המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעקבות המלחמה - לבנון בפני משבר פוליטי
30/10/2006

 

בעקבות המלחמה - לבנון בפני משבר פוליטי;

  החרפת העימות  בין "כוחות 14 במרץ" לבין חזבאללה והמחנה הפרו-סורי[1]

 

הקדמה

העימות הפוליטי בין חזבאללה לבין "כוחות 14 במרץ" החריף בעקבות המלחמה עד כי כמה גורמים בלבנון הביעו חשש שהמתיחות תידרדר לכדי מלחמת אזרחים.

עוד במהלך המלחמה  הצהיר סעד אל-חרירי, העומד בראש סיעת "אל-מסתקבל", הסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט הלבנוני, כי "יש לבוא חשבון עם חזבאללה". הפטריארך המרוני, נאסרללה בוטרוס צפיר, המהווה מקור סמכות בקרב הנוצרים המרונים בלבנון, מתח ביקורת על כך שחזבאללה ממשיך להחזיק בנשקו.[2]  עם סיום המלחמה גברו ההאשמות של "כוחות 14 במרץ" נגד חזבאללה שהוא עתיד להשתמש בנשקו נגד גורמים בתוך לבנון, שינסה לעורר מלחמת אזרחים, שהינו פועל כ"מדינה בתוך מדינה" ובכך פוגע בריבונותה של לבנון ושהוא פועל בהתאם להוראות מסוריה ואיראן.

חזבאללה מצידו, יחד עם גורמים פרו-סוריים נוספים בלבנון כגון הגנרל הנוצרי מישל עון, פתח במתקפה חריפה נגד ממשלת אל-סניורה ובמיוחד נגד הרוב בפרלמנט הלבנוני המורכב מ"כוחות 14 במרץ". דובר חזבאללה איים כי ממשלת אל-סניורה תיפול תוך מספר שבועות, ומישל עון האשים את ממשלת אל-סניורה בשחיתות ובקשירת קשר נגד לבנון.

 

"כוחות 14 במרץ" יוצאים נגד הנשק של חזבאללה

עם סיום המלחמה החריפו הגורמים העומדים בראש הגוש הפוליטי "כוחות 14 במרץ" את ביקורתם כלפי חזבאללה. ההתבטאויות החריפות ביותר הושמעו ע"י סעד אל-חרירי וזרם "אל-מסתקבל" בראשו הוא עומד; וליד ג'ונבלאט העומד בראש המפלגה הדרוזית; סמיר ג'ע'גע העומד בראש המפלגה הנוצרית "הכוחות הלבנוניים"; ומועצת הבישופים המרונים בלבנון. מאמרים שהתפרסמו ביומונים הלבנונים של "כוחות 14 במרץ" אף הביעו חשש שהמצב ידרדר למלחמת אזרחים.

 

1. הנשק של חזבאללה - איום שיש לפרקו

רוב דוברי  "כוחות 14 במרץ" הביעו חשש שחזבאללה ישתמש בנשקו נגד גורמים בתוך לבנון. חבר סיעת "המפגש הדמוקרטי" בפרלמנט הלבנוני שבראשה עומד וליד ג'ונבלאט, אנטואן אנדראוס, אמר בתגובה לדברי נאסרללה שהאשים את "כוחות 14 במרץ" בדקירת חזבאללה בגבו: "...נאסרללה אינו יכול להפקיע את ההחלטה מידי רוב הלבנונים רק משום שהוא מייצג את רוב העדה השיעית..." ; "אנו רואים בנאומו של מזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה, הסתה, האשמה בבגידה וקריאה למלחמה עדתית. השאלה הנשאלת היא: מה [יבוא] אחרי זה? האם הנשק שלו יופנה כלפי הזירה הפנימית...?"[3]

 

בהודעה שפרסמו "כוחות 14 במרץ" כשלושה שבועות לאחר סיום המלחמה נאמר:"המלחמה הוכיחה את נכונות העמדה של 'כוחות 14 במרץ' הטוענת כי כל נשק שאינו [נתון תחת פיקוחה של] המדינה הלבנונית אינו מהווה כוח הרתעה בפני התוקפנות הישראלית ולכן לא ימנע מישראל לבצע את תוקפנותה נגד לבנון. [בכך] קרסה תיאורית "מאזן האימה" בה השתמש [חזבאללה] כדי לתרץ את המשך החזקת הנשק. נשק זה לא היווה מגן לנפשות האזרחים, לעריהם ולרכושם..."[4]

גם ההודעה השנתית של מועצת הבישופים המרונים בלבנון האשימה את חזבאללה בפרוץ המלחמה האחרונה: "בלבנון קיימות 18 עדות ולכל אחת מהן יש זכויות וחובות הזהות לאלה של שאר העדות כפי שקובעת החוקה הלבנונית... אך, בפועל אנו רואים כי ישנן קבוצות הלוקחות לידיהן את ההחלטה ובכך מביאות את המדינה למצב בו אינה רוצה. פה טמון האסון הגדול...

