] כמה בעלי טורים דרשו ליישם בסוריה את התסריט הלובי ולהעביר את העניין לטיפול נאט"ו. כך צאלח אל-קלאב, שר הסברה ירדני לשעבר, קרא במאמר ביומון אל-ראי "לקרוא בקול 'אנו רוצים בהתערבות צבאית של האו"ם או של נאט"ו', שלולא התערבותו בלוב, היה קד'אפי יושב היום על גולגולותיהם של מאות אלפי לובים."[31]

 

ה. הליע"ר פונה לבינאום המשבר

כחצי שנה לאחר שהחל לנסות לפתור את המשבר הסורי פנה מזכ"ל הליע"ר למועה"ב וקרא לה לקבל החלטה שתדרוש מכל הגורמים להפסיק מייד את הירי ולהגן על האזרחים הסורים.[32] ב-12.2.2012 קראה הליע"ר למועה"ב לשלוח כוחות משותפים למדינות ערב ולאו"ם כדי לפקח על הפסקת אש [שתושג] בסוריה. [33] ב-24.2.2012 מונה מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן, לשליח מיוחד של האו"ם והליע"ר לסוריה. משמעות קריאות וצעדים אלה, למרות שהמהלך לווה בהדגשה כי אין מדובר כאן בוויתור על פתרון המשבר במסגרת ערבית, היא למעשה הודאה בכישלון הליע"ר והפתרון הערבי ובינאום המשבר הסורי. 

 

המחלוקות הקורעות את הליע"ר

טיפול הליע"ר במשבר הסורי חשף שני מחנות עיקריים חדשים בעולם הערבי: האחד, מתנגד למשטרו של בשאר אל-אסד ופועל להפילו ומובל על ידי משפ"מ ובעיקר סעודיה וקטר; השני, פרו-סורי בראשות עיראק, הנתונה להשפעת איראן ופועלת בנושא זה בהנחייתה. למעשה, המחלוקות לגבי הטיפול במשבר הסורי הן רק ביטוי לחזרתם של המאבקים על הנהגת העולם הערבי ולמאבק הסוני-שיעי שמנהלים המחנה הסוני בהנהגת סעודיה והמחנה השיעי בהנהגת איראן (באמצעות עיראק), על גבן של הליע"ר והמחאה בסוריה, והשתקפו גם בחוסר האונים של הליע"ר. 

 

1. המאבק הסוני-שיעי

סעודיה מנהלת מאבק בהשפעה האיראנית בעולם הערבי, ששורשיו במאבק הסוני-שיעי ההיסטורי שבא לידי ביטוי פעמיים במהלך העשור הראשון למאה ה-21, פעם במלחמת לבנון ב-2006 ופעם במלחמת עזה ב-2009.[34] הזירה החדשה למאבק זה היא הליע"ר.

 

הפסגה הערבית הקרובה אמורה להתקיים בעיראק, שראש ממשלתה נורי אל-מאלכי הוא שיעי ולה יחסים קרובים עם איראן. לאחרונה דווח כי מדינות המפרץ מסתייגות מעריכת הפסגה הערבית בבגדאד על רקע עמדתה של עיראק בנוגע למשבר הסורי ועל רקע האשמות על רדיפת המיעוט הסוני בעיראק ע"י רה"מ נורי אל-מאלכי. קאסם אל-אערג'י, חבר ועדת הביטחון וההגנה בפרלמנט העיראקי טען שמדינות אלו מנסות למנוע את כינוס הפסגה בארצו ולהעבירה לסעודיה, ממניעים עדתיים.[35]

 

היומון הירדני אל-ערב אל-יום דיווח כי מדינות המפרץ התנו השתתפותן בפסגה באימוץ עמדתן כלפי משטרו של בשאר אל-אסד ובהשגת פיוס אמיתי בין הכוחות העיראקים ואיימו כי אם אל-מאלכי לא ייענה לדרישותיהן הן תעברנה את הפסגה מבגדאד לריאד והיא תיוחד לנושא הסורי.[36] עבד אל-רחמן ראשד, בעל טור ביומון אל-שרק אל-אוסט, כתב: "בכנות, איננו רוצים שהפסגה תתקיים בבגדאד השנה, אם [רה"מ נורי] אל-מאלכי אינו שועה לרגשות רוב הערבים. אם היא תתקיים שם, צפוי שהוא יקבור את הליע"ר, כפי שקבר את הדמוקרטיה החדשה בעיראק..." הוא הסביר כי העברת נשיאות הליע"ר מקטר, שלה עמדה נחרצת נגד המשטר הסורי, לידי עיראק, בעלת בריתו היחידה בעולם הערבי, תוביל לאימוץ מדיניות פרו-סורית.[37]

