הפולמוס ברש"פ סביב פיגועי ההתאבדות
לאחרונה נשמעים בקרב ההנהגה הפלסטינית ובראשה יאסר ערפאת הצהרות גינוי לפיגועי ההתאבדות וקריאות להפסיקם. למרות גינויים אלו אין ברש"פ עמדה ברורה ונחרצת בעניין זה ולמעשה מתנהל פולמוס רב משתתפים בסוגיה זו. בפולמוס זה נחשפות עמדותיהם של בכירי הרש"פ בנוגע לפעילות המזוינת ובכלל זה פיגועי ההתאבדות. בכירים אחדים מביעים בגלוי את התנגדותם לפעולות אלו, אחרים קוראים להגביל את הפיגועים רק לשטחים שנכבשו ב-67 ויש המשבחים את הפיגועים וקוראים להמשיכם ללא סייגים.
קריאות נגד פיגועי התאבדות
יו"ר הרש"פ יאסר ערפאת גינה מספר פעמים את פיגועי ההתאבדות וקרא להפסיקם. בנאום שנשא ביום הקמת מדינת ישראל אמר: "הצהרנו לפני זמן מה ואנו מצהירים היום על אי הסכמתנו לפעולות נגד אזרחים ישראלים... דעת הקהל הפלסטינית והערבית השתכנעה כי פעולות מסוג זה אינן משרתות את מטרותינו אלא מעוררות חילוקי דעות ומלכדות נגדנו חלקים גדולים ורבים מהקהילה הבינלאומית, אשר יצרה את ישראל וסיפקה לה כספים, נשק והגנה. אתם יודעים טוב יותר ממני [שפעולות אלה] מעוררות מחלוקת. אני קורא למועצה [המחוקקת] המכובדת שלכם לעמוד על סוגייה חשובה זו השנויה במחלוקת בזירה הפלסטינית והערבית. נזכור את הסכם חודייביה."[1]
לאחר שני פיגועי ההתאבדות שבוצעו בחודש יוני בירושלים קרא ערפאת "להפסיק לחלוטין את הפעולות שגינינו בגילויי הדעת הרבים של ההנהגה הפלסטינית."[2]
בכירים פלסטינים נוספים הביעו התנגדות נחרצת יותר לפעולות ההתאבדות וקראו לנהל אינתיפאדה עממית ובלתי מזוינת. שר הפנים החדש ברש"פ, עבד אל-רזאק אל-יחיא, הביע התנגדות לפעולות אלה וקרא לנהל אינתיפאדה לא מזוינת. בסימפוזיון שנערך בעזה אמר כי כבר בספטמבר 1998 קרא להימנע מעימות מזוין עם ישראל ולאמץ אסטרטגית פעולה חדשה שתישען על התקוממות האזרחית. לדבריו, ההתנגדות [לכיבוש] באופייה הנוכחי היא חסרת תועלת ואינה מצטברת לכדי [הישגים] שיובילו להגשמת הישג אסטרטגי גדול. אדרבה, יתכן וההיפך הוא הנכון, וכי [באופייה הנוכחי] היא גורמת להצטברות של הפסדים רבים בנוסף להצטברות רגשות נקם, שנאה ואיבה בין הפלסטינים והישראלים. לדבריו, ההתייחסות להתנגדות [המזוינת] הפלסטינית כמאזן אימה היא רק דיבורים יפים חסרי אחיזה במציאות שכן מאזן זה [יכול] להתקיים רק כאשר לשני הצדדים בסכסוך יש נשק להשמדה המונית.[3]