 

הדוגמאות לכך רבות וחזרו על עצמן לפחות ארבע פעמים בחמישים השנים האחרונות... לאחרונה, קבוצה לבנונית יחידה [הכוונה לחזבאללה] המשיכה להחזיק בנשק לאחר שרוב דרום [לבנון] שוחרר בשנת 2000, וזאת בניגוד לסעיפים של הסכם טאא'ף שנחתם ב-1989. [קבוצה זו] הפכה לארגון דתי, צבאי ופוליטי [וכתוצאה מכך] פרצה המלחמה [האחרונה בין ישראל ולבנון] ב-12 ביולי 2006... בכל המקרים האלה [וכתוצאה] מהאירועים החמורים שנבעו מהם... שילמה המולדת את המחיר של עדה או קבוצת לבנונים הלוקחים את ההחלטה לידיהם בין אם בביטחונה, בשגשוגה או בשלוות אנשיה..."[5]

 

2. חזבאללה מחבל בריבונות המדינה הלבנונית

כל הגורמים המשתייכים למחנה "כוחות 14 במרץ" מאשימים את חזבאללה כי הוא מחבל בריבונותה של המדינה הלבנונית מאחר והוא פועל כ"מדינה בתוך מדינה" ואף לוקח לידיו החלטות שהן בסמכותה של המדינה הלבנונית. כשלושה שבועות לאחר סיום המלחמה, ב-7 בספטמבר 2006, קיימו כוחות "14 במרץ" כינוס שבעקבותיו פרסמו הודעה בה קבעו: "התנאי הראשון [לקיומה של] מדינה... ולכך שהיא תוכל לבצע את משימותיה הלאומיות הוא שהיא תהיה בעלת השליטה המוחלטת והבלעדית על הביטחון הלאומי ושהיא [לבדה], ללא שום אפוטרופוס או שותף, תהיה אחראית לעמוד בפני כל מי שמפר את ריבונותה, בין אם ע"י כיבוש האדמה, ע"י התקפה בגבולות או ע"י התערבות בענייניה הפנימיים של לבנון. המדינה הריבונית, ולא אף אחד אחר, היא האחראית להגן על האזרחים... המדינה הריבונית היא זו שתהיה אחראית, ע"י מוסדותיה החוקתיים, להתוות את מדיניות המדינה והיא לא תסכים להתערבות [גורמים] מבחוץ בענייניה הפנימיים ולצמצום סמכויותיה [ע"י גורמים] מתוך הזירה הפנימית..."

 

בהמשך ההודעה קראו "כוחות 14 במרץ"  "ליישם את כל ההחלטות הבינ"ל הנוגעות למצב בלבנון ובמיוחד החלטה 1701 שהכריעה בסוגית הנשק של חזבאללה. כמו כן, [ליישם את] ההחלטות שקדמו לה - אלה הנוגעות לפריסת שליטת המדינה על כל אדמותיה באמצעות כוחותיה הלגיטימיים בלבד ואלה הנוגעות לחקירת מעשי ההתנקשות, ניסיונות ההתנקשות והפיצוצים [שבוצעו] [בלבנון]..."  כמו כן קראו "לשים קץ [למצב של] כפילות הנשק [הקיים בלבנון] ולהדגיש כי לצבא לבנון ולמוסדות הביטחוניים הלגיטימיים המוסמכים נתונה הבלעדיות להגן על לבנון..."[6]

 

סמיר ג'ע'ג'ע, יו"ר הגוף המבצע של "הכוחות הלבנוניים", נשא נאום ארוך בכינוס של מפלגתו, בו תקף בחריפות את חזבאללה שבמעשיו מונע את קיומה של מדינת לבנונית חזקה וריבונית: "היו מי שקראו [הכוונה לנאסרללה בנאומו ב-22 בספטמבר 2006 בעצרת "הניצחון האלוהי" שחזבאללה ארגן לאחר המלחמה] לבניית מדינה חזקה, שוויונית, בעלת יכולת, עצמאית וטהורה, שעה שמעשיהם והתנהגותם משבשים את קיומה של המדינה. כיצד ייתכן שתתקיים מדינה כשישנה מדינה קטנה בתוכה [הכוונה לחזבאללה]? כיצד ייתכן שתתקיים מדינה חזקה כאשר מדי יום יש הברחה של נשק ותחמושת לתוכה על אפה ועל חמתה? כיצד ייתכן שיתייחסו למדינה בכבוד כאשר קבוצה [בתוך לבנון] כופה עליה אסטרטגיה ואג'נדה וקובעת לה מטרות, סדר עדיפויות ודרכי פעולה מבלי שיש למדינה זכות לדון [בכך]? אח"כ הם באים ומזהירים אותנו שאם מטרות אלה לא יושגו תהיה [פה] מדינה חסרת אונים, פחדנית, כושלת... זהו לא הגיון של בניית מדינה אלא הגיון של שיבוש בניית מדינה...