 

למרות שאין לשלול את ההסבר שחששן של מדינות המפרץ מהשפעת העברת נשיאות הליע"ר מקטר לידי עיראק נובע מכך שתהא למהלך זה השפעה משמעותית על המשבר הסורי, נראה כי הסיבה להסתייגותן מקיומה בבגדאד עמוקה יותר ונוגעת לחששן מההשפעה האיראנית על עיראק, ודרכה על העולם הערבי. שה"ח הסעודי סעוד אל-פיצל אמר כי ישנן נקודות מחלוקת שעלולות להכשיל את הפסגה, ובראשן ההתערבות הפומבית של איראן בעיראק.[38] טארק אל-חומיד, עורך היומון אל-שרק אל-אוסט, הזהיר כי מסוכן לסמוך על הליע"ר בפתרון המשבר הסורי "כשנשיאות הליע"ר תהיה כפופה לממשלתו של נורי אל-מאלכי... במיוחד אם נזכור את ההצהרות האיראניות שעיראק היא חלק מאזורי ההשפעה האיראנית..." [39] דברים חריפים יותר כתב ד"ר צפוק אל-שמרי בטורו ביומון הסעודי הממסדי אל-ריאד: "ייתכן שאיראן היא זו שתפיק את התועלת המרבית ממעבר נשיאות הליע"ר [מקטר לידיה]. לא אגזים אם אומר שהיא תפיק יותר תועלת מעיראק עצמה. הממשלה הנוכחית בעיראק אינה אלא גרורה איראנית שמבצעת את כל ההנחיות הפרסיות ללא ויכוח... אוי ואבוי אם עיראק, במצבה הנוכחי, תמונה לנשיאות הליע"ר. לא נתפלא אם מדינה כלשהי תרצה להשיג משהו מהליע"ר, יאמר לה לפנות לשגרירות איראן... אל לערבים להעניק לאיראן או לממשלת עיראק הנוכחית – אין זה משנה – כל הזדמנות לשלוט על הפעילות הערבית המשותפת, בין אם באמצעות דחיית הפסגה או הורדת דרג הייצוג בה למינימום..."[40]          

 

יצוין כי עד כה לא דווח על החלטה מפרצית להחרים את הפסגה הערבית בבגדאד, אם כי עדיין לא ברור מה יהיה דרג המשתתפים. כמו כן לאחרונה הודיעה סעודיה כי לראשונה משנת 1990 מינתה שגריר לא תושב בעיראק "כדי להדק את היחסים הטובים בין המדינות והעמים האחים."[41] 

 

2. מאבק על מנהיגות

א. סעודיה: ניסיון לגמד את הליע"ר 

נפילתו של חוסני מובארכ ומאבק ההישרדות של בשאר אל-אסד הוו הזדמנות נדירה עבור סעודיה למצב עצמה כמנהיגת העולם הערבי והסוני. שאיפותיה אלה אינן חדשות, אך נראה כי כיום, יותר מבעבר, נפתחה בפניה הדרך לממשן. סעודיה מנצלת את משפ"מ הנמצאת תחת הנהגתה, ואת הליע"ר לקידום אינטרסים אלה ולשם כך היא פועלת בכמה דרכים: האחת – באמצעות הכפפת הליע"ר לרצונה, תוך ניצול היותה של משפ"מ הגוף המשמעותי בליע"ר מבחינה כמותית. כך, הצליחה סעודיה (בשיתוף פעולה עם קטר) להוביל לקבלת החלטות תקיפות יותר נגד המשטר הסורי בליע"ר, כמו השעיית חברותו בליע"ר והטלת סנקציות כלכליות ומדיניות.

 

השניה, באמצעות האדרת מעמדה שלה על חשבון הליע"ר עצמה, תוך קידום, יחד עם קטר, החלטות וצעדים שמשמעותם המעשית היא פעולה של הליע"ר לבינאום המשבר ולמעשה הודאה בכישלונה שלה לטפל בו.

