מוסלמי שבדי: למהגרים מוסלמים הלך רוח עוין כלפי החברה המארחת
אתר האינטרנט "אילאף" פרסם בנובמבר 2006 סיפור אישי של מוסלמי תושב שבדיה, חסן אסד, המתאר מקרה שגרם לבנו העובד בחברה גדולה בסטוקהולם להתבייש בהיותו מוסלמי.
הבן נתבקש על ידי השומרים בחברה בה הוא עובד לשמש מתרגם בשיחתם עם אדם ממוצא ערבי שנתפס בגניבה. בשיחה ביטא הגנב עוינות כלפי החברה המארחת המאפיינת את החוגים האסלאמיסטים הקיצוניים. הגנב מתייחס לחברה השבדית כאל חברה "צלבנית", "כופרת" ו"טמאה" שאין כל פסול לגנוב ממנה.[1] להלן חלקים מן הסיפור:
"בני העובד בחברה גדולה למכירת ציוד אלקטרוני בסטוקהולם בא אלי עצוב. שאלתי אותו: 'מה קרה?' והוא ענה לי בקול מדוכדך: 'אני מתבייש בהיותי מוסלמי בקרב עמיתי השבדים'. שאלתי: 'מדוע? מה קרה? האם עשית דבר ראוי לגינוי?' ענה: 'לא, להיפך. קודמתי תוך זמן [קצר ביותר] בשל רצינותי ומסירותי בעבודה. הציעו את מועמדותי להיות מנהל סניף למרות זמן העסקתי הקצר ולמרות שיש אנשים עם ותק רב משלי ובעלי תעודה טובה יותר וכולם שבדים.'
שאלתי: 'מה קרה? מהו, איפוא, הדבר שהביך אותך?' אמר: 'מאז שמוניתי לתפקידי לפני שנתיים רוב הנתפסים בביצוע גניבה בסניף שלנו הם מוסלמים.' אמרתי: 'מה אשמתך בכך? הזהר שלא להגן על מעשיהם המבישים. האם בשל כך אתה מתבייש?' הוא ענה: 'כלל לא. מה שקרה אתמול והיום הוא שהביא אותי אליך לשאול אותך אודות הדברים ששמעתי מאלו שמנגנון האזעקה חשף את קלון גנבותיהם הקטנות אך היקרות, במיוחד הגנב של היום בעל הזקן והגלימה הקצרה [כשל מוסלמי מאמין].'
שאלתי: 'מה הוא אמר?' ענה בני: 'השומרים קראו לי לתרגם כמו בפעמים קודמות כאשר הנתפס בגניבה הוא ערבי הטוען כי אינו מיטיב לדבר שבדית. נכנסתי לחדר אליו לקחו אותו... וברכתי אותו לשלום. הוא השיב ברכה יפה יותר והוסיף: השבח לאל, בני, שאתה מוסלמי. אני בטוח שתעזור לי לצאת מצרה זו. לא עניתי לו ושאלתי את השומרים מה עשה. הם ענו כי כשעבר בין עמודי האזעקה, גילה המכשיר כי ברשותו דבר שהוא לא שילם עבורו לקופאי. [השומרים הוסיפו:] תפסנו אותו לפני שניסה לברוח והבאנו אותו לכאן. כאשר בקשנו ממנו להוציא את אשר באמתחתו הוא דיבר בצרפתית והבנו שהוא ערבי שאינו מדבר שבדית. הואיל ואתה מדבר ערבית קראנו לך לתרגם.
מסרתי לאדם 'המאמין' את דברי השומרים והוא ביקש ממני קודם כל להוציאם מן החדר, משום שברצונו לדבר עמי ביחידות. ביקשתי מן השומרים לצאת והם עשו כבקשתי לאחר שהזהירו אותי מפניו ואמרו כי יעמדו מחוץ לדלת הסגורה נכונים לכל דבר בלתי צפוי עד שיגיעו השוטרים...