 

[חזבאללה] אומרים... כאשר נבנה מדינה [חזקה] נמצא פתרון לנשק. ואנו אומרים [להם]: כאשר נמצא פתרון לנשק יהיה באפשרותנו להקים מדינה כראוי. הם אומרים: ההימור [שלכם] לשים קץ להתנגדות בכוח הוא הימור כושל. ואנו אומרים [להם]: ההימור [שלכם] להחזיק בנשק בכוח הוא הימור מוטעה... הם אומרים: אף צבא לא יצליח לאלץ אותנו לוותר על הנשק ואנו אומרים [להם] כי אף נשק לא יצליח לאלץ אותנו לקבל את המציאות [הנוכחית]... למעשה האופציה שלנו והתכנית שלנו הן שניצחו מפני שמן ההתחלה אנו היינו אלה שדרשו שהצבא הלבנוני בסיוע כוחות בינ"ל [יימצא] בדרום [לבנון], [ואילו חזבאללה] התנגד לזה. יחד עם זאת אין אנו חשים [שהושג] ניצחון משום שרוב העם הלבנוני לא חש [שהושג] ניצחון אלא הוא חש שאסון גדול פקד אותו וכי ההווה והעתיד שלו הם כנוצה המיטלטלת ברוח..."

 

בהתייחסו לדרישה של חזבאללה ובעלי בריתו הפוליטיים להקים ממשלת אחדות לאומית אמר ג'ע'ג'ע: "אלה הרוצים ממשלת אחדות לאומית צריכים להסכים בראש ובראשונה לקיומה של ממשלה אחת ולא [כמה] ממשלות. אלה הרוצים ממשלת אחדות לאומית אינם יכולים להתפאר בחברותם עם סוריה, שכן סוריה אינה מעוניינת שיתקיימו בלבנון לא ממשלה ולא אחדות לאומית. אלה הרוצים ממשלת אחדות לאומית אסור להם להפר מדי יום את האחדות הלאומית ע"י התנהגות חד צדדית..."[7]

 

3. חזבאללה פועל תחת אפוטרופסות סורית - איראנית

"כוחות 14 במרץ" טוענים נגד חזבאללה כי מדיניותו בלבנון היא למעשה ציות להוראות הבאות מסוריה ומאיראן ומאשימים אותו כי הוא פועל בשירות האינטרסים של מדינות אלה. בדברים שנשא סעד אל-חרירי בארוחת שבירת צום הרמדאן, ב-26 בספטמבר 2006, הוא תקף את חזבאללה וטען כי דרישתו להקמת ממשלת אחדות לאומית היא תרגום מעשי לנאומו של בשאר אל-אסד: "למרבה הצער, חלק ממה ששמענו לאחרונה [הכוונה להצהרות של החזבאללה] מהווה בעיני לבנוניים רבים תרגום מקומי ולא מקובל לנאומו של בשאר אל-אסד [ב-15 באוגוסט 2005 במהלכו תקף את מנהיגי ערב ו"כוחות 14 במרץ" בלבנון]... [הדברים] האלה חמורים מאוד לא רק מפני שהם מיובאים מדמשק אלא משום שהם מנוגדים באופן מוחלט למושגים של אחדות לאומית ולאינטרסים של לבנון". בהמשך אמר אל-חרירי: "הנשק של [חזבאללה] הועלה כבר לשולחן הדיונים ועליו להישאר שם..."[8]

 

המנהיג הדרוזי וליד ג'ונבלאט, מראשי הדורשים לפרק את הנשק של חזבאללה, אמר בראיון לערוץ הלוויין "אורביט": "חזבאללה הוא ארגון לבנוני אך המימון שלו והנשק שלו הם סוריים - איראניים. לכן, כיצד יכול חזבאללה להתמזג עם המדינה?! אדרבא, הוא מציית למי שנותן לו כסף ונשק... כעת בדרום [יש מצב בו קיימת] מדינה [לבנון] ובתוכה מתקיימת מדינה [של חזבאללה] שאינה מתמזגת עימה... אני שואל עד מתי המדינה שלי תמשיך להיות [תלויה] בציר [של גורמים] חיצוניים?..."

