בעל טור סעודי: מדוע השייח’ים המדרבנים את הנערים לצאת לג'יהאד אינם עושים זאת בעצמם?
במאמר ביומון הסעודי "אל-וטן" תחת הכותרת "שאלה לצעירים המחפשים אחר גן העדן" מותח בעל הטור הסעודי, עבדאללה נאצר אל- פוזאן ביקורת על השייח’ים המדרבנים את צעירים לצאת לג'יהאד ונמנעים מלעשות זאת בעצמם, באומרו כי היה זה הגיוני יותר לו השייח’ים המבוגרים היו משתתפים בג'יהאד כדי להגיע לגן העדן ולא הנערים הצעירים שכל חייהם עוד לפניהם.[1] להלן עיקרי המאמר:
"אם יש מעשה מכובד המסכן את חיי האדם, אולם מבטיח את גן העדן כמו הג'יהאד למען אללה, האם יש להניח שנערים צעירים בראשית חייהם צריכים לשאוף לבצעו או שמא צריכים אלה להיות הזקנים הנוטים למות וטבעי שישאפו לסיים את חייהם באמצעות מעשה מכובד שיבטיח להם את גן העדן?
על פי ההיגיון וכפי שמוכיחה המציאות, התשובה הנכונה [לשאלה] היא זו השנייה. כך למשל, צעירים אמנם השתתפו בג'יהאד למען אללה בתקופת [ארבעת] הח'ליפים ישרי הדרך, אולם הוא נשען [בעיקר] על גברים במיטב שנותיהם, והזקנים היו נוטלים חלק בכל משימה שהתאימה לגילם...
אם [בתקופת הח'ליפים ישרי הדרך] מבוגרים השתתפו בג'יהאד, אז מדוע כיום אנו מוצאים שכל אלה העוסקים לדבריהם בפעולות 'הג'יהאד' - בין אם בעיראק ובין אם אצלנו כאן [בסעודיה] - הם בחורים צעירים, ואיננו רואים ביניהם מבוגרים או זקנים?... הרי הזקנים יכולים לבצע משימות [מעין אלה] על הצד הטוב ביותר. זקן מעל גיל מאה יכול לנהוג במכונית תופת ולפוצצה באזור מסוים, אולי אפילו במיומנות רבה יותר מזו של צעיר בן עשרים.
באחד מחיפושיו אחר גן העדן, נסע בחור צעיר אחד לארץ אחרת כדי להרוג אדם המואשם באתאיזם, על מנת להתקרב לאללה באמצעות הריגתו ולהגיע לגן עדן. רצה המקרה והמואשם באתאיזם היה האיש הראשון שפגש הנער באחד מבתי הקפה. האיש ראה אותו יושב וידע שהוא אזרח זר. הוא פנה אליו, לחץ את ידו, בירך אותו לשלום וביקש לשבת ליד הנער והאחרון הסכים. שניהם ניהלו שיחה ידידותית וחיבבו זה את זה.
לאחר מכן שאל הנער את האיש: 'האם אתה מכיר את פלוני?' האיש גילה שהנער מזכיר את שמו והשתומם, אך התגבר על רגשותיו ושאל את הנער: 'מדוע הינך שואל על איש זה?' הנער אמר לו ש[איש זה] הוא אתאיסט רשע ושהוא מתכוון להציל את האנשים מפני הרשע שלו כדי להתקרב לאללה ולהגיע לגן עדן. תימהונו של האיש גבר והוא אמר לנער: 'כיצד אתה בטוח שהאיש אתאיסט שראוי למות ושהריגתו תביא אותך לגן עדן?' הנער השיב: 'כמה שייח’ים אמרו לי זאת.'... אמר האיש: 'מדוע השיחי'ם האלה אינם שואפים להשיג בעצמם את גן עדן ומוותרים למענך על המעשה המכובד הזה המוביל לגן עדן? הנער היה נבוך ואמר: 'אינני יודע.'
כיום ניתן להציג את השאלה שהציג האיש בפני הנער המחפש אחר גן העדן גם לפני הצעירים המפוצצים את עצמם ומפוצצים מכוניות תופת כשהם בתוכן כדי להגיע לגן עדן שכן הם ללא ספק מושפעים מחוות הדעת ההלכתיות [פתוות], הרעיונות, הנטיות וההוראות של האנשים שרכשו את אמונם [של הצעירים] והשפיעו עליהם רבות.
אנשים אלה המשפיעים על מוחם של הצעירים, השלו אותם שמה שהם עושים הוא מעשה של ג'יהאד שיביא אותם לגן עדן. מן הראוי שצעירים אלו ישאלו את עצמם מדוע [אנשים] אלה מעדיפים אותם [את הצעירים] על פני עצמם ומוותרים למענם על המעשה 'המכובד' שיביאם לגן עדן?
בפעולות הג'יהאד האמיתיות השתתפו כולם, כולל הנביא וחבריו הנאצלים. אולם היום, מי שמבצעים את הפעולות המסוכנות הללו הנחשבות [לפעולות של] ג'יהאד, הם נערים צעירים שהושפעו [מהשייח’] והפכו לכדורי ירי. היכן האנשים המבוגרים והזקנים של הארגון? היכן האנשים המבוגרים המושפעים מהאידיאולוגיה שלו? האם אין ולו קשיש אחד המשוכנע שזוהי פעולה של ג'יהאד, האם אין ולו קשישי אחד שיפוצץ עצמו או יפוצץ מכונית תופת?
הו הנערים המחפשים אחר גן העדן, היכן השייח’ים שלכם ב'מעשה המכובד' הזה?... כולם חפצים בגן עדן. אז מדוע, הו נערים צעירים, השייח’ים שלכם משתמטים ואינם נוטלים חלק במשימתכם 'המכובדת'?"[2]