כללי

 

שינויים בתוכניות הלימוד בעיראק לקראת שנת הלימודים החדשה

 

בעקבות נפילת משטרו של סדאם חוסיין הוקמה במשרד החינוך העיראקי ועדת מורים ומומחים בכירים שנועדה לבחון מחדש את תוכניות הלימוד בבתי הספר בעיראק. הועדה הציעה להכניס תיקונים מהותיים בספרי הלימוד והמלצותיה ייושמו בשנת הלימודים שתפתח בספטמבר 2005. השינויים מבטלים כליל את פולחן האישיות של סדאם ומצמצמים מאוד את תפקידה וחשיבותה של מפלגת הבעת' כפי שהופיעה בספרי הלימוד הישנים. בספרי ההיסטוריה החדשים מוצג נרטיב חדש לגבי האחריות למלחמת איראן-עיראק ולפיו עיראק היא שפתחה במלחמה ולא איראן, ואין מאשימים עוד את הפרסים באיבה היסטורית לערבים, בהצתת מלחמות אזרחים ובחמדנות כלפי עיראק ומדינות המפרץ. גם תולדות השתתפות עיראק במלחמות עם ישראל אינן מוצגות עוד כגבורה עיראקית שהיה ביכולתה להכריע את הכף לטובת הערבים. כמו כן, עוסקים הספרים החדשים בדמוקרטיה ובזכויות אדם ומגדירים מחדש את המושגים 'אזרחות' ו'מולדת'. להלן דוגמאות לשינויים המרכזיים שהוכנסו לספרי הלימוד החדשים כפי שהוצגו ביומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט"[1]:

 

סוף עידן סדאם

ספרי הלימוד החדשים שמים קץ לפולחן האישיות של סדאם חוסיין, שהותיר את רישומו גם במערכת החינוך. כך, למשל, הוסרה מספרי הלימוד תמונתו של סדאם שהתנוססה על העמוד הראשון בכל ספרי הלימוד הישנים. בספר ללימוד אנגלית לתיכון שונה המשפט "אני אוהב את סדאם" למשפט "אני אוהב את עיראק". בספר "ההיסטוריה הערבית האסלאמית" לכתה ה' הושמטה ההשוואה בין הח'ליף העבאסי הארון אל-רשיד לבין סדאם חוסיין. חודש אפריל, שהוזכר לטובה בספרי הלימוד הישנים, משום שבו נוסדה מפלגת הבעת' ובו חל יום הולדתו של סדאם, חדל להיות מוזכר בהקשר זה. מספרי הלימוד הושמטה בין היתר הפסקה הבאה: "אנו אוהבים אותך חודש אפריל, חודש המזל הטוב והאור. בך חל יום הולדתה של מפלגתנו ויום הולדתו של מפקדנו הנשיא סדאם חוסיין, מי ייתן ואללה ישמור ויגן עליו". גם "חגים לאומיים" כגון יום הצבא והמשטרה, יום המורה והתלמיד, יום ייסוד מפלגת הבעת', יום הולדתו של סדאם חוסיין, יום השנה למהפכת יולי 1958 ויום הניצחון, השלום והשהיד אינם נזכרים עוד בספר "הלאומיות" לכתה ו' שבו הופיעו בעבר. הפרק הראשון בספר "החינוך הלאומי" לכתה ד' שעסק ב"תפקיד הנהגת המפלגה והמהפכה, ובראשה הנשיא המפקד סדאם חוסיין, לדאוג למשפחה העיראקית" הוחלף בספרי הלימוד החדשים בפרק המדבר על כללי התנהגות כולל מנהגים ראויים באכילה, בשיחה וכדומה. בספר הגיאוגרפיה החדש חזרו להשתמש בשמותיהם הישנים של ערים ונמלים ששונו בתקופת שלטון הבעת'. כך חזרה העיר "אל-קאדסיה" להיקרא "אל-דיואניה" והעיר "אל-תאמים" חזרה להיקרא "כרכוכ".[2]

 

סוף עידן מפלגת הבעת'