 

ג'ונבלאט האשים את הסורים: "...אין זה מקרה שברגע שהתותח הישראלי נדם והתקבלה החלטה 1701 החלה המתקפה האינטנסיבית נגד הממשלה ונגד ראשה, אל-סניורה... והחל פתאום הדיון הסורי [בנושא הממשלה הלבנונית] שמטרתו להעיף את הממשלה [הנוכחית], מה שיביא לכך שהרוב הנוכחי [בפרלמנט] המורכב מאל-סניורה, אל-חרירי ו[כוחות] '14 במרץ' יאבדו את השליטה בממשלה ואז יחזרו [לממשלה] גורמים נאמנים למשטר הסורי במטרה לשבש את [הקמת] בית המשפט הבינ"ל..."[9]

 

4. חזבאללה מתכנן הקמת רפובליקה אסלאמית

"כוחות 14 במרץ" טוענים כי חזבאללה מתכנן לבצע הפיכה פוליטית בלבנון ע"י איום להשתמש בנשקו. כמו כן הם טוענים כי מטרתו הראשונה של חזבאללה היא להקים רפובליקה אסלאמית בלבנון על פי דרכו של חומיני.

 

במאמר המערכת ב"אל-מסתקבל" נכתב: "עד עתה נהג חזבאללה לומר שהנשק שלו אינו מופנה כלפי הזירה הפנימית וכי לא ייתכן שהוא יפנה אותו כלפי הזירה הפנימית... נכון שחזבאללה לא השתמש בנשק שלו בזירה הפנימית בשלבים קודמים, אך נכון [גם] שלא היה לו צורך להשתמש בו. שכן, גורם מזוין שכולם יודעים שהוא מזוין אינו [צריך] בדרך כלל להשתמש בנשקו משום שהאנשים מפחדים מפניו... [אולם] אין ספק שהנשק הזה היה תמיד מנוגד לפעילות הדמוקרטית הן [במסגרת] השיעית והן [במסגרת] הלבנונית הכללית... לכן, קיים חשש לבנוני שתחת השם 'ממשלת אחדות לאומית' [חזבאללה מתכנן למעשה] תכנית הפיכה פוליטית בזירה הפנימית... השינוי [שחזבאללה מציע לבצע] בממשלה מטרתו למנוע את הדיון [על הנשק]. קיים חשש ש[חזבאללה] יאיים [להשתמש] בנשק הזה או שהאנשים [בלבנון] יזכרו [תמיד] את קיומו של הנשק הזה [ויפחדו] אפילו אם לא יעשה בו שימוש בפעולה מהפכנית... חזבאללה [ומישל] עון צריכים לזכור שהסכם טאא'ף קובע כי לא יהיה נשק זולת [הנשק] של המדינה... הדברים צריכים להיאמר כפי שהם באמת! "[10]

 

חבר הפרלמנט הלבנוני מטעם סיעת "אל-מסתקבל", מוצטפא עלוש, האשים את חזבאללה כי שאיפתו הראשונה היא להקים רפובליקה אסלאמית בלבנון וכי הוא שולט באופן שרירותי בגורלה של לבנון: "נראה כי הברית האזורית [של חזבאללה] עם איראן ונושא בית המשפט הבינ"ל [שישפוט את הנאשמים ברצח אל-חרירי] הלוחץ על סוריה הביאו את חזבאללה... לשליטה שרירותית בגורלה של לבנון".  עלוש הוסיף: "חזבאללה הוא מיליציה שיש לה מטרות פוליטיות ובראשן הקמת רפובליקה אסלאמית בלבנון על פי דרכו של האמאם ח'ומיני."[11]

 

חזבאללה והמחנה הפרו-סורי מאיימים להפיל את ממשלת אל-סניורה

מיד עם תום המלחמה פתחו חזבאללה, הגנרל הנוצרי מישל עון וגורמים נוספים במחנה הפרו-סורי בלבנון בהתקפה חריפה על "כוחות 14 במרץ" ועל ממשלת אל-סניורה. הם האשימו את "כוחות 14 במרץ" בבגידה בהיותם אויבי האומה, הערביות והאסלאם,  קראו להקים ממשלת אחדות לאומית ואף איימו להפיל את ממשלת אל-סניורה.

 

1. קריאות בעד הפלת ממשלת אל-סניורה

בכירים בחזבאללה ובמחנה הלבנוני הפרו-סורי תקפו את ממשלת אל-סניורה, קראו לה להקים "ממשלת אחדות לאומית" ואף איימו להפיל את הממשלה בטענה שהיא נכשלה ואין היא מסוגלת לעמוד באתגרים העומדים בפני לבנון. דובר חזבאללה אף אמר כי נפילתה של ממשלת אל-סניורה הוא "עניין של שבועות".

