עורך היומון המצרי אל-גומהוריה: קטר היא סוס טרויאני בשירות ישראל

עורך היומון המצרי "אל-גומהוריה" וחבר הפרלמנט המצרי מחמד עלי אבראהים, תקף במאמר שפרסם את קטר משום שהיא מעזה לבקר את מצרים בשעה שקטר עצמה מרבה לפגוע באינטרסים הערביים, ועושה פחות מכולם למען אחדות העולם הערבי. מאמרו של אבראהים בא בתגובה למאמר בעיתון "אל-שרק" הקטרי[1], בו מתח בעל הטור פואז אל-עג'מי ביקורת על המדינות הערביות, ובפרט על מצרים, הששות להיענות ליוזמות אירופאיות, כמו הקמת "איחוד הים התיכון", במקום לדאוג, בראש ובראשונה, לאינטרסים ערביים.

להלן קטעים מן המאמר:

"אמש הופיע בעיתון 'אל-שרק' הקטרי מאמר של כותב בשם פואז אל-עג'מי. במאמר זה מגנה אל-עג'מי את המנהיגים הערביים על כך שהם ממהרים להיענות להזמנות מטעם מנהיגים זרים המחפשים את טובתם ואת טובת בעלי-בריתם, כשם שקראה צרפת [להקמת] 'איחוד הים התיכון'. [בכך] מקווה צרפת להשיג פריחה כלכלית באמצעות פתיחת השווקים בתוך מדינות ערב 'מפני שאנו המייבאים והם המייצאים!'.

הכותב טוען, שמן הראוי היה שהערבים ידרשו [להקים] איחוד למען הסוגיות שלהם: פלסטין, הגולן, סודאן, סומאליה הכבושה ע"י אתיופיה ועצמאות לבנון, ולא שהערבים יהפכו לעזר בהגשמת מטרותיהם של זרים. האח פואז אל-עג'מי, בעודו מדבר על הדחיפות בכך שהערבים יפעלו למען איחוד בינם לבין עצמם, שכח כי ארצו – קטר – היא המדינה העושה הכי מעט למען הערבים, והדוגמאות לכך רבות. קטר היא הבסיס הצבאי הגדול ביותר של ארה"ב חוץ [ממדינות] ברית נאט"ו. הבסיס הצבאי 'אל-עידיד' [בקטר], הוא [בסיס] הכוח של הצבא האמריקאי במפרץ, והוא המספק לחיילי הכיבוש האמריקאי בעיראק כיסוי אווירי ותמיכה לוגיסטית.

עיתון 'אל-שרק' הקטרי, בעודו מנסה לדחוף לאיחוד למען הערבים, שכח כי הוא יוצא לאור במדינה ממנה משדר ערוץ אל-ג'זירה, והוא הידוע ביותר, מבין כל גורמי התקשורת הערביים, כמי שזורע סכסוכים בין המדינות הערביות ומובילן לוויכוחים, שתועלתם היחידה היא בכך שהם מעוררים מלחמות אזרחים, דורכים על פצעים ומעוותים את ההיסטוריה. זאת בשעה שאין [באל-ג'זירה] אף [דיווח] המעז לצאת כנגד ההיסטוריה של קטר, כנגד יחסיה וחשבונותיה הסודיים, כנגד המעצרים הפוליטיים שבה, או כנגד יחסיה עם זרים.

אינני יכול להבין את הרמיזות הפוגעות של פואז אל-עג'מי בעיתון 'אל-שרק' הקטרי, אלא אם כן כוונתו הייתה לרמוז לתפקידה של מצרים כיושבת הראש המשותפת, יחד עם צרפת, של איחוד הים התיכון, המונה 27 מדינות אירופאיות ו-12 מדינות ערביות, באיחוד שהוא האיחוד האזורי הגדול ביותר כיום...

