כללי

לבנון לקראת מלחמת אזרחים (7): "הסלמת הפעילות להפלת הממשלה"

כינוס המוני ב-10.12.2006 בשעה שלוש אחה"צ

 

הקדמה

בימים האחרונים נשמעים קולות מן האופוזיציה הקוראים להסלמת המחאה ולמעבר ל"שלב השני" של הפעילות להפלת הממשלה. תומכי חזבאללה והאופוזיציה הלבנונית ממשיכים בשביתת השבת בלב בירות עליה הכריז מזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה, ב-30 בנובמבר 2006. בימים האחרונים התפתחו מהומות ועימותים בין תומכי האופוזיציה לתומכי "כוחות 14 במרץ", וב-3 בדצמבר 2006 נהרג צעיר שיעי כתוצאה מחילופי אש שהתפתחו בין תומכי שני המחנות. היומון הלבנוני "אל-אח'באר", הידוע כמקורב לחזבאללה, כינה את הצעיר שנהרג "השהיד הראשון של 'אינתיפאדת האחדות הלאומית'". גם היומון הסורי "אל-ת'ורה" כינה את המתרחש בבירות "אינתיפאדה".

 

"האופוזיציה הלאומית הלבנונית" פרסמה ב-6 בדצמבר 2006 הודעה בה קראה להשתתף בכינוס המוני ביום ראשון ה-10 בדצמבר 2006 בשעה שלוש אחר הצהריים: "הנהגת האופוזיציה הלאומית קוראת לתומכיה... להתכונן לצורות ולדרכים חדשות של מחאה וביטוי לא אלים. אנו קוראים לכם להשתתף בכינוס עממי גדול בלב בירות בכיכר 'אל-שהאדאא' ובכיכר 'ריאצ' אל-צולח' ביום ראשון הבא בשעה שלוש אחר הצהריים. מי ייתן ויום זה יהיה יום היסטורי ומכריע. יום בו תפתחנה האוזניים החירשות והעיניים העיוורות והדרישות הלגיטימיות יקבלו מענה..."[1]

 

מקורות באופוזיציה הודיעו כי הם יחכו עד לסוף השבוע ואם לא תהיה פריצת דרך תסלים האופוזיציה את עמדתה ותנקוט בצעדים נוספים.[2] הגנרל הנוצרי מישל עון, ממנהיגי האופוזיציה הלבנונית, איים בהסלמת המחאה: "אם ראש הממשלה והמחנה שבראשו הוא עומד יתעקשו להחזיק בשלטון לבדם אנו נסלים את הלחץ העממי, נשתק את הממשלה ונכניס אותה למצב של אובדן הכרה עמוק..."[3]

 

הקריאה להסלמת המחאה באה  בעקבות דיווחים על כישלון יוזמה שהועלתה ע"י האופוזיציה הלבנונית, באישורו של נאסרללה. תוכנה העיקרי של היוזמה היה קריאה לחזור לנהל משא ומתן בנוגע לדרישת האופוזיציה לקבל שליש בממשלה. נציג האופוזיציה נפגש עם ראש הממשלה פואד אל-סניורה והציג בפניו את היוזמה החדשה. אל-סניורה מצידו הציע יוזמה דומה משלו לפיה לאופוזיציה יהיה שר אחד פחות מדרישתה. תגובתו של נציג האופוזיציה היתה כי "ניתן לדון ביוזמה של אל-סניורה" והבטיח לבחון אותה עם שותפיו באופוזיציה. באופן מפתיע, מספר שעות לאחר פגישה זו, הודיעה האופוזיציה כי השלטון "עדיין מתעקש על עמדותיו" ובכך הוא הכשיל את היוזמה של האופוזיציה. נציג ממשלת לבנון רמז כי יתכן שגורמים פוליטיים השפיעו על האופוזיציה לשנות את דעתה.[4]   

 

גם מנהיגי מדינות ערב הביעו בשבוע האחרון חששות מפני הידרדרות המצב בלבנון עד לכדי מלחמת אחים. נשיא מצרים, חוסני מבארכ, אמר כי "ההפגנות קיצוניות ועלולות להביא לחורבן לבנון". סעודיה מצידה קראה "להדוף את מלחמת האחים הגדולה מלבנון" ולחזור לדיאלוג. מנהיגים מן האופוזיציה הלבנונית קיבלו מסרים לפיהם "סעודיה רואה בהפלת הממשלה ברחוב 'קו אדום' ודבר שלא ניתן להסכים לו". גם שר החוץ של ירדן ומזכ"ל הליגה הערבית, עמר מוסא, ביקרו בלבנון בניסיון לתווך בין הצדדים ולנסות להביא לפתרון המשבר, ללא הצלחה.[5]

