המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות להתפרקות לוב מנשק להשמדה המונית
5/1/2004

 

תגובות בעולם הערבי להתפרקות לוב מנשק להשמדה המונית

                                                         

 

לאחר ההודעה על נכונותו לוותר על הנשק להשמדה המונית שברשותו יצא שליט לוב, מעמר אל-קד'אפי, בקריאה לסוריה, איראן וצפון קוריאה ללכת בעקבותיו בכדי "לשמור על עמיהן [מפני] טרגדיה".[1] להלן עיקריהם של מאמרים שהופיעו בעיתוני לוב והעולם הערבי בנושא זה:

 

העיתונות הלובית: העולם זקוק לנשק לבניה המונית

מאמרי המערכת של עיתוני לוב הביעו תמיכה נלהבת בהחלטת המנהיג הלובי. במאמר המערכת של יומון המשטר בלוב "אל-ג'מאהריה" נכתב: "לוב הופכת את מרוץ החימוש הגרעיני, הביולוגי והכימי על פיו למרוץ בכיוון ההפוך - של היפטרות מנשק מחריד זה שהפך לנטל על העולם לאחר שבימי המלחמה הקרה [שימש] כמרכיב [להשגת] יציבות. לוב הכריזה מלחמה על הדיפלומטיה של המוות... והציבה את הקטר העולמי על... המסלול של מלחמות נגד העוני, המחלות והבערות... העולם המוציא כטריליון דולר לייצורם של כלי המוות זקוק רק למעט מזעיר בכדי לייצר חיים..."[2]

 

במאמר מערכת של היומון הלובי "אל-שמס" נכתב: "חסידי השלום והמבקשים כדור ארץ ירוק, יציב ובטוח יותר יברכו על צעד אמיץ זה... ניצחונות [המושגים] בדם, הרס ואפר מחוללים לעמים רק טרגדיות... העולם אינו זקוק לנשק להשמדה המונית...אלא לנשק לבניה המונית... לוב אינה מהווה [עוד] צד במרוץ חימוש אזורי או בינלאומי. בעיותיה הן האדם וזכויות האדם..."[3]

 

תחת הכותרת: "אנו אומרים בכנות – כן, יש בידנו נשק להשמדה המונית" נכתב ביומון תנועת הועדות המהפכניות, "אל-זחף אל-אח'צ'ר": "הנשק להשמדה המונית הוא הרעיונות והתוכניות המצויים בראשו של כל אדם... אולם, קיים [גם] נשק [אחר] להרס ש[עד היום] לא נעשה מאמץ להיפטר ממנו, אך אנו נשתדל להיפטר ממנו, זהו הנשק המתגלם בעוני, בפיגור ובירושת העבר, כמו הריאקציוניות... הנפוטיזם והשחיתות..."[4]    

 

עיתוני המפרץ: מסירים את הכאפייה בפני הפרסטרויקה הלובית

מחוץ ללוב, רק עיתוני המפרץ הביעו תמיכה נלהבת וברורה בהחלטה הלובית. עורך היומון הכוויתי "אל-סיאסה", אחמד אל-ג'אראללה, כתב מאמר תמיכה בהחלטה הלובית בו אמר: "ההיסטוריה של ההחלטות המדיניות של לוב עמוסה בתהפוכות... תחילה היא חיקתה את מצרים הנאצריסטית... חיקוי שנכשל בכל - בבניית כלכלה איתנה, במלחמות עם ישראל ובייצוא מהפכה שהיתה יצוא של אנרכיה... אחר כך, הפך האלתור לסימן ההיכר של המדיניות הלובית... ניסיונות איחוד שנמוגו וניסיון לעצב את החברה הלובית על פי 'הספר הירוק'... שהעלה אותה על שרטון... והביאה אותה לסף של טירוף... שרשרת של ניסויים שהפכה את העם הלובי לעכבר ניסויים...