נביל עמרו, השר לעניינים פרלמנטריים לשעבר נשאל בראיון ליומון "אל-קדס" האם הוא תומך בפעולות החבלה והשיב: "כמובן שלא. אני לא תומך בהן. אסור לי כלל לשמוח בכך שבני העם מפוצצים עצמם בדרך זו. אני לא מסוגל לשלוח את בניי לפעולות כאלה בנוסף לכך שהמציאות המדינית הפלסטינית וההנהגה הפלסטינית שוללים סוג כזה של פעולות שאינן מקובלות במסגרת העשייה המדינית במישור הבינלאומי ובמסגרת שיחות השלום שהיו באזור."[4]
ממדוח נופל, יועצו של ערפאת לענייני צבא, הרחיק לכת והציע להוציא את תנועת ה'חמאס' ממסגרת "הכוחות הלאומיים הפלסטינים" לאחר שהיא חצתה לדבריו את כל הקווים ו[הפרה את] המכנה המשותף עליו הסכימו כוחות אלו במסגרת הגדרת המטרות של האינתיפאדה ו[הגדרת] אמצעי ההתנגדות והמאבק נגד הכיבוש. נופל האשים את תנועת החמאס על שהיא חותרת להרוס את תהליך השלום ואת הרשות הפלסטינית באמצעות פעולות הקרבת הנפש כנגד מטרות אזרחיות המעניקות לשרון צידוקים לביצוע ההתקפה הצבאית שלו תוך גיבוי מצד הבית הלבן האמריקאי ואפילו בהסכמה לא פומבית של חלק ממדינות ערב שקראו מספר פעמים להפסיק את הפעולות מסוג זה המסבות נזק לבעיה הפלסטינית.[5]
תמיכה בפיגועי ההתאבדות
במקביל לקריאות שלא לפגוע באזרחים היו בכירים פלסטינים ששיבחו את פיגועי ההתאבדות וקראו להמשיך בהן. כך למשל השיח' יוסף ג'מעה סלאמה, ממלא מקום שר ההקדשים ברש"פ ודרשן במסגד אל-אקצא: "התיאור של אמריקה את פעולות הקרבת הנפש כטרור הוא שיקרי ומופרך. העם הפלסטיני הוא עם עשוק ומותקף ואין לו שום דרך להגן על עצמו, על אדמתו ועל כבודו פרט לדרך זו. אם היהודים מפחדים מפעולות אלו - שייסוגו מהאדמות הפלסטיניות ואז ייפסקו פעולות הקרבת הנפש ותיפסק ההתנגדות [המזוינת] מפני שלא יהיה לנו צורך בהתנגדות הזו. אמריקה והעולם כולו צריכים להבין שלא נשאר על פני האדמה אף עם שסובל מכיבוש חוץ מהעם הפלסטיני. אין מנוס מכך שהכיבוש העושק הזה יחלוף [מן העולם]... אני רוצה להדגיש שההתנגדות [המזוינת] נמשכת. עמנו עומד איתן והעם על כל הפלגים הדתיים שלו מסכים להתנגדות [המזוינת] לכיבוש הישראלי יהיו ככל שיהיו [מספר] ההרוגים, הקרבנות וההפסדים החומריים. העם כולו עומד כאחד מאחורי ההנהגה שלו שמטרתה היחידה היא לסלק את הכיבוש ולהקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים."[6]
קריאות להגביל את הפיגועים לשטחים שנכבשו ב-1967