לאחר שנשארנו בחדר רק אני והאדם 'המאמין'... אמרתי לו: עכשיו כשאנו לבדנו בחדר הוצא את אשר באמתחתך. הוא ענה לי בעצבנות: אתה מוסלמי. כיצד, איפוא, אתה מאמין לצלבנים המאשימים כל מוסלמי בגניבה? אמרתי לו: אם אתה דובר אמת, הנח להם לערוך חיפוש על גופך. הוא ענה בכעס: כיצד אניח להם לנגוע בי בשעה שהם טמאים.
שאלתי: האם אתה מבקר בשבדיה או מתגורר בה? הוא ענה: אני פליט, אך עדיין לא קיבלתי [אישור] מגורים קבוע. שאלתי: מדוע אתה רוצה להישאר כאן [בשבדיה] שאנשיה טמאים... הוא ענה: כל העולם הוא אדמתו של אללה... שאלתי: מדוע שלא תבחר מדינה מוסלמית אחרת שתיתן לך מחסה במקום שבדיה 'הכופרת'? הוא ענה: משום שברצוני להשיב מהם חלק ממה שגנבו מאיתנו. שאלתי אותו בפליאה מה הם גנבו וכיצד הוא יחזיר זאת. הוא ענה: האינך סבור כי הכסף שהם מעניקים לנו הוא פחות משבעים אחוזים ממה שהם גונבים מדי יום ממדינותינו המוסלמיות? עניתי לו: בהנחה שדבריך נכונים, האם האזרחים במדינות המוסלמיות מקבלים משהו משלושים האחוזים הנותרים בידי ממשלותיהם? הוא אמר: 'אני רואה שאתה מגן על 'הכופרים'...
אמרתי לו: משום שאתה [חושש] מטומאת השומרים השבדים, הנח לי לחפש עליך שהרי אני מוסלמי כמוך. אם לא אמצא דבר הם יאמינו לי. על פניו ניכרה שמחה והוא שאל: האם הם באמת יאמינו לך? עניתי: כן. הם מאמינים לשקרן אם אין ברשותם הוכחה כי שיקר. הוא שאל: מה יש להם במקרה שלי? עניתי: מצלמות פרושות בכל מקום אפילו במחסן כדי לפקח על העובדים וגם בחדר הזה שבו אנו נמצאים...
סימני השמחה נעלמו מפניו. פניו קדרו והוא אמר: עכשיו ברצוני לומר את האמת. 'אני נשבע' לך שלא ניסיתי לגנוב, אלא 'שכחתי' היכן הקופאי ואז פעמון האזעקה צלצל. שאלתי: מה 'רצית לקנות' והיכן זה נמצא? הוא הרים את החלק התחתון של גלימתו והוציא... שני מכשירים קטנים ויקרים. הוא מסר לי אותם ואמר: אני מבקש ממך שתמצא לי פתרון. זו הפעם השנייה שאני נתפס במצב זה ואתה יודע כי מחלקת ההגירה לא תיתן לי אישור שהיה [קבוע] אם תדווחו לה על כך. אינני סבור שאתה רוצה שמשפחתי, שבה שני צעירים יפים כמוך, תגורש משבדיה. אמרתי לו: אין זה ענייני. ההחלטה בידי המשטרה.
[לפתע] הוא קרא בלחישה רמה: בני, האם אמרת שבחדר הזה יש מצלמות? עניתי שכן. הוא שאל: ודלת החדר הזה אינה נעולה במפתח, הלא כן? אשרתי את דבריו. הוא אמר: הנח לי לדחוף אותך ולהפילך ארצה. אני אהיה אחראי [לטפל] בשני השומרים. המצלמה תתעד את המקרה [ותראה] שלא סייעת לי והאחריות תרד ממך... עניתי לו בעצבנות: כיצד אתה רוצה שאקח חלק בפשע הנחשב חטא חמור בכל הדתות וכן בחוקי המדינה שאני חי בחסדה?... הוא אמר: נראה שסיגלת לעצמך את מידותיהם ולא תצמח ממך שום תועלת. הנח לי רק להתפלל...
הדלת נפתחה והמשטרה נכנסה עם השומרים לחדר וראתה את האיש 'המאמין' מתפלל. מנעתי מהם לגשת אליו כשהוא סוגד [בתפילתו] וביקשתי שיחכו עד שיסיים להתפלל'..."
