המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מחנה ההתנגדות נוטש את אסד ומשטרו
16/5/2011


מחנה ההתנגדות נוטש את אסד ומשטרו

מאת ב. צ'רניצקי *

הקדמה

המהומות שפרצו ב-15 במרץ בסוריה וטרם שככו, ערערו את יחסיה עם בעלי בריתה המסורתיים והגבירו את המתיחות עם מתנגדיה.[1]

הביקורת הבינלאומית שהופנתה כלפי הטיפול במהומות על ידי משטרו של אסד, נשמעה גם מצד גורמים במחנה ההתנגדות, דוגמת ערוץ אל-ג'זירה וכלי תקשורת אחרים בקטר.[2] ביקורת על אופן דיכוי המהומות השמיעו גם גורמים באיראן, שבעצמה מפעילה שיטות דומות. גם היומון אל-קדס אל-ערבי שעורכו, עבד אל-בארי עטואן, תומך בעקביות בהתנגדות, פרסם מאמרים רבים בגנות משטרו של אסד. ראוי לציין כי גם תורכיה, אשר הידקה בשנים האחרונות את יחסיה עם סוריה ועם איראן, מתחה ביקורת חריפה על סוריה, כאשר רה"מ התורכי, רג'ב טייפ ארדואן, אף הזהיר כי דיכוי המפגינים בסוריה החל להיות דומה לדיכוי הכורדים בחלבג'ה שבעיראק ב-1988 ולמעשי האלימות בחמאת שבסוריה ב-1982.[3] חמאס, לעומת זאת, הזוכה לגיבוי ותמיכה ממשטר זה, ממשיכה לתמוך בו רשמית, אם כי דיווחים בעיתונות הערבית הצביעו על מתיחות בין הצדדים.[4]

 

במקביל, המהומות בסוריה גרמו להסלמה ביחסיה עם מתנגדיה מהמחנה הערבי המתון, במיוחד כוחות ה-14 במרץ בלבנון, שהואשמו במעורבות פעילה בארגון המהומות[5]. האשמות נוספות הופנו מצד סוריה ותומכיה כלפי הפלסטינים[6] [הכוונה לאש"פ], הירדנים[7] ואף הסעודים[8]. 

סעודיה - המשתייכת למחנה הערבי המתון וערכה פיוס היסטורי עם סוריה בינואר 2009 במטרה להוציאה ממחנה ההתנגדות – נמנעה מלמתוח ביקורת רשמית נגד סוריה, וכלי התקשורת הסעודיים

מיעטו לסקר את המתרחש שם. עם זאת, עיתונים סעודיים היוצאים לאור בלונדון, ובעיקר היומון אל-שרק אל-אוסט השייך לאמיר סלמאן בן עבד אל-עזיז, נקטו בקו אנטי סורי מובהק וחסר תקדים.   

 

קטר: מבעלת ברית למבקרת חריפה

בתחילת המחאות שפרצו בסוריה מיעטה העיתונות הקטרית לנקוט עמדה, ואולם עם התגברות הדיכוי האלים של המחאות על ידי המשטר, החלו מאמרי מערכת לתקוף את המשטר ולקרוא לו לבצע רפורמות מהותיות ומהירות. גם ערוץ אל-ג'זירה הגביר את סיקור האירועים בסוריה וכמה מפרשניו, מנחיו וכתביו, מתחו ביקורת קשה על המשטר. הבולט בהם הוא ראש איחוד חכמי הדת המוסלמים, שיח' יוסף אל-קרדאוי, מנחה התוכנית "השריעה והחיים" בערוץ, אשר הביע תמיכה במפגינים וקרא לסילוק משטר הבעת' במדינה. עובדים בכירים אחרים בערוץ אשר ביקרו את המשטר הסורי, היו חבר הכנסת לשעבר, עזמי בשארה, המשמש פרשן בכיר בערוץ וכן וליד אל-עומרי, ראש משרד אל-ג'זירה בישראל ובשטחים הפלסטיניים.

 

אמצעי תקשורת סוריים, מצידם, דיווחו כי אסד כועס על אמיר קטר, לאחר שבמהלך פגישה בינו לבין שליחו של האמיר, ר"מ קטר, חמד בן ג'אסם, לא תמך האחרון במשטר. עוד פורסם כי אסד התנה קיום פגישה נוספת עם נציגו של האמיר בהתנצלות קטרית על דברי הביקורת של אל-קרדאוי.[9] עיתונים לבנוניים פרו סוריים כתבו כי קטר, אשר היתה מזוהה בעבר עם מחנה ההתנגדות החליפה צד, והיא פועלת כיום נגד המשטר הסורי.[10]


מאמרי מערכת קטריים: המשך הדיכוי יוביל להחלפת המשטר    

מאמר מערכת ביומון אל-ערב טען כי העם הסורי בחר בְחירות ועל המשטר הסורי להבין שהוא לא יוכל לחסל את עמו, אדרבא, היחיד אשר יוכל להיות מחוסל הוא המשטר המדכא עצמו: "תחילה סבר משטר הבעת' כי הוא מנותק מכל מה שקורה סביבו בעולם הערבי, כפי שטעו לחשוב לפניו משטרו של חוסני מובארכ במצרים ומשטרו של אל-קד'אפי בלוב. בנוסף, משטר הבעת' בדמשק תלה יהבו בשנים של דיכוי ושל התעללות בעם,  ב[שטיפת מוח] תקשורתית ובטרור אידיאולוגי מתמשכים אודות מזימות הנרקמות סביב משטר ההתנגדות ... אלא שהמציאות הפריכה את טענות השווא של המשטר בדמשק. העם הסורי הוכיח כי חירותו היא מעל הכל...  