מגמה אחרת שהשתקפה בדברי הבכירים ברשות היתה הגבלת פיגועי ההתאבדות רק לשטחים שנכבשו ב-67. אחמד עבד אל-רחמן, מזכ"ל הקבינט הפלסטיני אמר בעניין זה: "פעולות ההתאבדות הן אמצעי הלחימה הנעלה והאצילי ביותר שיצר העם הפלסטיני אשר מנהל מלחמת הישרדות נגד ישראל. אבל לפעולות אלו יש זירה [מתאימה] שיש לדבוק בה והיא האדמות הפלסטיניות הכבושות בתוך גבולות יוני 1967."[7]
עמדה דומה נשמעה מפי נביל שעת', השר לתכנון ושיתוף פעולה אזורי שתמך גם הוא בפעולות התאבדות כאשר מטרתן למנוע פלישה ישראלית לשטחים פלסטינים: "אנו בעד פעולות הקרבת הנפש אבל מסוג הפעולה שהיתה בג'נין אשר התנגדה לתוקפנות הישראלית או מהסוג שהתכוננו לו נערי חאן יונס כאשר קשרו על עצמם חגורות נפץ בהמתנה לפלישה הישראלית כדי לפוצץ עצמם בפני הטנקים הישראלים."[8]
גם בסאם אבו שריף, יועצו של ערפאת, קרא להפסיק את הפעולות נגד אזרחים ולהפנותן כלפי חיילים ומתנחלים: "ביקשנו בעבר להימנע [מלפגוע] במטרות אזרחיות ולרכז את פעולות ההתנגדות [המזוינת] בחיילי הכיבוש ובמתנחלים המזוינים בהתנחלויות הפזורות על האדמות הפלסטיניות הרבות שהופקעו בגדה המערבית וברצועת עזה. אנו אומרים פעם נוספת לכל אלה שמתכננים פעולות המכוונות נגד אזרחים ישראלים: 'הפסיקו את הפעולות האלו מפני שהן מסבות נזק כבד לאינטרס הפלסטיני העליון ומציידות את שרון וממשלתו בחומר בל ישוער שיעשה בו שימוש בחוגים הבינלאומיים כנגד העם הפלסטיני'. ההתנגדות לכיבוש צריכה להימשך בכל הצורות והאמצעים אבל לא על ידי ביצוע פעולות התאבדות או פעולות [מזוינות אחרות] כנגד אזרחים. הגיע הזמן לנקוט עמדה פלסטינית כללית להפסקת פעולות כאלה המכוונות כנגד אזרחים כדי לשרת את האינטרס הפלסטיני העליון."[9]
קריאה דומה נשמעה גם מפי חסן אל-כאשף, מנכ"ל משרד ההסברה הפלסטיני, ששיבח בטורו ביומון "אל-חיאת אל-ג'דידה", את ההתקפה על ההתנחלות אדורה שהיוותה לדבריו דוגמא ומופת להתנגדות פלסטינית נכונה: "הפעולה הצבאית הפלסטינית המוצלחת בהתנחלות אדורה היא תגובת התנגדות פלסטינית בכיוון הנכון מבחינת הזמן והמקום. זוהי תגובה לוחמנית פלסטינית שנעשתה במקביל לכך שהצבא הישראלי המשיך במבצע 'חומת המגן' שלו... פעולת אדורה באה בכיוון הנכון המנוגד לטענותיהם של שרון ובוש מפני שהיא אינה מכוונת כנגד אזרחים במסעדה או בבית מלון אלא מכוונת כנגד כובשים של אדמתנו..."[10]
עמדת ראשי הפת"ח
ניתן להבחין בשתי גישות עיקריות בעמדותיהם של ראשי הפת"ח. האחת, הצבת תנאים להפסקת הפיגועים והשנייה, התעלמות מוחלטת מעמדת ערפאת שלדבריהם "איננו שולט יותר בזרוע הצבאית של הפת"ח".