 

אם [לאחר] האלתורים והתזזיתיות שאפיינה את תהליך קבלת ההחלטות המדיניות של לוב אנו ניצבים [עתה] בפני פרסטרויקה לובית המבשרת על הולדת הרציונליזם הלובי... [כי אז] החלטתו של קד'אפי היא החלטה בשלה וכבירה... הוא ממשיך [במדיניות של] פתיחות ורפורמה כלכלית הדומה לפרסטרויקה של מיכאיל גורבצ'וב אשר הפכה את רוסיה למעצמה השולטת בשוקי הנפט, הברזל והפלדה...

לוב, שהכנסתה השנתית מגיעה לעשרים מיליארד דולר, שאוכלוסייתה קטנה ושטחה רחב... זקוקה רק לכמה תוכניות נבונות ולהחלטות קולעות ולא אימפולסיביות... לוב אינה זקוקה לחשיבה אידיאולוגית...ול'ספר ירוק' הגורם לבלבול רעיוני ורוחני ולקלקולים בחברה. לוב זקוקה  לעוצמה פנימית על מנת שתתפוס מעמד עולמי בעל חשיבות. החלטתו האחרונה של קד'אפי...היא החלטה שהקהילייה הבינלאומית אימצה זה מכבר... פתיחות, צמיחה כלכלית ומאמץ לשיפור חיי העמים הן ההחלטות שלוב זקוקה להן, ולא החלטות להצמיח תיאוריות אוטופיות המתרכזות בהיסטוריה שחלפה ובתהילה דמיונית... אנו מסירים את הכאפיות שלנו לכבוד החלטתו של קד'אפי..."[5]

 

במאמר המערכת של היומון הקטרי "אל-ראיה" נכתב: "לוב קיבלה החלטה מדינית אמיצה שתפעיל לחצים ממשיים על ישראל כדי שתפרק את הנשק האסור שברשותה... ההחלטה הלובית המפתיעה... באה מרצון, על רקע הבנה והכרה אמיתיים של התמורות המדיניות בעולם ועל רקע חוסר התועלת בהוצאת כספים [ובהשקעת] מאמצים לייצורו של נשק להשמדה המונית. ניסיונה של עיראק הוא ההוכחה הברורה ביותר לכך שההליכה במתווה של ייצור נשק להשמדה המונית מוליכה למבוך שהמיט אסונות מבישים על העניין הערבי. המזרח התיכון זקוק מאוד ליציבות ולשלום ולא להוצאת סכומי עתק על מרוץ חימוש על חשבון הצמיחה והצרכים הבסיסיים של עמי האזור... והדרך הנכונה להשגתם היא דרך הדיאלוג והמשא ומתן. בעולם הנשלט בידי מעצמה אחת אין עוד מקום למאבק צבאי שמטרתו לממש יעדים מדיניים. הערבים הוציאו סכומים אסטרונומיים לרכישת נשק להשמדה המונית ולייצורו, אך [מדיניות זו] המיטה עליהם רק אסונות..."[6]     

 

החלטת לוב יכולה לקדם חברה אזרחית בעולם הערבי

במאמר שהוגדר כמבטא עמדה אישית ביטא נציג הליגה הערבית בלונדון, עלי מוחסין חמיד, בעיתון "אל-חיאת" עמדה לפיה צעדה של לוב עשוי להוות אקדמה לשינוי עמוק בעולם הערבי ככלל: "אף על פי שהחלטת לוב לא זכתה להתקבל בברכה ברחוב הערבי, למעט ברכות רשמיות מסויגות [של חוגי ממשל]... [הרי] הצעד הלובי...יסייע בהגשמתם של מאוויים רבים שנותרו בגדר חלום עבור האזרח הערבי. כך למשל, תופחת מידת המיליטריזם בחברה ובמדינה מזה כמחצית המאה; [יתאפשרו] צמצום בהוצאות לצורכי ביטחון והפניית חלק גדול מהן למגזרים אזרחיים שנדחקו לשוליים ושפיגורם מיוחס להתרכזות בתחומי הצבא והביטחון. [כמו כן תתאפשר] הגבלת יכולת השליטה של המנגנונים החשאיים...ויכולתם של אנשיהם להשתלט על השלטון...באמצעות הפיכות. הקלת הלחץ על משאבי החברה האזרחית תגביר את ההשתתפות בבניית משטר מדיני המבוסס על פלורליזם, פתיחות וסובלנות ללא חשש ממעקב ביטחוני או חשש מהתחוללות הפיכה צבאית...