 

לבשאר אל-אסד ולמשטרו היתה הזדמנות אמיתית לשים קץ להפגנות שפרצו בדרעא, לו היו יורדים ממגדל השן הגבוה שלהם ומקשיבים לעם; לו טיפלו בהן בגישה עכשווית ולא ובאמצעים מהעבר שגרמו להרג של כ-40 אלף מתושבי חמאת ובהגליית מספר כפול מאנשיה על ידי משטרו של אסד האב ב-1982. העם רצה שהבטחותיו של אסד הבן לרפורמות בשנת 2000  ימולאו, לא יותר... על המשטר הסורי לדעת כי דיכוי העמים לא יחסלם ולא ימחה את עקבותיהם. מי שמחוסל תמיד הוא מדכא העם, שנותר ללא זכר זולת הקללות.[11]  

 

במאמר המערכת של היומון הקטרי אל-שרק נכתב כי תקופתם של המשטרים הדיקטטוריים פסה מן העולם, בין אם הם נמנים על המחנה המתון בעולם הערבי, או על מחנה ההתנגדות: "התפיסה הביטחונית בטיפול במחאות תוביל רק להצתת מהפכה עממית, ותספק למוחים עוד סיבות להמשיך בדרך שתוביל אך ורק לשינוי המשטר. ניתן להפיק לקחים רבים מהאירועים האחרונים בתוניסיה, מצרים, לוב ותימן: ... תקופת השליטה הביטחונית, הטוטאליטריות, הדיקטטורה, ו[שלטון] חד מפלגתי - חלפה. אין דרך אחרת להתייחס לעמים זולת האזנה לדרישותיהם המוכרות, ולהיענות להן בצורה הטובה והמהירה ביותר. המהפכות של העמים הערביים, החוצות את האזור ממזרח למערב, אינן פוסחות על משטרים 'מתונים' או 'מתנגדים'..."[12]

 

השיח' אל-קרדאוי: מפלגת הבעת' אינה צריכה לשלוט בסוריה

ראש איחוד חכמי הדת המוסלמים, יוסוף אל-קרדאוי, הביע תמיכה במחאתו של העם הסורי נגד משטרו של בשאר אל-אסד, בדומה לתמיכה שהביע במחאות נגד השליטים בתוניסיה[13], במצרים[14]  ובלוב[15]. בדרשת יום השישי שלו ב-25 למרץ, אמר אל-קרדאוי כי הצעדים עליהם הכריז אסד אינם מספיקים, כי מפלגת הבעת' אינה צריכה עוד לשלוט בסוריה וכי אסד שבוי בידי העדה העלווית, ומשום כך אינו מבצע שינויים: "סוריה אינה מנותקת מההיסטוריה של האומה הערבית. היו שאמרו כי סוריה בטוחה מפני המהפכות [בעולם הערבי]. איך היא יכולה להיות בטוחה מפניהן? האם היא לא חלק מהאומה הזו? האם היא לא חלק מחוקי אללה? סוריה דומה לזולתה, אדרבא, היא הראויה מכולם [שתתרחש בה] מהפכה...

 

מפלגת הבעת' הגיעה לקיצה בעולם הערבי. כל המפלגות העתיקות האלה עברו מן העולם. המפלגות ששלטו בתוניסיה ובמצרים -  הגיעו לקיצן... איך זה שמפלגת הבעת' והוועדה העליונה הארצית של הבעת' עדיין שולטות בסוריה? מי את בכלל ועדת הבעת' הערבית? האם סוריה היא נכס שעבר בירושה מאביך או מסבך, כך שאת יכולה לשלוט בפעולות הפוליטיות ובחוק החירום [בסוריה]? אנשים אלה מפגרים. הם חיים בעידן אחר מזה שאנו חיים בו. אנו חיים בעידן המהפכות הערביות. הבעיה של ד"ר בשאר אל-אסד היא ש[למרות] היותו משכיל, פתוח וצעיר ומוכשר, הוא שבוי בידי פמלייתו ובידי העדה [העלווית], ולא יכול להפטר מהם.."[16]

 

בעקבות דרשה זו אמרה יועצתו של הנשיא אסד, בות'ינה שעבאן, כי דברי אל-קרדאוי הם כ"קריאה למלחמת אחים [פתנה]."[17]  היומון הסורי אל-וטן כתב כי אם בעבר היו הסורים נהנים מימי שישי, כיום הם חוששים  לחייהם ולחיי ילדיהם, בגלל דרשות ההסתה של אל-קרדאוי, המביאות לפתנה ולהרג.[18] הפקולטה למשפטים באוניברסיטת דמשק אף הגישה נגדו תביעה, תוך האשמתו בהסתה.[19] אל-קרדאוי התייחס בביטול לתביעה והמשיך לתקוף את המשטר הסורי: "לא אפחד ממי שתבעו אותי. אמשיך לומר את האמת. הם שופטים אותי בשל פגיעה בשמה הטוב של המדינה, ואולם, מדינה ששמה הטוב נפגע בגלל מילה, אינה מדינה. היא חלשה ביותר... זו תקופה של שינויים, ומי שלא משתנה יידרס ברגלי [העם]. המשטרים האלה שיעבדו את האנשים...  וכאשר האנשים ביקשו חירות, ירו עליהם... המדינות המוסלמיות כיום מפגרות בשל הדיכוי והרדיפות..."[20]  