בראיון לשבועון הערבי ישראלי "אל-צנארה" הודה מזכ"ל הפת"ח בגדמ"ע חסין אל-שיח'
כי חלק מהפעולות "לא היו בזמן הנכון ובמקום הנכון". לדבריו,מי שנושא באחריות להסלמה ולתגובת הנגד הפלסטינית הוא שרון ואסור לזרוק את הכדור כיום למגרש הפלסטיני ולפלגים הפלסטינים[11] בראיון ליומון "אל-חיאת" הציב אל-שיח' תנאים להפסקת הפיגועים באומרו: "פת"ח הודיע יותר מפעם אחת כי הוא מוכן להפסיק את הפעולות האלו בתוך העומק הישראלי בשני תנאים: הראשון הוא שישראל תימנע לחלוטין מלהיכנס לשטחי הרשות הפלסטינית. השני, שישראל תפסיק את מדיניות החיסולים של מפקדי ולוחמי התנועה. כמו כן תבע להמשיך, במקביל, את ההתנגדות המזוינת תוך הגבלתה לגבולות [שמעבר לקוי] 4.6.1967."[12]
חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית וחבר הנהגת ה'פתח', חאתם עבד אל-קאדר הציב מצדו תנאים אחרים להפסקת הפעולות ואמר: "ניתן יהיה להשקיע מאמצים מוחשיים להפסקת הפעולות האלה, אם ישראל תתחייב לחמישה דברים: ראשית, עליה להתחייב להפסיק את התוקפנות נגד העם הפלסטיני, כלומר להפסיק את הפלישות [לשטחי הרשות]; שנית, עליה לסגת מן האזורים הפלסטיניים הכבושים; שלישית, עליה להסיר את המצור מעל העם הפלסטיני החי בתוך בתי כלא; רביעית, עליה לשחרר את כל העצורים; חמישית, הקהילה הבינלאומית צריכה לתת לנו ערבויות לכך ש[נוכל] לממש את זכותנו לקיים [פעולות] התנגדות בשטחי 1967. הכדור מצוי, אם כן, במגרש הישראלי. מבלי שיתקיימו התנאים האלה יהיה קשה להגביל את הפעולות האלה. איש אינו יכול לעשות זאת לאור המשך התוקפנות הישראלית וכל מי שטוען שהוא מסוגל להפסיק את הפעולות מבלי שתיווצר האווירה המתאימה לכך, שוגה באשליות שלא ניתן לממשן בשטח." עבד אל-קאדר גם הסביר מדוע חברי הפת"ח אינם נענים לקריאת ערפאת להימנע מפעולות אלה: " 'גדודי שוהדאא אל-אקצא', הזרוע הצבאית של ה'פתח', אינם כפופים להחלטה מרכזית של ההנהגה הפוליטית... לערפאת כמעט וכבר אין כל שליטה ומי שנושאת באחריות היא ישראל."[13]
גילוי דעת נגד פיגועים:
לאחרונה פורסם ביומון הפלסטיני "אל-קדס", גילוי דעת עליו חתמו כ- 500 איש בהם בכירים פלסטינים כמו פרופ' סרי נוסיבה ואשתו לוסי, חנאן עשראוי, ממדוח נופל, זיאד אבו זיאד, השאם עבד אל-ראזק ואחרים. בגילוי הדעת הופנתה קריאה להפסיק את הפעולות הצבאיות הפוגעות באזרחים בישראל מאחר והן אינן מובילות לתוצאות כלשהן, פרט להגברת השנאה בין שני העמים והרס האפשרות ששני העמים יחיו זה לצד זה בשלום בשתי מדינות שכנות.[14]