 

[מגמה זו תסייע גם] להפנייתם מחדש של האזרחים למשלחי יד ולמשרות יצרניות ואזרחיות, מכיוון שההסתערות על מכללות צבאיות נקשרת בתודעת בוגרי בתי הספר התיכוניים למעמד החברתי של קצינים ותמורה החומרית שמעניק מעמד הקצונה המאפשר להם ליהנות מזכויות יתר ומחיי נוחות ורווחה... קיזוז תקציבי הצבאות [במדינות ערב] יסייע לצמצום פערי ההשכלה שדו"ח משאבי האנוש הערביים האחרון הצביע עליהם... [7] ויחולל תפנית הדרגתית של האליטות הערביות מאופי צבאי-ביטחוני לאליטות אזרחיות ייצוגיות המתבססות על שיתוף פוליטי, שוויון ואחריות בפני החוק... כך תיבנה המדינה [הערבית] על יסודות חדשים הנסמכים על מוסדות אזרחיים... ויופגו פחדיהן של [מדינות] שכנות, ערביות ולא ערביות כאחת, מפני העוצמה הצבאית הבלתי רגילה הנתפסת כגורם המאיים על ביטחונן..."[8]    

 

עיתוני מצרים וסוריה: ברכה מסויגת

פסגת אסד ומובארק בשרם אל-שיח' הסתיימה בהצהרה המברכת על החלטתה של לוב (24.12.2003). אולם, בעיתוני סוריה לוותה הצהרה זו בדממה מוחלטת של בעלי הטורים אשר לא הביעו כל עמדה בנושא. במפגש אשר נערך בין שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע לבין שר החוץ האיראני, כמאל ח'ראזי, (3.1.2004) הצהיר ח'ראזי כי איראן וסוריה לא ילכו בעקבות לוב בנושא הנשק להשמדה המונית מכיוון שאינן מחזיקות ברשותן נשק כזה,[9] ואילו בראיון שהעניק ל"טלגרף" הבריטי

(6.1.2004) טען נשיא סוריה, בשאר אסד כי "זכותה של סוריה להגן על עצמה באמצעות רכישת [נשק] הרתעתי, כימי וביולוגי, וכי כל עסקה להריסת את יכולותיה הכימיות והביולוגיות של סוריה תיעשה רק כאשר תסכים ישראל לפרק את ארסנל הנשק הגרעיני שלה".[10]  

 

עיתוני מצרים, לעומת זאת, נתנו ביטוי לעמדתו הרשמית של המשטר, תוך הפניית אצבע מאשימה כלפי ישראל. במאמרי המערכת של היומון "אל-אהראם" נכתב: "צעדה של לוב משקף את רצונם של הערבים להיפטר מנשק להשמדה המונית המאיים על עמי האזור... ומפזר את הדימוי הסטריאוטיפי במערב – הנעדר כל בסיס אמיתי ואשר חוגים ציוניים נותנים לו מהלכים – כי העולם הערבי הוא מקור הסכנה לשלום העולם... מבלי להתייחס לתיק הלובי בתחומי הנשק להשמדה המונית..., לאחר שהוכח כי  עיראק נקיה מנשק זה ולאחר שאיראן הודיעה על נכונותה  המלאה לשתף פעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ולפתוח את מתקניה לפיקוח בינלאומי, הרי שהעניין החשוב ביותר כעת הוא לנקות את האזור כולו מנשק להשמדה המונית... ובכלל זה ישראל, המחזיקה ברשותה... נשק כזה..."[11]   

 