בדרשה אחרת כינה אל-קרדאוי את שר ההקדשים הסורי, מוחמד עבד אל-סתאר, "טיפש ושוטה" לאחר שזה טען לדבריו, כי אל-קרדאוי מתערב בענייני הפנים של סוריה. אל-קרדאוי הוסיף כי הקוראן והסונה של הנביא מעניקים לאיחוד חכמי הדת סמכות להתערב בענייניה של סוריה ובענייני כל מדינה העושקת את העם.[21]  

מנהל משרד אל-ג'זירה בישראל וברש"פ: אסד פועל כמי שאבד עליו הכלח

מנהל משרד ערוץ אל-ג'זירה בישראל ובשטחים הפלסטיניים, וליד אל-עומרי, כתב במאמרו ביומון הפלסטיני אל-קדס, כי אסד נוהג כמו מנהיג שאבד עליו הכלח וככל הנראה איבד את הסיכוי להציל את משטרו באמצעות רפורמות: "... נראה כי הנשיא הסורי טרם הבין כי עידן [שלטון] היחיד הנצחי כבר חלף וכי [תקופת] מפלגת [השלטון] היחידה והשליט היחיד אינו מתאים לתקופה החדשה ולערבי החדש, החפץ בחירות ובכבוד לפני כל דבר אחר. אסד הצעיר העדיף להתנהג כשליט זקן, שאבד עליו הכלח... במקום להוביל בבטחה מהפכת צעירים ב'אביב הערבי'. אסד הצעיר איננו מבין שהוא לא יכול לטפל במחאות בסוריה בהתבסס רק על [טענה] למזימה [חיצונית], מבלי להציג פתרונות לדרישות עקרוניות הקשורות לחירות ולכבוד...

רבים הסימנים לכך ש[אסד] איבד את ההזדמנות להציל את עצמו ואת ארצו באמצעות רפורמות אמיתיות שיענו על שאיפותיו של העם אשר לאחר נאומו הראשון של אסד קרא לו 'העם רוצה רפורמה במשטר' ולאחר הנאום השני קרא: 'העם רוצה להפיל את המשטר'. מה גדול ההבדל בין שתי הדרישות!"[22]      

עזמי בשארה: בסוריה נוצר "קרטל שלטוני"

חבר הכנסת לשעבר, עזמי בשארה, המשמש פרשן פוליטי מוביל בערוץ אל-ג'זירה בנושא המהפכות הערביות האחרונות, והיה ידוע בקשריו הטובים עם המשטר הסורי[23], תקף אף הוא את צעדי הדיכוי של המשטר הסורי ודחה את הטענות בדבר מזימה נגד סוריה. בראיון לערוץ אל-ג'זירה, טען כי המשטר תוקף באכזריות את האזרחים אשר רוצים רפורמות ותהה כיצד ניתן להאמין  למשטר שטוען כי הוא רוצה לבצע רפורמות, בעודו טוען כי מבקשי הרפורמות הם "משתפי פעולה". בשארה דחה את טענת המשטר הסורי כי המחאות הן תוצר של מזימה חיצונית ואמר כי גם אם היה מוכח שישנה מזימה, הרי שאין קשר בין טענה זו לבין זכותם של תושבי סוריה להשיג זכויות אזרחיות.[24]

 

בראיון אחר אמר בשארה, כי בסוריה נוצר "קרטל שלטוני" המבטיח את שלטון המפלגה, אשר התרוקנה מכל "אידיאולוגיה" פוליטית, וטען כי מנגנוני הביטחון החלו להתערב בחיי האזרחים גם בעניינים שאינם קשורים לביטחון. על בשאר אל-אסד אמר, כי הוא הגיע לשלטון משום שירש את אביו, "דבר לא מקובל ברפובליקות." לטענתו, האנשים היו מוכנים לתת לו הזדמנות משום שהוא בא עם סיסמאות חדשות ומרעננות שלא היו נהוגות במשטר הסורי. הוא דיבר עם משכילים סורים ועם הפזורה הסורית על מלחמה בשחיתות. ואולם, טען בשארה, שלא רק שאין מאבק בשחיתות, אדרבא, היא רק גדלה, וכמוה גבר דיכוי המשכילים.[25]

איראן: ביקורת על הדיכוי הסורי

לצד טענתה של איראן כי המחאות בסוריה הן פרי מזימה אמריקאית-ישראלית-סעודית, שבאה לתקוע טריז בין העם הסורי למשטרו ולחבל בציר ההתנגדות,[26]  נשמעה בה גם ביקורת על דיכוי המהומות בסוריה, תוך קריאה של בכירים איראניים לבצע רפורמות, מחשש כי האירועים בסוריה יפגעו בברית בין שתי המדינות ובמעמדה של איראן באזור. יצוין כי מועה"ב טענה שאיראן העבירה נשק לסוריה שיסייע בדיכוי המהומות.[27]