 בנאום שנשא בעצרת "הניצחון האלוהי" שארגן חזבאללה ב- 22 באוגוסט 2006 אמר מזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה: "...הקבוצה השלטת כיום בלבנון אינה יכולה להמשיך [ולהחזיק] בשלטון ולהמשיך לפעול נוכח אתגרים אלה. הפתרון הטבעי הוא הרכבת ממשלת אחדות לאומית... במלוא הכנות, הממשלה הנוכחית אינה מסוגלת להגן על לבנון, לשקם את לבנון או לאחד את לבנון..."[12]

 

מישל עון, העומד בראש סיעת "השינוי והרפורמה" בפרלמנט הלבנוני ומראשי האופוזיציה לממשלה בראשות פואד אל-סניורה, קרא גם הוא להקים ממשלת אחדות לאומית.[13]  עון שהיה בעבר מתנגד בולט לנוכחות הסורית בלבנון, חתם בפברואר 2006 על מסמך הבנות עם חזבאללה ומאז הפך לבעל ברית פוליטי של חזבאללה.[14]  עם סיום המלחמה הצטרף עון למתקפה החריפה על ממשלת אל-סניורה וקרא לערוך שינוי בממשלה. במהלך מסיבת עיתונאים שכינס תקף מישל עון את הממשלה הלבנונית והאשים אותה כי היא "ממשלה מושחתת, לא יציבה וחסרת החלטה וכי במהלך תקופת המלחמה היא נקטה בהססנות וקשרה קשר [נגד לבנון] יחד עם ההחלטה הבינ"ל." לדבריו, "הזילות והטון העוין [בהם "כוחות 14 במרץ" נוקטים] בנוגע לפירוק הנשק [של חזבאללה] הבהירו כי הם הכינו פתרון אחר והוא הפתרון של המלחמה... אנחנו שמנו קץ ללבנון המפוררת לעדות ע"י אחדות לאומית. זאת, בזמן שהיה צפוי שאנחנו נהיה נגד חזבאללה ושכל עדה תהיה האחת נגד השנייה כאילו חזבאללה איננו לבנוני... אסור להם להאשים את חזבאללה..."[15]

בראיון לערוץ  "אל-ערביה" האשים עון את הרוב בפרלמנט שהוא מתנהג "כאילו מדינה היא רכוש פרטי וכאילו הוא חברה פרטית" והוסיף: "כל הדברים האלה מחייבים אותנו לשנות את הממשלה".[16]

הדובר מטעם חזבאללה, חוסין רחאל, אמר ליומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" כי "לחזבאללה יש אופציות רבות להתמודד עם סירובם של [כוחות] "14 במרץ" להיענות לדרישה להקים ממשלת אחדות לאומית". הוא הבהיר כי כוונתו לאופציות "פוליטיות, משפטיות ועממיות בדרכי שלום המוגדרות בחוקה" ופסק כי נפילתה של הממשלה לא תתרחש בעוד זמן רב וכי "זהו עניין של שבועות". רחאל הדגיש כי [חזבאללה] לא יחזור בו מהדרישה להרכיב "ממשלת אחדות לאומית" שתוכל להגן על המדינה מפני האפוטרופסות ותוכל לשקם [את המדינה]."[17]

 

2. "כוחות 14 במרץ" בגדו - הם אויבי האומה, הערביות והאסלאם

בדבריהם של בכירים בחזבאללה ובמאמרים המתפרסמים ביומונים פרו-סוריים המקורבים לחזבאללה הואשמו "כוחות 14 במרץ" בבגידה ובהיותם אויבי האומה, הערביות והאסלאם:

עם סיום המלחמה פתח מזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה, בהתקפה חסרת תקדים על "כוחות 14 במרץ" והאשים אותם כי במהלך המלחמה הם "דקרו את חזבאללה בגבו": "...מהיום הראשון למלחמה, ה-12 ביולי [2006], התנהג חלק גדול מ'כוחות 14 במרץ' ואמצעי התקשורת שלהם כאילו אין מלחמה נגד לבנון וכאילו המצב אינו קשה מאוד... מהיום הראשון למלחמה - כשהמטוסים [הישראלים] הפציצו אותנו וארבעים אלף חיילים ישראלים ניסו לפלוש לדרום [לבנון] [ומנגד] הטובים שבצעירי לבנון עשו נס ואגדה - היו בזירה הפנימית מי שהניפו סכינים פוליטיות, תקשורתיות ופסיכולוגיות וכל דבר אפשרי שידקור אותך בגבך.

