המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מתמודד לנשיאות מצרים: מובארכ לא צריך להיות מועמד
20/5/2005

 

פעיל זכויות אדם מצרי ומתמודד לנשיאות:

מובארכ  לא צריך להיות מועמד לנשיאות; הוא מבוגר, חולה, עריץ ומושחת

 

ד"ר סעד אל-דין אבראהים, פעיל זכויות האדם המצרי ומנהל "מרכז אבן ח'לדון" שהצהיר כי יתמודד בבחירות לנשיאות מצרים, פרסם ביומון הקטרי "אל-ראיה" מאמר תחת הכותרת: "חמש סיבות לכך שהנשיא מובראכ לא יציג שוב מועמדות [לנשיאות]" בו קרא לנשיא מצרים שלא להתמודד לנשיאות בטענה שהוא מבוגר, חולה, עריץ ומושחת.[1] להלן עיקרי מאמרו:

 

"למרות התגברות הקולות הקוראים 'לא לחידוש' [כהונת מובארכ] 'לא להארכה' ו'לא לירושה' ולמרות התחזקות קולן במיוחד מצד 'התנועה העממית לשינוי' המוכרת כיום במצרים ובעולם תחת השם 'תנועת כפאיה' - הסיבות להתנגדות שהנשיא מבארכ ימשיך לכהן כנשיא מצרים [טרם] פורטו בגלוי. כולם הניחו שהסיבות והנימוקים להתנגדות ידועים ואין צורך לדבר עליהן.

 

יתכן שרוב המתנגדים [להמשך כהונתו של מובארכ] מסתפקים בביטוי 'כפאיה' [מילולית: מספיק] המסכם עבור אנשים רבים את הנימוקים הללו. משמעות מילה זו היא ש[כהונה לאורך] רבע מאה כנשיא ושש שנים קודם לכן כסגן נשיא (1975-1981), כלומר שלושים שנה בסך הכל, היא די ויותר לכל אדם, יהיו אשר יהיו כישוריו. אפשר שהדבר נכון באופן כללי. אולם דבר זה לכשעצמו אינו מהווה תנאי הכרחי לדרוש מחוסני מובארכ לעזוב את ארמון הרפובליקה. במאמר זה אביא את הסיבות הברורות והכנות לדרישה ממנו לוותר מרצון על תפקיד זה:

 

1. גילו המתקדם. הנשיא מובארכ הגיע לגיל 77. למרות שאנו מאחלים לו חיים ארוכים, הוא כבר עבר את [הגיל] הכשיר לשירות ציבורי. אם חוקי המדינה המצרית שולחים את פקידי המדינה לפנסיה בדרך כלל בגיל 60, במקרים יוצאי דופן בגיל 65, ואת שופטי בית המשפט העליון בגיל 67, הרי שהנשיא מובארכ עבר לפחות בעשר שנים את כל הגילאים הללו, כולל את המקרים המיוחדים ביותר. 

 

2. הידרדרות במצבו הבריאותי. יש שאומרים שחוקי הפנסיה החלים על פקידי ממשלה אינם חלים על מי שנבחר למשרת ציבור. הדבר נכון במדינות דמוקרטיות אמיתיות אולם הנשיא מובארכ ואנו כולנו יודעים שזה לא המצב במצרים. הנשיא מובראכ הגיע לתפקידו באמצעות 'משאל עם' ולא באמצעות בחירה חופשית וישירה המעניקה לאזרחים הזדמנות לבחור בין יותר ממועמד אחד. זאת, בנוסף לכך שבמדינות דמוקרטיות אמיתיות יש מידה גדולה של שקיפות בכל הנוגע למי שניגשים לתפקידים ולמשרות הנהגה ביצועיות, ובמיוחד משרת נשיא הרפובליקה או ראש הממשלה, ובכלל זה [שקיפות] בכל הנוגע לבריאותו ולהונו [של המועמד].

 

אולם במצרים משרת נשיא הרפובליקה היתה אפופה לא רק בהילה ובכבוד הנדרשים אלא גם בסודיות ובעמימות תמוהים. בעוד שמועמד לנשיאות בצרפת ובארה"ב ניגש לבדיקות רפואיות כלליות שתוצאותיהן מתפרסמות על ידי הגורמים הרפואיים הנוגעים בדבר, כדי שלבוחרים תהיה ידיעה מלאה על מצבו של המועמד טרם בחירתו, הרי שאצלנו העניין דומה לסודות צבאיים. אנו ידענו על בריאותו הלקויה של הנשיא מובארכ רק כאשר הוא התעלף בפתיחת מושב הפרלמנט ב-17 בנובמבר 2003, במיוחד מפני שהדבר קרה לעיני חברי הפרלמנט ומצלמות הטלוויזיה, ולא היה ניתן להסתיר את העניין. בדיוק אותו הדבר קרה לאחר מספר חודשים כאשר נודע ל[אזרחים] המצריים - קודם כל מהתקשורת הזרה ורק לאחר כמה שעות ממקורות מצרים - שהנשיא נסע באופן מפתיע לגרמניה לצורך טיפול רפואי, שם התבצע לו ניתוח קריטי בעמוד השדרה...