דרך נוספת, היא באמצעות ניסיונות להקים גוף אלטרנטיבי שמעמדה בו יהיה מרכזי ומוביל ללא עוררין. ביטוי לכך היא יוזמתו של המלך עבדאללה לכונן קואליציה של מונרכיות סוניות באמצעות צירוף מרוקו וירדן למשפ"מ ומשזו נכשלה, פנה להידוק שיתוף הפעולה בתוך המשפ"מ עצמה באמצעות איחוד מדינות המפרץ לישות אחת, יוזמה שהתקבלה ע"י מדינות אלו. מהלכים אלה נועדו גם לשפר את יכולת התמודדותה של סעודיה מול איראן.[42]

 

בהתאם לכך, עלו קולות מסעודיה המבטאים אכזבה וביקורת קשה על תפקודה של הליע"ר, תוך הרעפת שבחים על יכולתה של משפ"מ . כך, שר ההגנה הסעודי, האמיר סלמאן בן עבד אל-עזיז, שאמר כי משפ"מ הוא הארגון הערבי המצליח היחיד בעת הזו.[43] דברים קשים יותר כתב טארק אל-חומיד, עורך היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, שהביע ייאושו מחוסר יכולתה של הליע"ר לטפל במשבר הסורי וקרא להקים ברית אזורית חדשה, שתהיה מורכבת ממדינות המפרץ, מדינות ערביות נוספות וכן תורכיה ומדינות בקהילה הבינ"ל. [44]       

 

בהקשר הסורי, נקטה משפ"מ, בהנהגת סעודיה, כמה מהלכים מחוץ למסגרת הליע"ר, המעידים על שאיפתה להוות גוף אלטרנטיבי לליע"ר ולהנהיג את העולם הערבי. כך, למשל ב-2.3.2012 דווח כי בכוונת משפ"מ להיפגש עם שה"ח הרוסי כדי להביע את אכזבתה מעמדת רוסיה במשבר הסורי ולקרוא לה לגבש עמדה שתענה על שאיפות העם הסורי.[45] לאורך המשבר, התבררה הצלחתה של משפ"מ למצב עצמה כמובילת תהליכים בעולם הערבי. להודעת הגינוי שפרסמה ב-6.8.2011, על השימוש המופרז באלימות וקריאה להפסקה לאלתר את שפיכות הדמים במדינה וקיום רפורמות רציניות,[46] הצטרפו בטון מתון יותר מזכ"ל הליע"ר ומדינות ערביות נוספות, כמו מצרים.

ב-7.2.2012 החליטה משפ"מ להחזיר את שגריריה מסוריה ולגרש את שגרירי סוריה משטחיה.[47] יצוין כי מדינות רבות במשפ"מ החזירו את שגריריהן כבר לפני כמה חודשים, בראשן קטר, סעודיה וכווית, ואולם החידוש בהודעה זו הוא היותה מטעם משפ"מ כארגון ולא כמדינות נפרדות וכן בגירוש השגרירים הסורים. מצרים הצהירה ב-19.2.2012, ששגרירה בסוריה לא יחזור אליה מחופשת המולדת שלו.[48]

 

ב. קטר: חתירה למעמד ויוקרה

קטר היתה הראשונה בעולם הערבי שאימצה קו נוקשה נגד משטרו של בשאר אל-אסד וביטוי לכך היה אופן סיקור האירועים בסוריה על ידי ערוץ אל-ג'זירה ומאמרי מערכת ביומונים קטריים ממסדיים.[49] בהמשך, עברה הביקורת למישור הרשמי כאשר ראש ממשלת קטר ושה"ח, חמד בן ג'אסם א'אל ת'אני, מוביל קו נוקשה זה הן בזירה הערבית והן בזירה הבינלאומית.

 

עמדה זו של קטר ביחס למשטר הסורי מבטאת שינוי משמעותי במדיניותה לאחר שבמשך שנים שררו יחסים הדוקים בין המדינות שהשתייכו למחנה ההתנגדות שבהנהגת איראן וסוריה. סיבות אפשריות לשינוי זה הן רצונה של קטר לזכות באהדת הרחוב הערבי ולהופיע כמנהיגה בעולם הערבי באמצעות נקיטת יוזמות לפתרון המשבר. קטר הבינה כי מאזני הכוח בעולם הערבי משתנים ועליה להשתחרר מהברית עם סוריה ואיראן. 

 

למרות חברותה במשפ"מ, לא ברור עד כמה שותפה קטר לחתירתה של סעודיה להפוך ארגון זה למוקדו של גוף אלטרנטיבי לליע"ר, מאחר שהיא תהיה בו משנית לסעודיה, בעוד שבליע"ר יש לה יותר אפשרויות תמרון ויכולת להצטרף למחנה כזה או אחר, על מנת לשמר את השפעתה בעולם הערבי.  