בהמשך למגמת ההתנערות מסדאם חוסיין מבקשים ספרי הלימוד החדשים ליצור הבחנה בין ההיסטוריה של עיראק לבין ההיסטוריה של מפלגת הבעת'. במסגרת מגמה זו הושמטו מספרי הלימוד החדשים ההישגים ו"המעשים הראויים לציון" של מפלגת הבעת'. כך, למשל, בספר "ההיסטוריה המודרנית של המולדת הערבית" לכתה ו' מתקופת שלטונו של סדאם נאמר בשבח הבעת': "בני האומה הערבית הנאמנים הצליחו להבין את [מידת] הקרע וחילוקי הדעות באומה הערבית ואת הצורך שלה באחדות ובהתחדשות. כך נולד רעיון מפלגת הבעת' הערבית הסוציאליסטית, אשר מאז היווסדה ייצגה את רצון האומה הערבית כולה להביט לעבר העתיד". בהמשך מפרט הספר הישן כיצד הגדירו אנשי הבעת' הראשונים את בעיות האומה הערבית ואחר כך מופיע תיאור של הפיכת יולי 1958 בעיראק והפיכת 1962 בתימן.

 

לעומת זאת, בספר הלימוד החדש אודות "ההיסטוריה המודרנית של העולם הערבי" הוסר הדגש ממפלגת הבעת'. הפרק הרביעי בספר מתרכז בהפיכת יולי 1952 במצרים ובהישגים החשובים של הפיכה זו כגון הלאמת תעלת סואץ, בהתנגדות מצרים לתוקפנות המשולשת [בריטניה-צרפת-ישראל] בשנת 1956, באיחוד מצרים וסוריה בשנת 1958 ובהפיכה באלג'יריה בשנת 1954. במסגרת הפיכות אלו מוזכרת גם הפיכת יולי 1958 בעיראק. ספרי ההיסטוריה החדשים אינם עוסקים בתולדות הפיכת 1963 והפיכת 1968 [שהביאו את מפלגת הבעת' לשלטון].

 

התייחסות חיובית יותר לפרסים

בתקופת סדאם הגיע לשיא היחס העוין כלפי הפרסים המלווה את האסלאם מראשיתו. איבה עמוקה זו באה לידי ביטוי בספרי הלימוד מתקופת סדאם. לעומת זאת, בספרי הלימוד החדשים נעשה ניסיון להציג עמדה חיובית יותר כלפי השכנים ממזרח. בספרי ההיסטוריה הושמטו רוב ההתייחסויות "לאיבה ההיסטורית שרוחשים הפרסים לערבים" ובנוגע ל"קשירת הקשר של הפרסים נגד הערביות והאסלאם". בספרי "תולדות האסלאם" הושמטו פסקאות שהופיעו בספרים הישנים בנוגע לתפקיד הפרסים בהצתת מלחמת האזרחים ["פתנה"] בתקופת שלושת הח'ליפים ישרי הדרך החל מתקופתו של הח'ליף השני עמר בן אל-ח'טאב, וכן בנוגע לתפקידם ברצח הח'ליפים השלישי והרביעי עת'מאן בן עפאן ועלי בן אבי טאלב. בספרי קריאה לכתה א' הושמטו כל המשפטים הקשורים למלחמה עם איראן, כולל המשפטים הבאים: "ברצוני לכתוב מכתב לאבי ולחבריו הנלחמים בחזית המערכה באויבים הפרסים ומגנים על המולדת" וכן "אנו מברכים אתכם על הניצחון, הו חיילי המפקד סדאם".

 

נרטיב חדש לתולדות מלחמת עיראק-איראן

שינוי משמעותי ביותר מציגים ספרי הלימוד ביחס למלחמת עיראק-איראן (1980-1989). בניגוד לנרטיב שנלמד בתקופת סדאם לפיו תוקפנותה של איראן הובילה למלחמה, מלמדים הספרים החדשים כי עיראק היא שפתחה במלחמה וכי המלחמה הסתיימה ללא מנצחים או מפסידים. כך, למשל, הושמטה מספרי ההיסטוריה החדשים הפסקה הבאה: "בארבעה בספטמבר 1980 הפגיזו הכוחות האיראניים ערים עיראקיות, סגרו את מיצר הורמוז בפני ספינות עיראקיות והפגיזו מתקנים כלכליים ואוניות שעגנו בשט אל-ערב [שפכם המשותף של נהרות הפרת והחידקל]. הכוחות העיראקיים האמיצים הגיבו על התוקפנות ב-22 בספטמבר 1980, כלומר 18 יום לאחר התנועות הממשיות של איראן לכיבוש עיראק. הצבא העיראקי האמיץ הוכיח לאיראנים כי שאיפות אלו אינן אלא אשליות חסרות בסיס, שהרי הצבא העיראקי מיגר את כוחותיהם הצבאיים בקרבות שונים ולא אפשר להם לטמא את עיראק."

