כללי

 

תגובות בתקשורת המצרית לפיגועים בשרם אל- שיח'

 

פיגועי ה-23 ביולי 2005 בשרם אל-שיח' עוררו תגובות רבות בתקשורת המצרית ביחס לזהות מבצעיהם ולמניעיהם. במאמרים רבים בתקשורת הממסדית נטען כי הפיגועים נועדו לסכל את תהליך הרפורמות במצרים ולפגוע בתפקיד שהיא ממלאה באזור. מאמרים אחרים היפנו אצבע מאשימה לעבר ההסתה במסגדים ובאמצעי התקשורת במצרים שהצמיחו את הטרור. כמו כן היו שטענו כי הפיגועים באו בתגובה למדיניות ארה"ב וישראל במזרח התיכון והיו אף שרמזו כי גורמי מודיעין מערביים, והמוסד הישראלי בפרט, מעורבים בפיגועים במטרה לפגוע באינטרסים של מצרים. עיתונות האופוזיציה מצידה האשימה את מדיניות משטרו של מובארכ ואת מנגנוני הביטחון המצרים שביחסם לאוכלוסיה הם גורמים לטרור. להלן התגובות העיקריות לפיגועים כפי שהופיעו בעיתוני הממסד והאופוזיציה: 

 

הפיגועים נועדו לפגוע בתהליך הרפורמות במצרים

במאמרים רבים בעיתונות המצרית נטען כי מטרת הפיגועים היא לפגוע במעמדה האזורי הבינ"ל של מצרים ולסכל את תהליך הרפורמות בה. צובחי עסילה, חוקר ב"מרכז של אל-אהראם למחקרים פוליטיים ואסטרטגיים" כתב תחת הכותרת  "הטרור ותפקידה של מצרים באזור" כי "הדבר המסוכן ביותר בפיגועי שרם אל-שיח' - שנודעה כעיר השלום וכמקום התכנסותן של הועידות הבינלאומיות החשובות שמצרים עורכת כדי [לדון] בסוגיות הנוגעות לאזור כמו תהליך השלום, עיראק וסודאן – שהם מראים באופן מכריע שהמטרה היתה [לפגוע] בתפקידה של מצרים באזור...

 

עיתויה של פעולת שרם אל-שיח טען עסילה הוכיח "שפעולה זו נועדה לערער את היציבות הפנימית [במצרים] ולהכשיל את תהליך הרפורמה הפנימית או, לפחות, לשבשו. שהרי בעוד מספר שבועות תיגש מצרים... בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה לבחור [מועמד] לנשיאות מבין כמה מועמדים."[1]

 

אוסאמה סראיא, העורך הראשי החדש של היומון הממסדי  "אל-אהראם", קבע כי "אלו אשר פוצצו את מלון ע'זאלה במפרץ נעמה והרסו את השוק המסחרי בשרם אל-שיח' רוצים לעצור את [ההתקדמות] של המצרים ואת תהליך הרפורמה והצמיחה."[2]

 

שיח' אל-אזהר: המפוצץ עצמו בפלסטין לא נחשב למתאבד

שיח' אל-אזהר, הד"ר מחמד סיד טנטאוי, פרסם גילוי דעת בו גינה את הפיגועים. בראיון ליומון הלבנוני "צדא אל-בלד" אמר כי "מי שמפוצץ את עצמו נחשב מתאבד פרט לפעולות ההתנגדות בפלסטין שמבצעיהם הם שהידים..." לדבריו הפיצוצים "אינם ג'יהאד כיוון ש[משמעות] הג'יהאד להלחם באויב ולא בנפש המאמינה, שאללה אסר להרוג אותה. שלוש הדתות המונותיאיסטיות מכבדות את זכויות האדם ואת זכותו לחיות. השריעה האסלאמית אוסרת על הריגת אזרחים, נשים וילדים חפים מפשע בין אם הם מוסלמים ובין אם לא. כל עוד הם חיים בקרבנו באחווה ובשלום הרי שאללה אסר עלינו להפקיר את דמם."  לדעת טנטאוי מי ש"הרג נפש ללא סיבה מוצדקת כאילו הרג את כל האנושות, פרט למבצעי פעולות ההתנגדות בפלסטין. באשר למה שמתרחש במצרים ובעיראק הרי שהדבר נחשב להתאבדות".[3]           