 

היומון כיהאן, המקורב למנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, טען שהיחס הנוקשה של כוחות הביטחון הסורים שהסב אבדות בקרב המפגינים, היה טעות משום שגרם להתחזקות ולהתפשטות המהומות: "מדיניות המשטרה וכוחות הביטחון של סוריה כלפי המפגינים היתה ברוטאלית והסבה אבדות. הדבר מראה שלמנגנוני הביטחון הסורים אין את התבונה הדרושה להתמודדות מול הפגנות עממיות מצומצמות, דבר שגרם לכך שההפגנות שפרצו בדרעא לפני שישה שבועות בהשתתפותם של 10,000-15,000 איש התרחבו למקומות אחרים."[28]

 

משרד החוץ האיראני תמך בקיום רפורמות בסוריה כדי להיטיב עם התושבים,[29] ושגריר איראן לשעבר בלבנון, מוחמד איראני, העריך כי שלטונו של אסד יתערער אם לא יבצע רפורמות, והזהיר כי האירועים בסוריה עלולים לפגוע בברית עם איראן: "השינויים בעולם הערבי פעלו עד כה לטובת איראן, אבל מגמה זו התהפכה בעקבות השינויים בסוריה, שלה קשרים אסטרטגיים עם איראן והיא שימשה עבורה תמיד שער לעולם הערבי...

אשר לרפורמות ... נראה שלא ניתן להשיב את המצב בסוריה לקדמותו. דרישות העם אינן רבות, ומשטרו של אסד ייאלץ לענות להן. כך יוכל להפוך את האיומים הפנימיים על שלטונו להזדמנות לקידום פיוס לאומי... הדרישה העיקרית של העם היא ביטול מיידי של מצב החירום הקיים בסוריה יותר מ-48 שנה... ביטול חוק כזה בהקדם לא ייצור בעיה מיוחדת לאסד... הוא יענה על רוב [הדרישות] ויאפשר לו להמשיך בשלטונו.."[30]

 

האתר השמרני המתון עסר-י איראן, כינה את האירועים בסוריה "טבח" כאשר מחה על כך שהצנזורה האיראנית על סיקור "הטבח והדיכוי" שמחולל המשטר הסורי חמורה מזו שמטילה סוריה עצמה בנושא.[31]

 

אל-קדס אל-ערבי: תמיכה בהתנגדות אינה סותרת רפורמות

היומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי, אשר עורכו, עבד אל-בארי עטואן, מזוהה עם מחנה ההתנגדות בעולם הערבי, מתח גם הוא ביקורת על משטרו של אסד. בתחילת המהומות הביע עטואן תקווה כי סוריה תערוך רפורמות מהירות היות והיא המעוז האחרון של ההתנגדות[32], ואולם במאמר מאוחר יותר הביע ספק אם רפורמות מהירות יסייעו בהצלת המשטר והדגיש כי אם ייאלץ לבחור בין המשטר לבין העם הוא יתמוך בדרישות העם לדמוקרטיה ולחירויות, בהדגישו כי עם מדוכא לא יכול לשחרר שטחים:

"המשטר בסוריה לא יסתלק בקלות... מה שבטוח הוא שהעם הסורי, כמו כל העמים הערביים האחרים לא יכול לסגת לאחר שמסעו לעבר השינוי הדמוקרטי, המלווה בשהידים, יצא לדרכו. אלה הדורשים רפורמות בסוריה, אינם סוכנים אמריקאים וציונים, כפי שטוען המשטר ושופרי התקשורת שלו בניסיון מכוון להכפישם. השהידים של דרעא... לא יודעים אפילו היכן נמצאת ארה"ב, אדרבא, מרביתם אף לא עזבו את העיר ולא ביקרו בדמשק.

עמידתה [של סוריה] לצד ההתנגדות הלבנונית ואירוח המזכ"לים של הפלגים הפלסטיניים בדמשק לאחר ששאר הבירות הערביות טרקו בפניהם את הדלת- כל אלה הן עמדות נעלות... אולם איני רואה סתירה בין נקיטת עמדות אלה לבין היענות לדרישות העם הסורי לערוך רפורמות, ואם יש בכך סתירה, הרי שאני מעדיף כי המשטר הסורי יעכב את תמיכתו בעם הפלסטיני ובנושא הפלסטיני וייענה לדרישות עמו למתן חירויות, למלחמה בשחיתות ובהקמת מוסדות תחיקתיים נבחרים ויצירת תשתית של משטר ישר. העמים המדוכאים לא יכולים לשחרר אדמה גזולה, מאחר וצבאות של דיקטטורות לא ניצחו [מעולם] שום מלחמה... "[33]       

מאמרים בעיתונים לבנוניים פרו סוריים: אכזבה מצעדיו של אסד

לצד האשמת זרם אל-מוסתקבל בליבוי המחאות בסוריה, פורסמו כמה מאמרים בעיתונות הפרו סורית בלבנון שקראו לאסד לבצע רפורמות מיידיות: טלאל סלמאן, בעל טור ביומון אל-ספיר, כתב כי על אסד לבצע רפורמות מידיות: "... למען ביטחונה של לבנון ואחדותה בנוסף לדאגתי לסוריה ולמעמדה ולתפקידה המיוחד באזורנו, אני פונה לנשיא סוריה, בשאר אל-אסד, ואומר לו לשים קץ להתדרדרות האירועים, למלא מיד אחר הבטחתו לרפורמות ולאשר את הצעדים הקריטיים, לפני שההתפתחויות האלימות ינוצלו על ידי בעלי החשיבה הביטחונית כתירוץ להכשלת התוכנית לעתיד..."[34]   

