המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אום נידאל: אני גאה בשני בני שהפכו לשהידים
5/3/2004


                אום נידאל: אני גאה בשני בני שהפכו לשהידים

 

אום נידאל פרחאת התפרסמה לראשונה כאשר הצטלמה בעת שסייעה לבנה  מחמד פרחאת לצאת למשימת הפיגוע בנצרים במהלכו נהרג ב-29.3.2002. כעבור כשנה נהרג בנה השני, נידאל, בפעולת חיסול ישראלית. בראיון שפורסם הן בשבועון "כל אל-ערב" היוצא לאור בנצרת, והן ביומון הלונדוני, "אל-קדס אל-ערבי"[1] הדגישה שוב אום נידאל כי מות הקדושים ["השהאדה"] הוא הדבר הנעלה ביותר ואחד מעקרונותיו המקוריים של האסלאם.

 

להלן עיקרי הראיון:

 

ש- "ראשית, נדבר על השהיד מחמד. את בעלת סבלנות ומאמינה. אולם, מה שמייחד את מות מסירת הנפש [הכוונה להתאבדות] של בנך מחמד הוא שאת ביקשת ממנו שייצא לג'יהאד ושיחזור רק כשהיד.

 

ת- השבח לאללה. הדבר הזה הוא מעקרונותיו המקוריים של האסלאם, שבהם אנו דבקים. אנחנו מוסלמים מאמינים. כוחה של האמונה הוא אשר מדרבן אותנו לבצע את הדברים האלה. אני רואה את עצמי כאם לכל השהידים ולא רק של מחמד ונידאל. כל הלוחמים שישראל רדפה אחריהם גרו אצלי בבית, למשל, השהיד הגיבור עמאד עקל [מן המפקדים הראשונים ב"גדודי עז אל-דין אל-קסאם" של החמאס]. אני רואה בנוער האחראי ובבני העם הפלסטיני את בני. תמיד ייחלתי להיות אם של שהיד. בני נידאל היה אומר לי: 'אמא, מותי רק כאשר תהיי אם של שהיד'.

 

ש- כאם לשני שהידים, מה השתנה בחייה של אם נידאל?

ת- לא השתנה דבר. הכוח והכבוד רק גברו. לא חשוב לי אם יהיו לי שניים או שלושה [בנים] שהידים. [מצידי] שיהיו אפילו כל בני שהידים. מה שחשוב הוא לעשות את מה שירצה את אללה ולצאת  לג'יהאד למען המולדת הזו. זהו חסד [שהעניק אללה] ואנו בשירות הדת והמולדת.

 

ש- השהיד מחמד היה רווק, אבל נידאל היה נשוי ויש לו ילדים. האם ילדיו שואלים עליו?

ת- ...בכל יום שאני רואה את בניו של השהיד נידאל-אני חשה כאב. עימאד- בנו הבכור של נידאל- בן 4- שאל אותי לפני כמה ימים: 'איפה אבי? מדוע הפך לשהיד? אני מתגעגע אליו.' דברים אלה שורפים את הלב. בניו של נידאל שורפים את ליבי כל יום...

 

ש- מכנים אותך 'ח'נסאא פלסטין'[2] מה את אומרת על כך?

ת- ברצון אללה, [הלוואי]  ואהיה ראויה לתואר זה, אולם אני חושבת שכבוד זה אינו מגיע רק לי. אם היית בוחן את מצבן של נשות פלסטין- אימהות ורעיות- היית רואה את הפלא הזה ומכנה [גם] אותן ח'נסאא...

 

ש- אילו היתה לך האפשרות להעביר מסר לשני השהידים- מחמד ונידאל- מה היית אומרת להם?

ת- הייתי אומרת: 'בני, אני מתפללת לאללה שאראה אתכם בגן העדן ושאללה יקבל את השהאדה שלכם. קיימתם את [מצוות] כיבוד אב ואם הטובה ביותר.' לא ציפיתי מילדי שיקיימו את [מצוות]  כיבוד אב ואם [בדרך טובה יותר] מהשהאדה למען אללה.   

 

ש- מהו המסר שלך לאימהות השהידים?

ת- אני מחזקת את ידיהן ומבקשת מהן להתאזר בסבלנות ולזכור שמוות של הקרבה עצמית [הכוונה להתאבדות] מזכה את עושהו בכניסה לגן העדן. אני מתפללת לאללה שיחזק אותן משום שהכאב קשה ולא קל לשכוח אותו; אך אני אומרת לכולן: 'למרות הכאב והקרבות והדם שנשפך, עלינו להמשיך בדרך הג'יהאד עד לניצחון או לשהאדה ועד אשר תשוחרר כל אדמת המולדת. גמולו של המוסלמי המאמין לעולם לא יכלה.'

 

זוהי אדמת [חזית] המערכה של האסלאם וכבוד גדול נפל בחלקנו לחיות בה. השבח לאללה שבחר בנו להיות תושביה של האדמה הזו. השבח לאללה שבחר בשני בני להיות מבין השהידים. כל אם פלסטינית או רעיה צריכה להיות גאה ולהרים את ראשה משום שאללה בחר בבעלה או בבנה להיות מבין השהידים. זה הדבר הטוב ביותר בעולם הזה ובעולם הבא."                     



[1] כל אל-ערב (ישראל), 27.2.2004; אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 28.2.2004; ראו דוח ממרי  על התוכנית "הכויוון הנגדי" בערוץ "אל-ג'זירה" מה- 29.6.2002, בה נערך דיון בנושא פיגועי ההתאבדות בהשתתפות, מחזיק תיק ירושלים ברש"פ, פרופסור סרי נוסייבה, ראש הלשכה המדינית של ארגון ה'חמאס', ח'אלד משעל, ו"אום נידאל".

[2] אל-ח'נסאא בנת עמר היתה משוררת מן התקופה הטרום אסלאמית שהתאסלמה בתקופת הנביא מחמד. נחשבת ל"אם השהידים" שכן, לאחר שארבעת ילדיה מתו בקרב אל-קאדיסיה, שנערך בשנת 637, לא התאבלה עליהם אלא הודתה לאללה אשר "כיבד אותה במותם."