 

עורך שבועון מצרי: הטרור – תוצאת ההסתה במסגדים ובתקשורת

עבד אל-קאדר שהיב, עורכו החדש של השבועון הממסדי  "אל- מצור", טען כי קיצוניותם של הטרוריסטים בשרם אל-שיח' היא תוצר של ההסתה בחברה המצרית: "יש בקרבנו שטנים מדברים. באמצעות אמירותיהם הם מסיתים את הנוער לטרור, כדי שיהפכו לקבוצת רוצחים בשם האסלאם. אין מחלוקת על כך שאלו שפוצצו עצמם אינם צמח שטני שהופיע פתאום, אלא תוצר של חברה בעלת מחשבות קיצוניות, שקל לשלוט עליהן ולהפוך את אלו המחזיקים בהן לטרוריסטים המוכנים לפוצץ את עצמם כדי להזיק לתושבים ולמדינתם. יהיה זה נאיבי לחשוב שהפשע של שרם אל-שיח' הוא נקמה על המעצרים [השרירותיים] של המשטרה את תושבי סיני... [הנערים] האלה הפכו לקיצונים בשל ההסתה המתמשכת לקיצוניות שאנו התרנו בחברתנו. למרבה הצער, הסתה זו עדיין נמשכת הן על בימות המסגדים, בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו."[4]

 

מנגד דחה עורך השבועון הממסדי הדתי "עקידתי", מגדי סאלם, את הטענה כי הממסד הדתי מסית לאלימות ולטרור: "אלה אשר ניצלו את מה שארע בשרם אל-שיח' כדי לתקוף את אנשי הדת והתועמלנים ללא הבחנה, לא שונים, לפי דעתי, מאלה ששרפו את המסגדים באירופה כתגובה לפיגועי לונדון. אנשי הדת והתועמלנים של אל-אזהר מדברים אך רק מנקודת המוצא של דרך האמצע באסלאם [הוסטיה] וסובלנותו המתנגדת לפגיעה באנשים השלווים ועורכת הבחנה בין הגנה עצמית  לבין תוקפנות שכן הריגת נפש אחת שקולה להריגת העולם כולו... "[5]

 

הטרור הוא תוצאה של מדיניות המערב במזרח התיכון

היו שטענו כי הטרור הוא תוצאה של מדיניות ארצות המערב ביחס למזרח התיכון. הד"ר למדעי המדינה, אמירה אל-שנואני, כתבה ביומון "אל-אהראם": "חיסול הטרור יהיה באמצעות חיסול הסיבות לטרור. אין ספק שאיננו מכירים ב[לגיטימיות של] הטרור בשום צורה שהיא ובהרג אזרחים משום דת או אזרחות. [אולם] אנו חושבים שהטרוריסטים רואים את המדינות החזקות נוקטות באותו הטרור ואף בטרור מכוער יותר, טרור [המתגלם] בהרג של אנשים ובהרס ערים וכפרים, כפי שמתרחש באפגניסטאן ובעיראק וכן בהכחדת העם הערבי על האדמות הפלסטיניות מצד ישראל. [זאת] בעידודן של המדינות החזקות בעולם, מהן מצפים לפעול כדי להפיץ את הצדק והשלום בין העמים והמדינות. [הטרוריסטים] רואים שהקהילייה הבינלאומית עומדת מן הצד וזונחת את המוסלמים בכל הארצות להיות נתונים למעשי טבח לא רק בפלסטין, באפגניסטן, בעיראק ובמקומות אחרים, אלא גם בעיירה הנוצרית סרברניצה שבבוסניה...

