שה"ח המצרי לשעבר נגד החוק האמריקאי החדש למאבק באנטישמיות
אחמד מאהר, שר החוץ המצרי לשעבר, פרסם מאמר בשבועון המצרי הממסדי "אח'באר אל- יום" תחת הכותרת "קריאה בדו"ח: מי מאשים את מי?" בו מתח ביקורת על החוק למאבק באנטישמיות ברחבי העולם שיצא לאחרונה בארה"ב וטען כי הקולוניאליזם, כמו הנאציזם, ניסה להשמיד את עמי המזה"ת.[1] להלן קטעים ממאמרו:
"הדו"ח של משרד החוץ האמריקאי בנוגע לאנטישמיות פורסם כאשר קראתי שני ספרים שיצאו לאור לאחרונה: הראשון, אודות היהודים במצרים מאת ד"ר מחמד אבו אל-ע'אר [והשני] אודות יהודי העולם הערבי וטענות הרדיפה [שלהם] מאת ד"ר זבידה מחמד עטא.
ההיסטוריה מצביעה על כך שהמוסלמים והיהודים באנדלוסיה חיו בהרמוניה ובהבנה הדדית עד שהוגלו ממנה יחד כתוצאה מתבוסת מלכי האזורים [בספרד][2]. [אז] מצאו היהודים מקלט רק במדינות ערב שנתנו להם מחסה, הגנו עליהם וקיבלו אותם בסבר פנים יפות... שני הספרים [הללו] הציגו תמונה ברורה בנוגע לדו קיום [בין היהודים והמוסלמים]. הד"ר אבו אל-ע'אר הסביר כיצד יהודי מצרים דאגו להיות חלק מהמרקם החברתי במצרים, דיברו בשפה [בלהג המצרי] והיו נתונים בשל כך לזלזול ולהתנשאות מצד יהודי אשכנז שנשלחו אליהם והביאו עימם את זרעי התנועה הציונית. הספר [גם] סקר את מרכזי התעסוקה החשובים של היהודים במצרים ואת הקשרים שנרקמו ביניהם לבין בני המקום. לאחר הקמת מדינת ישראל, מצרים לא גירשה את היהודים, אולם חלקם היגרו [ממנה] מרצונם.
רוב היהודים שהיגרו ממצרים בשל הקריאה הציונית 'לעלות לישראל'... עדיין מתגעגעים אל [מצרים] ואל החיים בה. אני נפגשתי עם חלקם בניו יורק והם הביעו זאת בפני. אני זוכר שבכיר אמריקאי יהודי שהשתתף במשא ומתן בטאבה, ביקש במהלך אחד מביקוריו בקהיר לרכוש אוסף של תקליטי אום כולת'ום כמתנה לאמו הזקנה.
במקביל ליחס המכוער והבלתי אנושי של הנאצים באירופה כלפי היהודים, [גם] עמי אזורינו היו נתונים ליחס דומה מצד הקוניאליזם. למרות שבמקרה של הקולוניאליזם סדר הגודל היה שונה ולא היה שימוש במשרפות, הרי [שגם] הקולוניאליזם העמיד את עמודי התליה, פרק את כדוריו בגופותיהם של מבקשי החופש וניסה למחוק את זהות העמים.
[היתה] זו שיטה לחיסול קיומם [של עמים] באמצעות הטמעתם בגוף זר, וזהו סוג של השמדת זהות הדומה להשמדת גזע [שביצעו הנאצים].
יתרה מזאת, היטלר עצמו החשיב את הערבים, כמו היהודים, כמי שאינם ראויים לחיים. לו היה כובש את ארצותינו, קרוב לוודאי שלא היה מבחין בינינו לבין היהודים, אף על פי שחלק מהערבים הלכו שולל ותמכו בהיטלר בגלל שנאתם העזה לקוניאליזם, על בסיס העיקרון 'האויב של אויבי הוא ידידי'.
לאור האמור לעיל, ניתן לציין שמה שמכונה 'אנטישמיות' היא מחלה מערבית קדומה שלא התפשטה לתרבות הערבית והאסלאמית. [הבעיה עם] הגילויים שחלק מ'הציידים' עוקבים אחריהם ומפרשים אותם כשנאת היהודים – היא בכך שהם מזהים באופן שרירותי את השמיות עם היהדות בלבד והדבר נובע מבלבול המעורר שאלות גם בישראל עצמה. [ישראל] מכנה עצמה כמדינת היהודים וטוענת שהיא מייצגת את כל יהודי העולם ומדברת בשמם. יתרה מזאת, היא גזלה בשמם [של היהודים] את אדמת פלסטין בטענות שונות וביניהן [הטענה]: 'שזו אדמה ללא עם' כאילו שמי שחיו בה ברציפות במשך מאות שנים הם 'ישות שאינה קיימת'...