 

להלן עיקר ההתבטאויות הנוגעות למשבר:

תגובות באיראן

ביטאון 'משמרות המהפכה': נאסרללה יכבד את עולם האסלאם בניצחון נוסף   

במאמר שהתפרסם ב'צבח-י צאדק', שופרו של המנהיג העליון, ח'אמנאי, בקרב משמרות המהפכה ומנגנוני הביטחון נכתב: "כיום יש לבכירים אמריקאים, צרפתים, סעודים ואף ישראלים קשרים קרובים ומוצקים עם ראש ממשלת לבנון [פואד אל-סניורה], ובאמצעותו הן מטילות וטו על מרבית ההחלטות של הנשיא [אמיל לחוד]... עם זאת, סביר להניח כי משמעות ההצלחה של חזבאללה לערוך בחירות מוקדמות או לשנות את הרכב הפרדיגמה הפוליטית של ממשלת לבנון... תהא תבוסת מדיניות המערב והמשטר הציוני בלבנון... במילים אחרות, הרכבת ממשלת אחדות לאומית בלבנון תהיה חלק מההישגים הפוליטיים של ניצחון ההתנגדות [האסלאמית, כלומר חזבאללה] על המשטר הציוני, צעד לקראת חיסול תוכניות המערב לעצירת חזבאללה באמצעות מועצת הביטחון, ויצירת משוואה סימטרית בדרג הממשלתי בלבנון...

 

עם זאת בידי חזבאללה והקבוצות השותפות עימו לברית אפשרויות שונות [להשיג] שליטה על הממשלה הזו או להביא לשינויה. [האפשרות] המינימאלית מביניהן היתה החרמת הממשלה הממלאת את תפקיד מחנה האויב בלבנון. ללא ספק, בימים או בשבועות הקרובים, עתיד לבנון צפוי לתמורות רציניות ורחבות יותר. המנצח בזירה זו הוא השחקן המכיר בערך ההזדמנות ובאמצעות מדיניות והסתמכות על עוצמה אלוהית אינסופית, ישמח ויכבד את עולם האסלאם בניצחון נוסף. אל תפקפקו בכך שהשחקן המנצח הזה לא יהא אלא חסן נאסרללה."[6]

 

לבנון: תגובות חזבאללה והאופוזיציה

"גורמים בזרם 'אל-מסתקבל' רצחו את הצעיר השיעי"

בעקבות מותו של הצעיר השיעי ב-3 בדצמבר 2006 כתוצאה מעימותים שפרצו בין פעילי חזבאללה ותומכים של "כוחות 14 במרץ" פרסמה "האופוזיציה הלאומית הלבנונית" הודעה בה האשימה את מיליציות השלטון ברצח. בהודעה נכתב כי ההפגנה המתורבתת והלא אלימה של תומכי האופוזיציה היתה כ"סטירה שטפחה על פניו של הפלג השולט" ולכן הוא מיהר להתחיל במהומות והתקפות נגד אזרחים לבנונים.

 

"דבר זה הביא למותו של הצעיר המקופח אחמד מחמוד... ולפציעתם של [מספר אנשים] מאש קבוצות חמושות המשתייכות למיליציות של השלטון והפלג השולט, וזאת במטרה לעורר מלחמת אחים, אנרכיה ולאיים על הסדר הציבורי... כוחות האופוזיציה הלאומית הלבנונית... מתחייבים בפני העם הלבנוני להמשיך בעמדתם הלאומית ורואים כי הנאמנות לדמו של השהיד באה לידי ביטוי בהמשך הפעילות והנוכחות העממית ההמונית בכיכר 'אל-שהדאא' ובכיכר 'ריאצ' אל-צלח'..."[7]

 

גם ערוץ הטלוויזיה של חזבאללה, 'אל-מנאר', טען (ב-4 בדצמבר 2006) כי "גורמים במיליציה המזוינת של זרם 'אל-מסתקבל' רצחו את הצעיר אחמד מחמוד שהשתתף בשביתת השבת בלב בירות ופצעו מספר [אנשים] נוספים..."[8]