 

חיסול הטרור מלונדון ועד שרם אל-שיח' לא יתגשם לעולם אלא באמצעות זניחת המדיניות העושקת ומדיניות המוסר הכפול וכן באמצעות הגשמת הצדק בין העמים כדי שאירועים מצערים אלה לא יישנו."[6]    

 

טענה דומה נשמעה גם מצד חוגי אופוזיציה מצריים. כך למשל פרסמה תנועת האחים המוסלמים גילוי דעת המגנה את הפיגועים ובה בעת קובע כי  "מעשי הרודנות הבינלאומית, התוקפנות נגד העמים, והמלחמות שבאמצעותם תקפו כוחות האימפריאליזם העולמי את רוב עמי העולם - הם שיצרו את תרבות האלימות והטרור. העולם הפך להיות פחות בטוח ויציב בשל האווירה שנעכרה על ידי המלחמות והמנגנונים הקטלניים שיצר האדם כדי לרצוח את אחיו."[7]        

 

בעלי טורים וגנרלים לשעבר: יתכן שישראל עומדת מאחורי הפיגועים

בעיתונות המצרית נשמעו גם האשמות לפיהן מנגנוני מודיעין זרים בכלל, והמוסד בפרט, מעורבים בפיגועים: מורסי עטא אללה, העורך הראשי החדש של יומון הערב "אל-אהראם אל-מסאאי" כתב: "אינני מוציא מכלל אפשרות שחלק מקבוצות הטרור פועלות - במודע או שלא במודע - לטובת מנגנוני מודיעין [זרים]. לפני תקופה קצרה ערכה ממשלת שרון מסיבת הוקרה למספר קצינים, חיילים ומרגלים ששירתו את מנגנון המודיעין של ישראל - המוסד. אנשים אלה ביצעו בשנת 1954 סדרת פיגועי טרור בקהיר ושייכו אותם לארגונים אסלאמיים מצריים קיצונים. [זאת] לפני שהאמת נתגלתה ועוררה שערורייה שהסעירה את ישראל ונודעה בשם "פרשת לבון."[8]

 

בתחקיר שערך העורך של שבועון האופוזיציה "אל-אוסבוע", מצטפא בכרי,  הוא הצביע גם על מעורבות המוסד בפיגועי שרם אל-שיח'. בתחקיר נטען כי המוסד הישראלי הגיע להבנה עם ארגוני טרור לפיה הם יחטפו עבורו את השגריר המצרי איהאב אל-שריף והמוסד, בתמורה, יסייע להם לבצע את פעולת הטרור בשרם אל-שיח'.

 

בתחקיר נכתב: "המוסד רצה לתפוס את השגריר איהאב אל-שריף... ולחקור אותו מפני שהוא רימה את הבכירים הישראלים והצליח להשיג מידע מסוכן הקשור להתחמשות הצבאית הישראלית ולכמה מהפיתוחים החדשים של תוכניות הגרעין הישראלי...

 

לזרוע של המוסד בבגדאד ניתנה הוראה לנצל את קשריו עם אחד הארגונים הטרוריסטים שפעיליהם נכנסו לעיראק מאחת הארצות השכנות ולגבש תוכנית לחטוף ולחקור את אל-שריף. הנתונים מצביעים על כך שלמוסד הישראלי בעיראק יש קשרים חזקים עם הקבוצה המפוקפקת הזו, שחותרת לעורר מלחמת אחים על רקע עדתי בעיראק וכי היחסים ביניהם התבססו על אינטרסים לפיהם: הישראלים יכולים לתת לקבוצות אלו נשק וחומרי נפץ ובתמורה יובטח כי האינטרסים של הישראלים בעולם ובאזור לא יפגעו על ידם..."

 

על פי התחקיר, פעילי הקבוצה הטרוריסטית הסכימו "לבצע את פעולת [החטיפה של השגריר]  ובתמורה 'ישראל' תעזור להם, ככל יכולתה, לבצע פעולה טרוריסטית גדולה בתוך מצרים, ובאזור שרם אל-שיח' בפרט... בתחילה היססו הישראלים, כיוון שהם סברו ששרם אל-שיח' תהיה מלאה במספר גדול של ישראליים שעלולים למות בפעולה זו. הנהגת המוסד הציעה שהפעולה תהיה בקהיר במקום בשרם אל-שיח' אולם הפעילים המשתייכים לארגון הטרוריסטי בעיראק התנגדו לרעיון זה ועמדו על כך שהפעולה תבוצע בשרם אל-שיח'."