עורך "אל-אהראם", אבראהים נאפע, כתב: "הצעד הלובי נחשב לצעד אמיץ וחשוב ביותר בדרך לניקויו של המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית... לאחר חתימתה של איראן [על הפרוטוקול הנוסף באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני] ולאחר הצהרתה של לוב, נותרה רק ישראל עם ארסנל הנשק הענקי שלה... המשך קיומה של ישראל כמדינה גרעינית יחידה באזור מהווה מקור סכנה לתכנית להכריז על המזרח התיכון כאזור נקי מנשק להשמדה המונית. בשום פנים ואופן אסור להמשיך במדיניות המוציאה את ישראל מן הכלל בנושא יישומו של החוק הבינלאומי. התחושות הרווחות כי ישראל היא מדינה המצויה מעל לחוק הבינלאומי... [וכי היא] מהווה מקור סכנה אמיתי לביטחונו של המזרח התיכון... הניתוחים הרבים שנעשו אודות סקר דעת הקהל באירופה בנוגע לבחירת ישראל כמקור הסכנה הראשון במעלה לשלום העולם מעריכים כי מקורה בתחושתם של האירופים ביחס לסכנה הטמונה בארסנל הנשק הגרעיני ונשק להשמדה המונית [אחר] המצויים בידי מישראל, שבעבר איימה יותר מפעם אחת לעשות בו שימוש..."[12]

 

תגובות העולם הערבי: בין השלמה להאשמה בבגידה

בקרב בעלי טורים שונים - שביניהם היתה נוכחות בולטת של לאומנים ירדניים - נעו התגובות בין השלמה עם ה'ריאל-פוליטיק' שהפגין קד'אפי במהלכיו לבין הטחת האשמות כנגד לוב על בגידתה בעניין הלאומי הערבי.

צאלח אל-קלאב, שר התקשורת לשעבר בממשלת ירדן וכיום בעל טור ביומון "אל-שרק אל-אוסט" כתב: "קד'אפי הוכיח כשרון [מדיני] מעולה...בשכלולה של אומנות התמרון המדיני והשחייה עם הזרם... בעבר שחה קד'אפי נגד הזרם... התנועות שהמערב ראה בהן תנועות טרור מצאו בלוב שבהנהגת קד'אפי סעד ומקלט – באדר-מיינהוף, הבריגדות האדומות, הנתיב הזוהר, הטופמארוס, ארגון אבו סיאף, הצבא האדום היפני, האיי.אר.איי וכל תנועת שחרור [אפשרית] באפריקה, אמריקה הלטינית ואסיה... טריפולי אירחה מאות ועידות של התנגדות למערב ולארצות הברית... וקולו של המנהיג הלובי נישא ברמה כאשר קרא למהפכה מתמדת ולאחדות ערבית... והשמיע סיסמאות כגון 'שום קול אסור שיינשא מעל לקולה של המערכה', 'אסור שקולם של הרובים יידום' ו'מה שנלקח בכח יוחזר רק בכח'... האשמות בדבר בגידה, מזימות ושיתוף פעולה עם ארצות הברית הוטחו על ידי קד'אפי נגד מנהיגי מדינות ערב...


האומנם נכון לראות את קד'אפי [עתה] כבוגד בעקרונות המהפכה  וככופר [באידיאל] האחדות הערבית..? לחלוטין לא. כדברי ברנארד שואו, 'מי שלא היה מהפכן לפני הגיעו לגיל ארבעים הוא אדם ערל לב ומי שנותר מהפכן לאחר גיל זה הוא אדם חסר דעת'. קד'אפי כבר הגיע לשנתו השישים... זכותו לערוך דין וחשבון דקדקני ולהשיב לעצמו את תבונתו...קודם שיהיה מאוחר. בעידן שבו ברית המועצות התמוטטה, סין זנחה את תורת מאו טסה דונג למען אינטרסים, וייטנאם מסתירה את רוביה... ומושיטה לארצות הברית פרחים, פידל קאסטרו השיל את מדי הקרב והוא עונב לצווארו עניבה של פייר קארדן והופך למקדם מכירות פעיל של ארצו במשיכת השקעות אמריקניות – יש לקד'אפי זכות מלאה לערוך דין וחשבון ולזנוח את מאווייו המהפכניים..."[13]   

 

'קד'אפי הבין כי ארה"ב שלפה את חרבה'