 אנחנו שתקנו נוכח כל זה ולא הגבנו במשך כל תקופת המלחמה ולו במילה אחת... אם היינו רוצים לתת לאנשים שלנו ולבסיסים העממיים שלנו הזדמנות להביע את דעתם ואת הכעס והרוגז שלהם נוכח מה שהם שמעו בחלק מאמצעי התקשורת השייכים ל'כוחות [14 במרץ]' ומכמה אנשים [המשתייכים] לכוחות אלה היתה מתרחשת מלחמת אזרחים בלבנון... בזמן שנלחמנו באויב של הערבים והמוסלמים ובאויב של כל הלבנונים... נהגנו בסבלנות כלפי דקירות ופגיעות רבות [שמקורן] בזירה הפנימית והופיעו באופן גלוי..."[18]

חבר הסיעה של חזבאללה בפרלמנט, עלי עמאר, האשים את "כוחות 14 במרץ" כי היו שותפים לשפיכת דמם של הלבנוניים במהלך המלחמה: "הגיע הזמן שנדבר לאחר שנחשפו הפנים [האמיתיות של 'כוחות 14 במרץ']. האם אתם יודעים שבמהלך התוקפנות [הכוונה למלחמה]... הם הזדהו איתה והסכימו איתה, על כל פרטיה מהקטן ועד הגדול, מתחילתה של התוקפנות ועד סופה. חלק מהם אפילו ציפו בימיה הראשונים של התוקפנות [שישראל] תשים קץ לחזבאללה אשר לא יהיה לו קץ אלא כאשר יהיה קץ לברית החדשה ולקוראן...

אנשי [לבנון], הגיע הזמן שתדעו מיהו השותף [בשפיכת] דמכם, בגירושכם [מבתיכם] ובהפקרת הפוליטיקה, העצמאות והחירות שלכם. האם לא מספיק להם [שהם] גזלו את השלטון ואת הכסף של האנשים ושל המדינה ומזה שנה וחצי הם מסיתים נגד [חזבאללה] ומתכננים לחסל אותה ע"י סולידאריות עם האמריקאי והישראלי."

עמאר פנה ל"כוחות 14 במרץ" ואמר: "אם אתם מהמרים על כך שתפרשו את החלטה 1701 כפי שאתם רוצים, תספחו אליה משימות שלא נקבעו בה... ותוציאו את ההחלטה ממסגרתה כדי לפגוע בנשק של ההתנגדות [חזבאללה] אז אני נשבע... שהנשק של ההתנגדות יישאר, יישאר, יישאר. אם אתם רוצים לשאת ולתת עם מישהו לגבי הנשק הזה, בשפת הדיאלוג או בשפת ההתנגדות, אני אומר לכם עם מי תנהלו מו"מ - אתם יכולים לנהל מו"מ רק עם הנעליים של [ההרוגים] בקאנא."  עמאר דרש להקים ממשלת אחדות לאומית שתכלול את הגורמים התומכים בחזבאללה ואמר: "הממשלה הזו שהגזימה בהסגת הגבול צריכה להסתלק, שכן [אין אנו בוטחים בה] כך שנפקיד בידיה את גורל המולדת."[19]

 

היומון הלבנוני הפרו-סורי "אל-אח'באר", שעורכו אבראהים אל-אמין מקורב לחזבאללה, פרסם מאמר של מחמד טי, מרצה לחוק קונסטיטוציוני באוניברסיטה הלבנונית, שהגדיר את "כוחות 14 במרץ" "אויבי האומה והאזור": "ישנה קבוצה בלבנון הדורשת לוותר על היסודות העיקריים של העמידה האיתנה בפני האויב... אין סיבה מציאותית לדרישה להיכנע מלבד הפחד [שלהם] מפני הניצחון ולא פחד מפני תבוסה... בניסיונם לחסום את הדרך בפני [הגורם] שהביא את הניצחון [חזבאללה] הם מציבים עצמם בשורה של אויביו. הם אויבי האומה והאזור והם אויבי האדם, ההיסטוריה והגיאוגרפיה של האזור..."[20]

 

שארל איוב, עורך היומון הלבנוני הפרו-סורי "אל-דיאר", פרסם מאמר חריף בתגובה לדבריו של סעד אל-חרירי ב-26 בספטמבר 2006 בהם טען שתביעתם של חזבאללה והמחנה הפרו-סורי להפיל את הממשלה היא תרגום בפועל של נאומו של בשאר אל-אסד [21]: "...דבריו הברורים של סעד אל-חרירי מעידים כי זרם 'אל-מסתקבל' יצא מן הערביות ומן האסלאם והחליט ללכת אל חיקה של הציונות. לסעד אל-חרירי אין עוד כל קשר לערביות, לאסלאם ולמאבק בתוקפנות הישראלית. סעד אל-חרירי מכין את בירות כדי שאולמרט יבוא אליה, אחרי ששרון [נכנס אליה]... יתר על כן, סעד אל-חרירי החליט ליפול לזרועותיה של הציונות ולהיכנע להחלטה ציונית עולמית שמטרתה להציב את לבנון תחת החסות הישראלית...