 

התחקיר קבע כי 'ישראל' הקלה על  חלק מהפעילים הטרוריסטים, הפועלים בתאום עם קבוצה זו, להיכנס לשטחי מצרים דרך הגבול עם מצרים, וכן הקלה על כניסת המכוניות וסיפקה יותר מטון של חומרי נפץ, שהוכח לאחר מכן שהם זהים לאותם חומרי נפץ בהם נעשה שימוש בפעולת [הטרור] בטאבה. [כמו כן] הוסכם עם כמה פעילים מקומיים בתוך מצרים כי הם יבצעו את הפעולה הזו וינצלו את המתיחות השוררת בינם לבין מנגנון הביטחון המצרי. המוסד לקח על עצמו לחלוטין את ניהול הפעולה בתמורה להשגת השלל הגדול ביותר והוא השגריר המצרי החטוף...

 

בשלב התכנון הסופי עליו פיקחו פעילי המוסד, ולאחר שנודע בוודאות שכל הישראלים נענו לאזהרות שלא לנסוע לשרם אל-שיח', הם התמקדו ב[מטרה] להרוג  כמה שיותר מצריים באזור ותיירים זרים. זאת מאחר ש'ישראל' סברה שהפעולה תשרת את המטרות הישראליות, שכן הפגיעה בתיירות במצרים וערעור יציבותה יאלצו אותה להיכנע באופן מוחלט לדרישות הישראליות. יש להניח כי לאחר הצלחת הפעולה הזו, יימסר השגריר המצרי החטוף לפעילי המוסד בעיראק כדי שיחקרו אותו. במידה  ותוציא 'ישראל' פסק דין על הוצאה להורג הרי שהיא תמסור את השגריר פעם נוספת לקבוצה שחטפה אותו כדי להוציאו להורג בעיראק ומיד תופיע גופת השגריר המצרי או פעולת הריגתו על קלטת וידיאו. דברים אלו עשויים לפתור את התעלומה  לחלוטין."[9]

 

גם הגנרל צלאח אל-דין סלים, יועץ ב"מרכז הלאומי למחקרי המזרח התיכון בקהיר", העלה אפשרות זו: "בשלבים הראשונים של פיגועי טרור קשה לקבוע מי ביצע אותם, אולם קל להוכיח מי הם בעלי האינטרס העומדים מאחוריהם ומי הם אלה שיכולים להפיק מהם תועלת. בראשם עומדת ישראל המתאמצת להביך את ההנהגה המצרית, להציב תנאים לא הוגנים להשלמת נסיגתה מרצועת עזה ולחסל את ההתנגדות הלאומית שישראל וארה"ב יחדיו מגדירות את פעילותה כקיצונית וטרוריסטית שחובה לחסלה." לדבריו, באמצעות הפיגועים שואפת ישראל  "לשבש את ההסדרים הביטחוניים הצבאיים עם מצרים ובייחוד את פרישת יחידות משמר הגבול לאורך הגבול הבינלאומי בין מצרים לבין ישראל..."[10]

 

דברים דומים אמר גם הגנרל אוסאמה חלאוה, עו"ד בבית המשפט העליון לערעורים ונשיא לשעבר של בית המשפט של המשטרה:  "המוסד הישראלי יכול למלא את התפקיד הזה כדי להכשיל את תהליך השלום ולפגוע בביטחון ובאינטרסים הכלכליים של מצרים ובייחוד בתיירות בסיני... כל הנסיבות הביטחוניות במקום הזה מוכיחות שמאחורי ארגון [הטרור] הזה עומד כוח מודיעיני. [לכן] על [מנגנון] הביטחון המצרי להיות ערני יותר ולשים לב - לפני [בדיקת האזרחים] המצרים - להליכי הבידוק הביטחוני של האזרחים הזרים, ובייחוד של הישראליים, כדי למנוע את הישנותם של מעשי טרור כאלה."[11]

 

בעל טור באל-אהראם: לישראל אין אינטרס לבצע פעולות טרור במצרים

מאידך, שלל נביל עמר בעל הטור ביומון הממסדי "אל-אהראם" את הטענות בדבר מעורבותה הישירה של ישראל בפיגועים וטען כי הסיבה לפיגועים היא המשבר בחברה המוסלמית. במאמר תחת הכותרת "המוסד והג'האד!" הוא כתב: "עלינו להודות שתרבותנו הדתית [נמצאת] במשבר המתאפיין באלימות ובהתאבדויות נגד [אנשים] אחרים המוכרות רק בתרבות  האסלאמית ובתרבות היפנית - הקאמיקאזה.