אני מייעץ לאח פואז אל-עג'מי שלא ילבש את לבושו של מאחד הערבים [ושלא יתיימר להיות] מניף חרבו של צלאח אל-דין. קטר, כפי שכבר ציינתי, היא המדינה המזיקה ביותר לאינטרסים האסטרטגיים הערביים, שכן בנוסף לבסיס הצבאי האמריקאי הענק, הרי שדוחא הרשתה לישראל להיכנס אל שווקיה ואל שווקי מדינות המפרץ באמצעות [הענקת] הרשאות מסחר רבות שבאו כפיצוי על [העדר] יחסים דיפלומטיים רשמיים בינה ובין תל-אביב. [למעשה] שתי המדינות הרוויחו [מהמסחר המשותף] הרבה יותר ממה שהיו מרוויחות מיחסים רשמיים. לכך יש להוסיף את דירות הקיט של ראש הממשלה הקטרי בתל-אביב ובנהריה.

דוחא, כיום, היא 'סוס טרויאני' דרכו חודרת ישראל אל העולם הערבי, והלוואי שהדברים היו נגמרים במדינה העברית, אולם קטר הניחה את הגשרים גם לאיראן והזמינה את נשיאה אחמדי-נז'אד אל פסגת מדינות המפרץ האחרונה [ובכך] הכניסה מדינה לא-ערבית לתוך איחוד ערבי. קטר הניחה את הגשרים לארה"ב בכך שהעניקה לה שטח יקר מאדמתה כדי שהצבא האמריקאי יוכל להשתכן בה ולאיים על הערבים ולכבוש את אדמתם. היא זו שפתחה אפיקים של שיתוף פעולה כלכלי, מדעי ומקצועי עם ישראל, הכניסה את הפרסים אל הרקמה הערבית-מפרצית והסכימה לקרוא למפרץ הערבי 'המפרץ הפרסי'. אחרי כל זה, אין היא ראויה לדבר על איחוד למען הערבים!

ואם קטר מדמיינת שבאמצעות הסכם דוחא, בו הצליחה לשכנע את הלבנונים לבחור נשיא לרפובליקה, היא קנתה לעצמה את הזכות להנהיג את העולם הערבי, לייעץ לו ולהדריך אותו, כדאי שאפנה את תשומת לבה לכך שאפילו אם הסכם דוחא הצליח לשכנע את הלבנונים לבחור נשיא, הרי שללבנון עדיין אין ממשלה...

נראה כאילו קטר תיאלץ לעשות 'הסכם דוחא 2' כדי שהלבנונים יוכלו לחזור שוב לחיים נורמאליים עם נשיא וממשלה ופרלמנט נבחר. ואם קטר מתכננת לערוך הסכם דוחא 2 למען הרכבת הממשלה הלבנונית, אנו מקווים כי בכך יסתיים הסיפור. אלא אם כן קטר רואה בריבוי ההסכמים [הזדמנות ל]'מופע תקשורתי' שבאמצעותו תוכל להציג עצמה כמנהיגת העולם הערבי, יהא המחיר אשר יהא –  כספים או מתנות.

על מנת שלמדינה כלשהי יהיה תפקיד פוליטי, כמה עקרונות [חייבים להתקיים]. החשוב מביניהם הוא שהחלטות המדינה תהיינה עצמאיות ושלמדינה תהיה ריבונות מלאה על אדמתה. עד שלא יתגשם הדבר הזה במדינה כלשהי, מן הראוי שתפסיק לייעץ ולהדריך ותפסיק ללבוש בגדי מטיפים ולדבר גבוהה-גבוהה במילים נמלצות [אך] חסרות כל תועלת.

על [מדינות מעין] אלה להסתפק רק במופע התקשורתי, שכן הוא לא דורש מהם דבר חוץ מכמה מיליוני דולרים. המדינות האמיתיות תופסות את מקומן הראוי, לא באמצעות ערוצי לווין ולא באמצעות כותבים מגויסים או חיוכים לתקשורת העולמית..."[2]