 

מאמר אחר ביומון אל-אח'באר מאת בעל הטור ר'סאן סעוד, הביע אכזבה מנאומו של אסד (30.3.2011), בו לא הבטיח דבר קונקרטי:[35] "...מרבית התושבים [הסורים] ציפו לנאום [שיבטיח] שינוי, דבר שלא התרחש... חולשתו של הנאום בכך שהוא חשף את הקונפליקט בו נמצא המשטר: הוא רוצה לומר הכל ולא אומר דבר, רוצה לעשות הכל ולא עושה דבר...במהלך נאומו של אסד לא ניתן היה לשמוע ציוץ בדמשק ... אולם אחריו נראתה דמשק כרגיל... רבים לא הבינו דבר, ורבים הבינו והיו מעדיפים שלא להבין..."[36]  

 

במאמר נוסף הדגיש יו"ר מועצת המנהלים של היומון, אבראהים אל-אמין, לצד האשמות בהתערבות חיצונית בסוריה, כי המשטר הסורי לא יכול להתעלם מגל הרפורמות הפוקדות את העולם הערבי. כמו כן, רמז אל-אמין לדיכוי ההפגנות ואמר כי "הסיבוכים שליוו את גל המחאות העידו בצורה ישירה על סכנה אמיתית... – מלחמת אזרחים אשר עלולה לקרוע את סוריה ואת עמה..."[37] 

 

אנשי דת סעודיים תומכים במפגינים הסוריים

העיתונות הסעודית הממסדית כמעט ולא התייחסה למתרחש בסוריה, וגם לא הגיבה להאשמות הסוריות שפורסמו באמצעי תקשורת סוריים ופרו סוריים לפיהם, גורמים סעודיים מעורבים באירועים בסוריה.

 

ואולם, 45 אנשי דת סעודיים הביעו בגילוי דעת תמיכה במחאות בסוריה ודיברו בגנות "המשטר הסורי העריץ". בין אנשי הדת בולטים השיח' נאצר אל-עמר וד"ר מוחמד בן עבדאללה אל-הבדאן, מקורבו של השיח' הקיצוני עבד אל-רחמן אל-בראכ ואמאם מסגד אל-עז בן עבד אל-סלאם בריאד, אשר התנגד להפגנות בסעודיה והיה בין אלה שדרשו מהמלך הסעודי לעשות "רפורמה אסלאמית" בממלכה[38].

בגילוי הדעת נכתב כי המשטר הסורי מבצע "פשעים מבעיתים נגד עמו המוסלמי חסר המגן, אשר דרש את זכותו הלגיטימית והגזולה במשך שנים דלות, בהן חי תחת עושק וקיפוח בצל המשטר הזה שעדיין מבצע בצורה נתעבת ביותר עינויים, הרג ומעצרים של  גברים, נשים וטף מקרב עמו." בהודעה קראו אנשי הדת לכל המדינות "למנוע את ההשמדה הנתעבת הזו וזאת לפי המצוות האלוהיות [המחייבות] כל מוסלמי לסייע  לאחיו". כן קראו לאנשי הביטחון והחיילים הסוריים "לעמוד לצד בני עמם ולהגן עליהם מפני תוקפנותו של העריץ הזה, ולא לציית להוראותיו לבצע פשעים נגד העם חסר הישע." למוסלמים קראו אנשי הדת לסייע  לאחיהם, "איש-איש לפי יכולתו." לסיום קראו אנשי הדת לתושבי סוריה, אותם כינו "לוחמי ג'יהאד" "למצוא מחסה בצילו של אללה בצרה זו."[39]    

מוחמד אל-הבדאן ייחל במאמר אחר שפרסם להצלחת המהפכה בסוריה ולהסתלקותו של שלטון הבעת', וקרא לאנשי הביטחון הסורי להצטרף למפגינים. אל-הבדאן הסתמך על איש הדת אבן תימיה, שנולד במאה ה-13 וראה בעלווים (שכונו אז נוצירים) הכופרים הגדולים ביותר אף יותר מהיהודים והנוצרים: "מי שמבין את סכנת המפלגה השלטת בסוריה, מבין את גדולתם ואת מעמדם של השהידים הללו. המפלגה הנוצירית הזו [קרי, הבעת'] היא אחד המשטרים המסוכנים ביותר באזור...

 

המהפכה השקטה המבורכת הזו נגד המשטר הזה מבטאת תמיכה בדת אללה [האסלאם], תמיכה בעשוקים, תמיכה בנעדרים [הכלואים] בבתי הכלא זה שנים, תמיכה בפזורה הסורית ברחבי העולם... ולכן יש לתמוך בה ולסייע לה בכל האמצעים הלגיטימיים."[40]

 

איש הדת הבכיר, צאלח אל-לחידאן אמר בהקלטה שפורסמה באתר  YOUTUBEדברים דומים. הוא כינה את השלטון הסורי "חוטא, נפסד, מסוכן וכופר", וקרא לבצע ג'יהאד כדי להפיל את "בשאר אל-אסד הנוציירי."[41]

 

יומונים סעודיים בלונדון: המחאות בסוריה - אותנטיות

היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, המתפרסם בלונדון, הרבה לסקר את האירועים בסוריה ועורכו, טארק אל-חומיד, נקט בקו אנטי סורי ברור. יצוין כי היומון לא סיקר כלל את המחאות שנערכו בסעודיה נגד המשטר.