הד"ר שאכר אל-נאבלסי, הוגה דעות ירדני וראש האגודה האקדמית האמריקנית, כתב:  "תוך שמונה חודשים... הצליח ה'שף' האמריקני להגיש לעולם הערבי שני תבשילים מן המטבח האמריקני... התבשיל הראשון הוא 'תבשיל סדאם', 'שומר שערי המזרח של הלאומיות הערבית', אשר [נרקח] מדיקטטורה, עריצות, פלישה לארצות שכנות, רכישת נשק השמדה המונית, רדיפת אופוזיציה... רציחתה והשמדתה בקברי המונים...קריאת תגר על רצון הקהילייה הבינלאומית. סיומו של תבשיל זה היה שהמנהיג נתפס במחילת העכביש... והפך ללקח  עבור כל שליטי הערבים המשחקים במשחקו...

 

התבשיל השני הוא תבשיל קד'אפי, 'נאמן הלאומיות הערבית', השליט הטרוריסט הנתעב שרצח מאות חפים מפשע במטוסים ובמועדונים ושילם מחיר יקר בעבור זאת. את מחיר הרפתקאותיו הדון-קיחוטיות במיליארדי דולרים לא שילם קד'אפי מכיסו של אביו אלא מכיסו של העם הלובי לאחר שהשתלט על חשבונות הבנקים הלובים בשם 'אהבת המולדת והמנהיג'... התוצאה היא שרצונו של 'הדוד סם' הושבע... והשלטון יעבור לידי בנו [של קד'אפי], סייף אל-אסלאם...

 

אין ספק שהנשיא בוש שמח למראה שטר המחילה הלובי... שבאמצעותו הוא יוכיח לדעת הקהל האמריקנית שהמלחמה על עיראק...היא מלחמה שנועדה לחשוף נשק להשמדה המונית אצל כל הדיקטטורים הערבים... הנה [ראו] את שטר המחילה הלובי שהגיש הדיקטטור מטריפולי, מושפל ורועד מפחד מגורל דומה לזה של בעל מחילת העכביש [סדאם]... אין ספק כי הדיקטטור מטריפולי הוכיח כי הוא פיקח מכל הדיקטטורים הערבים כיום... בעזרת חוש הריח המפותח שלו הריח קד'אפי ...עוד קודם לפלישה האמריקנית לעיראק כי ההתרחשויות בעולם הערבי אינן עוד בדיחה או תמרון מדיני...  קד'אפי הבין כי עם 'האביב של בגדאד 2003' שלפה ארצות הברית את חרבה בפני הדיקטטורים הערבים...והגיעה עונת קציר הראשים..."[14]

 

העמדה הפרו-סדאמית: קד'אפי הציל את בוש ובלייר 

עורך היומון הפרו-סדאמי "אל-קדס אל-ערבי עבד אל-בארי עטואן" מתח ביקורת על צעדה של לוב עקב השלכותיו על העולם הערבי כולו: "בזו אחר זו ניחתות עלינו התבוסות... אנו גומעים את ההפתעות המדכאות שהפכו ללחם חוקנו כמו רעל קטלני והן משובטות אצלנו בצורה מבעיתה. את ה'הישג העצום' הזה של תבוסות שהפכו לבור חסר תחתית ושל השפלות נמשכות יש לזקוף להנהגות ההיסטוריות שלנו תובעות מאתנו מעת לעת... כי נגיש להן את שבועות האמונים והציות ונודה לאל על הישגיהן יומם ולילה.

 

לאחר נפילת בגדאד, לאחר מעצרו המשפיל של סדאם חוסיין וזה המשפיל עוד יותר...של יאסר עראפת... באה לוב, ההולכת בדרכה של איראן, פותחת את אתרי הגרעין שלה ואת ארסנל סודותיה באשר לארגוני הטרור בפני מומחי סוכנות הביון האמריקנים, במטרה למרק את תמיכתה בעבר בתנועות התנגדות... ולהשביע את רצונו של הבית הלבן. קד'אפי...שמתח כל העת ביקורת על הערבים ועל ויתוריהם המחפירים, טוען כי לוב נותרה בודדת בהתמודדותה עם המצור האמריקני. [לטענתו, לוב] נענשת על עמדתה הלאומית ועל תמיכתה הנחרצת בבעיות של צדק בעולם, וכי לא נותרה בפניה כל ברירה אלא לתור אחר האינטרסים שלה ושל עמה...