 

ג. עיראק: ניצול הליע"ר ללגיטימציה של השלטון השיעי ולשדרוג מעמדה

הפסגה הערבית ה-23 האמורה להתקיים בבגדאד בסוף מרץ תבטא לראשונה הכרה ערבית בממשלתו של נורי אל-מאלכי, לאחר שבשנים האחרונות בוטלה עריכתה בבגדאד מנימוקים "ביטחוניים ומדיניים". לכן משקיעה ממשלת עיראק מאמצים כספיים, לוגיסטיים ומדיניים אדירים, כדי להבטיח את הצלחתה. אחד הקריטריונים לכך הוא שיעור ההשתתפות של מנהיגי ערב בכינוסה. אחד הביטויים למאמצים המדיניים של עיראק, להבטיח השתתפות ערבית, ובעיקר מפרצית, מקסימאלית, הוא השינוי במדיניותה כלפי המשטר הסורי, לאחר שעד  לאחרונה היתה עיראק המשענת העיקרית של המשטר הסורי הנלחם על שרידותו בעולם הערבי, דבר שהתבטא בהתנגדותה לקו הסעודי-קטרי ובאי יישום הסנקציות הכלכליות שהטילה הליע"ר על סוריה.

 

כיום נראה שעיראק מוכנה להתקרב לעמדות סעודיה בנושא סוריה, ולו באופן טקטי, כדי לזכות בלגיטימציה של העולם הערבי. בנוסף, ייתכן שהדבר מצביע על נכונות טקטית מצד איראן לאפשר לגיטימציה של עיראק על ידי מדינות ערב, מצב חדש שיועיל גם לה. אפשר שזהו ההסבר לכך שאין ביקורת איראנית על שינוי זה  בעמדת עיראק כלפי סוריה, בניגוד לביקורתה על השינוי שביצעה חמאס.[50]

 

שינוי זה בא לידי ביטוי בכמה צעדים אותם נקטה עיראק ושניתן לפרשם כניסיון להפיס את דעתן של מדינות המפרץ ולאפשר את כינוס הפסגה הערבית בבגדאד. כך, בפגישה עם סמזכ"ל הליע"ר, אחמד בן חלי, (30.1.2012) הודיע אל-מאלכי על תמיכתו ביוזמה הערבית האחרונה, שקראה לנשיא אסד ליפות את כוחו של סגנו, פארוק אל-שרע, לשתף פעולה עם ממשלת האחדות הלאומית שתוקם, כדי להכשיר את שלב המעבר.[51] כמו כן, עיראק תמכה בהחלטה האחרונה של הליע"ר שקראה להקים כוח שלום ערבי-בינ"ל ולהגיש סיוע מדיני וחומרי לאופוזיציה הסורית, החלטה שיוזמותיה הן סעודיה וקטר.  

 

ב-11.2.2012 הודיע דובר ממשלת עיראק עלי אל-דבאר', שנשיא עיראק שלח הזמנות רשמיות לראשי מדינות ערב להשתתף בפסגה הערבית בבגדאד, פרט לסוריה.[52] ואולם, למרות צעד זה, הביע ר"מ עיראק, נורי אל-מאלכי, תקווה שהנשיא אסד יגיע לפסגה, אך הדגיש כי ארצו תהיה מחויבת להחלטת הליע"ר.[53]

 

ד. מצרים: רצון לשמר את הבכורה

לצד מחנות אלה, חשוב לבחון את עמדתה של מצרים שלאחר עידן חוסני מובארכ. המועצה הצבאית העליונה במצרים, שתפסה את השלטון לאחר הפלתו של מובארכ, עסוקה יותר בטיפול בבעיות מבית ופחות מתפנה לטפל באירועים בעולם הערבי. ביטוי לכך ניתן למצוא בהתייחסותה למשבר הסורי.