בראיון ליומון הערבי ישראלי "אל-אתחאד" הסביר פרופ' סרי נסיבה את הסיבה לפרסום גילוי הדעת: "אנו צריכים לפנות לאמצעים המשרתים את מטרתנו שהיא לסלק את הכיבוש ולהיפטר מהמעשי הדיכוי הברבריים שלו. איננו חושבים שרצח אזרחים ישראלים משרת את מטרותינו הצודקות והאנושיות אלא הוא הופך את המרצח הידוע הורס הכפרים, רוצח הילדים גוזל האדמות ומגרש האנשים לקורבן אשר משווק עצמו בעולם, מבקש תמיכה ומצדיק את מעשיו הברבריים נגדנו. תהיה אשר תהיה אכזריותו של היריב אשר אין לו שמץ של תכונות אנושיות וכמה שימשיך לדכא, לסלף את העובדות ולבצע את מעשיו בפרהסיה, אסור שהפלסטיני יקריב את ערכיו המוסריים בנוסף לכך שהוא מקריב את גופו. עלינו לדבוק בערכים ובאמות המידה האנושיים והמוסריים מפני שכוחנו טמון בדבקותנו בערכים ובמוסר."[15]
ואולם ברשת הטלביזיה אל-ג'זירה הסביר נוסיבה את הסיבה לפרסום גילוי הדעת באופן שונה. בדיון בו השתתף יחד עם ח'אלד משעל, ראש המחלקה המדינית של תנועת חמאס ועם "אום נצ'אל", אמו של המחבל המתאבד מחמד פרחאת שביצע את הפיגוע בישיבה בהתנחלות עצמונה שברצועת עזה. נוסיבה ציין כי התנגדותם של חותמי גילוי הדעת לפעולות הצבאיות מתייחסת רק לפעולות הצבאיות נגד אזרחים בתוך ישראל: "ישנה הסכמה כללית שאנו באופן טבעי תומכים בהתנגדות בכלל ובהתנגדות לכיבוש בפרט, [וישנה הסכמה] שאין חיים תחת הכיבוש ושלרוב העם הפלסטיני יש מוכנות גבוהה להקריב עצמו כדי להשיג את החירות והעצמאות וכדי להחזיר את כבודו. הדבר מוסכם [גם] עלי.
ישנם סוגים שונים של התנגדות. יש התנגדות מזוינת וישנה התנגדות שאינה מזוינת שהיא התנגדות לגיטימית ואשר יכולה להיות התנגדות עממית וציבורית [כזו] שהעם הפלסטיני נקט בה במשך שנות כיבוש רבות. כמו כן במסגרת ההתנגדות המזוינת ישנה התנגדות מזוינת רגילה לשם התקפה או הגנה ויכולה להיות [גם פעולת] הקרבת נפש שהיא סוג [נוסף של התנגדות]. [כמו כן] ישנה מצד אחד הקרבת נפש לצורך הגנה כמו הגיבורים שהקריבו את נפשם כדי להגן על אדמתם ומולדתם במחנה ג'נין או כמו מוסר הנפש הגיבור פארס עודה שנפל קורבן לחיילי הכיבוש וישנה מצד שני הקרבת נפש תוך התקפה. גם בהקרבת הנפש תוך התקפה ניתן לערוך הבחנה בין הקרבת נפש לצורך התקפה המכוונת נגד מטרות צבאיות וזו אשר מכוונת נגד מטרות אזרחיות. אנו [בגילוי הדעת] שלנו התכוונו לסוג זה של הקרבת הנפש, הסוג של הפעולות המזוינות בחומרי נפץ [נגד מטרות אזרחיות בתוך ישראל].
אני רוצה להדגיש שאנו לא גינינו [את הפעולות] ולא פנינו לרגשות [האנשים אלא] פנינו כפי שאח פונה לאחיו כדי לעורר את הדיון הזה וכדי שתהיה הערכה [מחודשת] אמיתית בה ישתתפו כל הוגי הדעות והנוגעים בדבר כדי ללמוד את התועלת והנזק של הפעולה נגד האזרחיים בתוך ישראל."