 

בספרי הלימוד החדשים בוטלו גם פרקים המאשימים את איראן בחמדנות "במפרץ הערבי" הידוע מצדם של הפרסים בשם "המפרץ הפרסי". בספר היסטוריה לכתה ו' הושמטה הפסקה הבאה: "אזור המפרץ הערבי נתון לחמדנות האיראנית זה מאות שנים. הסכנה האיראנית לאזור המפרץ דומה לסכנה הציונית בפסלטין, שכן איראן טוענת לשווא שאזור המפרץ הערבי ישוב להיות שלה. טענותיה [לריבונות] בבחריין הם הוכחה לכך. לשם הגשמת החמדנות הפרסית באדמות הערביות, קשרה איראן קשר עם בריטניה בשנת 1971 לכבוש את שלושת האיים הערביים הנמצאים במפרץ הערבי, טנב אל-כוברא, טנב אל-צוע'רא ואבו מוסא, וזאת לאחר שבריטניה נסוגה מהם. בשל כיבוש איים אלו הפכה איראן לשליטה על מיצר הורמוז שבמפרץ הערבי".

 

במסגרת שינוי ההתייחסות לאיראן הושמט מספרי ההיסטוריה החדשים גם פרק בנוגע ליחסים העיראקיים איראניים לאחר נפילת השאה בשנת 1979. בפסקאות שהושמטו נכתב בין היתר: "עיראק ציפתה שהממשלה החדשה תשנה את עמדתה כלפיה ותפתח דף חדש ביחסים בין המדינות שיתבססו על כבוד הדדי ושכנות טובה. אולם, לאחר שאנשי ח'ומיני השתלטו על השלטון באיראן, התברר שהם רק ממשיכיהם של הממשלות הקודמות ושהם נוטרים טינה לעיראק ולאומה הערבית אף יותר מקודמיהם. חמדנותם בעיראק ובמפרץ הערבי נחשפה ושליטי איראן החדשים החלו להכריז בגלוי בהזדמנויות רשמיות ובאמצעי התקשורת על כך שברצונם 'לייצא את המהפכה' מחוץ לאיראן. משמעות הדבר כפיית משטרם על עיראק ועל מדינות המפרץ הערבי. טענתם כי הם שולטים בהתאם לשריעה האסלאמית היא רק מסווה לביצוע תוכניותיהם האימפריאליסטיות. השריעה האסלאמית חפה ממעשיהם העומדים בסתירה להוראות האסלאם..."

 

תפקיד הצבא העיראקי במלחמות עם ישראל

בספרי הלימוד החדשים הושמטו פסקאות שדיברו על "גבורתו" של הצבא העיראקי במלחמות עם ישראל בשנת 1948 ובשנת 1973. בפרק החמישי בספר "ההיסטוריה המודרנית של העולם הערבי" לכתה ו' מתקופת שלטונו של סדאם הופיעה פסקה בנושא ההתנגדות העיראקית לתוכנית החלוקה של האו"ם. נושא זה הופיע באופן מתמיד כשאלה בבחינות. בספר נכתב כי "למפלגת הבעת' הערבית הסוציאליסטית היה תפקיד חשוב בהתנגדות לכוחות היהודים והציוניים, שכן המפלגה הרכיבה מלוחמיה ומתומכיה קבוצות של מתנדבים שנלחמו לצד הכוחות הערביים לשחרור פלסטין". פסקה זו הושמטה מהספר החדש.