מאז אוגוסט 2011, המשטר המצרי החדש לא נקט יוזמה כלשהי בנוגע לאירועים בסוריה אלא רק הגיב על יוזמותיהן של קטר וסעודיה, תוך ניסיון להציג מראית עין של תמיכה בדרישות העם הסורי, כמצופה ממשטר שעלה בעקבות מחאה עממית נגד השליט הקודם. זאת, לצד הסתייגות מהקו הקטרי-סעודי וקריאה לנקוט במדיניות מתונה יותר כלפי המשטר הסורי. ייתכן כי הדבר מהווה איתות לרצונו של המשטר החדש במצרים לנקוט במדיניות חוץ שונה מזו של קודמו, שראה בסעודיה בעלת ברית עיקרית בעולם הערבי ובסוריה יריבה מרכזית. סיבה נוספת אפשרית להסתייגות המצרית מן הקו הקטרי-סעודי היא מתיחות בין מצרים לקטר, שעפ"י דיווחים שמהימנותם לא ברורה, נובעת מידיעות על התערבות קטרית בענייניה הפנימיים של מצרים הן על ידי מימון מפלגות מצריות והן עקב שידור אל-ג'זירה[54] וכן מרצונה של מצרים למנוע השתלטות של קטר על הליע"ר.[55] ביטוי לרצון הופיע במאמרו של בעל הטור המצרי סעיד אל-לאונדי שכתב "מצער מאוד לתת לליע"ר להיטרף ע"י מדינה קטנה ביותר כמו קטר".[56]

 

לאחרונה ניכרת הקשחה כלשהי בעמדתה של מצרים כלפי המשטר הסורי.[57] במסגרת זו דווח על יוזמה מצרית בנושא סוריה, שגובשה בוועדות פרלמנטאריות  הנשלטות על ידי האח"ס "בהבנה עם משה"ח"[58] ועל תוכנית שהגישה מצרים למועצת זכויות האדם באו"ם לפתרון המשבר בסוריה.[59]

אין מדובר ביוזמות פורצות דרך או יצירתיות במיוחד: על פי יוזמת הוועדות הפרלמנטאריות, מצרים, רוסיה, סין, איראן ותורכיה ינסו לגבש תוכנית להפסקת האלימות והכנה למעבר לא אלים של השלטון בסוריה. התוכנית שהוגשה למועצת זכויות האדם של האו"ם קוראת ליישום מיידי ומלא של החלטות הליע"ר והתנגדות להתערבות זרה וצבאית.

לכן נראה כי מדובר יותר בניסיון מצרי להצטייר כיוזמת על מנת לשמר את מעמדה של מצרים כמדינה ערבית מובילה. יצוין כי תוכניות אלה לא הוצגו בפני הליע"ר, ככל הנראה בשל הבנתה של מצרים כי לא יזכו לרוב, מאחר שהן חורגות מהקו הסעודי-קטרי ומוציאות את סעודיה וקטר ממעגל ההשפעה. סיבה נוספת אפשרית להקשחת העמדה המצרית כלפי המשטר הסורי היא הרצון להשתיק מחאה הולכת וגוברת מבית על מדיניות המשטר כלפי סוריה.[60]

 

 

* נ. מוזס חוקרת את זירת סוריה במכון ממרי

 

 

[3]  בהיותו שה"ח של מצרים אמר אל-ערבי כי יציבותה של סוריה היא חלק מהביטחון הלאומי המצרי והערבי וכי הדרך היחידה לפתרון המשבר בתוכה הוא קיום דיאלוג לאומי והיענות מיידית של המשטר לדרישות לרפורמה. לדבריו ארצו פועלת למנוע החלטה חריפה נגד סוריה במועה"ב. ר' דו"ח ממרי בנושא

[4] סו"י סאנא (סוריה), 14.7.2011

[5] ביולי 2011 צפה שגריר מצרים בסוריה, שוקי אסמאעיל, שיחסי המדינות יתהדקו בעקבות המהפכה במצרים, שאחת ממטרותיה העיקריות, לדבריו, היא הידוק היחסים בין ארצו למדינות ערב ושיקום תפקידה הערבי והביע בטחון שסוריה תיחלץ מהמשבר מחוזקת הודות למודעות של עמה ותבונת נשיאה. אל-בעת' (סוריה), 31.7.2011 ביוני 2011 בעקבות פגישתו עם שה"ח הסורי וליד אל-מעלם, הביע יורש העצר של אבו דאבי, השיח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן, בשם איחוד האמירויות הערביות, תמיכה בסוריה ובתוכנית הרפורמות של הנשיא אסד ורצון לסייע לה כלכלית. אל-וטן (סוריה), 6.6.2011. בתחילת יולי 2011 סעודיה הרשמית עדיין שמרה על ריחוק מהאירועים, הדגישה כי אינה מתערבת בענייניהם של אחרים והסתפקה בהבעת צער על מותם של אזרחים רבים וקריאה  כללית להפסיק את שפיכות הדמים ולבצע רפורמות. אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 6.7.2011.