לכן אין זה מוזר שיש מי שמתבלבלים בין [שני המושגים] ישראלי ויהודי ומטילים על היהודים את האחריות על פשעי ישראל. אנו נעשה ככל שביכולתנו לתקן את הטעות הזו ולקרוא להימנע ממנה. אולם ישראל היא זו שמעמיקה את תחושת הבלבול בין הפשעים שהיא מבצעת לבין היהודים בכלל, [והיא זו שגורמת לאחרים] להטיל את האחריות לטעויות של מדינה [ישראל] על דת [היהדות]. אנו מכבדים את הדת [היהודית] ואנו מכירים בישראל, אולם אין הדבר מונע בעדנו מלבקר אותה ולתקוף אותה כמדינה בשל מעשיה שאינם מקובלים בשום דת או חוק...
במצרים יש יהודים רבים המגנים את המדיניות של ישראל ואינם מרגישים שייכות אליה, אפילו אם הם מזדהים עם תושביה. [יהודים אלה] אף פעם לא חשו עוינות בארצנו בשל זהותם הדתית. אני שמעתי אותם מבקרים את ממשלות ישראל בחריפות רבה יותר מביקורתנו. כדי לתאר [את היהודים הללו] ולפגוע בהם, המציאו הישראלים ביטוי שאלו יהודים בעלי שנאה עצמית. זו הוכחה נוספת לכך שישראל מנסה לבלבל בינה לבין היהודים בכלל, במטרה להפוך כל ביקורת שמופנת כלפיה ל'אנטישמיות' או ל'שנאה עצמית לשמיות' מצד היהודים. זהו דבר מוזר ביותר, ומה שמוזר עוד יותר הוא שמשרד החוץ האמריקאי לא מבין זאת ומפרסם - בהסתמך על צווי הקונגרס המושפע מהלובי הישראלי - דו"ח ובו האשמות ללא אבחנה ועיוות העובדות [ביחס לאנטישמיות].
אם הישראלים והאמריקאים חוששים שחלק מהדברים שנכתבו או נאמרו מזיק ליהודים הרי שעליהם להבין - במידה והם אובייקטיבים ונוהגים בצדק - שהישראלים נושאים באחריות גדולה לכך לא רק בשל מעשיהם אלא גם בשל האמירות של בכיריהם ושל אנשים המתיימרים להיות אנשי דת וקוראים לשנאה ולתיעוב בהסתמך על טקסטים שלא ראוי להסתמך עליהם בתקופה שבה אנו חיים...
במהלך מסיבת העיתונאים בה הוצג הדו"ח [של משרד החוץ האמריקאי על האנטישמיות] שערכו סגן שר במשרד החוץ האמריקאי [היועץ] לענייני דמוקרטיה, זכויות האדם ועבודה והנציג המיוחד של משרד החוץ לענייני השואה, הופנו שאלות קשות כלפי השניים בנוגע לבלבול בין הביקורת כלפי ישראל ונקיטת צעדים נגדה בשל מעשיה לבין מה שמכונה אנטישמיות, שהוגדרה על ידי שני השגרירים כ[תופעה] המצומצמת רק ליהודים. בין [השאלות] היתה שאלה אודות הקריאה של מספר אוניברסיטאות להחרים את ישראל בשל מדיניות האפליה שלה נגד הפלסטינים ואודות החלטת אחת הכנסיות הפרוטסטנטיות הגדולות להחרים את חברת 'קטרפילר' לדחפורים מאחר שדחפוריה משמשים לחישוף האדמות, לעקירת עצי הזיתים ולבניית הגדר הלא חוקית באדמות הכבושות. לאחר נסיונות התחמקות נאלץ סגן השר להכיר בכך שלא היה מדובר בהכרח באנטישמיות...
אולי ארה"ב [צריכה] להבין שצריך להלחם בכל סוגי האפליה והרדיפות ובגלי השנאה והאיבה המכוונים כלפי כל עם, גזע או דת. [אולם] אם נחוץ להתרכז בעם כלשהו [במלחמה באפליה], הרי שאלו הראויים ביותר לסולידאריות הם הערבים בעיראק ובפלסטין הנתונים לעושק, רדיפה ותוקפנות ו[גם] המוסלמים [שכן] יש מי שרוצים להטיל על כל [המוסלמים את האשמה] בטעויות או אפילו בפשעים של חלקם, ומתייחסים אליהם בצורה שניתן לתאר אותה - לכל הפחות- כלא אנושית."
