האינטלקטואל המצרי טארק חגי במכתב לשר ההקדשים: "משימתנו הקדושה – השבת האסלאם לדרך המתינות והפשרה"

האינטלקטואל המצרי הליברלי ד"ר טארק חגי, פרסם בשבועון המצרי "רוז אל-יוסף" מכתב פתוח אל  שר ההקדשים, ד"ר חמדי זקזוק, הקורא לו לפעול להצלת האסלאם מידי הקיצוניים ולהשבתו אל דרך המתינות והפשרה. בתשובה לפנייתו, ענה השר זקזוק כי מצרים היתה מאז ומתמיד סובלנית כלפי כל האסכולות הדתיות ואין חשש שהרעיונות הקיצוניים ישתלטו עליה. לדברי זקזוק, משרדו מפקח על אנשי הדת הפועלים ביותר מ-94,000 מסגדים ובהם אין מחזיקים ברעיונות קיצוניים כלשהם. להלן חלקים ממכתבו של ד"ר חגי ומתגובתו של השר זקזוק:

ד"ר טארק חגי: "...כאשר האזנתי לדרשות יום השישי במצרים בשלושים השנים האחרונות, היה לי ברור שהדוברים משלבים בין האסכולה החנפית לאסכולה השאפעית, שהרי זהו טבעה של מצרים: מצרים הרשמית משתייכת לאסכולה החנפית ומצרים העממית משתייכת לאסכולה השאפעית.[1] אולם כאשר אני מאזין כיום לדרשות יום השישי, אינני חש בהשפעה גדולה של אבו חניפה ושל מחמד בן אדריס אל-שאפעי, אלא אני שומע שמכים בתופים של אבן תימיה ושל אבן קים אל-ג'וזיה וזהו דבר חדש במצרים.[2]

הציבור הרחב מעריץ את אבן תימיה משום שהתרבות הוהאבית התפשטה בעולם המוסלמי המודרני, אך החנפים מאמינים כי אבן תימיה אינו חכם הלכה חשוב ולא ניתן להשוותו לאבו חניפה אל-נעמאן, לאל-שאפעי, ללית' [בן סעד] או לג'עפר אל-צאדק.[3] ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שלמעט במאה השנים האחרונות, הגותו של אבן תימיה לא נפוצה במרכזי האסלאם החשובים ביותר – מצרים, מרוקו, סוריה הגדולה, תורכיה ועיראק - אלא הסתננה בחשאי למזרח האי הערבי [קרי: מזרח סעודיה] ובמיוחד לנג'ד. במקומות אלו התאהבו הבדואים של המדבר המנותק ממקומות יישוב ומהעולם החיצון אהבה עזה בהגותם של אבן תימיה ואבן קים אל-ג'וזיה... אולם המקומות המיושבים, ובמיוחד אלו בעלי ההיסטוריה והתרבות הארוכה, לא הקדישו תשומת לב רבה להגותם של השניים ואפילו לא להגותו של אבן חנבל עצמו.

אילולא העושר העצום שנחת על האי הערבי [עם גילוי הנפט], לא יכולים היו הבנת האסלאם בדרך הוהאבית והרעיונות של אבן תימיה לכבוש מקום מוביל בעולם המוסלמי... ולא יכולים היו לסלק את הבנת [האסלאם] על פי הדרך המצרית, הסורית והתורכית שהתבססה על דרך הפשרה ['וסטיה'] ועל ההלכה שפסקו אנשים בעלי שיעור קומה גדול יותר כמו אבו חניפה ואל-שאפעי.

היום יש לנו משימה קדושה - להגן על האסלאם ולהחזיר אותו להיות אסלאם מתון ודרך של פשרה כפי שהוא באמת, וזאת לא למען העולם אלא למען עצמנו. השבת האסלאם המתון למקום ההנהגה בעולם המוסלמי מחייבת תוכנית מוגדרת שאינני רואה שיש מישהו המסוגל להציבה יותר מאשר [שר ההקדשים המצרי]...

כמו כן, אני סבור שאתה מסכים עמי כי רמת התרבות, הידע והתפישה של רבים ממפיצי האסלאם בינונית ובמקרים רבים אף הרבה מתחת לזאת. אינני יודע מה הופך אדם בעל רמה תרבותית נמוכה להיות מוכשר לטפל בעניינים פוליטיים, כלכליים וחברתיים בדרשות יום השישי, בשעה שהוא אינו מסוגל לקרוא עמוד אחד בשפה זרה. חובתך בתור שר הקדשים נאור להציב כללים לדרשות יום השישי, כך שהדרשן לא יעסוק בעניינים פוליטיים, כלכליים, חינוכיים ותקשורתיים, כשברוב המקרים הוא לא מגיע לדרגתו של תלמיד בתחומים אלו. מן הראוי שדרשות האמאמים יהיו בנושאי [מוסר, כגון] התכונות הטובות, הצדק, האוביקטיביות, ההומניות, ההתנהגות המשביעה את רצון אללה כלפי אנשים אחרים מעדות שונות, הנאמנות והשכנות הטובה, רכישת הידע, ההצטיינות בעבודה, ההתנהגות הישרה כלפי העשוקים, מתן כבוד לנשים, רגשות חיוביים כלפי אחרים, המלחמה ביצר וסיוע לחלשים, לנזקקים ולחולים. אלו הם התחומים שאנו רוצים ומצפים שהמטיפים יעסקו בהם לאחר שמשרד ההקדשים יציידם בידע רב..."[4]