[7] אל-חיאת (לונדון), 6.9.2011 יצוין כי באתר הליע"ר לא נמצא פירוט של היוזמה, אלא רק התייחסות לקיומה.

[10] מצרים היתה המדינה היחידה שחברותה הושעתה בעקבות החתימה על הסכם השלום עם ישראל.

[12] אל-ראי (כווית), 13.12.2011

[14] סו"י עמון (ירדן), 5.1.2012

[15] אל-ראי (ירדן), 2.1.2012

[16] אל-ראי אל-עאם (כווית), 4.1.2012

[17] אל-חיאת (לונדון), 2.1.2012

[20] אל-ספיר (לבנון), 16.3.2012

[21] סו"י סאנא (סוריה), 20.12.2011

[22] אל-ראי (כווית), 13.12.2011

[23] אל-וטן (סוריה), 12.1.2012

[24] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 14.11.2011

[25] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 11.12.2011

[26] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 11.2.2012

[27] אל-יום (סעודיה), 10.1.2012

[28] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 15.2.2012

[29] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 15.2.2012

[30] אל-דסתור (ירדן), 8.1.2012

[31] אל-ראי (ירדן), 16.2.2012

[36] אל-ערב אל-יום (ירדן), 22.2.2012

[37] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 2.2.2012

[38] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 5.3.2012

[39] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 23.1.2012

[40] אל-ריאד (סעודיה), 21.2.2012

[41] אל-וטן (סעודיה), 22.2.2012

[43] אל-וטן (סעודיה), 5.2.2012

[44] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 23.1.2012

[45] אל-ריאד (סעודיה), 2.3.2012

[47] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 8.2.2012

[48] אל-חיאת (סעודיה), 19.2.2012

[51] אל-וטן (סוריה), 31.1.2012

[52] www.shafaaq.com, 11.2.2012

[53] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 19.2.2012

[54] היומון הלבנוני אל-אח'באר דיווח כי בידי המשטר המצרי מידע על התערבות קטרית בבחירות לפרלמנט המצרי. אל-אח'באר (לבנון), 16.11.2011. טענות כי גורמים בקטר (וסעודיה) מממנים כמה מפלגות אסלאמיסטיות הועלו גם ע"י ד"ר סעד אל-דין אבראהים, ראש מרכז אבן ח'לדון אל-מצרי אל-יום (מצרים), 17.12.2011. טענות אלה הוכחשו ע"י מפלגות אלה. אל-אהראם (מצרים), 13.1.2012; "הקואליציה הכללית של הוועדות העממיות" ארגנה מחאה מול שגרירות קטר בקהיר בדרישה להשעותה מן הליע"ר נוכח מה שהוגדר כמסע הסתה של  אל-ג'זירה במטרה "לפגוע בכבודה של מצרים ונגד האינטרסים ... שלה." אל-אהראם (מצרים), 13.1.2012.

[55] היומון הלבנוני אל-אח'באר דיווח כי המשטר המצרי כועס על מאמצי קטר להנהיג את העולם הערבי והנחה את משה"ח למנוע את השתלטותה על הליע"ר. אל-אח'באר (לבנון), 16.11.2011.

[56] אל-אהראם (מצרים), 26.12.2011

[57] ב-15.2.2012 גינתה מצרים את ההסלמה "הלא מקובלת" בחומס וקראה למשטר הסורי לבצע שינויים מיידיים כדי להימנע מפיצוץ כולל של המצב. אל-מצרי אל-יום (מצרים), 15.2.2012. ב-19.2.2012 הודיע משה"ח המצרי כי השגריר בסוריה, שנמצא בחופשת מולדת, לא יחזור לסוריה. אל-חיאת (סעודיה), 19.2.2012.

[60] ב-6.2.2012 הודיע הפרלמנט המצרי, הנשלט ע"י אח"ס, על הקפאת היחסים עם הפרלמנט הסורי www.syria-news.com, 7.2.2012; ב-17.2.2012 הפגינו אלפים מול שגרירות סוריה בקהיר ודרשו מהמשטר המצרי לגרש את שגריר סוריה. מפלגת האח"ס קראה לנתק את הקשרים עם "משטר הדמים" הסורי ולסייע לאופוזיציה הסורית. (אל-חיאת (לונדון), 17.2.2012)