 

לאורך ההיסטוריה של היהודים לא ידוע שהם ביצעו מעשים כאלה. נכון, שיש להם את היכולת לבצע  פעולות טרור אולם הם אינם צריכים להקריב את חייהם לשם כך. שנית, עלינו לענות על שאלה פשוטה והיא - מה תרוויח ישראל מפעולות אלה? כמובן, שהפעולות מכשילות את הצמיחה [במצרים] ומעודדות מצב של מאבק פנימי בין האסלאמיסטים לבין המדינה, אולם איזה מחיר עלולה ישראל לשלם אם יתגלה הנסתר ותיוודע מעורבותה?! המחיר יהיה יקר מאד שאין לה אינטרס לשלם אותו... והוא ניתוק יחסיה עם מצרים, ביטול הסכם השלום המצרי הישראלי וחזרה למצב של מלחמה לצד בעיות גדולות עם העולם."  

 

מאידך, הסכים עמר עם הטענה כי יתכן ש "ישראל מפעילה באמצעות שלט רחוק קבוצות אסלאמיות מבלי שהן ידעו זאת". לדבריו, מקרה כזה יהווה  "ראיה חותכת למשבר הדתי והתרבותי בגינו בני אדם רוצחים אנשים חפים מפשע תוך שהם חושבים שזהו ג'יהאד למען אללה! [ולכן] המשבר הוא אך ורק בנו, אפילו אם אחרים מנצלים אותו!"[12]

 

בעלי טורים בעיתונות האופוזיציה: מדיניות מובארכ גרמה לטרור

בעלי טורים בעיתוני האופוזיציה האשימו את מדיניות משטרו של מובארכ שגרמה להופעת הטרור במצרים. עבדאללה אל-סנאוי, עורך השבועון הנאצריסטי "אל-ערבי" כתב:  "אין מנוס מכך שכל חקירה פוליטית תפנה אצבע מאשימה כלפי משטרו של הנשיא מובארכ. הפרצות הביטחוניות [במצרים] אחראיות [לפיגוע] מבחינה פלילית ואילו הפרצות הפוליטיות גרמו למצרים להיות בלתי מוגנת, הפעם בהתמודדות עם הקבוצות האלימות והטרור. המדיניות של המשטר לא משביעה רצון והלגיטימציה שלו שחוקה... הלחץ הפוליטי מתגבר ונמשך ללא פתרון באופק. חסר [כיום] דו-שיח לאומי אמיתי.

 

באווירה של מהומות פוליטיות צומחים הטרור והאלימות המאיימים על כל המדינה ודוחפים אותה לביצה של דם... קרוב לודאי שארגוני הטרור החדשים יוכלו להכות באזורים אחרים במצרים, להפחיד את המצרים ולהזיק לכלכלה החולה הנשענת בעיקר על התיירות... הצעד הראשון הנחוץ כדי לחזק את מצרים הוא תיקון החזית הפנימית באמצעות רפורמה פוליטית חוקתית מקיפה ובאמצעות הפסקת קומדיית הבחירות לנשיאות ואולי [אף] דחייתן למספר חודשים, כך שיהיו בחירות אמיתיות בין מתמודדים אמיתיים."[13]

 

מגדי מהנא, בעל טור ביומון העצמאי "אל-מצרי אל- יום" טען כי יש קשר בין הפיגועים בשרם אל-שיח' לבין יחסם של מנגנון הביטחון המצרי לתושבי סיני החשודים במעורבות בפיגועים בטאבה: "הפיגועים האחרונים אירעו בשל ההפרות [של זכויות האדם] של תושבי סיני מצד מנגנוני הביטחון [המצריים] לאחר  פיגועי טאבא, [כפי] שדיווחו האגודות ומרכזי זכויות האדם בדוחותיהם... המסקנה הראשונה היא שיש לעיין מחדש במדיניות הביטחונית כך שהיא תפסיק את הפרות [זכויות האדם] ותטפל בטעויות [של אנשי הביטחון] שהבולטת ביניהן היא המעצרים השרירותיים לאחר פיגועי טאבא והיחס הרע כלפי משפחות הנאשמים."[14]