כחודש וחצי לאחר פרסום המכתב ענה שר ההקדשים, ד"ר חמדי זקזוק: "הכיתתיות הדתית הצרה וההתאבנות האינטלקטואלית המאוסה זרים לחברה המצרית ואינם הולמים את טבעה הסובלני. לאורך ההיסטוריה האסלאמית של מצרים היא הכירה – ועדיין מכירה - בפלורליזם כיתתי והיא לא נקטה קנאות עיוורת לטובת אסכולה כלשהי נגד אסכולה אחרת. למרות שאל-אזהר הוקם לפני למעלה מאלף שנה כדי להפיץ אסכולה הלכתית אחת, היא האסכולה השיעית - הרי שבהתאם לאופי העם המצרי הוא הפך למוסד המלמד את ארבע האסכולות ההלכתיות [הסוניות] בלא לקנא לאף אחת מהן... כאשר הפך השיח' מחמוד שלתות ז"ל לשיח' אל-אזהר, הוא הוסיף לתוכנית הלימודים בפקולטה ללימודי השריעה את לימוד האסכולה הג'עפרית השיעית נוסף לארבע אסכולות ההלכה הסוניות. כאשר המועצה העליונה לעניינים אסלאמיים החליטה להוציא לאור אנציקלופדיה הלכתית מקיפה, היא קבעה שהיא תעסוק בשמונה אסכולות הלכתיות: ארבע האסכולות הסוניות, האסכולה הג'עפרית, האבאדיה, הזידיה והט'אהריה.[5]

כמו כן, באל-אזהר לומדים על הואהביה ועל זרמים אחרים שנוצרו במחשבה האסלאמית בעבר ובהווה בלא לפגוע [באחד הזרמים] ומבלי לאמץ את הגותו. למרות שהאסכולות החנפית והשאפעית נפוצות במצרים, אין זה מהווה דחייה של אסכולה אחרת כלשהי. נקודת המוצא היא שכל האסכולות הדתיות הללו אינן שם נרדף לאסלאם, אלא הן מאמצים אנושיים בתחום ההלכה שנוצרו בתנאים מסוימים והן טועות [בדברים מסוימים] וצודקות [בדברים אחרים]...

כל מפיצי האסלאם של משרד ההקדשים הם בוגרי אל-אזהר שהתחנכו על יסוד תוכנית לימודים סובלנית זו, הפתוחה לכל המגמות הרעיוניות. נכון שישנן כמה אגודות דתיות במצרים שאמצו את הגותו של אבן תימיה, אך זה אינו דבר חדש, אלא קיים עשרות שנים. איננו חוששים שהחברה המצרית באופן כללי תאמץ רעיונות קיצוניים כלשהם מפה או משם. ניתן לספור את מספר הקיצונים מקרב בוגרי אל-אזהר על אצבעות יד אחת. האמאמים של משרד ההקדשים לא מאמצים שום מחשבה קיצונית. מעל בימותיהם של למעלה מ-94,000 מסגדים ממשלתיים, שמשרד ההקדשים מפקח עליהם פיקוח מלא, הם מפיצים בקרב הציבור את המחשבה המתונה ואת דרך האמצע המבוססת על יסודות האסלאם הבסיסיים: הקוראן והסונה...

נכון גם שהמחשבה הסלפית (במשמעות השלילית של המילה) הסתננה למחשבתם של חלק מהאנשים וגרמה להם לקיפאון, להתאבנות ולהבנה מוטעית של הוראות הדת והם החלו לראות רק את הפן החיצוני והגלוי של האסלאם. נעלמו מהם לחלוטין המטרות הכלליות של האסלאם והם סטו מן הדרך [הנכונה].

חידוש השיח הדתי הוא סוגייה אסלאמית עקרונית המבוססת על מסורת מאת הנביא לפיה 'אללה ישלח לאומה [המוסלמית] כל מאה שנה אדם שייחדש לה את דתה'. על סמך הוראה נבואית זו לא יתכן שהשיח הדתי יקפא בתקופת זמן מסוימת ויתעלם משינויי החיים ומההתפתחויות בכל תקופה. כיום עוברת החברה שלב של פיתוח מקיף והיא עדה לשינויים חשובים בתחומים רבים. האחריות של מפיצי האסלאם בשלב זה היא לקחת חלק פעיל בכל המתרחש על ידי ביסוס הערכים האסלאמיים המביאים להתקדמות החברה בנפשם ובמחשבתם של האזרחים...

אין ויכוח על כך שיישום מטרות אלה מחייב איכות מעולה של מטיפים המבינים את משימתם החשובה ומודעים לאחריותם הכבדה... משרד ההקדשים עורך השתלמויות ברמות שונות לאורך השנה כדי להעלות את רמת הביצוע של האימאמים וללטש את כשרונם. אני יכול לומר כי יש לנו מספר לא רע של אנשים בעלי רצון כן לעבוד ולהצטייד בידע שיסייע להם למלא את חובותיהם. אין משמעות הדבר שאין לנו אנשים ברמה נמוכה שמונו לפני שנת 1998.[6]  זו עובדה שאין להתעלם ממנה וכדי לטפל בכך מארגן משרד ההקדשים השתלמויות בלתי שגרתיות למטיפים אלה כדי להעלות את רמתם המדעית ולשפר את פעילותם..."[7]