 

3. חסימת העורקים הפוליטיים. הדבר קשור לגילו המתקדם של הנשיא ולבריאותו הלקויה... בעיית מצבו של הנשיא מובארכ חורגת מתחום אישיותו, גופו ושכלו ומשפיעה על כל המשטר הפוליטי הקיים. העורקים של המשטר הזה נחסמו והם לא יכולים יותר להזרים את הדם - כלומר המחשבות החדשות - אל המוח - כלומר אל מרכז השליטה של הגוף הפוליטי המצרי. לא רק הנשיא מובארכ עבר את גיל 75 אלא גם רוב יועציו, עוזריו, עורכי העיתונים היומיים שלו וראשי מועצת העם ומועצת השורא. מאחר שכל אלה ודומיהם מונו על ידי הנשיא לפני שנים ארוכות, הם נאמנים לו באופן מלא והוא, מצדו, מרגיש כלפיהם ידידות ורעות והוא מרגיש עמם נוח ובוטח בהם, מבלי להתייחס ליכולותיהם, כישוריהם, ויושרם.

 

4. העריצות. העובדה שמשטרו של הנשיא מובארכ מתבסס על משאל עם ולא על בחירות, הפכה את משרד הפנים ה'מבשל' את הבחירות למועצת העם ואת משאלי העם של נשיא הרפובליקה לגוף חשוב יותר מאשר העם עצמו. כל עוד הנשיא אינו נתון לביקורת מצד הפרלמנט ואינו צריך לשכנע את האנשים כדי להשיג את קולותיהם - מפני שמשרד הפנים עושה זאת – עושה הנשיא מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. דבר זה מכונה בשפת הפוליטיקה עריצות. אם הפרלמנט אינו מבצע את חובתו לפקח ולדרוש דין וחשבון [מן הנשיא], ואם לעם אין הזדמנות אמיתית לדרוש דין וחשבון ולבחור [את הנשיא] מדוע שהנשיא לא יהפוך ל'פרעה' כלומר לשליט עריץ?...

 

5. השחיתות. העריצות משמעותה העדר פיקוח ודין וחשבון. מאחר שהדבר מתחיל מהראש או מהנשיא הרי שכל עוזריו ומקורביו ניחנים באותן התכונות וכל אחד מהם הופך, עם הזמן, לתמונה מוקטנת של הנשיא, בין ביודעין ובין לאו. כלומר, כל אחד מהם הופך ל'פרעה קטן' העושה במעגל הקטן שלו מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. מסיבות אלה הופכות העריצות והשחיתות לשני צדדים של אותה מטבע. כל עוד העריצות נמשכת - כך מתגברת גם השחיתות וחודרת לכל תחומי החיים...

 

במשך רבע מאה לא נדרשו הנשיא, מקורביו ועוזריו לתת דין וחשבון. כך התקבע אצלם שכל מה שהם עושים הוא זכותם המוחלטת ואין מדובר בשחיתות. הגילוי האחרון לכך היה שהטלוויזיה המצרית השייכת באופן רשמי למדינה הקדישה באמצע חודש אפריל שבע שעות תמימות לראיון של הנשיא מובארכ עם איש התקשורת הידוע עמאד אל-דין אדיב. ספק אם כלי [תקשורת] זה היה מקדיש, ולו שעה אחת, לכל מועמד אחר לנשיאות. כלומר השחיתות הפכה להיות דרך חיים עבור מי שמבצע אותה, לעיתים שלא במודע ומבלי להניד עפעף.

 

בשל חמש סיבות אלה אנו קוראים לנשיא מובארכ לוותר על הרעיון להציג עצמו כמועמד לכהונת נשיאות חמישית, די לו בכך שהוא נשיא הרפובליקה שכיהן הכי הרבה זמן בתולדות מצרים [המודרנית], ושהוא השליט השלישי במצרים שכיהן הכי הרבה זמן במהלך 5000 השנים האחרונות לאחר רעמסס השני ומחמד עלי. מתוך רחמים עליו, על בריאותו, על ההיסטוריה שלו ועל המשפחה שלו וכן מתוך רחמים עלינו ועל מצרים, אל תציג מועמדות הו כבוד הנשיא..." 

                        

  



[1] אל-ראיה (קטר), 16.5.2005.