 

חזבאללה: זרם "אל-מסתקבל" מחלק נשק לאזרחים

מחמד רעד, יו"ר הסיעה של חזבאללה בפרלמנט הלבנוני, כינה את אחד ממנגנוני הביטחון הלבנוניים מיליציה: "זרם 'אל-מסתקבל' מחלק נשק פרטי לחלק מהאזרחים המחפשים נקמה". לדבריו, "מיליציית 'מחלקת הידיעות' [מחלקה בתוך 'הכוחות לביטחון פנים'] נותנת הוראות לזרם הזה."[9]  

 

יומון מקורב לחזבאללה: גורל הממשלה נגזר

אבראהים אל-אמין, עורך היומון הלבנוני "אל-אח'באר", המקורב לחזבאללה, כתב במאמר המערכת שלו: "מבחינת [תומכי האופוזיציה] הנמצאים ברחובות הדיון הנוגע לגורל ממשלת [אל-סניורה] הוא עניין שנגזר [כבר]... ההגנה על הממשלה הזו [תהיה] קשה מאוד אפילו אם היא תקבל סיוע ערבי או בינ"ל. מצבה הטוב ביותר של ממשלה זו לא יהיה טוב יותר מזה של שלטון מחמוד עבאס בפלסטין ומזה של ממשלת אל-מאלכי בעיראק...

 

כוחות האופוזיציה ממשיכים לדון בתכנית העבודה שלהם [הכוללת]: הגדלת מספר המשתתפים בשביתת השבת, השתתפות מגוונת של מגזרים מכל האזורים ומכל המוסדות, קביעת תכניות לשלב השני בצורה שתבטיח את הגדלת היקף ההשתתפות הן מבחינת מספר[המשתתפים] והן מבחינת האזורים [של הפעילות]. זאת, תוך לקיחה בחשבון כי קיימת אפשרות שהמשבר יימשך לפחות חודשיים... למרות מסרי ההפחדה שהגיעו על אפשרות שתהיינה תסבוכות מסוכנות בעלות מימדים של התנגשות אזרחית [הכוונה למסרים של מצרים וסעודיה שהזהירו מפני החרפת העימותים], כוחות האופוזיציה אינם רואים מנוס מלהמשיך בפעילות עד הגעה לסיכומים הגיוניים..."[10]

 

מקורות באופוזיציה: בשלב הבא לא נסכים אפילו לשותפות בשלטון

היומון הלבנוני "אל-אח'באר" ציטט מקורות באופוזיציה שאמרו כי "הם לא יצאו לרחובות כדי לחזור ממנו בידיים ריקות. לכן, הם יישארו שם עד לסיום כהונתו של הנשיא אמיל לחוד במידה והרוב השולט לא יציית לרצון העם ויסכים לשותפות עם האחרים בממשלת אחדות לאומית...".[11]  כמו כן, הוא ציטט מקורות בהנהגת האופוזיציה שהדגישו כי "האופוזיציה נמצאת כעת בשלב ראשון בו היא מסכימה לשותפות [בקבלת] ההחלטות יחד עם הפלג השולט. אך, לאחר תקופה [מסוימת] היא לא תסכים אפילו לשותפות [כזו]..."[12]

 

חוסין אל-חאג' חסן, חבר סיעת "הנאמנות להתנגדות", סיעת חזבאללה בפרלמנט אמר: "הדרישה שלנו כעת היא להפיל את הממשלה. בעוד תקופה מסוימת דרישה זו תהפוך להיות קטנה יחסית לדרישה אחרת [שתהיה לנו]. ככל שיעבור הזמן והם ימשיכו בתעייתם יתגברו דרישות האופוזיציה. אם הם חושבים שהם יכולים להתעלם מהאנשים האלה - הם טועים מאוד".[13] 

 

"כוחות 14 במרץ"

"כוחות 14 במרץ": מטרת ההפיכה להכפיף את לבנון לברית האיראנית-סורית

בהודעה שפרסמו "כוחות 14 במרץ" הם טענו כי המתרחש בלבנון כיום הוא יישום של פקודה שהגיעה מדמשק: "לבנון עוברת כיום שלב מסוכן ביותר לאחר שהחל יישום פקודת המבצעים לבצע הפיכה... מטרת ההפיכה הזו היא להשמיד את העצמאות הלאומית [של לבנון] ולהכפיף את לבנון לברית האיראנית-סורית...