 

אשר לתפקיד הצבא העיראקי במלחמת 1973, מופיעה בספר מתקופת סדאם פסקה לפיה: "בחזית הסורית הצליח הצבא הסורי להשיג ניצחון ברור על הכוחות היהודיים והציוניים בהרי הגולן. אולם, הכוחות הסוריים לא המשיכו [להחזיק בניצחון] בשל פקודות מטעם שליט סוריה (חאפט' אל-אסד). המצב התהפך, הכוחות היהודיים והציוניים הפכו למתקיפים והתקדמו לעבר דמשק שכמעט ונפלה בידי הציונים, אלמלא הגיע הצבא העיראקי במהירות מעוררת פליאה, נכנס למערכה ונלחם בגבורה יתרה. בכך הציל הצבא העיראקי את דמשק וקירב את הניצחון [שהיה מושג] אלמלא קיבל המשטר הסורי את הפסקת האש". גם פסקה זו הושמטה מהספר החדש, אך השאלה לגבי תפקיד הצבא העיראקי במלחמת 1973 נשארה בסוף הפרק.

 

יהדות לצד ציונות

בספרי הלימוד החדשים נוספה לצד המילה יהדות המילה ציונות. כך,למשל, הוחלף הפרק "הציונות – הגדרתה, מטרותיה ושיטותיה" בפרק "היהדות הציונית – הגדרתה, מטרותיה ושיטותיה". בהתאם לכך מוזכרים בספרים החדשים: "שיטותיה של היהדות הציונית והכרזת בלפור" וכן "הקונגרס היהודי ציוני". במאמר לא נמסרו פרטים נוספים לגבי תיקון זה שהוכנס בספרי הלימוד.

 

הגדרה חדשה למושגים 'אזרחות' ו'מולדת'

בספר החדש העוסק ב"חינוך לאומי וחברתי" הוגדר מחדש המושג 'אזרחות'. בעבר שימש המושג במשמעות "אהבת המולדת, העם והמפקד" ואילו בספרי הלימוד החדשים משמעו "הכרה פנימית המתבססת על קשר לארץ ולאנשים המתגוררים באותה הארץ. קשר מצפוני זה קיים בזכות שורה של ערכים חברתיים הקושרת את הבריות אחד לשני וגורמת להם לעשות את הטוב למען הכלל."

 

בספרי הלימוד הישנים נאמר לגבי האזרחות: "חובתנו הבסיסית כלפי מולדתנו היא להגן עליה מפני פולשים וחמדנים ולשמור על חירותה, כבודה ועצמאותה. ההגנה על המולדת מתבצעת בדרכים רבות, שהחשובה שבהן היא השתתפות בנשיאת נשק והתכוננות מתמדת למלחמה באויבים ובחמדנים. הדבר מתבצע באמצעות התגייסות לצבא או באמצעות עבודה במנגנוני הביטחון הפנימיים". בספרים החדשים, לעומת זאת, נאמר: "האזרחות היא יסוד הדמוקרטיה. אין חברה דמוקרטית שהמבנה שלה אינו נשען על האזרח. המדינות הדמוקרטיות בעלות הציביליזציה יצרו את הכללים והעקרונות המבטיחים את כיבוד הזכות לאזרחות. אזרחיהן חשים ביטחון ובה בעת מחויבים לבצע את חובותיהם כלפי המדינה והחברה. [בימינו] עדיין יש חברות שונות המפרות את זכויות האזרחות ואזרחיהן אינם חשים בביטחון."

 

שינויים הוכנסו גם בהגדרת המושג 'מולדת'. בספרי הלימוד הישנים נאמר כי "המולדת היא האדמה שבה מתגורר העם. העם מנצל את אוצרותיה ובונה עליה את הציביליזציה שלו והיא כוללת מחוזות, ערים וכפרים. המולדת שלנו היא עיראק והיא חלק ממולדתנו הערבית הגדולה." בספרי הלימוד החדשים, לעומת זאת, הוגדרה המולדת בתור "המקום שבו חי עם כלשהו בעל גבולות קבועים וידועים ועליה הוא בונה את הציביליזציה שלו. אין מנוס מכך שמדינות אחרות יכירו בגבולות אלו ויכבדו אותם. זכותו של כל אדם, תהא אשר תהא דרגת התפתחותו, שתהיה לו מולדת שתכלול אדמה, מים ואוויר."

 

חינוך לזכויות אדם ודמוקרטיה

התפתחות חשובה נוספת בתוכניות הלימוד החדשות היא עיסוקן בדמוקרטיה, בחירות ובזכויות אדם אשר לא נזכרו בתוכניות הישנות. כך, למשל, יש בתוכניות הלימוד החדשות מקום נכבד לנושא זכות האדם לאזרחות, לשוויון, לחירות, לחיים, לתנועה חופשית, לקניין ולכבוד.