 

אנו חולקים על היגיון זה לחלוטין ואיננו תומכים בצידוקים אלה... משום שהם מנוגדים לחלוטין לעקרונות המהפכה הלובית ולערכים הערביים והאסלאמיים. ההנהגה הלובית עשתה ויתורים משפילים בכל הנוגע לפיצויי [אסון] לוקרבי. בכירים לובים הודו כי סכומי הפיצויים גדולים... וכי הם רצו לקנות את חירותם ואת חירות ארצם ולהסיר מעליה את הסנקציות. אם זהו המצב, מדוע להמשיך בשרשרת הויתורים..? לאיזו מטרה [נועדה] התנפלות זו על יחסים שפירים עם ארצות הברית ולשלם מחיר כבד בכבודה של לוב ומורשתה הערבית והאסלאמית?

 

יותר מכל אנו חוששים מהמשך הסחטנות האמריקנית כלפי לוב, כפי שנעשה עם עיראק והנהגתה. אתמול היו אלה פיצויי לוקרבי, היום זו חשיפת תוכניות הגרעין והנשק הכימי והביולוגי להשמדה המונית ומחר עשויה הסחטנות להגיע לדרישה לכינון יחסים דיפלומטים מלאים עם המדינה העברית. ההנהגה הלובית רוצה...להציל את עורה מגורלו של הנשיא סדאם חוסיין אך ההשוואה אינה במקומה. המנהיגות הלובית יכלה לדבוק בעקרונותיה... ללא כל ויתור... שכן לוב אינה חברה בציר הרשע. הנשק הכימי או הביולוגי שלה לא היווה סכנה העשויה לעורר מתקפה אמריקנית דומה לפלישה לעיראק, בעיקר לאחר שהאמריקנים השתכנעו באשר לשינוי השורשי במדיניותה של לוב... החל מהתנערותה מן הזהות הערבית וכלה בהסתלקותה מהליגה הערבית ושיתוף הפעולה המלא שלה עם וושינגטון במלחמתה נגד מה שמכונה הטרור האסלאמי.

 

ההנהגה הלובית העניקה שירות גדול לנשיא בוש ולטוני בלייר, בהצילה אותם בשעתם הקשה, [כאשר נבצר מהם] למצוא נשק להשמדה המונית בעיראק; הנה לוב, אשר הכחישה תמיד [את קיומן של] תוכניות לנשק כימי או גרעיני ברשותה, אומרת לעולם כי אנו הערבים מחזיקים במקום הראשון בעולם [באמירת] שקרים ובהולכת שולל ושלגבינו יש תוקף רק למדיניות האלה הכבדה..."[15]

 

בעלי טורים בעיתונות הירדנית והפלסטינית

בעלי טורים בעיתונות הפלסטינית והירדנית מתחו ביקורת חריפה על החלטת קד'אפי. בעל הטור הד"ר כמאל רשיד טען כי החלטת קד'אפי אינה מוצדקת מכיוון ששום איום לא ריחף מעל לוב וקונן על מיליארדי הדולרים שהוצאו לרכישת נשק להשמדה המונית במהלך 30 השנים האחרונות.[16] 

 

'היכן החירות והיכן הדמוקרטיה לעם הלובי':

בעל הטור עריב אל-רינתאוי כתב ביומון הירדני "אל-דסתור": "קד'אפי קיבל תעודת יושר יוצאת מן הכלל מידי האמריקנים והבריטים... [אף] שלא עשה אפילו צעד אחד בנושאי החירות והנחלת  הדמוקרטיה לעמו... בלייר ובוש יודעים היטב כי לוב עלתה אפילו על עיראק במספר הגולים והפליטים  הפוליטיים שלה ביחס לשיעורם באוכלוסייה... בתי הכלא מלאים באנשי אופוזיציה לוביים...[ורבים אחרים] הוצאו להורג באמתלות של ניסיונות לחולל הפיכות נגד המהפכה הלובית המהוללת. אולם האמריקנים והבריטים שניהלו משא ומתן עם עמיתיהם הלוביים לא פתחו תיק זה [בעברו של קד'פי], שכן אינטרסים של נפט ומסחר קובעים את סדר היום...היכן החירות והיכן הדמוקרטיה לעם הלובי?"[17]   