בלתי אפשרי שהממשלה הנוכחית תמשיך [לתפקד], ולא מתקבל על הדעת שימשהו יישאר חבר בממשלה ציונית שהעומד בראש הרוב [בפרלמנט], סעד אל-חרירי, מוביל אותה אל חיק הציונות... אסור שממשלה [זו] תמשיך [לתפקד] ולו יום אחד נוסף. בקרוב מאוד כל מי שיישאר בממשלה זו יהיה שותפה של הציונות... הכרחי שכולם יחשבו על ההכרח לשנות את הממשלה או לא להישאר בה. ממשלת לבנון הפכה להיות ממשלת אולמרט לחלוטין..."[22]

 

3. "נצא לרחובות" ; "נפיל את הממשלה ע"י מהפכה עממית"

אישים לבנוניים הנמנים על המחנה הפרו-סורי איימו כי אם "כוחות 14 במרץ" לא יסכימו לקבל את ההצעה של ממשלת אחדות לאומית הם ייצאו לרחובות כדי להפיל את ממשלת אל-סניורה. נאצר קנדיל, חבר הפרלמנט הלבנוני לשעבר המקורב למשטר הסורי, אמר: "אם תאבד האופציה של ממשלת אחדות לאומית אז מה שמצפה לנו הוא מהפכה עממית שלא תותיר זכר".[23]

חבר הפרלמנט הלבנוני לשעבר הנמנה על המחנה הפרו-סורי, זאהר אל-ח'טיב, הודיע כי "ישנה מוכנות [לקיים] פעילויות עממיות ברחוב כדי להפיל את הממשלה".[24]  הוא אמר: "ניפגש איתכם ברחוב כדי להפיל את הממשלה".[25]

שר האנרגיה והמים המכהן כשר בממשלת לבנון מטעם הסיעה של חזבאללה, מחמד פניש, אמר: "ההחלטה של חזבאללה לצאת מן הממשלה תלויה בעמדה של הקבוצה השנייה ["כוחות 14 במרץ"] בנוגע לדרישה [להקים] ממשלת אחדות לאומית. מי שלא ייענה לדרישה זו הוא זה שיגרור את המדינה לאווירה של מתיחות."[26]



" [1]כוחות 14 במרץ" הוא כינוי לאיגוד פוליטי של מספר מפלגות, סיעות וזרמים בלבנון בראשם עומדים ראש סיעת "אל-מסתקבל" סעד אל-חרירי, המנהיג הדרוזי וליד ג'ונבלאט וסמיר ג'עג'ע יו"ר הגוף המבצע של "הכוחות הלבנוניים". כינוי זה ניתן להם בעקבות עצרת שנערכה ב-14 במרץ 2005 לציון 30 יום להירצחו של ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי במהלכה נשמעו קריאות לעצמאות וחירות ללבנון, ביקורת קשה על הנוכחות הסורית בלבנון ואף קריאות לסילוקה מלבנון.