 

חומיד כתב במאמרו כי ההפגנות בסוריה אותנטיות, והסיבה להן היא הדיכוי הסורי: "...כולם יודעים כי דרישות הסורים אמיתיות, במדינה הותיקה ביותר בהחלת חוק החירום המדכא, והשוללת את כל החירויות. קל וחומר, הנשיא הסורי בעצמו עדיין מבטיח לערוך רפורמות..."[42] במאמר אחר כתב חומיד כי "סוריה היא הדוגמא הבולטת ביותר [מבין מדינות ערב] לחוסר האיזון בין המיעוט לרוב."[43]

 

עורך אל-שרק אל-אוסט: סוריה לא תרמה דבר להתנגדות 

חומיד אף הפריך את הטענה האיראנית, לפיה מזימה אמריקאית ציונית היא זו שעומדת מאחורי המהומות בסוריה  בשל תמיכתה בהתנגדות ואמר כי סוריה, כמו בעלות בריתה בציר ההתנגדות, לא נקטה שום צעד ממשי נגד ישראל[44]: "איראן ובעלות בריתה התעלמו מכך שהאזרח הערבי שבע סיסמאות מזויפות ושקרים. כיום, כל הדרישות בעולם הערבי, הן [דרישות] פנימיות ולאומיות. על איזו התנגדות מדברים האיראנים? סוריה לא הרגה ולו יונה אחת במערכת ההתנגדות מזה שלושה עשורים. אדרבא, היא אפילו לא הגיבה על התוקפנות הישראלית על אדמתה. היא תמיד שומרת על זכות התגובה מבלי להגיב. באשר לנשק של חזבאללה בלבנון - הוא כוון בחזרה כלפי הלבנוניים, במיוחד כלפי הסונים בבירות, החריד את שאר העדות, ונאסרללה הפך להיות מי שממנה את ראש הממשלה הסוני בלבנון! אפילו חמאס מדכאת את [הפלסטינים] המפגינים נגדה בעזה. באשר לאיראן, הרי שהיא בעצמה... לא ירתה ולו כדור בודד כדי להגן על הדם הערבי. כולנו זוכרים שח'אמנאי אסר על האיראנים להגיע לעזה במלחמה האחרונה."[45]

 

במאמרו ביומון אל-שרק אל-אוסט כתב מנכ"ל אל-ערביה והעורך לשעבר של אל-שרק אל-אוסט, עבד אל-רחמן אל-ראשד, כי המצב בדרעא רק יגביר את ההפגנות נגד המשטר. כמו כן, טען אל-ראשד, כי סוריה סובלת ממשבר בהנהגה וכי המשטר כבר איבד את ההזדמנות שלו לערוך רפורמות במדינה: "המצב הטראגי בדרעא מוכיח כי השלטונות בסוריה אינם רוצים לסיים את ההפגנות שם, אלא הם רוצים שדרעא תהווה לקח לכל המוחים ברחבי הרפובליקה. כל הדיווחים מאשרים זאת, משום שמצבה של העיירה הקטנה הזו חמור מאוד: גופות מוטלות ברחובות, חולים אינם מטופלים ומאות צעירים מובלים למחנות. כמו כן הופסקה אספקת המים והחשמל ולא ניתן להכניס אליה מזון ותרופות. מעל כל זאת ביריוני המשטר בוזזים את החנויות, המכולות ואפילו את בתי המרקחת. המשטר הסורי טועה, דרעא אכן תהווה לקח, אולם היא [תדרבן את התושבים] לפעול נגד המשטר ולא לפחד ממנו...

 

בדמשק יש ללא ספק משבר בהנהגה, החלוקה לגבי הדרך לטפל במשבר. הנשיא בשאר היה מוכן לעשות רפורמות... אולם דווח כי חבריו בשלטון דרבנו אותו להעדיף את הפתרון הביטחוני. עתה איבד המשטר את ההזדמנות הזו. ויתורים שיבטיח – כבר לא יספיקו. [46]

 

בעל טור ביומון אל-חיאת: מדינות החוץ של סוריה הכשילה אותה

בעל טור ביומון אל-חיאת, חסאן חידר, כתב כי התיאוריה של אסד, לפיה תמיכתה של סוריה בהתנגדות חיסנה אותה מפני מהפכה פנימית, כשלה. בניגוד לציפייתו, המהפכות במצרים ובתוניסיה דרבנו את המחאה בסוריה:

 

"המשטר הסורי נאלץ לדבר על ביטולו הקרוב של מצב החירום במדינה הנהוג בה מזה 48 שנים וכן על עריכת רפורמות נוספות. [צעד זה] מפריך בבירור את התפיסה כי מדיניות חוץ יכולה לספק יציבות פנימית, [תפיסה] שהדגיש אסד בראיון האחרון שלו ב-31.1.2011 לעיתון Wall  street Journal ובו שלל [את האפשרות] שמה שקרה בתוניסיה ובמצרים יכול לקרות בסוריה משום שעמדות השלטון והעם הסורי דומות, בעיקר בנוגע לתמיכה בהתנגדות הלבנונית והפלסטינית ועמידתה של סוריה נגד ישראל וגישתה הזהירה מול ארה"ב...