 

'קאד'פי אינו היחיד שהפקיר את המהפכה'

בעיתונות הפלסטינית ביקרו בעלי טורים את הצעד הלובי בחריפות. בעל הטור חסן ח'צ'ר כתב ביומון הרשות הפלסטינית "אל-איאם": "בעבר היה קד'אפי אביר הלאומיות הערבית וכיום הוא רוצה לפרוש מן הליגה הערבית. בעבר היה קד'אפי מגן עיקש של שחרור פלסטין מן הנהר ועד לים וכיום הוא קורא להקמת מדינה דו לאומית בשם 'ישראטין'. בעבר היה קד'אפי עוין למערב וכיום הוא מדבר על אהבתו למערב בכל דרך אפשרית. מופת אחרון לכך היא נכונותו לפרק את הנשק להשמדה המונית בצורה החורגת מעבר לכל מה שמחייבים כל קני המידה הבינלאומיים בנושא...

 

קד'אפי אינו היחיד... שהפקיר מהפכה [שנעשתה] בשם עקרונות שהוא היה הראשון להפר אותם. קד'אפי אינו ולא יהיה הראשון שנכשל בכל דבר [ובכל זאת] יישאר בעיני בני עמו גאון. משום כך, לא יצאו הלובים לרחובות נגד קד'אפי כפי שיצאו הגרוזינים נגד שוורדנצה. אם אזרחי לוב ייצאו להפגין ברחובות תהיה זו הפגנת המונים בסגנון הערבי המוכר... הם יצאו להישבע לו אמונים מחדש ולהודות לו על מדיניותו החדשה בנושא פירוק הנשק להשמדה המונית, כפי שהודו לו קודם לכן על בנייתו של נשק זה..."[18]  

 

 

 

 



[1] מאידך גיסא, הכחיש קד'אפי כי להחלטתו יש קשר להפלת משטרו של סדאם חוסיין. אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 24.12.2003. 

[2] אל-ג'מאהריה (לוב), 21.12.2003.

[3] אל-שמס (לוב), 21.12.2003.

[4] אל-זחף אל-אח'צ'ר (לוב), 21.12.2003.

[5] "להסיר את הכאפיה להחלטת קד'אפי", אל-סיאסה (כווית), 28.12.2003.

[6] "החלטה לובית אמיצה", אל-ראיה (קטר), 22.12.2003

[8] "השקפה אחרת בנושא פירוק הנשק להשמדה המונית", אל-חיאת (לונדון), 30.12.2003.

[9]ו www.Elaph.com: 9090/elaph, January 3, 2004

[11] "משמעויות הצעד הלובי",  אל-אהראם (מצרים), 21.12.2003.

[12] "לאחר החלטת לוב: מה בדבר הנשק להשמדה המונית שבידי ישראל?", אל-אהראם (מצרים), 26.12.2003

[13] "קד'אפי צודק בהחלט במה שעשה", אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 24.12.2003.

[14] "סדאם וקד'אפי, שני תבשילים מן המטבח האמריקני", אל-סיאסה, (כווית), 28.12.2003.

[15] "ההפתעות הלוביות", אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 22.12.2003.

[16] "הלוואי ולוב היתה מנחיתה עלינו את מכת החסד שהיא מכינה", אל-דסתור (ירדן), ‏24.12.2003

[17] "זהו נשקה של לוב, ומה בדבר החירות והדמוקרטיה?", אל-דסתור (ירדן), 25.12.2003.

[18] "השליט [שולט] במגרשו בגווניו המועדפים", אל-איאם (רש"פ), 23.12.2003.