[3] אל-מסתקבל (לבנון) 14.9.2006

[4] אל-מסתקבל (לבנון) 8.9.06

[5] אל-מסתקבל (לבנון) 7.9.06

[6] אל-מסתקבל (לבנון) 8.9.06

[7]  אל-מסתקבל (לבנון) 25.9.06

[8] אל-מסתקבל (לבנון) 27.9.06

[9] אל-מסתקבל (לבנון) 11.9.06

[10] אל-מסתקבל (לבנון) 1.9.06

[11] אל-מסקתבל (לבנון) 17.9.06

הליברל הירדני-אמריקאי, ד"ר שאכר אל-נאבולסי, הזהיר אף הוא בשני מאמרים שפרסם באוגוסט 2006 מפני כוונתו של חזבאללה להקים רפובליקה אסלאמית בלבנון כדוגמת הרפובליקה האסלאמית השיעית באיראן. במאמר מה- 17 באוגוסט 2006 כתב אל-נאבולסי: "הפחד אינו מפני ניצחון חזבאללה כ[תנועת] התנגדות [הפועלת] נגד ישראל, אלא מפני ניצחון האידיאולוגיה של חזבאללה בעולם הערבי... הסכנה לחירות ולדמוקרטיה טמונה בניצחון האידיאולוגי של חזבאללה ולא בניצחון הצבאי... חזבאללה התחמש היטב בעזרת בעלי בריתו והפך לכוח הצבאי העממי הגדול ביותר באזור, וזאת בדרך להגשמת הצעד הבא והוא הקמת ולאית אל-פקיה ["שלטון חכם הדת"] בלבנון ומחוצה לה, כדוגמת שלטון המולות האיראני הקיים כעת בטהראן...". במאמרו השני מה-24 באוגוסט 2006 ציטט אל-נאבולסי מספרו של סגן מזכ"ל חזבאללה, השיח' נעים קאסם כדי להוכיח את טענתו כי כוונת חזבאללה להקים רפובליקה אסלאמית בלבנון. וקבע כי " כאשר חזבאללה הכריז מלחמה על ישראל מבלי להתייעץ עם ממשלת לבנון... סערו הרוחות בלבנון... אולם סערת רוחות זו היתה מצד אנשים שלא קראו את ספרו של השיח' נעים קאסם ולא ידעו שהמניע להחלטה על המלחמה היה שחסן נאסרללה הוא חכם ההלכה [השליט] בלבנון שההחלטה על ג'יהאד קשורה אליו בלבד...".

17.8.2006 http://www.elaph.com/ElaphWeb/ElaphWriter/2006/8/170391.htm

24.8.2006 http://www.elaph.com/ElaphWeb/ElaphWriter/2006/8/171932.htm

[12] אל-אנתקאד (לבנון) 22.9.06

[13] לטענת מישל עון, הפרלמנט הנוכחי נבחר על פי חוק בחירות שקבע המשטר הסורי בתקופת הנוכחות הסורית בלבנון. משום כך הפרלמנט הנוכחי והממשלה הנוכחית אינם מייצגים לדבריו את רב העם הלבנוני ובמיוחד לא את רוב הנוצרים ולכן הוא תובע לערוך בחירות מחדש לפרלמנט הלבנוני על בסיס חוק בחירות חדש.

[14] ב- 6 בפברואר 2006 חתמו מפלגתו של מישל עון וחזבאללה על מסמך הבנות משותף הכולל עשרה סעיפים המדגישים בין היתר את הצורך לבצע רפורמה מנהלתית כוללת בלבנון, להילחם בשחיתות, לפעול לבירור גורל הנעדרים הלבנונים כתוצאה ממלחמת האזרחים בלבנון, גינוי רצח רפיק אל-חרירי ושאר הרציחות, דרישה לבצע רפורמה במנגנוני הביטחון הלבנוניים, הצורך לשפר את היחסים בין לבנון וסוריה וכיוצא באלה. חשיבותו של מסמך זה נעוצה בעובדה שעון שהיה בעבר המתנגד הבולט ביותר לנוכחות הסורית בלבנון ואף מהדורשים לפרק את נשקו של חזבאללה, הפך כעת לבן בריתו הפוליטי של חזבאללה. במסמך ההבנות עליו חתמו שני הצדדים ניכרים בבירור "ויתורים" שעשה כל צד כלפי הצד השני. לדוגמה, חזבאללה שהגדיר את אנשי צבא דרום לבנון "בוגדים" הסכים שמסמך ההבנות יכלול סעיף הקורא לחזרתם של הלבנונים הגרים בישראל ללבנון. עון מצידו חתם על המסמך כשהוא מכיל סעיף הקובע כי ההגנה על לבנון היא "חובה לאומית" וכי "החזקה בנשק איננה המטרה אלא אמצעי מקודש ומכובד של כל קבוצה שאדמתה כבושה". הסעיף מצדיק את המשך ההחזקה בנשק של חזבאללה "כל עוד ישראל כובשת את חוות שבעא, כל עוד ישנם אסירים לבנונים בבתי הכלא של ישראל וכל עוד ישראל מאיימת על לבנון..."

[15] אל-מסתקבל (לבנון) 7.9.06

[16] אל-מסתקבל (לבנון) 17.9.06

[17] אל-שרק אל-אוסט (לונדון) 6.10.06

[18] אל-אנתקאד (לבנון) 13.9.06

[19] אל-מסתקבל (לבנון) 12.9.06

[20] אל-אח'באר (לבנון) 25.9.2006

 [21]  בנאומו ב- 15 באוגוסט 2006 תקף בשאר אל-אסד בחריפות את "כוחות 14 במרץ" ואיים כי שלטונם ייפול בקרוב.  

ראה דו"ח ממר"י http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=archives&Area=sd&ID=SP125606

[22] אל-דיאר (לבנון) 27.9.06

[23] אל-מסתקבל (לבנון) 23.10.2006

[24] אל-נהאר (לבנון) 23.10.06

[25] אל-מסתקבל (לבנון) 23.10.06

[26] אל-מסתקבל (לבנון) 22.10.06