 

'כוחות 14 במרץ' מודיעים על נחישותם להתנגד להפיכה הזו ולהגן על לבנון... וקוראים לכולם להתלכדות ולאחדות נוכח המתקפה הסורית הזו שבשאר אל-אסד קבע את שעת האפס שלה כבר

ב-15 באוגוסט [2006]...[14]  'כוחות 14 במרץ' מדגישים ללבנונים כי משטר ההגמוניה וההשתלטות [הסורי] לא ישוב וכי ממשלת לבנון עומדת איתן, נשארת ותמשיך [לשלוט] מכוח הלגיטימציה, החוקה, אמון העם, תמיכת האחים הערבים והסיוע של הקהילה הבינ"ל כולה".[15]

 

זרם "אל-מסתקבל": חזבאללה חוטף אזרחים לבנונים

בתגובה לערוץ "אל-מנאר" שהאשים את "המיליציה של זרם אל-מסתקבל" ברצח הצעיר השיעי ב-3 בדצמבר 2006, פרסם זרם "אל-מסתקבל" הודעה בה טען כי יש רק גורם אחד במדינה שיש לו מיליציה: "...זרם 'אל-מסתקבל' מדגיש כי ... אין לו כל ארגון מזוין ואין הוא מאמין בהחזקת נשק או בנשיאתו. כמו כן, [זרם אל-מסתקבל] אוסר באופן מוחלט על תומכיו לרכוש נשק או להשתמש בו ולכן לא קיימת בשום אופן מיליציה השייכת לו כביכול. [מיליציה כזו] קיימת רק במוחותיהם של האחראים על ערוץ 'אל-מנאר' השייך לחזבאללה ובדמיונם שנראה כי אין לו גבול כאשר הם מחליטים [לעורר] מתח בין אסכולות [הדת], לגייס לקראת מלחמת אחים בין אסכולות [הדת] ולדחוף את המדינה למסלול של התנגשות מסוכנת בין אסכולות [הדת]...

 

זרם אל-מסתקבל... מנע בימים האחרונים מאמצעי התקשורת שלו [לחשוף] פעולות של חטיפת אזרחים לבנונים חסרי מגן ע"י גורמים מזוינים [של חזבאללה באזור] בשאמון... הגיעו מים עד נפש. כולם בלבנון ובעולם הערבי והאסלאמי יודעים מיהו הגורם הלבנוני היחיד שיש לו מיליציה, מיהו הגורם היחיד שיש לו ארגון מזוין, מיהו הגורם היחיד שמנהיגיו מתגאים בכך שיש להם נשק שבראשו 'עשרים אלף טילים', מיהו הגורם הלבנוני היחיד שכל מימונו וכל נשקו מגיעים מבחוץ, וכן מיהו הגורם היחיד שיש לו אזורים ביטחוניים ומונע ממנגנוני המדינה החוקיים להיכנס אליהם..."[16]

 

חרירי: המשבר הוא תוצאה של תכנית סורית בחסות איראנית

בראיון ליומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" הזהיר יו"ר סיעת "אל-מסתקבל" סעד אל-חרירי מפני מלחמת אחים בלבנון ואמר כי המשבר הנוכחי הוא תוצאה של תכנית סורית בחסות איראנית: "מה שמתרחש כעת הוא תכנית הפיכה אמיתית נגד הלגיטימיות הלבנונית... אין מקום להחזרת מחוגי השעון אחורה [ולא נסכים] לתכנית השואפת להביא להסתננות מחדש של המודיעין הסורי וגרורותיו לשלטון בלבנון. מהות המשבר העובר על לבנון כעת [נעוצה] בקיומה של תכנית סורית המקבלת חסות מאיראן [ומטרתה] להשתלט מחדש על הלגיטימיות הלבנונית. פקודת המבצעים יצאה עם סיום המלחמה הישראלית על לבנון. נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, אמר בפה מלא ב-15 באוגוסט [2006] כי מה שנדרש זה לשנות את המשוואה הפוליטית בלבנון ולהפיל את ממשלתו של פואד אל-סניורה..."[17]

 

תגובות בסוריה

לצד הצהרה סורית מפורשת שבאה מצידו של סגן שר החוץ הסורי, פיצל אל-מקדאד, על תמיכה של סוריה בחזבאללה ובשותפיו לאופוזיציה הלבנונית, התפרסמו בעיתונות הסורית הממסדית מאמרים רבים שהביעו תמיכה בדרישה של חזבאללה והאופוזיציה הלבנונית להפיל את ממשלת אל-סניורה.[18] המאמרים הבטיחו כי העם הלבנוני אינו ניצב לבד במערכתו, וכי בסופו של דבר העם הוא זה שיכריע  במשבר הנוכחי כפי שקרה באיראן, בעיראק, בפלסטין ובמדינות נוספות רבות.