נוסיבה גם התייחס בתוכנית לדבריה של "אום נצ'אל" שהביעה את גאוותה על מעשי בנה והצדיקה אותם ואמר: "כאשר אני שומע את דבריה של אום נצ'אל עולה בראשי הפסוק שגן העדן נמצא תחת רגלי האמהות[16]. כל הכבוד לאם הזו, לכל אם פלסטינית ולכל לוחמת ג'יהאד פלסטינית שעל האדמה הזו. אינני רוצה לערבב בין אמירות פוליטיות ופרשנות פוליטית לבין הכבוד שרוחש כל פלסטיני לכל לוחם ג'יהאד ולכל מי שחושב באמת שאין חיים תחת הכיבוש אלא בחירות וכבוד."[17]
באותה רוח התבטא נוסיבה בראיון לאתר האינטרנט הערבי אל-בואבה: "הקריאה עליה חתמתי יחד עם מאות אחרים היתה ברורה. לא פנינו לאחינו בפלגי ההתנגדות השונים כדי לגעור בהם, לגנות אותם, לתאר את ההתנגדות כטרור או להביע דה-לגיטימציה להתנגדות. כל המילים האלו לא הופיעו בגילוי הדעת... המטרה היתה להעביר להם מסר כי יש צורך בעיון מחדש בתועלת של הפעולות בתוך ישראל במסגרת המטרות שאנו רוצים להשיג"[18]
תגובת הרש"פ
בראיון ליומון "הארץ" ציין יאסר ערפאת כי הוא תומך בגילוי דעת זה.[19] אולם, יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה בטא עמדה שונה. בצעד יוצא דופן של דיסקרטיזציה דיווח היומון כי הוא בדק את שמות החתומים על גילוי הדעת ומצא כי מופיעים בו שמות של מתים,ילדים מתחת לגיל עשר, חולי נפש ושחקנים מצרים.[20]
גילוי דעת נגדי
בתגובה נגדית לגילוי הדעת, פרסמו 150 משכילים ערבים וביניהם פלסטינים רבים גילוי דעת אחר התומך בפיגועי התאבדות שבו נכתב: "נדרש כיום מעמנו הערבי הפלסטיני על כל פלגיו להתנגד לכיבוש ולסלקו מאדמתנו בכל הדרכים והאמצעים ובראשם המאבק המזוין בכל נשק שימצא בתגובה על המכונה הצבאית הציונית החמושה בנשק האמריקאי ובנטייה גלויה נגד עמנו, נגד הבעיה שלו ונגד כל בעיות העולם הערבי."[21]
[1] אל-איאם, (רש"פ), 16.5.2002. בנאומו הרחיב ערפאת בעניין הסכם חודייביה שנערך בין הנביא לאויביו במכה בשנת 628 לתקופה של עשר שנים, אך הופר לאחר שנתיים עם כיבוש מכה בידי מחמד. ההסכם מהווה תקדים לחתימת הסכמי שלום לפרק זמן מוגבל, כאשר טובת המוסלמים היא האינטרס העליון.
[2] אל-איאם, (רש"פ), 20.6.2002.
[3] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 14.6.2002.
[4] אל-קדס, (רש"פ), 29.5.2002.
[5] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 9.6.2002.
[7] אל-איאם, (רש"פ), 4.6.2002. בהזדמנות אחרת אמר עבד אל-רחמן: "אני קורא לתנועת ה'חמאס' על כל פלגיה להתאחד ולפעול בתוך האדמות שנכבשו ב-1967 ולהפסיק את פיגועי ההתאבדות בתוך ישראל...לנוכח המצב עמו מתמודד כיום העם הפלסטיני. כל הכוחות נדרשים להבין את ההכרח לדבוק בהתנגדות [המזוינת] בגבולות 67." אל-קדס, (רש"פ), 13.5.2002
[8] אל-קדס, (רש"פ), 31.5.2002.
[9] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 2.5.2002.
[10] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 28.4.2002.
[11] כל אל-ערב, (ישראל), 24.6.2002.
[12] א-חיאת, (לונדון), 9.6.2002.
[13] אל-צנארה (ישראל), 21.6.2002.
[14] אל-קדס (רש"פ) , 19-22.6.2002.
[15] אל-אתחאד, (ישראל), 20.6.2002
[16] אין מדובר בפסוק קוראני אלא במסורת מפי הנביא מחמד בו מדובר על כך שהאמהות הן הדבר הנעלה ביותר כך שאפילו גן העדן מצוי מתחת לרגליהן.
[17] אל-ג'זירה TV (קטר), 29.6.2002.
[19] אל-איאם, (רש"פ), 24.6.2002.
[20] אל-חיאת אל-ג'דידה, 26.6.2002.
[21] אל-וטן, (סעודיה), 30.6.2002.