 

על אף שהתיאוריה הזו הצליחה לאורך זמן רב להסתיר את הסתירות הפנימיות ונוצלה כתירוץ להיעדר רפורמות וחירויות, הרי שההנהגה הסורית היתה צריכה לקחת בחשבון שקשרי חוץ הם  עניין דו-סטרי... ושהצלחת המהפכה במצרים ובתוניסיה ובמדינות נוספות תפתח את עיניהם של הסורים..."

 

בהמשך המאמר חידר הצביע על כך שמדיניות החוץ של סוריה הוכחה כשגויה ואף מכבידה עליה. הוא ציין כדוגמא את יחסיה של סוריה עם חמאס, אשר לטענתו עשויה להחליף את תמיכתה של סוריה במצרים, בעקבות המהפכה שם, וכן את המתיחות ביחסים עם תורכיה, אשר בעבר, פעלה להוציא את סוריה מהבידוד הבינלאומי. לגבי איראן וחזבאללה כתב חידר: "בתקופת שלטונו של חאפט' אל-אסד המנוח הושפעו היחסים בין סוריה, איראן וחזבאללה מאיזון עדין בין האינטרסים הסורים והרגישויות הערביות, אולם כיום, איראן היא הגורם החזק בקשר זה...[בעוד] ההשפעה הסורית על חזבאללה ירדה..."  

 

לבסוף, טען חידר כי "גם אם אסד יצליח להשקיט את המחאות הנוכחיות בדרכים שונות, בטוח שהמצב בארצו לא ישוב להיות כבעבר, והוא ייאלץ להתמודד עם הדרישות של [העם] לאחר [שהישענותו על מדיניות] החוץ מיצתה עצמה."[47]   

 

 

 

* ב. צ'רניצקי היא חוקרת במכון ממרי

 


[1] המהומות פרצו לאחר שהנשיא אסד טען בראיון ליומוןwall street journal  ב-31.1.2011, כי לא תיתכן מחאה בסוריה, מאחר והמשטר בה נוקט מדיניות אנטי ישראלית ואנטי אמריקאית.  

[3] www.aljazeera.net ,11.5.2011; על הידוק היחסים בין סוריה, איראן ותורכיה, ר' דו"ח ממרי. בעקבות דברי אררדוגאן נמתחה ביקורת על תורכיה ועמדותיה בעיתון הסורי אל-וטן, המקורב לשלטון. במאמר אחד נכתב כי דברי ארדואן אינם מקובלים, ובמאמר אחר כונה שה"ח התורכי, אחמד דאודור'לו, כ"מהנדס העות'מניות החדשה." היומון הלבנוני הפרו-סורי, אל-אח'באר, אף ציין כי משה"ח הסורי מחה בפני שגריר תורכיה על ההתבטאויות התורכיות.  

[4] בהודעת התנועה נמסר כי היא תומכת בסוריה תוך הדגשה כי משטר זה עמד לצד ההתנגדות הפלסטינית בכלל וחמאס בפרט. www.palestine-info.info, 2.4.2011. לאחר הודעה זו, פרסם היומון הלונדוני אל-חיאת, כי חמאס החליטה לעזוב את סוריה ותשתקע בקטר. לפי הדיווח, ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל ישתקע בקטר, בעוד סגנו, מוסא אבו מרזוק יעבור למצרים. עורך אל-שרק אל-אוסט, טארק אל-חומיד, ומנכ"ל אל-ערביה, עבד אל-רחמן אל-ראשד, כתבו במאמריהם ביומון אל-שרק אל-אוסט כי הפיוס הפלסטיני התרחש בין השאר בשל ערעור היחסים בין חמאס לדמשק. יצוין כי בכירי החמאס הכחישו בתוקף שבכוונתם לעזוב את סוריה- אל-חיאת (לונדון), 30.4.2011; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 9.5.2011; 11.5.2011.

[5] כך למשל, פרסמה הטלוויזיה הסורית קלטת  ובה מודים לכאורה שלושה צעירים, כי קיבלו כסף ונשק מחבר הפרלמנט של סיעת אל-מוסתקבל ג'מאל אל-ג'ראח כדי לבצע מעשי חבלה בסוריה. אחד הצעירים אמר כי אל-ג'ראח קשור לארגון האחים המוסלמים- www.syria-news.com, 13.4.2011. היומון הלבנוני הפרו-סורי אל-אח'באר סיקר בהרחבה את הטענות נגד אל-מוסתקבל ופרסם מאמר (1.4.2011) המאשים את זרם אל-מוסתקבל, העומד בראשו, סעד אל-חרירי והכוחות הלבנוניים בראשות סמיר ג'עג'ע בהסתה נגד סוריה. ר' דו"ח ממרי בנושא

[6] יועצתו של הנשיא אסד, בות'ינה שעבאן, האשימה פלסטינים ממחנה הפליטים אל-רמל בהרס חנויות בלאד'קיה. היומון אל-וטן טען כי פלסטינים קיצוניים היו מעורבים במהומות בדרעא. אל-וטן (סוריה), 27.3.2011, 21.3.2011

[7] אל-וטן (סוריה), 24.3.2011, www.champress.net ,2.5.2011.