 

"העם הלבנוני אינו לבד במערכה"

במאמר שהתפרסם ביומון הסורי הממסדי "אל-ת'ורה" נכתב: "האירועים בהיסטוריה הוכיחו כי מי שמסתמך על עמו ללא ספק יהיה מנצח, גם אם הדבר יארך זמן. בו בזמן ההסתמכות על [גורמים] מבחוץ והכנסתם בעניינים פנימיים ובבעיות הפנים [יטפח על פניה] של המולדת כולה, על אנשיה, על ההווה ועל העתיד שלה... נגדשה הסאה ולכן העם בלבנון יצא כשהוא שואג, צורח וקורא תיגר והפעם למען החירות, הריבונות, העצמאות והערביותשל לבנון, למען אחדותה הלאומית וכנגד הפולשים הציונים והאמריקאים ונגד הסוכנים הפנימיים שלהם [הכוונה ל"כוחות 14 במרץ"]... העם הלבנוני הערבי הבין את המסר היטב. העם הלבנוני ובראשו הכוחות הלאומיים המכובדים שלו מבין כי הוא אינו [עומד] לבד במערכה שלו. תומכיו המסייעים לו פרושים ברחבי האומה כולה והוא ימצא הד [חזק] בקרב כל בני החורין ואנשי הכבוד בעולם".[19]

 

"ההתעקשות לשלוט בניגוד לרצון העם איננה מקובלת"

מאמר המערכת של היומון הסורי הממסדי "אל-ת'ורה" כתב כי חולשת השלטון בלבנון המחזק עצמו ע"י גורמים חיצוניים היא המתכון הנכון ביותר להפלת הממשלה: "מה שמתרחש כעת בלבנון זהו תיקון טעות... ההתעקשות להישאר [בשלטון] בזמן שמיליונים רוצים שתלך אינה מקובלת!... אף אחד אינו יכול לסרב לעיקרון של ממשלת אחדות לאומית ושותפות בקבלת ההחלטה הלבנונית. אולי הקריאה לעזרה והתחננות לקבל תמיכה מארה"ב, מבריטניה וממדינות אחרות, הם רק ביטוי למשבר של פלג זה [הכוונה ל"כוחות 14 במרץ"]. חיזוק השלטון ע"י גורמים מבחוץ נוכח החולשה [של שלטון זה] בזירה הפנימית היא המתכון הטוב ביותר להפלת הממשלה!"[20]

 

 העם יכריע כפי שקרה במהפכות באיראן ובמדינות נוספות

מחמד ח'יר אל-ג'מאלי, בעל טור קבוע ביומון הסורי הממסדי "אל-ת'ורה", כתב: "ממשלת אל-סניורה עדיין לא הבינה שתי עובדות יסוד בהתפתחויות המצב בלבנון, או שהיא אינה רוצה להשתכנע בהן... [העובדה] הראשונה היא ש[אין תועלת] בהתעקשות היהירה להחזיק בשלטון לבד וזאת בניגוד לרצון העם הבא לידי ביטוי כיום באמצעות האינתיפאדה ברחובות ובכיכרות בירות... העובדה השנייה היא ההסתמכות המוטעית על תמיכת כוחות ההתערבות החיצונית...  תהא אשר תהא העקשנות היהירה של ממשלת אל-סניורה... האמירה המכרעת במאבק הפוליטי המתנהל בזירה הלבנונית תהיה של העם שהחליט להפיל את ממשלת השחיתות והשגרירויות המחזיקה בשלטון לבדה. שכן, לא ניתן לחזור מההחלטה של העם. מי שלא מבין את העובדה הזו עליו לעיין בהיסטוריה של מהפיכות העמים, [כגון המהפכה] באיראן, וכן מה שמתרחש כיום בעיראק, בפלסטין, במדינות אמריקה הלטינית, בדרום אפריקה ובמדינות רבות אחרות".[21]