[8] האתר הסורי שאם פרס, המקורב לשלטון, דיווח (7.4.20011) מפי "מקור מודיעיני ירדני" כי הנסיך הסעודי בנדר בן סולטאן, מזכ"ל המועצה הסעודית לביטחון לאומי, פועל מירדן לליבוי המחאות בסוריה; היומון הלבנוני הפרו-סורי אל-אח'באר, טען (29.3.2011) כי מנגנוני הביטחון הסוריים הסיקו ש"מפלגה והאבית" פעלה נגד המשטר הסורי. ג'אן עזיז, בעל טור ביומון טען (28.4.2011) שהסעודים לא יכולים להתעמת ישירות עם איראן, ולכן החליטו לתקוף אותה דרך סוריה ולהעמידה בפני שתי ברירות: הפלת המשטר או פירוק בריתה עם איראן; חבר מערכת סו"י מהר (איראן), חסן האני-זאדה, טען (10.4.2011) כי בהפגנות בסוריה מעורבים גורמים מפוקפקים מסעודיה ומירדן. 

[9] אל-וטן (סוריה), 10.4.2011

[10] יו"ר מועצת המנהלים של היומון אל-אח'באר, אבראהים אל-אמין, כתב ביומון אל-אח'באר כי קטר, אשר נמנתה על מחנה ההתנגדות עברה לצד השני, ובאמצעות רשת אל-ג'זירה היא מפיצה שקרים ומסיתה נגד המשטר הסורי; במאמר אחר ביומון אל-ספיר נכתב כי קטר פעלה להפלת השלטון הסורי באמצעות הקצאת כספים לאמצעי תקשורת ערביים בכלל ולבנוניים בפרט, מתן תמיכה כספית, תקשורתית ופוליטית לאופוזיציה הסורית, במיוחד לאח"ס, תוך תיאום עם תורכיה- אל-אח'באר (לבנון), 29.4.2011; אל-ספיר (לבנון), 27.4.2011

[11] אל-ערב (קטר), 24.4.2011

[12] אל-שרק (קטר), 23.4.2011

[13] קליפ של MEMRITV  בנושא- http://www.memritv.org/clip/en/2774.htm

 [15]ר' קליפ של MEMRITV  בנושא- http://www.memritv.org/clip/en/2819.htm

[17] אל-וטן (סוריה), 27.3.2011

[18] אל-וטן (סוריה), 14.4.2011

[19] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 30.3.2011. באותו הקשר, בעל הטור ביומון תשרין, עיצאם דארי, כתב במאמרו כי לכל אזרח סורי יש זכות לתבוע את אל-קרדאוי בעקבות הסתתו להרד אזרחים ואנשי ביטחון. –תשרין (סוריה),12.4.2011

[20] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 2.4.2011

[21] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 24.4.2011

 [22]אל-קדס (ירושלים), 1.4.2011

[26] מהר (איראן), 6.5.2011; פארס (איראן), 3.4.2011; מהר (איראן), 10.4.2011.

[28] כיהאן (איראן), .5.5.2011

[29] וwww.irdiplmacy.ir , 7.4.2011; הודעת משה"ח האיראני, מהר (איראן), 6.5.2011

[31] עסר-י איראן (איראן), 29.3.2011; ראה דו"ח ממרי: ביקורת באיראן:על הצנזורה בסוריה

[33] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 27.3.2011

[34] אל-ספיר (לבנון), 11.4.11

[35] אסד דיבר על מזימה נגד סוריה והבטיח לו"ז לרפורמות, הפתוח לשינויים. סו"י סאנא,אל-וטן (סוריה),30.3.2011 

[36] אל-אח'באר (לבנון), 31.3.2011

[37] אל-אח'באר (לבנון), 9.5.2011

[39]ו www.anbacom.com, 1.5.2011

[40] וwww.islamlight.net, 26.3.2011

[42] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 14.4.2011

[43] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 20.3.2011

[44] דובר משה"ח באיראן, ראמין מאנפרסת: ארה"ב והציונות מאחורי המחאה בסוריה אנתח'אב (איראן),12.4.2011

[45] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 14.4.2011 מנכ"ל אל-ערביה ובעבר עורך היומון אל-שרק אל-אוסט, עבד אל-רחמן אל-ראשד, טען כי סוריה בחרה להיות בעמדת המתנה למלחמה  נגד ישראל במשך ארבעים שנה, מלחמה שלא התרחשה, וכך הצטברו בעיות רבות, שהובילו לפיצוץ. אל-שרק אל-אוסט (לונדון),29.3.2011. גם המחזאי המצרי עלי סאלם טען במאמר ביומון, כי האזרח הסורי הבין עם השנים שההתנגדות לא מופנית נגד האויב הציוני, שכבש אדמה סורית, אלא נגד האזרחים הסורים ורצונם בחירות ובחיים נורמאליים. אל-שרק אל-אוסט (לונדון),1.5.2011

[46] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 1.5.2011

[47] אל-חיאת (לונדון), 29.3.2011